אור ברסלב
משכן העדות ספר משכן העדות שער ו פרק ו

משכן העדות· רבי יעקב שמחה רפיש

ספר משכן העדות שער ו פרק ו

ספר משכן העדות שער ו פרק ה

הנה באם הי' כשר בשעת הראי' ונפסל אח"כ נתבטל ג"כ עדותן כאשר הוכיחו זה האחרונים מדברי תוס' סנהדרין ל"א ד"ה שב"ש דמקשי' כיון דבכת אחת ס"ל לב"ש דנחלקה עדותן. בשתי כיתות יתבטל ג"כ עדותן משום נמצא אחד מהם קו"פ עי"ש. והא בזה הי' כשר בשעת הראי'. אמנם באופן שיפסל עדותן נחלקו האחרונים. דעת הקצוה"ח בס"ק ד' דבזה צריכים צירוף מחדש להעיד תוכ"ד דוקא. כיון דבזה ל"ל דיתבטל עדותן מכח הצירוף שהי' להם בשעת הראי' כיון דאז הי' כולן כשירים עי"ש. והכנה"ג אות י"ז כתב וז"ל נ"ב עד כאן לא קאמר ז"ל דבנתכוונו להעיד אעפ"י שלא העיד נתבטל ג"כ. אלא כשהי' פסול בשעת הראי'. אבל אם הי' כשר בשעת הראי'. אלא שאח"כ נפסל. כל שלא בא והעיד לב"ד אפי' להרמ"ה תתקיים העדות בשאר וכו' עכ"ל מבואר מדבריו דס"ל זה גם לשיטת הסוברים דבראי' לחודא נפסל ג"כ. מ"מ היכא דנפסל אח"כ לא נתבטל מכח הראי' לחודא, וצריך לבוא לב"ד ג"כ. אבל זה לא נראה מדבריו שיהי' צריך להעיד תוכ"ד דוקא שיהי' להם צירוף מחדש דא"כ ה"ל למנקט זה לכל השיטות דצריכים להעיד תוכ"ד דוקא. והנתיבות בס"ק א' הוסיף עוד דלהשיטות דס"ל דבראי' לחודא נתבטל עדותן. גם בנפסל אח"כ נתבטל עדותן אף אם לא העידו כלל לפני ב"ד. ולשיטת התוס' והרא"ש אם העידו לאחכ"ד דכך הי' גזירת הכתוב כל שנצטרפו בשעת הראי'. ונפסל מקצת מן העדים נתבטל כל העדות עי"ש: והנה הנתיבות הביא ראי' לזה דגם בנפסל אח"כ ל"ב צירוף מחדש דהא לכל התירוצים בתוס' סנהדרין מיירי גם בהעידו לאחכ"ד רק בתי' אחד איירי בתוכ"ד. מבואר דגם לאחכ"ד נתבטל עדותן. והקצוה"ח בספרו משובב נתיבות מיישב את דבריו. דודאי בכל התירוצים שבתוס' איירי בהעידו תוכ"ד דבתי' הא' של תוס' חידשו זה דאיירי דהעידו לאחכ"ד. ובשאר התירוצים באו לישב אפי' אי איירי דמעידים בתוכ"ד עי"ש. ובזה ניחא הא דתי' תוס' בתי' הא' דאיירי דהעידו לאחכ"ד. והמ"ל בפ"ב מהל' עדות הראה לעיין בתוס' בסוגי'. וכונתו דבסוגי' חולקים תוס' על פי' רש"י וס"ל דלענין קו"פ לא בעינן תוכ"ד. אבל בזה ניחא דדוקא היכא דנפסל אח"כ ס"ל דבעי' צירוף מחדש להעיד תוכ"ד דוקא. וכמו כן י"ל בתי' התוס' דלא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטילה היכא דמכחישין אהדדי. ועי' בכנה"ג באות ג' דתמה על שלא הביאו הפוסקים תי' זה בתוס'. דהיכא דמכחישין אהדדי ל"א נמצא קו"פ עדותן בטלה. אבל בזה ניחא די"ל דתוס' לא כתבו כן רק היכא דנפסל אח"כ דבזה כיון דבעי' צירוף מחדש להעיד תוכ"ד דוקא שיהי' להם צירוף בשעת הראי' ע"ז כתבו שפיר דהיכא דמכחישין אהדדי אף דמעידים תוכ"ד. מ"מ לא חשיב עדות צרופה כיון דאיכא הכחשה ביניהם. ולכן לא נתבטל משום נמצא קו"פ. משא"כ היכא דהי' פסול בשעת הראי' דהי' להם צירוף אז ולא בעי' צירוף בשעת הגדה י"ל דנתבטל עדותן אף היכא דמכחישין אהדדי. וכן בתי' זה דהיכא דאין הפסול ידוע ל"א נמצא קו"פ עדותן בטלה י"ל דהיא דוקא במקום דבעי' שיהי' להם צירוף בשעת הראי' דוקא. משא"כ אם הי' פסול בשעת הראי' מבטל בכל ענין ועימש"ל בשער... פ'... על דברי המרח"ש ח"א סי' קל"ח דהביא ראי' מקו' התו' דאף שהעיד שקר נפסל מתחילת עדות. מהא דמקשים תוס' לב"ש יהי' נמצא אחד מהם קו"פ. ובאם נימא דכל זמן שיכול לחזור לא הוה פסול כלל לק"מ קו' התוס' דהא בשעת הגדת העדים לא הי' אחד פסול כיון דבידו לחזור. אע"כ כיון דלא חזר מעדותו נעשה פסול למפרע עי"ש ולפ"ז י"ל דתי' התוס' היא דהיכא דאין הפסול ידוע היא דבשעת הגדה. אם גם דאח"כ איגלאי מילתא למפרע דכבר הי' פסול מ"מ בשעת הגדה לא הי' הפסול ידוע לשום אדם דהא אז הי' יכול להיות דכת אחת יחזור מעדותן ולא יהי' שום פסול. בזה לא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה. ולפ"ז הא תינח אם העידו תוכ"ד. משא"כ אי איירי לאחכ"ד בזה הקו' דילמא הראשונים הם הפסולים: אמנם דיש לעיין מתוס' ב"ב ד' מ"א ע"ב ד"ה נחלקה דתי' על קו' התוס' דסנהדרין דאיירי דלא כוונו להעיד עי"ש. והנה כבר הבאתי בפ'... דאם הפסולין כוונו להעיד ולא הכשירים נתבטל בודאי עדותן. דעיקר תלי' בהפסולין. ולפ"ז ל"ל כתי' התוס' דאיירי דכת אחת באו למיחזי וכת אחת באו לאסהודי דעדיין יהי' הקו' במ"ע כי דילמא אותן הכת האומרים לאסהודי הם הפסולין ומבטלין ג"כ. ואפי' לשיטת הרי"ף בפ"ג. והיא שיטת רח"כ דגם לכשירים שואלים אם כוונו להעיד עם הפסולין ובאם הכשירים אומרים דלא כוונו להעיד עם הפסולין לא נתבטל העדות דשניהם צריכים להיות כוונו להעיד ולפ"ז ממילא אם כת אחת אומרים לאסהודי וכת אחת אומרים למחזי. ממנ"פ נתקיים העדות כיון דלא הי' להו צירוף. וממילא אם נימא דתוס' ס"ל בתי' כשיטת רח"כ י"ל דאיירי דכת אחת באו למחזי. אפ"ה יהי' קשה לפמ"ש הנתיבות שם ס"ק א' דהא דלא נתבטל עדותן אם לא כוונו להעיד אם כולם לא כוונו להעיד הכשירים והפסולין. והעידו אח"כ בב"ד בתוך כ"ד דנתבטל עדותן. דלא גרע מהזמה דלא הי' להם צירוף הראי' כלל רק צירוף, הגדה, ואפ"ה אם העידו תוכ"ד נתבטל עדותן עי"ש. ולפ"ז אם נימא דתוס' איירי בהעידו תוכ"ד יהי' עדיין הקו' במ"ע אם גם דלא כוונו להעיד מ"מ כיון דהעידו בתוכ"ד נתבטל ג"כ העדות אם כולם לא כוונו להעיד בשעת הראי'. וכמו כן נ"ל אף אם נימא בזה כשיטת רח"כ. דהיכא דהכשירים לא כוונו להעיד לא נתבטל העדות ג"כ אף אם הפסולין כוונו להעיד. מ"מ אם העידו אח"כ בתוכ"ד. בודאי נתבטל עדותן דנהי כיון דהכשירים לא כוונו להעיד עמהם בשעת הראי' ול"ח צירוף מ"מ כיון דהעידו אח"כ בתוכ"ד נתבטל מכח הצירוף של הגדה. ולפ"ז בכל ענין הקו' במ"ע כיון דהעידו בתוכ"ד יתבטל העדות מכח צירוף של הגדה. אע"כ דתוס' בתי' זה איירי דהעידו לאחכ"ד. ומשו"ה כיון דלא הי' להו צירוף בשעת הראי' ג"כ לא נתבטל העדות כלל. וא"כ ממילא דמוכח דגם בנפסל אח"כ לא בעינן צירוף מחדש. אמנם גם אי אמרי' דאיירי בתי' זה בהעידו לאחכ"ד. יהי' ג"כ קו' מזה לשיטת הש"ך דס"ל אם כולם לא כוונו להעיד הכשירים והפסולין נתבטל ג"כ עדותן. דממנ"פ אם הכשירים חשובי' עדים אם גם דלא כוונו להעיד. ממילא חשובי' ג"כ הפסולין עדים ולא נתקיים עדותן אלא אם הפסולין לא כוונו להעיד והכשירים כוונו להעיד. משא"כ אם כולם לא כוונו להעיד נתבטל ג"כ העדות. ואף אם העידו לאחכ"ד עי"ש בש"ך ובנתיבות וממילא דמכ"ש אם הפסולין כוונו להעיד והכשירים לא כוונו להעיד בזה נתבטל ג"כ העדות כיון דזה לא נוכל לאמר דאותן דכוונו להעיד חשיבי' עדים. ואותן דלא כוונו להעיד לא חשובי' עדים. וא"כ יהי' קשה על תי' זה גם א"א דאיירי דהעידו לאחכ"ד מ"מ כיון דכולם לא כוונו להעיד נתבטל ג"כ עדותן. ואי דאיירי דכת אחת כוונו להעיד ולא הכת השני'. יהי' קשה יתבטל ג"כ העדות כי דילמא אותן דכוונו להעיד הם הפסולין. ועימש"ל בפ'... על דברי הש"ך:

ואפשר לומר דאיירי דכת אחת כוונו לאסהודי וכת אחת אמרו למיחזי. ובזה אי הוה ידעינן דהכשירים כוונו להעיד והפסולין לא בזה ודאי הי' מתקיים העדות בהכשירים. אף אם העידו תוכ"ד. אפ"ה כיון דהכשירים כוונו מתחילה לאסהודי ונעשים הם מאז עדים. ונחלקה עדותן לכ"ע עי"ש בנתיבות. ואי דמ"מ איכא ספיקא דילמא אותן העדים שאמרו לאסהודי הם הפסולין. י"ל בזה האופן היכא דהוא ספק אם נתבטל העדות מחמת קו"פ אם לא. בזה מתקיים העדות. וכן ראיתי בכנה"ג אות יוד דהביא כן בשם מהר"י בי רב היכא דאיכא ספיקא אם כוונו להעיד אם לא תתקיים העדות עי"ש. ויש להסביר הענין כיון דכל ענין קו"פ הוא גזירת הכתוב. והיא חידוש כיון דמ"מ ידעינן דהמעשה היא אמת ע"פ עדים הכשירים רק דהיא גזירת הכתוב ומשו"ה אמרי' דוקא אי ידעינן בבירור דנתבטל העדות מחמת קו"פ משא"כ אם היא ספק דילמא לא נתבטל העדות כלל בזה נתקיים העדות ויש להוסיף עוד לפמ"ש בפ"א דהא דאמרי' בד"מ ג"כ נמצא קו"פ דעדותן בטלה היא משום דמקשינן גם בד"מ שלשה לשנים. מה שנים ואחד מהם קו"פ עדותן בטילה לגמרי אפי' לענין שבועה ה"ה גם בשלשה עדותן בטלה. ובשנים ואחד מהם קו"פ. ולא ידעינן אם הקו"פ כוון להעיד. בזה י"ל דהוא מחוייב שבועה מספק דילמא הקו"פ לא כוון להעיד ולא נתבטל העדות. ואף דהיא רק ספק והאיך נוכל לחייבו שבועה מספק. בשבועה לא אמרי' כן כאשר בארו זה האחרונים. דדוקא ממון לא נוכל להוציא מספק. משא"כ שבועה צריך לישבע גם מספק, כיון דעיקר השבועה היא רק על הספק. וכיון דבשני עדים היכא דהיא ספק אם נתבטל העדות מחמת הקו"פ לא נתבטל העדות. ממילא גם בשלשה אמרי' כן משום דמקשינן שנים לשלשה. ויש להטעים יותר ע"פ דברי מהר"י באסן. מדוע לא נחייב בכל ספיקא דממונא מחמת ספק איסור גזל. ותי' דיהי' גבי אידך איסור גזל. ומשו"ה בזה היכא דהיא ספק אם נתבטל עדותן משום קו"פ צריך לשלם לו מכח ספק איסור גזל. כי דילמא לא נתכוונו הפסולין להעיד ואיכא גזל בידו ול"ל דילמא יהי' ביד אידך איסור גזל כי דילמא נתכוונו הפסולין להעיד. דזה אינו דאם גם דהפסולין כוונו להעיד אפ"ה לא יהי' גבי אידך איסור גזל כיון דבכל ענין דנמצא קו"פ ידעינן דהמעשה היא אמת דחייב לו ואפי' אם נימא כמ"ש בפ"א כיון דאמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה ממילא לא מעידין כן בתורת עדות. וממילא דלא ידעינן אם המעשה היא אמת. אפ"ה י"ל מחמת איסור גזל אמרי' דנקבל עדותן ולא נבטל מחמת הקו"פ. כיון דהיא ספק דילמא לא מבטל. וכיון דנקבל עדותו לא יהי' ספק גזל כלל ביד האידך. כיון דנקבל עדותו. ממילא דאז יאמרו הכשירים עדותן בתורת עדות גמור. וממילא דידעינן דהמעשה היא אמת. כן נראה לענ"ד נכון בעזה"י להסביר הטעם דמספק לא מבטלין העדות משום נמצא קו"פ. ולפ"ז ממילא אם כת אחת אמרו לאסהודי וכת אחת אמרו למחזי לא מבטלין עדותן ג"כ מספק. כי דילמא הכת שאמרו לאסהודי הם הכשירים. ולפ"ז ממילא י"ל בתירץ התוס' דאיירי דאמרו למיחזי דהיינו דכת אחת אמרו למיחזי. וכת אחת אמרו לאסהודי ואיירי דהעידו תוכ"ד ואפ"ה לא נתבטל עדותן כי אמרי' דהכת האומרים לאסהודי הם הכשירים וממילא דלק"מ גם לשיטת הש"ך דס"ל אם שניהם לא כוונו להעיד נתבטל העדות אף לאחכ"ד. כיון דהכא איירי דכת אחת אמרו לאסהודי. ומספק תלינן דהם הכשירים:

והנה תוס' בסנהדרין תי' בתי' אחד דהיכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה. והדבר צריך טעם מהיכא משמע להו לתוס' כן. והי' נ"ל ראי' לזה מירושלמי בפ' נושאין ביבמות דאיבעי' שם בכהנת שנתערבה וולדה בולד שפחתה מהו שיעידו עדות אחת ותעלה להם בעדות אחת כיון דאחד מהם הוא בודאי כשר. ונתקשה בעל קרבן העדה. הא כיון דאחד מהם הוא ודאי פסול ממילא דנתבטלה עדותן משום נמצא אחד מהם קו עי"ש ומש"ל בפ'... ואם נימא היכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא אחד מהם קו"פ עדותן בטלה ניחא דגם שם אין הפסול ידוע ולפ"ז יהי' מוכח דגם אם הי' פסול בשעת הראי' לא נתבטל העדות משום קו"פ אם אין הפסול ידוע. ומזה קשה על הסמ"ע בסי' ל"א דכתב בשתי כיתי עדים המכחישין זא"ז אם בא אחד מכת זה ואחד מכת זה בעדות אחת נתבטל עדותן לגמרי. וליכא אפי' שבועה. ואף דאחד מהם הוא כשר בודאי. מ"מ הא נתבטל גם עדותו משום נמצא קו"פ עי"ש. והא גם בזה אין הפסול ידוע ולזה הי' נ"ל בדרך פלפול דתוס' בסנהדרין לא תירצו תירץ התוס' ב"ב דאיירי דלא כוונו להעיד. ותוס' ב"ב לא תירצו תירץ זה דהיכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא קו"פ. וי"ל דשני התירוצים הללו דהיינו תי' דתוס' ב"ב דאיירי דלא כוונו להעיד עם תי' התוס' בסנהדרין דהיכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא אחד קו"פ עדותן בטלה הם תי' אחד. דכונת התוס' בסנהדרין היא ג"כ לתי' התוס' ב"ב. ורצונם היכא דאין הפסול ידוע דהיינו דלא ידעינן בבירור אם נפסל העדות ע"י הקו"פ דהיינו דהוא ספק דילמא לא כוון להעיד בזה לא נתבטל העדות וכיון שכן ממילא די"ל דאיירי דבאו למיחזי דהיינו דכת אחת באו לאסהודי. וכת אחת באו למיחזי. ובזה אין הפסול ידוע כי דילמא הכת שבאו לאסהודי הם הכשירים ושוב לק"מ על הסמ"ע דודאי היכא דידעינן דאחד מהם הוא פסול בודאי וכוון להעיד רק דלא ידעינן מי הוא הפסול. בזה ודאי נתבטל העדות. דכונת התוס' היא רק היכא דלא ידעינן אם נתבטל העדות כגון דלא ידעינן אם הפסול כוון להעיד בזה לא נתבטל העדות מחמת קו"פ. ובאמת בדינא דסמ"ע אם אחד מהשני עדים כוון להעיד ועד השני לא כוון להעיד בזה י"ל דלא נתבטל עדותן לגמרי והוא מחוייב עכ"פ שבועה ע"פ ע"א דתלינן דאותו עד שכוון להעיד הוא הכשר, וכן בהאיבעי' שם בירושלמי דתי' הקרבן עדה דאיירי דלא כוונו להעיד עי"ש. וגם בזה יש להקשות לדברי הש"ך דאם שניהם לא כוונו להעיד נתבטל ג"כ עדותן. ואז הקו' במ"ע. אבל בזה י"ל דאיירי דאחד מהם כוון להעיד והשני לא. ובזה לא נתבטל העדות דתלינן דהעד הכשר כוון להעיד ובל"ז י"ל שם בירושלמי כיון דכונתם היא מתחילה ששניהם יהי' רק ע"א בזה לא חשיב כוון להעיד דמיד מתחילה כונתם שעדות הפסול לא יהי' שום עדות רק עדות הכשר ועימש"ל בפ':

ולפ"ז שפיר י"ל כדברי הקצוה"ח דהיכא דנפסל אח"כ בעינן צירוף מחדש תוכ"ד. דמחמת צירוף הראי' לא נפסלו כיון דאז הי' כולם כשירים. ובכל התירוצים בתוס' הי' ס"ל דאיירי דהעידו תוכ"ד. ומשו"ה הוצרכו לכל התירוצים. וממילא לפמש"ל דאף הרי"ף דס"ל דהיכא דלא הכיר בפסולו לא נפסל מ"מ היכא דהי' לו צירוף בשעת הגדה דהעידו תוכ"ד נתבטל ההגדה גם לשיטת הרי"ף. ממילא י"ל דגם הרי"ף ס"ל כשיטת התוס' דגם היכא דנפסל אח"כ פוסל ג"כ אם העידו תוכ"ד. ודלא כדברי הקצוה"ח דס"ל דאיירי בהעידו תוכ"ד. ואפ"ה ס"ל דלשיטת הרי"ף גם בזה לא נתבטל עדותן כיון דלא הכיר בפסולו עי"ש:

אמנם הנתיבות חולק על דברי הקצוה"ח וס"ל דגם היכא דנפסל אח"כ לא בעינן צירוף מחדש דהפסול מתחיל משעת הראי' כי בכל התירוצים שבתוס' איירי דהעידו לאחכ"ד עי"ש. ולכאורה הי' נ"ל להביא ראי' לדברי הנתיבות מדברי הרמב"ם בפ"כ מהל"ע דס"ל דבשתי כיתי עדים שהעידו לאחכ"ד והוזמו כת הראשונה נתבטל ג"כ עדות דכת השני' משום דהוה כנמצא קו"פ. והב"ח בסי' ל"ח כתב טעם הדבר כיון דלדברי האחרונים הי' להם צירוף בשעת הראי' כיון דהם אומרים דהי' שם דראו אותם בשעת הראי'. ולדבריהם הי' להם צירוף עמם. ולכן נתבטל כל העדות משום נמצא קו"פ עי"ש. והנה גם לדברי הב"ח ע"כ צ"ל דאיירי באופן דהעדים דכת השני' אינם מכחישין לעידי הזמה שהזמו אותם וכמ"ש הריטב"א במתני' דהי' שנים רואין מחלון זה. כגון דאמרו כן שהי' שם ע"פ אומדנא וכדומה דאל"כ ת"ל דלא הוה הזמה כיון דעידי הזמה מוכחשים מכת השני' ולפ"ז יהי' קשה אם גם דלדבריהם הי' להו צירוף עמהם בשעת הראי' מ"מ הא לא הי' להו הפסול ידוע. דהא כת השני' הי' סוברים דבאמת הי' עמהם בשעת הראי'. רק דהם הי' טועים. ובאם נימא דצריכים בזה צירוף מחדש להעיד תוכ"ד דוקא. הא הרמב"ם איירי דהעידו לאחכ"ד. ואמאי יתבטל עדותן משום קו"פ. ואף למ"ש האו"ת בסי' ל"ח וכן הקצוה"ח בס"ק ג' בשם בעל אמרי צרופה דטעמא דהרמב"ם היא דנתבטל כת השני' כיון דאחד מכת השני' העיד שקר דהי' אומר דראה אותם. והרמב"ם איירי במקצתם רואין זא"ז כתי' אחד בהריטב"א. עי"ש ובמש"ל בשער... פ"א. מ"מ מדברי הרמב"ם משמע דגם אם כת השני' הי' עדים הרבה ומהם העידו כמה עדים דאחכ"ד נתבטל ג"כ כל עדות דכת השני' משום דהוה כנמצא קו"פ. ולדברי הקצוה"ח הא מ"מ האומר דראה אותם לא נפסל ג"כ רק משעת הגדה ולא יתבטל העדות אם העידו לאחכ"ד:

עוד נ"ל קצת ראי' מהא דקימ"ל דסגי' במקצתם רואין זא"ז ובאם הי' הרבה עדים ואחד מהם ראה את הפסול נתבטלו כל העדים. וקשה אמאי יהי' נאמן לומר העד דראה את הפסול לבטל את העדות. וכקו' התוס' מכות ד' ו' ע"ב ד"ה או מתרה דמקשי' אמאי יהי' נאמן המתרה לומר דראה אותם. ותי' דאיכא עדים ע"ז דהמתרה ראה אותם. וזה ל"ש בעדים כיון דסגי במקצתם רואין זא"ז. והי' נ"ל די"ל דממנ"פ אם העד הכשר האומר דראה אותם הוא מעיד בשקר. ואומר כן בכיוון דראה אותם לבטל את העדות ממילא דנעשה הוא פסול דמעיד שקר. וממילא דנתבטל כל העדות על ידו דנעשה הוא פסול לעדות ונתבטל העד הרואה אותו וכן לעולם. ולפ"ז הא תינח אי אמרי' דגם אם נעשה אח"כ פסול לא בעינן ג"כ צירוף מחדש. משא"כ אי אמרי' דצריכים להעיד תוכ"ד דוקא יהי' הקו' במ"ע אמאי יהי' נאמן לומר דראה אותו הא לא הוה רק ע"א. וגם באם אומר כן בשקר ונעשה פסול מ"מ לא נתבטל כל הצירוף על ידו דכיון דהי' כשר בשעת הראי' צריך אח"כ צירוף מחדש מזה יהי' ראי' להנתיבות, ואף דעדיין יהי' קשה לשיטת הרי"ף דהיכא דלא הכיר בפסולו לא נתבטל ממילא עדיין קשה אמאי יהי' נאמן לומר דראה אותו דאם היא שקר הא לא נתבטל העדות על ידו דהא הנשארים לא ידעו מפסולו דסברי דהאמת אתו דראה אותו. ואפשר לומר כמ"ש הנתיבות הנ"ל דבזה נתבטל כל העדות על ידו מחמת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. כיון דבשעת הראי' הי' כשר. וגם בשעת העדות הי' כשר. ועכשיו הוא נפסל וכיון דהי' ראוי להעיד הוא בכלל עדים ואמרי' עדות שבטלה מקצתה: והרמב"ם בפ"ב מהל"ע כתב הי' העדים מרובים שנים מהם כוונו עדותן בדו"ח ואחד אומר איני יודע תתקיים העדות בשאר. והקשה, הלח"מ הא בגמ' אמרי' מתני' דלא כר"ע. ופי' רש"י דס"ל דאין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולן. ובתוס' פי' דהיא משום נמצא קו"פ. וא"כ הרמב"ם דפסק בתרווייהו כר"ע. והאיך פסק דתתקיים העדות בשאר. ותי' דהרמב"ם ס"ל כפי' רש"י דקו' הגמ' היא כיון דאין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולם. ולכן הגמ' איירי בהעידו תוכ"ד מקשי שפיר. משא"כ הרמב"ם איירי דהעידו לאחכ"ד דבזה נהרגין אף אם לא הוזמו כולם. ולכן תתקיים העדות בשאר עי"ש. ולדברי הקצוה"ח י"ל דגם אם הרמב"ם ס"ל כתי' התוס' דקו' הגמ' משום קו"פ. אפ"ה בזה דהי' כשירים בשעת הראי', ולא נפסלים רק משעה שמכחישין זא"ז. לא מבטלין גם משום נמצא קו"פ רק בהעידו תוכ"ד דוקא. דאז הי' להם צירוף מחדש ולכן הרמב"ם דאיירי לאחכ"ד ס"ל דנתקיים העדות ולא נתבטל מחמת נמצא קו"פ. ולא יהי' קשה להרמב"ם אף לפי' התוס'. אמנם באמת א"א בהרמב"ם כתי' הלח"מ מוכח מרמב"ם גופו דלא כקצוה"ח. דהא הרמב"ם ס"ל דדוקא אם אחד מהעדים אמר איני יודע בחקירות בזה לא נתבטל העדות. משא"כ אם אחד הכחיש לשנים ממש בחקירות בזה נתבטל העדות כיון דמכחיש אותם, וא"כ הטעם דבאחד אומר איני יודע דלא נעשה פסול כלל דהא יכול להיות דהאמת אתו דלא ידע. רק דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה כפי' רש"י כיון דאין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולם. ולכן בהעידו לאחכ"ד דל"ש זה תתקיים העדות בהנשארים משא"כ באם הכחיש אותם ממש בחקירות דנעשה פסול בזה נתבטל העדות אף לאחכ"ד משום נמצא אחד מהם קו"פ. [ועי' בנתיבות בסי' ל' מ"ש דמשום הכחשה בחקירות בעינן דוקא תוכ"ד. ובאם הוא לאחכ"ד לא נתבטל מחמת הכחשה בחקירות רק משום נמצא אחד מהם קו"פ עי"ש ובמש"ל בשער...] ולפ"ז מוכח דגם בנפסל אח"כ לא בעינן צירוף מחדש:

אלא דדברי הלח"מ צל"ע דזה הי' נראה לענ"ד ברור דגם אי אמרי' דהיכא דנפסל אח"כ מבטל ג"כ אף בלי צירוף הגדה כלל. מ"מ אם הי' שלשה עדים בדבר. והעידו שנים עדותן בפני ב"ד ונתקבל עדותן בכשרות. ולאחכ"ד מהגדתן בב"ד נפסל עד השלישי. בזה ודאי לא נתבטל עדותן למפרע. כיון דכבר נגמר העדות. וגם אם העדים גופייהו שהעידו בפני ב"ד, יהי' נפסלו לאחר ההגדה בודאי לא יתבטל עדותן למפרע ה"ה בזה יהי' במה שהשלישי נפסל כאלו הם בעצמם נפסלו. מ"מ אם גם הם בעצמם נפסלו לא נתבטל העדות ג"כ. ולפ"ז הרמב"ם דנקט שנים מהם כוונו עדותן בדו"ח והג' אומר איני יודע משמע מדבריו דהעד האומר איני יודע הי' מעיד באחרונה. ובזה יהי' קשה אמאי אם הכחיש אותם לגמרי לאחכ"ד מעדותן נתבטל עדותן הא העד הג' לא נפסל רק משעה שמכחיש אותם. ובשעת ההגדה דהעדים הראשונים גם העד השלישי הי' כשר ובזה לא יתבטל כלל משום נמצא קו"פ. ואף אי אמרי' דגם בנפסל אח"כ נתבטל הצירוף למפרע. מ"מ בזה היכא דכבר העידו העדים עדותן בב"ד ונתקבל עדותן ונגמר הדבר בודאי ל"ש לפסול. ולזה ע"כ צ"ל דהרמב"ם איירי דכולם העידו תוכ"ד. ובזה כיון דהעדות לא נגמר רק לאחר הגדת העדות דהאחרון. וכל זמן שלא גמר האחרון את העדות גם הראשונים יכולין לחזור בו כאשר בארתי זה בפ"ב. וכיון דנפסל הג' קודם גמר העדות נתבטל כל העדות מחמת נמצא קו"פ. וראיתי שכונתי בזה לס' ד"מ בסי' ל"ו. וכתב בזה בדברי הרמב"ם בפ"ב הנ"ל דבאם הוזמו כת השני' לא נתבטל כת הראשונה על ידם כיון דבשעת הגדה דכת הראשונה גם כת השני' עדיין הי' כשירים עי"ש:

ובזה נ"ל ליישב ג"כ מה דהקשיתי על תי' התוס' ב"ב דתי' דאיירי דלא כוונו להעיד והקשיתי לדברי הש"ך נתבטל ג"כ העדות. דלפמ"ש הנתיבות דבכל התירוצים איירי דמעידים לאחכ"ד. ולפ"ז הא דמקשים בתוס' דיתבטל העדות מחמת דהוה כנמצא קו"פ. י"ל דקושיתם היא רק דדילמא כת הראשונה הם הפסולין דאז בשעה שמעידי' כת השני' כבר נפסלו כת הראשונה ומבטלין. משא"כ אם כת השני' הם הפסולין בזה לא נתבטל העדות כלל משום קו"פ מטעם שכתבתי כיון דבשעה שהעידו העדים הראשונים עדיין הי' גם כת השני' כשירים. ולא נפסלו רק משעת הגדתן ואילך. וכיון דבשעה שהעידו העדים הראשונים לא הי' שום אחד מהם פסול. אף דכת השני' נפסלו אח"כ מ"מ בזה לא נתבטל העדות. דהא גם אם כת הראשונה נפסלו אח"כ לא נתבטל ג"כ העדות. ובזה י"ל ג"כ הפי' בדברי תוס' דהיכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה. דהיא כיון דבזה לא ידעינן אם איכא פסול בעדות כלל. דאף דחד מהב' כיתות הם פסולין בודאי. מ"מ יכול להיות דלא נתבטל העדות מחמת נמצא קו"פ. כי דילמא כת השני' הם הפסולין. ומשו"ה מספק לא מבטלין העדות משום נמצא קו"פ ומטעם שכתבתי. ולפ"ז י"ל דהתוס' ב"ב דתי' דאיירי דלא כוונו להעיד איירי דהכת הא' לא כוונו להעיד והכת השני' כוונו להעיד. ובזה נתקיים העדות ממנ"פ דאם כת הראשונה הם הפסולין מתקיים העדות בכת השני' דכוונו להעיד ואין כת הראשונה מבטלין משום קו"פ כיון דכת הראשונה לא כוונו להעיד. ובאם כת השני' הם הפסולין ובזה מבטלין משום קו"פ כיון דהם כוונו להעיד. מ"מ בזה אין מבטלין. כיון דבשעת הגדה דכת הראשונה עדיין הי' כשירים. וי"ל עוד דבזה אין לדמות ג' לשנים דגם בשנים באופן כזה היכא דאין הפסול ידוע מחייב עכ"פ לישבע כי דילמא לא נתבטל כל העדות דשבועה מחוייב לישבע על הספק כיון דכל ענין שבועה היא על ספק:

ולפמ"ש בש"א פ"ג וכן בפ' הקדום דהא דפי' רש"י בשבועת העדות בשתי כיתי עדים וכפרו הראשונים דהם חייבי' באם הי' כת השני' קרובין בנשותיהן דהעדים דכת השני' הם קרובין להדדי. והא דחייב העד שכפר הראשון. הא לא הוה רק כפירת דברים דמבלעדו איכא ג"כ שני עדים. עד השני שראה עמו. ועד אחד מכת השני' דהיא כיון דשיטת רש"י דבראי' לחודא נפסל ג"כ. וממילא כיון דכת השני' הם קרובין להדדי לא מצינו להצטרף אף אחד מהם לעד דכל העדות נתבטל מחמת נמצא קו"פ. אף אם עד השני לא יבוא לב"ד. ולפ"ז יהי' מוכח כדברי הנתיבות אף היכא דנפסל אח"כ נתבטל ג"כ העדות. ולשיטת הסוברים דבראי' לחודא נתבטל העדות אף אם לא בא לב"ד גם בזה נתבטל. ודלא כהקצוה"ח והכנה"ג. דהא גם בהא דתי' הגמ' דהי' כת השני' קרובין בנשותיהן ע"כ צ"ל ג"כ דבשעת הראי' הי' כשירים כמ"ש תוס' ד' ל"ג ע"א ד"ה קרובין דאל"כ הא לא מהני עדות דכת השני' כלל משום דה"ל תחילתו בפסלות עי"ש. ובמש"ל בש"א פ"ג. ולפ"ז אם נימא היכא דנפסל אח"כ גם לשיטת רש"י לא נפסל מחמת הצירוף הראי' לחודא אם לא באו לב"ד. יהי' הקו' במ"ע אמאי יהי' חייב העד הראשון מכת הראשונה הא עד השני יכול להצטרף עצמו עם ע"א מכת הב'. והעד השני לא יבוא לב"ד כלל. ולא יהי' רק כפירת דברים והיא ראי' נכונה לענ"ד. ואפשר לומר דכיון דמשכחת לה שלא יוכל לצרף עצמו עם עד הב' דהיינו אם יבוא גם העד הג' לב"ד דאז יתבטל גם העדות כולו. תו לא הוה כפירת דברים. דבאם העידו הכת הראשונה לא הי' מקום שלא יהי' מחוייב לשלם לו. דאף אם כת השני' יעידו ג"כ בב"ד. מ"מ לא נתבטל העדות דכת הראשונה ע"י הכת השני' דהם קרובין כיון דהם שתי כיתי עדים כמבואר בירושלמי. משא"כ לאחר שכפר הראשון תו לא הוה החוב ברור. דאם יעידו הב' עדים דהכת השני' בב"ד. ממילא דיתבטל עדותן לגמרי. וכיון דיש מקום להתחייב ע"י העד הראשון שכפר יותר מאלו לא כפר תו לא הוה כפירת דברים ולפ"ז י"ל דגם לשיטת רש"י בעינן דוקא שיבואו לב"ד ואפ"ה לא פטור הראשון מחמת כפירת דברים. אמנם מפשטא דלישנא משמע כמ"ש בפ' הקדום דשיטת רש"י ור"ת הם לשיטתם, וממילא דמוכח כהנתיבות דגם בנפסל אח"כ לא בעינן צירוף מחדש:

עוד י"ל ראי' מדברי הירושלמי שם הנ"ל דכתב בהי' עשרה עדים וכפר הראשון למ"ד נמצא אחד מהם קו"פ עדותן בטלה. הראשון חייב וכולם פטורים. דכולם פטורים כיון דגם אם העידו לא הי' תועלת בעדותן דהא נתבטל עדותן משום נמצא קו"פ והא בזה בשעת הראי' הי' ג"כ כשירים. והעד שכפר לא נפסל רק משעה שכפר וכיון שכפר לא העיד כלום בפני ב"ד. ומוכח דגם באופן זה נתבטל ג"כ העדות [וכבר כתבתי בפ' הקדום דמדברי הירושלמי יש לתמוה על שיטת הסוברים דקו"פ אינם מבטלין אא"כ באו לב"ד. ובעת כתבי עלה ברעיוני לישב קצת והיא די"ל דהא דעדים מחוייבים בשבועת העדות היא דוקא באופן דאם יעידו בב"ד יהי' חיובו ברור דבזה הם חייבים. משא"כ באם איכא צד שגם אם יעידו לא יהי' ג"כ תועלת בעדותן. בזה לא הוה רק גורם לממון ופטורים כמבואר שם בסוגי'. ולפ"ז לפמ"ש הר"ן שם בסוגי' דמאיני יודע ליודע לא הוה חוזר ומגיד. והא דאמרי' כיון דכפר שוב לא יוכלו לחזור ולהעיד. לאו משום דאינו חוזר ומגיד. רק משום דאין אדם משים עצמו רשע כיון דלדבריו דידע מהעדות ממילא עבר בכפירתו בשבועת העדות. ולפ"ז בהי' עשרה עדים וכפר הראשון דבזה אם יתבטל עדות כולם ע"כ דהי' להם צירוף דראי' ביחד. והם יודעים מזה דהי' ידע באותו עדות. ממילא דבזה יכול לחזור ולהעיד אותו העדות. ול"ש בזה אין אדם משים עצמו רשע כמ"ש תוס' בסוגי' בד"ה נרבע יציל דהיכא דאיכא עדים ומבלעדו ידעינן דהוא רשע. דהא העדים מעידים ג"כ ע"ז דהוא רשע. ולפ"ז אף אם נימא דלא נתבטל עדות דשאר העדים מחמתו כיון דלא העיד עדותו בב"ד. מ"מ אם יעידו העדים עדותן והעד דכפר יעיד עמהם ג"כ בזה יתבטל העדות אח"כ כיון דמעיד עמהם והוא ממקיימי הדבר. ואי דהא לא יכול להיות חוזר ומגיד דהא אאמע"ר. הא ל"ש זה כמ"ש. וכיון דיש צד דאף אם יעידו לא יהי' תועלת בעדותן תו לא הוה החיוב ברור. ופטורים מקרבן שבועה ולפ"ז י"ל כמ"ש הקצוה"ח דצריכים אפי' צירוף תוכ"ד דוקא. רק כיון דיכול להיות דיעיד עמהם תוכ"ד תו לא חייבים וצ"ע עוד בזה] ומכל זה מוכח כהנתיבות:

ולפ"ז ממילא בעדים שהכחישו זא"ז בחקירות באופן דלא נתבטל עדותן מכח הכחשה בחקירות כגון דהעידו לאחכ"ד דבזה לא נתבטל מחמת הכחשה בחקירות כמבואר בנתיבות בסי' ל' ס"ק ג' מ"מ נתבטל עדותן מכח נמצא אחד מהם קו"פ כיון דעד המוכחש נעשה פסול. ובזה אם שני עדים מכחישין זא"ז בחקירות נתבטל עדותן לגמרי. וליכא אפי' חיוב שבועה. ואף דתוס' כתבו דהיכא דמכחישין זא"ז לא אמרי' נמצא אחד מהם קו"פ עדותן בטלה כבר כתב הכנה"ג דלדינא לא אמרי' כן. ואף דבזה אין הפסול ידוע ג"כ. מ"מ לפמ"ש בעיקר כונת התוס' דהפסול ידוע היינו דלא ידעינן. אם נתבטל מחמת הקו"פ כנ"ל. משא"כ היכא דידעינן בודאי דאחד מהם פסול נתבטל עדותן לגמרי אף לענין שבועה כמ"ש הש"ך. רק דלפמ"ש יש מקום עיון היכא דהעידו לאחר כ"ד בזה יהי' מחויב שבועה מטעם שכתבתי. כיון דבזה אי הוה ידעינן דהעד השני הוא הפסול בודאי הי' צריך לישבע ולא הי' נתבטל עדותו מחמת עד השני כיון דהעד השני הי' כשר בשעה שהעיד הראשון. רק די"ל דנתבטל העדות לענין שבועה מחמת ספק דדילמא העד הראשון הוא הפסול ונעשה פסול קודם עדות דהעד השני. אמנם בזה הוה אין הפסול ידוע כמ"ש. וגם בשבועה יש עוד סברא כיון דעיקר השבועה היא רק על הספק. ואפשר דדברי הסמ"ע אינם רק בהעידו תוכ"ד דוקא. משא"כ לאחר כ"ד באמת מחוייב לישבע. מספק דדילמא העד הראשון הוא הכשר. ולפמ"ש בפ"א י"ל דבשני עדים כיון דבאים לממון. ולענין ממון נתבטל עדותן. נתבטל ג"כ לענין שבועה מכח עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. וי"ל עוד כמש"ל דבשני עדים כיון דצריכים זה לזה אף בהעידו לאחכ"ד חשיב כתוכ"ד. וכדברי הר' ישעי' בסי' ל"ח:

ובזה י"ל דברי הב"ש בסי' י"ז גבי ע"א אומר מת וע"א אומר נהרג דתנשא דכיון דלדברי כל אחד מהם הוא מת וע"א נאמן בעדות אשה. ותמהו ע"ז הא כתב הסמ"ע דבהכחשה בחקירות נתבטל עדותן לגמרי אף לענין שבועה. דלפמ"ש י"ל דשם איירי דמעידים לאחכ"ד. ובזה לא נתבטל עדותן מחמת דה"ל אין הפסול ידוע דיכול להיות דהראשון הוא הכשר. ולא נתבטל העדות מחמת השני. כיון דגם השני הי' אז כשר. ושם בהעידו לאחכ"ד הם כשתי כיתי עדים. דהא אין צריכים זה לזה כיון דבעדות אשה גם ע"א נאמן ול"ש בזה עדות שבטלה זה בטלה כולה כיון דנאמן ותנשא לא נתבטל עדותו כלל ועמש"ל בשער:

ולפ"ז אם הי' שלשה עדים והי' מעידים לאחכ"ד ועד האחרון מכחיש לשנים בזה מתקיים העדות השנים הראשונים כיון דבשעה שהעידו העדים הראשונים עדיין לא הי' נפסל העד הג' ג"כ. והא דהכחשה בחקירות פוסל אף לאחכ"ד היא אם העד המוכחש העיד תחילה דנעשה פסול [ואדבר עוד מזה דהא באמת מבואר בתוס' דהיכא דמכחישין זא"ז לא אמרי' נמצא אחד מהם קו"פ כלל. והנה בירושלמי דיבמות ונזיר בהא דפליגו ב"ש וב"ה קאמרי' לא נחלקו רק בכלל. אבל בפורט ד"ה דיש בכלל חמש שתים. זה אומר שתים וזה אומר חמש חשיב כלל. זה אומר חדא תרתי תלת חשיב פרט עי"ש. וזה מסברא דפרט עדיף מכלל כיון דעל שנים ליכא הכחשה ביניהם כלל. דכת זו אומרת דהי' אומר אחת ושתים. וכן הכת השני' שמעידים על חמש אומרי' ג"כ דהי' אומרים אחת ושתים. רק דמוסיפין. ולכן בזה אמרי' דנתקיים העדות עכ"פ על הא דליכא הכחשה. אמנם בירושלמי דסנהדרין הגי' להיפך. דפליגו רק בכלל. אבל בפרט לכ"ע נחלקה עדותן עי"ש. והתוס' בנזיר תפסו לעיקר כגי' זו. ועי' בקרבן העדה. דמאיזה סברא יהי' נחלקה עדותן בפרט. יותר מבכלל. ולזה נראה לענ"ד דאפשר לומר דהא בירושלמי מבואר דב"ש וב"ה פליגו בשתי כיתי עדים דוקא אבל בכת אחת גם לב"ה נחלקה עדותן וע"כ משום דגם ב"ה ס"ל דאחד מהם הוא פסול בודאי. ולפ"ז קו' התוס' דמקשים לב"ש ודברי הירושלמי קשה לב"ה. ולפ"ז י"ל בתי' זה דהיכא דמוכחשים אהדדי לא אמרי' נמצא אחד מהם קו"פ וי"ל דזה הוא דוקא בכלל. דהא הכחשה היא בעיקר העדות דכת זו אומרת דהי' אומר שתים וכת זו אומרת דהי' אומר חמש. וכיון דמכחישין זא"ז בעיקר העדות לא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה. משא"כ במונה דהיא בפרט בזה בגוף העדות לא מכחישין זא"ז דלתרווייהו אמר אחת ושתים. רק דמכחישין זא"ז על דבר אחר שאינו מעיקר העדות המעידים בשוה בזה אמרי' לכ"ע נחלקה עדותן. דבזה הקו' במ"ע אף דכת אחת הם כשירים. מ"מ כיון דכת אחת הם פסולין נתבטל כל העדות משום נמצא קו"פ ואין לומר כיון דמכחישין זא"ז לא אמרי' נמצא קו"פ דזה אינו רק אם מכחישין זא"ז בעיקר העדות והיא דוקא בכלל ולא במונה כן נראה לענ"ד בדברי הירושלמי. ולפ"ז י"ל דהא דכתבו התוס' דהיכא דמכחישין זא"ז לא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה היא דוקא היכא דאיכא הכחשה בגוף הדבר כגון שם בכלל. ואף דבמעות ל"ש זה. מ"מ י"ל כמ"ש הר"ן בחידושיו דמנה של זה אינו כמנה של זה. משא"כ היכא דמכחישין זא"ז בחקירות. ובגוף העדות לא מכחישין זא"ז י"ל דנתבטל עדותן גם לתי' זה וצ"ע] ובשני כיתי עדים המכחישין זא"ז בחקירות והעידו לאחכ"ד בזה י"ל דמתקיים ג"כ גוף העדות. ואף אם שניהם כוונו להעיד כאשר הוא מסתם בכשירים כמ"ש הנתיבות מ"מ בזה לא נתבטל העדות מחמת נמצא אחד מהם קו"פ כיון דבזה אין הפסול ידוע כי דילמא הראשונים הם הכשירים. ועימש"ל בשער... על דברי המרש"א והמרש"ל בסוגי' דחוששין ללעז. ועדיין צ"ע בזה שכתבתי דאם הוא ספק אם נתבטל העדות משום קו"פ לא נתבטל העדות. ועוד חזון למועד אי"ה לעיין עוד בזה:

ויען כי הארכתי בסוגי' דחוששין ללעז בענינים הללו. והוא שייך לשיטת הנ"ל ולזה אציג פה הפלפול אקוה שימצא המעיין דברים נכונים ראוים לאמרם בעזה"י:

תוכן העניינים

משכן העדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה