משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
ב שאלה
בדין רוב מצויין א"ש מומחין הן ושיטות הפוסקים בזה אם צריך בדיקה לכתחלה היכא דאיתי לקמן או אם צריך לבודקו אחר ששחט:
תשובה בדין זה נחלקו הפוסקים הרי"ף ז"ל כ' והיכא דראה אחד ששחט ואזיל לי' לעלמא כו' איתה שחיטה מותרת דרוב מצויין א"ש מומחין הן מהך דמצא תרנגולת כו' וכן כ' הפוסקים ע"ש ה"ג והשאלתות והגאונים ולא הכשירו רק אם שחט והלך לו וא"א לבדקו אם יודע ה"ש סמכינן ארובא אבל היכא דאיתא קמן צריך לבודקו והרז"ה ז"ל וקצת פוסקים כ' שאין זה מעיקר הדין ומדינא אף באיתי' קמן א"צ לבודקו ונותנין לו לכתחלה לשחוט בלי בדיקה וכן יראה מד' תוס' שכ' על הא דא' בגמ' כולהו כרבינא לא אמרי להך לישנא כו' רוב מצויין א"ש מומחין הן וכ' תוס' דשוחטין אף לכתחלה דאין לפרש בדיעבד כו' ולא מוקמי מתניתין בהכי משום דקשי' להו וכולן כו' וכ"כ הרא"ש ז"ל בשם רש"י ז"ל ונ' שט"ס הוא וצ"ל ר"י ז"ל והוא מד' תוס' שהרי רש"י ז"ל לא האריך כ"כ בזה רק כ' סתם הילכך לא בעי למבדקי' ואפשר לפרש דבריו בדיעבד שרי בלא אחרים רואין הא לכתחלה בעי בדיקה כמ"ש הטור בשם העיטור וכ"כ הא"ז אלא נ"ל דכוונתו על ר"י ז"ל בתוס' ונראה שדעתו ז"ל שאין צריך בדיקה כלל לא בתחלה ולא בסוף כמ"ש רבינו ירוחם בשם ר"י ז"ל ומ"ש ב"י לפרש דברי ר"י ע"פ מ"ש בשם הגאונים דנותנין לו על סמך שיבדקנו בסוף אין נ' כן מד' הרא"ש שכ' אח"כ והגאונים מפרשים כו' מ' דשתי דיעות חלוקות הן ד' ר"י ז"ל וד' הגאונים וזו היא דעת הרז"ה ז"ל שא"צ בדיקה כלל ומ"ש הב"י מדלא הביא הטור דעת שלישית כו' אכתי גם לדידי' קשה למה לא הזכיר דעת הרז"ה אע"כ דלא חש להזכיר דעה זו כיון שנ' שהרא"ש ז"ל ס"ל כד' הגאונים והוא דעת יחידות והנה מ"ש הרא"ש ז"ל בשם הגאונים דמוסרין להם ע"ס בדיקה שלבסוף וכ"כ הרמ"בן והרשב"א ז"ל לדעת הגאונים נ"ל דלאו בפירוש אתמר בד' הגאונים שהרי לא הזכיר זה הרי"ף ז"ל כלל ולא בה"ג והשאלתות רק כ' סתמא דווקא ראה א' ששחט כו' ולכאורה משמע דלכתחלה לא יהבינן להו בלא בדיקה כלל דאל"כ הכי הו"ל לרי"ף ז"ל למימר והיכי דיהבי לי' למשחט ע"ס בדיקה ואדהכי אזיל לי' לעלמא כו' דשמעינן מינה תרתי דמותר לכתחלה ע"ס בדיקה ודשרי בדיעבד אי ליתי' קמן ולא כ' רק דינא דראה ששחט כו' וגם עיקר ראייתו הביא מהך דמצא תרנגולת שחוטה דשרי בדיעבד ולא הביא כלל הך דכולהו כרבינא לא אמרי כו' ודיוקא דהכל שוחטין לכתחלה כו' דמשם הוציאו הפוסקים היתר זה והוא ז"ל לא הזכירה כלל ולא כ' רק דמסקינן בגמ' מבתר רבינא דרוב מצויין א"ש מומחין הן ועיקר כוונתם על סוגי' דלקמן דראה אחד ששחט כו' דמסיק שם דכ"ע ס' רוב מצויין א"ש מומחין הן וכולה סוגי' לא איירי רק בדיעבד גם הרמב"ם ז"ל סתם וכ' ישראל שאין יודעין בו אם יודע כו' ששחט בודקין אותו אם יודע עיקרי הל' שחיטה שחיטתו כשירה ואח"כ כ' שאם שחט והלך לו ולא ידעינן כו' הרי זה מותרת כו' ולענין לכתחלה כ' לעיל ישראל שיודע ה"ש ושחט פעמים רבות כו' הרי זה מומחה וכל המומחין שוחטין לכתחלה דבריו ז"ל מורין בהדי' דכל שאינו מומחה בידוע אין מוסרין לו לשחוט לעולם רק בדיעבד שחיטתו כשירה בא"א לבודקו ודקדק עוד בלשונו הזך וכ' הרי שראינו ישראל מרחוק ששחט והלך לו כו' והוסיף תיבת מרחוק ונ' שכוונתו שאין מכירין כלל האיש ששחט וא"א לשאל עליו ולבודקו הא אם מכירין אותו וראוהו מקרוב צריכין לחזר עליו ולבודקו כל זמן שעודנו בעיר דהא עתה שחוט ואיננו בדרך רחוקה צריך לחפש עליו לכן כ' שראוהו מרחוק ואין יודעין אחר מי לחפש ומזה מוכח דצריך למיטרח לאהדורי עליו ע' ש"ך עכ"פ פשטות ד' רי"ף ורמב"ם משמע שאין ליתן להם כלל אף על סמך בדיקה שבסוף אבל מה נעשה והרמב"ן והרשב"א ורא"ש ז"ל כ' בפשיטות דמותר ליתן להן ע"ס בדיקה שבסוף משום דרוב מצויין א"ש מומחין הן וזה קו' תוס' בהא דא' כולהו כרבינא לא אמרי רמאשמ"ה מ' דלא מתפיס להם הכל שוחטין במומחין ודיעבד בסתם ע"י בדיקה שבסוף משום רמ"צ א"ש מומחין הן ואי לא מהני רובא רק בדיעבד אכתי ק' הכל שוחטין בידוע אבל בסתם לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשירה ובודקין כו' ואי משום דלא שייך וכולן כו' דהא בליתי' קמן שרי בלא אחרים רואין אותן הא גם לדידהו לא קאי וכולן רק אחש"ו כדאיתא בגמ' ומזה הוציאו תוס' דשרי לכתחלה בלא בדיקה כלל והרמב"ן ודעימי' מפרשין ע"ד הגאונים דשרי עכ"פ לכתחלה על סמך בדיקה שלבסוף ולא שייך למימר שחיטתן כשירה דיעבד דאף לכתחלה שרי בכה"ג זהו עיקר הכרח שהביאום להיתר זה ע"ד הגאונים ואילולי דבריהם ז"ל היינו יכולין לומר שאין זה הכרח כלל כ"כ די"ל דהא דנדו אביי ורבא ורב אשי מאוקימתא דרבינא דהכל מומחין כו' היינו משום דשחיטתן כשירה קאי ג"כ ארבוי' דהכל וה"ק הכל שחיטתן כשירה וכמ"ש רש"י ז"ל בהא דמק' אהדדי הכל שוחטין כו' ושחיטתן כו' דיעבד ופירש"י דקאי ארבוי' דהכל ומאי דרבינן בהכל דרישא נכלל בשחיטתן דסיפא וכמו דברישא א' הכל מומחין שוחטין אף שאין מוחזקין ה"נ צ"ל בשחיטתן דסיפא דקאי ג"כ אכל המומחין אף שאינן מוחזקין ולרבינא ניחא דאין שחיטתן כשירה בדיעבד כ"א ע"י ידיעה שהן מומחין שבדקוהו ויודע ה"ש אבל לאינך דסברי בדיעבד כשרה אף בלא בדיקה הרי לא קאי ארישא דאיירי דוקא במומחין אז שוחטין לכתחלה וסיפא בדיעבד אף בא"י אם הוא מומחה אבל לרבינא רישא וסיפא במומחה רק רישא בידוע מתחלה שהוא מומחה וסיפא שנודע אח"כ שהוא מומחה הא מומחה מיהא בעי בין לרישא בין לסיפא דחד הכל קאי אתרווייהו ומרבה מומחין אף שאין מוחזקין וכן כולהו אוקימתא חד ריבוי' לתרווייהו לרבא בר עולא מרבה טמא ושם טמא חד הוא בין בחולין בין במוקדשין ולרבא ואביי דמרבי כותי רק לכתחלה בעי יוצא ונכנס כו' ובדיעבד חותך כו' והכל על איש א' וכן לרב אשי במומר לתיאבון וחילוק בין בדיקת סכין בתחלה לבסוף א"ז שינוי שם אבל לענין מומחין למאן דס' רמאש"ה ס"ל דרישא איירי דוקא במומחין וסיפא אף בא"י וא"ז נכלל בהכל דרישא וכן לאידך לישנא דרבינא דהכל מוחזקין שוחטין אף שאין מומחין ע"כ לדידי' גם שחיטתן כו' קאי אמוחזקין והיינו שאומר ברי לי שלא נתעלפתי דהוי ממש כמוחזקין כיון שאומר ברי לי וה"ק כל שידוע שלא נתעלף שוחט לכתחלה ואם א"י בתחלה צריך לידע בסוף והיינו אמירתו ברי לי אבל הנהו אמוראי דס' לעלפויי לא חיישינן וא"כ כל ששחט כשר בלא שאלה ואמירה וא"כ אף דנימא לכתחלה צריך להתחזק לפני חכם וכמ"ש הרמב"ם ז"ל כיון דדיעבד כשר בלא אמירה כלל לא מתוקמי מתניתין בהכי דלא דמי' רישא לסיפא רישא ע"כ במוחזק וסיפא אף בלא ידיעה כלל והא חד הכל קאי אתרוייהו וזהו לענ"ד דבר נאה ומתקבל בפי' הגמ' וא"כ אין ראי' כלל מזה שיוכל למסור לו ע"ס בדיקה שבסוף וע"כ זהו דעת הרמב"ם שפ' דלכתחלה אסור לשחוט בלי חזקה ודיעבד מותר בלי אמירת ברי לי והוא לכאורה דלא כמאן דלרבינא אמירה בעי ואינך ס' לעלפויי לא חיישינן ודקדקו הרמב"ן ורשב"א מדא' הכא לא חיישינן וגבי מומחין א' רוב כו' ש"מ לעילוף ל"ח כלל אף לכתחלה ולד' הרמב"ם צ"ל דה"ק ל"ח וא"צ שאלה ואמירה דמסתמא אפילו הי' נתעלף הי' מודיע כיון שיודע ה"ש משא"כ גבי מומחה א' רוב כו' משום בדאיתי' קמן צריך בדיקה בדיעבד ולפנינו אי"ה נבאר שהעיקר כד' רמב"ם בראיות ברורות דבעי המחאה ורגילות לשחיטה וע"כ הגמ' קאי על דיעבד וא"כ ה"ה לענין רוב מאשמ"ה כו' ולד' הרמב"ם ז"ל בל"ז לק"מ קו' הפוסקי' דלוקי מתניתין בהכי דכיון דלהרמב"ם בעי תרווייהו חזקה והמחאה היכי נוקי הכל שוחטין ומאי אתי הכל לרבויי בשלמא לרבינא אתי' לרבויי אף שאין מוחזקין לחד לישנא ולאידך לישנא אין מומחין דשרי לכתחלה אבל לפסק הרמב"ם דתרווייהו לכתחלה לא ודיעבד שרי א"א לאוקמה מתניתין כלל וריבוי' דהכל למאי אתא וע"כ לאתויי מומר וכותי ואין ראי' כלל להתיר לכתחלה משום ראמשמ"ה ועוד דמ"ש תוס' ורא"ש דא"א דלהכי נדו אמוראי מאוקימתא דרבינא כיון דדיעבד שרי בלא אחרים קשי' וכולן דהא לדידהו נמי קשי' וכלן עיי"ש יש לעיין דהא חזינן בברייתא בגמ' הכל שוחטין אפילו כותי ואפילו מומר כו' כאוקימתא דרבא ורב אשי ומסתמא גם במתניתין הני אתי' לרבויי' והכין מוקי סתמא דגמ' על משנה ב' הכל שוחטין חדא לאתויי כותי וחדא לאתויי מומר הרי להדי' דאוקימתא דרבא הלכתא היא ואידך משנה לדרב אשי וצריכין אנו לחפש תי' על קי' וכולן אף דאסיק בקשי' ידוע שכל קשי' בגמ' יש לה תירוץ היכא דלא אסיק בתיובתא ולענ"ד יש לומר תי' נכון על קו' הגמ' לרבא האי וכולן קאי על כותי הא אמרת ביוצא ונכנס שוחט לכתחלה והיכי א' באחרים רואין אותו כשר בדיעבד דוקא ויש לחלק דבישראל יוצא ונכנס והוא יודע שמשמרין אותו מירתת טפי דא' הא חזו לי משא"כ כשהוא שוחט לעצמו רק אחרים רואין אותו ממילא ואינו יודע שמשמרין ומשגיחין עליו ואולי לא ראו זה את זה ודאי לכתחלה אסור ודיעבד שרי והכי דייק לישנא דאחרים רואין ולא נקט עומדין ע"ג מ' דרואין ממילא והתירא דילי' משום ראי' דאחרים ולא משום ארתותי דכותי וזה נ"ל נכון מאד למסקנא דש"ס וגם לרב אשי דמוקי במומר יש לתרץ האי וכולן על מומר ובלא בדק סכין והא דמק' דילמא בסכין פגומה שחט י"ל דס"ל לרב אשי דמרתת כיון שאחרים רואין אותו דלא כס' דרבא שכ' לעיל ואף שכ' תוס' דמומר לא מרתת כמו כותי עיי"ש אולי רב אשי לא ס"ל הך ס' אבל למאי דנימא רמא"ש מ"ה לא אתי שפיר כלל וכולן דהא כשרה בלא אחרים רואין אותן משום רובא ולמאי דקיי"ל כאוקימתא דרבא לא צריכינן לס' דרב אשי במומר דסיפא לאתויי מומר ובסיפא לא קתני וכולן ודו"ק:
איברא דאכתי איכא למידק מאוקימתא דרבינא גופא ללישנא דהכל מוחזקין אעפ"י שאין מומחין שוחטין לכתחלה הרי דס"ל דמשום רמאשמ"ה מותר לכתחלה וגם זוהי ראיית הרז"ה ז"ל בס' המאור להתיר בלי בדיקה כלל והרמב"ן ז"ל כ' דאיירי ע"ס בדיקה שבסוף וכפי דשרי סברתם לדעת הגאונים ואף דאמרו בגמ' אכל אין מוחזקין לא ישחוט ואם שחט וא' ברי לי כו' ולא הזכירו בדיקת ה"ש בסוף כ' ז"ל דהיינו משום דסיפא איירי במומחה ג"כ דאפ"ה לא ישחוט אם איני מוחזק ואם שחט בעי ברי לו ולהכי לא פסיקא לי להזכיר הך בדיקה אבל אה"נ דבעי לדעת הגאונים והנה לפמ"ש לעיל דשחיטתן כשירה קאי ג"כ אריבוי' דהכל וה"ק הכל שחיטתן כשרה וע"כ אף שאין מומחין וא"כ הי' לו להזכיר דהא דמכשרינן היינו בבדיקה אם יודע אח"כ כמו שהזכיר אמירת ברי לי ולפ"ז תי' הרמב"ן דחוק קצת אבל נ' כיון דאיכא תרי לישני אליבא דרבינא לחד לישנא מחמיר אף דיעבד ולאידך מיקל אף לכתחלה במומחין וכן במוחזקין פליגי הנך לישני ליכא למילף מדרבינא מידי לא קולא ולא חומרא ואין לנו רק מאי דס"ל לאינך אמוראי ולסתמא דש"ס ולא אשכחן רק שריותא בדיעבד מהך דמצא תרנגולת כו' ומהא דא' רוב כו' אבל שריותא דלכתחלה לא אשכחינן כלל דהא לא מוקמי ריבויי' דהכל לשאין מומחין או לשאין מוחזקין ומה"ת למשרי לכתחלה וכבר כתב דא"א להו לאוקמי מתניתין בהכי אף דאסרי לכתחלה וכולהו ברייתא דמצא תרנגולת כו' או שאמר לשלוחו כו' והלך ומצאו שחוט כו' מ' דלא שרינן רק בדיעבד באי אפשר לברר מדלא אשמעינן רבותא טפי דאף לכתחלה שרי למסור לסתם איש ולכן מ' מברייתא דאבדו לו גדייו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטין כו' ולא לישתמיט תנא לאשמעינן דשרי לכתחלה ולענ"ד זו היא עיקר ראיית הגאונים ז"ל ולכן הביא הרי"ף ז"ל ראייתו מסוגי' דלקמן וגם הרמב"ן ז"ל דקדק כן מהך סוגי':
והנה הך ברייתא דאבדו לו גדייו כו' בעי הש"ס לקמן לאוקמי פלוגתא דר"י ור"ח בן ריה"ג אי אמרינן רמאשמ"ה ופליגי אף במצאן בבית וא' רנב"י דכ"ע רמצאשמ"ה ובבית כ"ע ל"פ דשרי וה"ק נראין כו' ולרבינא דאמר לחד לישנא דל"א רמאשמ"ה וכן רב דימי בר יוסף בסוגיא דלקמן ע"כ דמוקמי פלוגתייהו דתנאי אי רוב כו' ופליגי אף בבית כי היכי דלא תקשי להו וס' כר' יהודה דמחמיר וכ"כ תוס' לעיל בהא דרבינא ולקמן אי"ה נבאר שכן עיקר דפליגי אי אמרינן רמאשמ"ה ודרב נחמן ב"י דחוי' היא וזו היא דעת רמב"ם ז"ל ומסוגי' דב"מ דהתירו גבי שחוט לר' חנניא וא' התירו משום שחיטה כר"ח בר"י אף דשם ליכא ריעותא שהרי מצאו בדרך שבין טברי' לציפורי ומעוברי דרכים נפל דרך אבידה וכדא' שם התירו לו משום מציאה כו' והוי ממש כמצאו בבית ואפ"ה דוקא לר"ח בר"י הג הא לר"י אסור וע"כ דפליגי אי רמאשמ"ה ותוס' ורא"ש ורשב"א דחקו מאד בהך עובדא והקשו על הרמב"ם ולפמ"ש ד' הרמב"ם נכונה מאד ונבאר אי"ה לקמן וא"כ תמה על עצמך אם ר"י ור"ח נחלקו בעיקר דין רמאשמ"ה אף בדיעבד ולא מצאנו מי שיתיר לכתחלה ור' א' נראין ד' ר"ח כשמצאן בבית הכריע דעתו להקל בדיעבד בבית וא' רק נראין ולא א' הלכה וכל היכא דא' נראין אינה הלכה פסוקה ולא סמכינן עלה לכתחלה וגם ר' חנינא שמצא גבי שחוט שאל בב"המד עד שהתירו לו והאיך נתיר אנחנו לכתחלה מה שלא התירו הם שכולם לא התירו רק בדיעבד א"ו העיקר הברור כד' הגאונים וקבלתם תורה היא ומדינא אין למסור לסתם ב"א לשחוט בלי בדיקה כלל אי בקי בה"ש ע"ס רוב ולא כד' הרז"ה והרא"ה שכ' לעשות כן משום חומרא רק מעיקר הדין ואף ליתן ע"ס בדיקה שבסוף כבר כ' שלפי משמעות ד' רי"ף ורמב"ם אין להתיר וגם מסוגי' הגמ' אין הכרע ברור להתיר אלא שחלילה לחלוק על הסכמת רמב"ן ור"ן ורשב"א ורא"ש וטור שכ' כן לד' הגאונים וגם במידי דרבנן דאי משתלי ליכא איסורא כ"כ אלא דלמה ליה לעיולי בהמה בס' נבילה טפי איתא למבדקי' בתחלה ואכתי בעי עיונא:
ובתוספתא ראיתי מצא תרנגולת שחוטה או שנתן לא' מן השוק לשחוט וא"י מה טיבו הולכין אחר הרוב משמע להדיא דוקא שנתן לאחד מן השוק ואין מכירו וא"י לבודקו דלהכי א' לא' מן השוק הא כל שיכול לבדוק בודק וכד' הגאונים ז"ל:
ומצינו דוגמא לזה ממש בהא דקי"ל אין לוקחין תפילין אלא מן המומחה וברייתא מפורשת ר"פ בתרא דעירובין וא' שם לקח ממי שאין מומחה בודק כו' וכ"פ כל הפוסקים והא ודאי מסברא אית לן למימר דכל המצויין אצל סת"מ מומחין הן כמו דאמרינן בשחיטה שאילולי שהוא מומחה לא הי' ממציא עצמו לשחוט פן יקלקל כן י"ל לגבי סופר סת"מ לולי שהיה מומחה לא עסק במלאכת שמים כזו וכמ"ש הרשב"א בשם הראב"ד בפ' גיד הנשה שכן הדין לענין ניקור והוכיח שם שכן אמרינן בכל מצות וממה שא' גבי תרומה ומצאו תרום דילמא כו' והו"ל תורם שלא מדעת כו' משמע הא לא"ה לשאין בקיאין ל"ח עיי"ש וכ"כ הרשב"א רפ"ב דעירובין שם דרוב מ"א תפילין מומחין הן ומקילינן בבדיקות עי"ש וכ"כ הריטב"א ר"פ בתרא דעירובין שם דרוב מ"א תפילין מומחין הן ומקילינן בבדיקתן עיי"ש ואפ"ה לא סמכינן ארובא לכתחלה ובדקינן ולא עוד אלא דאסור ליקח משאינו מומחה אף ע"ס שנבדקנו דילמא משתלי כו' וכ"כ כל הפוסקים ומבואר כן מל' הברייתא אלא מן המומחה:
ולכאורה משמע מזה שלא כד' הרמב"ן ודעימי' שהתירו ע"ס שיבדקנו לבסוף דהא הכא לא שרינן לי' כלל ליקח משאינו מומחה ע"ס בדיקה שבסוף דשמא ישכח או יתעצל אף דהבדיקה ג"כ דרבנן היא דהא רוב כו' מומחין הן ואולי יש לחלק דהת' מפני הטורח שיש בבדיקתן ותפירתן חששו טפי וקצת דחוק וראיה ברורה דרוב סופרים מומחין הן דהא במוצא תפילין שרינן להכניסן זוג זוג כו' אפילו בחדשות ולא חיישינן שמא לא נכתבו מן המומחה ופסולין בחסר ויתר ולא דחינן שבות על ס' מצוה דהא ר"י אוסר שם בחדשות משום דחייש לקמיע למ"ד טורח אדם כו' ורבנן ס"ל לא טרח אינש כו הרי להדיא דמספיקא לא שרינן וא"כ למה לא חששו לאינו מומחה וע"כ משום רובא דספרי בקיאין הן וא"כ מכל זה ראיה ברורה ונכוחה לדברי הגאונים ז"ל ונכון מאד: