אור ברסלב

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

ה שאלה

ד שאלה

שוחט שידוע שא"י ה"ש אם מותר למסור לו לשחוט באחר עע"ג:

תשובה הנה הפוסקים נחלקו בזה עי' ב"י ובש"ע פסק להתיר ורמ"א ז"ל כתב בשם הג"א להחמיר ובשם קצת פוסקים וראיית המחמירין מדרבינא לחד לישנא דבעי מומחין ושאין יודעין כו' לא ישחוט ואם שחט כו' וכולן ששחטו ואחרי' רואין כשירה מ' דווקא בדיעבד אבל לכתחלה לא אף באחרים רואין דאל"כ ק' לרבינא כמו דמק' לרבא ואביי שם הא אמרת באחרי' כו' שוחט לכתחלה והמקילין סוברין דהך דרבינא אידחיי' ואתי' דלא כהלכתא דהא לדידי' מ' דכל שודאי א"י ה"ש אף באחרי' רואין לא מהני מדלא משני וכולן בהכי כמ"ש תוס' שם ואלו אנן לא קיי"ל כוותי וכמו שהק' תוס' מסוגי' דלקמן דפריך אי דידע דלא גמיר פשיטא כו' עיי"ש ולכן מדרבינא אין ראי' ודקדקו להקל מדאמרינן שאין מוסרין לחש"ו לשחוט לכתחילה אף באחרים עע"ג מכלל דגדול שא"י ה"ש שרי זה תוכן מחלקותם:

והנה ראיית המחמירין מהך דרבינא דלא מכשר רק בדיעבד אף בספק ידיעה לפענ"ד אינה ראי' מוכרחת לפי מה שביארנו למעלה בע"ה דאף דגמ' מסיק בקו' לרבא אי וכולן קאי על כותי הא אמרת שוחט כו' אפ"ה למסקנת הש"ס אוקימתא דרבא אמיתית ומבוארת דברייתא וסתמא דגמ' הכי סלקא וע"כ צריך לחלק דאף דשרינן בהדיא באחרי' עע"ג לכתחלה היינו שרואין ומכוונין לכך והן רואין זא"ז ומירתת לקלקל אבל סיפא באחרין רואין ממילא ואין רואין זא"ז להשגיח ולא מירתתי כולי האי לא שרי רק דיעבד כיון שעכ"פ ראו אותו שחט כראוי לפ"ז גם ללישנא דרבינא יש לחלק כמו כן דאף דמוכח לדידי' דלא שרי באחרי' רואין רק בדיעבד אם א"י ה"ש היינו ברואין ממילא אבל כל שעומדין ע"ג מתחלת שחיטה לשם עיון אפשר דשרי גם לרבינא וסיפא אשמעינן דאף שלא כיוונו מתחלה לראות ולהעיד כיון שעכ"פ ראו שחיטתו כשירה * ולפ"ז ע"כ מוכח כד' המתירין בגדול שא"י מדאיצטריך דיוקא דשמא יקלקלו לחש"ו בעע"ג מכלל דמסיפא לא שמעינן לי' וא"כ ממילא גדול שא"י שרי אף לאוקימת' דרבינא כל שעע"ג בכונ' דלא ממעט ברישא רק חש"ו והנה בסוכה א' קטן היודע לאמן ידיו מותר לאכול משחיטתו וא' ר"ה והוא שגדול עע"ג וכ' הב"י בשם הפוסקי' דההיא אפילו למשרי לכתחלה היא ומתניתין דחולין דלא שרי רק בדיעבד היינו בשא"י לאמן ולא הגיע לחינוך דשחיטה עב"י שהביא ד' הרא"ש ז"ל והרמב"ם ז"ל השמיט היתר הזה דלכתחלה וכ' הכ"מ דהוא מפ' להא דר"ה בדיעבד דוקא מותר לאכול משחיטתו בגדול עע"ג ולכאורה מוכח הדבר לפי שיטת הרמב"ם ז"ל שדעתו דאפי' גדול אסור לשחוט בינו לבינו עד שיהא בקי בה"ש ושחט פעמים רבו' כו' א"כ ע"כ מתני' דהכל שוחטין לכתחלה איירי במומחין ומוחזקין ואהא קאי חוץ מחש"ו מ' דאפילו הן מומתין ומוחזקין שחיטתן אסורה בלא עע"ג בדיעבד וגם לכתחלה אסור בעע"ג מדיוקא דשמא יקלקלו כו' והכל איירי במומחין ומוחזקין והיינו יודע לאמן כו' ומוכח להדי' דהך דסוכה למשרי דיעבד היא ושאר הפוסקי' לשיטתייהו אזלי דס"ל דקי"ל לעלפויי לא חיישינן כלל ושרי לכתחלה אף שאינו מוחזק כלל ומתניתין דהכל שוחטין כו' מיירי באין מוחזקין ואהא קאי חוץ מחש"ו כו' ובהא הוא דדייקינן דאין מוסרין להם לכתחלה באעע"ג משום שאין יודע לאמן ידיו אבל לד' הרמב"ם וכפי ד' הרא"ש גם הרי"ף הכי ס' דלכתחלה חיישינן לעלפויי כדרבינא וע"כ מתניתין במומחין ומוחזקין מיירי ואפ"ה חש"ו לא אף בעוע"נ:

* הגה"ה ולפי"ז מתורץ קו' תוס' שהק' על רש"י לקמן בהא דזאת אומרת אין מוסרין כו' ופירש"י אפי' באעע"ג והק' תוס' פשיטא מסיפא שמעינן לה כו' ע"ש ולפיז"ש לק"מ דמסיפא לא שמעינן רק ברואין ממילא אבל עע"ג לא וקמ"ל דיוקא אף בעע"ג ממש ומתכווין אסור לכתחלה לפי שרגילין לקלקל:

ודברי הרא"ש ז"ל בזה צ"ע קצת שכ' דעת הרי"ף ז"ל דבעי מוחזקין ואפ"ה כ' להתיר לכתחלה בחש"ו אם יודע כו' ולכאורה לפי ד' הרמב"ם ז"ל מ' דכל שא"י לאמן ידיו כו' אף דיעבד אסור בעוע"ג וכמ"ש לדעת רש"י ז"ל והק' הר"ן דהא תנן סתמא וכולן ששחטו כו' ולענ"ד נ' לפרש דהא דא' יודע לאמן כו' היינו שהוא גדול כ"כ שביכולתו לאמן ידיו לשחוט כהוגן ולמעט קטן מאד שא"א לו לאמן ידיו כלל ובודאי מקלקל וא"כ כל שראו אחרים ששחט כהוגן הרי יכול לאמן ידיו ולישנא דיודע דנקט אינה ידיעת השכל רק ידיעת הכח והיכולת והוא שיעור האחרון בגבול הקטן וזהו חינוכו ולהכי סתם במשנה וכולן ששחטו כו' דע"כ מיירי כשיכול לשחוט דהא שחט כהוגן:

ואילולי דמסתפינא הייתי אומר בזה ס' נכונה דהך דסוכה איירי אפילו לכתחלה ואהכי הביאה הרי"ף ז"ל בסוכה ואי מיירי בדיעבד ל"ל הא מתניתין היא ודרב הונא גופא הכי מוכחא דאי בדיעבד דווקא ל"ל והוא שגדול הא באחרים רואין אותו סגי ואף גם ממילא הוי לי' למינקט כלשון המשנה א"ו מ' דכתחלה שרינן בעוע"ג כל שיודע לשחוט ואף שכ' דלדעת הרי"ף ורמב"ם מתניתין איירי במומחין ומוחזקין ואפ"ה אנו מוסרין לקטן אף בעוע"ג יש לחלק דהיינו דוקא בעוע"ג ורק רואה מעשיו ומכוין להעיד ואין מלמדו איך לשחוט והכי דייק לישנא דאין מוסרין להן חולין כו' למסור להן לבדם ובלי שיתעסקו עמהם האיך יעשו דכיון דמועדין לקלקל חיישינן שמא כו' אבל אם העומד עליו מלמדו ומזהירו והוא עפ"י דבריו כל שיש בו דעת לאמן ידיו בודאי יעשה כמצווה עליו והיאך נאמר עליו מועד לקלקל אם מלמדין אותו מה יעשה וביכולתו לעשות זאת דלהכי א' היודע לשחוט כו' והוא מצווה ועושה ושרי לכתחלה זה נ"ל בפי' הסוגי' ואף שהרמב"ם השמיטה י"ל שהוא דבר פשוט כיון דמולק לא בעי כוונה וחשש קלקול ליכא כיון שיכול לשחוט כהוגן ועומדין עליו ומזהירין אותו מה יעשה ובזה יש להתיר לכאורה לכ"ע וראי' לזה בגיטין פ' שני הכל כשרין לכתוב את הגט אפילו חש"ו ומק' הא לאו בני דיעה נינהו ומשני רב הונא באחד עוע"ג ופירש"י ומזהירו לכתוב לשמה ועל דעתו כותב וס' רב הונא דאפילו בעינן כונה לשמה שרינן לקטן כל שעוע"ג ומלמדו וחזקה עביד מה דאמרינן לי' ואף לכתחלה דהא א' הכל כשרין לכתוב כו' וכ"ש שיש להתיר כן בדבר שא"צ כונת הלב רק מעשה הנראה לעין דחזקה עביד כראוי ואף דשם קיי"ל להחמיר משום כוונה לשמה עי"ש בסוגי' ובתוס' ורא"ש באורך אין זה ענין כלל לענ"ד ואידי ואידי מימרי דרב הונא וחד לישנא והוא שגדול עע"ג:

והנה לפי מה שהכרחנו בע"ה לשיטת רי"ף ורמב"ם דדיוקא דאין מוסרין להם היינו אף במומחין ומוחזקין לפ"ז אין ראיה כלל לדעת המתירין אם אחר עע"ג בגדול שא"י הל' שחיטה מדאיצטריך לאשמעינן בחש"ו וכמש"ל דיש לומר רבותא אשמעינן בקטן אף דיודע ה"ש וגם מוחזק אפ"ה אין מוסרין אף דמסתמא שחיט שפיר דידע ה"ש ומוחזק אבל גדול שא"י ה"ש מה יועיל שהוא גדול כיון שא"י איזה יכשר וא"י דרך שחיטה פשוט שאין למסור לו באחר עע"ג דטפי מסתבר לכאורה שישחוט כהוגן קטן היודע הכשר שחיטה ורגיל לשחוט מן גדול שא"י ה"ש ובאמת קצת פוסקים מתירין קטן היודע ומוחזק אף בינו לבינו וכ"כ הטור וא"כ לד' הרמב"ם דקטן מומח' ומוחזק אסור לכתחלה אף בעוע"ג נראה דה"ה וכ"ש גדול שא"י אין למסור לו לכתחלה בעוע"ג רק כשמלמדין אותו היאך לעשות דשרינן אף הקטן וכמש"ל דכיון שא"י כלום מה יתן ומה יוסיף מה שהוא גדול ונאמן אם אינו יודע איזה דרך ישכון אור ואין לנו רק ראיית העוע"ג וזה לא מהני לכתחלה:

וכבר בארנו בע"ה בסי' א' ששיטת הרמב"ם נכונה ומוכרחת דלכתחל' בעינן מומחין ומוחזקין וכ' ראיות לדבר וא"כ בקטן נראה דנקטינן להחמיר שלא למסור לו לכתחלה אף במומחה ומוחזק ועוע"ג וה"ה בגדול שא"י ה"ש וכד' רמ"א ז"ל בהגה"ה וע"כ ללישנא דרבינא דהכל מוחזקין שוחטין כו' ע"כ סיפא דחוץ מחש"ו מיירי ג"כ במוחזקין עכ"פ ואפ"ה לא שרינן לכתחלה מדיוקא דשמא כו' ושלא כד' הרא"ש ז"ל שכ' דמשנה איירי בא"י לאמן כו' וע"כ מוקי רבינא ברייתא דסוכה בדיעבד או כפי מה שנ"ל ובדיעבד נראה דנקטינן להתיר באחרי' רואין אף שאין מומחה ולא מוחזק כל שראה ששחט כהוגן כפשטא דמתני' וכולן כו' משמע גם בכל קטן ומברייתא דסוכה דנקטה קטן היודע לשחוט כבר כ' דאין הכונה רק על היכולת לאפוקי קטן גמור שאין יכול לשחוט ובודאי מקלקל ולכן סתם הרמב"ם ולא חילק כלל בין קטן לקטן בכולן התיר בדיעבד ואסר לכתחלה ובפרט שלדעת הרא"ש ורשב"א ור"ן ודאי שרי בדיעבד בכל קטן דביודע שרי לכתחלה וגם אין טעם לאסור כלל ומדאיצטריך בתוספתא לאסור שחיטת קוף שאינו אדם מכלל דכל מין אדם שרי:

והגם דמה שכ' אינו עולה לא כפי שיטת המחבר ולא כהאחרונים שהמחבר התיר לכתחלה ביודע והאחרונים אסרו בדיעבד באין יכול לאמן ואין מומחה מה שנ"ל כתבתי והיא מילתא מציעתא ועולה יפה לד' הרמב"ם ורי"ף ז"ל ונכונה בס' והמעיין יבחר וממוצא דבר אתה למד שא"א כלל להתיר לפי שיטת הרמב"ם לשחוט לקטן מומחה ויודע לאמן בינו לבין עצמו ואף בדיעבד שלא כד' הטור ורשב"א במשמרת הבית שכ' להתיר דהא להרמב"ם עיקר משנתינו שנוי' במומחה ויודע ואפ"ה אסור בקטן אם לא דיעבד ובאחרים רואין אותו ורשב"א ז"ל לשיטתו דס"ל לעלפויי לא חיישינן כלל ומוקי מתניתין בא"י לאמן וכמש"ל אבל לשיטת הרמב"ם והרי"ף ז"ל מוכח להיפך וגרע טפי ממומר לתיאבון דלא שביק התירא כו' משא"כ קטן י"ל שאין חושש לאיסור כלל וכהתירא דמי לי' כמו דס"ל לשאר אמוראי במומר כיון דדש בי' כהתירא כו' ודו"ק:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה