משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
יד שאלה
שנים שבאו לדין על איזה עסק ונתחייב א' מהן שבועת היסת והביא כמה עדים שהעידו בב"ד כדבריו ונודע אח"כ שא' מהעדים הי' קרובו של הבע"ד אי אמרי' שתתקיים העדות בשאר בפרט לאפטורי משבועה דסגי בע"א או עדות כולן בטלה:
תשובה הנה מקור דין זה במס' מכות ספ"ק פלוגתא דר' יוסי ור' ר"י ס' דהא דדרשינן מה שנים נמצא א' מהן קרוב או פסול עדות כולן בטלה אף ג' ונמצא אחד מהן קרוב כו' עדותן בטלה היינו דוקא בדיני נפשות אבל בד"מ תתקיי' עדות בשאר ור' א' אחד ד"מ וא' ד"נ ואימתי בזמן שהתרו בהן כו' ושיילינן בגמ' היכא א' להו למחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו אי אמרי לאסהודי אתינן נמצא א' מהן כו' עדותן בטלה ואי אמרי למחזי אתינן מה יעשו ב' אחין כו' ופ' שמואל הל' כר' יוסי ור"נ א' הל' כר' וכן פ' כל הפוסקים כר' דאף בד"מ עדותן בטילה והנה רש"י ז"ל פי' דהא ושיילינן להו אי לאסהודי כו' היינו על תחילת ראיית המעשה וכל שכיוונו מתחלה ע"מ להיות עדים בטלה כל העדות אף שלא העידו אח"כ בב"ד וכן ועת רשב"ם פ' י"נ גבי ג' שנכנסו לבקר את החולה כו' וכן מ' דעת הרמב"ם מדבריו פ"ה מהל' עדות שכ' השאלה הלז על תחלת ראיית המעשה ופשט ד' הרמב"ם משמען דאף שעדיין לא העידו בב"ד כל שבתחלת ראייתן נצטרפו להעיד כבר בטלה עדותן שהרי כ' בפ"ה מה' עדות וכיצד בודקין הדבר כשיבואו כמה עדים כת א' אומרין להם כשראיתם כו' הרי מ' דתיכף מתחלת ביאתן לב"ד בערבובי' קודם שהעידו וחקרו עדותן בודקין ומפרישין כל המתכוונין להעיד מתחלה ורואין אם נמצא א' מהן קרוב כו' בטלה עדותן וכ"פ המחבר בש"ע ח"מ סי' ל"ו:
אבל התוס' והרא"ש הק' על פי' זה דא"כ דהכל תלי' בשעת ראי' א"כ לר"י דס' דמפסלי אף שלא התרו בהן ולא כיוונו להעיד בראי' בעלמא היכי משכחת גיטין וקדושין כשרין דכמה קרובין ופסולין עומדין עליהן ולדידי' פסלי אף בלא כוונה להעיד דעידי קדושין כד"נ דמיין ואפי' לר' דבעי כוונה להעיד ק' דפעמים יתכוין הפסול לעדו' ויפסלו הקדושין לכן פי' דלמסקנא דמסיק רבא יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר לא מיקרו מקיימי דבר רק כשהעידו בב"ד הא כל שלא העידו לא מקרי מקיימי דבר ומעיקרא דהוי מק' הרוג יציל כו' הוי ס"ד באמת דלר"י לא בעי הגדה כלל רק בראי' בעלמא עד דמסיק במקיימי דבר ולא מיקרי מקיימי דבר רק בהגדה רק דלר"י מפסלי אף שלא כיוונו בשעת ראי' להעיד כל שהעידו אחר כך ולר' לא מפסלי רק בכוונה להעיד בשעת מעשה וגם העידו אח"כ עיי"ש בד' התוספות באורך וברא"ש ומבואר מדבריהם שגם הם שוים בפי' הסוגי' דלאסהודי אתיתו קאי על ראיית המעשה והיינו לר' דקיי"ל כוותי' ותרתי בעינן לר' ראי' להעיד והגדה ולר"י בהגדה סגי אף בלא כוונה וקיי"ל כר' וזו דעת הרבה פוסקים וגם המחבר בש"ע הביא דעה זו בשם י"א דתרתי בעינן כוונה בשעת ראי' להעיד והגדה בב"ד והש"ך ז"ל כ' להכריע כדברי רש"י ורשב"ם ורמב"ם דסגי בראי' לחוד וכ' דפשט הסוגי' מ' כוותייהו דתלי' בראיה לחוד מדמק' הרוג יציל ותי' התוס' דלמסקנא דבעי מקיימי דבר לא סגי בראי' לחוד דחוק הוא אצלו דגמ' לא אתי רק לאפוקי רק עושי דבר כגון הורג ונרבע כו' ועוד דמאי פריך מה יעשו כו' לא יבואו לב"ד ולא יגידו והתוס' דחקו לתרץ זה עיי"ש והכריע כהסוברים דסגי בראיה לחוד ומה שהקשו תוס' והרא"ש היכי משכחת גיטין וקדושין כשרים דמצוים שם קרובים כו' כ' לתרץ ע"פ המנהג שנהגו לייחד עדים כשרים ושוב אין הפסולין פוסלין אותן ותי' זה תמוה דהא כ' הראשונים בהדיא שמנהג זה נתחדש בימי האחרונים לחוש לד' רש"י ז"ל אבל לא שיהיה זה מנהג קבוע בימי חכמי ש"ס ע' בריט"בא מכות שכ"כ בהדיא והוא דבר מבואר מאליו דהא קיי"ל גבי קדושין דא"צ לומר אתם עדי ומסתמא יש אצל קדושין נשים וקרובים ואיך כ' הוא שאולי נהגו כן בימי הש"ס ואלו כן הלא היו חכמים קובעים הדבר חובה בכל קדושין להצריך לייחד עדים כדי שלא יבא לידי פסול ע"י צירוף קרובים ופסולין ועוד דהא עיקר קו' תוס' אליבא דר' יוסי דס' דבראיה בלא כוונה להעיד מפסלי כל העדים וא"כ מאי נ"מ אם ייחדו עדים הרי ע"כ ראיית הפסולין פוסלתן אף בלא כוונה כלל אף שהכשרין יכוונו להעיד מדמק' לר"י מה יעשו ב' אחי' כו' משמע דליכא תקנתא כלל ואי נימא דכל שהכשרין מכוונין להעיד בפ"ע אין הפסולין פוסלין אותן הא איכא תקנתא שיכוונו הכשרים להעיד בפ"ע ומ"ש עוד הש"ך לתרץ דמסתמא אין הפסולין מכוונין להעיד זה אינו עולה כלל אליבא דר"י דלא בעי כוונה כלל:
ובסנהדרין בפ"ק הק' תוס' עוד קו' גדולה דאי נימא דלר"י מפסלי בראיה לחוד בלא כוונה להעיד א"כ ק' דשמואל אדשמואל דהא בפ"ק פ' שמואל כר"י וא"כ בראיה לחוד מפסלי והיכי א' שמואל בב"ב פ' י"נ גבי ג' שנכנסו לבקר כו' דרצו עושין דין וכ' רש"י ורשב"ם דוקא לבקר שלא כיונו להעיד הא כיונו להעיד ה"ל עדים בראיה ושוב אין נעשין דיינים כל שכיונו להעיד והא לשמואל אליבא דר"י בכל גווני נעשו עדים אף בראיה בעלמא בלא כוונה לפסול כל העדים בצירוף קרוב או פסול וה"ה לענין אין עד נעשה דיין דהא בהא תלוי לפירש"י ורשב"ם דכל ששם עדים עליהן לענין צירוף כו' ה"נ שם עדים עליהן לענין דאין נעשין דיינין וא"כ אפילו נכנסו לבקר נמי עדים היו ואין עד נעשה דיין לר"י אבל לדעת הר"י ז"ל והרא"ש דגם לר"י הגדה בעי ולא מיקרי עד בראיה בעלמא ניחא ועיי"ש מה שדחקו לתרץ אליבא דר"י בקו' זו ולכאורה ד' תוס' תמוהין מאוד בקו' ז' דאדרבה כיון דשמואל פ' כר"י ולדידיה דוקא בד"נ אבל בד"מ תתקיים עדות בשאר והתם בב"ב גבי נחלות קיימינן דהוי ד"מ ולא פסיל לר"י אבל אחר העיון ד' תוס' נכונים מאד דהא דמכשר ר"י בד"מ היינו לענין צירוף קרוב או פסול שתפסול כל העדות מדמקשינן שלשה לשנים כו' ובהא מחלק ר"י דבד"מ לא מקשינן ג' לשנים לעשותו כעדות א' אלא הכשרין בכשרותן ולא מפסלי בצירוף פסולין אף בראיה נכונה ואף שהעידו אח"כ בב"ד דגז"הכ היא דוקא בד"נ וע' ברש"י ותוס' שכ' ליתן טעם במאי דמחלק ר"י בין ד"מ לד"נ אבל בהך סברא דבראיה לחוד מקרי עדות אין חילוק כלל בין ד"מ לד"נ ובכולהו עדיות משעת ראיה מיקרו עדים רק דבד"מ אף שכולן נקראין עדים אין הפסולין מבטלין עדות הכשרין אבל לענין דינא דעד נעשה דיין דבזה שוין ד"מ לד"נ דבכולהו אין עד נעשה דיין רק בקיום שטרות דרבנן דאקילו בה רבנן ועיקר טעמא דאין עד נעשה דיין כ' קצת פוסקים מדכ' ועמדו שני האנשים אלו העדים לפני ד' אלו הדיינים וקראי בד"מ כ' וכן לטעם שכ' דבעינן עדות שאתה יכול להזימה שייך נמי בד"מ דבעינן ביה עדות שאתה יכול להזימה וא"כ הרי כל שיש על העדים שם עדים שוב אין נעשה דיין והא לר"י בראיה בעלמא שם עד עליו שהרי הוא פוסל הכשר שעמו ע"כ דגם הוא שם עד פסול עליו והן כולן עדות א' רק בד"מ אף שהוא עד גמור אינו פוסל כשירין שעמו דלא אתקוש בד"מ ג' לשנים אבל הא ודאי שם עד עליו הוא וממילא דאינו נעשה דיין לר"י בראיה בלא כוונה וזה ברור ואמת בכוונת התוספות בקושיא זו:
ובב"ב פ' י"נ דף קי"ד הק' תוס' ג"כ קו' זו על דברי רש"י ורשב"ם וכ' שם עוד שיש לחלק בין הך דאין עד נעשה דיין ובין הך דנמצא א' מהן קרוב כו' דבעד נעשה דיין בעינן דוקא הגדה בב"ד משום דקרא ועמדו ב' האנשים בשעת הגדה כתיב וכן לטעמא דעדות שאתה יכול להזימה דוקא בהגדה תליא וכ"כ הרא"ש שם ואח"כ הוסיפו עוד לומר דגם לענין קרוב או פסול בעינן ראי' והגדה ע"ש וכבר כ' הש"ך בסי' ז' דה"ט דהמחבר שפסק בסי' ז' בפשיטות דלענין עד נעשה דיין בעינן הגדה בב"ד דוקא וכדעת החולקים על רש"י ורשב"ם ובסימן ל"ו כ' בתחלה דעת הסוברים דבראי' וכוונה להעיד לחוד מיפסלי ובשם י"א הביא דעה השניה דתרתי בעינן ראיה והגדה והיא כעין הכרעה עם היות רוב הפוסקים לא ס"ל הך הכרעה דלדעת רש"י ורשב"ם בתרווייהו מפסלי בשעת ראיה וכוונה להעיד ולדעת התוס' והרא"ש והרשב"א והרמב"ן והר"נ בתרווייהו לא מפסלי עד שעת הגדה עכ"ז דעת הרמב"ן נ' שהיא כן וכמ"ש הב"י בסי' ז' שדעתו לענין עד נעשה דיין דבעינן הגדה ולענין קרוב או פסול משמע מדבריו דבראיה וכוונה מפסלי:
ולענין פ' הלכה כבר כ' שאין ראיות הש"ך מכריעות נגד רוב גדולי הפוסקים וקושיותם החזקות ממעשים בכל יום בגיטין וקדושין ובפרט לר' יוסי דלא בעי כונה להעיד:
ולענ"ד יש להביא ראיה לדעת תוס' והרא"ש ממה ששנינו במסכת ר"ה פ"ק אב ובנו שראו את החודש ילכו לא מפני שמצטרפין אלא שאם יפסל הא' יצטרף השני עם אחר והיא סתם משנה ובסיפא איפלגו ר"ש ור"י דר"ש מכשיר אב ובנו לעדות החודש ור"י פוסל וע"כ רישא ר"י היא ואי נימא דלר"י בראי' בלא כונה מפסלי בצירוף קא"ופ היכי א' באב ובנו שראו את החודש שילכו דמשמע אף שראו כא' והא כיון שנצטרפו בשעת ראיה אף שלא כיונו להעיד כבר נפסלה עדותן ואיך נצטרף א' מהן עם אחר בשלמא לר' דבעי כוונה להעיד יש לומר שבשעת ראי' לא כיוונו עדיין להעיד וכמ"ש הרשב"ם והתוס' פ' י"נ על הך דאמר בר"ה ראוהו שלשה והן ב"ד יעמדו שנים כו' ומוקמינן לה בראוהו בלילה והק' לד' רשב"ם ורש"י דכל שכיוונו להעיד שוב אין נעשין דיינין האיך יושיבו מחבריהם אצל היחיד הלא הוא כבר נעשה עד בראיית לילה ותי' משום דאפשר לא כיון להעיד אבל לר"י דלא בעי כיונה ק' הא כבר נצטרף עם הקרוב בראייתו ולד' התוס' והרא"ש ניחא דבראיה לא מפסלי עד שעת הגדה וממ"נ אם ימצא עדות הא' מכוונת שוב לא יעיד עמו הקרוב רק אחד מן השוק ואם לא יכוין עדותו וכפירש"י שם שיכשל בפיו בטלה עדותו וכאלו לא העיד דמי ומקבלין עדות השני עם אחר ודוחק גדול דלר"י עדיף קידוש החודש והוי כד"מ דתתקיי' עדות בשאר דהא לענין גמר דין בלילה כד"נ דמיא כמבואר בפ' ראוהו ב"ד ועוד דהא שייך ביה ג"כ ד"נ דקביעות מועדים ע"פ ב"ד מחייבי כריתות כמו פסח ויוה"כ וכמו שכ' תוס' בגיטין וקדושין דדמיין לד"נפ:
ועוד יש לדקדק יותר מעובדא דמייתי שם בטוביה הרופא שראה את החדש הוא ובנו ועבדו משוחרר וקבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו וכשבאו לפני ב"ד קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו ולכאורה מ' שהעידו לפני ב"ד של כהנים הוא ובנו והכשירום ונצטרפו יחד בהגדה בב"ד רק לא הספיקו לעשות מעשה עד שבאו לפני ב"ד הגדול ופסלו את בנו והכשירו את עבדו והרי כבר נעשו עדים בצירוף קרוב והוי עדותן בטלה ודוחק לומר דהך הגדה דב"ד של כהנים לא חשיבא הגדה בב"ד כיון שאין ראוין לקדש החודש דאמאי לא הא קידוש החודש בג' מומחים וב"ד של כהנים מומחין הן כמוזכר כמה פעמים בש"ס ב"ד של כהנים ואי משום רשות הנשיא מנ"ל דמעכב לפסול גם בדיעבד ועכ"פ תחשב כהגדה לענין צירוף ולדעת תוס' והרא"ש ניחא דכיון דתרתי בעינן ראיה וכוונה והגדה בב"ד והכא כוונה ליכא כמש"ל ובהגדה לא מפסלי:
רק דאכתי לר"י ק' הך קו' דלדידיה לא בעי כוונה וא"כ אף לדעת תוס' והרא"ש ק' דהא איכא ראיה והגדה אם לא שע"כ נאמר שעדות החודש כעדות ממון דמיא דלר"י לק"מ מ"ש לעיל דאיהו ס' בעדות ממון תתקיים העדות בשאר ולר' דסבר אף בעדות ממון עדותן בטילה א"ש ג"כ דלדידיה בעי כוונה להעיד והכא בשלא כיונו בשעת ראיה דע"כ ר' לא פליג על הך עובדא שהיה בימי הסנהדרין:
והנה הרב ש"ך חידש בזה לדעת הרמב"ם וכ' דה"ה אם כולם לא כיוונו להעיד ג"כ עדותן היא בטילה והאריך לדקדק כן מלשון הרמב"ם והשיג על הלח"מ שכ' בדעת הרמב"ם דאם כולן לא כיוונו להעיד תתקיים העדות בשאר וכן השיג על הר"מ שכ' שדעת רמב"ם כפירש"י עיי"ש ולענ"ד דבריו תמוהים הרבה והם נגד ד' כל הפוסקים שהרי מקור המחלוקת שבין רש"י ורשב"ם לפי' תוס' והרא"ש היא מהך דג' שנכנסו לבקר כו' שדקדקו משם שכל שלא כיונו להעיד אין נק' שמו עד כלל בין לענין זה שיפסיל ע"י קרוב או פסול ובין לענין שיעשה דיין אבל אם כיוון להעיד כבר נק' שמו עד אף שלא העיד בב"ד עדיין ונפסל בקרוב או פסול וגם אין נעשה דיין עוד והרי עיקר פסול דקרוב או פסול הוא מע"פ שנים עדים כו' מקיש ג' לשנים כו' ובעינן שיהא שמן עדים ובהא פליגי כל שיטות הפוסקים רש"י ורשב"ם סוברים דבראיה וכיונה להעיד נקראין עדים לכל דבר בין לפסול ע"י קא"פ בין שלא יעשה דיין והפוסקים החולקים סוברין דעדיין לא נקראו עדים עד שיעידו בב"ד וזהו כל שורש מחלקותן כמבואר בכל הראשונים ובד' רשב"ם ותוס' בכמה דוכתי וא"כ כיון שכל שלא כיון להעיד אין נקרא עד כלל איך אפשר שיפסל ע"י קא"פ הא לא קרינן ביה ע"פ ג' עדים כו' שעדיין לא נעשו עדים כלל והכשרים הן נעשין עדים בשעת הגדתן בב"ד ואין מצטרפין כלל עם הפסולין ולק"מ קו' הש"ך דאיך נימא הכשרים שלא כיונו להעיד הם עדים והפסולין שלא כיוונו אינן עדים כו' דז"א דגם הכשרים אין שמן עדים רק משעת הגדה בב"ד אז הם נעשים עדים ע"כ ואז אינם מצטרפין כלל להפסולין וכן מבואר ממה שהק' תוס' והפוסקים ממעשים בכל יום בגיטין וקדושין כו' ולא חיישינן שהפסולין יכוונו להעיד ולא הק' בפשיטות שעל הרוב כולן אין מכוונין להעיד דהא איירי למנהג שאין מכוונין ומייחדין עדים דלהאי מנהגא לק"מ ומסתמא כולן אין מכוונין להעיד רק לר' יוסי הוא שהק' תוס' כן בפשיטות במס' מכות עיי"ש הרי להדי' מבואר מד' כל הפוסקים דלר' כל שכולן לא כיוונו להעיד פשיטא דתתקיים עדות בשאר להכי לא הק' לר' רק מכח שמא יכוונו הפסולין להעיד:
ומבואר כ"ז יותר למעיין בד' הראשונים וגם בד' הרמב"ם אין הכרח כלל לזה דפשטות כוונת הרמב"ם דבתחל' ביאת העדים כת אחד בערבוביא שואלין אותן לכולן מי הבאים להעיד ומפרישין אותם כיתות כתות ואם אח"כ נמצא בין הבאין להעיד קא"פ מבטל כל העדות וא"ל עדותן קיימת וסיים בד"א פי' שאין שם עדים רק כשמכוין להעיד כשנמצא א' מהן קא"פ צריך לחקור ע"ז אם הפסול כיון להעיד אבל בכשרים אף של כיונו להעיד שם עדות עליהן ומקבלים עדותן דבשעת הגדה בב"ד נעשו עדי' ומהראוי לפרש כן לשון הרמב"ם כדי להשוות דבריו עם ד' כל הפוסקי' שכולן שוו דכל שכולן לא כיונו להעיד לא נפסלו ע"י קא"פ ואין שום סתירה בד' הרמב"ם כלל לזה וגם פשטות סוגית הש"ס מ' כן דכל שלא כיוונו להעיד אין שמן עדים כלל וממילא לא קרינן ביה ע"פ שלשה עדים וגם מגמ' דר"ה שכ' מוכח כן דאל"כ איך לא נפסלה עדות טוביה הרופא בצירוף בנו ועבדו ממ"נ אליבא דר' דסבר אף בד"מ כו' אי נימא דכל שכולן לא כוונו להעיד מפסלי דא"כ ממ"נ בין כיונו להעיד בין כיוונו לראיה מפסלי אבל לדעת כל הפוסקים ניחא דשם לא כיוונו להעיד:
והנה כל מה שכתבנו עד כה הוא לפי פי' שפירשו המפרשים דהא דאמ' בגמ' שיילינן להו כו' היינו לרבי אבל לר' יוסי לא בעינן כוונה כלל ובראיה לחוד מפסלי אבל לולא דמסתפינא היה נ"ל לחדש בשיטה זו פירוש נכון בע"ה אשר יתורצו עי"ז כמה דקדוקים וקושיו':
והוא דקשיא לי אם הקו' לר' דאמר בזמן שהתרו בהן הא בעי התראה ומאי ק' ליה ואין לומר דקאי על ד"מ דלא בעי התראה דלא משמע הכי וגם מדסיים מה יעשו ב' אחין כו' משמע דאד"נפ קאי ובסוף מייתי ד' רבי ופלוגתא דאמוראי להלכה עיי"ש וכן הק' הריטב"א וכתב שם פי' דחוק בל' המשנה שהתרו בהן כמ"ש בעצמו שפירושו דחוק ועוד יש להבין טעמיה דר' יוסי שחילק בין ד"מ לד"נ ורש"י ז"ל כ' שהוא משום דבד"נפ כתב ושפטו העדה כו' והק' תוס' דהא כ' משפט א' כו' ועוד ק' דהא גם בד"מ כ' ע"פ שלשה עדים יקום דבר ולכאורה מ' טעם ר"י משום דאזיל לטעמי' דסב' דא"צ התראה לפסול משום קא"פ ולהכי בראיה בעלמא פסיל וס' דדוק' בד"נ אבל בד"מ יש בזה הפסד גדול ונעילת דלת אם נפסול עדים כשרים מפני פסולים הרואים ג"כ ולקתה מדה"ד ומכשרינן להו מפני תיקון העול' ובד"נ לא איכפת לן אם לא נהרוג כ"כ ור' סבר דבד"נ ג"כ לא פסלינן רק בהתרו בהן וא"כ בד"מ ג"כ יש לפסול בענין זה וזה הוא מדוקדק בל' המשנה בד' רבי דא' אח' ד"מ וא' ד"נפ ואימתי כו' מ' דהא בהא תליא ומבואר כן יותר מל' התוספתא שהביא הרמב"ן והרא"ש מד' רבי אף בד"מ והוא לא ידע שיש שם קרוב או פסול כו' דק' טובא מאי אף אטו ס' לאחמורי בד"מ מבד"נ ותו הא אדרבה ר' מהדר לפסול בד"מ דר"י מכשיר בכל ענין ונסיב לה להתירא בלא ידע כו' הו"ל למנקט פסולא בידע דזהו חידושא דר' בד"מ ולמ"ש א"ש טובא דר' טעמא יהיב למילתיה דמשוה ד"מ לד"נ ודחי טעם ר"י דמשום תיקון העולם יש להכשיר בד"מ וע"ז א' רבי אין בזה תיקון העולם דאף בד"מ אם לא ידע בהן תתקיים עדות בשאר ואין בזה נעילת דלת ולטעמיה דגם בד"נ בעי התראה זה לענ"ד ראיה ברורה לפי' זה דהא בהא תליא:
ובזה נבא לפי' עיקר הסוגיא דהנה בתחלה ס"ד דש"ס דר"י פסיל בד"נ בראיה בעלמא בלא כיוון להעיד כלל ולהכי מקשה הרוג יציל כו' ומסיק רבא במקיימי דבר כו' פי' עדים המקיימים הדבר ולמסקנא זו נראה דגם ר"י לא פסיל בראיה בעלמא דהך קושיא דר' ודאי קושיא אלימתא היא מה יעשו ב' אחין כו' ורוב ד"נ יהיו בטלין דודאי יהיו שם פסולי עדות קרובי המוכה להצילו כדכ' וקרבה אשת הא' כו' אלא לדעת ר' יוסי דבעינן שיכוונו להעיד בדבר רק לא התרו בהן הן עצמם וע"ז שיילינן בגמ' היכי א' להו כו' א' רבא אי למחזי אתיתו כו' רבא לטעמיה דא' דלר"י בעינן מקיימי דבר וא' היכי א' להו פי' כיון דל"ל לר"י התראה מנא ידעינן אם הם מקיימי דבר ומשני דא' להו למחזי כו' ואי א' לאסהודי הוא דפסיל ר"י אף שלא התרו בהן כיון שעכ"פ היתה כוונתן להעיד אבל אי א' למחזי כו' גם ר"י ס"ל מה יעשו ב' אחין כו' והיינו דמהדר הש"ס מה יעשו כו' דק' מאי קמ"ל הא משנה היא בד' רבי ולמ"ש ניחא טובא דאשמעינן דגם לר' יוסי ניחא הך קושיא דב' אחין שראו כו' לא יכונו להעיד ולק"מ רק ר' סבר דאכתי לא סגי שמא לא ידע א' מחבירו ויכוונו שניהם להעיד והדרא קושיא לדוכתא וס"ל דבעי התראה שהן עצמן יתרו בהן ג"כ נמצא שבודאי ידעו זה מזה כיון שכולן התרו בהן הרי ראו אלו את אלו וידעו בפסולן ואם לא כן אכתי ק' מה יעשו כו' שמא לא ידעו כו' וא"כ ע"כ לר' גם בד"מ לא מפסיל רק דומיא דהתראה בד"נפ שעכ"פ ידעו אלו מאלו ונצטרפו יחד אז פסול דאל"כ יש בזה תיקון העולם וגם בד בד"נפ כשר וזהו שמוסיף ר' על ר"י דלא סגי בכוונה להעיד לחוד רק בעינן צירוף גמור וידעו בד"נפ התראה ובד"מ ידיעה ברורה ור' יוסי לא בעי רק כוונה לחוד ולהכי מכשיר בד"מ משום תיקון העולם דלמא לא ידע כו' וז"ש ר' אף בד"נ אם לא ידע כו' פי' דלא סגי בכוונה לחוד וליכא תיקון העולם זה נ"ל בעזה"י ברור ואמת:
וזה עולה יפה לדעת הרי"ף ז"ל שפסק כן דבעי ידיעה זה מזה והוציא כן מד' רבי וכ"מ מהתוספתא כפשוטה כמ"ש הרמב"ן והרא"ש דחק לפרש דקאי על המייחד עדים שהוא לא ידע מהן עיי"ש והמעיין יראה אשר דוחק גדול יש בזה והרבה קושיו' גדולות והוא ז"ל נמשך לפי' התוס' דלר"י לא בעי כונה כלל רק ראיה בעלמא והגדה בב"ד וקשה כל הנך קושיו' שכ' לעיל וגם מ"ש הגדולי' דא"כ מה הק' ר' מה יעשו כו' לא יבאו לב"ד להגיד וכן הק' הש"ך ז"ל ולמ"ש בשיטת הרי"ף ז"ל ניחא טובא דגם לר"י בעי כוונה להעיד ומפסלו תיכף מכונתן להעיד ולר' בעינן שיכונו להצטרף יחד בעדות א' וזה או ע"פ התראה יחד או המייחד עדים כשרים ופסולים יחד בשעת הלואה או חתימה בשטר או אף שהעידו יחד בב"ד ע"פי צוואתו וע"פ הפי' הלז היה עולה לנכון לתרץ קו' התו' בסנהדרין שהק' דשמואל אדשמואל דפסק כר יוסי וא"כ בראייה לחוד הוי עד לפסול בקרו' ופסול והתם קאמ' ג' שנכנסו לבקר כו' רצו עושין דין ולא נעשו עדים כ"א שנתכוונו להעיד ומה שתרצו התוס' דר' יוסי לטעמיה דס' אינו חייב עד שיהיו שני עדים מתרין בו עיי"ש מלבד שהוא דוחק גדול דשמואל יפסוק כהאי דר' יוסי דלא קי"ל כוותיה עוד קשה יותר למאי דמוקי שם רבינא פלוגתא דר"מ ורבנן בפלוגתא דר' יוסי ור' דר"מ ס' כר"י דלא בעי התראה ודחקו תוס' דהכוונה על פשטות מימרא דר"י שם דמשמע דלא בעו כוונה להעיד הגם דר' יוסי גופי' לא ס"ל הכי אבל ר"מ ס"ל הכי כפשטי' דהך מימר' וא"כ עכ"פ לר"מ לא בעי כוונה להעיד ומפסל בקרוב ופסול וקשיא דר"מ אדר"מ דהא בפ' א' ד"מ דריש לר"מ קרא דביום הנחילו את בניו להך דרשא דשלש' שנכנסו לבקר את החולה ביום רצו עושין דין כו' אבל בלילה נעשו עדים כו' ועכ"פ ביום ס"ל דרצו עושין דין ואמאי הא איהו ס"ל דבראייה בעלמא נעשו עדים אף שלא כיוונו להעיד ושוב אין עד נעשה דיין אפילו נכנסו לבקר וכהך קו' גופא הקשו התוס' דשמואל אדשמואל אבל לפי מה שפירשנו דגם לר' יוסי בעי כוונה להעיד והא דא' דשיילינן להו אי למיחזי אתיתו היינו לר' יוסי ורבי הוסיף דבעינן התראה ושידעו זה בזה א"ש טובא דגם למאי דמוקמינן לר"מ כר"י ס"ל ג"כ דבעינן עכ"פ כוונה להעיד רק דלא בעי התראה מהקרוב ופסול אבל כל שלא כיוון כלל להעיד גם לר' יוסי ולר"מ לא מיפסל ע"י קא"פ דאין נקרא עד כל שלא כיון להעיד וה"ה דלא שייך למימר ביה אין עד נעשה דיין כל שנכנסו לבקר ועם זה אין הכרח כ"כ למה שהכריחו התוס' והרא"ש דבעינן תרווייהו ראיה והגדה ועיקר הוכחתם מהך דר' יוסי ודשמואל ולמ"ש א"ש ודוק:
ולפ"ז מיושב שפיר שיטת רש"י ורשב"ם דלא בעינן כלל הגדה בב"ד רק משע' ראיי' נפסלו כיון שכיוונו להעיד אף לר' ולר' נצטרפו יחד וידעו זה בזה וע' בחידושי הרמב"ן לב"ב אף שהסכים ג"כ לשיטת הר"י ז"ל שאין מחשבה פוסלת לכשרים אלא כשכבר העידו והפסולים עמהם סיים וז"ל ומיהו כשהזמין הכשרים לעדות נראין הדברים כד' רש"י ור"ש תלמידו ז"ל דכיון דשווינהו לאינהו גופייהו עדים הן פסולין לדין לעולם אף שהיו שם עדים אחרים מבואר מדבריו ז"ל דלא אמר שנעשו עדים במחשבה לבד רק כשהן מעצמן כיונו להיעשות עדים אבל כל שבע"ד מזמינן לעדות לכ"ע נעשו עדים תיכף ושוב אין נעשה דיין ומשמע דה"ה לפסול ע"י קא"פ אם הזמין יחד הכשרים והפסולין:
וגם מה שהשיג הש"ך על מהר"ם אלשקר שכתב שאם העידו יחד בב"ד אף שמתחל' לא כונו להעיד עכ"ז נפסלו בקא"פ והשיג עליו הש"ך וכ' דאדרב' בהא לכ"ע לא מפסיל והבי' מד' הרמב"ן והרשב"א והר"ן שכתבו כן נלע"ד ברור דכל מה שכתבו הם ז"ל היינו דווקא לשיטת הר"י ז"ל דבעינן תרתי כוונה להעיד והגדה בב"ד ומפרשי לכולה סוגיא בשכבר העידו בב"ד ואפ"ה בעינן כונה אבל לשיטת רש"י והרשב"ם ז"ל דבראייה לחוד מיפסלי כל שכיונו להעיד וכן לפמש"ל בפי' הסוגיא נראה ברור דאדרבה כיון דחזינן דכל שנעשו עדים בראייה וכוונה נעשה עדות אחת לפסול בקא"פ כ"ש הגדתן בב"ד יחד דודאי נעשו עדות אחת ובטלה עדות כולן דמה"ט פסלינן שטר שחתמו בו ארבעה עדים ונמצא א' מהן קא"פ אף שבשעת ראיית המעשה אולי לא היו ביחד ולא נצטרפו כלל הכשרים עם הפסולין ובפרט לדעת הרי"ף ז"ל דבעי שידעו זה בזה אפ"ה כיון שנצטרפו משעת חתימה יחד פסולי' וה"ה להגדה בב"ד דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי רק יש מקום לומר דלא מפסיל רק השטר שתחלת מעשהו היה בצירוף הפסול אבל העדות בע"פ לא נפסלה ויכולין האחרים להעיד בע"פ וזה צריך לפנים וע' בש"ך וט"ז שפלפלו בזה:
והנה בגמ' א' מיקירי ירושלים לא היו חותמין על השטר אא"כ היו יודעין מי חותם עמהן ולא יושבין בדין עד שיודעין מי יושב עמהן כו' וכתב רש"י ז"ל שמא יחתום עמהם פסול ובטל כל העדות וזה שלא כד' הרי"ף דלרי"ף ז"ל אין חשש על שטר שנמצא א' פסול ותתקיים העדות בשאר ותולין שלא ידעו בו ובל"ז יש לתלות רוחא שביק כמ"ש הרא"ש בשם ה"ג ולדעת הסוברים דשטר שנמצאו עדים האחרונים פסולין השטר פסול יש חשש פסול בזה אם לא ידעו מי יחתום עמהם דמסתמא יקירי ירושלים חתמו בתחלה והפסול יחתום אח"כ בסוף אבל נראה שהיו חותמין זה בפני זה כדא' מי חותם עמהם כו' וכן מי יושב עמהן כו' מי מיסב כו' וא"כ יש חשש שמא יתברר שחתמו זה בפני זה ובודאי יפסל לד' הרא"ש ותוס' אבל להרי"ף אפ"ה יכשר ותולין שלא הכירו בהן אמנם קצת ראייה מזה לדברי הרי"ף דמשמע דרק נקיי הדעת שבירושלים עשו כן שמקפידים על גנאי מועט שלא יהא מושבן רק מושב חכמים הגונים כמו שהקפידו בסעודה ודין דאין שייך פסול בסעודה רק מפני הכבוד ונקיית הדעת ואלו היה בזה חשש פסול יש לתקן לכל כותבי וחותמי שטרות לדקדק הרבה בזה שלא תצא תקלה מת"י להפסיד ממון שלא כדין וכל מקום שיש חשש פסול אמרו חכמים חזקה אין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בהכשר כידוע הרי שצריכין לדקדק מאד במה שיש צד פסול ולמה לא ידקדקו הכל בזה והניחו ליקירי ירושלים להתגדר בזה א"ו כד' הרי"ף שכל שלא הכירו בהם אין שום פסול אם אינן רגילין בהן ויקירי ירושלים לא רצו לסמוך על זה כדי שתהא חברתן טובה ונעימה כראוי לנפש יקרה וזה דקדוק נכון מאד שוב עיינתי בד' הריטב"א מכות ראיתי בתוך דבריו ז"ל כ' שם דאפשר למסקנא דאמרינן במקיימי דבר כו' גם לר' יוסי שיילינן להו אי למיחזי אתו ור' הוא דמוסיף דבעינן שיצטרפו יחד וידעו זה בזה ועפ"י התוספתא וד' רי"ף ז"ל וכתב שם שכן כתבו התוס' והוא דבר נכון ולא מצינו דבר זה בתוספו' שלפנינו שמחתי על דבריו כמוצא שלל רב והוא ככל מה שדברנו אלא שאנחנו חזקנו הדבר בראיות ודקדוקים נכונים בעז"ה ועכ"ז הסכים שם עוד לשיטת הר"י ז"ל דבעינן תרתי ראייה וכונה להעיד וגם הגדה בב"ד עיי"ש:
עתה נבא לנידון הנשאל דאם העדים שהעידו לא נזדמנו יחד מתחלה לשם עדות רק שבאו לב"ד והעידו על ענין הידוע להם אין הגדתן בב"ד פוסלת הכשרים לדעת רוב הפוסקים שהסכימו דתרתי בעינן ראיה והגדה ואף לדעת הסוברים דבראיה לחוד מיפסלי כל שכיונו להעיד ונצרף לזה דה"ה הגדה יחד בב"ד וכדברי מהר"מ אלשקר אף שלא כיוונו יחד מתחלה להעיד כלל נראה ברור דהיינו דווקא אם העידו יחד תוך כדי דיבור כיון דעיקר עשייתן עדות א' וצירופן הוא עפ"י הגדתן בב"ד בודאי בעינן שיעידו כאחת או בתכ"ד דאל"כ במה יצטרפו אבל אם העידו בזה אח"ז וכ"ש אם לא ידעו האחרים בפסול הקא"פ ודאי אין עדות הכשרין מתבטלת בשבילו וכדעת הרי"ף ודעימי' שהסכימו הרבה מהפוסקים לדעתו ועוד יש מקום בזה לומר כיון דעיקר העדות בנ"ד אינו רק במלתא דרבנן לאפטורי מהיסת אפשר דלא א' בזה לבטל הכשרין בשביל הקא"פ דהא גם לענין עד נעשה דיין קיי"ל בדרבנן דנעשה דיין כמו בקיום שטרות אף דהא דעד אין נעשה דיין הוא מדאורייתא עכ"ז מקלינן אף לאפוקי ממונא אפומי' וכ"ש שיש לומר כן בהך דנמצא א' מהן קא"פ לענין פטור משבועת היסת שלא לפסול עדות הכשרים כ"ז נראה ברור ודו"ק: