אור ברסלב

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

שאלה

מחלק יורה דעה

בדין שחיטת נשים אם כשרה או לא:

תשובה הנה כל הראשונים הביאו בשם הלכות א"י דנשים לא ישחטו מפני שדעתן קלות ושמא יתעלפו והשיגו עליו מסוגיא דזבחים דמשמע דאף לכתחלה שוחטים והכלבו הביא בשם ר' יצחק דנשים שוחטין לעצמן וכ' משמע דלאחרים לא ותמה ב"י מה חילוק בין לעצמן לאחרים ופי' ומ"ש ר"י לעצמן היינו בפ"ע שאין א' עומד על גבן והאגור כתב דמנהג שאין שוחטין וכתב ב"י דלא ראינו אינו ראיה ולענ"ד שיש להחמיר בדבר מעיקר הדין דהנה הא ודאי על בדיקת סכין אין להאמינם לפי שיש בדבר טורח גדול ונשים דעתן קלות ובודקות כל שהו וגדולה מזו אמרו בירושלמי גבי בדיקת חמץ לא תתני נשים שהן עצלניות ובודקות כ"ש ויש פוסקים שחששו לכך ואפי' לגי' ש"ס דילן דגרס נשים י"ל דהיינו משום דבדיקת חמץ דרבנן כו' והימנוהו רבנן בדרבנן כמו דמהימני קטנים אף דלא סמכינן עלייהו בדאורייתא ואדרבה לכאורה מש"ס דילן יש להוכיח מדאצטריך לאשמעינן הכל נאמנים כו' אפילו נשים וקטנים כו' משמע דבחד גוונא נינהו ותרווייהו לא מהימני בדאורייתא בכה"ג וה"נ משמע בעירובין דאמרו אפילו נשים ועבדים נאמנים לומר ע"כ תחום שבת שלא אמרו חכמי' הדבר להחמיר אלא להקל דתחומין דרבנן משמע להדיא דאילו הוי דאוריי' לא הו"ל להימנינהו דאלו לא דייקי שפיר אף דעד א' נאמן באיסורי תורה וכן משמע בנדה סוגיא דכל הנבדקים נבדקים ע"פי נשים כו' דטעמא משום חזקה דרבא הא לא"ה לא בדקי נשים ומשמע דנ"פ תנאי רק בבדיקת נשים אבל אנשים סגי בע"א דאל"כ ליפלגו בנאמנות ע"א דהא מאה נשי כע"א דמו כידוע בש"ס בכמה דוכתי א"ו ע"א ודאי מהימן לענין חליצה כמו דמהימן אם לומר בני זה בן י"ג בתי זו בת י"ב דנאמן לנדרים ולערכין כו' אבל לא לעונשין כו' אף דשם ליכא חזקה מהימן באיסורי תורה ולא פליגי רק בנשים ות"ק דאמר שם כל הנבדקות נבדקות ע"פ נשים כתב הרי"ף ז"ל דהיינו לאחר הפרק ומשום חזקה דרבא והרמב"ם ז"ל בחידושיו כתב דת"ק לאו משום חזקה רק משום גילוי מלתא בעלמא עי"ש והביא מד' הרי"ף גבי ואשתמודעינהו דאחיה כו' ודבריו צ"ע כי יש לחלק ואכמ"ל אך הרמב"ם ז"ל כתב גבי סתם כל הנבדקים נבדקות ע"פי נשים כשירות ונאמנות בין תוך הפרק כו' ומשמע דמהימני בין להקל בין להחמיר רק דוקא נשים כשירות ונאמנות ולא סתם נשים ודקדק כן ממ"ש שם וכן היה ר"א מוסר לאשתו ור"י מוסר לאמו ומשמע דווקא כגון הני שמוחזקות בנאמנות וכשירות סמכינן עלייהו בדבר שא"א להתברר עפ"י אנשים דגנאי הדבר לבדוק באנשים ויש איסור תורה בדבר וכ' דרכיה דרכי נועם כו' לכן סמכינן אנשים נאמנות ולא משום חזקה דרבא רק ר' יהודא דמפליג שם בין תוך הפרק לאחר הפרק אמר שם טעמא משום חזקה דרבא אבל ת"ק לא מפליג והלכה כת"ק והאמת לענ"ד הוא דקדוק נכון ממ"ש ר"א מוסר כו' דלא כל הנשים נאמנות ע"ז ומשמע דלת"ק אף היכא דאיכא חזקה דרבא לא מהימני רק נשים חשובות ונאמנות ולולי דמסתפינא הייתי מוסיף בה דברים דהנה ת"ק אמר שם כל הנבדקים נבדקות ע"פי נשים כו' ולמה לא אמר סתמא נשים בודקות אותן כלישנא דר"י ור"ש שם בברייתא א"ו ע"פי נשים משמע שהב"ד מוסרין אותן לנשים לבדוק אותן ועומדין ע"ג ומזהירין אותן איך לבדוק כראוי והן בודקין ע"פי ב"ד וכן מורה לענ"ד לשון ע"פי נשים משמע שב"ד בודקין ע"פי נשים בזה ודאי יש לסמוך עליהן מאחר שעומדין עליהן ומזהירין להן אופן הבדיקה והן עושין על פיהם וגם זאת בנשים כשירות כדיוקא דרמב"ם ז"ל וגמ' מוסר כו' דר"א ור"י משמע שהוא היה מוסר להן וע"פ היו בודקין אבל לא שהנשים יעידו מעצמן שבדקו שלא ע"פ ב"ד בזה אין להאמינם וכן משמע בפ' מצות חליצה דאמר רבי לאבדן אמורי' פוק בדקה כו' אף דקי"ל נבדקין ע"פי נשים א"ו דצריך שיבדקו ע"פי ב"ד העומד ע"ג ואולי דעת ר"י דאמר שם אחר הפרק נשים בודקות משום חזקה דרבא ס"ל דא"צ ב"ד כלל רק סמכינן אנשים לחודייהו משום חזקה כו' אבל ת"ק לא ס"ל הכי וזה עולה לנכון מאד ע"פ ד' הרמב"ם ז"ל אבל לא לדברי רי"ף ז"ל עכ"פ משמע מהך סוגיא דנשים אין נאמנות בבדיקה בדאורייתא וגם גבי עדות אשה דאקילו בה הוי סבר ר"ע דמשיאין ע"פי ע"א אבל לא ע"פ נשים כו' ש"מ דגרע טובא נאמנות אשה אף היכא דמהימן ע"א ע' פ' בתרא דיבמות וכן איתא בסוטה ע"א ראיתי שנטמאת כו' ולא עוד אפי' אשה כו' משמע דהוי רבותא טובא ובשבת פרק חביות אמר אין עד מפי עד כשר אלא בדבר שהאשה כשרה לה משמע דאף בעדות דסגי' בע"א מדינא אין להכשיר עד מפי עד כ"א במקום שהקילו לה להאמין לנשים מקילינן נמי בעד מפ"ע וכן הוא בעיקר דינא דאמר לא יקום ע"א באיש לכל עון וכו' ודרשינן אבל קם לשבועה ופסלו נשים וקרובים כללו ש"ד עדות נשי' גריע טפי אפי' במילת' דמהימן ע"א וא"כ עכ"פ אין לדמותם לאנשים וכ"שכ בדבר של טורח שבררנו מכמה דוכתי בע"ה דאין נאמנים כלל וכ"כ התוס' בפסחים רק שכתבו שם דמעשים בכל יום דמאמינים להם על השחיטה וניקור ולפי שיטתם דכשרים לשחיטה ואולי לא חשבי לה טורח וזה צ"ע ועיין ביש"ש שפי' דבריהם שמאמינים להם שאחר שחט כו' ע"ש ובל"ז קשה הדבר לפרש שהיה נהוג בימי בעלי התוספות שהנשים היו רגילות לשחוט שכ' מעשים בכל יום כו' וע"כ כוונתם כדברי היש"ש וגם מ"ש בשם הלכות א"י הטעם שמא יתעלפו ג"כ ספק הוא דהא חזינן בש"ס דגם באיש ס"ל לרבינא דבעי מוחזק ורגיל כו' וחיישינן לעלפויי אף דשאר אמוראי ס"ל לא חיישינן לעלפויי הדבר ידוע שנשים רכות הטבע הן והפסוק מעיד דכתיב נשתה גבורתם היו לנשים ורש"י ז"ל הביא בגמרא פסוק תתעלפנה הבתולות כו' ובודאי שיש לחוש בדבר בסתם נשים שאין מוחזקות וזריזות לכ"ע ומ"ש עוד התוספות מהך דזבחים דמשמע דנשים שוחטות לכתחלה אין זה ראי' כלל דהנה ידוע מדינא דגמרא כל טבח אסור לשחוט עד שיראה סכינו לחכם ואסמכוה אקרא וכ"ש השוחטין קרבנות בעזרה שהיו שם הרבה כהנים וב"ד של כהנים ולא היה שום אדם שוחט עד הראות סכינו לגדול שבהם כדין וא"כ אף הנשים שוחטות לכתחלה כיון שמראות סכינן וגם חשש עילוף ליכא רק בשאינו מוחזק אבל אשה מוחזקת וזריזה ליכא חששא ובוודאי לא היו מוסרין קדשים למי שאינו אומן ורגיל במלאכת שחיטה שמא יביא קדשים לידי פסול וגם לדידן פסק הרמב"ם ז"ל שכל שוחט צריך להרגיל עצמו קודם ב' וג' פעמים לפני חכם כו' ונבאר אי"ה לקמן וע"כ לרבינא ודאי בעי מוחזק ואין חילוק בין איש לאשה ומתניתין איירי במוחזקין ואשמעינן עיקר דינא דשחיטה לאו עבודה הוא בקדשים ושרי אף בקדשים לכתחלה באותן שכשרות לחולין ודו"ק אבל לדידן דמחלי חכמים על כבודן בבדיקת סכין ומסרום לשוחט עצמו ודאי יש לאסור מדינא לאשה לשחוט כמו שנהגו הרמ"א והאגור שאין נוהגין לשחוט וכ"כ היש"ש לדינא עי"ש ואף אם יבדקו להם סכין אם אינם רגילין ומוחזקין אין למסור להם לשחוט ועיין בפסחים דבעי למפשט במשכיר בית לחבירו בי"ד חזקתו בדוק מהא דאמרינן הכל נאמנים על בדיקת חמץ כו' מ"ט מהימני לאו משום דחזקתו בדוק ופריך ודלמא משום דקאמרי הני ומק' אטו אמירה דהני מידי מששא אית ביה כו' ולפי פשטא אכתי מיירי שהן מעידין שהבעלים בדקו ואפ"ה פריך אטו אמירה דהני כו' משמע דאכולהו קאי אף אנשים ועבדים ולא אקטנים לחודייהו וכולהו לא מהימני בדאו' עד דמסיק לבתר הכי דידעינן דלא בדק ואמרי הני אנן בדקיני' ובדיקת חמץ דרבנן והימנוהו רבנן כו' משמע דמעיקרא הוי איירי שמעידים על בדיקת הבעלים והוי ס"ל בדיקת חמץ דאורייתא ולכן פריך אטו אמירה כו' ולפ"ז הי' מוכח דאין נאמנות כלל אף שמעידים שנעשה ע"פי אחרים שאין להן טורח כלל ולפ"ז קשה טובא ממעשים בכל יום שמאמינים להן בכל איסורי תורה וכבר כתבו הראשונים לראיה דע"א נאמן באיסור מדכ' וספרה לה לעצמה והיה אפשר לחלק דבמידי דאינהו נמי שייכי בה מהימני טפי כגון נדה וניקור בשר וחלה שהן מלאכות המסורין להן וגם הן אוכלין אינן חשודין לקלקל בפרט דבר שבידם לתקן דהא אפילו ישראל מומר כל היכא דבידו לתקן בלי טורח נאמן ויש דברים שא"א שלא נאמין להם כגון ספירת נקיים מי יעיד לה על הדבר וכגון בדיקת סימנין לפמש"ל וכל איש יחוש לעצמו לבדוק בדעתו שתהא יראת שמים בעניני נידה וכיוצא וסתם נשים כשרות הן בדבר זה וכבר אמרו בגמרא המעשרות והקדשות כו' הן גופי תורה ונמסרו לעמי הארץ משמע דמשום דא"א להצריך עדים על כל הדברים. מההכרח להאמין לכל אחד וה"ה בנאמנות נשים בדברים תלויין בהן אבל אין לדמות כ"כ בענינים אלו כמ"ש מהך דפסחים וכן משמע בר"ה דאמרו זה הכלל כל עדות שאין האשה כשרה לה אף הן אינן כשרים וקאי שם אפסולי דבריהם משחקי בקוביא וסוחרי שביעית כו' דאינן כשרים רק בעדות שהנשים כשרים לה ופירש"י כגון עדות אשה וסוטה כו' משמע להדיא דשוות הן לפסולי דבריהם לכל דבר דהא תני זה הכלל ודו"ק ויש לדבר עוד הרבה מענינים אלו כי הוא ענין עמוק מאד ומקצוע גדול אלא שאין צורך כ"כ לענינינו גבי שחיטה לפמש"ל שוב מצאתי בחידושי רמב"ן לגיטין כתב בהדיא שאין ראיה מנדה משום דמהימנה לגבי עצמה כו' ועוד לפי שאי אפשר כו' ואין ללמוד משם ולהכי מהימנא אף דאתחזק איסורא וזה מבואר כמש"ל וא"כ אין מזה ראיה כלל לנאמנות נשים ובחידושי רשב"א חולין פ"ק האריך קצת בדין נאמנות נשים ועבדים וכ' דנאמנות לכל איסורים שבתורה והביא ראיית תוס' מדין שחיטה וכבר כ' שאין ראיה משם גם הביא מהא דאשת חבר ה"ה כחבר ולפמ"ש לעיל הא ודאי דאשה חבירה כשירה כמו גבי בדיקת סימנין להרמב"ם אבל סתם נשים מניין לנו גם הקשה דא"כ ל"ל קרא וספרה לה לעצמה כו' דמשמע דוקא התם דגלי קרא ותי' דאצטריך משום דאיתחזק איסורא או משום דהוי כדבר שבערוה כו' הרי להדיא גם דעתו דמהך דנידה אין ראיה דשאני התם דגלי קרא אבל לדינא גם הוא ז"ל פסק דבדברים שיש בו טורח אין נאמנות בשל תורה ומהנך ראיות דפסחים דא' משום בדיקת חמץ דרבנן כו' משמע בדאורייתא לא וגם בהך דעירובין אפילו נשים ועבדים כו' כ' דטעמא משום דמדידת תחומין צריך דקדוק וטורח להכי אי הוי מדאורייתא לא הוי מהימני ומצאתי עוד בזה בחידושי הר"ן לחולין פ"ק על הא דאמרו בגמ' ע"א נאמן כו' הביא מהירוש' שאל"כ אין לך אדם מתאכסן אצל חבירו וכ' שם דאפילו אשה או עבד נאמנין וה"ה מהך דכתובות דמאכילתו שאינו מעושר דמק' מנא ידע ומהך דוספרה לה כו' ומהך דהוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי אשה כו' וכל אלו אינן מכריחין כ"כ מ"ש מהך דוספרה כו' כבר כ' מדברי רמב"ן ורשב"א דאין משם ראיה כלל ומהך דמעשר דמק' מנא ידע כו' י"ל שאני התם כיון שהוא עצמו חבר ומקפיד על מעשר מסתמא אשת חבר ה"ה כחבר שעוד בידה לתקן וגם היא אוכלת כמש"ל ומהך דנאמנות לעדות אשה כבר כתב דאדרבה הרי ר"ע הוי סבר דאין נאמנות אף דמהימן עד אחד ואף לדידן י"ל שאני עדות אשה דאקילו רבנן ואף עובד כוכבים מסל"ת מהימן וכל דפסילי מדבריהם עכ"פ גם הוא ז"ל הקשה אח"כ מהא דפסחים דמ' דבדאורייתא לא מהימני ותי' ג"כ מפני הטורח והן עצלניות כו' וא"כ מדברי כל הפוסקים נלמד שכל דבר שיש בו טורח הן מקילות מפני הספק ואין נאמנות ובדברי הירושלמי ראיתי בזה שינוי גדול שלפי דברי הרא"ש ז"ל בפסחים בפ"ק שכ' דבירושלמי פליגי איכא מאן דאמר לא תתני נשים לפי שהן עצלניות ובודקות כל שהו משמע דס"ל ז"ל לדברי הירושלמי אין נאמנות אף בבדיקת חמץ דרבנן מפני טעם זה אף דעבדים מהימנו בבדיקת חמץ דרבנן נשים לא מהימני אבל הר"ן בחידושיו הביא לשון הירושלמי דה"ג תי' בשם ר"י לית כן נשים נשים הן בעצמן נאמנות וכ' כלומר אפילו באיסור דאורייתא כו' ואין ראוי לומר אפילו נשים ומהדר מפני שהן עצלניות והן בודקות כל שהן כלומר ולהכי אמרו אפילו נשים דבדאורייתא לא מהימני בכה"ג רק בדרבנן וכן פי' הרשב"א בחולין ד' הירושלמי דהא דאמר מפני שהן כו' תירוצא הוא דלהכי איצטריך למתני נשים והנה לפי פי' זה יש ראיה ברורה מד' ירושלמי דנשים נאמנות בכל איסור תורה מדמתמה אמאי דא' אפילו נשים וגם לפ"ז ליכא פלוגתא כלל בבדיקת חמץ אי מהימני דודאי מהימני בדרבנן אף בדבר של טורח רק בדאורייתא לא מהימני בדבר שיש בו טורח וכ' הר"ן דלפי הירושלמי משמע לכאורה דעבדים לא מהימני כלל בדאורייתא מדלא קשיא לי' אפילו רק בנשים אבל בעבדים ניחא לי' דלא מהימני בדאורייתא וסיים שא"א לומר כן דמוכח מהא דהוחזקו כו' דנאמנים אף בדאורייתא וכ' דע"כ גם בעבדים שייך טעם דעצלות כמו שאמרו י' קבין עצלות ירדו לעולם ט' נטלו עבדים כו' ולהכי לא מהימני בדאורייתא במידי דאית ביה טרחא רק בדיקת חמץ דרבנן ולפמש"ל דאין ראיה מהך דהוחזקו כו' דשאני עדות אשה אין ראיה להאמין עבדים בדאורייתא וכדמשמע לכאורה פשטות הירושלמי דלא קשי' ליה אעבדים לפי' רשב"א ור"ן ז"ל אף דאכתי לא ידע טעמא דעצלות ודוחק לומר דהוי ס"ל יותר שייך עצלות בעבדים מבנשים אך מהך דר"ה דא' זה הכלל עדות שהאשה כשירה אף הן כשירין ועבדים נמי קתני שם משמע דמהימני במידי דמהימני נשים ויש לדחות דשם איירי מצד שהם פסולי עדות ולא מצד דסתמן אינן בחזקת כשרות ונאמנות ואולי כן דעת הטור ז"ל שכ' גבי שחיטה ועבדים משוחררים. ותמהו המפרשים וכ' דאף שאינן משוחררים ואפשר ד' הטור דסתם עבדים חשודין הן ואין להאמינן אם לא שידוע שהן כשירין כמ"ש עבדו של חבר כו' ובהכי איירי מתניתין דזבחים דקתני שכשירה בעבדים כו' שאין בהן איסור מדין עבודת קדשים ולא איירי מדין נאמנות דשייך בחולין ג"כ ובגמ' כמה דוכתי אשכחן דא' דאיכא עבדי דמזלזלי באיסורי בפסחים פ' כ"ש גבי מחו ליה קדירה בחסיסי א' מי איכא דשרי כו' ובביצה פ"ק ובגיטין פ' מ"ש אמר רב ששת לריש גלותא עבדי חשידי אאבר מן החי וברר דבריו עיי"ש ובגיטין פ"ק לעולם אל יטיל אדם אימה כו' שהרי אדם גדול כו' ובקשו להאכילו אמ"ה הרי לפי שנאמנותו מועטת חשו חכמים בשביל אימת אדוניהן יאכילו איסור ולכאורה גם בנשים שייך האי טעמא לפי גמ' דשם עיי"ש ועכ"פ בה מיהת כ"ע מודו גם הרשב"א והר"ן ז"ל דעבדים לא מהימני בדאורייתא בדבר של טורח ג"כ מטעם עצלות וגריעי טפי מנשים לד' הר"ן ז"ל והוא מוכרח מהא דאצטריך לי' לאשמעינן דמהימני בבדיקת חמץ דרבנן וכן גבי תחומין אפי' עבד כו' וכמ"ש כל הפוסקים להוכיח מזה דנשים לא מהימני בדבר של טורח בשל תורה כן מוכח בבירור גם בעבדים וא"כ אף בלא הטעם דסתם עבדים חשודים שכ' לעיל אין למסור להם לשחוט בינם לבין עצמן בלי בדיקת סכין מהטעם שכ' בנשים לפי שהן עצלניות ובודקות כ"ש כן הוא ממש בעבדים לדידן שאין מראין סכין לחכם וידוע שצריך זהירות גדולה והרגשה רבה ונכונה לבדיקת הסכין כמה שכ' הפוסקים בשם ר' יונה החסיד ז"ל שצריך השוחט להיות ירא ה' מרבים כו', וכן כ' הרא"ש שלכן הקילו עתה בהראות סכין לחכם לפי שממנים אנשים ידועים על השחוטה ולהם מחלו חכמים על כבודם כו' וגדר גדול גדרו חז"ל בדבר וא' האי טבחא דלא סר סכינא משמתינן ליה אף שנמצאת יפה וכתב הרמב"ם ז"ל הטעם שלא יסמוך על דעתו פעם אחרת ואף שא' לא אמרו להראות אלא מפני כבודן של חכמים חלילה לחשוב שיתקנו חכמים דבר מבלי צורך ותועלת גדולה להרבות כבודם ולא אמר זאת רק לאפוקי ממאי דמ"ד דהוי דאורייתא וכבר כתבו הראשונים שהראב"ד ז"ל צווח מאד על המחילה הזאת שמחלו חכמים שבדור על כבודם ואף לד' הרא"ש ז"ל אין כבודם מחול רק לגבי אנשים ידועים וכשרים הראוים למחול להם הכבוד הלז אבל לא לגבי נשים ועבדים שדעתן קלה כללו ש"ד מאחר שעיקר השגות תוספו' והפוסקים על הל' א"י היא מסוגי' דזבחים דמשמע דנשים שוחטות לכתחלה וכבר כתב שאין בדבר הכרח כלל בדברים נכוחים למבין ולפי הס' ועין רואה יראה שענין בדיקת סכין וזהירות יש בדבר טורח גדול והבחנה יותר מבדיקת חמץ ומדידת תחומין ודומיהן ובהא מיהת מודו כל הפוסקים ומוכרח מהש"ס וירושלמי דנשים ועבדים אין נאמנים בדבר של טורח בדאו' עכ"פ אין לדחות ד' הל' א"י בשתי ידים ויש להחמיר בשחיטת נשים ועבדים בלי בדיקת סכין ובבדיקת סכין אם הם רגילין בוודאי מותר למסור להן דחזקה עושות כהוגן ואם אין רגילות בנשים יש לחוש לעילוף כמש"ל ואין לסמוך לכתחלה על אמירת ברי לי ועוד אם מפני הטורח הן מקילות בספק כש"כ שיש לחוש מפני ההפסד יקילו בחשש ס' עילוף ובשיעור שהי' לפי הדין דמורו היתר כמ"ש הר"ן ז"ל אבל בעבדים לא שייך חשש עילוף דכאיש גבורתן וכיון דק"ל לעלפויי לא חיישינן ה"ה בעבדים אך לד' הרמב"ם ז"ל שפסק דכל שוחט צריך להרגיל עצמו כמה פעמים לפני חכם ואסור לשחוט בתחלה בינו לבין עצמו וס"ל דחיישינן לקלקולא רק דבסתמא אמרינן רוב מצויין א"ש מומחין הן מוחזקין וכ"כ הרא"ש ז"ל לדעת רי"ף ז"ל דבעי חזקה רק דא' רוב מצויין א"ש מוחזקין הם אבל בידוע שאין מוחזקין חיישינן לעילוף אף באנשים א"כ כש"כ בעבדים יש לחוש לכך ואף בדיעבד צ"ע אי סגי באמירת ברי לי דאולי לא דייקי שפיר בספיקא כמש"ל מפני הפסד ממון והרי דקדקו לומר ברי לי שלא נתעלפתי מ' שיש לחוש שמא נתעלף ולאו אדעתי' וצריך לרמויי אנפשי ולאדכורי לכן אמר ל' ברי לי כו' ולא א סתם לא נתעלפתי וא"כ בעבדים יש לחוש לכך דילמא לא דייקי שפיר מפני ההפסד ומימר א' לא נתעלף דהא לא דייקי כולי האי בספיקא לחוס על טורחם כמ"ש הר"ן דמימר א' ליכא חמץ כו' ולכן לשיטת הרמב"ם אין להאמין לנשים ועבדים אף דיעבד באמירת ברי לי כ"א במוחזקין ורגילין דאז וודאי חזקה שוחטין כהוגן כ"ז נלענ"ד להחמיר בעיקר דין שחיטת נשים ועבדים וע' ש"ך ז"ל וע"ע מ"ש אי"ה לקמן בביאור שיטת רי"ף ורמב"ם ז"ל בדין רוב מא"ש מומחין ומוחזקין הם:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה