משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
טז שאלה
חמסן שגוזל מחבירו שלא ברצון ונותן דמים אי הוי פסול לעדות מדאורייתא או רק מדרבנן ונ"מ אי בעי הכרזה:
תשובה הנה הטור בסי' ל"ד כ' דהוא פסול מדרבנן והוא מהגמ' הוסיפו עליהן הגזלנין והחמסנין ומקשה גזלן דאורייתא ומוקי בגזל דרבנן ומחמסן לא מק' משמע דודאי דרבנן הוי אבל מדברי רש"י ז"ל שם ד"ה כיון דחזו דחטפו כו' משמע להדי' דכל שגוזל בע"כ וזורק דמים לפניו וזה אינו מתרצה ולא א' רוצה אני הוא נק' גזלן דאורייתא ופסול מה"ת רק מעיקרא הוי סברי הא דמי יהבי ומסתמא אומרים רוצים אנו וקיי"ל תליה וזבין זביני' זבינא כדא' רוצה אני וסתם חמסן הכי הוא שמשתדל עליו בכל שאפשר לו עד שבע"כ יאמר רוצה אני ואגב אונסי' גמר ומקני וגם סברו דאקראי הוא כיון דחזו דחטפי פירש"י שגוזלין ולא מתרצין כלל וזורקין המעות ובאין לידי גזל גזרו עליהן סתמן לפסול מ' להדי' דכל שידוע שחטף ולא נתרצה הוא גזלן גמור וכן בדין דמה לו ולממונו והוא צווח על חפצו הוא בודאי גזלן דאוריי' ודרשו רבותינו חבול ישיב רשע גזילה ישלם אע"פ שגזילה ישלם רשע הוא ואסרו לדוד לשרוף ע"מ לשלם וכיון דרשע הוא התורה אמרה אל תשת רשע עד וכן א' לא תגנוב ע"מ לשלם תשלומי כפל ואיך נאמר שמתחלה הי' כשר לעדות עד שהוסיפו חכמים לפוסלן והתורה קראתו רשע א"ו כמ"ש דלהכי ס' מעיקרא לאכשורי דמסתמא א' רוצה אני למכור ואף דנ' דאפ"ה עובר מה"ת בלאו דלא תחמוד שפי' אף שנותן דמים רק שמרבה להפציר עליו ולדבר על לבו עד שמוכרח למוכרו לו הוא עובר מה"ת בלא תחמוד וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בס' המצות מצוה רס"ה רס"ו שעיקר המצוה על נתינת דמים ברצון רק מפני הפצרתו וכ"ש אם אנס אותו עד שא' רוצה אני הוא ודאי עובר בלאו זה וכ' שם הרמב"ם בהדי' דאם לא אמר רוצה אני אף שנתן דמים הוא עובר בלא תגזול וכמש"ל לד' רש"י ז"ל ואין דעתו כדעת תוס' דלא תחמוד לאינשי כו' וכן הוא האמת ואין זה במשמע לשון הגמ' ועוד לדבריהם צ"ל דחמדה היא ג"כ במחשבת הלב דאי במעשה הרי עובר בלא תגזול א"ו בלב כמו לא תתאוה והרי במכילתא א' בהדי' תאוה בלב חמדה במעשה וא' שם שאם התאוה סופו לחמוד ואם חמד סופו לגזול ולאנוס עיי"ש ברמ"בם ופי' שאם חמד ולא יתרצה סופו לאנוס בע"כ ולתת דמים מבואר להדי' מהמכילתא דשלא ברצונו היא גזלן גמור וברצון הוא בל"ת והוא הנק' חמסן כדא' בפ' הניזקין מפני החמסנין כו' שלא יראה לחבירו שדה נאה ויאמר אקפוץ ואלונו כדי שאגבנה בחובי הרי דאח"כ ברצונו מגבה לו שאין לו מעות לשלם וגמר ומקני רק כיון שתחלת הלואה היתה בערמה נק' חמסן וזה לא מפסיל מדאורי' לפי שהעולם סבורין דל"ת בלא דמי ואינן יודעים שיש בזה איסור כיון שאח"כ מתרצה לקבל דמים ואגב זוזי גמר ומקני רק אח"כ פסלינהו דחזו דחטפי כו' כדפיר"שי וכן ברפ"ק דב"מ גבי משביעין שאינו ברשותו דהוא מתרצה לקבל הדמים כיון שזה אומר שנאבדה ממנו טיב לו שיקבל דמים עכ"פ ומספיקא גמר ומקני דשמא האמת כן אבל כל שידוע בבירור שחטף מידו בלי ריצוי כלל אף שזרק לו מעות נ' ברור מד' רש"י ורמב"ם ומכילתא שהוא גזלן גמור וחמסן דאו' ופסול מה"ת בלא הכרזה וצע"ג על הטוש"ע סי' ל"ד שסתמו וכ' שהוא מדבריהם וביותר צ"ע על הכ"מ בפירושו לד' הרמב"ם הל' עדות שרצונו להעמיס שהרמב"ם סובר כד' התוס' דכן הוא האמת דלא תחמוד הוא בלא דמי וחמסן אינו פסול רק מדבריהם אבל לפי המבואר בס' המצות שהבאתי לעיל ודאי אין דעת הרמ"בם ז"ל כן והא דכ' בה' עדות העובר על גזל של דבריהם פסול מדבריהם כו' כגון החמסנים כו' נ' ברור דכוונתו היכי דא' רוצה אני וכמש"ל וכן מ' מד' הרמב"ם בה' גזילה ובמגיד משנה ובהג"המ שם ודו"ק:
ולכאורה גם בדין סתם רועה שפסול לעדות שהחליטו הפוסקים לפסוק כמ"ד דבעי הכרזה וע"כ דס"ל להך מ"ד דאינו פסול רק מדרבנן וא"כ בפ"ק דב"מ בסוגי' דההוא רעיא דמק' ות"ל דהוי רועה וא' רב יהודה סתם רועה פסול ק' טובא מאי מק' הא התם לא הכריזו עליו וא"כ לדבריהם ז"ל לא מפסיל אכתי מפני היותו רועה ועוד ק' יותר הא דא' שם הא דידי' הא דעלמא דאלת"ה אנן חיותא לרעיא היכי מסרינן הא כ' ולפני עור כו' ומדמק' הכי ע"כ ס"ל לגמ' דחשבינן לי' לודאי גזלן ואי חששא דרבנן בעלמא היא לא שייך לפני עור כמבואר במס' ע"ז פ"ק דעל ס' לפני עור לא חיישינן דמה"ט תלינן בכל מידי דאיכא למתלי עיי"ש א"ו דחשבינן לרועה לחשוד ודאי וא"כ מ' לכאורה דפסול מדאוריי' ולא בעי הכרזה והפוסקים כ' הטעם משום דהוי פלוגתא דרב אחא ורבינא וקי"ל הלכה כד' המיקל אבל צ"ע מסוגי' זו ואפשר שיש לחלק בין עדות לשבועה דלענין פסול עדות יש בו משום תיקון העולם כל שלא הכריזו עליו אבל לענין שבועה כל דידעינן בי' שהוא חשוד לא משבעינן לי' ומפכינן לשכנגדו ועי"ל דלפום מאי דס"ד דאפי' רועה דאחרים הוא פסול ע"כ הוה ס"ל דודאי הן חשודין דמשום חששא בעלמא לא הוי פסלינן לי' בשל אחרים אי לאו דידעינן שודאי חשודין אבל למאי דמפלגינן דבשל אחרים כשרין ולא פסלינן רק בדידי' שפיר י"ל דלא מיפסל רק מדרבנן ומשום חששא דחימוד ממון ודוק שוב מצאתי בחידושי הר"ן סנהדרין כ' בשם י"א לחלק בין עדות לשבועה דלשבועה לא בעי הכרזה אף בפסולי דרבנן והוא כמ"ש ות"ל שכונתי לדעתו: