אור ברסלב
משכן העדות ספר משכן העדות שער ג פרק טו

משכן העדות· רבי יעקב שמחה רפיש

ספר משכן העדות שער ג פרק טו

ספר משכן העדות שער ג פרק יד

בסוגיא דעד זומם בב"ק ד' ע"ב תמהו תוס' בד"ה רבא אמר מכאן ולהבא נפסל וז"ל תימא דבריש פ' חז"ה אמר זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתי' ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה אמר ר"נ אוקי אכילתא בהדי אכילתא ואוקי ארעא בחזקת אבהתי' וא"ל רבא והא עדות מוכחשת היא והשתא אמאי הוה מוכחשת הא רבא אית לי' הכא מכאן ולהבא הוא נפסל ואית לן למימר לדידי' אאכילתא דאיתכחש איתכחש ואאבהתי' דלא איתכחש לא איתכחש מידי דהוה אשנים מעידים אותו שגנב וטבח והוזמו אטביחה דלרבא דאמר מכאן ולהבא נפסל אע"ג דתוך כ"ד כדיבור דמי כיון דמההיא שעתא דקא מיתזמי היא דפסלי' אטביחה דקא איתזים איתזם אגניבה דלא איתזים לא איתזם ולהאי טעמא דמפרש משום חידוש ניחא עכ"ל ותמהו ע"ז דהא גם לרבא דס"ל מכאן ולהבא נפסל היא דוקא לענין זה שיהיו פסולים לעדות אחרת אבל מ"מ לא גרע הזמה מהכחשה. והתוס' בד"ה אין לך בו אלא משעת חידושו כתבו באמת דאי רבא ס"ל כר"ח בשתי כיתי עידים המכחישין זא"ז דמחזקינן בסהדי שקרי למה לי. באמת בהזמה הוה ג"כ עדים שהוזמו עכ"פ ספק פסולין משעת שהעידו והא דאמר רבא מכאן ולהבא נפסל היא שיהי' פסולי עדות ודאי עי"ש. וא"כ בע"כ הא דאמרי' בהעידו על הגניבה והטביחה תוכ"ד והוזמו על הטביחה לא נתבטל עדות גניבה משום עדות שבטלה מקצתה אף דמ"מ עדות טביחה ודאי נתבטל וגם א"א דרבא ס"ל כר"ח הם ספק פסולין משעת עדות טביחה. אפ"ה צ"ל דלא אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. יהי' הטעם שיהי' ע"כ צ"ל דגבי הכחשה לא אמרי' כן דהא הזמה לא גרע מהכחשה ובאם נימא גם גבי הכחשה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אזי גם א"א מכאן ולהבא נפסל מ"מ נימא כיון דהוי מוכחשי' למפריע על עדות טביחה ונימא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. אע"כ דגבי הכחשה לא אמרי' כן. וא"כ הא שם בב"ב דלא הוה רק הכחשה אמאי נימא עדות שבטלה מקצתה. וממילא גם ללישנא דחידוש קשה ג"כ ואם גם דבהכחשה לא הוה חידוש ואמרי' דלמפרע נפסל מ"מ כיון דלא הוה רק הכחשה. לא אמרי' עדות שבטלה וכו' דאל"כ קשה הא בהוזמו על הטביחה מ"מ הא הוה פסולים למפריע מכח הכחשה עי"ש בפ"י ובהאחרונים [ולפמ"ש האחרונים דבהזמה כיון דלא מכחישין את גוף העדות רק דאמרו עמנו הייתם אבל מ"מ יכול להיות דהמעשה היא אמת ולכן אם לא הימנוה התורה להאחרונים יותר מקמאי הי' הזמה עדיף מהכחשה דבהכחשה כיון דהאחרונים מכחישין גוף המעשה ממילא בזה גוף המעשה נתבטל משום דתרי ותרי נינהו משא"כ בהזמה כיון דאינם מכחישין את גוף המעשה בזה אם לא הי' האחרונים נאמנים יותר מהראשונים אזי הי' גוף העדות דקמאי נתקיים דהוה אמרי' כיון דתרי ותרי נינהו וכל אחת מעידה בפני עצמה. דעל מה דלא מכחישין נאמנים כל כת. ה"ה בזה כיון דבהזמה לא מכחישין את גוף העדות. ולזה נתקיים גוף העדו' ובאם נימא כן י"ל דגם בהכחשה אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דמ"מ נתבטל אותו העדות דמכחישין אותו. רק בהזמה אמרי' אין לך בו אלא חידושו. ולזה גם עדות טביחה לא נתבטל למפריע רק מכאן ולהבא. דעד אותו שעה שהוזמו אמרי' אם גם דהם מוכחשי' על עדות דטביחה אפ"ה מתקיים עדות דטביחה. כיון דאין מכחישין אותם בגוף העדות אמרי' דגוף העדות נתקיים. והי' מיושב באמת קו' התוס'. אמנם דבאמת זה אינו דגם בהזמה שלא בפניו באופן דלא הוה הזמה מ"מ ה"ל הכחשה בגוף העדות]:

והאחרונים תי' על פי דברי הש"מ ב"ב שם בסוגי' בד"ה ולענין הלכה דהביא בשם הרשב"א דהקשה הא קימ"ל כר"ה בשתי כיתי עדים המכחישין זא"ז דכל אחת מעידה בפני עצמה והא אמרי' בסוגי' דא"א דלמפרע הוא נפסל אם הוזמו על הטביחה אף עדות גניבה נתבטל משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. וכיון דעדות אכילה שמכחישין זא"ז נתבטל יתבטל ג"כ עדות אבהתי' ותי' דדוקא בעדים זוממין דנפסלין למפרע אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה משא"כ במכחישין זא"ז כיון דכשירים הם להעיד עדות אחרת לר"ה אמרי' על מה דאיתכחש איתכחש על מה דלא איתכחש לא איתכחש. עכ"ד. ונראה בכונתו כיון דיכולין להעיד בעדות אחרת. וע"כ דבשעה שמעידים עדות אחרת אמרי' דגם אותו העדות שנעשים מוכחשים באמת העידו. ולזה בשעה שאנו דנין ג"כ על עדות אבהתי' אמרי' דגם עדות אכילה באמת העידו. משא"כ לר"ח כיון דפסולין הם לכל עדות. ומחזקינן כל כת וכת לשקרנים בזה אמרי' גם בהכחשה נתבטל עדותן גם באבהתי' משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. כיון דנפסלים גם לעדות אחרת. משו"ה שם בב"ב דבס"ד דגמ' דרבא כר"ח אמרי' מדות שבטלה מקצתה. משא"כ בב"ק אמרי' כן לר"ה דקימ"ל כוותי' ומשו"ה כיון דלא הוה מוזמין רק מכאן ולהבא. ולמפרע לא הוין רק מוכחשין. ולזה לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דבהכחשה לא אמרי' כן לר"ה. ולפ"ז צ"ל דסוגי' דגמ' קאי לר"ה דוקא ולא לר"ח:

אמנם מדברי הש"מ ב"ב בד"ה ר"י לא משמע כן דכתב שם לחלק בטעם מדוע באם למפרע נפסל אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ולא באם אמרי' מכאן ולהבא נפסל וז"ל דלא דמי דודאי כי אמרי' למפרע הוא נפסל שהפיסול והביטול הוה משעה שהעידו העדות שייך לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. אבל לרבא דמכאן ולהבא נפסל לש"ל עדות שב"מ ב"כ. דהא אין הביטול והפיסול משעת העדות רק משעה שהוזמו ואילך וכו' עכ"ל. וכזה מבואר עוד שם בש"מ דמזה נראה דהא דאמרי' עדות שבטלה מקצתה ב"כ היא דוקא בהזמה דבזה כיון דנעשים ודאי פסולין ולא מספק אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה משא"כ בהכחשה כיון דגם לר"ח מ"מ לא הוה רק ספק פסולין ולא הוה ודאי פסולין בזה לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ויש להסביר הטעם דהא דאמרי' עדות שבטלה מקצתה היא ג"כ אם נתבטל לגמרי. משא"כ היכא דאיכא עוד נפ"מ בעדות ולא נתבטל לגמרי ל"ח עדות שבטלה מקצתה. דהא גם העדות שנתבטל ל"ש ביטול כיון דלא נתבטל לגמרי ועדן היא בכלל עדו' רק הוה עדות מוכחשת כתרי ותרי. אבל לא נתבטל לגמרי. וכיון שכן ממילא גם לר"ח דס"ל מחזקינן בסהדי שקרי למ"ל מ"מ כיון דלא הוה רק ספק פסולין לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. והאחרונים המתיקו את זה כמ"ש תוס' בסנהדרין דהיכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה. ה"ה בזה כיון דלא הוה הפסול מהעדים ידוע לא אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ואף דיש לחלק מ"מ זה נראה דלא אמרי' עדות שבטלה מקצתה גם לר"ח דהא התוס' בסוגי' כתבו דאי רבא ס"ל כר"ח הוה למפרע ספק פסולים ואפ"ה אמרי' בגמ' לקמן דא"א מכאן ולהבא נפסל ל"א בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ומשמע דבכל ענין הוא זה אף אי רבא ס"ל כר"ח והוה למפרע ספק פסולין אפ"ה לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה וע"כ דלא אמרי' כן רק בודאי פסולין ולא בספק פסולין כמו גבי הכחשה כיון דבזה לא נפסלו בודאי רק בספק:

ואמרתי ראי' לזה מדברי תוס' סנהדרין כ"ז ע"א בד"ה רבא אמר מכאן ולהבא נפסל דמקשים ג"כ קו' תוס' ב"ק הנ"ל וכתבו עוד וז"ל וכי תימא דהתם איירי שתוך כ"ד הוכחשו והא מוכח שמעתא דפ' מרובה גבי טביחה ומכירה דאפי' תוכ"ד לא מפסלו למפרע אליבא דרבא עכ"ל ולא הבנתי דבריהם דהא דבר זה לא מוכח משם דכולי סוגי' דשם איירי שהוזמו לאחר כ"ד מעדותן. משא"כ אם הוזמו תוכ"ד מעדותן י"ל דגם לרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא נפסל מ"מ כיון דמיד תוכ"ד הוזמו ומכאן ולהבא נפסלו גם לרבא. הוה בזה לרבא כמו באם הוזמו לאביי לאחר כ"ד על עדות טביחה דאמרי' כיון דלמפרע הוא נפסל דהיא בשעה שהעידו עדות טביחה נתבטל גם עדות גניבה. כ"כ אם הוזמו לרבא בתוך כ"ד מעדותן על הטביחה כיון דבזה נפסלו מכאן ולהבא גם לרבא ונתבטל עדות הטביחה נתבטל ג"כ עדות הגניבה משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ולזה י"ל דתוס' ס"ל הא דאמרי' בגמ' דשם דא"א מכאן ולהבא הוא נפסל לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. אף דמ"מ עדות דטביחה ודאי נתבטל הן לר"ה והן לר"ח דהא באותו עדות ה"ל תרי ותרי. וא"כ גם אם נימא מכאן ולהבא הוא נפסל נימא דיתבטל עדות הגניבה משום עדות שבטלה מקצתה כיון דנתבטל עדות הטביחה כיון דהם מכחישין עצמם בעדות זה וה"ל הכחשת תרי ותרי. וע"כ צ"ל דמשום זה לא נתבטל מחמת עדות שבטלה מקצתה. כיון דגם עדות טביחה לא נתבטל לגמרי וגם בזה נשאר עדותן עכ"פ לעדות. כיון דלא הוה רק הכחשת תרי ותרי ונפ"מ לענין תפיסה עכ"פ. ול"ש עדות שבטלה מקצתה. וא"כ משו"ה מכח ההכחשה לא נתבטל רק משום הזמה דבזה נתבטל עדות הטביחה לגמרי כיון דבהזמה האחרונים נאמנים לגמרי ולזה אמרי' כיון דלרבא מכאן ולהבא הוא נפסל גם עדות הטביחה לא נתבטל לגמרי רק לאחר שעה שהוזמו ולא משעת עדותן דמשם לא הוה רק כהכחשה ול"ש עדות שב"מ ב"כ. ולפ"ז ממילא גם אם הוזמו תוכ"ד מעדותן אם גם דנפסלו מיד לאחר ההזמה מ"מ לא נפסלו רק לאחר הגדת העדים שהזימו אותם. אבל קודם הזמת העדים שהזימו אותן לא הוה פסולין לגמרי. ובאם בשעה שהזימו אותם העדים העידו אותם עדים שהוזמו בעדות אחרת לרבא לא נתבטל אותו עדות כיון דאינם פסולים לגמרי וס"ל לתו' דכמו כן גם עדות טביחה אף אם הוזמו תוכ"ד לא נתבטל לגמרי רק לאחר הזמת העדים. משא"כ קודם הזמתם בשעה שהעידו הם לא נתבטל לגמרי ול"ש עדות שב"מ ב"כ. ויותר מזה כיון דמוכח בסוגי' דגבי הכחשה לא אמרי' עדות שב"מ ב"כ. יהי' הטעם שיהי' ממילא בסוגי' דב"ב כיון דשם לא הוה הזמה רק הכחשה ובזה ל"ש עדות שב"מ דגם העדות שהעידו לא נתבטל לגמרי כיון דנתבטל רק מחמת ספק וזה ל"ח נתבטל כמ"ש דאל"כ גם לר"ה נימא עדות שב"מ כיון דעכ"פ אותו עדות נתבטל גם לר"ה:

והרמב"ן ב"ב תי' באמת על קו' התוס' הנ"ל דאיירי דהוכחשו תוכ"ד עי"ש. ולא אבין דבריו דממנ"פ אם נימא דלר"ח דס"ל מחזקינן בסהדי שקרי למ"ל גם בהכחשה אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכנ"ל לא הוה צריך להא דאיירי דהשני הכיתות העידו תוכ"ד. רק כיון דאמרי' בס"ד דרבא ס"ל כר"ח ופסולים תרווייהו אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ואם ס"ל דגבי הכחשה כיון דלא הוה רק עדות מוכחשת לא אמרי' עדות שב"מ ב"כ ממילא גם אי אמרי' דאיירי בהוכחשו תוכ"ד הקו' במ"ע כיון דלא הוה רק הכחשה הא לא אמרי' גבי' עדות שבטלה מקצתה. ותמהני דראיתי בפ"י בסוגי' דהביא תי' הרמב"ן ולא הביא דברי התוס' בסנהדרין הנ"ל דכונתם בהא דכתבו וכ"ת שהוכחשו תוכ"ד לתי' הרמב"ן. והי' נראה לענ"ד לדון בזה דאם גם דר"ח ס"ל מחזקינן בסהדי שקרי למ"ל ושניהם פסולים היא רק משעת הגדת העדים האחרונים ואילך משעה שהכחישו האחרונים לקמאי נעשו שניהם פסולים לכל עדות. אבל משעה שהעידו הראשונים עד אותו שעה שהוכחשו מהאחרונים י"ל דגם לר"ח הקמאי הם כשירים לכל עדות. ואמינא מילתא בטעמא לפמ"ש הקצוה"ח בסי' ל"ד ס"ק ו' דהא דס"ל לר"ח מחזקינן בסהדי שקרי למ"ל לאו מטעם דספיקא דתרי ותרי לא מוקמינן אחזקה דא"כ מאי פריך הגמ' בשבועות לר"ח גבי מרדעת הא שם לא הוה ספיקא דתרי ותרי גם בל"ז ל"ש לומר דשניהם פסולין מספיקא דתרי ותרי דממנ"פ אם שניהם הם פסולים האיך נוכל להוציא כל אחת מהם מחזקתם ע"י ספק עידי פסולים. רק דטעמא דר"ח היא דכיון דבהשני כיתות המה תערובות פסולים דכת אחת מהם הם בודאי פסולים. ואם נכשיר את שניהם. נכשיר בודאי כת אחת שהם פסולים. ולזה פוסלין את שניהם. כיון דזה אי אפשר להכשיר כת אחת ולפסול כת אחת. דאיזה כת נכשיר ואיזה כת נפסול, ולזה בע"כ צריכים לפסול את שתיהם עיי"ש בקצוה"ח. ולפ"ז י"ל הא תינח משעה שבאו כת הב' להכחיש אותם דמאותו שעה ואילך אם נכשיר את שניהם בודאי נכשיר כת אחת שלא כדין ולזה צריכי' לפסול את שניה'. משא"כ משע' שהעידו העדים הראשונים עד אותו שעה שבאה כת השני להכחיש אותם גם לר"ח אף כת הראשונה הם כשירים מכח חזקת כשרות. דבזה לא שייך לומר דנעשה שלא כדין דזה אינו דאם גם דהכת השני הם הפסולים מ"מ לא נפסלו רק משעת הגדתן בב"ד להכחיש את הראשונים דהא לא נוכל לפסול אותם קודם שהעידו. וכיון דיכול להיות דגם אם נכשיר את שניהם לא יכשיר כת אחת מהם שלא כדין בזה גם לר"ח מכשירים את שניהם ולזה גם לר"ח לא הוה פסולים רק משעה שהעידו עליהם כת השני' בב"ד ואילך. אבל עד אותו שעה שניהם כשירים להעיד. ועי' בש"מ כתובות בסוגי' דתרי ותרי תוך ד"ה תרווייהו בא"א קא מסהדי דכתב לר"ה דס"ל דכל אחת מעידה בפני עצמה אבל אחד מכת זו ואחד מכת זו פסולין. וז"ל ואפשר לומר דכי אמרי' בשני כיתי עדים דלא מצטרף חד מכל כת בעדות אחת ה"מ מכאן ולהבא אבל למפריע לא נפסלו עכ"ל ונ"ל בכונתו דלמפרע דהיינו משעה שהעידו העדים הראשוני' עד אותו שעה שהוכחשו מהאחרונים יכולין לצרף אף אחד מכת זו ואחד מכת זו כיון דבזה לא הוה ברור דאחד מהם הוא פסול ודאי כי דילמא הכת הבאים להכחיש אותם הם הפסולים והם העידו בשקר להכחיש להראשונים שלא כדין. ומ"מ לא נפסלו רק משעה שהעידו בב"ד ואילך ולא למפרע. וכיון דאם נצרף אחד מכל כת לא הוה ברור דחד מינייהו הוא פסול מצרפין אף אחד מכת זו ואחד מכת זו. עד אותו שעה שהוכחשו. וכמו כן י"ל לר"ח כיון דהא דנפסלו תרווייהו היא רק כיון דאיכא תערוב' פסולין בודאי משא"כ עד אותו שעה שהוכחשו דלא הוה תערובת פסולין בודאי דהא אם כת השני' הם פסולין לא הוה פסולים כלל עד אותו שעה שהוכחשו. ולכן גם לר"ח עדותן קיימת עד אותו שעה שהוכחשו מהכת השני' והוא נכון לענ"ד בסברא:

אולם דא"א לומר כן מסוגי' דגמ' ב"ב דמבואר דלר"ח דס"ל מחזקינהו בסהדי שקרי למ"ל נתבטל עדות אבהתי'. ואף דזה היא עדות אחרת. וע"ז לא הוכחשו. וע"כ משום דר"ח פוסל אף לעדות אחרת למפריע דאל"כ הקו' במ"ע דגם לר"ח יתקיים עדות אבהתי' דאם גם דס"ל דמכאן ולהבא הם נפסלים לכל העדות. מ"מ כיון דעד השעה שהוכחשו נתקיים עדותן יהי' מהני עדות אבהתי'. אע"כ דלר"ח גם למפריע נעשים פסולים אמנם אי אמרי' כתי' הרמב"ן דאיירי דהוכחשו תוכ"ד מעדותן. שפיר י"ל כמ"ש דמה דהעידו מקודם שהוכחשו לא נתבטל כלל גם לר"ח. רק דבזה נתבטל עדות אבהתי' כיון דהוכחשו תוך כ"ד וכדבור דמי ממילא דמשעה זו שניהם פסולים לכל עדות ונתבטל גם עדות אבהתי' משא"כ אם לא הוכחשו תוכ"ד י"ל דבאמת לא הי' נתבטל העדות דאבהתי' גם לר"ח. ולפ"ז י"ל דמשו"ה תי' הרמב"ן דאיירי דהוכחשו תוכ"ד דס"ל דלר"ח כיון דאמרי' מחזקינן בסהדי שקרי למ"ל והוה שניהם פסולים בודאי אמרי' גם בהכחשה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. כיון דהם פסולים לכל עדות. רק כיון דלר"ח ג"כ לא אמרי' עד השעה שהוכחשו דמחזקינן בסהדי שקרי למ"ל ממילא דל"ש גם לר"ח על מה דהעידו מקודם עדות שבטלה מקצתה. דהא על מה דהעידו מקודם כשירים הם גם לר"ח. ולזה תי' דאיירי דהוכחשו תוכ"ד מעדותן. משא"כ בסוגי' דגמ' דב"ק אמרי' שפיר דלרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא נפסל לא אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. גם אם רבא ס"ל כר"ח. דגם לר"ח כשירים הם עד אותו שעה שהוכחשו בב"ד מכת השני' לכל עדות. וסוגי' דב"ב איירי שהוכחשו תוכ"ד. וממילא דמיושב בזה קו' התוס' וכל הראשונים דתמהו אי רבא ס"ל כר"ח לא הוה עד זומם חידוש דהא גם בהכחשה שניהם פסולים מספק. דלפמ"ש הדבר נכון דגם לר"ח לא הוה פסולים תרווייהו רק מכאן ולהבא ולא למפרע. כיון דעיקר טעמו דר"ח הוא רק מתערובת פסולים. ויש להוסיף עוד דזה תלי' אי אמרי' גבי הזמה למפרע הוא נפסל. ממילא גם בהכחשה כיון דמכאן ולהבא צריכים לפסול כת הראשונה אין שייך לפסול אותם מכאן ולהבא ולא למפריע דאין לחלק וממנ"פ אם הם פסולים פסולים גם למפריע כמו בהזמה. משא"כ אם נימא בהזמה דלא הוה פסולים רק מכאן ולהבא ולא למפרע ממילא גם בהכחשה אמרי' כן דלא נפסלו למפריע רק מכאן ולהבא. [וכמדומה לי מבואר בריטב"א שבועות ג"כ דהא דר"ח דס"ל דמחזקינהו בסהדי שקרי למ"ל זה אינו מדין דאו' רק לא הוה אלא מתקנת חז"ל וא"כ ע"כ הא דמקשי' אמאי יהי' הזמה חידוש לאו הקו' על הא דקרי לי' להזמה חידוש דזה לא קשה דהא מה"ת היא חידוש כיון דמה"ת גם לר"ח שניהם כשירים להעיד. רק דקו' התוס' כיון דרבא ס"ל כר"ה בהכחשת תרי ותרי דעכ"פ מדרבנן שניהם פסולים וא"כ גם בהזמה יהי' שניהם פסולים] אמנם אף דמ"ש היא נכון בסברא מ"מ נראה מכל הראשונים דלר"ח כת הראשונים פסולים משעה שהעידו דהא הם מפרשים סוגי' דב"ב דלא איירי בהוכחשו תוכ"ד מעדותן. ובהרמב"ן גופו נראה ג"כ דלר"ח פסולין למפריע. דז"ל שם בד"ה א"ל רבא ואיכא למימר הב"ע כגון דאסהיד הני תרי כיתי בבת אחת כל אחד ואחד תוכ"ד של חבירו וקימ"ל תוכ"ד כדיבור דמי הילכך מעידנא דאסהידו קמאי דאבהתי' איתכחיש דהא תוכ"ד היא ומיפסלי מהאי שעתא וכו' ולמסקנא דאוקימנא לרבא באותו עדות דוקא אפי' בזה אחר זה וכו' ובאם נימא כמ"ש יהי' קשה כיון דאיירי לפי המסקנא בזה אחר זה אמאי אמרי' בגמ' אליבא דר"ח כ"ע לא פליגי. הא י"ל דפליגי גם לר"ח דאיירי דהעידו עדותן בזה אחר זה. דבזה גם לר"ח אי מחשב לעדות אחרת לא נתבטל העדות למפריע. מזה נראה דלר"ח בכל ענין נתבטל עדותן אף למפריע. ועוד דמבואר גם ברמב"ן שם דהביא בשם י"א דבהכחשה ודאי למפריע נפסל ולאו חידוש היא דלא נסמוך על אחד מהם. עי"ש. מבואר דאי אמרי' למפריע היא נפסל אמרי' דנתבטל גם עדות אבהתי' לר"ח אף דזה העידו קודם תוכ"ד. וע"כ משום דאמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. [וי"ל לדברי הקצוה"ח הנ"ל י"ל דלר"ה הא דלא אמרי' בהכחשת העדים דשניהם פסולים לעדות דהא בהכחשת תרי ותרי לא מוקמינן אחזקה. וכתב הקצוה"ח דזה אינו דכיון דע"כ צריכים לפסול את שניהם ונעשו כל כת ספק פסולין הא לא נוכל להוציא מחזקה ע"י ספק פסולין עי"ש ולפ"ז י"ל בהזמה דהימנה התורה לבתראי והבתראי הם כשירים לכל העדות ממילא הקמאי יהי' פסולין משום דה"ל ספק דתרי ותרי ולא מוקמינן אחזקה כיון דלפי האמת נאמנים האחרונים תו לא מוקמינן אחזקייהו] ועוד חזון למועד אי"ה לעיין בכל זה שנית. וכעת לא עיינתי היטיב בכל זה ולא הבאתי רק למען כי זה שייך להנ"ל ולהפרקים הבאים לקמן בעזה"י [ומידי עיינתי בזה צלע"ק בהא דכתבו תוס' דה"ל למימר דנפ"מ בעדות נפשות או עדות אשה או בקידוש החודש דלטעמא דפסידא דלקוחות נפסלים למפריע לפמ"ש תוס' הנ"ל דלא קאמר איכא בינייהו רק מה שהוא חילוק בין לר"ה ובין לר"ח. והנה לר"ח גם א"א דטעמא משום חידוש אפ"ה הוה פסולים עכ"פ מספק וה"ל ספק פסולים וא"כ בעידי נפשות. היכא דהעידו לחייבו מיתה. גם ללישנא דחידוש עכ"פ נתבטל עדותן משום ספק וכמו כן בעדות אשה הוה גם ללישנא דחידוש ספק פסולים. וצ"ל בקו' התוס' דללישנא דחידוש לא נתבטל עדותן לגמרי רק הוה ספק משא"כ ללישנא דפסידא הוי ודאי פסולים. אמנם בעדות החדש ממנ"פ אם כבר גמרו הב"ד הדין ע"פ העדים הללו. הא אמרי' אתם אפי' מוטעים אפי' שוגגים. והיא מקודש אף אם נעשים ודאי פסולים. ואם עדן לא נגמר הדין על פיהם דלאחר שהעידו נתגלה ההזמה גם אם נעשו ספק פסולים לא נהי' נגמר הדין על פיהם דנתבטל עדותן מחמת ספק עכ"פ וצ"ע]:

תוכן העניינים

משכן העדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה