משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
טו שאלה
חוטי הציצית שתלאן בכנף בעודן חוט א'. וקודם הקשירה חתכן לד' ואח"כ קשרן כהוגן מה דינו:
תשובה הנה בדין זה דעת הטור ז"ל להכשיר וכ"כ הר"נ ז"ל ודקדק כן הרב"י ז"ל מד' כמה פוסקים ומד' רש"י ז"ל שכ' עד שעשה כל הגדיל כו' וקשריהם ועוד מכמה פוסקים והשיג ע"ד מהרי"א ז"ל שכ' לפסול בשם ס' אדם וחוה וא"ח וכ' דלא מוכח מינייהו דא"כ יהיה נגד ד' הש"ס דמקשה בהא דהטיל לה קרנות בב"א כשירה ומוקמינן בפוסק ואח"כ קושר ומק' מאי למימרא ומשני מ"ד בעינן כנף בשעת פתיל כו' הרי להדיא דהטלה בלא קשירה לא פסלה כלל בדיעבד ע' בדבריו ז"ל אמנם מד' הא"ח נראה בהדיא שיש מחלוקת בדבר שכ' מתחלה שאם לא פסקם קודם שיתנם בכנף פסולים ואח"כ כ' והר"י כת' אם לא פ' קודם שתחבן רק קודם שקשרן כשרין כו' ומ"ש הב"י דד' הר"י הוא פי' למ"ש למעלה הוא דוחק וסתם ל' נתינה בכנף הוא תחילת הנתינה וכן דעת רבינו ירוחם שכ' פשוט בפ"ק דסוכה שצריך לחתכם קודם נתינה שיתחבם בכנף כו' לא משמע דמשום עצה טובה קמ"ל כד' הב"י ז"ל דהא כ' שהוא פ' בפ"ק דסוכה ונראה לכאורה שד' הא"ח ורי"ו נוטים לאיסור כדברי מהרי"א ומ"ש הב"י מהש"ס דמכשיר בהטיל לב' קרנות ופסקן קודם קשירה אין זו ראיה כלל לענ"ד דשם באמת אין בזה שום פיסול כלל דד' חוטין הן וכשתוחבן בכל כנף לבד הן ציצית גמורים ואף כשתחבן בב' הן כשרין עכ"פ לא' מהן רק שארוכין הרבה ומה שתחבן בשנים אין בזה פסול רק דס"ד דבעינן עכ"פ כנף א' בשעת פתיל ואם הם תחובי' בב' כנפות תפסל קמ"ל דלא קפדינן אהא והטעם כמ"ש אבל אם הציצית עצמה הוא רק חוט א' בשעת תליי' בכנף הרי אין זה נקרא ציצית כלל דצריכין להיות פרודין וקרא כ' ועשו להם ציצית ובעינן כל העשיי' בציצית וגם התלייה היא מעיקר העשיי' ועכ"פ יש ראי' מגמ' דבתלי' לבד איכא תולמ"ה דא' גזירה שמא יקרע סדינו כו ויתפרנו והתורה אמר תולמ"ה ופי' רש"י שיצרף לו עוד חוטין ויעשה מהם ציצית וזה החוט פסול משום תולמ"ה והרי אין בחוט זה רק תליי' לבד מן העשוי אבל הכריכה אח"כ והקשירה תעשה קרינן ביה ואפילו הכי קרי לי' תולמ"ה וע"כ דלא בעינן שתגמור מצוותו בפיסול לענין תולמ"ה אלא כיון שהתחילה מצוותו בפיסול אף שנגמרה בהכשר הוי מן העשוי כיון שנעשה מקצתה בפיסול ול"ד לסוכה העשוי' בפיסול דסגי בנענוע דשם הנענוע לבד ישבו כדי הכשר גמור דמגבי' כ"א ואח' ומנענעו אבל כאן אין תיקון למה שנעשה בפיסול ולענ"ד הראי' נכונה מהש"ס וקשיא טובא לדעת פוסקים המכשירין אפילו קשרן לבד או כרך לבד בפיסול כל שלא נעשה שניהן יחד בפיסול ונגמרה מצותן מה"ת עכ"פ בפיסול וזו קשה מאוד מסוגי' זו והתוס' בסוגיא שם כ' דהו"ל למינקט משום דבעי טווי' או תליי' לשמה אבל תולמ"ה ליכא לפי מה שפי' בהך דעשאה מן הקוצים כו' ושם בהך דעשאה כו' פי' רש"י דמן הגרדין פסול משום תולמ"ה והק' דאין בזה תולמ"ה דמה דעביד אח"כ היינו עשייתן דאמר רב גופי' תלאן ואח"כ פסק ראשי חוטין כשירה דזו היא עשייתו כו' הרי בהדי' דלא הק' אלא אליבא דרב דס' פסיקתן היא עשייתן ואיהו מרא דשמעתא שם בהך דעשאה מן הקוצין אבל לדידן דקיי"ל כשמואל בתלאן ואח"כ פ' כו' דפסולה וכן בסוכ' דצריך לנענע ורב איתיתב שם וודאי מודו גם תוס' דשייך בכה"ג תולמ"ה דבעינן שתעשה כל מעשה המצוה בהכשר ולא מקצתה דלגבי האי מקצת הוי עכ"פ מן העשוי וראיתי כתוב בביאורי הגר"א ז"ל שכ' טעם המכשירין דע"כ לא פליג שמואל ארב אלא דקציצה ופסוקה לאו מעשה הוא אבל כל דעביד מעשה גמור מודה שמואל דכשר וציין למ"ש בגמרא דסוכה גבי תקרה שאין עליה מעזיבה כו' לב"ה אי פקפק עביד בהו מעשה כו' כוונתו דלא בעינן רק שיעשה בהן מעשה גמור להכשיר והוא ע"ד מ"ש הר"נ ז"ל דנענוע לא הוי סתירה רק מעשה להכשיר אבל אחר העיון נלע"ד שאין ראיה מסוגיא זו כלל דע"כ צריכין אנו לומר דהך דמפקפק הוי מעשה גמור וכאלו הוא מסכך הסוכה מחדש ולא מקצת מעשה דלב"ש דבעי תרתי מפקפק ונוטל א' מבינתים מק' מ"ט אי משום תולמ"ה בחדא סגי כו' ואי נימא דהך דמפקפק הוי מקצת מעשה להכשיר א"כ לא סגי רק להוציא מידי תולמ"ה וא"כ מאי קושי' לב"ש הא ב"ש ס"ל בעינן סוכה העשויי' לשם חג ופסלי בסוכה ישינה ולענין לשמה הא וודאי דבעינן שתהא כל עשייתו לשמה כמו בציצית לשמואל דס"ל בעינן לשמה בעי טווי' ותליי' ג"כ לשמה ולא סגי בשזיר' או בתליי' רק בעינן כל עשיותיו לשם ציצית ה"נ לב"ש בעינן כל מעשה הסוכה לשם חג והאיך מק' לב"ש בחדא סגי הא עכ"פ בעינן לשמה א"ו ס"ל להש"ס דהך דמפקפק הוי כאילו עושה מחדש סוכה ומהני גם לענין לשמה לב"ש כמו דמהני לב"ה לענין תולמ"ה ולולא שאיני כדאי לחלוק על דבריו ז"ל הייתי אומר שמכאן ראיה להיפך דלענין תולמ"ה בעינן מעשה גמור כמו לענין לשמה דאל"כ מנ"ל לש"ס לאקשויי לב"ש דנהי דהוי מעשה לב"ה לאפוקי מידי תולמ"ה מנ"ל דהוי מעשה לב"ש למהוי לשמה א"ו ס"ל להש"ס דדמיין אהדדי ולתרוייהו מעשה גמור בעינן וכן בהך דסוכה קיי"ל צריך לנענע ולא מפלגינן בין שיש בהאילן עצמו כדי הכשר סוכה ובין שאין בו בעצמו וצריך להשלים לו סכך כשר אפ"ה צריך לנענע גם האילן הנקצץ ולא אמר דהשלמתו עם סכך כשר הוי מעשה וזה ברור וגם כאן כיון דהתליי' והקשר כולן הן ממעשה המצוה איך סגי בחד מינייהו לאכשורינהו לכולהו ועוד ראיה לענ"ד מר"פ התכלת דמוקי מתני' דהתכלת אינו מעכבת הלבן ולבן אינו כו' אליבא דרבי לענין להקדים דמצוה לאקדומי לבן דכ' הכנף מין כנף ואם הקדים תכלת כשר אלא שחיסר מצוה דקדימה עיי"ש בסוגי' וע"כ הך מצוה דקדימה היינו בעודן חוטין וקאי על התחיבה לבד דהא הקשירה נעשית בשניהן יחד רק דמצוה לתחוב הלבן קודם ואם הקדים התכלת בנתינה כשר וחיסר מצוה ובודאי קשרן יחד אח"כ והרי להדי' דיש מעשה מצוה בתחיבה בכנף לחוד מלבד הקשירה ויש בה מצות קדימה ללבן אלא שאין הקדימה מעכבת וכ"ש שתהא בנידון דידן מעשה התחיבה חשובה מעשה לענין ת"ו מן העשוי בפיסול ולענין שתהא נקרא ציצית בשעת תליי' בכנף שיהיו פרודים ודו"ק היטב בדברינו אלה כי לענ"ד נכונים המה בעזה"שי ואין בידנו לחלוק ח"ו על הכרעת הרב"י ומשמעות דעת כמה פוסקים המכשירי' כל שלא עשה כריכה וקשירה ודעת הטור והר"נ וכ"כ הריטב"א ז"ל בחידושיו לסוכה להכשיר ואעפ"כ מהראוי לחוש להחמיר כדעת רי"ו וס' א"ח ומהרי"א ז"ל ובפרט שכבר הראינו לדעת זו פנים מסבירות וידי' מוכיחים מהש"ס ובשל תורה ראוי להחמיר וי"ש יוצא ידי כל הפוסקים ודו"ק: