משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
בדין עיסה שנילושה במי פירות לענין חמץ
אי' בפ' כ"ש א' ר"ל עיסה שנילושה ביין שמן ודבש אין חייבין על חמוצה כרת ומפ' במסקנא טעמא משום דהו"ל מי פירות ומי פירות אינן מחמיצין ודקדקו רש"י ותוס' דר"ל דווקא נקט אין חייבין כרת הא איסורא איכא והק' מהא דקיי"ל מי"פ אינן מחמיצין כלל ושרינן בותיקא משחא ומילחא וכן קימחא דאבשונא ותי' דהכא איירי ר"ל במי פירות עם מים דממהרין להחמיץ אבל אין חימוצן גמור אבל מי"פ לחוד אין מחמיצין כלל ולפי דבריהם ע"כ ר"ל ס"ל הלכה כר"ג דאין לשין העיסה ביין שמן ודבש דלר"ע הא שרי לגמרי וס' דמי פירות עם מים ג"כ אין מחמיצין ותוס' ס"ל דמ"ד מי"פ א"מ היינו אפי' אם שוהה זמן מרובה דאי ס"ל לחלק דבשוהה זמן מרובה בא לידי חימוץ גמור לא הוו מקשו מידי דקרי כן לשכר המדי חמץ גמור ע"י תערובת והוצרכו לתרץ ששורין השעורים במים קודם נתינתם בשכר הא בלא זה כיון ששוהה זמן מרובה ועל ידי מוי כדאי' בירושלמי הוא בא לידי חימוץ גמור אלא ודאי דלעולם אין בא לידי חימוץ שטבע המי"פ הוא מעכב החימוץ וכן מוכרח ממה שדקדקו גבי מנחת נסכים מגבלה במים וקרו לה חמץ נוקשה ועפ"י שיטתם דנוקשה כשר לחמץ שבתודה והוא שיטת ר"מ ואי נימא דבשהיה מחמיצין א"ש בפשיטות שהיו שוהין עליהן עד שיחמיצו ומוכרח הוא לפי שטתם כיון דדייקי לישנא דאין חייבין כו' הא איסורא איכא ומפרשי לה עם מים ואי נימא דבשהיה הוי חמץ גמור היכי פסיק ותני אין חייבין על חימוצו כרת דמ' בכל גווני הא איכא גוונא דמחמיצין כגון בשהיי' וא"כ גריעא מנלושה במים גרידא דעכ"פ ממהרין להחמיץ אלא ודאי פשוט דלהך פירושא לעולם אין חייבין כרת וממילא דלר"ע לעולם אין מחמיצין כלל כיון שמי פירות מעכבין החימוץ:
אבל לענ"ד ק' טובא דהא במסקנא שם במנחות א' דר"ע דריש לרבות מנחת נסכים לחימוץ וע"כ לר"ע מיבעי לן למימר מקבלה במים וכשירה דאל"ה מי פירות נינהו ואי נימא דלר"ע גם במי"פ עם מים אין מחמיצין כלל הדרא קו' לדוכתא היכי משכח' לה חימוץ ועוד ק' לדבריהם עיקר חמץ דתפוח שריסקו כו' ודמנחת נסכים היינו נוקשה וכר"מ דלקי אנוקשה והא קיי"ל כר"י דהאוכלו פטור וכן פ' הרמב"ם והרי"ף כרבנן דר"פ אלו עוברין בתערובת וכ"ש בנוקשה בעיני' ולא משכחת כלל להא דמנחת נסכים כו':
ע"כ היה נראה דהעיק' בזה כד' הרי"ף שפסק כר"ע דמי"פ עם מים ג"כ אין מחמיצין ואפ"ה פ' להא דשכר המדי דהוי חמץ גמיר וכמ"ש הרא"ש ז"ל דמפרש דהמי פירות אונם גורמים החימוץ אבל אין מונעים המים מלהחמיץ כמו אם היה מים לבד וע"י שהייה מחמיצין לגמרי רק אפשר לשמרן ככל עיסה אבל הם עצמם לבד בלי מים אין גורמין חימוץ כלל לעולם ובזה א"ש כל סוגי' דמנחות דאיירי עם מים ובשהייה דהוי חמץ גמור ולא נוקשה ור"ל דאי אין חייבין איירי בלי מים וכרת לאו דוקא או דאף בלא מים נוקשה הוי וכאמוראי בירושלמי דס"ל הכי ולא קיי"ל כוותייהו רק כאמוראי בתראי דסבירא להו אין מחמיצין כלל אבל בתערובת מים פליגי תנאי בברייתא ר"ג סבר ממהרין להחמיץ ור"ע שרי ובלבד שישמרם מחימוץ כמו במים לבד ובאמת גם עפ"י סבר' קש' לומר שמי"פ ימנעו המים מלהחמיץ דלא מצינו ס' זאת רק גבי חומץ וציר שצומתין:
ודברי הרא"ש שכתב בפ' כ"ש להקשות על הרי"ף שפ' כר"ע וריב"ל מהא דמנחות דמגבלה במים לכאורה סותרים לדבריו ז"ל בר"פ אלו עוברין שכ' להרי"ף ז"ל דכששוהין מחמיצין דלפ"ז ל"ק מהא דמנחות:
עוד כתב הרא"ש ז"ל שם להקשות על ד' הסוברים בהך דאם לש תשרף מיד דקמו ר"ג ורבנן בחדא שיטתא דאת שאין לשין אין מקטפין ותמה הרא"ש ז"ל דל"פ רבנן רק בלכתחלה אבל באיסור דיעבד לא איירי ונראה דראייתם משום דמפ' פלוגתא דקיטוף לא משום דדבר מועט הוא אלא משום דמלאכת הקיטוף הוא סמוך לאפיה ואין שוהה כלל אחריה ומש"ה שרי ת"ק דסבר שאין מחמצת תיכף ואפשר לשומרה ורבנן דאסרי אפי' קיטוף סבר שאין זמן כלל לדבר ותיכף מחמיץ וא"כ ממילא אם לש תשרף מיד כיון שמחמיץ תיכף ודוק היטב כי זה נכון מאוד:
מהו נק' ים הגדול (נשאלתי באורך מידידי הרב הגדול חו"ב מפורסם מוה' דוד מביחאב ישן נועם אמריו כמוסים עמרי והנוגע לדינא מובן מדברי תשובתי זאת):
אחד"ש כו' מ"ש כת"ר בהא דרי"א הרואה את הים הגדול מברך שעשה את היה"ג והביא תשו' הרא"ש דהיינו דוקא בים אוקינוס וכתב מעכ"ת לחדש דר"י אזיל לשיטתיה דס' היה"ג כמקוה ושאני לי' בין יה"ג לשאר ימים ופי' כת"ר דגם הך איירי באוקינוס לפי ד' תשו' הרא"ש הנה דבר זה דר"י לשיטתי' אזיל כבר כמוס עמדי ג"כ שהוא נכון לפרש כן דר"י לשיטתי' דס' שהכ' קורא ליה"ג ימים וכיון שהכ' קורהו ימים ביחוד משאר ימים שאינן נקראין בשם הזה ע"כ קובע לו ר"י ברכה בפ"ע ג"כ ואני חדשתי עוד בזה דר"י אזיל עוד לשיטתי' בהא דס' על הירקות אומר בורא מיני דשאים ומפ' טעמא דכל מין ומין תן לו מעין ברכותיו הרי דר"י קובע ברכ' לכל מין שיש איזה הפרש ביניהן אך דלפ"ז הי' עולה להלכה דלא כר"י דהא בתרוייהו לא קיי"ל כוותי' בהך דיה"ג כמקוה פ' כר"י דכל הימים שוין הם ומטהרין בזוחלין א"כ כל הימים נקראים ים ואין חילוק והפרש ביניהן ומדוע יקבע ברכה לעצמו ועוד דגם בהא דקובע ברכה לעצמו ג"כ לא קיי"ל כותיה:
ועפ"ז תירצתי ד' הטו' ז"ל שדעתו לפסוק דלא כר"י איברא שהרא"ש ז"ל בתשו' משמ' שדעתו לפסוק כר"י אבל הנרא' דהרא"ש ז"ל לשיטתי' שמפרש לה דוקא בים אוקינוס ומפ' דר"י ל"פ את"ק דת"ק איירי בשאר כל הימים ור"י חידש דביה"ג מברך בפ"ע ולא פליג את"ק אבל אי הוי מפ' לה ביה"ג דוקא שהוא מגבולי א"י ודאי לא שייך לומר דת"ק דא' סתם על הימים לא איירי בי' כיון שהוא ג"כ קרוב וסמוך לא"י כמו כל הימים וכן מדוקדק שם בל' ז"ל בתשו' דא' ברישא ימים סתם ופי' ר"י איה"ג משמע דבים אוקינוס מיירי ול"פ דת"ק איירי בשאר כל הימים כו' ואתי' ר"י למימר דיה"ג יש לו ברכה בפ"ע ות"ק מודה בהא כו' דאי ר"י הוי פליג את"ק הוי הלכה כסתמא דרבים ולא ראיתי בפוסקים מי שפסק דאין הל' כר"י וגם הר"מ ז"ל כ' דעיה"ג מברך כו' הלכך נראה דדוקא בים אוקינוס מיירי הרי מבואר מסוף לשונו דא"א לומר דר"י ל"פ את"ק רק אי איירי בים אוקינוס אבל אי הוי איירי ביה"ג הסמוך לא"י ודאי דאיירי בי' ת"ק ופליג עלי' וזה מבוא' מלשונו הלכך כו' שכ' ז"ל וא"כ ממיל' לפמ"ש שקרוב הדבר דר"י לשיטתי' בכל דין זה א"כ ממילא שמעינן דת"ק פליג עלי' וליכא ראי' תו דאיירי בים אוקינוס:
ולענ"ד גם מה שעלה ע"ד כת"ר דהא דר"י במ"ק אסור לפרש ביה"ג איירי ג"כ באוקיינוס נראה שז"א דהא ר"י פליג התם אמתני' דאלו מגלחין הבא ממדה"י כי' ועלה קאי ר"י דאסו' וכמבוא' בש"ס דילן ומוכח דאיירי ביה"ג הקרו' לא"י שזהו הנק' מדה"י בכ"מ וגם בירושל' פסחים פ' מ"ש מייתי הך עובדא דבני בישן קבלו עליהם שלא לפרש ביה"ג אתון שאלון לר"א אבותינו נהגו שלא לפרש אנו מה אנן א"ל מכיון שנהגו בו אבותיכם בל תשנו כו' ונ' שהיא האי עובדא בש"ס דילן פ' מ"ש בני בישן נהגו דלא אזלי מצור לצידן כו' א' אבהתן אפשר להו אנן דלא אפשר לן מאי פי' מפני דוחק הפרנסה היו רוצים להתיר וא"ל אל תשנו כו' וא' בירושלמי שם דרבי תלמידו דר"י ור"י א' אסו' לפרש ביה"ג הרי מפור' דהאי יה"ג דאסר ר"י היינו ים הסמוך לא"י דבישן היינו בית שאן שסמוך לא"י וגם מדשאלו לר' שהי' בא"י וים אוקינוס רחוק מאד ואין רגילות כלל לעבור בו אף לסחורה כידוע הגם דבירושלמי אי' בני מישא נראה שהוא ט"ס וצ"ל בני בישן כהך עובדא דבבלי וקרבן העדה שם בפסחים הק' איך ס' ר"י אסור לפרוש ליה"ג הרי הרבה תנאים וגם נביאים פירשו ליה"ג ע"ש ולא ק' כלל דהא למזונות גם ר"י שרי כדאי' במ"ק וכ"ש לדבר מצוה וידוע שכל התנאים שפירשו ליה"ג הי' לדבר מצוה או למגבת הישיבות או לפ"ש וחלילה לומר שפי' לדבר הרשות והרי ר"ג וכל הזקנים שהפליגו בים:
וגם הי' נראה לפרש הך דר"י דיה"ג כמקוה דלא איירי בים אוקינוס דהא מייתי לה הש"ס לענין רחיצה בשבת ולא שכיח כלל הרחיצה באוקינוס ומסתמא המשניות וברייתות בא"י נשנו ויותר משמע כן מדאייתינן לה במס' פרה לענין מילוי המים לפרה ואי באוקיינוס למאי נ"מ אטו יביאו משם מים לצורך פרה שצריך מילוי וטהרה במזומנים לה אלא ודאי דביה"ג הסמוך לארץ ישראל איירי:
וכן מבואר מל' הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' פ"א שכ' היה"ג כמקוה ומימיו פסולין לקדש בו מי חטאת כצ"ל משמע דמפרש לה ביה"ג דקרא רק בפי' המשנה לא משמע כן וגם דבריו ז"ל בחיבורו לענין פסק הלכה סותרין זא"ז למ"ש בפ"ט דמקואות דשם משמע דפסק כר"י דכל הימים דינן שוה וכאן נראה שפסק כר"י ובכ"מ טרח ליישבם עיי"ש אבל כל הפוסקים פירשו דרבי יוסי משווה כל הימים והלכה כמותו ועכ"פ בל' יה"ג נראה בחיבורו דמפרש על ים הסמוך לא"י וכן משמע עוד מל' הגמ' גבי חבית של מים שנפלה ליה"ג הטובל שם לא עלתה לו טבילה א"א לג' לוגין כו' ופי' המפרשים דאיירי לענין שיפסול גופו מתרומה דאי לחולין אין מקוה שלם נפסל בכל שאובין שבעולם וא"כ ע"כ דאיירי בא"י דאי באוקיינוס תרומה מאי בעי התם ויש עוד ראיות יארך זכרם ואין להאריך וכלל הדבר שלשון הרא"ש ז"ל שהחליט דאיירי דוקא באוקינוס צ"ע לדעתי אבל לדינא אין נפקותא כלל כיון שכבר הוכחתי דאי איירי ר"י ביה"ג דקרא ע"כ אין הל' כמותו דרבנן פליגי עלי' וממילא דאין מברך עליו רק כמו על שאר ימים והטור ז"ל תמה על הרמב"ם שפסק כר' יהודא וכתב דרבנן פליגי עלי' וק' לומר דאישתמיטתי' תשו' אביו הרא"ש ועיין באשר"י נדה גבי משנה דגל שנתלש כו' משמע דמפרשים יה"ג הסמוך לא"י מדהו"ל לאוקמי מתניתין כר' יוסי ולא מוקי כר' יהודא ומתני' בא"י דקאמר ונפל על האדם ועל הכלים ואין טומאה וטהרה בח"ל לבד מנדה ופשיטא לכלים: