אור ברסלב
משכן העדות ספר משכן העדות שער ג פרק י

משכן העדות· רבי יעקב שמחה רפיש

ספר משכן העדות שער ג פרק י

ספר משכן העדות שער ג פרק ט

בפרק זה יבואר הא דעקרו החכמים הדו"ח מד"מ מאיזה טעם עקרו וגם לאחר דעקרו הדו"ח אם הוה עדותן עדות מה"ת או לא הוה רק דרבנן:

ז"ל הרמב"ם בפ"ב מהל' עדות הל' א' אחד ד"מ ואחד דינ"פ בדו"ח שנאמר משפט אחד יהי' לכם אבל אמרו חכמים כדי שלא תנעול דלת בפני לווין אין עידי ממון צריכים דו"ח. כיצד אמרו העדים בפנינו הלוה זה את זה מנה בשנה פלונית אע"פ שלא כוונו את החדש ולא את המקום שהלוה לו ולא את המנה אם הי' ממטבע פלוני או ממטבע פלוני עידותן קיימת. הל' ב' בד"א בהודאות והלואות מתנות ומכירות וכיוצא בהן אבל בדיני קנסות צריכים דו"ח. ואצ"ל במלקות וגלות. וכן אם ראה הדיין שהדין מרומה וחשש לו צריך דו"ח עכ"ל והנה במ"ש הרמב"ם אע"פ שלא כוונו את המקום ע"כ דלאו דהכחישו זה את זה במקום ובחדש. דהא הרמב"ם ס"ל שם בהל' ג' דהכחשה בחקירות פוסל גם בד"מ. וגם ל"ל דלא אמרו כלל המקום והחדש. דע"ז לא יתכן הלשון דלא כוונו רק ה"ל לנקוט אע"פ שלא אמרו. אלמא משמע דבדקו אותם על המקום ויום החדש והשיבו דלא ידעו המקום והחדש. והיא דומה למה דנקט הרמב"ם ולא את המטבע אם הי' ממטבע פלוני. דכוונתו דלא ידעו אם היא ממטבע פלוני או פלוני ה"ה בזה דאמרו איני יודע בחקירות וכ"כ הסמ"ע בסי' ל' ס"ק ב' ומבואר מזה דלא כהש"ך בסי' ל"ג שכתב דגם לאחר דעקרו החכמים הדו"ח מד"מ מ"מ אם חקרו הב"ד ואמרו איני יודע בחקירות נתבטל עדותן משום דבעינן עכ"פ שיהי' העדות ראוי להזמה. דמלשון הרמב"ם נראה דכוונתו באמרו איני יודע בחקירות ואפ"ה נתקיים עדותן. גם נראה מזה דלא כהנוב"י בסי' ע"ג שהאריך דאף דמדין תורה בעינן בד"מ דו"ח היא רק מחמת שלא יכחישו זה את זה. משא"כ אם אמרו איני יודע בדו"ח גם מה"ת לא נתבטל עדותן בד"מ. דכיון דהא דאינו יודע בחקירות פוסל הוא משום דה"ל עדות שאאי"ל. ובד"מ ל"ב עדות שאתה יכול להזימה ועימש"ל בש'... להוכיח דלא כהנוב"י רק דגם בד"מ בעינן עדות שיכול להזימה ממילא דאינו יודע פוסל. וגם כבר כתבתי בפ"א דאפי' במקום דלא בעינן עדות שיכול להזימה מ"מ פוסל אינו יודע דמן התורה בעינן עכ"פ שיהי' ראוי להזים אותם. ולפמ"ש מדברי הרמב"ם מוכח כן דהא הלשון כיצד קאי על מה דכתב קודם דעקרו החכמים הדו"ח מד"מ וע"ז כתב כיצד והוא דמן התורה דבעי' דו"ח ובאם לא כוונו הזמן והמקום פוסל ונתבטל העדות. רק דעכשיו דעקרו מד"מ הדו"ח נתקיים העדות אם לא כוונו מבואר דמה"ת נתבטל העדות באינו יודע בחקירות. וכיון שכן מוכח גם מדברי הרמב"ם דאפי' אי לא הוה בעינן בד"מ עדות שיכול להזימה אפ"ה הי' נתבטל העדות אם יאמרו איני יודע בחקירות מהא דכתב בהל' ב' בד"א בהודאות והלוואות. אבל בדיני קנסות צריכים דו"ח ואצ"ל דיני מלקות ובגלות. וגם זה קאי אדלעיל אבל בדיני קנסות בעי' דו"ח. וממילא דפוסל איני יודע בהם ואצ"ל דמלקות וגלות דפוסל בודאי אם אמרו איני יודע. והא בגלות ודאי לא בעינן עדות שיכול להזימה כמבואר בריש מכות, וא"כ אמאי יתבטל באינו יודע בחקירות. מזה ראי' למ"ש דבכל עדות פוסל אינו יודע דבעינן שיהי' ראוי להזמה וכנ"ל בפ"א ואי דא"כ יהי' קשה על הרמב"ם במ"ש ואצ"ל חייבי מלקות וגלות משמע דהיא כ"ש מדיני קנסות. דמ"מ הוא חידש גדול. וזה לא הי' נשמע מדיני קנסות דה"א דדוקא בדיני קנסות דבעינן בזה עדות שיכול להזימה פוסל אינו יודע בחקירות. משא"כ בדיני מלקות וגלות דלא בעינן בזה עדות שיכול להזימה אינו פוסל אינו יודע אין זה קו' על הרמב"ם דהא הרמב"ם לא בא להשמעינן בפ' זה דבדיני מלקות וגלות בעינן דו"ח ודיני דו"ח גבי חייבי מלקות וגלות רק בא להשמעינן דהא כמו דעקרוה חז"ל הדין דו"ח מד"מ כ"כ עקרוה מחייבי מלקות וגלות. לזה בא להשמיענן דהיא אצ"ל מדיני קנסות כיון דלא עקרוה מדיני קנסות מכ"ש מחייבי מלקות וגלות ואי דצריך להשמעינן דאינו יודע פוסל בהם זה אין לו ענין לכאן אבל זה ודאי מוכח דגם בחייבי גלות פוסל אינו יודע והיא ראי' למ"ש בפ"א:

וז"ל הר"ן בחידושיו ריש סנהדרין תוך ד"ה ובדין היא דכתב על הא דאמר ר"ח דבר תורה אחד ד"מ ואחד דינ"פ בדו"ח שנאמר משפט אחד יהי' לכם ומה טעם אמרו ד"מ ל"ב דו"ח כדי שלא תנעול דלת בפני לווין. כל דיני ממונות וכו' צריכים דו"ח דבר תורה ומומחין אלא שחכמים תקנו ותקנתם תקנה דהפקר ב"ד הפקר שלא יהי' צריכים דו"ח כדי שלא תנעול דלת בפני לווין דאם הי' צריכים דו"ח העדים לא יכוונו עדותן בדו"ח ויפסיד המלוה ולא ירצה להלוות. וכן נמי אם אתה מצריך דו"ח בגזילות וחבלות אתה פותח דלת בפני הגוזלין והחומסין שיגזלו ויחמסו ולא ימצאו עדות העדים מכונות פעם אחת לשבעים שנה ויתבטל כל דיני גזילות וחבלות ולפיכך תקנו שלא יהי' צריכים דו"ח עכ"ל ולכאורה נראה מדבריו במ"ש דאם נבעי דו"ח לא ימצאו עדות העדים מכוונים רק פעם אחת לשבעים שנה דכוונתו היא רק דיאמר איני יודע בחקירות דהיא שכיח טובא שיהי' נשכח מהם הזמן והמקום ויאמרו אינו יודע. דזה ודאי דוחק גדול לומר דהוא שכיח דיכחישו זה את זה ממש בדו"ח. דדבר זה לא ניתן להאמר שיהי' זה שכיח כ"כ שיהי' הכחשה גמורה. דמה"ת יכחישו זא"ז כיון דהיא עדות אמת ועל מה שהם מסופקים יאמרו אינו יודע וכבר כתבתי בפ'... הא אם זה יהי' שכיח כ"כ שיכחישו זא"ז ממש בדו"ח יהי' קשה אם גם דאותו העדות נתבטל היכא דמכחישין זא"ז בדו"ח משום דזה היא מה"ת דהכחשה בחקירות נתבטל העדות. וגם היכא דמכחישין זא"ז היא כעדות שאאי"ל. דהא ליכא ראי' מהא דאומרים הזמן והמקום. דהאמת היא כן דאל"כ הי' יראים מעידי הזמה. דהא באמת אחד מהם אומר על זמן אחר. וחיישינן דאומר על זמן אחר משום דירא לומר על זמן זה דידע דעל זמן זה נוכל להזים אותם ולא על זמן אחר מ"מ אמאי יהי' פסולין לעדות אחרת כיון דנוכל לתלות בטעות כיון דהיא דבר השכיח טובא. מזה נראה ג"כ דאם מכחישין זא"ז בודאי לא תלינן בטעות כיון דאומר כן בברי מה"ת יטעה. רק דחיישינן דיאמר אינו יודע בדו"ח. דזה שכיח טובא. וממילא דמוכח דלא כדברי הנוב"י. רק דא"י פוסל ג"כ בד"מ. דאל"כ לא הי' צריכים לעקור הדו"ח מד"מ דהא באם יאמרו אינו יודע יתקיים העדות אף מדבר תורה [וי"ל אי אמרי' בזה כהנוב"י דבד"מ לא בעינן דו"ח ואינו פוסל אינו יודע בחקירות. רק בגזילות וחבלות בזה בעי' דו"ח ופוסל אינו יודע וי"ל דמשו"ה בהא דעקרו הדו"ח בהודאות והלואות לא כתב הר"ן משום דלא יהי' עדותן מכוונת פעם אחת לע' שנה. משום דשם אינו החשש רק דיכחשו זא"ז וזה לא שכיח כ"כ שיכחשו זא"ז רק דמ"מ יהי' נעילת דלת דהמלוה ירא דילמא יכחשו זא"ז ולא ירצה ללות. משא"כ בגזילות וחבלות דבזה פוסל אינו יודע משום דבעי' בזה עדות שאתה יכול להזימה ולזה כתב פעם אחת לע' שנה ועימש"ל בשער...] וא"כ יהי' מדברי הר"ן ראי' דלא כהנוב"י רק דמה"ת פוסל אינו יודע: אמנם מרש"י ריש סנהדרין ד' ג' ע"א ד"ה שלא תנעול דלת משמע להיפך דהא דעקרו חז"ל הדו"ח מד"מ הי' משום דיראו דיכחישו זא"ז דכתב והעדים יטעו ולא תהי' עדותן מכוונת ולאיזה ענין כתב דהעדים יטעו ולא פי' דישכחו או דלא דקדקו מתחילה הזמן והמקום ואז יאמרו איני יודע בחקירות ויהי' ג"כ בטל העדות. וזה שכיח בודאי יותר דיאמרו העדים אין אנו יודעים מדו"ח מהא דיטעו ויכחשו זא"ז. מזה יהי' ראי' כהנוב"י דמשום זה לא הי' צריכים לעקור הדו"ח. דבאם יאמרו אין אנו יודעים יתקיים העדות אף מדבר תורה. ולזה ע"כ דהוא מטעם דיטעו ויכחישו זא"ז בדו"ח. ואפשר לומר דרש"י בא לישב דלאיזה ענין עקרו חז"ל הדו"ח דהא בזה הוצרכו לעקור שני דברים שהם מה"ת. אחד כיון דמה"ת בעינן עדות שיכול להזימה. וממילא כיון דעקרו הדו"ח. היא עדות שאאי"ל. וכאשר כתבו על הא דר"ח דמזה מוכח דלפי האמת לא בעינן בממון עדות שאתה יכול להזימה. ועוד עקרו דמה"ת בל"ז דבעינן עדות שיכול להזימה בעי' ג"כ דו"ח. למען נבדק אותם אם הוא עדות אמת דבאם הוא שקר יכחישו זא"ז. וכנ"ל דאין ענין זה לזה דאפי' במקום דלא בעינן עדות שיכול להזימה אפ"ה בעי' דו"ח. ומעתה אם נימא דחז"ל לא חשו בזה דילמא יכחישו זא"ז דהיא לא שכיח רק שיהי' נעילת דלת דיראים דיאמרו איני יודע בדו"ח. לאיזה ענין עקרו הדו"ח מד"מ לא יעקרו רק דלא יהי' בעינן בד"מ עדות שיכול להזימה. דהא בל"ז אף אם בעינן דו"ח מ"מ בזמן הזה יהי' עדות שאאי"ל וכנ"ל כיון דלא דנין דיני קנסות. וגם אם יבואו עדים להזים אותם לא יהי' מחוייבים מכאשר זמם. ולזה לא הי' צריכים רק לעקור הא דבעינן עדות שיכול להזימה ובאם הי' עוקרים את זה שוב לא הי' פוסל אינו יודע בחקירות. ולא הי' צריכים לעקור הדו"ח מד"מ. ולזה כתב רש"י דבל"ז דיאמרו איני יודע חשו ג"כ דיטעו ויכחישו זא"ז. ומשו"ה הוצרכו לעקור כל עניני דו"ח. אבל מדין תורה י"ל דגם רש"י ס"ל דאינו יודע בחקירות פוסל גם בד"מ. משום דגם בד"מ בעינן שנוכל להזימה:

ובזה י"ל קצת טעם לדברי הריב"ש הובא ברמ"א בסי' ט"ו סעיף... דכתב דהא דבדין מרומה בעינן דו"ח היא רק לכתחילה אבל אינם מעכבין בדיעבד. וגם אם אמרו איני יודע בחקירות לא נתבטל העדות. והנוב"י כתב ע"פ דרכו דגם דין תורה היא כן דאינו יודע אינו פוסל בד"מ. אבל אם גם דבדין מרומה הניחו על דין תורה אפ"ה אינו פוסל אינו יודע עיי"ש אבל לפמ"ש דנדחים דברי הנוב"י ליכא למימר כן. וי"ל דהיא משום בזמן הזה דאין דנין דיני קנסות וממילא דהוצרכו לעקור הא דבעי' מה"ת עדות שיכול להזימה גם מדין מרומה. דאל"כ לא נוכל לדין דין מרומה כלל בזמן הזה כיון דאין דנין דיני קנסות ממילא ה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה דבאם יוזמו לא צריכים לשלם מכאשר זמם דהוא קנס. והוצרכו לעקור הדין דבעינן עדות שיכול להזימה גם מדין מרומה למען נוכל לדון דין מרומה בזמן הזה. רק לא עקרו הדו"ח. ובעינן דו"ח למען לא יכחישו זא"ז אבל אין איני יודע פוסל. דהא גם אם אמרו ידענו ה"ל ג"כ עדות שאאי"ל. ובאם נימא כן יהי' ניחא במה שדחק הריב"ש דהא בגמ' משמע דדין מרומה היא שוה לדיני קנסות לגמרי. ובעינן דו"ח כמו בדיני קנסות. די"ל כיון דזה היא בזמן המשנה והי' דנין דיני קנסות ואז לא הי' צריכים לעקור גם הא דעדות שאי"ל מדין מרומה והי' בעינן ג"כ בדין מרומה עדות שאתה יכול להזימה ואז היא באמת דין מרומה שוה לדיני קנסות לגמרי והי' אינו יודע פוסל רק בזה"ז דהוצרכו לעקור הא דעדות שאתה יכול להזימה ג"כ כמ"ש ולכן אינו פוסל אינו יודע [אמנם דזה אינו לפמש"ל בפ' א' דבלא הא דבעינן לקיים בהו דין הזמה פוסל ג"כ אינו יודע בחקירות משום דבעינן שיהי' ראוי להזמה למען יהי' יראים להעיד עדות שקר שיהי' בזוי' ויפסלו לעדות ממילא דל"ש זה. דגם בזמן הזה אם גם דלא נוכל לקיים כאשר זמם. מ"מ אם יוזמו יפסלו לעדות ג"כ ועימש"ל עוד בזה: ויותר מזה נ"ל בישוב דברי הריב"ש דהנה התוס' ריש סנהדרין ד' ג' ד"ה שנאמר מקשים על הא דאמר ר"ח ד"ת אחד ד"מ ואחד דינ"פ בדו"ח שנאמר משפט אחד ומ"ט אמרו ד"מ לא בעינן דו"ח שלא תנעול דלת ומקשים ת"ל דעיקר דו"ח בעדים זוממים כתיב בד"מ ובדנ"פ. והי' נ"ל לישב קו' התוס' דהא בגמ' דהי' בודקין לא גמרי' מעדים זוממין ומעיר הנדחת ומעובד עכו"ם דכתיבי בהו הקראי דגמרי' מינייהו הדו"ח מזה לא גמרי' רק השבע חקירות המביאים אותם לידי הזמה כמבואר בר"פ הי' בודקין. אבל הדרישות והיא הדברים דשייכים לגוף העדות דגם ע"ז צריך לחקור אותם זה לא נלמד מינייהו. והנה הא דבודקים אותם בדו"ח היא משני טעמים. שבע חקירות הי' צריכים לבדוק אותם למען יהי' עדות שיכול להזימה דבלא שבע חקירות אי אפשר להזימן. וז"ל הרמב"ם בפי' המשניות בר"פ הי' בודקים ואם אמר בחקירות איני יודע אי אפשר בהם הזמה בשום פנים ולפיכך עדותן בטלה עכ"ל. וחיוב הדרישות היא משום דמהדרינן לבטל העדות וחשדינן להו לעדות שקר. ולזה בודקים אותם בדו"ח דמזה יתברר האמת. ודילמא יכחישו אהדדי בהדרישות יתבטל העדות ג"כ. אמנם הם שני ענינים נפרדים. דאם גם דידעינן דבודקים את העדים בהשבע חקירות המביאים אותם לידי הזמה. מ"מ עדן לא ידענו דבדקינן אותם בהדרישות. די"ל דדוקא בהשבע חקירות בודקים אותם למען יהי' עדות שיכול להזימה. אבל כיון דהיא עדות שאתה יכול להזימה תו לא בודקים אותם בדו"ח יותר. דמה"ת להרבות עליהם הדרישות לבטל עדותן אדרבא מהדרינן עליהם לקיים עדותן. וגם לאחר הדו"ח אמרי' מסתמא עדותן אמת. ומה"ת יבדקו אותם יותר בדו"ח. רק בדנ"פ גמרי' גם הדרישות מקרא דנכון דלא גרעינן מהבדיקות. ומצוה להרבות עליהם בבדיקות למען יתבטל העדות אם יכחישו זה את זה. ומעתה מצד הסברא הוה אמרי' אם גם דבד"מ בעינן השבע חקירות המביאים אותם לידי הזמה. וזה מוכח מהקרא דעדים זוממין הנאמר גם בד"מ כקו' התוס' הוה אמרי' דהיא רק בהחקירות דבזה בעינן גם בד"מ למען יהי' עדות שיכול להזימה. אבל בדרישות לא בדקינן להו בד"מ כלל. דמצד הסברא לא נוכל ללמוד זה מדינ"פ. כיון דיש לחלק דדוקא בדנ"פ. דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה. ומצוה להדר לבטל העדות למען נציל אותו ממיתה ולזה בודקים אותן גם בדרישות אולי יכחישו זה את זה ויתבטל העדות. משא"כ בד"מ מה"ת נחזור לבטל העדות. ובשביל הוצאות ממון לא מהדרינן לבטל העדות. דזה לא נקרא חומר. ועי' במש"ל בפ'... ובנתיבות ס"ק ה'. והוה אמרי' דבד"מ ל"צ לבדוק אותם בהדרישות כלל רק בהשבע חקירות המביאים אותם לידי הזמה דוקא. ולזה בעינן הקרא דמשפט אחד יהי' לכם דגלי לן הקרא דכמו דבדנ"פ בודקים את העדים בדרישות כמו כן בד"מ. וגם בד"מ מהדרינן לבטל העדות אי משום דחשדינן אותם לעידי שקר יהי' הטעם שיהי' כיון דגמרי' זה מקרא בעי' גם בד"מ הדרישות. וממילא דמיושב קו' התוס' דעיקר הקרא דמשפט אחד קאי רק על הדרישות. משא"כ החקירות בלא הקרא ידעינן ג"כ דבדקינן גם בד"מ למען נוכל להזים אותם רק ר"ח קאמר דגם בד"מ בעינן דו"ח. והדרישות לא מוכח מהקרא דעדים זוממים. ובעי' הדרש דמשפט אחד יהי' לכם. ובדוחק י"ל דקו' התוס' היא דמלישנא דר"ח משמע דגם על החקירות בעי' הדרש דמשפט אחד יהי' לכם וזה אינו דהחקירות מפורש בקרא ויותר מזה נ"ל דקו' התוס' היא רק לר"ח דנלמד מדבריו דבא להשמעינן אף דהדו"ח היא מה"ת אפ"ה עקרו רבנן הדו"ח מד"מ משום נעילת דלת. דהא לא בא להשמעינן הדיני דו"ח מד"מ רק עיקר חידוש היא אף דהיא מה"ת אפ"ה עקרו רבנן הדו"ח. ולזה קו' התוס' היא על מילתא דר"ח דיותר ה"ל למנקט דהא החקירות נאמרו בפירוש בתורה בד"מ בקרא דעדים זוממין. ואם גם דמזה לא נלמד הבדיקות. מ"מ החקירות בעינן בודאי גם בד"מ למען יהי' עדות שיכול להזימה. וכיון דעקרו חכמים הדו"ח מד"מ ממילא היא עדות שאין יכול להזימה. ואמאי יתקיים העדות הא ה"ל עדות שא"א ילה"ז. רק דמשום נ"ד עקרוה. וזה הוה חידש יותר דאפי' דבר המפורש בקרא גבי ד"מ [ובזה כתבו דדבר המפורש בקרא לא עקרוה ואם גם דזה אינו מפורש בקרא רק דרשינן מפסוקי קרא אפ"ה היא חידוש יותר] אפ"ה עקרו החכמים מד"מ משום נ"ד ובזה יש להמתיק דברי התוס' דהעמידו קושיתם על דברי ר"ח. ולא על המתני' דר"פ אחד ד"מ ואחד דיני נפשות בדו"ח שנאמר משפט אחד יהי' לכם. אמאי בעי' משפט אחד. אבל בזה י"ל דעל המתני' ל"ק משום די"ל כמ"ש דעיקר הקרא דמשפט אחד לא קאי רק על הדרישות ולא על החקירות. רק על ר"ח קשה אמאי לא השמעינן חידש יותר דאפי' החקירות דכתיב בהדי' בד"מ עקרו ג"כ מד"מ משום נ"ד. והוצרכו לתירוצם: והנה כבר כתבתי בפ"א דהא דפריך הגמ' על המתני' דאחד ד"מ ואחד דנ"פ בדו"ח. וד"מ מי בעינן דו"ח הא תנן שטר שכתוב בו באחד בשמיטה וכו' שמא אחרוהו ואי בעינן דו"ח וכו' ופי' כמה מהראשונים דקו' הגמ' היא כיון דמאוחר כשר ממילא כל השטרות הוא עדות שאאי"ל דאם יוזמו יאמרו אחרנוהו אמנם רש"י פי' כיון דבעינן דו"ח. וזה בא לבטל עדותן, וא"כ היכא דמוכחשו קמן אמאי מתרצינן למילתייהו בשמא. והא דלא פי' רש"י בקו' הגמ' בפשיטות. הא ה"ל עדות שאאי"ל משום דיאמרו אחרנוהו, היא כמש"ש. דאם נימא דקו' הגמ' היא משום דהוה עדות שאאי"ל. בלא המתני' דהכא ה"ל להקשות על המתני' דאחד בשמיטה דהא עדות שאאי"ל דבעי' בד"מ זה לא נלמד מהקרא דמשפט אחד מדינ"פ רק דזה נאמר בהדי' בד"מ יד ביד ודרשינן דבר הניתן מיד ליד והוא ממון. וה"ל להקשות כיון דבעינן בממון עדות שאתה יכול להזימה מאוחרים אמאי כשירים. ומדהקשה הגמ' קו' זו על המתני' דהכא ש"מ דהקו' אינו משום עדות שאאי"ל רק כפי' רש"י. אמנם גם על הגמ' קשה אמאי לא מקשה באמת על המתני' דמאוחרים בלא המתני' דהכא הא הוה עדות שאאי"ל. והוא תמהון גדול [אם לא כפי' הרז"ה דבשטר ל"ש בלא"ה הזמה וכנ"ל בפ'...] ולזה י"ל דודאי ממתני' דמאוחרים כשירים בודאי מוכח דלא בעי' בממון בזמן הזה עדות שיכול להזימה דאל"כ מאוחרים אמאי כשירים ולזה ג"כ גם בס"ד הוה ידע הגמ' מזה די"ל דחז"ל עקרו הא דבעינן בד"מ עדות שיכול להזימה משום נעילת דלת. רק דהי' ס"ד דלא הוה צריכים לעקור רק הא דבעינן עדות שיכול להזימה דזה שכיח טובא ולרוב פעמים היא כן. דהעדים אומרים אינו יודע בדו"ח. וכמש"ל. ולזה יהי' נעילת דלת דכל אחד ירא ללות דילמא יאמרו העדים אח"כ אינו יודע בדו"ח ויתבטל עדותן ולזה עקרו חז"ל דלא בעינן בד"מ עדות שיכול להזימה, ושוב לא יהי' נעילת דלת. דאף אם יאמרו העדים אינו יודע לא יתבטל עדותן ג"כ. ולזה אם נימא דבד"מ לא בעי' הדו"ח כלל רק הא דבעינן השבע חקירות בד"מ היא רק למען יהי' עדות שיכול להזימה. ממילא לאחר דעקרו העדות שיכול להזימה ממילא לא בעינן בד"מ שוב דו"ח כלל. משא"כ אם נימא דגם בד"מ בעינן דו"ח כמו בדנ"פ ממשפט אחד יהי' לכם והא דמהדרינן לבטל העדות אם יכחישו זא"ז. וע"י זה יברר האמת אם לא משקרים בעדותן. והי' ס"ד דגמ' דהא דאמרי' במתני' אחד ד"מ ואחד דנ"פ בדו"ח משום משפט אחד זה קאי אפי' אם נימא דלא בעי' בד"מ הדו"ח משום עדות שאתה יכול להזימה [ונפ"מ לשיטת הרז"ה באם אמרו אמש לא בעינן דו"ח ואינו פוסל אינו יודע בהם משום דבל"ז הוה עדות שיכול להזימה רק דבעינן דו"ח משום דלא גרעי' מהבדיקות. ועימש"ל בפ'...] אפי' הכי בעינן בממון דו"ח כמו בנפשות מטעם דילמא יכחישו זא"ז ולפ"ז י"ל אם גם דעקרו הרבנן מד"מ והקילו דלא יהי' בעינן עדות שיכול להזימה משום נעילת דלת. לא עקרו רק למען לא נבעי' עדות שיכול להזימה כי זה שכיח טובא שהעדים יאמרו על החקירות איני יודע ויהי' נעילת דלת. ולזה הוצרכו לעקור דלא יהי' בעינן בד"מ עדות שיכול להזימה ולא יהי' פוסל אינו יודע אבל מ"מ י"ל דלא עקרו הדו"ח מד"מ דבלא עדות שיכול להזימה בעי' ג"כ דו"ח למען לא יכחישו זא"ז בהדו"ח. והי' ס"ד דזה לא הי' צריכים לעקור שלא לבדוק אותם בדו"ח. דמה"ת הי' להו לעקור את זה. כיון דהם עידי אמת מסתמא לא יכחישו זה את זה בדו"ח. ובאם יהי' מסופקים על אחת מהחקירות יאמרו איני יודע. ומה"ת יעקרו הדו"ח הא זה היא לתיקון העולם למען לא יעמדו עידי שקר. ובאם הם עידי אמת מסתמא לא יכחישו זא"ז. ופריך הגמ' שפיר אם נימא דגם בד"מ בעי' דו"ח והיא משום דמהדרינן לבטל העדות וחשדינן להו לעידי שקר אמאי נתרץ את העדים בשטר היכא דהם מוכחשים לפלוני ולזה תי' הגמ' דמשום נעילת דלת הוצרכו לעקור הדו"ח מד"מ לגמרי שלא יבדקו אותם בדו"ח כלל. משום דלא סגי בהא דעקרו בד"מ דלא יהי' בעי' עדות שיכול להזימה דעדיין יהי' נעילת דלת דאם גם דלא ירא להלוות מחשש דילמא לא יכוונו העדים עדותן בדו"ח דהיינו שיאמרו אין אנו יודעים משום דבזה יתקיים העדות כיון דלא בעינן בד"מ עדות שאתה יכול להזימה. אכתי ירא דילמא יכחישו זה את זה בדו"ח משום דיטעו וכמ"ש רש"י בריש סנהדרין הנ"ל דיכול להיות דאם גם דהיא אמת אפ"ה יכול להיות דיכחישו זא"ז. ויהי' נ"ד גם מטעם זה דיראו דיכחישו זא"ז. ולזה הוצרכו חז"ל לעקור הדין דדו"ח לגמרי מד"מ שלא יוצרכו לבדוק אותם בדו"ח לגמרי. ובזה ניחא הא דנקטו המתני' דר"פ אחד ד"מ. וכן ר"ח דד"ת אחד ד"מ ואחד דינ"פ בדו"ח שנאמר משפט אחד יהי' לכם. ומשמע דקאי גם על החקירות והא החקירות בעינן משום עדות שיכול להזימה. וזה כתיב בד"מ בהדי'. די"ל דבעי' למימר דאפי' אם נימא דבד"מ לא בעינן דו"ח משום עדות שיכול להזימה. והוא דעקרו משום נעילת דלת דיראו להלות דיאמרו אינו יודע בחקירות דהוא שכיח טובא אפ"ה בעינן עכ"פ לחקור אותם בדו"ח דדילמא יכחישו זא"ז בדו"ח. וזה גמרי' משום משפט אחד כמו דבדקינן בדנ"פ בדו"ח לבטל את העדות כמו כן בד"מ ומיושב באמת קו' התוס' דהא מעדי' זוממים לא מוכח רק דבעינן שבע חקירות המביא אותם לידי הזמה. ולזה לאחר דתיקנו דלא בעינן בד"מ עדות שיכול להזימה ה"א דלא צריכים לבדוק אותם בדו"ח כלל. משום דבד"מ לא מהדרינן לבטל העדות:

ובדרך פלפול י"ל דקו' התוס' הוא דמעדים זוממין מוכח דבלא עדות שיכול להזימה בעינן ג"כ דו"ח למען נהדר לבטל העדות. והוא לפמ"ש בשיטת הרז"ה דס"ל דהיכא דהעדים מעידים אמש הרגו דל"ב לבדוק אותם בדו"ח. וכתב הנוב"י דאין כונתו דל"ב דו"ח כלל דהא מבואר בגמ' דרמי' עליו רק כונת דבריו דבזה החקירות הם כמו הבדיקות ובודקים אותם בהם שלא יכחישו זא"ז משא"כ באמרו אין אנו יודעים בהם עדותן קיימת. וכתבתי דגם בעדים הבאים להזים לא בעי' ג"כ הדו"ח למען יהי' עדות שיכול להזימה. דבל"ז נוכל להזימם כיון דהם אומרים על השעה שאתם מעידים שנעשה עדות זה עמנו הייתם במקום אחר. וממילא גם בלא הדו"ח ידעי' ג"כ דכונתם היא על אותו שעה שהעידו הניזומים. ונוכל להזים אותם בלא הדו"ח. ולזה ע"כ צ"ל דבעדים זוממים הדו"ח הם רק מכח הבדיקות. והוא מטעם דילמא יכחישו זה את זה. משא"כ באמרו אין אנו יודעים בדו"ח באמת לא נתבטל העדות בזוממין. וכ"כ כתבתי שם לרבא דס"ל דף ע"ח דבעדים זוממין לא בעינן (עדות שאילה"ז] כלל. ואפ"ה בעינן בהו דו"ח. וע"כ דבזה החקירות הם כמו הדרישות עי"ש. ולפ"ז מקשים תוס' שפיר כיון דבעדים זוממים החקירות הם כמו הבדיקות ועדים זוממין נאמר גם בד"מ ע"כ מוכח דגם בד"מ בעי' דו"ח בלא הטעם דעדות שיכול להזימה רק מטעם דילמא יכחישו זה את זה. וע"ז תי' דמעדים זוממין לא נוכל ללמוד והוא נכון בסברא כמ"ש כיון דבאו להזים את העדים והיא חידוש דהא תרי ותרי נינהו רק דהתורה הימנוה ולכן בזה מהדרי' יותר לבטל את העדות הזוממין למען לא יהי' הקמאי מוזמין אבל שאר ד"מ לא מהדרינן לבטל העדות רק מקרא דמשפט אחד יהי' לכם מקרא זה מהדרינן לבטל העדות:

ולפ"ז י"ל דגם במה דמבואר בגמ' בר"פ אחד ד"מ דבדיני קנסות וכן בדין מרומה בעינן דו"ח אפשר דבעי' הדו"ח שיהי' מהדרינן לבטל העדות ולבדוק אותם משום דו"ח מחשש דילמא עידי שקר הם ודילמא יכחשו זא"ז. אבל בהא דנבעי' בהם עדות שיכול להזימה זה אינו מפורש בהו די"ל דאם גם דנבעי דו"ח אפ"ה לא בעי' בהו עדות שיכול להזימה. ונפ"מ דאם אמרו איני יודע לא נתבטל העדות משום דגם גבם לא בעי' עדות שיכול להזימה ויש ליתן טעם קצת במ"ש דעקרו הדו"ח גם מעידי גזילות וחבלות. דאם בעי' דו"ח יהי' פותח דלת בפני עושי עולה. וי"ל דמהך טעם עקרו רבנן עדות שילה"ז גם מדיני קנסות ובדין מרומה. דאם ניבעי דו"ח לא יהי' דין נפסק רק אחד לשבעים שנה כמ"ש הר"ן הנ"ל משא"כ לאחר דעקרו דלא בעינן עדות שיכול להזימה דבזה ליכא חשש דיאמרו אין אנו יודעים רק דילמא יכחישו זה את זה. וזה אינו שכיח כ"כ ויראו לעשות גזילות כי דילמא לא יכחישו העדים זא"ז. יהי' איך שיהי' כתב הריב"ש שפיר דבדין מרומה אינו פוסל אינו יודע. ואי דא"כ לא הוה דומי' לתי' הראשון דדין דאורייתא ולדיני קנסות דגבייהו פוסל אינו יודע. י"ל דהא הסוגי' דהכא לא איירי מדין עדות שיכול להזימה כלל כמ"ש דאל"כ אמאי לא פריך הגמ' דשטרי מאוחרין אמאי כשירים בלא המתני' דהכא. רק דאיירי דבלא דין דעדות שיכול להזימה בעינן ג"כ דו"ח משום משפט אחד יהי' לכם דמהדרינן לבטל העדות. וע"ז תי' הגמ' דמדין דאו' או בדיני קנסות או בדין מרומה בהנהו מהדרינן לבטל העדות, משא"כ בד"מ לא מהדרינן לבטל העדות. אבל מדין דעדות שיכול להזימה לא איירי בסוגי'. וע"ז כתב הריב"ש שפיר דלא אמרי' בדין מרומה רק במה דמצינו בגמ' שיהי' בעי' דו"ח לבדוק אותם אם הם עידי אמת. אכן באמרם איני יודע בזה י"ל דגם בדין מרומה לא נתבטל העדות משום זה (ויש לישב בזה קצת דברי הנוב"י הנ"ל דכתב דבדיני קנס בעי' עדות שיכול להזימה בלא הקרא דמשפט אחד. רק משום דזה גמרי' מעדים זוממין כקו' התוס' דעיקר תי' התוס' היא דמעדים זוממין לא נוכל ללמוד דהיא קנס. והקשיתי דהא בתי' אחד בגמ' הוא דמתני' איירי בדיני קנסות ואפ"ה בעי' משפט אחד. די"ל כמ"ש דמעדים זוממין לא נוכל ללמוד רק דבקנס בעי' השבע חקירות המביא אותם לידי הזמה למען יהי' עדות שיכול להזימה. אבל לא להיות בעי דו"ח למען נהדר לבטל את העדות והוא ל"כ רק בקנס בעי' עדות שיכול להזימה ועמש"ל]:

ובזה י"ל בהא דחקרו הראשונים אם עידי גיטין וקידושין בעי' דו"ח אם היא בכלל עידי נשים דל"ב דו"ח והנמ"י בפ' אחד ד"מ הביא ראי' דל"ב דו"ח מהא דגט ושטר קידושין באין זמן כשר עיי"ש ולענ"ד י"ל דגם ר"ט דס"ל סוף יבמות דבודקים עידי נשים בדו"ח אינו חולק על הא דגט שאין בו זמן דכשר דלא פליג על הא דג' גיטין כשירים ועל הא דג"פ דמוכח דגיטין מאוחרים כשירים. ולזה י"ל דגם לר"ט עקרו גם מעידי אשה הא דבעי' גבייהו עדות שיכול להזימה. והיא מטעם שכתבתי וכמ"ש הנמ"י כיון דהיא שכיח טובא ובאם בעי' גבייהו עדות שיכול להזימה לא יתקיים עדים הבאים להעיד על גיטין וקידושין כיון דלרוב פעמים לא יכוונו עדותן בדו"ח ויאמרו אין אנו יודעים בדו"ח. ולא יתקיים עידי גיטין וקידושין רק אחת לשבעים שנה וכמ"ש הר"ן ריש מס' הנ"ל. ולזה הוצרכו לעקור דלא בעי' גבייהו עדות שיכול להזימה, אבל הדו"ח לא הוצרכו לעקור למען לא נבדוק אותם ואדרבא בודקים אותם למען לא יעמדו עידי שקר ואפ"ה יתקיים העדות דזה ל"ש שיכחישו זא"ז בדו"ח. רק בד"מ יהי' נעילת דלת. והוצרכו לעקור לגמרי הדו"ח דגם מהחשש דלא יכחישו זה את זה לא ירצה להלוות. משא"כ בעידי נשים לא אמרי' כן. ולזה לר"ט בודקים עידי, נשים בדו"ח. והיא למען לא יכחישו זה את זה. אבל אם בדקו אותם ואמרו איני יודע בחקירות לא נתבטל עדותן דהדין דעדות שיכול להזימה עקרו. וזה מוכח מהא דגט שאין בו זמן כשר דס"ל לר"ט ג"כ [ועימש"ל בהא דלא פריך הגמ' על המתני' דג' גיטין הא הוה עדות שאאי"ל מזה מוכח הפי' בסוגי' כמ"ש רש"י]:

אמנם לפמ"ש הש"ך בסי' ל"ג דגם בד"מ היכא דבדקו את העדים בדו"ח ואמרו אין אנו יודעים נתבטל עדותן גם לאחר דעקרו חז"ל הדו"ח מד"מ דבעינן שיהי' ראוי להזמה ממילא נסתר כל מ"ש, וי"ל דבאמת זה לא שכיח כלל אם הם עידי אמת שיכחישו זה את זה בדו"ח. דממנ"פ מה"ת יכחישו אם יהי' אצלם קצת ספק יאמרו אינו יודע בחקירות. רק הא דהוצרכו לעקור הדו"ח מד"מ לגמרי הי' מהחשש דיאמרו איני יודע בחקירות דזה שכיח טובא. והוצרכו לעקור לגמרי דלא סגי' בזה דלא בעינן גבייהו עדות שיכול להזימה. דאפ"ה אם יבדקו אותם בדו"ח ויאמרו אין אנו יודעין הא יתבטל העדות משום דיהי' עדות שאאי"ל, כמו לפי האמת דעקרו הדו"ח מממון וממילא דל"ב עדות שיכול להזימה ואפ"ה אם אמרו איני יודע נתבטל עדותן. ולזה הוצרכו לעקור לגמרי הדו"ח מד"מ. ולפ"ז י"ל להיפך דעיקר הטעם דעקרו הדו"ח היא רק משום שיאמרו איני יודע ולא מטעם שיכחישו זא"ז דהיא לא שכיח לגמרי כיון דעידי אמת הם. ולזה כתב הר"ן הנ"ל דלא יתקיים רק אחת לשבעים שנה. כיון דעיקר התקנה הי' דילמא יאמרו אין אנו יודעים בדו"ח. אמנם מרש"י ריש סנהדרין הנ"ל לא משמע כן וצ"ע: ויש לחקור לאחר דתיקנו חז"ל שלא לחקור בד"מ בדו"ח. אם נאמנות העדים בלא דו"ח הוא מדרבנן משום הפקר ב"ד הפקר משא"כ מדאורייתא אין העדים נאמנים בלא דו"ח. או די"ל דאם גם דמה"ת בעי' דו"ח מ"מ כיון דעקרו הרבנן הדו"ח הם נאמנים מדאורייתא כאשר אבאר. והנפ"מ היא אחד קידש אשה בחפץ ובאו עדים והעידו שהחפץ הזה הוא גזילה. או הי' פקדון בידו מאחר. והוא אינו שלו. באופן דאם היא באמת אינו שלו ליכא ממשות בהקידושין כגון דלא הי' יאוש (דלאחר יאוש הרבה ס"ל דמהני קידושין משום דהוה יאוש ושינוי רשות] והב"ד לא בדקו את העדים בדו"ח, או דבדקו אותם ואמרו אין אנו יודעין בדו"ח דבזה אם נימא דנאמנות העדים בלא דו"ח אינו אלא מדרבנן משום הפקר ב"ד הפקר. היתה צריכה עכ"פ גט. כיון דמדאורייתא אינם נאמנים העדים ואמרי' דמסתמא החפץ הוא של המקדש. ואם גם דמתקנת חז"ל נוכל להוציא כעת החפץ מת"י משום הפקר ב"ד הפקר מ"מ בשעת הקידושין הי' החפץ שלו והוה קידושין גמורים דזה לא אמרי' הפקר ב"ד הפקר והחפץ לא הי' מתחילה שלו. ולזה לענין לבטל הקידושין י"ל דאין העדים נאמנים בלא דו"ח [וזה דוחק לומר דאמרי' בזה כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקיעינהו רבנן הקידושין מיני' דזה רחוק לומר כן. כיון דכל מקום מצינו אפקעינהו רבנן רק היכא דהוצרכו לזה מצד המקדש והמתקדשת וצ"ע] בפרט לשיטת הסוברים דבעידי קידושין בעי' דו"ח דבזה לא עקרו רבנן הדו"ח. י"ל גם בזה כיון דמה"ת לא חשיבי עדים היא מקודשת גמורה וצריכה גט. משא"כ אם נימא דלאחר דעקרו רבנן הדו"ח נאמנים העדים אף מדאו' ממילא דלא צריכה גט. ומפשטות נראה דהעדים אינם נאמנים מדאו' בלא דו"ח. חדא כיון דלא הוה דו"ח שהיא למען נעמוד על הבירר הדבר מחשש דילמא עידי שקר הם. גם כיון דבעינן מה"ת עדות שאתה יכול להזימה והיא מטעם דבל"ז יש לחוש דילמא הם עידי שקר וכנ"ל בשם רש"י ופי' משניות. וממילא דבלא דו"ח היא עדות שאי אתה יכול להזימה וחיישינן דהם עידי שקר. והיא רק מתקנות חז"ל כמ"ש הר"ן הנ"ל שהחכמים תיקנו ותקנתם תקנה. דהפקר ב"ד הפקר עכ"ל וכן כתב שם בא"ד דכתב על הא דעקרו הדו"ח אע"פ שעושין שלא כדין תורה לגמרי עיי"ש ולפ"ז יש מקום לומר דצריכה גט באופן זה:

והנראה לענ"ד היא די"ל דלאחר דעקרו רבנן הדו"ח הוא עדות גמור ונאמנים אף מדאורייתא. והוא דלכאורה צריכים להבין הא דעדות בלא דו"ח. וגם אם הי' דו"ח ואמרו על אחת מהחקירות לא ידענו דבזה נתבטל העדות מדין תורה ולא מהני אף בדיני ממונות. והדבר צריך טעם. כיון דעכשיו דרבנן עקרו הדו"ח מד"מ ונאמנים העדות בעדותן. אף אם עדותן היא נגד רוב וחזקה ומגו. אפ"ה מהני עדותן נגד כל זה. הרי דגם עדות בלא דו"ח מברר לן יותר מחזקה ורוב ומגו. משום דודאי שני עדים לא משקרי. ונאמנים בעדותן לגמרי. וע"כ דעדות בלא דו"ח עדיף מרוב וכדומה. וא"כ אמאי לא יהי' מהני מה"ת עדות בלא דו"ח. יהי' כמו רוב וחזקה דמהני ג"כ מה"ת. אמנם הדבר נכון כמ"ש כמה פעמים. דהא דעדים [נאמנים[היא דוקא באמרם כן בתורת עדות גמור. ובאם מעידים שקר עברו על לא תענה וכו' בזה מדקדקים בעדותן ולא משקרים וידעינן דהאמת היא עמהם. משא"כ אם לא מעידים כן בתורת עדות. בזה לא ידעינן אם היא אמת. ולכן התורה הצריכה דו"ח ועדות שיכול להזימה בכל עדות וזה הי' לתיקון העולם למען לא יעמדו עידי שקרים להעיד שקר. ולזה הצריכה התורה דו"ח ועדות שיכול להזימה למען שייראו להעיד שקר. שמא יתברר שקרותם ע"י דו"ח. ולהיות יראים להעיד שקר מעונש הזמה. וזה הי' לתיקון העולם ויש להסביר יותר דודאי בכל עדים הבאים להעיד מוקמינן אותם בחזקת כשרות מסתמא הם עדים כשירים ולא יעידו שקר מאיסור דלא תענה. ואף בלא דו"ח ועדות שיכול להזימה הי' ראוי שיהי' נאמנים. רק בכל העולם בודאי נמצאים אנשים חשודים להעיד שקר ולעבור על איסור דלא תענה. [ועי' במ"ש הרא"ש בפ' כל הנשבעים על הא דמכיר כליו וספריו וז"ל ול"ש אחזוקי אינשי בגנבא לא מחזקינן שהרי אינו אומר שהוא גנבו אלא נגנבו ממנו וכמה גנבא איכא בעלמא עכ"ל ובזה כתבתי במ"א בקו' התוס' כתובות דכ"ח כיון דמה"ת ל"צ קיום לא שבקת חי לכל ברי' אף דלא חציף. מ"מ בעלמא איכא חצופים החשודים לזייף. וקו' התוס' היא דאותן החשודים לזייף הוא יזייף שטר. וכעת אמרתי לישב הא דמקשים [העולם[הא יכול לזייף שובר על השטר. די"ל דהוא לא יהי' חציף לזייף. ואכ"מ להאריך בזה. מ"מ י"ל דגם הא דהצריכה התורה עדות שיכול להזימה היא רק ג"כ מפני תיקון העולם באותן האנשים שחשודין להעיד עדות שקר ועושים איסור] ולזה למען תיקן העולם דאותן האנשים החשודים על עדות שקר ולא איכפת להם בהאיסור יגרום רעה בעדותן למי שירצו לזה הצריכה התורה דו"ח ועדות שיכול להזימה לכל עדות הבאים להעיד וכיון דצריך דו"ח בכל עדות. וגם עדות שאתה יכול להזימה ממילא לא נגמר העדות עד לאחר הדו"ח ומשו"ה קודם הדו"ח יכולין להיות חוזר ומגיד כיון דהם יודעים דבעינן דו"ח אין מדקדקים כל כך בעדותן קודם דו"ח ולא חשיב עדות עד לאחר גמר דו"ח ויכולין לומר מבודין היינו כיון דעדן לא העדנו כיון דאין תועלת בהעדות קודם גמר דו"ח. וממילא אם לא הי' דו"ח לא נוכל לדון ע"פ עדות הללו כיון דלא אמרו זה אז עדן בתורת עדות ויכול להיות דאמרו כן בדדמי וכדומה ולא ידעינן אם המעשה היא אמת. וממילא דהיא גרוע מחזקה ורוב ומיגו דבזה ידעינן מחמת הרוב דהיא מברר דהיא כמו הרוב. אבל בזה קודם דו"ח כיון דלא אמרו כן בתורת עדות לא ידעינן אם המעשה שהעידו היא אמת כיון דלא אמרו כן בתורת עדות. וכמו כן אם אמרו על אחת מהחקירות איני יודע. אמרי' ג"כ כיון דעדות שאאי"ל ל"ח עדות וממילא לא נגמר העדות עד כי השיבו על כל דו"ח. ובאם אמרו איני יודע בחקירות נתבטל העדות. ולא ידעינן בזה אם המעשה היא אמת. ולזה מד"ת דבעינן דו"ח. לא נוכל לדון כלל ע"פ העדות בלא דו"ח וגרע עדותן מרוב וחזקה. משא"כ עכשיו דעקרו חז"ל הדו"ח מד"מ. ממילא מיד בהתחלת הגדת העדים צריכים העדים לדקדק היטב שיהי' אומרים כן בתורת עדות. דבאם יעידו שקר לא יהי' יכולים לחזור. וכיון דיאמרו כן בתורת עדות ויודעין דהב"ד ידין ע"פ עדותן. היא דבר הנראה לעינים דזה הוא ברור יותר מרוב וחזקה דמהני דבר תורה כ"ש דזה מהני אם העדים העידו בלא הדו"ח. משום דהיא עדיף מרוב וחזקה. וממילא לאחר דעקרו חז"ל הדו"ח מד"מ. אזי העדים נאמנים אף דבר תורה. גם לפמ"ש הא דהוצרך התורה דו"ח ועדות שאתה יכול להזימה ולא סגי' בזה דשני עדים לא יהי' חשודין לעשות איסור עדות שקר. היא משום תיקון העולם. דבכל העולם נמצאים אנשים החשודים לעשות איסור. ולזה הוצרכו לתקן את זה בכל העדים. ועכשיו דעקרו רבנן הדו"ח אם באו עדים לפנינו אמרי' דמוקמי' אותם אחזקת כשרות. ובלא עדות שיכול להזימה ובלא דו"ח לא יאמרו שקר מחמת איסור דלא תענה. רק דבזמן דהי' דו"ח דלא הי' האיסור דעדות שקר בלא דו"ח כיון דאין תועלת בזה ול"ח עדות. ולזה הי' הדו"ח מעכב אפי' בדיעבד. משא"כ עכשיו דעקרו הדו"ח הוה עדות מה"ת. דעדות כזה היא בירר יותר מרוב וחזקה והיא נכון בסברא לענ"ד:

אמנם לפמש"ל דמשו"ה עדים שהוכחישו זה את זה בדו"ח עד המכחיש נפסל לעדות ולא אמרי' כיון דבידו לחזור קודם דו"ח ממילא דלא עבר אלא תענה ואמאי יפסל לעדות. הא אם גם דהעיד שקר לא נפסל. ואמרתי דבזה צריך לדקדק מיד שלא יבטל שאר העדים המעידים עמו. ומשו"ה גם בתחילת העדות מיד אם העיד שקר נעשה רשע ופסול להעיד עיי"ש בפ'... ממילא דבזה הקו' במ"ע אם נימא כסברא הנ"ל דעיקר העדות נגמר מיד אם הי' אומר בתחילה כן בתורת עדות יהי' קשה דא"כ גם מדין דאו' אם העידו העדים עדותן בב"ד. והלכו או מתו קודם הדו"ח אמאי לא נוכל לדין ע"פ עדותן כיון דנתברר דהעידו כן בתורת עדות. ובאם העידו בשקר הי' נפסלים לעדות. וי"ל כיון דהתורה הוצרכה דו"ח משום תיקון העולם וכנ"ל יהי' הטעם שיהי' באם בעינן דו"ח על צד היותר טוב. ממילא הוצרכו לזה דעדותן יתבטל בלא הדו"ח. דבאם נימא דהדו"ח לא יהי' מעכבין בדיעבד. ממילא גם אם יאמר איני יודע בדו"ח לא יתבטל ג"כ עדותן כיון דכבר נגמר העדות. מתחילת העדות. וממילא יבואו עדים להעיד שקר דיסכימו על זה דיאמרו אח"כ איני יודע בדו"ח ובע"כ הוצרך לזה בעת שהי' דו"ח שלא יתקיים שום עדות בלא דו"ח. אבל עכשיו דעקרו חז"ל הדו"ח י"ל כמ"ש דעדות בלא דו"ח מהני אף מה"ת דהוא דבר הנראה לעינים דזה הוא בירר יותר מרוב וחזקה ומיגו דמהני מכ"ש דזה מהני. ובזה יובן היטיב הא דעקרו רבנן הדו"ח בעדות נשים הא בזה ל"ש לומר טעמו דהר"ן דהיא משום הפקר ב"ד. דהאיך הי' ביכולתם להתיר אשת איש שהיא איסור דאורייתא ועי' במ"ש בחידושי הר"ן סוף יבמות דמיירי קודם שהוחזקו להיות נשאת ע"פ ע"א ועד מפי עד והי' בעינן עדים גמורים אפ"ה הי' מהני עדות בלא דו"ח. והדבר צריך טעם אבל לפמש"ל ניחא וראיתי שכ"כ בס' חמדת שלמה בסי' צ"ב אך לא ביאר הדבר היטב כמ"ש:

עוד נ"ל להביא ראי' ברורה לזה דע"כ מוכח כן מה"ת גופו דהיכא דנתקיים העדות בלא דו"ח ובלא עדות שיוכל להזימה ה"ל בירור גמור ונוכל לדין בעדות זה אף דבר תורה. והוא לפי מה דבארתי בשער... דעדות שיכול להזימה דגם בממון בעינן מה"ת דוקא עדות שיכול להזימה ודלא כהנוב"י (ומש"ה בעדים שבאים להעיד לעדות ממון בעי' דוקא עדות שיכול להזימה). וממילא באם אמרו על החקירות המביא אותם לידי הזמה איני יודע לא נתקיים העדות ונתבטל העדות משום דהיא עדות שאאי"ל. והנה בדיני ממונות קימ"ל דעדות מיוחדת כשר. ובאם העדים לא ראו זה את זה בשעת מעשה. וגם בשעת הגדה לא ראו ולא ידע אחד מחבירו. וכל אחד הי' סבר דליכא עד אחר אלא הוא. ולא בא רק לחייב שבועה. ואפי' אם אומר כן בפירוש דבא לחייב שבועה אפ"ה קימ"ל דמצטרפין עדותן אח"כ לענין ממון. וגם בהלואה אחר הלואה קימ"ל דמצטרפין בעדות ממון אמנם זה אינו ברור אם הוא דאו' או רק תקנת חז"ל ועימש"ל בשער... וא"כ עדות מיוחדת בשעת הראי' ובשעת הגדה ודאי מצטרפים. וזה הוא תמהון גדול דבאם מעידים לפלוני ומעידים לענין ממון לחייבו בממון בזה בעינן עדות שיכול להזימה. ובאם אמרו איני יודע בחקירות נתבטל העדות. וע"כ דחשדינן לי' בעדי שקר כיון דלא נוכל להזים אותם לא יראו מעונש הזמה. ובאם הוא עדות מיוחדת וכל אחד. לא בא רק לחייב שבועה. בזה לענין ממון ודאי הוה עדות שאי אתה יכול להזימה. דאם יוזמו לא יהי' מחוייבים מכאשר זמם כיון דהם לא באו רק לחייב לו שבועה רק דלענין שבועה מהני עדות שאאי"ל דחיוב שבועה אינו חוב לפלוני כ"כ כמו עדות ממון. אבל מ"מ אמאי נצרף אותם אח"כ לחייב אותו ממון בעדותן הא לא יהי' עדות מיוחדת עדיף מעדות צרופה. דבאם היא עדות צרופה וכל אחד ידע מחבירו ובאים לחייבו בממון בעינן עדות שיכול להזימו דאל"כ חושדין אותן לעידי שקר ובעדות מיוחדת נקבל עדותן. והנוב"י הוכיח באמת מזה דבד"מ לא בעינן עדות שילה"ז והוא דייק דא"כ בממון יאמר לשבועה קא אתי אמנם בזה יבואר לקמן בעזה"י דלא כדבריו. רק היכא דהעדים מעידים לחייבו ממון בזה בעינן כאשר זמם דוקא. משא"כ אם באו העדים לחייבו שבועה כיון דבזה ל"ש כאשר זמם ל"ב כאשר זמם עיי"ש. רק דזה קשה אמאי נצרף עדותן מ"מ לענין ממון ה"ל עדות שאאי"ל כיון דבאמת הם לא באו רק לחייב לו שבועה. אבל לפמ"ש ניחא. דודאי אף אם לא כתבה התורה דבעי' בכל עדות עדות שיכול להזימה והי' מתקיים העדות בכל ענין אף דאמרו העדים איני יודע בחקירות לא נעשה עול ג"כ. דכיון דשני עדי' העידו כן בתורת עדות גמור נאמנים לחייבו בכל דבר. אף דלא יראים מעונש הזמה אפ"ה לא יעידו שקר מחמת האיסור דלא תענה ונאמנו דבריהם יותר מרוב וחזקה ומיגו. רק דזה הי' גזירת הכתוב מפני תיקון העולם או מחמת טעם אחר יהי' הטעם שיהי' גזרה התורה כן דעדות שאי אתה יכול להזימה לא חשיב עדות. וכיון שכן ממילא אם אמרו העדים עדות שהיא אינו יכול להזימה כיון דלא נתקיים העדות מה"ת. ממילא לא הוה בירר כלל בעדותן. ואמרינן דבשקר העידו דכיון דלא יתקיים עדותן לא עברו כלל על לא תענה אף אם בשקר העידו כיון דאין תועלת בעדותן. וממילא דלא ידעינן אם המעשה היא אמת. ומשו"ה אם העידו העדים ואמרו איני יודע בחקירות נתבטל העדות לגמרי דכיון דהעדות לא נגמר רק לאחר כל הדו"ח ויכולין לחזור ולומר מבודין היינו עד לאחר כל הדו"ח ממילא אם אמרו אינו יודע בחקירות לא ידעינן דהמעשה הוא אמת ולא נוכל לדין בעדותן כלל. דיכול להיות דהעידו כן מתחילה לחזור. וכיון דלא נתקיים עדותן משו"ה לא חזרו. ומשו"ה הא תינח אם באו תרווייהו לחייב אותו ממון בזה אמרי' דבעינן עדות שיכול להזימה. ובאם אמרו איני יודע בחקירות נתבטל העדות והוה כאילו אמרו כן שלא בתורת עדות. משא"כ אם הוא עדות מיוחדת וכל אחד בא רק לחייב לו שבועה דעכ"פ נתקיים עדותן לענין שבועה. ובאם העידו שקר לחייבו שבועה עברו על לא תענה ונפסלו לעדות וכיון דאמר כן בתורת עדות ממילא ידעינן דהוא עדות אמת ונוכל להוציא אח"כ בעדותו אף ממון אם הם שני עדים בעדות מיוחדת. כיון דכל אחד מהם העיד עדותו בתורת עדות גמור. ושנים לא חשודין לשקר ידעינן דהוא אמת. ולזה עדיף עדות מיוחדת מעדות צרופה. דבעדות צרופה ואמרו איני יודע בחקירות בזה כיון דהתורה פסלה עדותן לא ידעינן דהם אמת משום דלא עברו על לא תענה אף אם בשקר העידו משא"כ בעדות מיוחדת דעכ"פ הי' תועלת בעדותן לענין שבועה ואמרו כן בתורת עדות ידעינן דהיא אמת ומהני עדותן כמו רוב וחזקה להוציא ממון בעדותן אף דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה:

ויש להוכיח כנ"ל דהיכא דבאו שני עדים לחייב אותן ממון ואמרו איני יודע בחקירות נתבטל עדותן לגמרי אף לענין שבועה ואף דבשבועה לא בעינן עדות שיכול להזימה. או כמ"ש דמ"מ בעי' שיהי' ראוי להזים בעדותו מחמת עונש שיהי' נפסל לעדות ושיהי' בזוי בעוה"ז ובאמת גם מהך טעם אם ע"א הבא לחייב שבועה אומר איני יודע בחקירות נתבטל עדותו ג"כ כנ"ל בפ'... דבאם נימא דלענין שבועה אינו פוסל אינו יודע. וממילא בשנים ואמרו איני יודע בחקירות דקם עדותן לענין שבועה עכ"פ. אז יהי' הקו' במ"ע אם גם דהיא עדות שאאי"ל מ"מ יתקיים עדותן כמו, בעדות מיוחדת דכיון דעכ"פ תועלת בעדותן לענין שבועה אמאי לא נצרף עדותן גם לענין ממון. ואף דהוא עדות שאאי"ל הא גם בעדות מיוחדת חשיב ג"כ עדות שאאי"ל. ואפ"ה מצרפין עדותן. אע"כ באם אמרו העדים איני יודע בחקירות נתבטל עדותן לגמרי וליכא אפי' חיוב שבועה. וממילא כיון דליכא תועלת בעדותן לא ידענו האם היא עדות אמת כיון דלא אמרו כן בתורת עדות. וממילא די"ל כמ"ש כיון דלפי האמת דחז"ל עקרו הדו"ח מדיני ממונות ומחייבין ממון בעדותן אף בלא הדו"ח. ממילא היא עדות דאו' אף אם היא עדות שאי אתה יכול להזימה כמו בעדות מיוחדת דמצרפינן עדותן מה"ת אף דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה כמו כן בזה כיון דאמרו כן בתורת עדות נאמנים מה"ת אף דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה. כיון דלאחר דעקרו רבנן הדו"ח אזי בכל ענין אומרי' כן בתורת עדות:

ועדיין יש לפקפק ע"ז לפמ"ש דגם בע"א הבא לחייב שבועה בעי' דו"ח וכל דיני דו"ח בעדותו כמו בשנים עדים ובאם אומר איני יודע בדו"ח נתבטל ג"כ עדותו אף לענין שבועה וע"כ דאם גם דלא בעינן שיהי' עדותו ראוי להזמה שיהי' מחוייב מכאשר זמם אפ"ה בעינן שיהי' ראוי להזים שיהי' לו עונש שיפסל לעדות ושיהי' נתגלה דהעיד שקר ויהי' בזוי בעיני כל. וע"כ צ"ל כן דאל"כ קשה כמ"ש כיון דלענין שבועה מהני עדותו אף באומר איני יודע. ממילא אם שניהם אומרים איני יודע מהני עדותן עכ"פ לענין שבועה. ואמאי לא יצרף הב"ד עדותן. אע"כ דגם לענין [שבועה] בעי' שיהי' ראוי להזמה. וא"כ י"ל דהיכא דלא ירא מעונש דבאם יוזם אח"כ יפסל לעדות ויתגלה שקרותו לעין כל בזה אינם נאמנים מה"ת. דבאם אין להם עונש הזמה כלל. חשודין הם להעיד שקר ודוקא במקום דנוכל להזים אותם. רק דלא יהי' להם עונש כאשר זמם, בזה לא חשודין להעיד שקר מחמת הראי' מעדות מיוחדת. משא"כ היכא דאין להם עונש הזמה לגמרי בזה יש ראי' להיפך דבזה ל"ח עדות כלל. דאל"כ יהי' עדותן מהני עכ"פ לענין שבועה. וא"כ כיון דלאחר דעקרו רבנן הדו"ח מד"מ. ולא בודקים אותם כלל בדו"ח ואין להם עונש הזמה כלל בזה מנ"ל דהם עדות דאו' דילמא מה"ת ל"ח עדות כלל כיון דלא ירא מעונש הזמה כל ענין. ולפ"ז י"ל דלאחר דעקרו רבנן הדו"ח כל עדות ממון היא רק דרבנן. אמנם אעפ"כ נראה לענ"ד דמסברא נראה דהם נאמנים מה"ת. והטעם היא דזה ידוע לנו בבירר דבאם שני עדים מעידים על דבר בתורת עדות. ודאי האמת כדבריהם והיא לא שכיח כלל שיהי' משקרים אף במקום דלא יראו מעונש ההזמה לגמרי ולא יתגלה שקרותם לעין כל מ"מ מחמת האיסור דלא תענה לא יעידו בשקר. והיכא דהעידו שני עדים בדבר היא לנו בירר יותר דהיא כדבריהם מכל הברורים אשר דנין על פיהם כמו רוב וחזקה ומיגו דע"פ עדים היא בבירר יותר. והא ראי' דהא העדים נאמנים בעדותן להכחיש ולומר היפך הרוב גם לאחר דעקרו רבנן הדו"ח הרי דגם לאחר [דעקרו] הוא בירר יותר מדבריהם מזה. וממילא די"ל דנאמנים אח"כ מה"ת. והא דלא מהני מה"ת באמרם איני יודע בחקירות אף לענין שבועה. י"ל ג"כ כנ"ל כיון דמן התורה בעי' עכ"פ גם בע"א הבא לחייב שבועה שיהי' ירא מעונש הזמה לפסול אותו אח"כ. ממילא היכא דאומר איני יודע בחקירות דנתבטל עדותו. ממילא דלא העיד כן בתורת עדות. אבל לאחר דעקרו רבנן הדו"ח מכל וכל ואומרים כן בתורת עדות י"ל דהוה דאו':

ויש להביא עוד ראי' לזה מהא דלא בעינן בעדות דבן גרושה וחלוצה וגלות עדות שאתה יכול להזימה לחד תי' בתוס' מכות ובאם נימא דע"י זה דהוא עדות שאתה יכול להזימה יבורר הענין יותר דעידי אמת הם מהיכא דהיא עדות שאאי"ל יהי' קשה מדוע בעדות ממון אם היא עדות שאי אתה יכול להזימה לא נוכל לדון ע"פ העדים. וע"כ כיון דהיא עדות שאאי"ל יכול להיות דהעידו בשקר. ומדוע בעדות דבן גרושה וגלות לא יהי' בעינן עדות שיוכל להזימה. וכי ענין דבן גרושה וחלוצה אינו ענין חמור כמו עדות דבר ממון ובמקום דחשדינן שלא להוציא ממון או אפי' להחזיק בעדות שהיא עדות שאאי"ל. אמאי לא נחשוד בעדות דבן גרושה. דודאי זה היא ענין חמור מממון. אבל לפמ"ש ניחא דהא דלא מהני בממון עדות שאאי"ל היא רק כיון דהתורה הצריכה עדות שאתה יכול להזימה ממילא אם העדים אומרים איני יודע בחקירות לא ידעינן אם היא אמת. כיון דהעדות נגמר בלא דו"ח וכיון דהם אמרו איני יודע בדו"ח ויודעים דלא נגמר העדות יכול להיות דהי' אומרים כן בשקר ולא בתורת עדות כיון דיודעים דלא יהי' תועלת בעדותן. אבל אם לא היו צריכים בממון עדות שאתה יכול להזימה. אזי גם אם העדים לא כוונו עדותן בדו"ח הוה ידעינן דהיא עדות אמת. ומשו"ה בעדות דבן גרושה וחליצה דבזה לא בעינן עדות שיכול להזימה ויודעים העדים דיהני עדותן בלא עדות שאתה יכול להזימה. ממילא אומרים כן בתורת עדות. וידעינן דלא העידו שקר כמו אם הי' עדות שאתה יכול להזימה. דאל"כ קשה וכי לא יהי' העדות דבן גרושה חמור כמו עדות ממון וכמו כן לרבא דס"ל בסנהדרין דע"ח דבעדים זוממין לא בעינן עדות שיכול להזימה. וקשה אמאי יהי' נאמנים כיון דבל"ז חשודין הם שיהי' עדים שקרים אבל בזה ניחא דהיכא דלא בעינן מה"ת עדות שיכול להזימה יתקיים עדותן מה"ת ול"ח דהם עידי שקר דשנים לא חשודין להעיד שקר:

עוד נ"ל להביא ראי' מתוס' כתובות בסוגי' דעדים שאמרו בד"ה ואין אדם משים עצמו רשע דמקשי נימא פלגינן דבורא ואומרי' דהי' אנוסים אבל לא מחמת ממון רק מחמת נפשות. ותי' כיון דקיום שטרות דרבנן לפ"ד כדי לפסול השטר עיי"ש ובתוס' יבמות ד' כ"ה ע"ב בד"ה רבא אמר דהוסיפו עוד את זה דמדאורייתא עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד וכונתם נראה לענ"ד דהיא כיון דמן התורה עדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד. וממילא הדין תורה אף אם אמרו אנוסים היינו מחמת (נפשות] אינם נאמנים דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כמו דהיא עכשיו לאחר הקיום דאינם נאמנים לומר תו אנוסים מחמת נפשות. משום כיון שהגיד ומשו"ה אם גם דתיקנו רבנן קיום. וכל זמן שלא נתקיים לא הוה כאלו הגיד. אפ"ה לא אמרי' בזה פלגינן דבורא לומר במה שאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות. כיון דמה"ת גם מחמת נפשות אינם נאמנים משום כיון שהגיד. ומעתה אם נימא דגם לאחר דעקרו רבנן הדו"ח מד"מ מ"מ לא הוה עדות מה"ת. כיון דמה"ת בעינן דו"ח ועדות שאתה יכול להזימה ובל"ז ל"ח עדות כלל וכל העדות היא רק דרבנן משום הפקר ב"ד הפקר. קו' התוס' במ"ע אמאי לא נימא פלגינן דבורא לומר דאנוסים היינו מחמת נפשות. דהא גם מה"ת הי' נאמנים לומר דאנוסים היו מחמת נפשות. ואם גם דעדים החתומים על השטר כאלו נחקרה עדותן בב"ד מ"מ הי' יכולין להיות חוזר ומגיד. דאם גם דכל מה שנכתב בשטר היא כאלו נחקרה בב"ד. מ"מ לא הוה רק כאלו העידו עדותן בב"ד בלא דו"ח. דהא בשטר לא נכתבים הדו"ח. וגם יכולין לומר אחרנוהו. ומשו"ה ה"ל עדות שבשטר עדות שאאי"ל. כמבואר בגמ' ר"פ אחד ד"מ. וממילא גם מה"ת יכולין לחזור ולהגיד אנוסים היינו מחמת נפשות ואין בזה משום חוזר ומגיד. כיון דהיא קודם דו"ח יכולין להיות חוזר ומגיד [ויותר מזה דמה"ת יכולין לומר. אף אנוסים היינו מחמת ממון בלא פלגינן דבורא. ואם גם דאינם נאמנים להשים עצמם רשעים. מ"מ הא לא גמרו הדו"ח. וממילא לא נתקיים עדותן בלא דו"ח] וקו' התוס' במ"ע ועימש"ל בשער... דלשיטת הרמב"ם העיקר כתי' זה של תוס' וכן תי' הרבה מן הראשונים עיי"ש ברשב"א ובש"מ. מזה ראי' דעכשיו דעקרו חז"ל הדו"ח מד"מ הוה עדות דאו' מיד. וגם מה"ת אמרי' בזה כיון שהגיד:

ויש מקום להאריך בזה בקו' המפורשים בסוגי' דנכתב ביום על הא דאמרי' מפני מה תקנו זמן בגיטין ת"ל דבעינן זמן משום דו"ח ובעי' עדות שיכול להזימה ותי' משום דלפי האמת קימ"ל דאין בודקים עדות נשים בדו"ח עי"ש והנוב"י כתב לישב ע"פ דרכו והיא דבגיטי נשים כיון דבזה ל"ש כאשר זמם כיון דלא בא רק להתיר אותה להנשא. ומשו"ה אינו פוסל אינו יודע בדו"ח. כיון דבזה ל"ב עדות שיכול להזימה והדו"ח אינו מעכבין בזה בדיעבד עי"ש. אמנם לפי מה דבארתי דלא כדבריו נדחה את זה. אמנם גם מה דתי' דהיא משום דגיטי נשים ל"ב דו"ח אין תי' זה מספיק למ"ד דס"ל דבודקים. וגם בלא"ה א"א כמ"ש הרמב"ן סוף יבמות דהיא משום דבזה"ז ליכא דיני נפשות מדמינן לעדות ממון. משמע דבזמן דהי' דנין דיני נפשות הי' צריכים בעדות נשים דו"ח. ועימש"ל. וא"כ בסוגי' דנכתב ביום דהי' דיני נפשות כדאמרי' שמא יחפה ובעי' דו"ח:

ויותר מזה קשה לי דאם גם אי אמרי' דעדי נשים ל"צ דו"ח היא רק כיון דאין לנו לדון על דיני נפשות בעדותן. ואף דשרינן אשת איש לעלמא אין זה כדיני נפשות גמור. אבל היכא דיש לנו לדון מיד בעדותן על דיני נפשות. כגון אם באו עדים להעיד על אשת איש שזינתה בהתראה. והיא חייבת מיתה ובאו שנים ומעידים לפלוני דנתגרשה מכבר בזמן הזאת שזינתה לפטור אותה ממיתה זה היה נראה לענ"ד ברור דבזה צריכים הב"ד לבדוק אותם בדו"ח ואין זה בכלל דאין בודקין עידי נשים בדו"ח. כיון דהם באים לפטור ממיתה. ויש לנו לדון מיד בעדותן לעדות נפשות ולפ"ז הא רש"י כתב שם בסוגי' בד"ה משום בת אחותו וז"ל וכשמעידים עלי' בב"ד מוציאה גיטה ואומרת גרושה הייתי ופנוי' באותו שעה עכ"ל. מבואר מדבריו דהיא לא תראה הגט רק לאחר שהעידו עדים על הזנות. ובזה לא יהי' הגט עדיף מאלו אמרו כן לפלוני דהיא נתגרשה מכבר דלא הי' מהני בלא דו"ח ובסוגי' דשם אמרתי לישב את זה כיון דקימ"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד ומיד בשעת חתימה ה"ל כאלו נחקרה עדותן בב"ד וי"ל דתיכף לאחר הגדת עדים לחייב אותה מיתה. תוציא את גיטה בב"ד וכיון דהי' הגט בידה קודם עדותן על הזנות. ממילא דהוה כנחקרה בב"ד קודם שהיה לנו לדין ע"פ עדותן למיתה. ומהני כיון דאז לא הי' לנו לדון לענין מיתה ולא הי' בעינן דו"ח. ובזה ישבתי דברי הטור דפסק אם גירשה בגט שאין בו זמן לאחר דתיקנו זמן חייבת מיתה ותמהו עליו כיון דהגט מהני בדיעבד. אמאי תהי' חייבת מיתה, די"ל דכיון דכל זמן שלא נשאת בגט שאין בו זמן הגט פסול להנשא בגט זה. רק לאחר שנשאת הגט כשר. ממילא ל"ש בזה מיד בשעת חתימה ה"ל כאלו נחקרה עדותן בב"ד כיון דאז הי' הגט פסול ובגט פסול לא אמרי' דה"ל כאלו נחקרה. וממילא גם בזה קודם שהעידו העדים על הזנות היינו פוסלין את הגט משום דהיא גט שאין בו זמן. וממילא דלא הוה כאלו נחקרה עדותן בב"ד. רק אח"כ כשהעידו העדים על הזנות יהי' כנחקרה כיון דאז מהני דחשיב כנשאת שלא להרגה. אבל בזה י"ל כיון דיש לנו לדון מיד על דיני נפשות לא מהני עדותן בלא דו"ח. ופלפלתי עוד בדברי הקוצה"ח בסי' ל"ו עי"ש. במ"ש לישב קו' הנ"ל] ואי אמרי' כדברי הנוב"י הנ"ל דהיכא דל"ש כאשר זמם אין הדו"ח מעכב בדיעבד י"ל דגם אם באו עדים בע"פ והעידו שהיתה גרושה ולפטור אותה ממיתה. הא בזה לא שייך ג"כ כאשר זמם. וגם מלקות לא שייך בזה דהא לא מרשיעין לשום אדם רק רוצים לפטור אותה ממיתה, וממילא ליכא גם מלקות לפמ"ש הרמב"ן הנ"ל בסנהדרין ולכן לא מעכבין הדו"ח בדיעבד. ולזה מהני הגט. אמנם דכבר כתבתי דלא כהנוב"י ממילא הקו' במ"ע כיון דגם במקום דלא בעי' עדות שיכול להזימה מ"מ פוסל אינו יודע לא יהי' מהני עדותן בלא דו"ח לפטור אותה ממיתה גם קשה כמו דפריך הגמ' בר"פ אחד ד"מ א"א דבד"מ בעינן דו"ח מאוחרים אמאי כשירים. כ"כ יהי' למ"ד דעדי נשים כיון דבאים להתירה להנשא הוה כדינ"פ. א"כ הקו' זו הי' מצי להקשות על המתני' דפ' גט פשוט ד' ק"ס מהא דאמרי' שם גט מקושר שכתב עידיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט ומזה מוכח דמאוחר כשר ובאם נימא דעידי נשים היא כדינ"פ אמאי יהי' מאוחר כשר: אבל א"א כמ"ש י"ל דהא בלא"ה תמהו על הרמב"ם דס"ל דהא דחותכים ד"מ בעדות שבשטר היא רק דרבנן דמה"ת שטר פסול משום דה"ל מפיהם ולא מפי כתבם. והאיך מצינו ידינו ורגלינו בשטר קידושין וגיטין הנאמרים בתורה. ועי' באו"ת בסי' כ"ח דכתב דמשטרי גיטין וקידושין ושטרי קנין ל"ק דהם אינם עומדים לראי' רק הם שטרי קנין והכשירו של גט כך היא שיהי' כתוב ויהי' נחתם בו עדים. ועי' עוד בנתיבות שם ס"ק ז'. אבל לדבריהם עדיין קשה על הרמב"ם מהא דכתיב בקרא וכתוב בספר וחתום והעד עדים למען יעמדו ימים רבים. דכתיב מפורש דעדות שבשטר מהני אף לראי'. ואמרתי בשער... לישב ג"כ כמ"ש דהא דאמרי' מפיהם ולא מפי כתבם היא ג"כ כגזירת הכתוב דאי הוה מכשירין מפי כתבם ממילא היינו יכולין לדון ע"פ הגדת עדות מפי כתב כמו בע"פ דאז היו מדקדקין בעדותן שבשטר כמו בע"פ. רק דהתורה פסלה. וכיון דהתורה פסלה לא נוכל לדון ע"פ עדות שבשטר גם בד"מ דמהני מיגו וגם בכל עדות יהי' מהני עדות שבשטר כמו רוב וחזקה היא כמ"ש. דכיון דהתורה פסלה עדות שבשטר לא אמרי' כן בתורת עדות. ולא ידעינן אם המעשה היא אמת. ולפ"ז בגיטין וקידושין וכל שטרי קנינים דבזה מהני עכ"פ עדותן לענין זה שתהי' מגורשת ושיהי' השטר ראוי לקנות בו. וצריכים הם להעיד את זה בתורת עדות גמור. וצריכים לדקדק ע"ז כמו בעדות גמור. ממילא דנוכל לדון אח"כ ע"פ חתימתן שבשטר כמו בעדות גמור דכיון דחתמו כן בתורת עדות כיון דיש בו עדות המהני מה"ת בזה ע"פ כתבם ממילא ידעינן דהיא כדבריהם כיון דאמרו כן בתורת עדות. ולזה גם לשיטת הרמב"ם כיון דשטרי קנינים מתני גוף העדות שבשטר עכ"פ לגוף הקנין ממילא מהני ג"כ לראי' דה"ל כמו מיגו ורוב וחזקה [ובזה ישבתי כל הקושיות הנופלים על שיטת הרמב"ם. גם מהא דמעלין משטרות ליוחסין די"ל דהיא בשטר קנין אם דלפי האמת דהכשירו בעדות שבשטר מהני אף מדאו'] וממילא גם להרמב"ם לפי האמת דהכשירו עדות שבשטר מהני עדותן אף מה"ת והא דאמרי' בכ"מ עדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד הוא דאמרי' מה"ת דלא חציף אינש לזייף וממילא היכא דמהני גוף העדות בשטר מהני ג"כ לראי' כיון דידעינן דהמעשה היא אמת, ולפ"ז י"ל דהא דלא בעי' בגט זמן אף דהיא דאורייתא להתירה להנשא. הוא ג"כ כיון דעיקר הגט אינו לראי'. רק שתהי' מגורשת בגט זה. והעדים מעידים שהגט נכתב ונחתם בצווי הבעל. ולענין זה לא בעי' דו"ח וגם עדות שאילה"ז כמ"ש הנתיבות שם באר היטב עי"ש. ממילא דמהני הגט אח"כ אף לראי' לגבות בו מלקוחות ולתפוס בו שתהי' מגורשת בודאי. כיון דהעדים נאמנים על עיקר הגט. וחשיב זה עדות במה דנחתמים על הגט. חשיב זה כעדות גמור. דכיון דצריכים לדקדק ע"ז דנפ"מ בעדותן. ומהני אח"כ הגט אף לראי' לפטור אותה ממיתה ממש אף מה"ת:

ולפמ"ש הרמב"ן סוף יבמות בהא דאמרי' דאין בודקים עידי נשים בדו"ח משום דאיכא כתובה למשקל. והקשה האיך מקלינן בעדות איסור משום צד ממון שבו. ותי' דכיון דנאמנים על צד הממון צריכים להיות נאמנים ג"כ על האיסור כיון דבעי' כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי עי"ש ובמש"ל. ולפמ"ש י"ל דקו' לא הוה איך יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת כיון דמה"ת בעינן לענין להתיר אותה להנשא דו"ח האיך עקרו רבנן הדו"ח. ולהתיר ערוה שהיא בחזקת אשת איש מדאו' דזה לא נראה מדברי הרמב"ן דע"ז לא תי' הרמב"ן כיון דבעי' לכשתנשאי לאחר. מ"מ הקו' במ"ע האיך הי' כח ביד חז"ל לעקור דבר שהיא מה"ת רק דלפמ"ש ניחא דבזה לא עקרו כלל הדבר מה"ת. כיון דעקרו רבנן הדו"ח ואמרו בתורת עדות אף בלא דו"ח נעשה עדות דבר תורה. וכתבתי דקו' הרמב"ן היא דה"ל לתקן שיהי' נאמנים לענין הממון ולא לענין האיסור ולפמ"ש י"ל דזה אינו דאם יהי' נאמנים לענין הממון ממילא הם נאמנים אח"כ אף לענין איסור דבזה ידעינן דהמעשה היא אמת. והתוס' בסוגי' דחוששין ללעז דדייקי לפי' ר"ח דבעדות איסור לאסור על בעלה בעי' דו"ח. והרמב"ן דחה זה משום דכיון דבאים לענין מיתה אמרי' עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה ולפמ"ש יש לעיין דאם יהי' נאמנים לענין הממון יהי' נאמנים גם לענין מיתה דאזי ידעינן דהיא עדות אמת אף בלא דו"ח ויהי' כמו רוב. וא"כ הקו' להיפך דכיון דבאם לא יהי' נאמנים לענין מיתה. ממילא לא יהי' נאמנים גם לענין הממון משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו ולזה יהי' נאמנים ג"כ לענין מיתה למען יהי' נאמנים גם לאסרה עליו ולענין הממון בזה י"ל דהיכא דתהי' חייב מיתה אם נאמין לו לענין ממון בזה ודאי לא אמרי' דיהי' נאמנים גם לענין ממון משום דבעי' ושפטו העדה והצילו העדה ומצוה להפך לבטל העדות ולא לקיים העדות ודוקא בהא דעדות אשה דלא הוה לענין מיתה רק להתיר איסור בזה אמרי' דנאמנים לגמרי הן לענין ממון והן לענין איסור משא"כ במיתה ודאי לא אמרי' כן:

ויש להאריך בזה בהא דאמרי' בסנהדרין דמ"א עידי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגים שיכולים לומר לאוסרה על בעלה באנו. ופריך הגמ' כיון דאינהו לא מיקטלי איהי היכא מיקטלי הא הוה עדות שאי אתה יכול להזימה. ולפמ"ש יש לומר דכיון דנאמנים בעדותן עכ"פ לאסרה על בעלה. ממילא ידעינן דעדותן היא אמת. דאם גם דלא הי' מעידים על ההתראה. מ"מ הי' מעידים כן בתורת עדות גמור לאסרה על בעלה ולענין זה חשוב עדות גמור. או כתי' הא' בתוס' מכות דלענין לאסרה על בעלה חשיב במלקות עדות שיכול להזימה. או דבזה [לא] בעינן עדות שילה"ז מ"מ כיון דהם אומרים את זה בתורת עידות. ממילא יש מקום לומר דבזה מיקטלא אף דהיא עידות שאאי"ל. מ"מ כיון דעדותן היא עדות מספקת לענין לאסרה עליו ואמרו כן בתורת עדות גמור נימא כיון דמהני לאסרה על בעלה מהני ג"כ לענין מיתה. יהי' כמו עדות ממון דבעי' ג"כ עדות שיכול להזימה. ואפ"ה מצרפין עדות מיוחדת אשר העידו מתחילה רק לענין שבועה ואף דבזה ל"ש עדות שיכול להזימה כיון דבאמת לא באו רק לענין שבועה. וע"כ צ"ל כמ"ש כיון דמ"מ ידעינן דעידי אמת הם נקטינן עדותן גם לממון. וכ"כ בזה נימא אם גם דבעי' במיתה עדות שיוכל להזימה היא דוקא היכא דמעידין כן על מיתה אמרי' דצריך שיהי' עדות שיכול להזימה. ובלא"ה לא הוה עדות כלל. וממילא לא ידעינן אם המעשה הוא אמת, משא"כ בזה כיון דידעינן דהי' מעידים בתורת עדות לאסרה על בעלה תהא חייבת ג"כ מיתה וי"ל דלענין מיתה לא אמרי' כן דבעי' דוקא שיכול להזימה ועוד י"ל דמשו"ה נקט שיכולין לומר לאסרה על בעלה באנו ולא נקט דיאמרו דבאו לאוסרה על בעלה ועימש"ל... דיש לומר אם הוה ידעינן ברור דלא באו רק לאסרה על בעלה. בזה הי' מקום דחייבת מיתה ג"כ אבל בזה החשש היא דילמא באמת באו לחייב אותה מיתה. רק דלא נוכל להרוג אותם דיאמרו אח"כ דלא באו רק לאסרה על בעלה. וכיון דהם באו באמת לחייב מיתה ולזה נתבטל העדות משום דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה. וממילא נתבטל העדות ג"כ לאסרה על בעלה משום עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו וכמ"ש הרמב"ן הנ"ל. וממילא דלא ידעינן אם אמרו כן בתורת עדות. כיון דבעי' עדות שיכול להזימה נתבטל העדות לגמרי וצ"ע עוד בזה:

ולפמ"ש הנתיבות בריש סי' א' דהא דאמרינן בגמ' דעבדינן שליחותייהו לאו דהיא תיקן חז"ל משום נעילת דלת ולא מהני מה דעבדינן שלוחותייהו מה"ת כלל. דזה אינו דהא מקבלין גרים בזה"ז ועבדינן שלוחותייהו בגיטין וקידושין אע"כ כיון דבמקום דאיכא נ"ד או טעם אחר דהי' מההכרח להרשה אותנו עי"ש ומעתה אם נימא כן יהי' קשה הא דדייקו הרמב"ן והרשב"א סוף יבמות דגם לר"ט דבעי' דו"ח בעידי נשים אפ"ה בגיטין וקידושין לא בעינן והראי' מהא דעבדינן שלוחותייהו בגיטין וקידושין ואמרי' בגמ' מידי דהוה אהודאות והלואות עי"ש והא יש לחלק דדוקא בהא דעבדינן שליחותייהו דבזה כיון דהרשו לנו חז"ל בזה מהני אף מדאו' דהרשו לנו. משא"כ לענין דו"ח כיון דלא יהי' מהני לא עקרו הדו"ח כיון דהיא דאור' ממש. אע"כ כמ"ש דגם בזה מהני עדותן אף מה"ת. אלא דבאמת גם בהא דעבדינן שליחותייהו הביא הנתיבות שם דהרמב"ן והרשב"א כתבו דגם זה לא הוה רק דרבנן משום הפקר ב"ד הפקר [ובספר חמדת שלמה הנ"ל הביא בשם הגאון בעל נתיבות דעדים בלא דו"ח לא מרשו רק מדרבנן עיי"ש]: ויש לעיין בהנ"ל היכא דאיכא ד"מ עם דיני קנסות בעדות אחת. כגון דמעידים על הגניבה דחייבו בקרן וגם כפל. ולזה לקרן לא בעי' דו"ח דהוא ממון. וי"ל דממילא מהני גם להקנס כיון דנפ"מ בעדותן לענין ממון וכמ"ש. דוקא לענין נפשות מחמרינן אבל לא בקנס. רק כיון דהעידו העדים שהי' מהני עדותן לענין ממון ידעינן דהיא אמת ומחייבי גם קנס. וי"ל דגם קנס היא חידוש ולא אמרי' רק בעדים ע"י דו"ח. ועוד יש לעיין די"ל דגם בקנס לא מצינו רק דהחמירו בזה לבדוק אותם בדו"ח אבל לא שיהי' הדו"ח מעכבין אם לא בדקו אותם בדו"ח. או דאמרו אין אנו יודעין בדו"ח שיהי' נתבטל עדותן משום דה"ל עדות שאאי"ל וכמ"ש דהסוגי' דגמ' דר"פ ה"ב לא איירי רק לענין דו"ח ולא לענין עדות שיכול להזימה. ויותר מזה לפמ"ש הרמב"ן הנ"ל בסוגי' דחוששין ללעז הא דהוכיחו מר"ת דעידי זנות בעי' דו"ח דאל"כ גם בלא כוונו עדותן בדו"ח יהי' מהני עדותן לאסרה על בעלה. ודחה הרמב"ן דבזה נתבטל העדות משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. כיון דנתבטל עדותן לענין מיתה. ולפ"ז בעדים הבאים לחייבו בעדותן ממון וקנס. כגון בגניבה הקרן והכפל. אם לא יכוונו אח"כ עדותן בדו"ח ויהי' נתבטל עדותן לענין קנס. ממילא דיתבטל גם לענין ממון. ולא יהי' מחוייב אף הקרן וכיון דבממון עקרו הדו"ח לגמרי מד"מ ממילא הוצרכו לעקור גם בעדות קנס היכא דאיכא ממון למען לא יתבטל העדות גם לענין ממון משום עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה. ועי' במ"ש הרמב"ן סוף יבמות בתי' הא' הא דעקרו הדו"ח מעדות נשים. והרי"ף לא הביא בסוגי' רק תי' דר"פ דבדין מרומה בעי' דו"ח ולא הביא תי' דר"ח ורבא. ועי' בכנה"ג ר"ם ל' בהגהות על הב"י שתמה על הרי"ף מדוע לא הביא תי' רבא. ואין לומר כיון דלא נפ"מ בזמן הזה דאין דנין דיני קנסות דהא נפ"מ לענין תפיסה עי"ש. ויש לעיין לפמ"ש ממנ"פ היכא דאיכא ממון בהדי קנסות י"ל דבזה לא בעי' גם בהקנס דו"ח גם משום הצד ממון והיכא דליכא ממון כלל רק קנס לא מקבלין עדות העדים כלל [ואפשר עוד לומר בדברי הרי"ף דס"ל פי' אחר בתי' רבא דס"ל דהא דגמרי' במתני' ד"מ מדנ"פ ממשפט אחד היא רק בדיני קנסות וכמ"ש דהא דבעי' דו"ח היא למען נהדר לבטל העדות, ולזה ס"ל דדוקא בדיני קנסות בזה מהדרינן לבטל עדותן כמו בדנ"פ משא"כ בד"מ בזה לא מהדרינן לבטל העדות כלל. וכמ"ש הנתיבות משום דגבי ממון מה"ת יהדרו לבטל העדות כן ס"ל לרבא. אבל באמת לא ס"ל להרי"ף להלכה רק בכל עדות ממון בעי' מה"ת דו"ח ומהדרינן לבטל העדות וצ"ע] ובענין עדות דדנין בזה"ז בלא דו"ח מבואר בסמ"ע ר"ס ל' דכל מידי דלא שכיחי דלא עבדינן שליחותייהו בזמן הזה כמבואר בסי' א' (לא) בעינן ג"כ דו"ח. ובאם בדקו הב"ד את העדים באותן הדברים דבעי' דו"ח ואמרו אין אנו יודעים בהחקירות צ"ע אם בזה נתבטל העדות. כיון דבזמן הזה כל העדות היא עדות שאי אתה יכול להזימה דהא גם אם יוזמו הא לא דנין דיני קנסות בזמן הזה. וע"כ דעדות שיכול להזימה עקרוה בזמן הזה. וא"כ יכול להיות דלא נתבטל העדות באיני יודע בחקירות. דהיא רק משום דה"ל עדות שאאי"ל. ובזה"ז כל עדות היא עדות שאי אתה יכול להזימה אם לא דנימא דעכ"פ יהי' מהני תפיסה אם יוזמו או דעכ"פ נפ"מ להיות יראים עכ"פ מחמת הזמה שיתגלה אח"כ שהם עידי שקר ויפסלו לעדות. אמנם הש"ך בסי' ל"ג כתב להיפך דבאינו יודע בחקירות נתבטל בכל ענין אפי' במקום דלא בעי' עדות שיכול להזימה. וכבר כתבתי בזה קונטרס לבאר כל מילי דדנין בזה"ז בלא דו"ח ונאבד ממני זכינו ד' לעיין בזה היטב שנית. ועי' במ"ש בפ' הקודם בענין לאחר דעקרו הדו"ח:

תוכן העניינים

משכן העדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה