משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
ב שאלה
בדין הנהגת בה"כס וקטנים ואיך יש לנהוג בהך דהאוחז באמה כו':
תשובה גרסי' בנדה כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת באנשים תקצץ. ומקש' מאי אירי' מרבה אפילו לא מרבה נמי ומשני כי קתני מרבה אנשים ומייתי עוד ברייתא דהי' אוכל בתרומה והרגיש כו' אוחז כו' ומשני אביי ורבא עיי"ש. ובתר הכי מייתי עובדא דשמואל ורב יהודה דקאי אאיגרא דבי כנישתא דשף ויתיב ואמר שמואל לרב יהודה שיננא אחוז באמה והשתן ומקש' היכי שרי לי' והא תניא כל האוחז כו' ומשני שינוי' טוב' חד שינוי' עשוהו כבולשת משו' ביעתותא אי דליליא ודאיגרא אי דבי כנישתא אי דרבי' אי דשכינה כו' ואבע"א למטה מעטרה ואבע"א מסייע בבצים ואבע"א נשוי מותר כו' עיי"ש. והטור ז"ל השמיט הנהו שינויי דביעתותא וגם התירא דנשוי. וכ' הב"י דמשו' דנא בקיאין הי מיקרי ביעתותא והמג"א הקשה ע"ז ול"נ דבודאי לית הלכתא כהנהו שינויי דבעתותא דטעמא משום דעשאוהו כבולשת דאין פנאי לנסך כו' והנה בכתובו' בעכומ"ז מקשה הך משנה דבולשת אמשנה דעיר שכבשוה כרכו' כל כהנות הנמצאות בתוכה פסולות ומשנינן להו ובתר הכי מסיק רב מרי לבעול יש פנאי לנסך אין פנאי דיצר ניסוך לא אלים טובא והכי קי"ל שם כשינוי' דרב מרי וא"כ טפי מסתבר לדמות הך דהכא להך דכתובות דלא שרינן לכהנות משום ביעתותא משום דלבעול יש פנאי ושאני ניסוך דליכא יצר כולי האי וה"ה הרהור יש לומר בזה להרהר יש פנאי לכן אין לסמוך על הך שינויא כלל וע' בשבת בפרק כירה דמספקא לי' על ר' אבוה אי נגע כו' אף דשם ג"כ איכא ביעתותא דנהרא כמבואר בגמרא שם וגם הך שינויא דנשוי נראה שאין לסמוך עליו דהנה הא דמקשה בנדה אבריית' דהאוכל בתרומה והרגיש כו' אוחז באמה כו' ופריך מהא דר"א כו' ומאי קשיא דילמא הך ברייתא איירי בנשוי ואין לומר דאף נשוי דוקא להשתין מותר אבל לשאר דבר לא הא ודאי עדיף אכילת תרומה בטהרה שלא תטמא בפיו והיא מ"ע ושמרתם את משמרת תרומתי ומדאורייתא וכיון דשרינן משום חששא דלעז בניו פשיטא דשרי משום שימור תרומה אלא ודאי לא ס"ל לגמ' הך התיר' דנשוי. ויפה השמיטו הטור ורבינו יונה בס' היראה. ועוד דאינך שינויי משום בעתותא או מסייע כו' ע"כ סברי דאף נשוי אסור דאטו פליגי אי נשוי הוי ומסתמא רב יהודה לא היה שרוי בלא אשה ע' בב"י ובמג"א וגם לישנא דר"א כל האוחז משמע אף הנשוי ואף שינויא דמעטרה ולמטה צ"ע מהך ברייתא דהאוכל בתרומה דמאי קשי' עלה מהא דר"א דילמא אוחז מעטרה ולמטה דהא אינו טמא עד שיצא לחוץ. והתוס' דחקו לתרץ עיי"ש והרמב"ם השמיט הך שינויא דמעטרה ולמטה והקש' הב"י למה ואולי מהך קושיא וגם מדאמר בברייתא אם בא לבדוק בצרור או במטלית עבה בודק כו' אף דשם עיקר הבדיקה בפי האמה מעטרה ולמטה וגם מאי מקש' על הך דמרבה מאי איריא כו' לימא דאשמעינן מעטרה ולמטה דשרי אפ"ה אסור להרבות שלא יבוא לידי חמום וע' בתוס' שם שתרצו דלא שרי רק להשתין אבל לצורך בדיקה לא רק הך דמסייע בבצים כו' לית לן בה משום דר"א דבאמת אין זה בכלל דברי ר"א האוחז באמה כו' וכמ"ש הב"י דביצים לא אמה מקרו. וכן ע"י מטלית עבה ודאי מותר וכל המחמיר בדברים אלו בכל הדיעות להרחיק מכיעור כו' קדישא רבא יתקרי כרבינו הקדוש. עיין רש"י שבת גבי יד לאמה כו' שלא רצה לפרש קודם נטילה כמו אינך יד לפה ולחוטם כו'. ופי' דקאי אכל היום ומשום איסורא ולא פי' בנשוי או מעטרה ולמטה וראיה מזה למה שכתבנו ודו"ק: