משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
י שאלה
נדרשתי לאשר שאלוני בדבר האשה העגונה שנטבע בעלה זה כמה שנים סמוך לאיזה כפר ויבקשו אחריו באותו זמן ולא מצאוהו ואחר עבור משך שלשה שנים נמצא נטבע אחד סמוך לאותו מקום שנטבע בעלה של אשה זו ולא הוכר בו זולת קצת סימנים מהנשאר בו ברגליו וסמוך לאצבעותיו אשר הוכר בו ממכת מכוות אש אשר ידוע שהיה לבעלה של אשה זו מכוה סמוך לאצבעות רגליו וגם קצת מפוזמקאות שלו שנשארו בלאותיהן עליו ואמרה האשה שהיה לבוש (וחקין) גראבע על פאדים בשעה שנטבע וכן היה הבלאות שנמצאו עליו וכפי המבואר בכל פרטי הגב"ע מהבד"צ אחר האיום כד"ת והנה האשה הלזו בוכה על ימי נעוריה להתירה מכבלי העגון:
תשובה אחרי שמצינו הרבה חשו חז"ל לתקנת עגונות כמו שמצינו בדברי כל הראשונים והאחרונים שחשו מאד לדבר ובפרט באשה רכה בשנים אשר תצטרך להתעגן כל ימים ויש לחוש ח"ו לתקלה ע"כ נעתרתי להפצרת השואלים לדרוש ולתור אולי נמצא לה איזה צד היתר:
ואחר העיון בכל פרטי הגב"ע אשר הובא לפני הנלענ"ד שאחר שכל עיקר הנושא הלז הוא בחומרת איסור דרבנן במים שאל"ס לפי המבואר בגב"ע שתיכף כאשר נטבע קראו עליו מלא אנשים אולי יוכלו להצילו ואולי יעלה מן המים והלכו בספינות לאורך ולרוחב הנהר ויקבלוהו כמה שעות ולא מצאוהו והרי שהו עליו יותר מכדי שתצא נפשו ויצתה האשה הזאת עכ"פ מידי חשש איסור דאורייתא ולא נשאר בה רק חשש איסור דרבנן כדין משאל"ס דאסורה לכתחילה וא"כ להוציאה מידי איסור דרבנן יש מקום לסמוך ע"ד הרב מהר"י מטראני ז"ל שכ' ששיעור כדי שתצא נפשו היא שעה מועטת כמבואר בדבריו בח"ש סימן ק"ו והביא ראיות לדבר ולדבריו ז"ל יש מקום להתיר בנ"ד בפשיטות שהרי מבואר בהגב"ע שאחר שנטבע ערך חצי שעה ויותר ראתה אותו אשה א' שהעלוהו המים ע"פ המים וראתה אותו והכירתו שהוא הנטבע ולא הזיז בשום אבר להנצל ותיכף ירד לעומק המים ושוב לא עלה וא"כ מתחילת הטביעה עד שראתה אותו בשעה שהעלוהו המים היה בכדי שתצא נפשו לדעת מהר"י מטראני ז"ל וא"כ הרי ודאי מת ומאי איכפת לן מה שנאבד אח"כ במים הא כל עיקר חשש דמשאל"ס הוא שמא בכדי שת"נ הוליכוהו המים למקום רחוק יותר מכדי שליטת העין ועלה והלך לו וכאן הלא ראוהו במקומו בכדי שיעור הנ"ל לדעת מהרי"ט הנ"ל וכ"ש שנוכל לעשו' דבר זה סניף בנ"ד שנמצא אח"כ סמוך לאותו מקום נטבע א' בקצת סימנים היינו סימן הרושם סמוך לאצבעות רגליו והגם דנימא דסימנים כאלו עשויים להשתנות עכ"ז מצד כיוון המקום סמוך לאצבעות רגליו יש מקום לומר דהוי סימן מובהק וכמו נקב בצד אות פלוני ומבואר בירושלמי דאם אמרו בגט ה"א שלו היתה נקיבה הוי סימן מובהק בגט מבואר דאף שלא אמרו איזה ה"א הוי סימן מובהק כיון שביארו עכ"פ שהנקב סמוך לאות ה"א אף שלא אמרו איזו ה"א וכפי הנראה גם בש"ס דילן שאמרו נקב יש בו בצד אות פלונית הכוונה הוא כך שיחדו שם האות אם ה"א או שארי אותיות וכד' הירושלמי אך ל"מ כן קצת מדעת הפוסקים והארכתי בזה בתשובתי הקודמת:
והנה ענין הנקב בעצמו אינו שום שינוי כלל והוא דבר מצוי הרבה ועכ"ז ביחוד המקום חשיב סי' מובהק וה"נ י"ל בנ"ד ויש בזה פלוגתא באחרונים גבי שומא אלא דאף לד' המחמירים דאף בכוונת המקום אינו רק סי' אמצעי הנה כבר מבואר בדברי כמה מהאחרונים דבמשאל"ס שאינו רק איסור דרבנן סמכינן אסימנין אמצעים אף למ"ד סי' דרבנן וכ"ש לדעת הסוברים סי' דאורייתא וידוע דאף לד' הסוברים סי' דרבנן אינו רק ספק דמספקא לן בתרי לישנא דש"ס כמאן הלכתא וכן רב אשי מספקא ליה אי סימנין דאורייתא כו' וא"כ באיסור דרבנן במשאל"ס סמכינן להקל בסי' אמצעים וכ"ש בהצטרף לזה עוד סימן (הואקין) שהגידה האשה מאיזה מין ושהם עבים הגם שי"ל שאין זה סימן שהרבה יש כיוצא בהן ואפשר דדמי לחיורי וסומקי יש לעשות סניף עכ"פ לסימן הגוף ג"כ וגם בצירוף סברת המהרי"ט ז"ל שכ' לעיל שבחצי שעה יש שיעור כשת"נ ולדעתו ז"ל הותרה האשה מטעם זה לבד וכ"ש בהצטרף עוד סימנים ובחששא דרבנן כיון שעכ"פ עמדו שם ושהו כמה שעות וחפשו ולא מצאוהו אשר בוודאי יש שיעור כשת"נ לכל הדעות ואין כאן רק חששא דרבנן ויש לסמוך על צדדי ההיתר הנ"ל ויש עוד סברות בזה כיון שנמצא הנטבע סמוך לאותו מקום שנאבד בעלה של אשה זו ויש לתלות ולומר שהוא זה כיון שלא נראה ולא נשמע שנטבע שום אדם בסביבות המקום הלז שלא מצאוהו תיכף ולא נאבד שום אדם יש לתלות בקורבא דמוכח וכדאמרינן בשדה שנאבד בה קבר אם נמצא בה קבר אמרינן קבר הנמצא הוא הקבר שנאבד וכבר עמדו בזה רבים וגדולים בתשובה וצדדו להקל מטעם זה:
ויש עוד קצת ראיה לזה ממס' חולין פרק גיד הנשה גבי ההוא דיו דשקיל בשרא כו' ואין להאריך הכלל שיש בנ"ד כמה צדדי' להתיר ויש לסמוך עליהם בשעת הדחק ובמקום עיגון גדול דעתי מסכמת להתיר האשה הלזו להנשא אחר שתחלוץ מיבמה ובאופן שיסכימו לזה עוד מבעלי הוראה: