משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
טז שאלה
סירכא היוצאת מחידודי האונות במקום חיתוכן מחידוד לחידוד או מחידוד לחיתוך מה דינו לדין הגמרא:
תשובה הנה נתפשט המנהג להטריף בזה ומפרשין כן דעת הש"ע מחודה של זו כו' דהוי שלא כסדרן ואין לפרש כונתו על חודי השיפולי דזה כתב כבר דסירכא בשיפולי טריפה וק' מאוד דהא בריאה דדמיא לאופתא אם ניכר קצת שהם שנים דבוקות כתבו כל הראשונים ואחרונים להתיר וכ' הר"נ ומרדכי הטעם שהן סרוכות כסדרן והא גם החודין דבוקות דדמיא לאופתא רק כטרפא דאסא היכר בין בראשן או באמצען או בסופן והרי סירכא מחוד לחוד:
וחפשתי שורש הדבר בראשונים והנה אין א' מהם שיזכיר שני הדינין דין החוד ודין השיפולי רק א' לבד והוא הרא"ש ז"ל וגם הוא לא הזכיר רק דין החוד שכ' מחודה של זו לחודה של זו מחוץ לחיתוך כו' והרשב"א והר"נ ז"ל לא כתבו רק דין השיפולי ולא הזכירו חוד כלל רק גב וכן בתוס' ונלע"ד דהרא"ש ז"ל שהזכיר חוד כוונתו על חוד השיפול לכן כתב מחוץ לחיתוך שלפי הפי' הא' הוא אך למותר כיון שכתב מחוד לחוד למה הוצרך לפרש מחוץ לחיתוך דהא ידעינן מקום החוד א"ו כוונתו על חוד השיפול לכן הוצרך לפרש מחוץ לחיתוך ואולי סובר כדעת המכשירין סירכא בשיפולי אם הוא בין החיתוכי' שלא כדעת רשב"א דסובר השיפולין מתפרקין לכן כתב מחוץ לחיתוך והיינו כמו מגב לגב רק דקמ"ל דגם סירכא שבחוד הריאה הוא כמו מגבה ולכן השמיטו בקיצור פסקי הרא"ש דאין זה רבותא כ"כ ובכלל גב הוא אבל לפירוש המפרשים הוא חידוש גדול מאוד ולמה זה השמיטו וכ' רק גב ודעת הרשב"א והר"נ ודאי כן הוא שלא הזכירו כלל חוד דסירכא בשיפולי אף בחיתוך מטריפין משום שמתפרקין ולא הזכירו רק גב ולא חוד:
והנה הטור כתב תחלה דברי הרא"ש והזכיר גם מחוד ומחוץ לחיתוך כדברי הרא"ש ואח"כ כ' עוד דין השיפולי כדעת רשב"א ולכאורה יש לדייק מדבריו כדעת המנהג דאם כוונתו על חוד השיפול הא אח"כ מטריף בלי זה סירכא בשיפול אבל אין זה ראיה דמתחלה העתיק דעת המוסכמת מכל הפוסקים מגב לגב לחלוק על ד' רש"י לכן לא הזכיר שם השיפול דזה מחלוקת הראשונים הרמב"ן והרשב"א כמבואר ברבינו ירוחם ולכן כ' כל הרא"ש מחוץ לחיתוך דזה לכל הפוסקים אסור ואח"כ דין השיפול כדעת הרשב"א ואולי לא ברירא ליה מילתא בדעת אביו הרא"ש ז"ל או שיש לפרש בדברי הרא"ש דכל בשיפולי קרי חוץ לחיתוך משום שמתפרקין עכ"פ אין א' מהפוסקים מטריף מחידוד לחידוד:
והנה ד' רש"י ורמב"ם וריב"א בתוס' דאף מגב לגב קרי כסדרן שהביא ראייה להכשיר בין אונא לאומא מהא דא' רבא תרתי איני כו' מ' בין בימין בין בשמאל כו' והתוס' חלקו על רש"י מגב לגב וכ' דווקא כמו שהן שוכבות זו אצל זו אבל זו ע"ג זו אן זה כסדרן עכ"פ זו אצל זו ודאי כסדרן הוי לפי דבריהם ואף מחוד ובדיבור שאח"ז הביאו בשם ר"י שהק' לדעת רש"י דאין סירכא בלא נקב דא"כ אמאי כסדרן כשירה הא קרום שעלה כו' ואין לומר דכסדרן דווקא במקום שסמוכות כו' דחבירו מגין דא"כ למה לא מחלק בסדרן גופא כו' עיי"ש הרי דס"ל להדי' דאף במקום שאין סתימת חבירו קרוי כסדרן וכשר ומדברי מהרש"א נ' שסובר שדעת ר"י כדעת רש"י בשלא כסדרן וכן יראה מדעת קיצור פסקי הרא"ש שחשב גם ר"י בדעת המקילין מגב לגב ולדעתי לא מ' הכין וכן במרדכי הביא בשם ר"ב שדחה ראיית ריב"א בהך דאונא לאונא דמשכחת לה בשמאל ג"כ כגון שנהפכה האומא על גב חבירה ולא א' בפשוט מחוד לחוד א"ו דלא ס"ל הכי ואם נדחוק לומר שדעת כל אלו כדעת רש"י בשלא כסדרן ודאי קשה טובא כיון שדעת רש"י ור"י וריב"א ור"ב ורמב"ם להקל אף בגב איך נחמיר אנחנו אף בחוד בלי שום ראי' ונגד קו' שהק' לעיל ובפרט שאין נ' לפרש כן כמש"ל והנה הר"נ כ' שלדעת האומרים יש סירכא בלי נקב יש מקום להקל אף מגב לגב כו' וגם לדעת המקילין בשיפולי אף שמתפרקין כ"ש בחידוד:
לכן לפענ"ד המנהג הלז אין לו שורש וענף בדברי הפוסקים ואם היתה דעת הרא"ש דדוקא מקום שסמוכות א"כ מה הק' לדברי האומרים אין סירכא בלי נקב א"כ כסדרן למה כשירה מאי קו' הא חבירו סותמו והוי כמו סתימת דופן דסתומה מעיקרא אף דשם בעי ג"כ סביך בבישרא והרי התוס' לא הק' כלום לה"א זו כמבואר לעיל א"ו דס' כמש"ל בדעת תוס' ואין להאריך יותר גם מדברי המחבר אין הכרע וראי' שהרי היפך הדינין וכ' תחלה דין שיפולי ואח"כ כ' דין חוד ואיפכא מיבעי' לי' ודו"ק וגם השמיט תיבת מחוץ לחיתוך המבואר ברא"ש וטור ולמ"ש ניחא כיון שהזכיר מקודם שיפולי לאיסור איך יכתוב אח"כ מחוץ לחיתוך דהא אף בחיתוך טריפה ולא כתבו רק להורות דאף בחוד פוסל סרכה כמו מגבה כמש"ל בדברי הרא"ש וכן בשו"ב מהרי"ו כתב בהדי' דסרכא מחוד לגב פסולה מ' להדיא הא מחוד לחיתוך כשירה והרי כל מנהגינו עתה ע"פי סדר מהרי"ו וכן משמע באגודה חולין ועוד כמה פוסקים זה הנראה ברור לענ"ד לפי עיקר דין הש"ס: