משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
ד שאלה
שוחט שנבדק ונמצא שא"י ה"ש מה דינו:
תשובה הנה בדין זה נחלקו האחרונים ז"ל הרמ"א ז"ל פ' לחלק אי נטל קבלה מחכם מכשירין למפרע כל מה ששחט ואמרינן השתא הוא דאיתרע ושכח ה"ש אבל אם לא נטל קבלה מעולם מטריפין כל מה ששחט וגם הכלים כו' וכ"כ לפשר בין מה שכ' באגודה להכשיר ובתשובת רשב"א כ' לאסור וכ' דהאגודה מיירי בנטל קבלה ורשב"א בלא נטל קבלה והרב ט"ז האריך לסתור דברי רמ"א ז"ל ופסק האגודה והאריך בראיות להטריף למפרע אף בנטל קבלה וכ' דאדרבה ממוצא דבר שלמד האגודה להכשיר יש לנו ללמוד להטריף דלמד מהא דרב חסדא דא' סכין איתרעי בהמה לא איתרעי הה"נ שוחט אתרע כו' ואוקי אחזקי' דהיינו דוקא לרב חסדא אבל אנן לא קי"ל כוותי' רק היכא דשיבר בה עצמות דתלינן בעצם טפי אבל אם לא שבר כו' הכל אסור למפרע ולא מוקמינן לסכין אחזקתיה וה"נ לא מוקמינן שוחט אחזקתיה והאריך עוד מהך דמקוה שנמדד כו' דאזלינן לחומרא ומד' התוס' עיי"ש והסכים לדבריו הרב פר"ח והוסיף עוד להק' דהא חזקת השוחט היא עשוי' להשתנות וקי"ל דחזקה העשויה להשתנות לא הוי' חזקה והביא ראי' מתשו' הר"ן גבי מקוה שרגילה לחסר ולעמוד על פחות מכשיעור שכ' שאין לסמוך על חזקת המקוה כו' והשיגו התב"ש בראיה זו דע"כ אינה חזקה העשוי' להשתנות דא"כ לא הוה סמכינן עלה אף בדליכא ריעותא שנמצא שא"י רק בסתם לא סמכינן על החזקה העשויה להשתנות וע"כ מדסמכינן על חזקת השוחט בדליכא ריעותא צ"ל דחזקה הוא על כל שוחט שמחזר על לימודו תמיד לבל ישכח ואין השכח' מצויה כלל לשוחט ואין חזקתו עשויה להשתנות והאמת דבריו נכוחים לכאורה דהא מתשו' הר"נ שם מבואר דאף בליכא ריעותא כלל ואף בנמצא עכשיו שלם אין לסמוך על חזקתו כל שעשוי להתחסר וראייתו מהך דרבי יעקב גבי מתנה דאף שהוא עכשיו בריא אזלינן בתר חזקת ממון ולא בתר חזקת הגוף מפני שחולי מצוי וא"כ ה"נ אלו הי' שכחת השוחט דבר הרגיל לא היינו סומכין כלל שום שוחט וע"כ אמרינן שדרכו לחזר תמיד ומזהר זהיר שלא לשכוח מידי דרמי עלי' ואין זו חזקה העשויה להשתנות:
איברא אחר העיון קו' הפר"ח במקומה דהנה הא דא' רוב מא"ש מ"ה שני דברים נכללו בו חדא דמסתמא למד ה"ש ובקי בהן ואידך שהוא זהיר תמיד לבל ישכחם כ"ז נכלל ברמאשמ"ה שרוב השוחטים זהירין בכך והנה בשוחט שלא נטל קבלה החמירו כולם מתשו' הרשב"א אף דיש לומר רמאשמ"ה ועתה שכח וכ' הרשב"א שמא לא למד ולא שכח כיון דליכא חזקה דמעיקרא אזלינן בתר השתא וא"כ קו' הפר"ח נכונה דהא הך חזקה לא מהני' רק לגבי חזקת לימוד אבל לגבי ס' שכחה איזו חזקה דמעיקרא יש לו וכי יש לו חזקה שלא ישכח הא אדרבה מצד עצמו עלול לשכחה דהשכחה מצויה רק מטעם רובא דרמאשמ"ה וזהירין בדבר סמכינן עלייהו בסתמא אבל באשתכח ריעותא ס"ל לרשב"א דלא מהני לן רובא א"כ ה"נ איתרע הך רובא דלגבי שכחה וחיישינן דלמא מעיקרא לא זהיר ביה כולי האי דהא חזיין השתא דהוא ממיעוטא דלא זהירי וחזקה דמעיקרא ליכא לגבי האי מלתא רק יש כאן הך חזקה דמעיקרא לחוד שנטל קבלה והך חזקה לבד עשוי' להשתנות והש"ך ז"ל כתב לחזק דעת רמ"א ז"ל דהכא כיון דאיכא ג"כ רובא דרמאשמ"ה אזלינן טפי בתר חזקת גברא דאיכא רובא וחזקה להתירא ובזה תי' ג"כ דלא תקשה ממקוה שנמדד ונמצא חסר וגם זה צ"ע לכאורה דהא ע"כ בהך דמקוה עסקינן במקוה שאין רגילות להתחסר מכשיעור דאל"כ אף בלא נמדדה לא סמכינן אחזקתה דהוי' עשוי' להשתנות לפי ד' הר"נ ז"ל אע"כ במקוה שעומדת ע"פי רוב על שיעורה ואפ"ה כשנמצאת חסירה מטמאינן למפרע אף דאיכא ג"כ רובא וחזקה:
ועוד ק' מדתנן המניח פירות להיות מפריש עליהן מפריש בחזקת קיימין ואינו חושש כו' מצאן שאבדו חושש כל מע"לע דברי ר"א וא' בגמ' חלוקין עליו חביריו על ר"א דתנן מקוה שנמדד כו' דמטמאינן הכל למפרע וה"נ כל מה שהפריש עליו למפרע ס' טבל ולא מפלגינן כלל בין אבידה באונס דשכיח או דלא שכיח וגם גניבה לא שכיחא כולי האי כיון דא' מפריש עליהן כו' וכל שהקלקול מצוי לא סמכינן אחזקה בסתם דמש"ה א' שם בשלשה פרקים בודקין את היין כו' לפי שאז מצוי להתקלקל וע"כ הנהו דשרינן להפריש בשאין מצויין להתקלקל ואפ"ה במצאן מקולקלין חושש למפרע:
ותו איכא בה"ג במס' גיטין בפ' כל הגט כל הנהו דמוקמינן להו בחזקתן ואי אתיליד ספיקא חיישינן למפרע אף במלתא דלא שכיחא דוק ותשכח שם ובכתובות פ' המדיר גבי נמצאו בה מומין וא"י אימת כו' דפליגי שם אי אזלינן בתר חזקה דגופא או חזקה דממונא והא ודאי רובא דנשי ליכא בהו מומי דפסלי בנשי וזה דבר ידוע ופשוט דא"כ רוב נשים יצאו מתחת בעליהן ואפ"ה לא מצרפינן הך רובא לגבי חזקה דגופא לשוי' כי רובא וחזקה לאורעי חזקת ממון ולא מדכרינן רק חזקה לחודא א"ו דליכא הכא רובא כלל כיון דע"כ חזינן לה עתה שהיא מהמיעוט מה לי אם יצתה קודם מהרוב או זה קרוב ולא שייך בזה רק חזקת גוף דמעיקרא דאין סברא לתלות יותר שזה עתה יצא מהרוב או שזה קודם אלא משום חזקה דמעיקרא וזה ברור ומוכרח שם בכולה סוגי' וגם בהך דהמוכר בהמה לחבירו ונמצאת טריפה עי"ש דלא הזכירו שם רק אי אזלינן בתר חזקה לחודא וד' הש"ך צ"ע:
ואפשר היה ליישב פסק האגודה בדרך אחר דהנה בגמ' נחלקו ר"ח ור"ה בין בשבר בה אח"כ עצמות בין בלא שבר וכן א' ר"ה אפילו שיבר כו' דהא קבעינן הלכתא כרב הונא בלא שבר וכר"ח בשבר מכלל דבתרווייהו פליגי ואדרבה עיקר פלוגתייהו בשיבר מדפריך גמ' אלא במאי איפגום כו' משמע דס"ד דלא פליגי רק בשבר וע"כ שאין העצמות פוגמין בהכרח דאל"כ ליכא ריעותא בסכין כלל והא בנאבד הסכין ל"פ ר"ה ע' חי' רשב"א ובתה"א שכ"כ והא הגמ' מדמי לה לנתעסק באותו המין דג"כ אינו בהכרח שיתדבק בו דבר החוצץ וכשיעור החוצץ רק שעכ"פ הדבר קרוב מאד לתלות בו ונגד ס' פגימות עור הוי ודאי פוגם פי' דהרי סכין פגומה לפנינו ואם באנו לספק שמא נפגם ע"י עור הבהמה יותר יש לתלות שהסכין עלול לפגום ע"י עצם וח"כ העצם ודאי עכ"פ פוגם ועור ס' פוגם דשמ' עצם יש בו כח לפוגמו ולא העור אבל אם העור פוגם כ"ש שאח"כ פגמו העצם וס"ל לר"ח שאין לנו להוסיף עוד ריעותא בסכין לומר שיפגם גם ע"י עור וא' עצם הוא דפוגמו בהכרח ולא העור ואוקי אחזקתיה ולגבי ס' עור ליכא ריעותא כ"כ וס"ל לר"ח דתלינן בעצם המפרקת ג"כ דעכ"פ יותר פוגם מעור ולא מוספינן עוד ריעותא לגבי עור ולא דמי למקוה שנמדד ודומיא דחדא ריעותא היא רק דמספקינן אימת נעשית ולא מוספינן ריעותא אי נחסרה המקוה קודם או אח"כ פ"א נחסרה ומקשה מהא דטבל ועלה ונמצא עליו כו' אפי' נתעסק כו' דג"כ היה לנו לומר כיון שעתה ודאי קיבל החציצה ממה שנתעסק לא מחזקינן עוד ריעותא למפרע לומר שגם אז היה עליו דבר החוצץ אלא יש לתלות שעתה קיבל החציצה מפני התעסקות במין ההוא ולא קודם ומשני סכין איתרעי כו' והך שינויי' הלכת' היא דקי"ל כר"ח בשבר כו' כללו ש"ד דלר"ח כל שלא נמצא' הריעות' רק בדבר המתיר כגון הסכין לא אסרינן למפרע רק אי אתיליד ריעות' ולא ידעינן אימת נולדה ואין צריכין להוסיף עוד ריעותא אי מספקינן למפרע כמו גבי מקוה שא"צ לחסר רק פעם א' ומה לי היום או כמה ימים קודם משא"כ בשבר כו' הריעותא ברורה לגבי עצם דודאי פוגם בו וצריכין להוסיף ס' שמא גם עור פוגם בו לא וה"נ בנ"ד גבי שוחט שנמצא שא"י ה"ש בכל יום ויום ריעותא אחרת היא דאטו משום השכחה מיום א' הוא עומד כך בשכחתו אדרבה כל שוחט דרכו לחזר על לימודו ובכל יום בעמוד והחזר קאי שכל שעומד בשכחה יום או יומים הוא מוסיף ריעותא יותר לעמוד זמן בלי לימוד ואם ראינוהו היום שוכח למה נחזיקהו בפושע גם תמול גם היום דאם אתמול שכח ע"כ גם היום שכח ופשע בנפשו אשר לא ידע להזהר עוד ולזכור מה ששכח וכל יומא ריעותא אחריתא היא וכל כה"ג לא מחזקינן למפרע משא"כ במקוה דאם נאמר שחסרה מקודם בהכרח תעמוד בחסרונה כל שלא ירדו גשמים ולא תוסיף ריעותא בימים אחרונים ואימת שנעשית הריעותא אחת היא וכן בכולהו מתניתא דגיטין ודכתובות הריעותא אחת היא ודו"ק כי הוא ס' נכונה למבין ולזה כיון דבהמה לא אתרעי מוקמינן לשוחט אחזקתו וא' השתא הוא דשכח ולא מוספינן אריעותא דחזינן קרוב לס' זו כתבו תוספות רפ"ק דגיטין שהקשו ולמה נשים נאמנות על נדה הא אתחזק איסורא וכ' דבידה לטבול ואף דשמה סתרה לספירה הא לא איתחזק איסורא להכי דאינה בחזקה שתראה לעולם פי' דכשראתה פעם ראשונה ובאנו להחזיקה בטומאה צריכין להוסיף ריעותא שמא ראתה עוד לגבי הא לא מהני חזקה דמעיקרא ולכאורה חזקה דבתר השתא דלא מהני' בכה"ג כל שאנו צריכין להוסיף ריעותא אם נרצה להחזיק למפרע דהיינו שעמד בשכחתו גם תמול גם היום ודומה לענין להחזיק מראי' לראי' שכ' תוס' דאין זו חזקה וא"כ חזקה קמייתא דשוחט במקומה עומדת ומיושב פסק האגודה ורמ"א ז"ל וסברא זו מוכרחת יותר בדין שוחט שנמצא חשוד על איזה דבר שכ' הש"ך בפשיטות דודאי לא פסלינן למפרע והביא מד' הא"ח שהביא מהתוספתא שאפי' המיר כו' אין מטריפין למפרע וקצת אחרונים פקפקו בדבר דלמה לא נספק למפרע ע' תב"ש ומשום חזקת איסור דבהמה ולמ"ש א"ש טובא דהא ודאי אין להחזיק ריעותא יותר אם רואין אותו חשוד היום לומר גם אתמול הי' וגם עתה דאם נחשד אתמול אין זה הכרח שיחשד עתה ועשוי הוא לשוב בתשובה וכל יומא ריעותא באנפי נפשה ולית לן לאפושי ריעותא וכמש"ל וא' השתא הוא דאיתרע ודין זה הוא בוודאי פשוט ומוכרח דאפילו גבי עדים המוציאי' ממון ונפסלו אמרינן שאין נפסלין למפרע רק משעה שנחשדו ולא מחזקינן בחשודין למפרע ומפקינן ממונא וקטלינן בעדים שהעידו קודם כ"ש שאין לפסול שחיטתן למפרע לאחזוקינהו בחשודין למפרע ומבואר בגמרא בע"ז פרק אין מעמידין חבר שמת בניו וב"ב בחזקת כשירים עד שיחשדו וכן חצר שמוכרין בה תכלת לעולם היא בחזקתה עד שתפסל ולישנא דעד שיחשדם מ' דאף שנחשדו אח"כ אין חושדין אותן למפרע דאל"כ מאי אתי לאשמעינן עד כו' הול"ל סתמא ה"ה בחזקתן אטו אנן לא ידעינן דאם נחשדו פסולין א"ו אתי לאשמעינן דעד שעה שנחשדו מוקמינן להם תמיד בחזקת כשירי' וכן גבי תכלת עד שעה שתפסל החצר בחזקת היתר וכל תכלת הניקח ממנה בחזקת היתר ומותר בכלאים אף דאיכא בכל הני חזקת איסור גבי חבר כו' הרי בחזקת טבלים וגבי תכלת הרי כל צמר בחזקת איסור הוא לגבי פשתן עד שיעשה צבוע תכלת ככל הלכותיו וכמו ה' שחיטה להתיר בהמה לאכילה ולא אסרינן למפרע וזה ברור ולענ"ד לישנא דא' גבי תכלת עד שתפסל מ' איזה פסול שיהי' דלא א' עד שתחשד ומ' אפילו פסול דמחמת חסרון ידיעה שאינן בקיאין בה' צביעה לשמה ודיני טוויה ודומיהן דקיי"ל תכלת אינה ניקחת אלא מן המומחה להכי תני סתם עד שתפסל וגבי חבר א' עד שיחשדו כו' דשם עיקר הס' משום חשד שאין מעשרין כלל וכמו ע"ה דחשידו אמעשר נקט לשון חשד והכא דבעינן ג"כ מומחה ובקי נקט סתמא עד שתפסל וא"כ מדנקט אכולהו עד שתפסל ומ' דעד שעה שנמצאו פסולין מחזקינן להו בכשירין אף בס' שכחה כיון שעכ"פ היו מומחין קודם שהוחזקו להיות מוכרין כו' מוקמינן אחזקתייהו וזה דומה ממש לשוחט שנטל קבלה דהוי כקבלת ד"ת וזה סיוע נכון לד' האגודה וגם מד' התוספתא שהביא הא"ח החשוד על עכומ"ז חשוד על כל המצות ולא למפרע אלא להבא שנאמר למן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם והא האי קרא בשוגג בע"ז משתעי דבקרבן קאי ורישא דקרא וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה כו' ודרשו איזה מצוה ששקולה כנגד כל המצות זו עכ"ומז והרי דאיירי בשגג בעכ"ומז ואפ"ה לא מחזקינן לי' בחשוד למפרע וע"כ איירי שטועה בדין מדיני עכ"ומז ואומר מותר בא' מן העבודות ואפ"ה לא מספקינין לי' בשכוח מעיקרו רק מהיום והלאה ואף ואף דאיירי בשוגג דרשינן דחשוד על עכ"ומז חשוד על כל המצות מדקרינן לה מצוה וכ' כל מצות שקולה כנגד כו' א"כ החשוד עלי' במזיד חשוד על כולן אבל בשוגג מ' לכאורה דאינו חשוד על שאר מצות שיודע אותן אבל עכ"פ מ' דאף בשוגג אינו פסול למפרע וגם זה ראי' לד' האגודה ויש בזה עוד ס' נכונה לחלק בין חזקת כשרות דגברא לחזקת מקוה שנמדדה כו' לפי מה שבארתי באורך בע"ה במקום א' דכלל גדול הוא שאין הולכין לעולם רק אחר חזקת הדבר שאנו צריכין לדון עליו אם להחמיר אם להקל אף אם אח"כ נמשך מזה איזו חזקה להיפוך אין משגיחין ותרצתי בזה קו' תוס' שהק' גבי נגע היכי א' דאזלינן בתר חזקה ומטמאינן לי' והא אח"כ כשחסר הנגע בסוף שבוע ניחוש דלמא מעקרא חסר קודם הסגר אדנפיק כו' וגם חזקת טהרו' יש כאן וחזקת נגע אתרע וכמו דאמ' במקוה כו' דהוי תרתי לריעותא ולפמ"ש לק"מ דכיון דמתחלה צריכין אנו לדון על עיקר הבית אם טמא הוא לעשות בו ככל דין בית המנוגע והוצרכנו להחזיקו בחזקת טומאה הרי הוא בטומאתו גם לגבי טהרות הנכנסין לתוכו אף שיש להן חזקת טהרה אין משגיחין לחזקתן וקרינן בהו והבא אל הבית משא"כ במקוה שנמדד כו' עיקר מה שאנו מחזיקין המקוה בחזקת שלם אין בו נ"מ רק לענין טהרות הטובלים בתוכם אם עולין מטומאתן וא"כ הרי חזקת הטמאין נגדתה מתחלה ולהכי כי אשתכח ריעותא חיישינן וזו היתה מחלוקת ר"ט ור"ע גבי מקוה כו' בקידושין שהי' ר"ט מטהר וא' מקוה זו זה בחזקת שלם עומד מס' אתה בא לחסרו אל תחסרנו מס' ור"ע א' אדם זה בחזקת טומאה כו' דר"ט הוי ס' כיון שהס' נולד במקוה אזלינן בת' חזקת מקוה ור"ע ס' דאזלינן בתר חזקת הטמאים לפי שעקר דין המקוה היא אם מטהרת הטמאים דלגבי עצמה אין בזה נ"מ כלל והארכתי בזה לתרץ בדרך זה כמה קו' ודקדוקי' ובראיות נכוחות ומיושרים:
וא"כ בנ"ד ס' אלימתא למיזל תמיד בתר חזקת גברי לאוקמינהו בחזקת כשרות ונפקותא טובא לגבי דידהו לאחזיקינהו בכשרות וביודעים וכיון דכבר החזקנוהו בחזקת כשרות ויודע שוב אין מחזקין לחזקת בהמות הנשחט אח"כ וכי אשתכח ריעותא לא מחזקינן למפרע לאסור מה שהכשרנו וכדין בית המנוגע שכ"ל ובפרט שיש לעשות סניף גדול לזה ממ"ש הש"ך עוד לחלק דהכא איכ' ס"ס כו' היינו ס' ידע כו' ואת"ל לא ידע שמא שחט כהוגן ואף שהט"ז דחה זאת מכח ד' התוס' שכ' דגם בהך דסכין טעמי' דר"ח משום ס"ס ולא קי"ל כוותיה אין זה דומה לזה דשם לא הוי ס' גמור שמא לא שחט נגדה הגם דמסתמא הוליך והביא בכולו וגם נתת דבריך לשיעורין ואם ישחוט בסכין קטנה תו ליכא ס"ס. משא"כ כאן הוי ספק גמור דאטו גדול שא"י ה"ש מקלקל ודאי ע"כ לפי' ר"מ ורבנן רק בחש"ו אם רוב מעשיהן מקולקלין אבל גדול ודאי לא והרמב"ם כ' בהדיא ה"ז קרוב לס' נבילה משמע דיותר נוטה להתיר משום דרוב מעשי בן דעת מתוקנין לכן הוי רק קרוב לס' נבילה ומ"ש הכ"מ דאיירי בששחט לפנינו ב' וג' פעמים ושחט יפה אין נראה כן מד' הרמב"ם שלא הזכיר שם כלל הך דשחט לפנינו רק אחר שכ' וה"ז קרוב כו' הוסיף עוד ואפי' כו' והרי שחיטה זו ששחט בינו לבין עצמו שחיטה גמורה ונכונה אסור לאכול כו' לשונו מורה בהדי' דכל ששחט ב' וג"פ אין ראוי לקרותו כלל ס' נבילה שהרי כ' שהיא שחיטה גמורה כו' רק שכ' דאפ"ה אסור משום דזימנין כו' כדאי' בש"ס. ומ"ש תחילה ה"ז קרובה כו' קאי בלא הוחזק לפנינו כו' וכן כ' הרשב"א ז"ל בחי' דגדול שא"י ה"ש רוב מעשיו מתוקנין כו' וברור דלענין או"ב אסו' לשחוט אחר גדול שא"י ה"ש ודברי הט"ז שהתי' באו"ב לשחוט אחר גדול שא"י ה"ש צ"ע להולמם והמה נגד ד' הרמב"ם ורשב"א ובפרט בנ"ד בשוחט שנבדק ונטל קבלה מקודם דבודאי שחט כמה פעמים יפה רק אח"כ שכח קצת מן הלכות דגם לד' הכ"מ אינה רק קרוב לס' נבילה והרמב"ם ז"ל קוראה שחיטה גמורה ונכונה והוי ס' גמור הנוטה יותר להתיר ולא כמו שאר ס' בשחיטה והא הך ריעותא שנמצא שא"י ג"כ לא הוי רק ס' אי ניזיל בתר חזקת גברא אי בתר חזקת איסור בהמה בחיי' דהא אפי' גבי מקוה שנמדד גופי' שמשם עיקר תמיהת הט"ז וד' התוס' ג"כ לא הוי רק ס' טומאה לד' הרמב"ם שכ"כ בהדי' בחיבורו והא דמטמאינן אף ברה"ר אינו משום דהוי טומאה ודאי כדמשמע לכאורה בגמ' ריש נדה ובקדושין דמק' מ"ש גבי מקוה ודאי וגבי חביות ס' ומשני מאן תנא חביות ר"ש היא כו' דמ' להדי' דת"ק דר"ש ס' דהוי ודאי במקוה ובתרומה דעת הרמב"ם ז"ל דזה ל"א רק לתירוץ קמא במס' נדה דמפרש שם פלוגתייהו דת"ק ור"ש אבל למאי דמסיק שם ואבע"א דפליגי אי גמרינן סוף טומאה מתחילת טומאה רבנן לא גמרי כו' ולהכי טמאה אף ברה"ר מספק ולא גמרינן מסוטה לטהר ברה"ר מספק רק בתחילת טומאה אבל סוף טומאה לא וא"כ תו לא צריכינן למימר דרבנן כודאי משוי לה רק דהוי ספק ואפ"ה טמא ברה"ר דלא גמרינן ואתי' מתניתין דחביות ג"כ כרבנן ואפ"ה תרומה ויחזור ויתרום משום דהוי ספק וזה ברור מאוד בדעת רמב"ם ולק"מ מה שתמהו עליו הרשב"א וריטב"א ז"ל ודבריו נכוחים מאוד ומוכרחי' הארכתי בע"ה במקום אחר בראיות ברורות ונכוחות מהש"ס וירושלמי וכמה דוכתי דעיקר דין זה דתרתי לריעותא דהרי חסר לפניך וחזקת טומאה לא הוו רק ס' גמור וכדעת רמב"ם ז"ל ולא כדעת תוס' ורשב"א ז"ל והוי ס"ס גמור ושרי לכ"ע שמא השתא איתרע ושכח ואת"ל מעיקרא שמא לא בא לידו מכשול והא רוב פעמים שוחט שפיר כאשר בארנו בע"ה ולא הוי ס"ס נגד חזקת איסור דהא כל ס' לחוד מרע לי' לחזקת איסור הספק שכחה הא איכא נגדה חזקת גברא וביארנו דהוי ס' בתר הי מינייהו ניזיל ואם ס' קלקל השחיטה כ"ש וכ"ש דהא מבואר דנוטה יותר הס' להתיר דרוב מעשיו מתוקני' וגם דשחיט כמה זמנין שפיר כמ"ש הרמב"ם והרי שחיטתו נכונה כו' ובודאי עכ"פ איתרע חזקת איסור וכל כה"ג לית דין צריך בושש דהוי ס"ס גמור לכ"ע וא"כ פסק האגודה ורמ"א ז"ל נכון מאוד מכל הלין טעמי ויתד היא שלא תמוט: