אור ברסלב
משכן העדות ספר משכן העדות שער ו פרק יב

משכן העדות· רבי יעקב שמחה רפיש

ספר משכן העדות שער ו פרק יב

ספר משכן העדות שער ו פרק יא

הכנה"ג מסופק באותן הפסולים מדרבנן אם גם הם מבטלים משום נמצא אחד מהם קו"פ. והאו"ת בס"ס... כתב דודאי גם בנפסל מדרבנן מבטל את הכשירים וזה מוכח מדברי הריטב"א סוף פ' האיש מקדש דכתב דנוטל שכר להעיד אינו מבטל משום קו"פ כיון דאין פסולו אלא משום קנס משמע דדוקא כיון דלא נפסל רק משום קנס אינו פוסל אבל שאר פסולי עדות מדרבנן מבטלין עי"ש. ולענ"ד י"ל דעיקר טעמו דכנה"ג דפסול דרבנן אינו מבטל. היא כיון דקימ"ל דבעבר על איסור דרבנן לא נפסל אלא ברשע דחמס דוקא והיא דדוקא היכא דעובר משום חימוד ממון בזה הוא פסול לעדות משום דחשדינן לי' שכמו כן יעיד עדות שקר בשביל ממון. משא"כ באינו רשע דחמס לא נפסל. ולפ"ז בעבר על איסור דרבנן עיקר פסולו היא רק משום דחשדינן לי' דיעיד שקר. משא"כ אי הוה ידעינן דמעיד באמת לא הי' פסול לעדות כלל. ולפ"ז היכא דאיכא עדים כשירים המעידים עמו ידעינן דהוא מעיד באמת ע"פ עדות הכשירים. ממילא לא הוה עליו שם פסול דבאם הוא באמת גם עדותו היא עדות גמור. ועוד דהא רשע דחמס עיקר פסולו היא משום דיעיד עדות שקר בשכר. והוה כנוגע והא נוגע אינו מבטל משום נמצא קו"פ כמבואר במ"ל וממילא דגם הוא לא יבטל עדות הכשירים. ובזה נדחה ראי' האו"ת די"ל דדוקא בנוטל שכר להעיד דבזה אין פסולו מחמת דיעיד שקר כיון דע"כ איירי דנותן לו שכר בין אם יעיד לזכותו או לחובתו כמ"ש האחרונים דאל"כ הוא נפסל מדאו' משום נוגע וע"כ איירי באופן דליכא שום נגיעה. רק דפסולו היא משום קנס, ואף דהוא מעיד באמת אפ"ה קנסו אותו. ולזה הי' ס"ד דיבטל ואפ"ה כתב הריטב"א דאינו מבטל כיון דעיקר פסולו היא רק משום קנס. משא"כ בכל פסולי דרבנן דפסולייהו היא רק מחשש דיעידו עדות שקר בשכר בזה י"ל דאינו פוסל כיון דהיכא דאיכא כשירים ידעינן דהיא עדות אמת. ואף הפסול נאמן בעדות זה. ולפמ"ש דהיכא דאיכא עדים מבלעדי העד הנוטל שכר. והעד הג' נוטל שכר י"ל דבזה ליכא שום איסור. כיון דאינו מחויב לילך להעיד כיון דמבלעדו איכא ג"כ עדים ואינו בחיוב קרבן שבועת העדות ולא הוה רק כפירת דברים ול"ש בזה מה אני בחנם דהא בזה ליכא שום חיוב עליו לילך להעיד. וא"כ הא דכתב הריטב"א דאינו מבטל משום דכל עיקר פסולו אינו אלא משום קנס. ולא כתב בל"ז כיון דאיכא עדים כשירים המעידים יהי' מהני בלא עדותו ואז אין עליו החיוב דאם לא יגיד וליכא בזה שום איסור וכתבתי די"ל דאיירי היכא דליכא רק עד אחד עמו דבא להשמעינן דאינו מבטל ועדות עד השני קם לשבועה. ולפ"ז י"ל דבאופן זה בנפסל מדרבנן מבטל כיון דבזה לא ידעינן אם המעשה היא אמת כמ"ש בפ"א. ולזה כתב דדוקא לענין נוטל שכר להעיד דאינו אלא משום קנס אינו מבטל. אמנם דגם בע"א לענין שבועה י"ל דלא נפסל עדותו דעד השני לענין שבועה דכיון דאין פסולו אלא מחשד דיעיד שקר. הוה נוגע ואינו מבטל משום קו"פ:

ויש להביא קצת ראי' מדברי הירושלמי בר"פ זה בורר בהא דאמרי' שם בגמ' דפליגי באם צריך לברר אם לא. דכתב הירושלמי דאיירי דמעיד על העדים שהם פסולים. וכבר הכריזו עליהם דהם פסולי עדות. ועמד המפרש בזה מה דחקו להירושלמי להעמיד זה בבא לפוסלן בפסולי דרבנן ואיירי דמעיד שהי' הכרזה. ואמאי לא מוקי דפוסל אותם באיסור דאו' שיהי' פסולים אף בלא הכרזה. אבל לדברי הכנה"ג י"ל דהי' קשה לו אמאי לא יחשב נוגע בעדות דאם גם דאיכא כת אחרת שידעו ג"כ בעדות זה דילמא כת השני יהי' כונתם להעיד עם הראשונה ויתבטל גם עדותן משום נמצא קו"פ. והי' דוחק להעמיד דאיירי דלא ראו זא"ז [או לשיטת הרי"ף דאיירי דלא ידעו מפסולם דאמאי לא יחשב לנוגע דדילמא אחד מהם ידע מפסולו. ואם גם די"ל דא"כ הא יהי' שני עדים בלא עדותו וי"ל] אבל אי איירי בפסולי עדות דרבנן הא בזה לא נתבטל עדותן אף אם יהי' ידעו. ועימש"ל בשער א' בפ': אמנם דאם נימא כן יהי' קשה לרבא דס"ל דבעי' רשע דחמס דוקא ולרבא עיקר פסולם היא רק מחשד דיעיד בשקר ויותר מזה לר' יוסי דס"ל דהוזם בד"מ כשר לעדות נפשות. וא"כ לר"י בודאי עיקר פסולו היא רק מחמת דהם חשודים להעיד שקר ואמאי נימא לר"י הדין דנמצא קו"פ. כיון דכל הפסול היא מחשד שיעיד שקר והוא בכלל נוגע ולא יבטל אע"כ דזה אינו. ומה"ת לחלק בין פסולי עדות דרבנן שהם כמו לר"י בפסולי עדות דאו'. וזה דוחק לומר כיון דזה הי' ביד חז"ל לתקן על האופן היותר טוב לתיקון העולם. ולכן בזה לא תקנו רק שלא יהי' נאמנים להוציא ממון בעדותן. אבל לא לבטל עדות הכשירים כיון דבזה ליכא שום חשש בעדות הכשירים בודאי הם מעידים באמת. ובזה הוא תיקון העולם שלא לבטל את עדות הכשירים:

תוכן העניינים

משכן העדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה