אור ברסלב
משכן העדות ספר משכן העדות שער ג פרק יז

משכן העדות· רבי יעקב שמחה רפיש

ספר משכן העדות שער ג פרק יז

ספר משכן העדות שער ג פרק טז

הש"ך בסי' ל"ג ס"ק... האריך אם גם דעקרו חז"ל הדו"ח מד"מ מ"מ היכא דחקר הדיין להעד ואומר אינו יודע בחקירות בזה נתבטל העדות משום דבעי' עכ"פ שיהי' העדות ראוי להזמה אם נזים אותו. כמו דאמרי' לענין עדים הקרובים לדיינים שהם פסולים מטעם דהוה עדות שאי אתה יכול להזימה, דהקרובים לא יקבלו הזמה עליהם. כמו כן באמרו העדים אינו יודע בחקירות כיון דבזה חשיב העדות אינו ראוי להזמה. נתבטל עדותן. עוד הביא ראי' מהא דהכחשה בחקירות פוסל גם בד"מ וע"כ משום דבעי' עדות שאתה יכול להזימה. והאו"ת דחה דברי הש"ך בשתי ידים. וכתב דברור דבילדותו כתב כן. דאם נימא כדבריו ממילא היכא דלא בדקו הב"ד אותם כלל בדו"ח נימא ג"כ שהיא עדות שאי אתה יכול להזימה. דהא על דברים שבלבם לא יפול הזמה. וכן במה שהביא ראי' מהא דהכחשה בחקירות מבטל זה אינו משום דהיא עדות שאאי"ל רק דבזה אמרי' דאחד מהם ודאי משקר עיי"ש בש"ך ובאו"ת. וכבר כתבתי בפי"ג לישב דברי הש"ך דכונתו כמו בהכחשה בשבע החקירות המביא אותם לידי הזמה. דאי לא הוה בעי' עדות שיכול להזימה אזי החקירות הללו כמו הבדיקות שאינם לעיקר העדות כלל. כמ"ש הלח"מ והמ"ל בפ"ב מהל"ע. וא"כ ע"כ הא דהכחשת חקירות פוסל בד"מ ולא הכחשת בדיקות. דהיא משום דגם עכשיו דעקרו הדו"ח מ"מ בעי' עכ"פ שיהי' העדות ראוי להזמה. ומשו"ה לא חשבי כבדיקות והוספתי עוד דהא אם נימא דלא בעינן עדות הראוי להזמה כלל. הא גופו קשה אמאי פוסל הכחשת חקירות בהנך חקירות שהם להזמה נימא דלא דייקא בהנהי. כיון דלא נפ"מ בהני לעיקר העדות. ולזה לא דייקו, רק דאם נימא כן לא יהי' שייך ראוי להזמה דאף אם יוזמו לא יהי' מוזמין דיאמרו דלא דייקו בזמן ומקום. ולזה היכא דחקרו הב"ד אותם בדו"ח. בזה הניחו על דין תורה דלא נתרץ אותם בהשבע חקירות דלא דייקו למען יפול הזמה עליהם אח"כ. ועיקר דברי הש"ך היא רק כמו אם חקרו בהשבע חקירות והוכחשו זא"ז דנתבטל עדותן גם עכשיו. וע"כ דהטעם היא דהב"ד לא עקרו רק דלכתחילה אין לחקור אותם בהו. משא"כ אם הב"ד חקרו אותם הניחו על דין תורה. ופוסל הכחשת חקירות. ובזה הנכון כמ"ש הש"ך כי היכא דהב"ד הניחו על דין תורה היכא דהם מכחישין זא"ז כמו כן הניחו על דין תורה היכא דאמרו איני יודע בחקירות יתבטל ג"כ העדות ותו ל"ק קו' האו"ת דגם אם לא אמרו הדו"ח הא היא ג"כ עדות שאאי"ל ומ"ל אם לא אמרו כלל. או דאמרו איני יודע דזה אינו. דכמו הכחשה בחקירות. אם לא חקרו הב"ד אותם כלל בהחקירות הא נתקיים העדות ואף דמה"ת בעי' דו"ח. ובלא הדו"ח לא מתקיים העדות. וחשדינן העדים למשקרים ואפ"ה מתקיים העדות משום דהחכמים עקרו הדו"ח. וא"כ גם היכא דמכחישין זא"ז נימא ג"כ כיון דהחכמים עקרו הדו"ח. ה"ל דברים שאינם לעיקר העדות כלל ולא נפסלו אף אם משקרים בכונה. וגם כבר נגמר העדות. והאיך יכולין אח"כ לבטל העדות. וע"כ דהיכא דבדקו הב"ד אותם בדו"ח בזה לא עקרו חכמים הדין תורה והניחו על דין תורה. כמו כן היא על דין תורה ג"כ באמרו איני יודע בחקירות דנתבטל ג"כ העדות. ויותר מזה כתבתי בפ' הנ"ל די"ל דדוקא היכא דחקרו הב"ד אותם בדו"ח והוכחשו זא"ז בזה נתבטל עדותן. משום היכא דחקרו הב"ד אותם הניחו על דין תורה משא"כ אם לא בדקו הב"ד אותם בדו"ח כלל רק הם מעצמם הכחישו זא"ז בדו"ח י"ל דבזה לא נתבטל עדותן. דדוקא אם הי' ע"פ ב"ד בזה לא עקרו כיון דהב"ד בדקו אותם הרי רוצים בדו"ח. ובאם נימא כן ממילא גם לענין אינו יודע ג"כ דוקא אם הב"ד חקרו אותם בדו"ח ואמרו אין אנו יודעין בזה נתבטל עדותן משום דבזה הניחו הדין על דין תורה משא"כ היכא דלא בדקו הב"ד אותם כלל בהדו"ח. והם מעצמם אמרו אין אנו יודעין בחקירות לא נתבטל בזה דהיכא דלא חקרו הב"ד אותם על החקירות אזי אמרי' כל זמן שלא חקרו הב"ד בהם עקרו הדו"ח ואינו פוסל אינו יודע. ובזה יהי' מיושב הא דהקשה האו"ת על הש"ך מסי' מ"ג סעיף י"ט בעדים שאינם זוכרים זמן הלואה ואינם יודעים באיזה יום הי' יכתבו בשליש הראשון והרי שם אמרו דאינם יודעים בהחקירות עי"ש. אבל בזה י"ל כיון דשם לא הוה ע"פ חקירות ב"ד וכיון דעקרו הדו"ח העדות קיים אף דלא ידעו הדו"ח. ובל"ז מיושב ג"כ דברי הש"ך דכמו היכא דהכחישו זא"ז בחקירות העמידו על דין תורה. וע"כ דלא עקרו רק באם לא אמרו כלל הדו"ח משא"כ היכא דהעידו בפני הב"ד ואמרו החקירות והוכחשו כיון דאמרו החקירות בפני ב"ד העמידו על דין תורה. כ"כ העמידו לגמרי על דין תורה. ובאם אמרו איני יודע בחקירות פוסל ג"כ דכיון דאמרו החקירות רק דלא יודעים העמידו הדבר על דין תורה. והא דסי' מ"ג שם לא הי' אומרים לפני הב"ד דלא יודעים החקירות ולזה לא נתבטל העדות ויכולין לכתוב שטר על השליש הראשון ולאחר שנכתב השטר דנין עליו. ואף דהב"ד יודעים אח"כ דלא הי' יודעים בעת כתיבת השטר הזמן הלואה. מ"מ כיון דיכול להיות דעכשיו זוכרים זמן הלואה ויכולין לומר נזכרנו כנ"ל בפ'...:

ויש להביא קצת סמוכים לדברי הש"ך מהא דמבואר באם ע"א אומר קודם הנץ החמה והשני אומר לאחר הנץ החמה נתבטל עדותן משום דבזה לא טעו. והיכא דלא דקדקו בהנץ החמה ואמר על השעה ומכחישין זא"ז דאחד אומר בשתי שעות והשני אומר בג' נתקיים העדות דבשעה טעו. כמבואר בסוגי' דפסחים ובסנהדרין מ"א ע"ב בתוס' ד"ה אחד אומר בשתי שעות דכתבו הטעם כיון דאלו לא דייקי בהנץ רק בשעות ולזה תלינן בטעות. ויהבינן להו טעותייהו אם הוזמו הרי די"ל אם אחר אומר קודם הנץ ואחד אומר לאחר הנץ דנתבטל העדות משום דנפ"מ בזה לענין הזמה דהא אם הי' אומרים בשעות הי' נתקיים העדות אף דצריכים ליתן להו הטעות מקודם הנץ עד אחר הנץ. אפ"ה אם אמרו בהנץ נתבטל העדות ואמרי' דחשוב הכחשה בחקירות. דהא גם בד"מ דעקרו הדו"ח אפ"ה אם אחד אומר קודם הנץ ואחד אומר לאחר הנץ נתבטל העדות ג"כ כמבואר בסמ"ע ס"ק... וע"כ דחשיב הכחשה בחקירות כיון דנפ"מ לענין הזמה, ואמרי' דהעד האומר קודם הנץ אינו אומר כהשני דהיא לאחר הנץ דידע דעל זה יכולים להזים אותו. הרי אם לא הי' אומר קודם הנץ רק על השעה הי' מתקיים העדות וכעת שאומר על הנץ החמה נתבטל העדות. ואם גם דאין זה ראי' ממש לדברי הש"ך מ"מ לפמ"ש אין דברי הש"ך תמוהים כל כך:

גם במה שהאריך הנוב"י בסי' ע"ב לדחות דברי הש"ך דאינו יודע אינו פוסל בממון משום דלא בעינן בממון עדות שיכול להזימה. הנה בעיקר הדין בארתי לקמן בשער... דגם בממון בעי' עדות שילה"ז רק אפי' אם נימא כדבריו דלא בעי' עדות שיכול להזימה היא דוקא שיהי' העדות ראוי אם יבואו המזימין להזים אותם לעשות בהו דין הזמה. אבל מ"מ בעינן שיהי' העדות ראוי להזמה למען יהי' יראים להעיד שקר מעונש הזמה שיהי' נפסלי' לעדו' ויתגלה לעין כל שהם עידי שקר, וזה מוכח מהא דהצריכה התורה לבדוק בהשבע חקירות המביא אותם לידי הזמה בכל עדות אפי' היכא דלא מקיימינן בהו דין הזמה. ועימש"ל בפ"א והא ראי' מרבא דס"ל דבעדים זוממין לא בעי' עדות שיכול להזימה כמבואר בסנהדרין ד' ע"ח ועיקר דו"ח נאמר בעדים זוממין. אלא ע"כ דס"ל דאף דלא בעינן לקיים בהו דין הזמה אפ"ה בעי' דו"ח למען יראו אם יוזמו מעונש שיפסלו לעדות ויתגלה שהם עידי שקר, ומשו"ה הא דאיני יודע בחקירות פוסל היא בכל עדות אף היכא דלא מקיימינן בהו דין הזמה כלל. ואף בע"א הבא לחייב שבועה אמרי' אם אומר איני יודע בחקירות נתבטל עדותו כיון דלא נוכל להזים אותו ולא ירא עבור ההזמה שיתגלה שהעיד שקר. ומשו"ה גם בזמן הזה דבכל עדות היא עדות שאי אתה יכול להזימה דהוא לקיים בהו דין הזמה דהא אם יוזמו לא נוכל לקיים כאשר זמם משום דזה היא קנס ואין אנו דנין דיני קנסות בזה"ז. רק דהעדות נתקיים אף דהיא עדות שאאי"ל דהיינו לקיים כאשר זמם. ואפ"ה לדברי הש"ך איני יודע פוסל דעכ"פ בעי' שיהי' העדות ראוי להזמה למען יראו להעיד שקר עבור ההזמה אם יוזמו יהי' נפסלים לעדות ויתגלה שהם עידי שקר. ולזה הביא הש"ך ראי' דגם לאחר דעקרו חכמים הדו"ח אפ"ה אמרי' דבעדים הקרובין לדיינים פסולים. וע"כ משום דבעי' עכ"פ שיהי' העדות ראוי להזמה גם לאחר דעקרו חכמים הדו"ח. ואף בזה"ז דלא נוכל לקיים בהו דין הזמה כיון דהיא קנס בעי' עכ"פ שיהי' ראוי להזמה למען יראו עכ"פ מעונש שיפסלו לעדות ושיהי' בזוי בעיני כל כי לא בעבור עונש כאשר זמם לחוד בעי' שיהי' העדות ראוי להזמה רק למען יראו מעונש הדברים שמאיימין עליהם ג"כ ושיהי' נפסלים לעדות דהא גם בעדות החדש אמרי' ג"כ דאין עד נעשה דיין והיא ג"כ משום דהיא עדות שאאי"ל והא בעדות החדש לא שייך כאשר זמם כלל כמ"ש בפ"א וע"כ דבעי' שיהי' ראוי להזמה למען נוכל להזים אותם עכ"פ למען יראו להעיד שקר שיתגלה אח"כ שהם עידי שקר. ומשו"ה גם איני יודע בחקירות פוסל בהו. ואם גם דאין כונת הש"ך כן מ"מ הדברים ראוים לאמרם דגם בזמן הזה בעי' שיהי' העדות ראוי להזמה מיראת העונש. וכמ"ש דנראה דהא דהבזוים פסולים לעדות מדרבנן היא משום דאין להם יראת הבושה שיהי' להם אם הוזמו. הרי דגם בזה"ז בעי' עכ"פ שיהי' העדות ראוי להזמה מיראת הבושה וממילא אם הם אומרים איני יודע הם כבזויים דפסולים כיון דאין להם יראת הזמה כל עיקר. והאו"ת חולק על הש"ך וכתב דבאם אמרו איני יודע בחקירות כשר העדות. אבל מ"מ עדים הקרובים לדיינים פסולים דבעי' עכ"פ שיהי' העדות מוכשר להזמה אם יכוונו המקום עי"ש. ומדברי הר"ן בכתובות לא משמע כן מהא דכתב דעדות שבשטר יכולין להיות הדיינים קרובין להעדים כיון דבלא"ה היא עדות שאאי"ל דיאמרו אחרנוהו וכתבנוהו. ולדברי האו"ת י"ל דאפ"ה הם פסולים דבעי' שיהי' מוכשר לקבל עדות הזמה אם יאמרו בזמנו כתבנוהו:

והנה מהא דבאם אמר בעדות שבשטר בזמנו כתבנוהו דשייך בו הזמה ותמהו דילמא משקרי קמאי דאמרו בזמנו כתבנוהו עי"ש והנתיבות בסי' ל' ס"ק א' כתב הטעם כיון דזה חשיב מן החקירות והיכא דנפסלו בחקירות נפסלו למפריע עי"ש ממילא דמזה מוכח דהיכא דהעדים אומרים אח"כ החקירות בזה העמידו דבריהם על דין תורה כמו שהיא מדין תורה. וממילא אם אמרו איני יודע בחקירות אמרי' ג"כ כיון דהיכא דאמרו החקירות העמידו דבריהם שיתבטל העדות אף שנגמר מכבר כמ"ש הנתיבות שם ה"ה באמרו איני יודע בחקירות נתבטל ג"כ העדות עימש"ל בזה. ויש להוסיף עוד להסביר טעמו דהש"ך מקו' האו"ת דהא על מה שבלבם לא יפול הזמה. די"ל דהש"ך ס"ל דהיכא דאמרו איני יודע בחקירות גרע טפי דאמרי' בזה כמ"ש הפי' המשניות ר"פ ה"ב וז"ל ואם אמר בחקירות איני יודע א"א בהו הזמה בשום פנים ולפיכך עדותן בטלה ונאמר עדות שקר היא וזה שאומר בחקירות איני יודע היא כדי שלא תתקיים עליהם הזמה עכ"ל וי"ל דזה היא ג"כ טעמו דהש"ך דהיכא דלא בדקו אותם כלל בדו"ח ליכא ריעותא ואמרי' מסתמא עידי אמת הם ויודעים בטוב הדו"ח משא"כ אם בדקו אותם ואמרו איני יודע אמרי' להיפך אם הי' עידי אמת הי' יודעים בדו"ח. ומזה דלא יודעים בדו"ח יש רגלים לדבר דהם עדות שקר. ואמרו איני יודע למען לא יחול הזמה עליהם:

ויש לעיין לשיטת הש"ך דהיכא דאמרו איני יודע בחקירות נתבטל ג"כ העדות. וממילא כמו דמחליט הנתיבות ריש סי' ל' דאם הב"ד חקרו את העדים בתשרי על עדות שהי' מעידים בניסן והוכחשו זא"ז בדו"ח נתבטל עדותן למפריע עי"ש. וממילא דלדברי הש"ך כמו כן אם אמרו אח"כ על החקירות איני יודע נתבטל ג"כ עדותן למפריע. ויש לעיין בזה מסוגי' דעדים שאמרו דמבואר אם העדים אמרו אנוסים היינו מחמת נפשות וכתב ידם יוצא ממקום אחר אינם נאמנים. ואמאי לא נימא הא אם אמרו איני יודע באיזה יום שהי' הלואה הי' נתבטל העדות ועכשיו שאמרו דלא הי' הלואה כלל לא יתבטל העדות וגם בס"ד דרמי ב"ח דלא אמרי' בעדות שבשטר כיון שהגיד. ולזה באנוסים היינו מחמת נפשות נאמנים בכל ענין אף בכתב ידם יוצא ממקום אחר. רק באנוסים מחמת ממון אינם נאמני' רק במיגו ותמהו התוס' שם הא תמיד אית להו מיגו דהי' אומרים אנוסים מחמת נפשות ותי' דמיגו דבי תרי ל"א עיי"ש וקשה אמאי לא יהי' נאמנים במיגו דהי' אומרים לא ידענו את יום הלואה באיזה יום הי'. ובזה נתבטל עדותן ג"כ. ובזה לא שייך דה"ל מיגו דבי תרי דבאם אחד מהם אומר איני יודע בחקירות נתבטל העדות ג"כ אף אם חבירו יאמר דזוכר יום הלואה. ובל"ז יהי' קשה הא אית לי' מיגו דהי' מכחיש את עצמו בזמן הלואה הנכתב בשטר. ואם גם דאם יאמר דקודם זמן השטר נעשה הלואה לא יתבטל השטר דתלינן לומר דהיא מאוחר. מ"מ הא יכול לומר דבזמן מאוחר מזמן הנכתב בשטר הי' הלואה. דבזה ודאי מכחיש את עצמו באותו חקירה דבזה לא נוכל לישב את דבריו דהא מוקדם הוא פסול. ויתבטל העדות ג"כ לדברי הנתיבות דע"י הכחשת חקירות נתבטל אף לאחר הזמן. ובזה אם אחד מהם יכחיש את עצמו ולא השני יתבטל ג"כ העדות גם ל"ש כיון שהגיד כיון דהי' בלא דו"ח ועי' בנתיבות ר"ס כ"ט ולפמ"ש בפ' הקודם די"ל דלא אמרי' כן רק אם הב"ד חקרו אותם ע"ז ולא אם הם מעצמם אמרו כן י"ל ועימש"ל בשער... וצ"ע:

גם לפמ"ש בשיטת הרמב"ם דס"ל דאם העדים אינם זוכרים הלואה לא נוכל לדון ע"פ השטר. רק דאינם נאמנים לומר דאינם זוכרים ההלואה בלא מיגו ולכן בכתב ידם יוצא ממקום אחר דלית להו מיגו אינם נאמנים לומר דאינם זוכרים. וא"כ יהי' קשה תמיד יהי' העדים נאמנים לומר דאינם זוכרים ההלואה במיגו דהי' אומרים דאינם זוכרים באיזה יום הי' ההלואה אם הי' בזמן הכתוב בשטר אם לא. דהיינו דאינם יודעים אם אחרנוהו אם לא. ובזה הי' נתבטל ג"כ עדותן שבשטר. וכמ"ש דלא הוה מיגו דבתרי כיון דאם אחד יאמר איני יודע אם גם דחבירו לא יאמר כן יתבטל עדותן ג"כ ובלא דברי הש"ך י"ל אף דאית להו מיגו] דהי' מכחישין עצמם בהחקירות וכמ"ש י"ל דזה לא חשיב מיגו דאם יכחישו עצמם בחקירות יפסל אחד מהם. משא"כ לדברי הש"ך צ"ע:

ולענין דינא כל האחרונים חולקים על הש"ך וס"ל דבאיני יודע בחקירות לא נתבטל העדות לאחר דעקרו חכמים הדו"ח מד"מ. וכן משמע לשון הרמב"ם והש"ע הנ"ל דנקטו דגם לאחר דעקרו רבנן הדו"ח מד"מ אם מכחישין זא"ז בדו"ח נתבטל העדות. ולמה לא נקטו רבותא ביותר דאף אם אמרו איני יודע בחקירות נתבטל ג"כ עדותן. גם בריב"ש מבואר בהדי' דגם בדין מרומה אינו פוסל איני יודע. וצריך לומר בפשיטות הא דהניחו הדין על דין תורה היכא דמכחישין זא"ז בדו"ח ולא באמרו איני יודע. משום דהיכא דמכחישין זא"ז ממש בדו"ח. דבזה נפסל אחד מהם בודאי לעדות ובודאי אומר שקר ולזה נתבטל העדות. משא"כ באמרו איני יודע הא יכול להיות דמ"מ העדות היא אמת רק דנשכח מהם זמן העדות. או די"ל דגבי הכחשה בחקירות אם לא הניחו הדין על דין תורה וגם בהכחשה בחקירות לא הי' נתבטל העדות ג"כ ממילא לא הי' משכחת הדין הכחשה והזמה. כמש"ל דאם הי' עדים אחרים מכחישין אותם על הזמן והמקום היינו אומרים ג"כ דלא נתבטל העדות משום דלא דייקו בהזמן כמו דאמרי' אם העדים מכחישין זא"ז בדו"ח ולזה הניחו הדבר בהכחשת חקירות על דין תורה דבעי' עכ"פ שיהי' העדות ראוי להזמה אם יאמרו הזמן והמקום. דבאם נימא דלא בעי' כלל שיהי' העדות ראוי להזמה באמת יהי' קשה אמאי לא עקרו גם אם מכחישין זא"ז בזמן. ומה בכך דלא יהי' שייך הכחשה והזמה. ולפ"ז כתבו שפיר דאם הדיינים קרובים לעדים פסולים, גם בזה"ז דבעי' עכ"פ שיהי' העדות מוכשר להזמה. דאל"כ אמאי יתבטל עדותן אם מכחישין זא"ז בדו"ח אע"כ דבעי' שיהי' העדות מוכשר להזמה. ומשו"ה עדים הקרובים לדיינים פסולים משום דלא יקבלו הזמה כלל. ואף דלפמ"ש בלא"ה בזה"ז לא נוכל לקיים דיני הזמה כיון דהיא קנס. מ"מ בעי' שיהי' ראוי להזמה לבטל העדות. ושיתגלה דהם עדי שקר למען יהי' עליהם עונש הבושה וכמ"ש. והאו"ת הקשה עוד על הש"ך דהא בז' חקירות היא באיזה יובל או באיזה שמיטה. וגם באמרו באמש הרגו בעי' השבע חקירות. ובזה"ז בודאי בכל עדות אינם יודעים באיזה יובל רק אמרו כך וכך לבריאת עולם. ועל השבע חקירות לא יודעים בודאי. ואמאי לא יתבטל העדות גם בזה כמו באתמול הרגו דבעי' כל השבע חקירות. וי"ל דמשום קו' זו ליכא ראי' כ"כ דלא כהש"ך משום די"ל כיון דלפמ"ש העיקר דבעי' שיהי' ראוי להזמה היא למען יהי' להם יראת הזמה קצת אף דלא נקיים בהו דין הזמה מ"מ יראו שיפסלו לעדות. וי"ל דגם בזה מ"מ יהי' להם יראת הזמה קצת. גם אי אמרי' דבעי' דוקא שיאמרו איני יודע על חקירת הב"ד דוקא ולא באמרו איני יודע בלא חקירת הב"ד לא נתבטל עדותן ליכא ג"כ ראי' דלא כדברי הש"ך מ"מ כל האחרונים מסכימים בזה דלא כהש"ך. ועימש"ל בשער דעדות שיכול להזימה. דכתבתי עוד מזה הרבה לבאר יותר דברי הש"ך בהא דמה"ת בעי' בממון עדות שיכול להזימה ולקיים כאשר זמם דוקא ודלא כהנוב"י:

תוכן העניינים

משכן העדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה