אור ברסלב
משכן העדות ספר משכן העדות שער ו פרק יא

משכן העדות· רבי יעקב שמחה רפיש

ספר משכן העדות שער ו פרק יא

ספר משכן העדות שער ו פרק י

ועתה אבוא לבאר לשיטת רש"י ורשב"ם דראי' לחודא פוסל בזה קו' הראשונים במ"ע האיך מצאנו ידינו בגיטין וקידושין הנעשים בפני קרובין דפעמים יתכוין אחד מן הקרובין להעיד. ויתר מזה אני מסופק לשיטת רש"י ורשב"ם אם הי' קרובין בשעת קידושין ואמרו אח"כ דלא נתכוונו להעיד אפ"ה יש לעיין אם יש ממשות בקידושין. והיא לפי מה דמבואר באהע"ז בסי' מ"ב סעיף ג' דהמקדש והמתקדשת צריכים לראות את העדים בשעת קידושין. ובאם נתקדשה שלא בפני עדים רק עדים עמדו אחורי הגדר ושמעו שאמרה שמקבלת לשם קידושין לא מהני ויותר מזה כתב הב"ש שם. דאם הקידושין הי' בפני עדים פסולים והם לא ידעו מפסלותן דאז בודאי דעת המקדש והמתקדשת הי' לשם קידושין גמורים כיון דהם הי' סוברים דהם עדים כשירים ועדים כשירים הי' עומדים אחורי הגדר שראו ג"כ מעשה הקידושין לדעת המרי"ט לא הוה קידושין דנהי דלא בעינן אתם עידי בקידושין מ"מ בעינן שידעו העדים שהם רואין אותם. דבל"ז אפי' אם אמרה דבלבי הי' לקידושין גמורים ל"מ דכל שאין העדים יכולין להעיד ע"ז ה"ל דברים שבלב עי"ש ובס' אבני מלואים שמבאר דבריו היטב. וא"כ בזה האופן דבשעת ראי' הקידושין הי' קרובין ופסולין. וממילא בשעת הקידושין הי' ספק בדבר אם איכא עדים בהקידושין כי דילמא יתכוונו הקו"פ להעיד ואז נתבטלה הקידושין וממילא המקדש והמתקדשת לא הי' יודעים מהעדים. והעדים הכשירים לא הי' יודעים ג"כ אם הם עדים בדבר כי דילמא כונת הקרובין ג"כ להעיד ונתבטל גם עדות הכשירין. וא"כ בשעת הקידושין הי' ספק אם איכא עדים בדבר וזה לא מהני. והוה כאלו קידשה בלא עדים ידועים. רק ספק הי' אצלם דילמא יעמדו עדים אחורי הגדר וראו את הקידושין אפ"ה לא הוה קידושין. כ"כ בזה אם גם דנתגלה אח"כ למפרע דהי' עדים בשעת קידושין, מ"מ כיון דלא הי' נודע בשעת הקידושין מהעדים ל"מ. גם אם יאמרו המקדש והמתקדשת דכונתם הי' לשחק כיון דלא הי' עדים בדבר מחמת הקרוב שהי' ביניהם בזה י"ל דלא הוה קידושין. וממילא אף אם אמרו דכונתם הי' לקידושין גמורין ל"מ ג"כ משום דה"ל דברים שבלב שאינם דברים:

ומהא דמקשי' תוס' והרא"ש מגיטין וקידושין דפעמים יתכוין מן הקרובין להעיד. ולא מקשים להיפך דאף אם לא יתכוונו להעיד אפ"ה לא יהי' קידושין דיהי' כאלו העדים עומדים אחורי הגדר כיון דבשעת מעשה הי' ספק דילמא יכוונו להעיד ליכא ראי' כ"כ די"ל באמת דזה היא קושיתם כיון דיכול להיות דליכא ממש בהקידושין אם יכוונו להעיד. ממילא אף אם נתגלה אח"כ דלא נתכוונו להעיד אפ"ה לא הוה קידושין משום דה"ל כאלו העדי' עומדים אחורי הגדר. ומזה יש להביא ראי' לדברי הב"ש הנ"ל דלשיטת התוס' והרא"ש אף אם העידו העדים אח"כ בב"ד ואמרו דכונתם הי' להעיד אפ"ה לא נתבטלו הקידושין ולא אמרי' בזה כמ"ש דבבאו אח"כ בב"ד נתבטל הצירוף למפריע משעת ראי'. דאם נימא דאח"כ נתבטלו הקידושין למפריע יהי' קו' התוס' והרא"ש במ"ע. כיון דבשעת קידושין איכא ספק אם יהי' עדים בדבר כי דילמא יבואו הקרובין להעיד אח"כ בב"ד. וממילא אף אם באמת לא באו אח"כ בב"ד אפ"ה לא יהי' ממש בהקידושין דהוה ג"כ כעדים עומדים אחורי הגדר אע"כ דלתי' התוס' אף אם באמת באו הקרובין אח"כ להעיד בב"ד לא נתבטלו הקידושין. וצ"ע בדברי הרמב"ן ב"ב הנ"ל דז"ל וא"ל כל שלא באו לב"ד מסתמא אין הקרובין כוונו להעיד והם מפני שבאו לב"ד צריכים לשאל עכ"ל. ומשמע מדבריו דבשעת קידושין היא ספק דילמא כונתם היא להעיד ויבוא אח"כ לב"ד. ולפמ"ש יהי' קשה כיון דהיא ספק בשעת קידושין לא יהי' ממשות בהקידושין אף אם לא יבואו אח"כ לב"ד. אמנם גם בדברי הרמב"ן י"ל דודאי לרוב פעמים אין הקרובין יכוונו להעיד ולא יבואו לב"ד כיון דידעו דאין תועלת בעדותן רק דעיקר הקו' היא הא יכול להיות דכוון להעיד וניחש לכתחילה להמיעוט. וע"ז תי' כיון דלא בא לב"ד מסתמא לא כוונו להעיד. ואין כונתו דמתחילה בשעת הראי' הי' ספק השקול דילמא יכווין להעיד ויבוא לב"ד רק הא דשואלין להקו"פ היא כיון דבא לב"ד אח"כ אמרי' מסתמא כוון להעיד. אבל בשעת הראי' לא הי' ג"כ ספק בדבר דמסתמא אינו מכוין להעיד. ומשו"ה תו לא הוה שום מיחוש בקידושין. דבשעת קידושין הוה דנין דאיכא עדים בדבר דמסתמא לא יתכוון להעיד. וממילא דליכא אפי' מיעוט. כיון דאינו בא אח"כ לב"ד. ויבואר לקמן עוד דבר זה. משא"כ אי הוה אצלינו בשעת קידושין ספק השקול דילמא יכוון להעיד בזה יש לעיין לענ"ד אם גם דאינו מכוון להעיד יהי' כאלו העדים עומדים אחורי הגדר כיון דבשעת מעשה לא הוה ידעינן מהעדים. וגם כיון דהמקדש והמתקדשת יכולין לומר אח"כ לשחוק נתכוונו כיון דליכא עדים בדבר מחמת הקרובין דמבטלין ממילא אף אם אומרי' דכונתם היה לקידושין גמורין יש לדין דה"ל דברים שבלב:

ובזה אמרתי לדחות גם תי' הקצוה"ח על קו' הראשונים דתי' בס"ק ו' כיון דקימ"ל דהיכא דיחד עדים בשעת מעשה לא נתבטל עדות הכשירים מחמת הקו"פ כיון דיחד עדים כשירים והיכא דלא אמר רק אתם עידי מהני ג"כ דאמרי' מסתמא הי' כוונתו רק להכשירים. וא"כ בגיטין וקידושין דנהי דלא בעינן שיאמר בפי' אתם עידי מ"מ בכונתו צריך שיכוין לעדים דוקא. וא"כ מה לי אם אומר בפי' אתם עידי דמהני משום דכונתו היה על הכשירים. ה"ה בזה אמרי' מסתמא כונתו הי' רק על הכשירים עיי"ש ולפמ"ש יש לעיין גם בזה די"ל דהא תינח אי ידעינן דהי' כונתו לשם קידושין גמורים אז מסתמא הוציא את הפסולין משא"כ אם יאמר דכונתו לא היה לקידושין גמורים רק לשחוק כיון דהי' ביניהם קרובים. ולא הי' עדים בשעת הקידושין. וכיון דכונתו הי' לשחוק ממילא לא הוציא את הפסולין ולא היה עדים בדבר וכיון דיכול לומר דכונתו הי' לשחוק. ממילא אף אם יאמר אח"כ דכוונתו היה לעדים כשירים ולקידושין גמורים לא הוה ג"כ קידושין משום דה"ל דברים שבלב. ובזה י"ל ג"כ דברי הב"ש הנ"ל דכתב לתי' התוס' דצריכים לבוא לב"ד דוקא. אף אם באו הקרובין אח"כ לב"ד לא נתבטלו ג"כ הקידושין. והקשיתי דאמאי לא נימא דאם בא אח"כ לב"ד נתבטל הצירוף הראי' למפריע. די"ל לתי' התוס' דכל זמן שלא בא לב"ד אינו מבטל. וא"כ בשעת הקידושין עדיין לא היה הקו"פ מבטל כיון דעדיין אינו בא לב"ד. ותו לא יכול לומר לשחוק כיון דהי' קרובין בדבר כיון דכל זמן שלא בא לב"ד אינו מבטלין ודילמא לא יבואו אח"כ לב"ד ויהי' קידושין גמורים. והאיך יכולים לומר בזה לשחוק הא יש מקום שיהי' קידושין גמורים. וכיון דלא יכול לומר דכונתו היה לשחוק. ממילא אף אם באו אח"כ לב"ד לא נתבטלו הקידושין מתי' הקצוה"ח כיון דידעינן בבירור דכונתו הי' לקידושין גמורים ה"ל כאלו הזמין עדים כשירים והוציא את הפסולין. ובאם נימא כן י"ל יותר די"ל דהב"ד יכולין אפי' לדון ע"פ עדים הכשירים ואף דהקו"פ מעידים ג"כ לפני ב"ד מ"מ הא ה"ל כאלו הזמין עדים והוציא את הפסולין דלא הוה הפסולין עדים כלל. ולא הוה בזה כאלו קידש בפני עדים והלכו דהב"ד יכולין לדון אפי' ע"פ עדות הכשירים וצ"ע עוד בזה. אמנם לשיטת רש"י ורשב"ם. וכן לשיטת הריטב"א קידושין הנ"ל נדחים דברי הקצוה"ח. ואולי י"ל דכיון דהנהוג היא בקידושין תמיד דלא משגיחין ע"ז אם איכא קרובין ג"כ בשעת קידושין ואין יכול לומר לשחוק הי' כונתי כיון דתמיד היא כן בשעת הקידושין דלא משגיחין ע"ז שיהי' שלא בפני קרובין וממילא דלא יכול לומר לשחוק. וכיון דלא יכול לומר לשחוק. ממילא י"ל כמ"ש הקצוה"ח דה"ל כאלו יחד עדים בפי'. ועיקר קו' התוס' אינו רק על תחילת המנהג שהי' בפני קרובין. משא"כ עכשיו דנשתרבב המנהג שיהי' הקידושין במעמד קרובין. ממילא דלא יכול לומר לשחוק י"ל כמ"ש הקצוה"ח:

אמנם הרמב"ן ב"ב כתב דלשיטת רש"י ורשב"ם צריכים ליחד עדים בשעת קידושין דוקא עי"ש. ולענ"ד יש לעיין בהא דמהני יחד עדים בשעת קידושין. דהא עיקר הטעם דבעינן עדים בשעת קידושין ולא מהני אם שניהם מודים היא כמ"ש הרשב"א קידושין הנ"ל. וכמ"ש הפ"י שם. כיון דבקידושין חב לאחרים ועל האחרים לא מהני הודאתם. וכיון דהקידושין בלא עדים לא הוה קידושין לגבי אחרים לא הוה קידושין כלל משום דאין קידושין לחצאין. ולפ"ז כיון דעיקר הטעם דבעינן עדים היא רק משום דהוא חב לאחרים האיך יכול הוא להזמין עדים לחוב לאחרים. נימא דכיון דהאחרים שהיא לחובתם לא הזמינו העדים לאו כל כמיני' להזמין הוא העדים. בשלמא מלוה יכול להזמין עדים כיון דהוא ממונו אמרי' בידו להזמין. משא"כ בזה הא לגבי עצמו ל"ב עדי' כלל רק לגבי האחרים. ומאי מהני הזמנתו במה דעיקר העדים היא רק משום אחרים ולא משום עצמו. גם בנמ"י בסנהדרין בפ' אחד ד"מ בענין אין עד נעשה דיין כתב וז"ל וכן בקידושין שיש שם קרובים הרבה. ואעפ"י דשמא מאחר שנהגו ליחד עידי קידושין לא יצטרפו עם האחרים וגם האחרים לא יתכוונו להעיד מ"מ אם הכונה פוסלת הי' לנו לחוש שמא יש אחד מהם שמתכוין להעיד וכו' עכ"ל משמע מדבריו ג"כ דאין היחוד מועיל בקידושין. אמנם באמת מבואר בכל הפוסקים דיחד עדים מהני וצ"ע ויש לעיין אי בעינן שיוציא דוקא את הפסולין מכלל עדות וכדמשמע בטור. י"ל דדוקא אם לא מוציא את הפסול מכלל עדות דמיחד עדים כשירים בזה כיון דלא הוציא אותן פוסל כונתם. ובזה יהי' ניחא ג"כ מה דהקשה האו"ת בס"ק... מאי מקשי' תוס' מגיטין הא בגיטין מיחדין עדים לחתום על הגט עי"ש אבל בזה ניחא דמ"מ אף דלא הוציא את הפסולין פוסל כונתם. אמנם לפמ"ש הש"ך בס"ק... דאף אם לא הוציא את הפסולין רק בסתמא אם הזמין עדים כשירים חשיב כאלו הוציא את הפסולין צ"ע מדברי הנמ"י. ובאם נימא דלא מהני בזה יחד עדים בקידושין כיון דעיקר היחד עדים היא משום דהוא חב לאחרים. והאיך מצי ליחד עדים לחוב לאחרים. ממילא נדחה ג"כ תי' הקצוה"ח הנ"ל. ובזה י"ל ג"כ דברי הב"ש הנ"ל די"ל דלתי' התוס' והרא"ש דכל זמן שלא בא לב"ד אינו פוסל ממילא דתו לא הוה לחוב לאחרים דגם אם לא מיחד עדים כשירים לקידושין נאסרה ג"כ על כל העולם וכיון דתו לא הוה לחוב לאחרים ממילא מהני יחד עדים שיהי' נאמנים להעיד אח"כ וצ"ע:

ועתה לפ"ז לשיטת רש"י ורשב"ם אם לא הזמין עדים בשעת קידושין לא יהי' ממשות בקידושין כי דילמא כוון אחד מן הקרובין להעיד. ולפמ"ש גם אם באמת נודע אח"כ דלא כוונו להעיד נימא דמ"מ כיון דלא נודע מזה בשעת הקידושין ה"ל כאלו העדים הי' עומדים אחורי הגדר אלא די"ל כמ"ש הרמב"ן ב"ב הנ"ל דקרובין מסתמא לא כוונו להעיד. וכמ"ש דאף דהרמב"ן כתב כל זמן שלא באו לב"ד היא רק דאם באו לב"ד אז צריך לשאול אותם דדילמא כוונו להעיד כיון דבאו לב"ד. משא"כ בל"ז גם בשעת הראי' אמרי' דמסתמא הקרובין לא כוונו להעיד. והש"ך ס"ק י' כתב בשם מהר"מ אלשקר דמסתמא קרובין כוונו להעיד והביא ראי' לזה מדברי תוס'. ולענ"ד מדברי תוס' מוכח להיפך דהא דייקו בקושייתם דפעמים יתכוין אחד מן הקרובין להעיד הרי דלא כתבו רק לפעמים. ומבואר דלרוב פעמים אינם מתכווני' להעיד. ולזה נ"ל דתוס' מקשי' שפיר אף דלרוב פעמים לא נתכוונו להעיד. מ"מ קשה על לכתחילה דמקדשי' במעמד קרובין. לכתחילה הי' להם לחוש גם להמיעוט. דדילמא יתכוונו להעיד. והי' להו לתקן דהקידושין לא יהי' במעמד קרובין. וכמ"ש כל היכא דאיכא לברורי לא סמכינן על הרוב. כ"כ בזה הי' להו לחוש על המיעוט ולא נסמוך על הרוב ושלא לקדש בפני קרובים. והא דתמהו גם לר"י כבר כתבתי לעיל דלאו כונתם דלר"י האיך הי' מקדשים. דדילמא באמת לר"י הי' מיחדי' עדים בשעת קידושין או דלא הי' במעמד קרובין. רק דכונתם אפי' אי קימ"ל כר"י מ"מ קשה על המנהג. ולפ"ז ממילא בדיעבד אם לא הזמין עדות בשעת קידושין הוה קידושין גמורים מחמת הרוב. ול"ק ג"כ מה שהקשיתי אמאי מקשים תוס' דוקא דיתכוין הא גם אי לא יתכוין מ"מ לא הוה מבורר בשעת קידושין העדים. דלפ"ז ניחא כיון דעיקר קו' התוס' רק דניחוש להמיעוט. ובאם לא ניחוש להמיעוט ממילא מן הדין הוה קידושין גמורים מחמת הרוב. ומשו"ה הוה מבורר העדים ג"כ בשעת קידושין כי מחמת הרוב ידעי' דודאי לא יתכוונו הקרובין להעיד. ולפ"ז י"ל ג"כ כמ"ש הקצוה"ח דכיון דמחמת הרוב כל זמן שלא נתברר להיפך דכוונו להעיד אמרי' דמסתמא לא כוונו להעיד. וה"ל קידושין גמורים ומשו"ה ל"ק קו' התוס' דגם אם מכוונו להעיד אפ"ה כיון דלא יכול לומר לשחוק נתכוונתי כיון דבשעת קידושין היינו דנין דודאי כונתם הי' לשם קידושין גמורים כיון דאיכא עדים דמסתמא הקרובין לא יכוונו להעיד ממילא כיון דידעינן דכונתו הי' לשם קידושין גמורים ה"ל כאלו הזמין עדים כשירים דאין ביד הפסולין לבטל העדות. ולפמש"ל דמנמק"י סנהדרין משמע דל"מ אם הזמין עדים כל זמן שלא הוציא את הפסולין. ליכא ראי' מתוס'. די"ל דגם בזמן התוס' הי' המנהג לזמן עדים לקידושין רק דקושייתם היא כקו' הנמ"י דאם גם דמיחדים עדים אפ"ה אם הקרובין מכוונים להעיד מבטלין ג"כ. ומשו"ה כתבו רק שפעמים יתכוונו אחד מן הקרובין להעיד. משום דלרוב פעמים אינם מכוונים להעיד. דכיון דמיחדים עדים להקידושין הנשארים אינם מכוונים להעיד. ולפ"ז י"ל אם לא מיחדים עדים כלל לקידושין אם המנהג היא כן בזה י"ל דכולם מתכוונים להיות עדים. ויכול להיות דכמו כן גם הפסולין יכוונו להיות עדים. אלא דמ"מ זה היא דבר דמסתבר דמסתמא קרובין לא יכוונו להעיד. וכיון שכן ממילא גם לשיטת רש"י ורשב"ם אין לחוש בדיעבד אם לא יחדו עדים לקידושין משום דמסתמא לא כוונו הקרובין להעד:

ואפשר לומר דעדיין יש לחוש דילמא יהי' בשעת קידושין עדים הקרובין להדדי. כאשר היא שכיח לרוב פעמים בשעת קידושין נמצאים קרובים להדדי. וכמעט לא ימלט שלא יהי' לכל אחד שהוא במעמד הקידושין ג"כ קרובו שם. ובזה כיון דכל אחד בעצמותו הוא עד כשר. י"ל דהוא מכוון להעיד משום דלא ידע אם גם קרובו מכוין להעיד. דדוקא היכא דהוא בעצמותו עד פסול בזה מסתמא לא כוון להעיד כיון דאין תועלת בעדותו. משא"כ בזה דהוא בעצמותו עד כשר. וי"ל כיון דידע דגם קרובו הוא וע"י כונתו להעיד יבטל לא מכוין ג"כ להעיד. וזה היא חשש רחוק דלא יהי' ידעו זה מזה בשעת ראי' [ולפמ"ש האו"ת בס"ק י"א דדעת הסוברים כשיטת רש"י ורשב"ם ס"ל כשיטת הרי"ף דהיכא דלא ידע מפסולו אינו פוסל י"ל ממנ"פ אם ידעו זה מזה לא יתכוונו להעיד. ובאם לא ידעו זה מזה הא לא ידעו מפסולו ואינו פוסל כלל] מ"מ לשיטת רש"י ורשב"ם בודאי ראוי ונכון ליחד עדים בשעת קידושין. כיון דבקל יכוין הקרוב להעיד דלא ידע דקורבתו פוסל. גם דיש לחוש לעדים הקרובין להדדי. ולא יעלה על לבם שגם קרובו יכווין ג"כ להעיד. אם לא דנימא כמ"ש הקצוה"ח וכמ"ש כיון דהא יכול לומר לשחוק נתכוונתי ידעינן דהיא לשם קידושין גמורים. ה"ל כאלו הזמין עדים כשירים. אמנם דמכל הראשונים לא נראה כדברי הקצוה"ח:

תוכן העניינים

משכן העדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה