אור ברסלב

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

ג שאלה

ב שאלה

בעל ביצה אחת שמסתפקין בו אם הוא בידי שמים או ע"י חולי הפאקין כאשר אמרה אמו בתחילה אשר נשאלתי זאת מאת כבוד הרב הגאון המנוח ז"ל אב"ד דק"ק פינסק לחוות דעתי בזה:

תשובה הנה אחר העיון נלענ"ד דאף אם נחזיק בפשיטות שבא ע"י חולי הפאקין יש להכשירו וכדעת הרמב"ם שמכשיר הגם שהביאו בשו"ע בשם רש"י וברא"ש ז"ל דע"י חולי כבידי אדם דמי הא כבר הכריעו כל האחרונים הב"ח והח"מ והב"ש שהעיקר כדעת הרמב"ם ושגם רש"י סובר כן והרא"ש יחידאה היא ובתראי נינהו ויש לפסוק כוותיהו ואין להחמיר חומרות במידי דלית ליה תקנתא וגם איכא למיחש לתקלה וגם מ"ש הרא"ש ז"ל דהכי משמע בירושלמי דע"י חולי כבידי אדם דמי עיינתי בירושלמי וראיתי שכבר עמדו המפרשים לדקדק ממנו להיפוך דא' שם הרי שעלו חטטין בידי שמים ומחייך ומסיית בה היא נעשית בידי אדם כבידי שמים היא כו' ומוקי בהכי ברייתא דתני אף בידי שמים אסורה והיינו שתחילתו בא ע"י חולי החטטין וסופו ע"י החיכוך שמחכך בה מחמת השחין וגמרו בידי אדם ולהכי אסור הא אם מתחילה ועד סוף הוא ע"י חולי כשר לכ"ע וכבר הוכיח כן הרב בעל קרבן העדה בפי' הירושלמי והניח בצ"ע:

ועוד דגם לענין טריפות צמקה הריאה דמכשירין בידי שמים הסכימו האחרונים דע"י חולי כבידי שמים דמי וכבר העיר הפר"ח דהך מלתא תלי' בהך פלוגתא דפצוע דכא והרמב"ם שם דמכשר כשיטתו כאן בפצוע דכה ופ' שם ג"כ כהרמב"ם וכן הרב הגאון מהר"ז ז"ל מבראד בס' בית אפרים על יו"ד חלק א' סי' ל"ו כ' בשם היש"ש יבמות שדעת רש"י כהרמב"ם ושכן דעת הירושלמי ג"כ והובא עוד בשם מלבושי יו"ט להרב בעל תוי"ט שהעיקר כד' הרמב"ם גם לענין פ"ד ופשוט דיש לסמוך על כל הני רבוותא:

ולענ"ד יש להביא ראיה נכונה לדעת זו מסוגיא דבכורות דחשיב בהדי מומין מי שאין לו בצים או שאין לו רק ביצה א' ובאידך פרקא מני להני מומין גם באדם וא' מומין אלו כו' פוסלין באדם והדר תני מי שאין לו בצים כי' זהו מרוח אשך האמור בתורה ר' ישמעאל אומר כל שנמרחו אשכיו כו' ומדאיצטריך קרא ומתניתין לממנינהו במומין הפוסלין באדם ש"מ שאין בו פסול רק משום מום אבל כהן כשר מיהא הוי ואי נימא דע"י חולי כבידי אדם דמי והוי פ"ד א"כ לר' ישמעאל דא' שנמרחו אשכיו וע"כ ע"י חולי מאי אירי' משום מומין תיפוק ליה דהוי פ"ד וקיי"ל דלא בקדושתייהו קאי ואין עליו קדושת כהונה כלל ומותר בגיורות וזר גמור הוא והיכי מסיים קרא באוכל בקדשים דכ' לחם אלהיו מקדשי הקדשים כו' והא פ"ד ודאי אינו אוכל בקדשים למ"ד לאו בקדושתי' קיימא וכן בתרגום אונקלוס מפרש לקרא דמרוח אשך מריס פחדין היינו כדעת ר' ישמעאל שנמרחו אשכיו א"ו דנמרחין ע"י חולי כבידי שמים הוא וכשר ושיש להאריך עוד בזה בראיות נכוחות אלא שאין מהצורך כ"כ:

והרי אף שנטלה בידי אדם לגמרי הרבה מכשירי' מפוסקי' הראשוני' ז"ל וכ' מעשי' בכל יום שמולידים וכמה מהאחרוני' תקעו עצמן להקל בזה ע"פ דעת ר"ת ז"ל ועשו כן הלכה למעשה ובנ"ד אין כאן בית מיחוש כלל ומה גם לחוש לספק חולי ודעתי מסכמת עמו להתיר:

ויעיין עוד בד' הרמב"ם פ"ח מהל' ביאת מקדש הל' י"ב שמנה במומין המיוחדים באדם שנימוחו ביציו כו' וזהו מרוח אשך ובכ"מ שם כ' לדעת הרמב"ם דדוקא בשניהם הא נימוח א' מהן לא הוי מום כלל וכשר לעבודה והא דפסלינן אין לו רק ביצה אחת אפילו בבהמה היינו שאין לו מתחילת ברייתו אבל בנימוחו לא מפסל רק בשתיהן וכ"ש הוא דלפ"ז כשר בקהל בנימוח אחת וע"כ איירי ע"י חולי והדברים ברורים:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה