משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
ח שאלה
בדין שאר מיני בגדים לבד צמר ופשתי' אי חייבין בציצי' מה"ת ואם יוצאין בהם י"ח:
תשובה הנה נחלקו בזה הפוסקי' ז"ל הרי"ף והרמב"ם ז"ל פ' כר"נ דפטר להו מדאוריתא ורש"י ותוס' והרא"ש ז"ל ורבותינו הצרפתים פ' כרבא דחייבי' מה"ת וגם המחבר ורמ"א ז"ל חלקו בזה דעת המחבר כד' הרי"ף ודעימי' וכשיטתו בכ"מ ודעת הרמ"א ז"ל כד' רש"י ותוס' ורא"ש ועיקר קושי' תוס' ורא"ש לחלוק על דברי הרי"ף משום דרבא דהוא בתרא ורחבה ורב יהודא מחייבי שאר מינים מדאו' והנה מ"ש משו' דרבא הוא בתרא כבר יש מחלוקת הפוסקים אי דוקא מאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי ולא לגבי רבותיהן וכ"כ הרא"ש ז"ל בהדי' בעירובין פ' עושין פסין בפלוגתא דרבה ורבא בטחו בטיט ומיעטו כו' ועיקר טעם הרא"ש משום דרבים נינהו ואי מהא ג"כ אין קושי' כ"כ דרחבא תלמיד היה לרב יהודא ואמר משמיה ולא חידש כלום מדעתיה רק דייק וגמיר שמעתא מפומי'. דרבי' ורבא ג"כ תלמיד היה לגבי ר"נ והיה אז דן לפניו בהלכה וכדאמר בגמ' איתיביה רבא לר"נ השיראין כו' חייבין בציצית ושני ליה מדרבנן והכי נמי מסתברא כו' וא"כ כיון דבפניו הוי ודאי סברא לומר שאין הלכה כתלמיד במקום הרב דאפי' באמוראי בתראי שאחר אביי ורבא כתבו הפוסקי' דבמה שנחלקו עם רבותם בפניהם אין הלכה כמותם ולא אמרי' הלכה כבתראי אלא במה שנחלקו עליהם שלא בפניהם וכבר הגיעו בעצמם להוראה וכדא' להו רבא כד אתי פסקא דדינא כו' לא מיגמר תגמרו מיני' דאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ונתן להם רשות לחלוק על דבריו אבל כל בפניו בטלה דעתם אצל רבם עיין בנ"י פ' כיצד הרגל כתב כן בשם רזה"ל גבי פלוגתא דרבה לרבא אי משלמים דמי עמיר או דמי שעורים בזול וכ"כ עוד גבי עיזי דבי תרבי כו' ועיין בש"ג שם שהאריך בענין זה וא"כ אין ראי' מוכרחת לסתור פי' הרי"ף והרמב"ם ז"ל כר"נ וברייתא דתנא דבי ר"י דמסייעא לי וברייתא דמחייבא תרצה ר"נ מדרבנן ומ"ש הרא"ש עוד דאיד' תנא דבי ר"י פליג על הך תנא וסב' כרבא קשה טובא הא אידך תנא לא מרבי שאר בגדים רק לטומאת שרצי' מאו בגד אבל י"ל דמודה לענין ציצית רק דמפיק מאידך תנא דאמר סתם אף כל צמר ופשתים ולא מפיק מידי מכללא ואביי הוא דסבירא ליה הכי דלא מחלק לענין טומאת שרצים בין ג' על ג' לשלשה, על שלשה רק ס"ל מאן דממעט שאר בגדים אף משלשה על שלשה ומאן דמרבה אף לג' על ג' ולרבא למאי דמשני בשבת דהדר ביה ס"ל דתרוייהו תנאי לא פליגי ולא ממעט רק מג' על ג' עיי"ש ולחד שינוי' ס"ל דפליגי. אבל מאן דמרבה לטומאה מנ"ל דמרבה לציצית ובאמת סברא לומר לרבא דתרוויהו תנאי סברי כוותיה ולא פליגי רק לטומאה אי דרשינן או בגד אבל בציצית לא איירי כלל וס' דחייב מקרא דהכנף כו' כדדרש רבא. וכ"כ התוס' דלרבא לא מוכח מתנא דבי ר"י רק הש"ס קאמר דר"נ מפ' תנא דבי ר"י לכל מילי אף לציצית וכדאמר רנב"י בשבת אף כל לאתויי ציצית. ולפ"ז יש ראיה לפסוק כר"נ דהא לרנב"י ס"ל דלא פליגי תנא דבי ר"י דאף כל לאתויי ציצית ולא למעט טומאת שרצים דמרבינן להו מאו בגד ואולי אף לג' על ג' ופליג על רבא דסב' אף כל לטומאה אתי וא"כ לרנב"י אין שום תנא חולק על תנא דבי ר"י בציצית דאידך תנא מרבי ליה לטומאה והך תנא ממעט ליה לציצית ויש לנו לפ' הך ברייתא דמחייבא מדרבנן וכר"נ ורנב"י ודאי בתראה הוי לגבי רבא ג"כ כידוע וגם רב אחא בריה דרבא ורב אשי דמקש' לתנא דבי ר"י מ"ש דבטומאה מרבינן שאר בגדים מאו בגד לציצית ג"כ נרבה מאשר תכסה ומתרצי לה היינו כשינויי' דרנב"י דל"פ ואף כל לציצית ובתראי טובא ולמה לא נאמר דרבא לשיטתיה דס' אף כל לטומאה ופליגי אהדדי או דמחלק בין ג' על ג' כו' אבל בציצית לא א איירי וס"ל לרבא דרש' דהכנף מין כנף אבל אנן קיי"ל כרנב"י דהוא מסקנא דשמעתא ואף כל לציצית וזה לענ"ד סמך גדול לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל ועוד יש בזה לומר דבאמת רבא דמחייב שאר מינין לאו מריבוי דהכנף מין כנף דהא לאו ריבויא היא כמ"ש התוספות. וכ"כ הרשב"א במס' שבתי רק רבא הוי ס' מעיקרא דתנא קמא דבי ר"י ממעט שאר בגדים אף משלשה על שלשה וא' דהא איכא ביני' לבין רשב"א דאביי ס"ל דרשב"א ותנא דבי ר"י אמרו דבר אחד ואיהו ס"ל דפליגי בשלשה על שלשה וא"כ ע"כ ס"ל דאידך תנא דבי ר"י דמרבה שאר בגדים לשרצים לכל מילי מרבה אף לג' על ג' ולא מחלק כלל. רק רשב"א הוא דמחלק בהכי לרבא דאיהו א' בהדי' אין בו משום שלש על שלש משמע דווקא שלש על שלש אבל תנא דבי ר"י לא מחלקי כלל. ולאביי אף רשב"א לא מחלק בהכי כמ"ש התוספות במס' שבת וא"כ לאידך תנא דבי ר"י דמרבי שאר בגדים לשרצים אף לג' על ג' א"כ אין כלל זה מוכרח לכל בגדים שיהיה צו"פ דאדרבא נילף משרצים דמרבינן שאר בגדים ונימא איפכא הואיל ונאמרו בגדים סתם ופי' בא' מהן שאר מינים אף כל שאר מינים לבד נגעים שמיעטה תורה בפי' ואי לאו דרביי' בשרצים הוה אמינא נילף כולהו מנגעים השתא נילף כולהו משרצים ואולי זהו טעמו של רבא וזה עולה כד' הרא"ש ז"ל שכ' דאידך תנא דבי ר"י סבר כוותיה אבל זה דווקא למ"ד דהך תנא דבי ר"י דמרבינן אף לג' על ג' אבל למ"ד דלא מרבינן רק שלשה על שלשה אבל ג' על ג' לא וע"כ דמקיימינן הך כללא דכל בגדים צו"פ ואף בשרצים ומוקמינן ריבוי לשלשה כו' ולא מהדרינן לכללא וא"כ ממילא בציצית דליכא ריבוי' הדרינן לכללא דאף כל כו' דקושטא הוא אף בשרצים לג' על ג' מיהת. וא"כ י"ל דרבא דהוי מחייב שאר מינים היינו לפום מאי דהוי ס"ל מעיקרא דמאן דמרבי לשרצים אף לג' על ג' ומאן דממעט לגמרי ממעט וס"ל כמאן דמרבי שאר בגדים בשרצים וגמר מינה לציצית וכמש"ל אבל למסקנא דהדר בי' רבא וס"ל דלא ממעט אידך תנא רק מג' על ג' והך תנא לא מרבי רק לשלשה כו' ולא פליגי תנאי כלל וכללא קושטא הוא לתרוייהו דילמא באמת הדר בי' נמי מהך דמחייב בציצית וס"ל דפטירי דהא ליכא ריבוי'. והכנף כו' לאי ריבוי' הוא ולכאורה משמע דהך דרבא דאיפליג על ר"נ קמייתא היא ואח"כ בימי אביי אכתי הוי ס"ל דפליגי תנאי ולבתר הדר בי' ואפשר דגם מהך הדר בי' וזו סברא עמוקה לענ"ד וגם לאביי דס"ל דגם רשב"א ס"ל דממעטינן לגמרי ומאן דמרבה לגמרי מרבה באמת י"ל דס"ל דפליגו גם לענין ציצית וכמש"ל. ולהכי מייתינן לדאביי במנחות גבי ציצית וא"כ אנן הא קיי"ל דל"פ דכולהו אמוראי בתראי ס"ל הכי וגם רבא הדר ביה לחד שינוי'. והנה לדעת אביי ורבא לפום דס"ל מעיקרא דלהך תנא דבי ר"י ממעטינן שאר בגדים משרצים לגמרי נראה להביא ראיה דאין הלכה כתנא דבי ר"י ממשנה שלימה דמסכת כלאים דאי אין מטמא בנגעים אלא צמר ופשתים משמע דשרצים מטמו כל בגדים וכן מוכח במשניות דמס' טהרות ואולי היינו טעמא דרבא דפ' כאידך תנא דסתם משנה כוותיה בשרצים וה"ה לציצית ולפ"ז נראה דגם אביי סבר דחייב בציצית כיון דס' דכולהו דממעטו שאר בגדים ממעטו לגמרי ע"כ מתניתין פליגא אכולהו וס"ל כאידך תנא דבי ר"י דמרבי להו לגמרי לשרצים. וא"כ ה"ה לציצית כמש"ל אבל לרנב"י ולמאי דהדר בי' רבא דלא מרבינן רק לשלשה כו' אין ראי' כלל דכולהו מתניתין איירי בשלשה כו' אבל ג' על ג' ס"ל כתנא דבר"י דמטהרי לכ"ע. ופסק הרמב"ם ז"ל פ' כ"ב מהלכות כלים דג' על ג' טהורין בשאר בגדים ושלשה על שלשה טמאות וכדעת רנב"י ועולה יפה ע"פי שיטתו שפסק כר"נ דל"פ על תנא דבי ר"י הן הארכנו קצת בענין זה המעיין יפה בסוגיית הגמ' במס' שבת ובמנחות ימצא ש דברינו נכוחים הן למבין וידים מוכיחות לפסק הרי"ף והרמב"ם ז"ל וכ"פ הרמב"ם ז"ל כמ"ש הרשב"א ז"ל בשמו בפ' במה מדליקין וכ"כ בשם רב האי גאון ז"ל הגם שראייתו זצ"ל אינה מיושבת שם כמו שהקש' שם הרשב"א ז"ל עיי"ש. ויש לבעל נפש להחמיר על עצמו שלא לצאת י"ח בטלית של שאר מינין שפטורין מה"ת לדבריהם ז"ל: