אור ברסלב
משכן העדות ספר משכן העדות שער ו פרק ג

משכן העדות· רבי יעקב שמחה רפיש

ספר משכן העדות שער ו פרק ג

ספר משכן העדות שער ו פרק ב

ועתה אבוא לבאר באיזה ענין הקו"פ מבטל במתני' דמכות ד' ו' ע"ב הי' שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה ואחד מתרה בו באמצע בזמן שמקצתם רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת. ואם לאו הרי אלו שתי עדיות לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממין הוא והן נהרגין והשני' פטורה עכ"ל המשנה. וכתבו בתוס' בד"ה הרי אלו עדות אחת שאם נמצא אחד מהם קו"פ עדות כולם בטלה. וכן שאם נמצא אחת מהם זוממין אין נהרגין עד שיוזמו כולם ובטלין נמי עדות כולם בהזמה אחת מהן דהזמה הוה כנמצא אחד מהם קו"פ עכ"ל התוס'. ושם בע"א אמר רבא והוא שהעידו כולם תוך כ"ד דבזה הם עדות אחת להזמה לענין זה שלא יהי' נהרגין עד שיוזמו כולם וממילא גם המתני' דע"ב איירי ג"כ דהעידו תוכ"ד דאז חשיבי עדות אחת. וממילא דמבואר דבלא ראו זא"ז אף אם העידו תוכ"ד חשיבי שני עדות גם לענין זה שאם נמצאת אחת מהם זוממת, או בנמצא קו"פ לא נתבטל עדות דכת השני. ומזה הקשה הש"ך בסי' ל"ו ס"ק ו' על הרמ"ה הביאו הטור דס"ל באם העידו תוכ"ד ונמצא אחד מהם קו"פ נתבטל עדות כולם אף אם לא ראו זא"ז. הא במתני' הנ"ל ובתוס' מבואר להיפך דבלא ראו זא"ז הם שני עדות אף לענין אם נמצא קו"פ עיש"ה דדחה דברי הרמ"ה בשתי ידים:

ונראה לענ"ד לישב דברי הרמ"ה בהקדם דברי התוס' בע"א בד"ה אמר רבא והוא שהעידו כולם תוך כ"ד. דתמהו על פי' רש"י דמשמע מפירושו דגם לענין נמצא קו"פ בעינן ג"כ תוכ"ד. וע"ז תמהו ופי' דדוקא לענין הזמה בעי' תוכ"ד ולא לענין קו"פ. וז"ל וא"ת מ"ש וי"ל שנא ושנא דדוקא גבי נמצא קו"פ חשיב כחד עדות כשהעידו לאחר כ"ד משום שהם אומרים אמת. וא"כ עדותן התחיל מראי' שלהם וראי' שלהם היתה בבת אחת עם העדים. אבל בעדים זוממין שאינם אומרים אמת א"כ לא בא עדותן אלא כשיעידו בב"ד וכיון דלא העידו בבת אחת רק לאחר כ"ד לא חשיב כחד עדות עכ"ל וכתב הקצוה"ח ס"ק ד' על דברי התוס' וז"ל מי יתנני לדעת לפרש המשנה הי' שנים רואין מחלון א' או משני חלונות דהא מחלון אחד נמי מעולם לא ראו. וע"כ צ"ל דגבי עדים זוממין נמי מהני הצטרפות הראי' כאחד. וא"כ גם כי העידו לאחר כ"ד נימא דפסול כל העדות משום נמצא קו"פ למ"ד בראי' לחוד סגי עכ"ד. ולזה מפרש הקצוה"ח הטעם דבעדים זוממין דנפסלו אח"כ ובשעת הראי' כשירים הי' צריכים צירוף מחדש תוכ"ד. ולקמן בפ'... אבאר בעזה"י דלא כדבריו אלא דגם בנפסל אח"כ לא בעי' צירוף מחדש וא"כ קו' במ"ע:

ונ"ל דברי התוס' נכונים מאוד די"ל דהא הטעם בהעידו תוכ"ד חשוב עדות אחת. כיון דהיכא דהעידו תוכ"ד וכל אחד התחיל עדותו תוכ"ד של חבירו בזה אמרי' דאפי' הם מאה כולם חשובים כעדות אחת וכל אחד יכול לחזור מעדותו קודם לאחכ"ד מעדות העד האחרון אפי' הראשון כמבואר בסוגי' ובתוס' כתובות ד' ל"ג ד"ה ונתרי בהו תוכ"ד עי"ש. ומשו"ה גם העדות דהעד הראשון לא נגמר עד לאחר העדות דהעד האחרון דכל זמן דהי' יכול לחזור לא חשיב עדות ועימש"ל בשער... פ'... וכיון דעדותן נגמר כאחת ולזה חשיב צירוף לכל העדות ונחשב לעדות אחת. ורש"י פי' במתני' על דברי ר"ע בד"ה ור"ע אומר וז"ל אלא להחמיר עליו שלא תאמר הואיל ובלא הוא היתה העדות מתקיימת לא יעשו בו דין הזמה לימדך הכתוב שאף הוא ממקיימי הדבר עכ"ל ודברי רש"י צריכים ביאור לענ"ד דהא במתני' מבואר דהג' חייב משום שהוא נטפל לעוברי עבירה ורש"י כתב שהוא חייב מחמת שהוא ממקיימי הדבר. ולזה הנ"ל הפי' בדברי רש"י דהא באמת צריכים להבין כיון דהעידו תוכ"ד וכולם נחשבים כעדות אחת וגם הראשון יכול לחזור בתוכ"ד לאחר עדות השלישי א"כ כמו דהג' יכול לומר בלא עדותו הי' העדות מתקיימת כ"כ יאמר הראשון לפטור עצמו מדין הזמה. דבאם לא הי' העיד השלישי עמו באמת הי' חוזר מעדותו. ומה שהי' העיד בתחילה הי' בדדמי וכיוצא דהי' סבר דיחזור אח"כ מעדותו. רק כיון דהג' העיד תוכ"ד ואז גם אם הי' חוזר מעדותו הי' העדות מתקיים. ולכן לא חזר מעדותו. ומאיזה הענין יכול הג' לומר כן יותר מהראשון כיון דעדות כולם נגמר כאחד. וזה נ"ל כונת הר"י בן גיאות שהביא הר"ן דע"כ הפי' דהג' נהרג אף אם לא הוזם דבאם הוזם גם הוא מעוברי עבירה עי"ש. גם זה הוא הפי' בדברי תוס' סנהדרין ד' ט' ע"א ד"ה לא בא השלישי במ"ש וז"ל אבל ר"ע סבר שנענש אע"ג שבא אח"כ מדנקט נטפל עכ"ל ובישוב דברי רש"י י"ל דהא דאמרי' בהעידו תוכ"ד אז כולם נחשבים כעדות אחת. והראשון יכול לחזור בתוכ"ד מהעדות האחרון היא רק באופן דיש להם צירוף זה לזה והב"ד מצרפין לעדות אחת בזה אמרי' דהם חשובין כעדות אחת, וממילא דכל אחד יכול לחזור קודם גמר העדות. משא"כ באופן דאין להם צירוף אף בהעידו תוכ"ד והב"ד מחלק אותם לשני עדות. בזה אין ענין זה לזה. ומיד לאחר הגדתו נגמר עדותו. ושוב לא יכול לחזור תוכ"ד מעדות חבירו. כיון דהם שתי עדות. והב"ד מחלקין אותם לשנים. וכיון דכל אחד הוא עדות בפני עצמו תו לא יכול לחזור תיכף לאחכ"ד מעדותו אף אם השני התחיל תוכ"ד עדותו מ"מ הא עדות השני היא עדות בפני עצמו והיא פשוט ונכון בעזה"י. ולפ"ז י"ל דזה הוא כונת רש"י דהס"ד דהג' יאמר בלא עדותו הי' העדות מתקיימת. וממילא אם יהי' הדין דיכול לומר כן אז לא יהי' חשוב עד דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה, דאף אם יוזם לא יהי' נהרג וכיון דלא חשיב עד ממילא דלא הוה מכלל העדים. וכיון שכן אין לו צירוף כלל עם הראשונים כיון דהוא אינו בכלל עד. וא"כ הדין יהי' באמת דמיד לאחר הגדות העדות דהעד השני נגמר העדות ושוב לא יכולין לחזור תוכ"ד מעדות העד הג'. וממילא דהג' פטור דעדותו לא נגמר רק לאחכ"ד מעדותו ועדות הראשונים נגמר מיד לאחר הגדתם. ובגמר עדותו של הג' כבר הי' מתקיים העדות ע"פ שנים הראשונים. דלא הי' יכולין לחזור מעדותן מיד לאחכ"ד מעדותן. ולכן שפיר הי' סברא לפטור את הג'. ולפ"ז כיון דהתורה חייבה להג' מחמת דהוא נטפל לעוברי עבירה ובאם הוזם נהרג ג"כ ממילא הוא בכלל עד דהוא עד גמור והיא עדות שיכול להזימה ואז ממילא הוא ממקיימי הדבר כמו הראשונים דכיון דהוא עד יש להם צירף. וגם עדות הראשונים לא נגמר רק לאחר כ"ד מעדותו. ועדות כולם נגמר כאחת ממילא גם הוא ממקיימי הדבר ולזה פי' רש"י שפיר כיון דחייבה התורה להג' מחמת נטפל לעוברי עבירה. ממילא הוא ממקיימי הדבר והוא מעוברי עבירה כמו הראשונים:

ולפ"ז אם יעידו שני כתי עדים באחד שהרג את הנפש. רק הם אומרים דלא הי' להם צירוף בשעת, הראי' דלא ראו זא"ז דאז מחלקי' הב"ד לשני כיתי עדים. וכל כת אין להם צירוף בהכת השני'. כיון דבדנ"פ עדות מיוחדת היא פסול. ממילא בזה אף אם העידו כולם תוכ"ד. מ"מ מיד לאחר הגדת הכת הראשון אף אם הכת השני התחילה להעיד תוכ"ד מעדות דכת הראשונה. אפ"ה שוב לא יכולין לחזור העדים הראשונים מיד לאחכ"ד מעדותן. דבזה לש"ל כיון דהעידו כולם תוכ"ד חשיבי כעדות אחת דזה אינו כיון דהב"ד מחלקים לשנים כיון דלא ראו זא"ז. ותו אין להם צירף כלל. וממילא עדות דכת הראשונה נגמר מיד לאחר הגדתם. ואף קודם גמר העדות דכת השני שוב לא יכולין העדים הראשונים לחזור. וממילא דאין עדותן נגמר כאחד דהעדות דכת הראשונים נגמר מיד לאחר עדותן של הראשונים. משא"כ עדות דכת האחרונים לא נגמר רק לאחכ"ד מעדותן. וממילא בזה האופן היכא דלא ראו זא"ז הוה תוכ"ד. כאלו העידו לאחר כ"ד, דהא כל הטעם דמחלקי' בין תוכ"ד לאחכ"ד. היא דבתוכ"ד כיון דיכולין לחזור בתוך העדות האחרונים נחשבין כאחת. משא"כ בלא ראו זא"ז דגם בתוכ"ד מעדות אחרונים לא יכולין לחזור. ממילא דחשיב בכל הענין כלאחכ"ד:

ובזה נראה לענ"ד בשתי כיתי עדים שלא ראו זא"ז והעידו תוכ"ד ואח"כ הוזם כת השני' בזה הרוצח נהרג מחמת עדות דכת הראשונה, דל"ש בזה נמצא קו"פ כמ"ש תוס' כיון דלא הי' להם צירוף. אמנם הכת השני' שהוזמו פטורים ג"כ דלא נוכל לחייבו אותם מדין הזמה דיאמרו גברי קטילי קטלי כיון דהוא. מחוייב מיתה מחמת העדים דכת הראשונה. ובשעת גמר עדותן כבר נגמר העדות דכת הראשונה ולא הי' יכולין שוב לחזור וכמ"ש הלח"מ על הרמב"ם בפ' י"ח הל' ב'. דבשלמא אם הי' אומרים שראו זא"ז. בזה כיון דהי' נחשבים לעדות אחת. והם מעוברי עבירה כמו הראשונה. וגם הם נטפל לעוברי עבירה כיון דהם נחשבין כעדות אחת. משא"כ בזה היכא דלא ראו זא"ז שפיר יכולין לומר גברא קטילא בעי למיקטלי'. דבזה אם גם דהעידו תוך כ"ד חשיב ג"כ כמו לאחכ"ד. ובזה אמרתי לפרש המשנה דלקמן במה דנקט והשני' פטורה. ועי' בהר"ן במה שדחק לפרש דהפי' היא באם הוזם כת הראשונה ונהרג הרוצח ע"י כת השני' ואח"כ הוזמו כת השני' הם פטורים משום כאשר זמם ולא כאשר עשה עי"ש. והדוחק מבואר דכמו כן אם הוזמו כת השני' דנהרג מחמת כת הראשונה אם הוזמו אח"כ כת הראשונה פטורים ג"כ מטעם זה. ואמאי נקט המתני' והשני' פטורה. אמנם לענ"ד יש לפרש המשנה דהא דקתני הוא והם נהרגים היא דוקא אם הוזם כת הראשונה. משא"כ אם הוזם כת השני' ולא הראשונה בזה השני' פטורה. דהם יאמרו גברא קטילא בעי למיקטלי'. כיון דכבר בשעת עדותן הי' מחוייב מיתה ע"פ עדות דהכת הראשונה ולזה אם הוזם כת השני' הרוצח נהרג ע"פ עדות דכת הראשונה והעדים פטורים. ואין להקשות דא"כ אם הוזמו כת הראשונה אמאי יהי' נהרג בעדות דכת השני' הא ה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה דאם יוזמו כת השני' יהי' פטורים. דזה אינו דודאי לאחר שהוזמו כת הראשונה. אם אח"כ יזומו כת השני' ג"כ בודאי יהי' כת השני' ג"כ חייבין דבזה ל"ש גברא קטילי כיון דלא הי' נהרג בעדות דכת הראשונה וכן מבואר בתוס' סנהדרין פ"א ע"א ד"ה ונגמר דינו עיש"ה ובמרש"א. רק היכא דלא הוזמו כת הראשונה הם פטורים כיון דאז עדיין הוא מחוייב מיתה ע"פ כת הראשונה וזה נכון לענ"ד ועימש"ל בשער:

ולפ"ז מיושב קו' הקצוה"ח דכתבו התוס' שפיר בנמצא קו"פ דבזה המעשה היא אמת דראו העדות כאחת. וכיון דהי' להם צירוף בשעת ראי' העדות. ל"ב שיהי' להם צירוף בשעת הגדה. משא"כ בהזמה דהמעשה היא שקר ולא הי' להם צירוף בשעת הראי'. לזה בעי' שיהי' להם צירוף בשעת הגדה. ולהעיד תוכ"ד. והא דמבואר לקמן במתני' דבעי' שיאמרו דראו זא"ז לא כהבנת הקצוה"ח דצריכים לומר כן שיהי' להם צירוף בשעת הראי' דזה אינו דגם אם יאמרו שראו זא"ז מ"מ ל"ח צירוף כיון דהוא שקר. רק הא דצריכים לומר שראו זא"ז היא שיהי' להם צירוף בשעת הגדה. דבאם יאמרו דלא ראו זא"ז אז הב"ד מחלקים לשנים כיון דעדות מיוחדת פסול בדנ"פ. וממילא דאז אף אם העידו תוכ"ד היא כלאחכ"ד דכיון דהב"ד מחלקים לשנים. גם בתוכ"ד לא יכולין לחזור לאחר הגדתן ואין להם צירוף זה בזה אף בשעת הגדה דהב"ד מחלקים אותם לשנים לגמרי וממילא דלי הי' להם צירוף בין בשעת הראי' ובין בשעת הגדה. ועיקר הטעם דצריכים לראות זא"ז היא שיהי' להם צירוף בשעת הגדה. משא"כ בלא ראו זא"ז הב"ד מחלקים אותם גם בשעת הגדה לשנים ואז לא הי' להם צירוף כלל לא בשעת הראי' כיון דהוא שקר ולא בשעת הגדה:

אמנם כל זה היא בדנ"פ דבזה עדות מיוחדת פסול. ולכן אם אמרו דלא ראו זא"ז הב"ד מחלקים לשנים. ולכן אף אם העידו תוכ"ד חשוב כלאחכ"ד כיון דהם שתי כיתות דאין להם צירוף זה עם זה. משא"כ בד"מ דעדות מיוחדת כשר. וממילא אף דלא ראו בשעת מעשה זא"ז מ"מ יש להם צירוף לצרפם לעדות אחת. וא"כ ממילא אם הי' שתי כיתות ולא ראו זא"ז ומעידי' תוכ"ד בזה נחשבים לגמרי ככת אחת כיון דאין הב"ד מחלקים לשנים. וכל אחת מכת זו יכול לצרף עצמו עם עדות דכת השני. וכיון שכן ממילא בהעידו תוכ"ד חשובים עדות אחת. ועד הראשון יכול לחזור עד לאחר עדות דהעד האחרון דכיון דיש להם צירוף והב"ד מצרפים לעדות אחת יש להם צירוף ולא נגמר עדותן עד לאחר גמר עדות דהעד האחרון וכן מורים דברי הרמב"ם בפ"ד מהל' עדות הל' א' דז"ל עידי נפשות צריכים שיהי' שניהם רואין את העושה עבירה כאחד וכו' אבל בד"מ א"צ לכך וכו' הי' שני עדים רואין מחלון זה וכו' ואם לא רואין זא"ז הרי אלו שתי עידיות לפיכך אם נמצאת כת אחת זוממים הוא והן נהרגים. אבל בד"מ אע"פ שלא ראו אלו את אלו עדותן מצטרפות וכו' עכ"ל מבואר מזה דבעידי ממונות אם הי' שתי כיתי עדים והעידו תוכ"ד אף דלא ראו זא"ז אפ"ה נחשבין לעדות אחת, ובנמצא אחת מהם זוממים חשיב עדות אחת לענין זה דנתבטל כל העדות ואין העדים מחוייבים מכאשר זמם עד שיזומו כולם והוא אשר דברתי כיון דבעדות ממון עדות מיוחדת כשר. ואז הב"ד מצרפין אפי' דלא ראו זא"ז. וממילא דנחשבין לעדות אחת וכל אחד יכול לחזור בתוכ"ד של אחרון. ומשו"ה אף בלא ראו זא"ז יש להם צירוף בשעת הגדה. וממילא מיושבים דברי הרמ"ה ולזה כתב שפיר היכא דהעידו תוכ"ד אף דלא ראו זא"ז אפ"ה יש להם צירוף ונתבטל כל העדות. וראי' לדבריו מהזמה אם הוזם כת אחת דנתבטלה כל העדות משום נמצא קו"פ. ובאם נימא דאף היכא דהעידו תוכ"ד אפ"ה בעינן צירוף בשעת הראי' יהי' קשה הא בהוזמו ממילא העידו שקר במה שהי' אומרים שראו זא"ז ולא הי' להם צירוף בשעת הראי' ואמאי יתבטל כל העדות משום נמצא קו"פ. אע"כ מוכח דהיכא דהי' להם צירוף בשעת הגדה ל"ב שיהי' להם צירוף בשעת הראי'. והא דצריכים במשנה דלקמן רואים זא"ז היא דוקא בדנ"פ דעדות מיוחדת פסול בעינן להיות רואים זא"ז שעל ידם יהי' להם צירוף בשעת הגדה משא"כ בד"מ דאף בלא רואין זא"ז הב"ד מצרפין לאחת. משו"ה בהעידו תוכ"ד חשיבי עדות אחת אף דלא ראו זא"ז. ודברי הרמ"ה נכונים מאוד. ומקום קו' הש"ך על הרמ"ה היא ראי' לדבריו. וכבר הביאו האחרונים דברי הריטב"א במכות ד' ו' ד"ה אמר ר"נ עדות מיוחדת כשירה בד"מ שהביא דברי הראב"ד וז"ל דר"נ ה"ק דעדות מיוחדת כשר בד"מ בשכולה כשירה. ולאפוקי אם הי' אחד מהם קו"פ עדותן בטילה כיון דהלואה אחת ואין זה נכון וכו' ועוד למה נחמיר בד"מ יותר מדנ"פ עכ"ל עי"ש. ולמ"ש הדבר נכון מאוד דע"כ הא דבעי' רואין זא"ז בדנ"פ היא רק שיהי' להם צירוף בשעת הגדה. וממילא בד"מ דבל"ז חשיב צירוף בשעת הגדה כיון דעדות מיוחדת כשר בד"מ. ממילא אם העידו תוכ"ד נתבטל עדותן אף בלא ראו זא"ז עוד נ"ל ראי' להרמ"ה מהא דסגי' במקצתם רואים אלו את אלו. ולכאורה קשה אמאי יתבטלו אותם עדים שלא ראו את הפסול הא הוא לא צירף עצמו לפסול. וצ"ל כיון דהוא צירף עצמו להעד שצירף עצמו להפסול. והעד הרואה את הפסול נפסל מצריפו להפסול. וממילא נפסל גם הוא מכח הצירוף שצירף עצמו לעד הנפסל. ועי' בנתיבות ס"ק ה'. ובמש"ל בפ'... והנה בגמ' אמרי' ואמר רבא אם הי' רואין את המתרה או המתרה רואה אותם מצטרפים וכו' מתרה שאמרו אפי' מפי עצמו ואפי' מפי שד וכתב ע"ז הריטב"א בד"ה או מתרה רואה אותם מצטרפין וכו' וז"ל ואשמעינן רבא שזה בכלל מה ששנינו במתני' בזמן שמקצתם רואים אלו את אלו וכו' עכ"ל. ובזה יהי' קשה אמאי יתבטל עדותן מחמת דהם רואין את המתרה הא מ"מ לא נצטרפו לפסולים. ואין לומר כיון דנתבטל המתרה שהי' להם צירוף עמו והוא הי' צירוף להפסולין דהא המתרה אינו מכלל עדים ואפי' מפי עצמו ואפי' מפי שד. ובזה מה בכך שנתבטל המתרה. הא מ"מ העדים לא הי' להם צירוף עם הפסולין. אע"כ מזה נראה ברור דהא דבעי' שיהי' רואין זא"ז לא דע"י זה הי' להם צירוף בשעת הראי'. רק דע"י זה יהי' להם צירוף בשעת הגדה. ולכן כיון דהמתרה מצרפן. ממילא דהי' להם צירוף בשעת הגדה. ולזה חשובים כעדות אחת:

ובזה נסתפקתי בהי' שתי כיתי עדים והעידו לאחכ"ד. ולא ראו זא"ז רק דהי' להם צירוף ע"י המתרה והמתרה אינו מהעדים רק ע"י עצמו ואח"כ נמצא בכת אחת קו"פ בזה לא יתבטל העדות דכת השני'. דבזה ל"ל דהי' להם צירוף בשעת ראי' דהא כת השני' לא היה להם צירוף כלל עם הקו"פ בשעת הראי' ולא ראו אותם. ול"ש לומר כיון דהי' להם צירוף עם המתרה. והוא הי' לו צירוף עם הקו"פ. כיון דהמתרה אינו מהעדים כלל רק דהוא בע"ד האיך שייך לומר שיתבטל העדות על ידו דהמתרה דהוא הבע"ד. ובזה י"ל דברי רש"י הנ"ל דפי' דמה דאמר רבא והוא שהעידו תוכ"ד דקאי ג"כ על נמצא קו"פ. ומלבד קו' התוס' קשה ג"כ הא דעת רש"י הביאו הרשב"ם ב"ב בסוגי' דעד נעשה דיין דבכוון להעיד לחוד פוסל ג"כ. אבל בזה י"ל דרש"י כותב כן לדברי רבא דאמר והוא שהעידו כולם בתוך כ"ד דקאי על המתני' דהכא ועל המתני' דלקמן דהי' שנים רואין. וגם דברי רבא לקמן אם המתרה רואה אותם מצטרפין קאי ג"כ על המתני' דהכא. דבזה חשובים כת אחת גם לענין קו"פ. ובזה קשה אם נמצא קו"פ מ"מ הא העדים לא הי' רואין להקו"פ רק המתרה והוא אינו מכלל העדים. וא"כ בשעת הראי' לא הי' להם צירוף כלל עם הקו"פ. ולכן בעינן דוקא תוכ"ד. ובזה כיון דהי' להם צירוף תוכ"ד פוסל אף דלא הי' להם צירוף בשעת הראי'. ועימש"ל בפ'... דמשו"ה במקצתם רואין זא"ז נתבטל העדות אף אותם דלא ראו את הפסולין מחמת העד הכשר דראה את הפסולין וא"כ אמאי לא נהי דצריך לשאול גם להעד הכשר אם כוון להעיד אם לא. דבאם הוא לא כוון להעיד אינו מבטל. וכתבתי דבעד כשר שנתבטל ל"ש זה כמ"ש הנתיבות הנ"ל. אמנם במתרה שמצטרף הקו' במ"ע אם המתרה לא כוון להעיד לא הי' מבטל אותם שראו אותו. ובלא"ה קשה ג"כ הא קתני אם המתרה רואה אותם מצטרפין אף דהם לא ראו את המתרה. ובזה לא הי' להם צירוף. מזה נראה ג"כ דהיכא דהעידו תוכ"ד בכל ענין פוסל. ולזה הוצרך רש"י תוכ"ד דוקא. משא"כ היכא דהי' להם צירוף בעת הראי' דהי' רואין את הקו"פ בזה ל"ב תוכ"ד. ולשיטת רש"י אף אם לא בא לב"ד כלל פוסל. וממילא דמוכח מכל זה כהרמ"ה דהיכא דהי' להם צירוף בשעת הגדה ל"ב שיהי' להם צירוף בשעת הראי'. ושוב לק"מ על הרמ"ה:

אלא דיש לחלק בין הזמה לקו"פ. והוא די"ל דוקא אם הי' שלשה עדים והעידו תוכ"ד והוזם אחד מהם בזה נתבטל כל העדות, ואף דלא הי' לו צירוף עמהם בשעת הראי'. מ"מ כיון דהי' לו צירוף עמהם בשעת הגדה. והב"ד הי' מצרפין את עדותן לעדות אחת. והי' דנין ע"פ עדותן. ומשו"ה נתבטל כל העדות. משא"כ בנמצא בשעת הגדה קו"פ דבזה מיד הב"ד מחלקים עדותן. ועדות הכשירים מקבלין לעדות. ועדות הקו"פ פסולין. וא"כ האיך שייך בזה לומר דהי' להם צירוף בשעת הגדה. הא גם בשעת הגדה אף אם העידו תוכ"ד. מ"מ הא העדות דקו"פ כלא נחשב ואין הב"ד גומרים דין ע"פ. וגם בזה י"ל כמ"ש אם העיד הקו"פ באחרונה. אם לא נתבטל עדותן משום נמצא קו"פ כגון היכא דלא הי' להם צירוף עמו בשעת הראי'. אז אין להם צירוף עמו בשעת הגדה ולא יכולין לחזור תוכ"ד מעדותו. כיון דאינו בר עדות ועדותו לא נתקבל בב"ד כלל. וכיון שכן אף בהעידו תוכ"ד אפ"ה אין להם צירוף כלל להקו"פ עם הכשירים דהא הב"ד מחלקים אותם. ועדות הכשרים נחשב לעדות ולא העדות דהקו"פ. ולזה נ"ל דהרמ"ה איירי ג"כ דוקא היכא דלא נודע לב"ד כלל בשעת הגדה דהוא קו"פ. ולזה הי' הב"ד מקבלין עדותו תוך עדות הכשירים וגמרו הדין ע"כ עדותן. דבזה סברת הרמ"ה נכונה. דכיון דהב"ד קבלו עדותן. ממילא אמאי לא יתבטל אח"כ משום קו"פ. כמו בהוזם אחד מהם דג"כ נתבטל בהעידו תוכ"ד אף דלא הי' להם צירוף בשעת הראי'. משא"כ אם בשעת הגדה ידעינן דאחד מהם הוא קו"פ. בזה שואלין אותן אם כוונו להעיד נתבטל כל העדות משום קו"פ. ובאם לא כוונו להעיד אזי הב"ד מקבלין עדות הכשירים. ולא מצטרפין הפסולין להכשירים. ומשו"ה אף בהעידו תוכ"ד לא נתבטל העדות. ובזה ניחא ג"כ מה דקשה לכאורה להרמ"ה. דהא מתני' דהכא איירי בהעידו תוכ"ד. ואפ"ה שואלין לקו"פ. ובאם אמרו למחזי לא נתבטל עדותן. ולהרמ"ה הא בהעידו תוכ"ד נתבטל אף בלא ראו זא"ז וכ"ש בלמחזי. אבל בזה ניחא. דהכא דאיירי דידעינן דהוא ביניהם קו"פ. ובזה מה בכך דמעידין תוכ"ד כיון דהב"ד יודעין מזה דהוא קו"פ ולא מקבלין עדותו ל"ש בזה שיהי' להם צירוף ע"י הגדת תוכ"ד. ובזה מיושב ג"כ דברי רש"י הא דפי' על דברי רבא והוא שהעידו כולם תוכ"ד. דאם העידו לאחכ"ד הם כשתי כיתות לכל דבר דהיא ג"כ לענין קו"פ. די"ל כיון דעכשיו העידו לפני ב"ד מסתמא לא ידעו הב"ד מהקו"פ. רק אח"כ יכול להיות דיתגלה דאחד מהם הוא קו"פ. וכיון דלא ידעינן עכשיו דאיכא ביניהם קו"פ. ממילא אין הב"ד שואלים אותם אם כוונו להעיד אם לא. ולזה בעינן תוכ"ד דוקא כיון דבזה לא ידעינן אם הקו"פ כוון להעיד. ורש"י ס"ל דשואלין להקו"פ ממילא בלא ידעינן דאיכא קו"פ לא מבדקינן להו כלל. ולזה בעינן תוכ"ד דוקא. ובזה יש לכווין דברי רש"י לדברי הר"ר ישעי' הביאו הטור בסי' ל"ח דמבואר ג"כ מדבריו כן דבאמרו לאסהודי אתינא ל"ב תוכ"ד. משא"כ אם לא בדקו הב"ד בשעת עדות אז אינם מבטלין רק בהעידו תוכ"ד. ולפמ"ש היא כדברי רש"י ועי' בב"ח מ"ש דהר' ישעי' חולק על דברי רש"י. ועוד אדבר מזה. היוצא מזה דדברי הרמ"ה הם נכונים והיכא דהי' להם צירוף בשעת הראי' ל"ב שיהי' להם צירוף בשעת הגדה. ובאם הי' להם צירוף בשעת הגדה פוסל ג"כ אף דלא הי' להם צירוף בשעת הראי'. ועיקר ראי' לזה היא מהזמה אם הוזם אחד מהם דנתבטל כל העדות. והא בזה כיון דלא הי' שם ממילא לא הי' להו צירוף בשעת ראי'. אע"כ דמ"מ כיון דהי' להם צירוף בשעת הגדה:

והטור בסי' ל"ח כתב וז"ל וכתב הר' ישעי' מה שצריך שיעידו כולם תוכ"ד זה דוקא כשהעידו מאליהם בלא התראת הדיינים לומר להם למחזי קאתיתי או לאסהודי קאתיתי. אבל אם כשבאו להעיד אמרו להעיד כיוונו כבר נעשה אגודה אחת בין לענין הזמה דבעינן שיזומו כולם כאחד בין לענין שאם נמצא אחד מהם קו"פ שעדותן בטלה. ובלבד שיראו כולם כאחד. ודוקא בשאר העדים בעינן שיעידו תוכ"ד לצרפם עם ב' הראשונים אבל בשנים הראשונים שהפסיקו בין זה לזה אין בכך כלום. אבל אם לא הוזמו כולם או שהוזמו קודם גמ"ד או שנמצא אחד מהם קו"פ פטורים עכ"ל ועי' בב"ח מה שפי' על דבריו ומה שנראה לענ"ד דהר' ישעי' ס"ל בזה כהרמ"ה דהיכא דהעידו תוכ"ד הם כת אחת לכל דבר אף אם לא ראו זא"ז. רק הוא הוסיף אם מתחילה כשבאו לב"ד אמרו שכוונתם היא להעיד ולא העידו תוכ"ד בזה אם אמרו שראו זה את זה בתחילת העדות בזה אף אם לא מעידין אח"כ תוכ"ד מ"מ כיון דבד"מ אף אם לא העידו כאחת כשר ג"כ. ולזה כיון דידעינן מתחילה דיעידו כולם וראו זא"ז. הב"ד מצרפין אותם לעדות אחת. ואפשר דהר"י לא ס"ל זה רק בד"מ דבזה אף אם לא העידו כאחד מצטרפין. ולכן נחשבים לעדות אחת. משא"כ בדנ"פ לפ"מ דמבואר ברמב"ם בפ"ד הנ"ל דבעי' דוקא שיעידו כאחד אז אפי' אמרו דראו זא"ז ובאו להעיד אפ"ה כיון דהב"ד אין מצרפין לעדות אחת הם נחשבין לב' כיתות ואף דבד"מ אף אם לא ראו זא"ז בשעת מעשה הב"ד מצרפין ג"כ אותם. וא"כ בכל ענין יהי' עדות אחת כיון דהב"ד מצרף אח"כ עדותן י"ל דמ"מ כיון דלא העידו תוכ"ד וגם לא ראו זא"ז. בזה אם גם דהב"ד מצרפין מ"מ הא גם לפי דבריהם לא חשיבי עדות אחת. ולאיזה ענין יצרפו הב"ד עדותן כיון דסגי בב' העדים הראשונים. ולא צריכים להעדים האחרונים כלל. וממילא אם לדבריהם לא הי' להם צירוף ל"ש בזה דהב"ד מצרפין. דלאיזה ענין יהי' הב"ד מצרפין. ומשו"ה כתב הרמ"ה שפיר דבהעדים הראשונים דהב"ד צריך לצרף אותם לעדות אחת דאל"כ הא לא נוכל לדון ע"פ עדותן כלל. וכיון דהב"ד מצרפין בזה אף אם לא העידו תוכ"ד ולא אמרו דכוונתם הי' להעיד אפ"ה הם נחשבים ככת אחת. ועימש"ל בפ'... עוד בזה. ולפ"ז י"ל הא דאמר רבא והוא שהעידו כולם תוכ"ד קאי אפי' היכא דראו זא"ז וגם אמרו דכונתם הי' להעיד. מ"מ כיון דאיירי בדנ"פ דבזה אם לא העידו תוכ"ד אין הב"ד מצרף עדותן. וממילא דהם נחשבין לב' כיתות. או די"ל דהרמ"ה ס"ל דגם בדנ"פ אם באו לב"ד בבת אחת ואמרו דראו זא"ז וכונתם היא להעיד. אף אם לא מעידים תוכ"ד. מ"מ כיון דידעינן דכולם באו להעיד הב"ד מצרף אח"כ. עדותן להיות כאחד. אף אם לא העידו תוכ"ד ועימש"ל בשער... והא דקאמר רבא והוא שהעידו כולם תוכ"ד היא דוקא היכא דלא ידעינן דבאו לב"ד להעיד אז בעי' תוכ"ד דבל"ז לא מצרפינן עדותן. משא"כ אם אמרו שכונתם היא להעיד גם בדנ"פ לא בעי' שיעידו תוכ"ד. רק אם באו תחילה בבת אחת לב"ד. והב"ד ידעו דכונתם היא להעיד הב"ד מצרף עדותן. ועיקר דברי הר' ישעי' דס"ל דהיכא דאמרו דראו זא"ז וכונתם להעיד היא כאלו העידו תוכ"ד. ולזה חשיבי כת אחת לענין הזמה דלזה בעינן דוקא תוכ"ד כיון דעדות היא בשעת הגדתן לב"ד. והא דצריכים להגיד דראו זא"ז לאו שיהי' להם צירוף בשעת הראי'. רק דמשו"ה הב"ד מצרפין שהם כת אחת וחשיב יש להם צירוף בשעת הגדה. והא דהוצרך את זה גם לענין קו"פ הא בזה לא בעינן שיהי' להם צירוף בשעת הגדה אבאר לקמן בפ'... ולפ"ז מ"ש הר' ישעי' והוא דראו זא"ז קאי ג"כ על הזמה אם הוזם אחד מהם. ואף דבזה היא שקר דלא ראו כלל זא"ז אפ"ה בעינן זה שיהי' להם צירוף בשעת הגדה. ולפ"ז י"ל דזה היא דוקא בדנ"פ משא"כ בד"מ דבזה עדות מיוחדת הן בשעת הראי' והן בשעת הגדה מצטרפין ולפ"ז אם העידו שני כיתי עדים בזה אחר זה ולא ראו זא"ז והב"ד גמרו הדין על פיהם. ואח"כ נמצא אחד מהם קו"פ אפשר לומר דעדותן בטלה אף אם לא הי' להם צירוף בשעת הראי' והגדה. אפ"ה כיון דהב"ד גמרו הדין על פיהם וצרפן הב"ד לעדות אחת חשיב כאלו העידו בדנ"פ תוכ"ד דכיון דבד"מ גם עדות מיוחדת כשר הרי צירפן הב"ד אף אם הם עדות מיוחדת. והא דשואלין לקו"פ גם בד"מ אי באו למיחזי או לאסהודי היינו אם מיד בשעת העדות נודע שאחד מהם הוא קו"פ. ממילא בזה לא מצטרף הקו"פ לעד בשעת הגדה. ולכן צריכים שיהי' להם צירוף בשעת הראי'. משא"כ היכא דלא הי' נודע להב"ד דהוא קו"פ. ממילא דאז יצרפן הב"ד לכת אחת אף דהם עדות מיוחדת בזה י"ל דאית להו צירוף בשעת הגדה ע"י הב"ד דגמרו הדין על פיהם. ויצרפן לעדות אחת. כמו בדנ"פ אם לא ראו זא"ז רק דהמתרה רואה אותם מצרפן המתרה כ"כ בזה הב"ד מצרפן לעדות אחת. ויש לעיין בזה ברמב"ם הנ"ל בפ"ד מהל' עדות דכתב בהל' א' בעידי נפשות בעינן ראו כאחד והגדה כאחת. ולכן אם הי' שתי כיתי עדים ולא ראו זא"ז חשיב שתי כיתי עדים. ובהל' ב' כתב אבל בד"מ אעפ"י שלא ראו זא"ז מצטרפין דמשמע דמשו"ה גם אם הי' שתי כיתי עדים ולא ראו זא"ז חשיבי ככת אחת. וכן בהל' ד' כתב דגם אם הי' להם צירוף בשעת הגדה מצטרפין דנראה ג"כ דקאי על כל הנאמר בהל' א' דלענין נפשות דלא חשיבי כת אחת בעדות מיוחדת ע"ז קאמר דבד"מ כיון דעדות מיוחדת הן בשעת הראי' והן בשעת הגדה כשר. ומשו"ה בכל ענין חשיבי ככת אחת אף אם שתי כיתי עדים. והיא כיון דהב"ד מצרפין הם ככת אחת. וי"ל ג"כ להיפך דהרמב"ם מדייק בהנך ב' בבות דבד"מ גם עדות מיוחדת מצטרפין נקט הדין בשני עדים דלא הי' להם צירוף עי"ש וי"ל דדוקא בשני עדים דצריכים זה לזה. ואין לעדות אחד מהם תועלת בלא חבירו. בזה חשיבי כת אחת אף אם הם עדות מיוחדת לגמרי. ובאם הוזם אחד מהם נתבטל ג"כ עדות חבירו, וכמ"ש כיון דבזה צירפן הב"ד. משא"כ אם הי' יותר משני עדים. בזה האחרונים לית להו צירוף רק אם העידו תוכ"ד וכמ"ש וצ"ע. היוצא מזה דלשיטת הר' ישעי' גם אם העידו לאחכ"ד רק דאמרו דראו זא"ז וכונתם היא להעיד חשיב ג"כ צירוף בשעת הגדה. ובאם הוזם אחד מהם או שנים נתבטל כל העדות. משום דהוה כנמצא קו"פ ובזה נתבטל אף אם לא העידו תוכ"ד. ממילא דלא הי' להם צירוף בשעת הראי' ובשעת הגדה. אפ"ה כיון דבאו ביחד ואמרו דבאו להעיד וראו זא"ז בשעת מעשה חשיבי כאלו העידו תוכ"ד. כיון דהב"ד מצרפין להיות נחשב כחד עדות. ולקמן אבאר עוד שהרבה מגדולי הראשונים ס"ל ג"ב בזה כהר' ישעי' דבאם כוונו בשעת העדות אף דלא כוונו בשעת הראי' מבטלין ג"כ:

והרמב"ם בפ"ד מהל' עדות הל' א' כתב וז"ל עידי נפשות וכו' וצריכים להעיד כאחד. ובב"ד אחד. וכתב הכ"מ אפשר שהוציא מדאמרי' בפ' ז"ב ר"נ אומר [בד"מ] שומעין את דבריו של זה היום וכשיבוא חבירו למחר שומעין את דבריו וכו' משמע דבדנ"פ כ"ע מודים דצריכים להעיד כאחד וכו' עי"ש ולענ"ד י"ל דגם מסוגי' מוכח כן מהא דאמר רבא והוא שהעידו כולם תוך כ"ד דבזה חשיבי עדות אחת. ורבא קאי לענין הזמה כמ"ש תוס'. והחילוק כיון דבהזמה לא מתחיל עדותו רק בשעת הגדה צריכים שיהי' להם צירוף תוכ"ד. ולזה י"ל דס"ל לרמב"ם מסברא בשלמא אי אמרי' דצריכים להעיד דוקא תוכ"ד ניחא דמשו"ה אם העידו שנים ואחר זמן העידו שנים והב"ד גמרו הדין על ידם. דבזה הב"ד מחלקין אותם לשני עדות. ולא צירפו זה לזה כלל. ולכן הוה שתי כיתות לכל דבר. משא"כ אם נימא דלא בעינן תוכ"ד גם בדנ"פ יהי' קשה להיפך אם גם דהעידו לאחכ"ד. מ"מ כיון דהב"ד צירפו אותם השני כיתות לכת אחת. יהי' חשיב ככת אחת. ואף אם הם לא ידעו זה מזה. מ"מ כיון דהב"ד ידעו משניהם יצרפו אותם לעדות אחת. כמו אם לא ידעו זה מזה בשעת הראי' רק דהמתרה רואה אותם מצטרפין. ואף דיש לחלק דשם מיד בשעת הראי' המתרה רואה את שניהם. ולזה הוא מצרפן. משא"כ בזה בשעת הגדת העדים דכת הראשונים לא ידעו הב"ד מכת השני' כלל. ולכן אין להם צירוף. כיון דגם הב"ד לא ידעו מכת השני' עדיין יש מקום לומר דמ"מ יהי' נחשב כחד הגדה כיון דהב"ד צרפן. וגם דעכ"פ יהי' לכת השני' צירוף עם כת הראשונה. כיון דבשעה שהעידו כת השני' כבר העידו הראשונים, ואז כבר יודעין הב"ד מכת הראשונים. וא"כ אם גם דהכת הראשונה אין להם צירוף עם הכת השני'. מ"מ נימא דהכת השני' אית להו צירוף בהכת הראשונה. ובאם הוזמו הכת השני' לא יהי' נהרגים עד שיוזם כת הראשונה ג"כ. ועימש"ל בפ'... אם בעינן שיהי' רואין אלו את אלו דוקא דהיינו שכל אחד יהי' לו צירוף עם השני. או אם סגי דאחד מהם רואה את השני אף אם אין השני רואה אותו. דאי אמרי' דבעי' רואין אלו את אלו י"ל נהי דהכת השני' אית להו צירוף עם כת הראשונה. מ"מ כיון דהכת הא' לית להו צירוף עם כת. השני' לא חשיבי כעדות אחת דגם בשעת הראי' בעינן דוקא שאותן שני עדים שיש להו צירוף ביחד ידעו זה מזה דוקא דבלא"ה לית להו צירוף כלל:

אמנם באמת אי נבין להיפך דגם בדנ"פ יש לומר אם גם דבעינן שיעידו כאחת מ"מ לא בעינן שיעידו כולם תוכ"ד דוקא, רק אם באו ביחד לב"ד להעיד. ואמרו דבאו להעיד על מעשה אחת. אף אם לא העידו אח"כ תוכ"ד. אפ"ה י"ל דחשיב להו צירף. ובמה דנקט הרמב"ם וצריכים להעיד כאחת היא רק שיבואו בפעם אחת לב"ד ויאמרו דבאו להעיד. ולא שיבוא אחד היום וחבירו למחר. וגם בת"ק דר"נ דס"ל דגם בד"מ אין עדותן מתקיימת בב"ד עד שיעידו שניהם כאחד כמבואר בסנהדרין ד' ל' הי' נ"ל דלא בעינן הגדה תוכ"ד דוקא רק שיבואו בפעם אחת להעיד בפני ב"ד. דאל"כ יהי' קשה על הא דאמרי' שם במאי קמיפלגי איבעית אימא סברא מר סבר ע"א כי אתי לשבועה קא אתי לממונא לא אתי ואידך אטו כי אתי בהדי הדדי בחד פומא קא מסהדי אלא מצרפינן להו ה"נ ליצרפינהו עי"ש ובאם נימא דלת"ק דר"נ בעינן דוקא שיעידו תוכ"ד מאי קאמר לי' אטו כי אתי בהדי הדדי בחד פומא קמסהדי. הא בזה חשיבי כאלו מסהדי בחד פומא דכיון דמעידים בתוכ"ד. וממילא בזה לא נגמר העדות דעד הראשון עד לאחר עדות דעד השני וכל זמן שלא גמר עד השני עדותו גם הראשון יכול לחזור מעדותו. ועדות שניהם נגמר כאחד. וא"כ בשעת גמר עדות השני. אז נגמר ג"כ עדות דהעד הראשון ואז ידע מעדות דהעד השני. ולזה אף אם דמתחיל' הגדה דעד הראשון לא ידע עדיין מעדות דעד השני מ"מ כיון דהשני התחיל מתוכ"ד מעדות דהעד הראשון. ואז עדיין הי' בידו לחזור מעדותו. ממילא כיון דהעד השני התחיל להעיד וחשיב עדות אחת. ויכול העד הראשון לחזור כל זמן דהעד השני יכול לחזור. ממילא נגמר עדותן כאחד דהא גם העדות היא באותו שעה דתו לא יכולין לחזור כנ"ל. וזה היא כאחד. ול"צ לומר שהב"ד מצרף עדותן. ולזה נראה לענ"ד דגם לת"ק דר"נ אם באו כאחת אף דלא העידו תוכ"ד. ובזה בשעת העדות דהעד השני תו לא יכול הראשון לחזור. וממילא גמר עדותו לגמרי. אפ"ה מצרפין הב"ד. ומשו"ה ס"ל לר"נ דאף בבא אחד היום והשני למחר שומעין ג"כ את דבריו. וכיון שכן ממילא אם גם דהרמב"ם פסק בדנ"פ כת"ק דר"נ מ"מ לא בעינן שיעידו תוכ"ד דוקא רק אם באו בבת אחת ואמרו שכוונו להעיד ולא באו למיחזי מצרפים הב"ד לעדות אחת לכל דבר ואמרי' גם בזה אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולם. והא דאמרי' בסוגי' והוא שהעידו כולם תוך כ"ד היא דוקא היכא דלא אמרו מתחילה שבאו לאסהודי בזה ל"ח צירוף רק בהעידו תוכ"ד. משא"כ אם מתחילה אמרו דכונתם היא להעיד בזה אף אם לא העידו תוכ"ד הם ככת אחת לכל דבר וכמ"ש הר' ישעי' כנ"ל דאם אמרו שכונתם היא להעיד הם כת אחת גם לענין הזמה:

והרמב"ן הביאו הריטב"א בסוגי' ד' ו' על קו' הגמ' אלא מעתה בדנ"פ תציל. דפי' תציל את הזוממין ואת הנדון. וז"ל הקשה הרמב"ן ז"ל דאפי' בעדות צרופה ל"ל הכין שאם נמצא כת אחת זוממת למה תפסל חברתה. הרי אפשרי שאלו הן זוממין שלא הי' שם ואלו מעידין אמת ואי מפני שנמצא אחד מהם קו"פ זו אינה טענה שכיון שהוזם שלא הי' שם אינו מהם. אלא הנכון דקו' הגמ' היא על העדים עכ"ל מבואר מדבריו דאף בהעידו תוך כ"ד ס"ל לרמב"ן דלא נתבטל עדותן באם הוזמו כת אחת משום קו"פ. ואפי' בעדות צרופה. אמנם נפלאתי אמאי לא הביאו דברי תוס' בסוגי' ד"ה הרי אלו הנ"ל שחולקים על דברי הרמב"ן וכתבו בהדי' דבעדות צרופה אם הוזם כת אחת אמרי' נמצא אחד מהם קו"פ דעדות כולם בטלה. והי' נ"ל דאפשר לומר דלענין דינא ליכא פלוגתא בין שיטת התוס' לרמב"ן. ואקדים דברי, הנמ"י בפ' אחד ד"מ מ"ש לדחות שיטת הרשב"ם דס"ל דבראי' בעלמא נעשה עד לפסול משום נמצא קו"פ וז"ל ולדבריו צריך לעיין במה שנהגו העולם וכו' וכן בקידושין יש שם קרובים הרבה וכו' אלא ודאי דאין כונה להעיד פוסלת. ואע"ג דודאי משעת הראי' נעשה עד הקישא דב' וג' דאמרי' מה שנים נמצא אחד מהם קו"פ עדותן בטלה אף ג' כן לא איירי אלא ממקיימי הדבר כלומר בשעה שהם מקיימי הדבר שמעידין עליו אבל בשעת הראי' לא איתקוש. ולמחזי אתיתי דאמרי' התם לאו בשעת ראי' העדות קאמר אלא עכשיו כשבא להעיד אם באו כולם כאחד כדי להעיד ולהצטרף אלו עם אלו עדותן בטלה. ואפי' חזרו אח"כ הכשירים והעידו בפני עצמן עדותן בטלה דומי' דשנים. אבל אם באו לראות אין צירוף לזה עם זה וכשר וכו' עי"ש ולקמן אבאר את דבריו. וכעת אדבר ממה שכתב דאפי' אם חזרו הכשירין והעידו שנית בלא הפסולין לא מהני ג"כ משום דמקשינן דומי' לשנים. ועי' בסמ"ע סי' מ"ה סעיף י"ג ובט"ז בסי' ל"ו מ"ש על שטר שנמצא קו"פ מ"ש בזה. והא דלא מהני הגדה שנית בלא הפסולים. צ"ל משום דע"י הצירוף הראי' אם העידו אח"כ ונעשים ממקיימי הדבר נתבטלו הראי' למפרע. וממילא דלא מהני הגדה שנית. ובל"ז כיון דקו"פ מבטל אף אם העידו אחכ"ד. והאיך יהי' מהני הגדה שנית. דגם אם יעידו שנית יתבטל עדותן ג"כ מחמת הקו"פ שהעיד מכבר בפני ב"ד. אמנם הא תינח היכא דהי' להם צירוף בשעת הראי'. דל"צ לבוא לב"ד רק שיהי' ממקיימי הדבר. ובזה ניחא דלא מהני הגדה שנית כיון דכבר נתבטל עדותן מחמת צירוף הראי'. אמנם בהזמה אם העידו כולם תוכ"ד. ואח"כ הוזם אחד מהם דבזה ל"ל דנתבטל עדותן למפרע משעת הראי' דזה אינו כיון דהוזם לא הי' עמהם כלל בשעת הראי'. רק דצריך לומר דלענין הזמה עדותן מתחיל משעת העדות וכיון דהעידו תוכ"ד אית להו צירוף בשעת הגדה. ול"צ להיות להם צירוף בשעת הראי'. וכמ"ש. בזה יש לעיין אמאי לא יהי' מהני הגדה שנית. כיון דמחמת הצירוף שהי' להם בשעת הגדה. אם גם דנוכל לומר דנתבטל כל הגדה. וחשיב כאלו לא העידו כלל בפני ב"ד. מ"מ אמאי לא יהי' מהני אח"כ הגדה שנית בלא פסולין כיון דבזה לא נתבטל הצירוף בשעת הראי'. רק בעת הגדה. ובזה אם יעידו שנית בלא הפסולין. אמאי לא יהני עדותן על הראי' שלהם כיון דהראי' הי' בכשרות גדול ולא נתבטל יהי' ההגדה כאלו נפסלו בנתיים. מ"מ הא ה"ל תחילתו וסופו בכשרות וגם בזה ל"ש כיון דכבר העיד הקו"פ בב"ד כיון דלא הי' להם צירוף בשעת הראי'. וצריכים להיות להם צירוף בשעת הגדה שיעידו תוכ"ד. ובזה כיון דהקו"פ העיד מכבר. ממילא ל"ח צירוף להגדה השני' וא"כ בזה יהני הגדה שנית. ולפ"ז י"ל דמ"ש תוס' דבעדות צרופה היא עדות אחת. ובאם הוזמו כת אחת נבטלה גם כת השני' משום נמצא קו"פ. היא דוקא דאותו הגדה שהעידו ביחד תוכ"ד אותו הגדה נתבטלה. כיון דבאותו הגדה הי' להם צירוף בהגדה. ולכן חשיב כעדות אחת ונתבטלה כולם משום נמצא קו"פ. משא"כ הגדה שני' י"ל דמהני באמת בזה כיון דהכת שלא הוזמו לא נעשים פסולין שיהי' נחשבי' כפסולין משעת הראי' כיון דבאמת לא הי' שם רק דאותו הגדה נתבטל. ומשו"ה מהני הגדה שנית. שיעידו אח"כ בלא הפסולין. והתוס' לא כתבו רק שאינו נהרג מכח הגדה הראשונה בצירוף הקו"פ. ולפ"ז י"ל דגם הרמב"ן ס"ל בזה כשיטת התוס' דודאי נתבטל אותו הגדה שהעידו ביחד תוכ"ד. רק דעיקר קו' הרמב"ן היא וכן מדייק בלשונו למה תפסל חברתה. דהיינו אם גם שהוזם כת אחת. מ"מ הא בשביל כך לא נתבטל רק אותו הגדה. אבל מ"מ זה אין סברא לומר דחברתה יהי' כפסולין שלא יהי' מהני הגדה שני' דמה"ת נימא כן. ואי דהוא כקו"פ דלא מהני בהו ג"כ הגדה שני'. דזה אינו דבשלמא בקו"פ דהי' עמהם בשעת הראי' נתבטל הצירוף משעת הראי'. ולכן לא מהני הגדה שנית. משא"כ בהזמה דלא הי' עמהם בשעת הראי'. ולזה אם גם דהגדה נתבטל מ"מ יהי' מהני הגדה שני'. ולזה הקשה הרמב"ן שפיר הא באמת עדות מיוחדת אין להם צירוף בדנ"פ כלל רק דקו' הגמ' היא דאם גם דאין להם צירוף בדנ"פ מ"מ נימא דתציל. וע"ז הקשה הרמב"ן הא גם אם נימא דתציל מ"מ לא יהי' ניצול בזה הנדון דעדיין יהי' נהרג ע"י הכת שלא הוזמו דיעידו שנית ע"ז ולא יהי' נתבטל רק אותה הגדה. וכיון דהנדון לא יהי' ניצול בזה אמרי' דאוקמי' אדינא דעדות מיוחדת פסול בדנ"פ. וממילא לא הי' להם צירוף בשעת הגדה ג"כ. ולא נתבטל אף אותה הגדה. כיון דגם אי תימא שיהי' תציל מ"מ לא יהי' ניצול הנדון כיון דיהי' מהני הגדה שנית. ולפ"ז לענין דינא אינם מחולקים תוס' עם הרמב"ן דלכ"ע אותה הגדה נתבטל בהזמה רק דמהני אח"כ הגדה שני' ועימש"ל בפ'... דאין בזה פסול להעיד שנית מחמת הנגיעה דעביד אינש לאחזוקי דבריו הראשונים וכן מוכח מדברי תשו' הרא"ש שעליו נאמרים דברי הסמ"ע דכתב דהעדים יכולין לומר בע"פ עדותן שבשטר. ואמאי לא נימא כיון דלא מצינו לדון על השטר. לא יכולין לחזור ולהעיד בע"פ משום דיחזיקו דבריהם שבשטר. אע"כ דמשום זה ל"ח נוגעים וכמשא"ל:

ובזה מיושב מה דלא הבנתי על הא דראיתי בתשו' מהר"מ אלשקר הנ"ל. דשם הי' השאלה בשתי כיתי עדים שהעידו. והוזם ע"א מכל הכת. והביא בסוף השאלה דחכמי ירושלים קבלו השני עדים הנשארים מהשני כיתות וכפרו דלא העידו כלל מתחילה כן עי"ש ולא הבנתי לאיזה ענין קבלו עדותן שנית. כיון דכבר העידו כן מתחילה. גם מה מהני עכשיו זה שכפרו דלא העידו כן מעולם כיון דהי' גביות עדות דהעידו אז כן שוב לא יכולין לחזור ולהעיד. ועי' בתשו' ב"י בסי' י"א. אבל בזה י"ל אם גם דשם מחמת הזמה דע"א מכל הכת נתבטל עדותן משום נמצא קו"פ כמ"ש מהר"מ אלשקר. או דשם המעשה הי' דהעידו השתי כיתות. כל כת העידו עם העד ההוזם בתוכ"ד. או דבשני עדים דצריכים זה לזה אית להו צירוף אף אם העידו לאחכ"ד כדברי הר' ישעי' הנ"ל מ"מ כיון דהוזם אחד מהם ולא הי' בשעת הראי' לא נתבטל רק ההגדה ולא הראי'. ולפ"ז הי' מהני אם העידו שנית כדבריהם שהעידו כן מתחילה וכיון דכפרו דלא העידו כן מתחילה הי' מהני שלא יהי' הגדה שנית:

ולפ"ז ממילא בדברי הרמ"ה דהיכא דלא ראו זא"ז רק דהעידו תוכ"ד אם גם דבזה נתבטל ג"כ ההגדה כמו בהזמה. מ"מ מהני אח"כ הגדה שנית דכיון דלא ראו זא"ז ולא הי' להם צירוף בשעת הראי' ולא נתבטל גוף הראי' רק ההגדה זו. ויהי' מהני הגדה שנית. וגם היכא דמעיקרא בשעת הראי' לא כוונו להעיד רק בשעת הגדה העידו תוכ"ד אף דבזה הי' להם צירוף מ"מ כיון דבלא כוונה ל"ח צירוף. וממילא יהי' מהני גם בזה הגדה שנית. ומ"ש הנמ"י משום דאמרי' דומי' דשנים מה שנים נתבטל עדותן ולא מהני הגדה שנית ה"ה בזה. הא לדידן דקימ"ל דבעי' דוקא כוונו להעיד. משא"כ בל"ז אינם מבטלין. וצריכים להבין הא לא הוה דומי' דשנים. דהא בשנים נתבטל העדות משום קו"פ אף דלא כוונו להעיד. וצ"ל כמ"ש האו"ת דבשנים היא מצד הסברא שיתבטל עדותן בכל ענין כיון דהם צריכים זה לזה והם עדות אחת דאין עדותן של זה מועיל בלא עדות חבירו ולזה בכל ענין ה"ל ככוונו להעיד. וא"כ גם אם לא כוונו להעיד בשעת הראי' י"ל דבשנים חשיב ככוונו להעיד. משא"כ בלא כוונו להעיד כיון דאז לא חשיב צירוף הראי' ולא נתבטל הראי' כלל רק ההגדה ולזה יהי' מהני הגדה שנית. והנמ"י דמבואר שם היכא דלא כוונו להעיד והעידו בבת אחת נתבטל ג"כ עדותן ולא מהני הגדה שנית. י"ל דס"ל דגם בלא כוונו חשיב להם צירוף אם העידו אח"כ בתורת עדות כאשר יבואר לקמן. משא"כ אי אמרי' בלא כוונו להעיד לא חשיב צירוף בזה י"ל דמהני הגדה שנית. וגם לאותן דחולקים על הרמ"ה וס"ל בלא ראו זא"ז לא נתבטל עדותן כלל. ממילא גם בשני עדים י"ל דלא נתבטל עדותן לענין שבועה והעד הכשר מחייבו שבועה: והי' מקום לומר בדברי הנ"ל פי' בגמ' בשבועות מ"ח דתי' רבא על הא דמרדעת דאחד אומר ג' ואחד אומר ה' עדותן בטלה. ומצטרפין לעדות אחרת. דהיא אותו עדות ר"ח דה"ל חד ואין דבריו של אחד במקום שנים. ותמהו הראשונים דא"כ אמאי קרי לי' עדות אחרת כיון דהיא אותו עדות עי"ש בהראשונים. ולפמ"ש יש לישב דהנה תמהו למה יהי' מהני כדיבוא אחר ויעיד כאחד מהם מ"מ יתבטל עדותן משום נמצא אחד מהם קו"פ כיון דאחד מהם העיד בשקר. ועי' בנתיבות בסי' ל' ס"ק ב' דאיירי דלא הי' להם צירוף בשעת ראי' דלא הי' כאחד. ובאופן זה לא נתבטל משום קו"פ עי"ש. אמנם עדיין יש להקשות לשיטת הרמ"ה דס"ל דהיכא דהי' להם צירוף בשעת הגדה נתבטל ג"כ ואף דלא ראו זא"ז. וא"כ גם שם אי איירי דהעידו תוכ"ד כדמשמע מפשטא דאיירי דבאו כאחד להעיד. גם לשיטת הר' ישעי' הנ"ל היכא דבאו שניהם ביחד להעיד בכל ענין חשיב להם צירוף אף אם לא העידו תוכ"ד. ובסתמא משמע דבאו יחד בב"ד להעיד. וגם הא בשני עדים הראשונים כיון דצריכים זה לזה לא בעינן תוכ"ד וכמ"ש הר' ישעי' וכנ"ל. וממילא גבי מרדעת דאיירי בשני עדים בכל ענין אית להו צירוף וחשיב כעדות אחת. וא"כ הקו' במ"ע אמאי יצטרף אחד מהם עם אחר. הא נתבטל עדותו משום נמצא קו"פ. אבל לפמ"ש י"ל דהתם איירי דלא הי' להם צירוף בשעת הראי'. ומשו"ה אם גם דנתבטל עדותן דהיינו ההגדה שהעידו ביחד משום קו"פ. מ"מ לא נתבטל רק אותו ההגדה שהעידו ביחד. אבל מ"מ מהני אח"כ הגדה שנית להעיד עם אחר שנית אותו עדות. כיון דלא נתבטל רק ההגדה ולא הצירוף למפרע. כיון דלא הי' להם צירוף בשעת הראי'. ולזה נקט ומצטרפין לעדות אחרת דהיינו לאותו עדות ר"ח. רק דאותו עדות שהעיד בב"ד נתבטל כל הגדה משום קו"פ. וצריך להעיד אח"כ מחדש. וזה הוא הפי' מצטרף לעדות אחרת דצריך להעיד מחדש. ולענ"ד היא נכון בעזה"י. ואפי' לפמש"ל על דינו דהרמ"ה דהיכא דהי' ידוע לב"ד דאחד מהם הוא קו"פ בזה אם לא נתבטל מכח הצירוף דראי' לא חשיב כעת צירוף כיון דהב"ד לא מקבלין עדותו. וא"כ ממילא גם בזה כיון דנתבטל הגדה בב"ד שהי' מכחישין זא"ז ל"ח צירוף הגדה כלל. י"ל דבזה שאני כיון דבאו מתחילה ואמרו דראו את החודש והעידו כן בב"ד רק אח"כ הכחישו זא"ז בדו"ח בזה כבר צירפו הב"ד עדותן מתחילת הגדה ועימש"ל בשער:

והרמב"ם בפרק כ' הל' ג' כתב וז"ל הי' העדים ג' אפי' מאה אם העידו בב"ד זה אחר זה והעיד כל אחד מהם אחר חבירו בתוכ"ד. והוזמו מקצתם אין נענשין עד שיוזמו כולם. אבל אם הי' הפסק בין זה לזה יתר מכדי דיבור וכו' הרי נחלקה עדותן. והשנים שהוזמו נענשין. והשנים אחרים שהי' בין דבריהם ודברים הראשונים הפסק אין נענשין. ואעפ"י שבטלה עדות כולה מפני שהן כת אחת הואיל ונפסלה מקצתה נפסלה כולה עכ"ל. והראב"ד תמה עליו חדא כיון דלא העידו תוכ"ד נחלקה עדותן ולמה תבטל עדות דהכת האחרונה. כמ"ש הרמב"ם דכת הב' אין נענשין מה עונש מגיע להם ויהרג הרוצח. וכתב האו"ת בסי' ל"ח דמשו"ה בהוזמו הראשונים נתבטלה גם עדות דהכת השני'. דלא מצינו לדון ע"פ עדותן משום דה"ל עדות שאילה"ז דיאמרו גברא קטילא בעי למיקטלי'. וכ"כ הלח"מ שם. והנתיבות בסי' ל"ו ס"ק ד' הקשה ע"ז דהא מטעם עדות שאילה"ז היינו שומעין את דבריהם שנית שיעידו עתה לפני ב"ד. ובהרמב"ם משמע דאינו מועיל הגדה שנית עי"ש. ולפמ"ש גם אי אמרי' הטעם בהרמב"ם משום דנתבטל עדותן משום דהוה כקו"פ כמ"ש הכ"מ וי"ל דהרמב"ם איירי באופן דבאו מתחילה להעיד. מ"מ יהי' קשה ג"כ אמאי לא יהני הגדה שנית. גם על תוס' הנ"ל ד"ה הרי אלו קשה ג"כ דמשמע מדבריהם דהם כת אחת לכל דבר ולא נהרג הרוצח ואמאי לא מהני הגדה שנית. ולפמ"ש בשער... פ'.. דהא דאמרי' דהכחשה בבדיקות נתבטל ג"כ כל העדות בדנ"פ היא דוקא אם הוכחשו בבדיקות קודם גמר הדין אז לא דנין הב"ד הדין על פיהם דלא הוה נכון משא"כ אם לאחר הגדת עדים וכבר העידו עדותן בב"ד באו עדים אחרים והוכחשו בבדיקות ולא בגוף העדות. בזה לא מיבעי' אם גם על הבדיקות איכא הכחשה תרי ותרי בזה י"ל על מה דהוכחשו הוכחשו ועל גוף העדות דלא הוכחשו דנין ע"פ עדותן והוה הדין כמו בכל שתי כיתי עדים המכחישין זא"ז דכל אחת באה בפני עצמה ומעידה אלא אפי' אם אח"כ כשנגמר עדותן הוכחש אחד משנים בבדיקות. י"ל ג"כ כיון דמשום הבדיקות לא נפסל לעדות דמשו"ה עדות המכחשת בבדיקות כשירה בד"מ דתלינן בטעות דלא דקדקו ודוקא בדנ"פ אמרי' דל"ח נכון. וי"ל דהיא רק על לכתחילה לא מקבלין עדותן משא"כ בדיעבד מהני עי"ש. ולפ"ז י"ל קו' הנתיבות דבל"ז קשה ג"כ דיתבטלו עדות דהכת הב' אף דלא הוזמו כיון דהם מכחישין במה שאמרו שראו אותן הכת שהוזמו בשעת ראי' העדות. וע"כ צ"ל כמ"ש הריטב"א במתני' דמשו"ה לא הוה הכחשה לעדים הבאים להזימם דתלינן דהי' אומרים כן מתחילה בדדמי וכמ"ש האחרונים משום דאין עד מדקדק מי הי' עמו בשעת העדות. ולזה מבואר בסי' כ"ט דמשו"ה לא נפסל לעדות. וי"ל דמשו"ה לא נפסלו כת הב' שלא הוזמו לעדות. דלא הוה הכחשה גמורה רק דזה קשה יהי' מ"מ כמו הכחשה בבדיקות דפוסל ג"כ בדנ"פ אף דבזה תלינן בטעות בד"מ מ"מ פוסל בדנ"פ וה"ה בזה. מ"מ אם עדים מעידים שפלוני הי' עמו בשעת עדות חשוב מהבדיקות אבל אי אמרי' דלאחר גמר הדין לא נתבטל מכח הכחשה בבדיקות. כתב הראב"ד שפיר יהרג הרוצח. ואף דהכת הב' הם מוכחשין מכח הבדיקות. מ"מ לאחר הגמר הדין לא נתבטל העדות. ולפ"ז תו ל"ק על תי' הלח"מ דתי' דנתבטל משום דה"ל עדות שאאילה"ז דיעידו שנית דזה אינו אם יעידו שנית לא מהני עדותן דאז יתבטלו מכח הכחשה בבדיקות כיון דהם יהי' מוכחשי' במה דיאמרו דראו העדים שהוזמו. וממילא דל"ק ג"כ על התוס' דכתבו שפיר באם הוא עדות צרופה דהי' אמרו דראו זא"ז והוזמו כת אחת דנתבטלה גם עדות דהכת השני' משום נמצא קו"פ אף דלא נתבטל בזה הראי'. וא"כ הא יש תקנה שיעידו מחדש. דע"ז אמרי' דלא מהני עדותן כיון דהוה עדות המוכחשת בבדיקות. והרמב"ן הקשה שפיר כמש"ל בכונתו על הא דפי' רש"י בעדות מיוחדת שלא ראו זא"ז בשעת עדות דתציל וע"ז קשה הא בזה כיון דלא הוה מוכחשין כלל בזה יש תקנה להעיד מחדש. וי"ל ג"כ הא דנקט הרמב"ן בדבריו גם בעדות צרופה. למה תפסל עדות חברתה. י"ל דמיירי דלא הוה עדות צרופה ע"י העדים דאמרו דראו זא"ז משום דבזה לא הוה תקנה שיעידו מחדש משום דיהי' עדות המוכחשת בבדיקות רק דמיירי דהם עדות צרופה ע"י המתרה דהם אומרים דראו את המתרה. ולזה הוה ג"כ עדות מיוחדת. ואפ"ה לא הוה אותן הכת דלא הוכחשו מוכחשי' כלל כיון דהם לא העידו כלל על הראשונים רק דהם ראו את המתרה. ובאופן כזה בודאי מחוייב הגדה שנית דל"ח עדות מוכחשת כלל. ובזה יש ליתן טעם לשבח הא דנקט המתני' בצירוף דראו זא"ז ולא ע"י המתרה משום דהמתני' בא להורות לן בזה האופן היכא דראו זא"ז והוזם כת אחת דבזה עדותן בטלה לגמרי ולא מהני הגדה שנית ועוד חזון למועד לעיין בזה שנית: ולמ"ש בשער... בישוב דברי הרמב"ם הנ"ל דס"ל בהעידו לאחכ"ד אם גם דהראשונים לית להו צירוף עם השני' כיון דבשעה שהעידו הראשונים עדיין לא הוה ידעינן כלל מעדות השני'. מ"מ השני' אית להו צירוף עם כת הראשונים כיון דבשעה שהעידו כת השני' כבר העידו כת הראשונים. ומה לי בזה אם כת הב' התחילו מיד בתוכ"ד לעדותן או אח"כ. ואין לומר דדוקא בתוכ"ד כיון דיכולין הראשונים לחזור ולא נגמר עדותן רק לאחר הגדת כת השני' דמ"מ הא כתב הר' ישעי' הנ"ל אם באו כולם להעיד כאחת אף אם לא העידו כולם תוכ"ד אית להו צירוף. וא"כ הא דבעינן תוכ"ד היא דוקא היכא דלא ידעינן דיעידו כולם ומשו"ה כת השני דהי' יודעים אז דכבר העידו הראשונים לא גרע מאלו באו כולם לאסהודי עי"ש. וא"כ בזה י"ל דמשו"ה לא מהני הגדה שנית דיעידו שנית בלא הקו"פ. ובלא העדים דהוזמו די"ל כיון דכבר העידו הקו"פ לש"ל דיעידו אח"כ בלא הקו"פ דאפ"ה אית להו צירוף בהגדה הראשונה מהקו"פ כיון דכבר העידו. ובזה חשיב צירוף אפי' לאחכ"ד. מ"מ י"ל כנ"ל דבזה כיון דהב"ד ידעו בשעת הגדת השני' דהם קו"פ ממילא אינם מצטרפין להדדי כלל וגם אי אמרי' דבעי' צירוף זה עם זה דוקא. ממילא בזה ל"ח צירוף דאם גם דאותן שהעידו אח"כ אית להו צירוף עם הראשונים מ"מ הא הראשונים לא הי' להם צירוף עם האחרונים. ודבר זה יבואר בעזה"י בפרק הבא. אי בעינן דוקא שיהי' להם צירוף זה עם זה דוקא או אם סגי באחד שיהי' לו צירוף עם חבירו עי"ש:

היוצא מהנ"ל דשיטת הרמ"ה אין לדחות בשתי ידים כדברי הש"ך דמפשטא דסוגי' נראה ג"כ כשיטת הרמ"ה דהיכא דהי' להם צירוף בשעת הגדה נתבטלה ההגדה אף דלא הי' להם צירוף בשעת הראי'. וראי' לזה מאם הוזם כת אחת דנתבטלה כל העדות. ובזה יש מקום לדברי הש"ך הנ"ל בפ"א דהקשה על הדין המבואר בר"ס ל"ד דעד כשר היודע בחבירו שהוא רשע ואין הדיינים מכירין ברשעו דאסור להעיד עמו אעפ"י שהיא עדות אמת. דהקשה הש"ך כיון דהעדות היא אמת אמאי לא יצטרף עמו. וכתב דיש לקרב הדין אל הסברא דבכל ענין דנמצא קו"פ דעדותן בטלה היא מגזירת הכתוב דידעינן דהמעשה היא אמת. ואפ"ה נתבטל כל העדות. ולזה אסור להצטרף דאף דהמעשה היא אמת מ"מ נתבטל כל העדות. והקשה האו"ת דהקו' במ"ע על בבא השני' דהמחבר דכתב ואצ"ל שיודע שחבירו הוא עד שקר. דבזה כיון דלא הי' בשעת הראי' אינו מבטל משום קו"פ. ולפמ"ש י"ל דמ"מ יתבטל ההגדה כיון דהי' לו צירוף עמו בשעת הגדה. ואף אם לא יעיד העד השני בתוכ"ד דלא יהי' להם צירוף גם בשעת הגדה. מ"מ הא מבואר בהר' ישעי' הנ"ל דבשני עדים כיון דצריכים זה לזה חשיב צירוף אף אם לא העידו תוכ"ד. וה"ה בזה כיון דהי' שני עדים. ובכל ענין יתבטל. ולפ"ז י"ל דאם הי' שלשה עדים ואחד מהעדים יודע שאחד מהם הוא עד שקר בזה יש לו להצטרף עמו אם יעידו לאחכ"ד דבזה לא יהי' לזו צירוף הראי' ולא צירוף הגדה. וי"ל ובזה צ"ע היכא דלא הי' להם רק צירוף הגדה אם מהני הגדה שנית בלא הפסולים:

תוכן העניינים

משכן העדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה