משכן העדות· רבי יעקב שמחה רפיש
ספר משכן העדות שער ו פרק ב
ולענין הלכה פסקו כל הראשונים כרבי דגם בדיני ממונות אמרינן נמצא קו"פ עדותן בטלה. משום דקימ"ל הל' כר"נ בדיני. ובתוס' ב"ב ד' מ"א ע"ב ד"ה נחלקה עדותן כתבו וז"ל ואומר ר"י דלאו פירכא היא דמצינו למימר דב"ש כר"י ס"ל דאמר התם בד"א בדנ"פ אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר. והכי הל' דפסק ר"נ כוותי' עכ"ל ודברי התוס' צריכים ביאור דמשמע דס"ל דהל' כר"י וכתבו דפסק ר"נ כוותי' ואדרבא הא ר"נ פסק כרבי. וכבר הרגיש בזה בהגהות מהרי"פ וכתב ע"ז דמצוה לתקן דברי התוס'. ולענ"ד בכונתם דקאי על רשב"א דהל' כרשב"א דאמר לא נחלקו ב"ש וב"ה בשתי כיתי דיש בכלל ר' ק' רק בכת אחת נחלקו דלהך דחולק על רשב"א וס"ל דנחלקו בב' כיתות אבל בכת אחת גם לב"ה נחלקה עדותן וא"כ קו' התוס' דמקשים לב"ש יהי' קשה לב"ה כיון דבכת אחת ס"ל לב"ה נחלקה עדותן בב' כיתי יהי' נמצא אחד מהם קו"פ. ואז צריכים לומר תי' התוס' לב"ה דס"ל כר"י דבד"מ תתקיים העדות בשאר ויהי' ב"ה דלא אליבא דהל' דהא ר"נ פוסק כרבי והיא פשוט ונכון בכונת התוס':
והב"י בסי' ל"ו כתב דאף דשמואל חולק על ר"נ דהי' רבו ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. מ"מ כיון דרבינא דהוא בתרא מוקי לה בסנהדרין ד' ט' דרבנן ס"ל כרבי מוכח מרבינא ג"כ דפסק כרבי והוא בתרא עכ"ד. ואם גם דיש להאריך על דברי הב"י לפמ"ש תוס' בסנהדרין שם דהא דפסק ר"י כר"י היינו בהא דבד"מ תתקיים העדות בשאר. משא"כ בענין התראה ס"ל כרבי. וממילא נדחים דברי הב"י. וכבר האריך בזה הנוב"י מהדו"ת בסי' ע"א עי"ש מ"מ לענ"ד נראה דכונת רש"י בגיטין ד' ח"י ע"ב היא ג"כ לראי' הב"י דכתב שם בד"ה ונמצא אחד מהם קו"פ וקימ"ל בסנהדרין [ד' ט'] אפי' מאה עדים ונמצא אחד מהם קו"פ עדותן בטלה עכ"ל ולכאורה תמוה דברי רש"י במ"ש דקימ"ל בסנהדרין הא שם לא איפסק הל' כלל. ובמכות ד' ו' דהיא מקור הדין דמחולקים שם כמאן הל' לא הביאו. ולזה י"ל דממכות ליכא ראי' דהל' כרבי דאדרבא י"ל דהל' כשמואל דפוסק כר"י דהוא רבו של ר"נ. ולזה כתב מסנהדרין וכונתו לראי' הב"י דרבינא דהוא בתרא מדמוקי לרבנן כרבי ש"מ דהכי ס"ל. ומזה יש להביא קצת ראי' דרש"י ס"ל דדיני גיטין אם גם דהוא להתיר דבר ערוה אפ"ה היא שוה לד"מ ועדים המהני בד"מ מהני ג"כ בגיטין וכמ"ש הטעם דהא כל עיקר הדבר דבעי' עדים בגיטין וקידושין היא משום דגמרי' דבר דבר מממון. ומשו"ה עדות דמהני בממון מהני ג"כ בגיטין. ועי' בתשו' בשמים הרא"ש בסי' ל"ז. דבאם נימא דדיני גיטין שוה לדנ"פ לאיזה ענין כתב דקימ"ל נמצא קו"פ עדותן בטלה הא בזה לא פליגי כלל רבי ור"י. ולכ"ע בדנ"פ עדותן בטילה. ודוחק לומר דכונת רש"י היא דלכ"ע בדנ"פ עדותן בטלה דזה אינו. גם מהא דהביא בסנהדרין ולא במכות דשם עיקר הדין דנמצא קו"פ [וצ"ע עפמ"ש הנתיבות בסי' כ"ח ס"ק ז' לישב דברי הרמב"ם דס"ל דעדות שבשטר ל"מ מה"ת. ותמהו מגיטין וקידושין והאריך הנתיבות. ותמצית דבריו כיון דבעידי גיטין וקידושין לאו אגמר הענין קמסהדי, ועדותן אינו רק מעידין שנכתב ברצון הבעל והגט הזה ראוי לגרש בו. ובעדות כזה אפי' עד מפי עד כשר כיון דלא אגמר הענין קמסהדי. ומשו"ה מהני גם מפי כתבם עי"ש ולפ"ז י"ל דמשו"ה שם בגיטין בהא דאמר לעשרה כתבו גט לאשתי והי' אחד מהם קו"פ לענין זה שיתבטל העדות משום קו"פ זה תלי' בודאי אי אמרי' גם בד"מ נמצא קו"פ אם לא. דבזה ל"ש לומר דהיא שוה לדנ"פ כיון דלא אגמר עדות קמסהדי. ומשו"ה מהני אף דהיא מפי כתבם ועד מפי עד והא דכתבו תוס' דגיטין שווים לדנ"פ היא עדי' מסירת הגט דמעידים על גמר הענין. ובזה יהי' מוכח דגם היכא דלא בעינן הגדה בפני ב"ד אפ"ה אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה, ואפי' במקום דל"ח הגדה בפני ב"ד דהיא מפי כתבם אפ"ה פוסל משום קו"פ. ועימש"ל. ועוד חזון למועד לעיין בזה היטב]: והנה בסנהדרין ד' כ"ח דילפינן דקרובין פסולין לעדות מלא יומתו אבות על בנים. ועדים הקרובים להדדי מדכתיב ובנים. ובד"מ דפסולין היא משום דגמרי' ממשפט אחד יהי' לכם ועימש"ל בפ"א דמהך מוכח דקרובין אינם מחייבין בעדותן אפי' שבועה. דאל"כ האיך נוכל למילף ממשפט אחד נימא כמ"ש התוס' במכות לענין עדות מיוחדת דהקרא ע"כ לא קאי על ד"מ דעדות מיוחדת קם לשבועה כ"כ נימא בקרובין עי"ש. ולפ"ז יש לעיין בעדים הקרובין להדדי דכל אחד בפני עצמו הוא עד כשר רק בצירף שניהם הם פסולים. אבל מ"מ כל אחד בפני עצמו הוא עד כשר. וממילא בזה בד"מ מחוייב עכ"פ שבועה ע"י עדים הקרובים להדדי. וא"כ בזה הקו' במ"ע האיך גמרי' ד"מ מדנ"פ ממשפט אחד דעדים הקרובין להדדי פסולין להעיד גם בד"מ הא בזה קשה הא ע"כ הקרא לא קאי אד"מ כיון דמחוייב עכ"פ שבועה ע"י העדים הקרובין להדדי. וצ"ל כיון דשניהם הם פסולין להעיד ביחד. ממילא ליכא אף חיוב שבועה משום דהוה נמצא קו"פ דעדותן בטלה אף לענין שבועה כנ"ל בפ"א. אמנם הא תינח לרבי דס"ל דגם בד"מ אמרי' נמצא אחד מהם קו"פ עדותן בטלה. משא"כ לר"י דס"ל בד"מ תתקיים העדות בשאר. וא"כ בעדים הקרובין להדדי בודאי מחויב שבועה מכח אחד מהם וכיון שכן הקו' במ"ע יהי' מהני עדותן לגמרי דהקרא דלא יומתו ע"כ לא קאי ע"ז כיון דבד"מ יש תועלת בעדותן עכ"פ לענין שבועה:
וראיתי בירושלמי דסנהדרין בפ' אחד ד"מ ד' כ"ג וז"ל אמר ר' יוסי אם אתה אומר כן וכו' ומנין שלא יהי' העדים קרובין זה לזה הגע עצמך שהוזמו לא מפיהן הן נהרגין עכ"ל עי"ש. והר"ן בכתובות ס"פ האשה שנתארמלה תמה על הירושלמי דהא טעם זה נדחה בגמ' דידן בסוגי' דסנהדרין דף כ"ח הנ"ל ממתני' דב"ב דג' אחים ואחד מצטרף עמהם הם עדות אחת לענין חזקה עי"ש, ולפמ"ש הי' מקום לומר דכפי הנראה הך דמניין שלא יהי' העדים קרובין זה לזה הנאמר בירושלמי היא סיום דברי ר' יוסי וי"ל דר"י לשיטתו הוצרך לטעם זה. דמשו"ה עדים הקרובין להדדי פסולין משום דעד זומם נהרג בעדות אחיו. דל"ל הטעם משום דילפינן מדכתיב ובנים וד"מ גמרי' מדנ"פ ממשפט אחד. כיון דר"י ס"ל דבד"מ ל"א נמצא קו"פ עדותן בטלה. וא"כ בשני אחים מחוייב עכ"פ שבועה. וא"כ ע"כ ל"ל דהקרא קאי על ד"מ. וכמ"ש. ולזה ס"ל לר"י טעם אחר משום דעד זומם נהרג בעדות אחיו. ובאמת צ"ל דהוא חולק על המתני' דג' אחים וצ"ע עוד בזה: ובדרך פלפול אמרתי בזה להמתיק דברי רבי דאמר אחד ד"מ ואחד דנ"פ ואימתי בזמן שהתרו בהן דאל"כ מה יעשו ב' אחים דלפמ"ש תלי' הא בהא דאם ל"א גם בד"מ נמצא קו"פ ע"כ הטעם דעדים הקרובין להדדי פסולין משום דעד זומם נהרג בעדות אחיו. ולפ"ז בב' אחים ואחד עמהם בזה ל"ש עד זומם נהרג בעדות אחיו דאף אם לא העיד אחיו כלל רק הוא והאחר מן השוק הי' נהרג ג"כ ואינו נהרג מחמת עדותו של אחיו ועימש"ל בשער... ולפ"ז ממילא בשני אחים ואחד מן השוק בזה ליכא שום פסול כלל. דנוכל להצטרף גם השני אחים להעיד ביחד לגוף העדות. ולפ"ז לר"י לק"מ קו' רבי מה יעשו ב' אחין כיון דבזה לא הוה פסול כלל. ועימש"ל בפ'... דקו' רבי היא רק מעדים הקרובין להדדי. דאם הם קרובין להרוצח ל"ק מה יעשו דבזה כיון דהם פסולין לעדות מסתמא לא יבואו לב"ד להעיד שלא יתבטל העדות על ידם. וממנ"פ אם ירצה לבוא שיבטל העדות שלא יהרג הרוצח ממילא עדיין יכוונו להעיד לבטל העדות. ולזה ל"ק רק מעדים הקרובין להדדי דבזה מסתמא לא ירצו לבטל העדות רק דיבואו לב"ד כיון דכל א' בפני עצמו הוא עד כשר. ולזה יבוא לב"ד כמ"ש תוס' דלא ידע שכבר העיד אחיו בב"ד. ולפ"ז לר"י לק"מ קו' רבי. ולזה הקדים רבי אחד ד"מ ואחד דנ"פ נמצא אחד מהם קו"פ. ולפ"ז י"ל דעדים שהם קרובין להדדי פסולין מלא יומתו. וד"מ גמרי' מדנ"פ ממשפט אחד. וממילא שני אחים פסולין להעיד אף אם אחד מן השוק מצטרף עמהם. ולזה הביא ראי' שפיר ואימתי בזמן שכוונו להעיד [ויש לדחות זה ולומר דגם לר"י בדנ"פ פסולין עדים הקרובין להדדי בלא הא דעד זומם נהרג בעדות אחיו מדכתיב ובנים רק בד"מ הוצרך לטעם זה כיון דלא נוכל למילף ממשפט אחד לר"י] ואף דעדיין יש להקשות גם לרבי הא ע"כ הקרא דלא יומתו לא קאי על ד"מ דהא בד"מ מ"מ משכחת דב' אחים יהי' מחייב עכ"פ שבועה, בלא כוונו להעיד דאז אינם מבטלין. או באופן דלא ראו זא"ז. אפשר לומר כיון דמשכחת לה שלא יהי' מחייבים אף שבועה כגון בכוונו להעיד שפיר גמרי' ממשפט אחד. כיון דיש מקום דהקרא קאי על ד"מ ג"כ. ודוקא בעדות מיוחדת דבזה בשום ענין לא יתכן שלא יהי' העדים מחייבים שבועה במקום דאיכא שבועה ועימש"ל בפ"ג דבשני עדים כיון דצריכים זה לזה בכל ענין מבטלין אף אם לא כוונו להעיד. וגם לא ראו זא"ז ממילא דניחא בל"ז לרבנן. ולפ"ז אם נימא דהא בהא תלי' דאי אמרי' דעדים הקרובים להדדי פסולין מהטעם דלא יומתו אבות על בנים וכו' ובנים. ובד"מ גמרי' ממשפט אחד ע"כ דקימ"ל דגם בד"מ אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה. ממילא לפי האמת לדידן דקימ"ל כהך מתני' דג' אחים ואחד מצטרף עמהם. וע"כ דלא אמרי' הך סברא דעד זומם נהרג בעדות אחיו. משום דהזמה מעלמא קאתי כמבואר בגמ'. רק דהעדים הקרובין להדדי פסולים מקרא ובנים וכו'. וד"מ גמרי' מדנ"פ ממשפט אחד. וא"כ ממילא יהי' ראי' דקימ"ל גם לענין זה כרבי דגם בד"מ אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה. ולא אאריך בזה דזה היא הלכה ברורה מכל הפוסקים דקימ"ל כרבי דגם בד"מ אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה ואף לקולא סמכינן ע"ז להנהו דמדמין עדות גיטין לדנ"פ. ממילא בזה אם גירש בפני עדים וביניהם הי' קו"פ ובאו לב"ד להעיד על הגירושין והקו"פ אמרו שלא כוונו להעיד. דבזה לר"י אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה. ולא הוה עדים על הגירושין וממילא דחייב הבא עלי'. ולרבי בזה מתקיים העדות בשאר. ובזה ר"י לחומרא ורבנן לקולא אפ"ה גם בזה לשיטת רוב הפוסקים קימ"ל כרבי גם בזה. ולפמ"ש תוס' סנהדרין ד' ט' הנ"ל דרב יודא ל"פ בר"י רק לענין זה דבד"מ תתקיים העדות בשאר אבל לענין התראה ס"ל ג"כ כרבי. וממילא בזה אף אי קימ"ל כר"י אמר שמואל אפ"ה בעינן כוונו להעיד דוקא: