משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
ט שאלה
אם יש לצאת י"ח מצות ציצית דאורייתא בטלית של פשתן:
תשובה הנה בדין סדין בציצית דמינו נחלקו הגאונים הראשונים וכל הראשונים והפוסקים ודעת רי"ף ורמב"ם ורש"י ורמב"ן ז"ל לחייב במינו. וכן דרש והתקין הרא"ש ז"ל והטור ז"ל. עם שנ' שחשש הרא"ש ז"ל לפיר"ת ז"ל כמ"ש הב"י ז"ל ויש לי להביא ראי' לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל לפי גי' הרי"ף ז"ל בברכות בפ' הרואה כי מיכסי סדינא לימא אקב"ו להתעטף בציצית. וסדינא הוא דכיתנא וא"כ הוא הגי' הנכונה מנוסחאות הגאונים ז"ל והרי מכאן ראי' ברורה לחייב במינו וכן משמע לכאורה מימרא דאמוראי שמואל ולוי ורחבא ורב יהודה דאמרי חיטי צמר פוטרין בשל פשתן ודוחק בעיני לומר דקיימי על דינא דאורייתא קודם שגזרו על סדין בציצית וגם מאוקמתא דמתניתין התכלת אינה מעכבת הלבן כו' א' לא נצרכה אלא לסדין בציצית דמצוה לאקדומי לבן כו' ופי' רש"י דנקט סדין דסתמ' לבן והיכי נקט מלתא דליתא וסדין פטורה מדינא עכ"פ מתכלת ומשמע דס"ל לשמואל דסדין מחייבא אפילו בתכלת וכר' יהודה ששנה לתלמידו הלכה כבית הילל וי"ל דשמואל לטעמי' דס"ל כלי קופסא חייבין בציצית וא"כ לעולם מצותה עליה אף שלובשה בלילה או שאין לובשה כלל וכן רחבא אמר רב יהודה לטעמיה דס' ציצית מ"ע שלא הזמ"ג ולילה זמן ציצית וליכא גזירה דכסות לילה דזה הטעם הוא עיקר כדאיתא בשבת ואינהו סברי גזירה משום כסות לילה והרמב"ן ז"ל במלחמות יישב יפה הסוגי' לפי הרי"ף ז"ל וכ' דלב"ש דפטרי מ"הת אף ממיני פטרי כיון דלא חזי מדאורייתא לתכלת וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת ואתי שפיר כפשוטו לישנ' דפוטרין ולישנ' דציצי' רק ראב"צ נקט והלא כל המטיל תכלת בירושלים כו' משום דבאמת היו מטילין לבן ממינו וע"ז יהיב ר' טעמא דלמה אסרוהו בתכלת ואמר לפי שאין בקיאין כו' ועיי"ש ובאמת דברים נכונים הם מאוד דאם היו פוטרים גם מלבן ק' למה היו מתמיהים כ"כ על העושה ציצית לבן ולא חייש לגזירה רחוקה כזו דהוי כעין גזירה לגזירה לבן אטו תכלת ומשום כסות לילה ולמה יהיה מן המתמיהים. והנה ת"ק דברייתא שם סבר הלכה כב"ה דמחייבי אפילו הכלת רק ראב"צ פליג עליו מההיא דכל המטיל תכלת כו' ויהיב ר' טעמא לאנשי ירושלים למה אסרוה כיון דב"ה מחייבי מדינא ואי' טעמא משים גזירה ומשמע לכאורה דב"ה ל"ל הך גזירא דמחייבא סתמא וגם ת"ק אמר הלכה כב"ה ודאי משמע דלא ס"ל הך גזירה ור' צדוק אביו של ראב"ץ מתלמידי ב"ש וב"ה הוי ובימיהם וע"כ דב"ה ל"ל גזירה דאנשי ירושלים וא"כ ת"ק וב"ה ור"י בר' אלעאי ששנה לתלמידיו הלכה כב"ה לא ס"ל הך גזירה כלל ומחייבי אף בתכלת וע"כ דהך גזירה דאנשי ירושלים לא נגזרה במנין דא"כ לא הוי פליגי ב"ה וכולהו תנאי אלא שהן החמירו על עצמן מטעמים אלו ולא פשטה גזירתן בכל מקום והכי דייק לישנא דכל המטיל תכלת בסדינו בירושלים אינו אלא מן המתמיהים משמע דבשאר מקומות היו מטילין ולא היו מתמיהין כלל רק בירושלים היו מתמיהין ע"ז ויהבינן טעמא לחומרתן ואלו היתה גזירת ב"ד הגדול היתה פושטת בכל ישראל וכן משמע עוד מר"ז דמעיקרא הו"ל תכלת בסדינו ולבתר שרא להו מכי שמע טעמא דרבא שמא יקרע סדינו כו' ומעיקרא מאי ס' כיון שהיא גזיר' ב"ד אף שלא היה ידוע לו הטעם היה לו להחמיר א"ו אין זה גזירת ב"ד כלל רק חומר שהחמירו אנשי ירושלים מסברא מחמת גזירות אלו ומעיקרא לא חש ר"ז למילתא עד דשמע לטעמא דידהו וחש לגזירתן כי נתקבל בעיניו הטעם שיש לחוש לזה אף דר"י בר אלעאי לא חשש תלמידיו חששו ואולי ר"י לחומרא עביד ולבש טלית של צמר בציצית של תכלת ולא להכריע לפטור נגד ר"י ות"ק דברייתא וסתם משנה בבחירתא סדין בציצית ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין ולא הזכירה כלל הך דאנשי ירושלים וממילא משמע הלכה כב"ה רק רב קטינא ודאי פטר לסדין מתכלת עכ"פ מהא דא"ל מלאכא סדינא בקייטא כו' והא דאמר ציצית מה תהא עליה נרא' משום דקאי נמי אסר בלא בסיתוא שלא היה לה ציצית כלל א' בהאי לישנא ולפ"מש דגזירה זו לא היתה במנין מסתיין אם נאסור בתכלת ולא שנפטור לגמרי ולמה נאמר שהחמירו כ"כ אנשי ירושלי' מדעת עצמם לעקו' מ"ע דאוריית' לגמרי ועוד נראה כיון דלא נגזרה במנין לא שייך בזה לומר כל דבר שבמנין צריך מנין אחר כו' דזה דווקא בגזירה שנגזרה בב"ד כתקנת ריב"ז בביצה אבל חומרא שהחמירו משום טעם י"ל כשבטל הטעם בטלה החומרא. וא"כ עתה שאין תכלת לא שייך לגזור כלל לכ"ע וזה טעם נוסף על ד' הרא"ש בתשובה בזה ונכון הוא ולענ"ד אין לחוש בזה לספק ברכה לבטלה מכל הלין טעמי ובפרט לגי' הרי"ף שכתב' לעיל ומ"ש לעיל בשם הרמב"ן ז"ל במלחמות שפי' לשון פוטרין דב"ש אפי' ממינו משום טעמא דאין ראוי לבילה כו' כיון דלא דרש סמוכין קשיא לי ע"ז מסוגי' מפורש' פ"ק דיבמו' דמק' ל"ל סמוכין גבי ציצית הא כתיב ועשו להם ציצית ע"כ בגדיהם ואמר רחמנא ונתנו כו' פתיל תכלת וכל בגדים צו"פ ומשני סד"א ה"ק רחמנא עביד צמר לצמר ופשתים לפשתים וכי עבדית צמר לצמר צבעי' כו'. קמ"ל דאפי' צמר לפשתי' כו' הרי להדיא דאי לאו סמוכין אמרינן פשתים לפשתים ולא תכלת ולא אמר כל שאין ראוי לתכלת אין ראוי לציצית שלא חייב עכ"פ במינו וכן בדין דהא סתם בגד עכ"פ צו"פ ואיך נאמר שלא תעשה ציצית רק לצמר בלבד ואין שייך בזה לומר כל שאין ראוי כו' כיון דעיקר מצותה בכך לכתחילה שא"א לעולם לקיים מצות תכלת בבגד פשתן אי לאו סמוכין ורחמנ' חייבה בכל בגד של צמר ופשתים ודו"ק בחילוק זה וסוגי' זו מבואר להדי' שלא כדעת הרמב"ן ז"ל דכיון דב"ש לא דרשי סמוכין הרי ע"כ הכי קאמר רחמנא עביד צמר לצמר ופשתים לפשתים דכל בגדים של צמר ופשתים הם ואיך נפרש על צמר לבד וזה לענ"ד קו' גדולה על דעת הרמב"ן ז"ל ופי' תוס' ור"ת דטעמא דב"ש ג"כ משום גזירה הוא כטעמא דר' הוא ודאי דוחק גדול דא"כ ע"כ ב"ה לא חיישי לגזירה זו ומה חדשו תלמידי ר"י בזה דא' ואינהו ס' גזיר' משו' כסות לילה הא הן הן ד' ב"ש וכבר כ' הרשב"א ז"ל בפ' במה מדליקין (ד' ל) ואינהו סבור אינו הולם פי' ר"ת ז"ל והמחוור לענ"ד פירש"י ז"ל דב"ש מדאור' פטרי ומתכלת דווקא ולא דרשי סמוכין ובלבן חייב עכ"פ כמו שהוכחתי מש"ס דיבמות וממילא דגם חומרת אנשי ירושלים היתה על תכלת לבד דעלה קיימי כולהו תנאי ולא הוסיפו על חומרת ב"ש. וא"כ יש מקום לסמוך על פ' הריף ורמב"ם ורש"י ורמב"ן ורשב"א ורא"ש ז"ל ודו"ק: