אור ברסלב
משכן העדות ספר משכן העדות שער ג פרק ח

משכן העדות· רבי יעקב שמחה רפיש

ספר משכן העדות שער ג פרק ח

ספר משכן העדות שער ג פרק ז

בפרק זה יבואר בעדים שהם מוכחשים מעדים אחרים על החקירות ולא על גוף העדות. וגם אם לא הי' להם צירף בשעת הראי'. ומכחישים זא"ז אח"כ בהכחשת תרי ותרי בחקירות:

הב"י בסי' ל"א הביא בשם הרי"ו וז"ל כתוב במשרים נתיב ב' ח"ז. ואם אינם מכחישים זו את זו אלא בקצת העדות ובקצת אינם מכחישים נתקיים אותו הקצת עכ"ל. ועי' באו"ת שם מ"ש בכוונתו דס"ד הי' כיון דאינם מכחישין זא"ז במקצת העדות וכולם מעידים על עדות זה יתבטל כל העדות משום נמצא קו"פ. עיי"ש. ולענ"ד נראה דאפשר לומר להיפך דאיירי באופן דלא נתבטל העדות משום קו"פ ולא משום הכחשה בדו"ח כנ"ל בפ"ד. כגון דהם שתי כיתי עדים. ולא ראו זה את זה בשעת הראי'. ולא בשעת הגדה והם מעידים עדות אחת. ובעיקר העדות הם מעידים בשוה רק במקצת העדות הם מכחישין זה את זה. כגון דמכחישין זה את זה בחקירות וכדומה. בזה לא אמרי' דהוה כהכחשה בחקירות דנתבטל כל העדות. רק אמרי' כיון דהם שתי כיתי עדות אף דמכחישין זא"ז בחקירות. מ"מ כיון דהדין היא בשתי כיתי עדות המכחישין זא"ז דזו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה וכו' דבשעה דמעידים כל אחת בפני עצמה מוקמינן אותה אחזקת כשרות דלא העידו שקר כלום ה"ה בזה אף דמכחישין זא"ז בחקירות מ"מ מתקיים גוף העדות דלא מכחישין זא"ז. ואין זה בכלל הכחשה בחקירות דנתבטל כל העדות אפי' אם הם מאה. דזה היא אם הם כת אחת דבזה נתבטל כל העדות דהם כמו נמצא קו"פ. משא"כ היכא דהם שני כיתי עדים בזה מתקיים אותו העדות דלא מכחישין זה את זה. אלא דבאופן זה יהי' מהני גם לר"ח דס"ל מחזקי' בסהדי שקרי למ"ל. אפ"ה באופן זה יהי' מהני כיון דאחת מהם הם כשירים בודאי וכולם מעידים בעיקר העדות. וי"ל דהרי"ו איירי דליכא רק כת אחת בעיקר העדות. וכת הב' לא מעידים כלל בעיקר העדות. רק מכחישים אותם במקצת עדות באותו העדו' מן החקירות וכדומה. כגון דכת אחת מעידה שבאותו שעה הרג פלוני את הנפש בסייף. וכת אחת מכחישין אותו דבאותו שעה לא הי' סייף בידו. אבל בגוף המעשה לא מעידים כלל גם אין מכחישין אותן דגם הם אמרו שיכול להיות דהרגו באותו שעה בארירן וכדומה ובזה לר"ח דס"ל מחזקינן בסהדי שקרי למ"ל נתבטל העדות כי דילמא כת המעידי' גוף העדות הם המשקרים משא"כ לדידן דקימ"ל כב"ה. דזו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה וכו'. אמרי' בזה כיון דאין מכחישין זה את זה בגוף העדות אמרי' דגוף העדו' מתקיים. דבשעה שאנו דנין על גוף העדות מוקמינן כת זו אחזקה ואמרי' דהם כשירים. וגם מה דהי' אומרים דבסייף הרגו. גם זה הי' באמת. ואף דגם לר"ה אותו העדות דהם מכחישין זה את זה נתבטל התם כיון דמכחישין זה את זה בגוף העדות משא"כ היכא דליכא הכחשה בגוף העדות אפי' אם היא הכחשה במקצת העדות תתקיים גם אותו עדות. ויש להוסיף עוד דהיכא דמכחישין זא"ז בגוף העדות ל"ל דסלק אותם ויהי' כלא העידו כלל. דא"כ לא יהי' עדים בדבר. משא"כ היכא דאין מכחישין זה את זה בגוף העדות. רק במקצת מן העדות. אמרי' סלק את זה דמכחישין זה את זה ומתקיים אותו העדות דלא מכחישין זה את זה. ובזה ניחא הא דהביא זה בשם הרי"ו. הא זה היא מבואר בגמ' גבי עידי אבהתי' ושני חזקה. דאמרי' אכילתי' דאיתכחש איתכחש ולא על אבהתי'. די"ל דמשם ליכא ראי' אם מכחישין זה את זה באותו העדות עצמו דהי' מקום לומר דהתם הוה כשני עדות. ובעדות אבהתי' ליכא ביניהם הכחשה כלל. משא"כ אם באותו עדות דאבהתי' הי' הכחשה ג"כ הי' ס"ד לומר דבזה כיון דאיכא הכחשה באותו עדות נתבטל אותו עדות לגמרי לזה בא ואשמעינן דין זה בשם הרי"ו. ואף אם אין זה כונת הרי"ו מ"מ לענ"ד הי' נראה דיש מקום לומר כן אם היא הכחשה במקצת העדות כגון באחת מן החקירות דמתקיים אותו עדות כיון דליכא הכחשה בגוף העדות. וגם אין זה ענין להכחשה בחקירות דהכחשה בחקירות לא נתבטל רק בבת אחת. וי"ל ראי' לזה באמת מעדות אבהתי' ושני חזקה לשיטת הרמב"ם דס"ל דמה שהיא בגוף העדות חשיב מן החקירות ובזה עיקר העדות היא לעדות חזקה. ובודאי עדות אכילה היא מן החקירות. אפ"ה אמרי' כיון דלא מכחישין זה את זה באבהתי' מתקיים עדות אהבתי' וממילא אמרי' כן גם בשני כיתות המעידי' עדות אחת, ומכחישין זה את זה בחקירות. וכדומה. באופן דלא נתבטל עדותן מכח הכחשה בחקירות כגון דלא ראו זה את זה בשעת העדות ולא העידו כאחת בתוך כ"ד. דבזה לא נתבטל העדות מחמת הכחשה בחקירות ולא משום נמצא קו"פ דבזה מתקיים העדות דאמרי' על מה דלא איתכחשו לא איתכחשו. וגם בזה אף לר"ח מתקיים העדות כמ"ש:

ובזה אמרתי לעיין בסוגי' דחוששין ללעז בתי' הגמ' דאיתכחש בבדיקות. וטעמא דר"מ בג' משום דס"ל הכחשת בדיקות פוסל ג"כ. ותמהו בתוס' בד"ה בפלוגתא דגם לר"מ ניבעי' כ"ג משום לעז שיבואו עדים אחרים שלא יכחישו זא"ז בבדיקות. ותי' בחד תי' דאיירי דיש לבעל שתי כיתי עדים המכחישין זא"ז בבדיקות דתו ליכא למיחש לר"מ לעדים אחרים דאפי' יבואו יהי' מוכחשין מאלו בבדיקות וכו' עי"ש במרש"א ובמרש"ל במ"ש בפי' התוס'. והנה מ"ש תוס' דלר"מ ל"ח לכת אחרת כיון דיהי' מוכחשים ג"כ בבדיקות. וע"כ ל"ל דעדות דכת אחרת יהי' נתבטל משום דיהי' הכחשה בבדיקות דנתבטל כל העדות או משום דיהי' כנמצא אחד קו"פ. דא"כ לא הי' צריכים לזה. דאיכא שתי כיתי עדים המכחישין זה את זה. בכת אחת סגי כיון דהעדים מכחישין זה את זה בבדיקות. אם יבואו כת אחרת יהי' מוכחשים מאחד מהעדים בבדיקות ויתבטל כל העדות משום הכחשה בבדיקות כמו דנתבטל העדות בדאיכא שלשה עדים ואחד מכחיש לשנים בבדיקות אע"כ דבזה לא נתבטל העדות מכח הכחשה בבדיקות כיון דהכת השני' יבואו אח"כ. והכחשה בבדיקות או בחקירות אינו מבטל אלא בהעידו תוך כ"ד דוקא עי' מש"ל בפ"ז ולזה הוצרכו התוס' דוקא דאיכא שני כיתי עידים המכחישין זה את זה. דבאם לא היה רק כת אחת המכחישין זה את זה. אם יבואו כת אחרת שיכוונו עדותן אף אם יהי' מוכחשים מאחד מהם מ"מ יהי' מהני עדותן משום דאין דבריו של אחד במקום שנים. ולזה הוצרכו דוקא דאיכא שני כיתי עדים. דבזה אם יבואו כת אחרת יהי' מוכחשין משניים. ובזה אמרתי להמתיק ג"כ דברי התוס' הא דנקטו בלשונם דהי' שני כיתי עדים המכחישין זה את זה בבדיקות דמשמע דהם שני כיתי עדים דלא היה להם צירף ולא נתבטל עדותן מכח הכחשה בחקירות או משום נמצא קו"פ. רק משום דהם מכחישין זה את זה. ולמה לא כתבו דבאו ד' עדים ושנים מכחישין לשנים דבזה נתבטל עדותן מכח הכחשה בחקירות ג"כ. דבזה י"ל דשייך לעז משום דאם יבואו כת אחרת יהי' מהני עדותן דכת השני. ואף דיהי' מוכחשים משני עדים מכת זו. מ"מ לא יהי' נחשב לתרי ותרי כיון דכל העדים שהעידו בראשונה נתבטל מכח הכחשה בחקירות. והוה כשני כיתי עדים המכחישין זא"ז ובכת אחת נמצא קו"פ. דודאי מהני העדות דכת אחרת. דכת שנמצא ביניהם קו"פ לא נחשבים לעדות כלל כ"כ בזה כיון דהעדות דהכת הראשונה נתבטל מכח הכחשה בחקירות מהני העדות דהכת הב'. ולזה הוצרכו בהם שתי כיתי עדים דלא הי' להם צירוף. ולא נתבטל מכח הכחשה בחקירות. רק דלא מהני עדותן מחמת הכחשה שהוא ביניהם. וכמו כן לא יהי' מהני אף אם יבואו כת אחרת. ולפ"ז אם נימא כמ"ש דהיכא דמכחישין זה את זה רק בבדיקות או במקצת העדות מתקיים גוף העדות שאין מכחישין זה את זה יהי' הקו' במ"ע גם לר"מ יהי' מהני עדותן אף לנפשות כיון דבגוף העדות לא הכחישו זה את זה רק בבדיקות, ונימא על הבדיקות דמתכחשי איחכחשי. ועל גוף, העדות דלא איתכחשי מתקיים העדות. ויותר מזה בבדיקות ודאי יש סברא לומר כן. כיון דבאמת הבדיקות אינם מעכבין בדיעבד. ובאם לא בדקו אותם בבדיקות כלל. מהני ג"כ עדותן. ולזה י"ל סלק עדותן במה דאיתכחשו ויהי' כאלו לא השיבו כלל על הבדיקות דמהני ג"כ. גם ל"ל כיון דמעידים ג"כ על גוף המעשה הוה נמצא אחד מהם קו"פ דהא ע"כ איירי באופן דלא נתבטל עדותן מכח קו"פ כמ"ש. ואם גם הא דלא מתקיים העדות ע"פ השני כיתות שהעידו בראשונה ע"ז ל"ק כיון דאיירי ג"כ דהאב הביא עדים והכחישו לעידי הבעל דמשו"ה ליכא מיתה לרבנן, וי"ל דמשו"ה ליכא מיתה גם לר"מ כיון דהם מוכחשים מעידי האב. ובזה ניחא ביותר דצ"ל שיהי' גם לר"מ ע"כ איירי דעידי האב הכחישו לעידי הבעל דאל"כ גם לר"מ היה חיוב מיתה. רק דזה קשה דאיכא לעז לר"מ אם יבואו עדים אחרים ואף דיהי' מוכחשים בבדיקות. מ"מ יהי' מתקיים גוף העדות:

ויותר מזה צ"ע לענ"ד דהנה גם למ"ד דהכחשה בבדיקות מבטל בדיני נפשות אינו מטעם דכיון דהכחישו זה את זה בבדיקות בודאי אחד מהם מעיד בשקר דזה אינו דבבדיקות עבידי דטעו וכדאמרי' בהא דכונסים אותו לכיפה בעדים המכחישין זה לזה בבדיקות. ופי' רש"י ונהו דבן זכאי פטר לי' מ"מ עידי אמת הם. רק דבדנ"פ מחמרינן ביותר. ולפ"ז הי' נראה לענ"ד דזה הוא דוקא אם אותו הכת המעידים מכחישין זה את זה בבדיקות בזה נתבטל עדותן דל"ח נכון. משא"כ אם הם מוכחשים מעדים אחרים בבדיקות. ע"ז אמרי' דלא נתבטל עדותן כלל משום דהם עידי אמת. רק דאחת מהכיתות הי' טועים בזה. וראי' לזה יש להביא מהא דמבואר בסוגי' דקו"פ ובמתני' דהי' שתי כיתי עדים דבאם לא העידו תוך כ"ד והם שתי כיתי עדים והוזם כת אחת תתקיים העדות בהכת השני וע"ש בהריטב"א שהקשה האיך שייך הזמה כיון דהם מעידים שראו זה את זה ממילא כת המזימין מיכחשי מהשניה שהעידו שראו אותם. ותי' בתי' אחת דסגי' במקצתם רואים זה את זה עי"ש וא"כ קשה אמאי לא יתבטל גם עדות דהכת הב' כיון דהאחד הי' מעיד בשקר שראו אותו וכתבו האחרונים הקצוה"ח והנתיבות בסי' ל"ו דאין זה הכחשה כמבואר בסי' כ"ט בפלוני הי' עמי דל"ח הכחשה עיי"ש. ועדיין קשה יהי' זה כמו בדיקות דבדנ"פ נתבטל אף בהכחשה בבדיקות. וכיון דאחד מכת הב' מוכחש בבדיקות יתבטל כל העדות. ובמתני' איירי בדיני נפשות. מזה נראה כמ"ש דהא דהכחשה בבדיקות נתבטל הוא דוקא מאותן העדות הבאים להעיד על גוף המעשה הנחשבים כת אחת ולא בעדים אחרים. וא"כ בפשיטות יהי' קשה אמאי לא ניחוש לעדים אחרים לר"מ דהכחשה מעדים אחרים לא נתבטל העדות: ולכאורה הי' מקום לומר דבל"ז דאיירי דהאב הביא עדים להכחיש לעידי הבעל י"ל ג"כ דליכא מיתה לר"מ מכח עידי הבעל כיון דמכחישים זה את זה בבדיקות ולר"מ פוסל בדיקות כמו חקירות וא"כ בזה הוה כת אחת שהם פסולין בודאי רק דאיכא כת אחת שהם כשירים. מ"מ ליכא מיתה דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה. דאם יוזמו העדים לא יהרוגו דיאמרו ע"י כת האחר נגמר הדין למיתה דהם הי' פסולין וכמבואר בירושלמי בפ' נושאין גבי כהנת שנתערבה וולדה עי"ש וכבר האריכו בזה האחרונים דבמקום דבעינן עדות שיכול להזימה ל"ח זה עדות כיון דלא ידעינן מכח מי נגמר הדין. ומשו"ה ליכא מיתה לר"מ כיון דכת אחת ודאי הם פסולין וי"ל דמשו"ה לא חיישינן לר"מ שיבואו כת אחרת. דהא כתב המרש"א דהא דחיישינן שיבואו עדים אחרים. ואף דהעדים אחרים יהי' מוכחשין ג"כ מעידי האב. היא דיעידו על אותו מעשה שהי' בשעה אחרת ויוכל להיות דהעדים הראשונים טעו בשעה רק דכל זמן דליכא עדים אחרים המעידים על אותו שעה לא תלינן בטעות עיי"ש במרש"א. ולפ"ז כיון דלאח"כ כשיבואו עדי' האחרים יבורר דגם העדים הראשונים אינם מוכחשים ג"כ מעידי האב ויוכל להתקיים העדות גם ע"י עדות הראשונים. הדר ה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה. דלא ידעינן ע"י איזה מהם שנגמר הדין [ובזה יש לעיין על הנוב"י שהאריך דבעדים הבאים לאסור אשה על בעלה לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה כיון דל"ש בזה כאשר זמם עימש"ל בפ'... דמתוס' נראה דהחיוב דמאה כסף היא ע"י עידי הבעל דמכחישין זה את זה בבדיקות. ולא מכח הכחשת עידי האב. וכמ"ש ר"ת בסוגי' דמכח הכחשת עידי האב הא נאסרה עליו מספק דדילמא עידי הבעל מעידי' באמת. ובאם נימא דלאסור אשה על בעלה לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה יהי' נאסרה עליו אף אם לא ידעינן ע"י איזה כת נגמר הדין לאוסרה עליו] אמנם אי אמרי' דהכחשה בבדיקות לא נפסל שום אחד מהם רק בדנ"פ היכא דמכחישין זה את זה מחמרינן דיתבטל העדות. ולא במכחישין מכת אחרת ל"ש זה. דל"ל דלא ידעינן ע"י מי נגמר הדין כיון דכולם הם עדים כשירים נגמר הדין ע"פ כולם דכולם הם ראוין להעיד. והקו' במ"ע אמאי לא ניחוש לר"מ לעדים אחרים. וע"כ צ"ל דלר"מ מחמרינן בהכחשה בבדיקות כמו בחקירות. ואמרינן דגם בזה בודאי אחד מהם פסול. כיון דבדיני נפשות נפסל מכח הכחשה בחקירות. וצ"ע בזה דאם נימא כן הקו' במ"ע במ"ש דא"כ אם מעידים שראו זה את זה אף לאחר כ"ד יתבטל גם עדות דכת הב'. וי"ל דזה היא טעמו של הרמב"ם דס"ל אם הי' שתי כיתי עידים והעידו לאחר כ"ד אם הוזם כת אחת נתבטל גם עידות מכת הב' די"ל דטעמו דהיא משום הכחשה בבדיקות כיון דהם הי' אומרים שראו אותם בשעת מעשה. והכחשה לא הוה להכחיש העדים שבאו להזים את הראשונים די"ל דהרמב"ם איירי במקצתם רואין זה את זה דלא הי' רק ע"א. אבל מ"מ נתבטל העדות מכת הב' משום דעד אחד מהם הוכחש בבדיקות ואף דבאמת מבואר בש"ע בפלוני הי' עמי בשעת עדות דבזה לא נפסלו היא דוקא בדיני ממונות. משא"כ בדנ"פ מחמרינן בבדיקות כמו בחקירות לענין זה שיתבטל העדות לענין נפשות וצ"ע בזה:

ויותר יש לעיין לפי' המרש"ל בתוס' דאיירי דעידי הבעל לא התרו כלל וחיישינן לעדים אחרים שיעידו יותר מהראשונה עיי"ש [והמרש"א הקשה דהא ל"ח לעדים שיעידו יותר ועימש"ל בזה ליישב דבריו] גם לפמ"ש דע"כ איירי דהי' שתי כיתי עדים דלא הי' להם צירף בשעת הראי' שלא יבוטל העדות משום קו"פ י"ל דבזה כיון דחזינן דהי' עדים בשעת מעשה דלא ראו זא"ז יכול להיות שיבואו עדים שיעידו יותר מהראשונים שהתרו בהו ממש [ובזה כיון דכת הראשונים לא הי' מעידים כלל על ההתראה ממילא לא יחשב עדותן דיני נפשות כלל וא"כ י"ל מה דהי' אומרים על הבדיקות הוא דברים שאינו מגוף העדות כמו בעדות ממון דאינו מזיק הכחשה בבדיקות. וא"כ אם יבואו אח"כ עדים ויעידו על ההתראה לא יהי' מוכחשי' מאלו כיון דלא הי' אומרים זה עכשיו בתורת עדות שהוא לנפשות וכיון דזה חשיב הכחשה בבדיקות כ"כ אם עדים אחרים מכחישים להכת המעידים על נפשות בבדיקות הוה ג"כ הכחשה בבדיקות ונתבטל כל העדות ועוד חזון למועד לעיין עוד בכל זה שוב ראיתי שזה תלי' בשני תירוצים בירושלמי ביבמות פט"ו והיא ג"כ במס' נזיר פ"ג ה"ז ובסנהדרין דמבואר שם דרב ס"ל בע"א אומר במקל הרגו. וע"א אומר בסייף הרגו בטלה העדות. ובשתי כיתי עדים אלו אומרים במקל הרגו ואלו אומרים בסייף הרגו לא בטלה העדות. ופריך בירושלמי שם מתניתי' פליגא על רב אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שהם מכחישין זה את זה עדותן בטלה א"ר מנא פתר לה רב עד בעד. א"ר אבין ואפי' תמר כת בכת שניא היא בדיני נפשות צדק צדק תרדוף עכ"ל ופי' המפרש דרב מפרש המתני' בשני עדים שהם מכחישין זה את זה עיי"ש. ולענ"ד היא תמוה דהא מפורש במתני' בהי' ג' עדים ואחד מהם אומר אינו יודע תתקיים העדות וע"ז קתני בזמן שהם מכחישין זה את זה עדותן בטלה הרי אף אם אחד מכחיש לשנים נתבטל ג"כ כל העדות ובזה הא איכא שני עדים. ולזה נ"ל בפי' דבריו דבמתני' איירי בכת אחת שהעידו כולם תוך כ"ד ובזה אף אם אחד מכחיש לשנים נתבטל כל העדות כיון דהם כת אחת אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. משא"כ רב דאיירי בשתי כיתות דלא הי' להם צירף בשעת הגדה דבזה לא נתבטל העדות מחמת עדות שבטלה מקצתה כיון דאין להם צירף רק כיון דכת אחת הם כשירים בודאי ס"ל לרב דמתקיים עדותן. ובתי' השני בירושלמי דבדיני נפשות שאני ולא אמר רב דינו בדנ"פ כלל. ממילא בזה האופן ג"כ מבטל אף דהם שתי כיתות. ולפ"ז לדידן דקימ"ל כר' יוחנן דחולק שם על רב וס"ל דגם בשתי כיתות זו אומרת במקל וזו אומרת בסייף נתבטל ג"כ העדות. ואף דבזה ודאי אחד מהכיתות כשירים ואפ"ה נתבטל ג"כ כל העדות [ושם בירושלמי נראה דאיירי בשתי כיתות דלא הי' להם צירף כלל אפשר דגם בשעת הראי'. דאל"כ יהי' קשה יתבטל העדות משום קו"פ]:

והרמב"ם בהל' נזיר פסק בשני כיתי עדים אלו מעידים שנזר שתים ואלו מעידים שנזר חמש אמרי' דיש בכלל חמש שתים. והקשה הלח"מ כיון דהרמב"ם פסק כרשב"א דבכת אחת פליגי ואמאי נקט הרמב"ם בנזיר דינו דוקא בשתי כיתות עדים ותי' האו"ת דנזיר שוה לדיני נפשות ומשו"ה בכת אחת ודאי נתבטל כל העדות מכח הכחשה בחקירות עיי"ש באו"ת. ולפ"ז יהי' מוכח דבשני כיתות מהני אף בדנ"פ הכחשה בחקירות והיא מטעם הנ"ל דבזה כיון דלא נתבטל העדות מכח הכחשה בחקירות ומשו"ה כיון דידעינן דכת אחת מהם כשירים מהני אמנם לפמ"ש מבואר בירושלמי להיפך. גם במ"ש האו"ת דנזיר שוה לדנ"פ מבואר ג"כ בירושלמי להיפך. דהא בתי' ר' אבין דבדנ"פ מודה רב ולא מהני אף בשתי כיתות ולא אמר רב דינו על דיני נפשות. ואפ"ה ס"ל לרב דלב"ה מתקיים העדות ונזיר שתים מזה יהי' מוכח דנזיר אינו כדנ"פ:

[ואפשר לומר דהא התוס' בסנהדרין מקשים לב"ש דס"ל בכת אחת נחלקה עדותן בשתי כיתות יהי' נמצא אחד מהם קו"פ. ותי' ג' תירוצים אחד דס"ל כמ"ד תתקיים העדות בשאר וזה ל"ש בנזיר א"א דהוא כדנ"פ. ועוד תי' דאיירי דלא כוונו להעיד. גם ע"ז הקשיתי בסי' ל"ו לשיטת הש"ך דס"ל בכולם לא כוונו להעיד לא תתקיים העדות ג"כ עיי"ש עוד חי' דלא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה במכחישין אהדדי. וזה י"ל דהיא דוקא לשיטת התוס' דס"ל דבעינן שיבואו לב"ד שיהי' ממקיימי הדבר וי"ל דכיון דמכחישין זא"ז לא הוה ממקיימי הדבר משא"כ לשיטת הרמב"ם דלא בעינן שיבואו לב"ד בזה הא אף אם לא מכחישין כלל מבטלין ג"כ העדות עי' בתשו' ב"י סי' ו'. עוד תי' באין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה. ולשיטת הירושלמי דרב ור"י ס"ל דפליגי בשתי כיתות אבל בכת אחת לכ"ע נחלקה עדותן. א"כ קו' התוס' יהי' קשה לב"ה גם בשתי כיתות עדים יתבטל עדותן משום נמצא קו"פ וי"ל דזה היא טעמו דר"י דס"ל דפליגי בפרט אבל בכלל כ"ע ס"ל דנחלקה עדותן. ואפי' בפרט בכת אחת נתבטל עדותן. וקשה מאיזה טעם מחלק ר"י בפרט בין כת אחת לשתי כיתות ממנ"פ אם נחלקה עדותן בכת אחת גם בשתי כיתות נימא כן. ולזה נראה דר"י ס"ל דהא דהכחשה בחקירות או בבדיקות נתבטל העדות היא דוקא בחקירות ובדיקות שהם באותו העדות ובשעת העדות. משא"כ מה שנעשה לאחר העדות אין זה ענין להכחשה בחקירות ובדיקות כיון דזה אינו באותו עדות. ולכן בפרט בזה אחת ושתים וזה אומר שלש וארבע בזה אמרי' שפיר דעל מה שאמר שתים ליכא הכחשה רק במה שנעשה אח"כ. וזה לא מיקרי הכחשה בדו"ח. רק דמ"מ ידעינן בבירר שכת אחת מהם הם פסולין. ולזה בכת אחת נחלקה עדותן. משא"כ בשתי כיתות לא אמרי' בזה נמצא קו"פ כתי' התוס' כיון דאין הפסול ידוע. או כיון דמכחישין אהדדי. משא"כ על זה דהכחשה בחקירות ל"ל כן דהא בכל מקום בהכחשה בחקירות אין הפסול ידוע והם מכחישין אהדדי. וטעמא דב"ש לר"י היא להיפך דגם בזה אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה. אמנם לרב דמוקי לי' גם בכלל ע"כ הא דלא נתבטל לב"ה משום הכחשה בבדיקות. היא כתי' הירושלמי דלא אמרי' כלל הכחשה בבדיקות כי אם בעד בעד. או דלא אמר מילתי' כלל בדנ"פ. ולפ"ז י"ל דפלוגתייהו היא אף בהעידו תוך כ"ד כתי' אחד במס' סנהדרין. וי"ל דבאחר כ"ד באמת לא נתבטל כלל משום הכחשה בחקירות]:

והנה גם אם העידו שני כיתי עדים תוך כ"ד והי' להם צירף בשעת הראי' ג"כ באופן דהם כת אחת והכחישו שנים מול שנים בחקירות יש לעיין ג"כ די"ל דבזה האופן לא נתבטל עדותן בהכחשת חקירות [ועי' באו"ת בס"ק... מה שהביא אם מתרצי' שני עדים המכחישין עצמם עם שני עדים אחרים אי אמרי' גם בזה דלא אמרי' טעות בשניהם] והיא דבמתני' לא מבואר רק אם חד מוכחש משנים דבזה נעשה העד המוכחש מן השנים עד פסול לכל עדות כנ"ל. וממילא דאינו נאמן גם בעיקר העדות שיהי' מעיד על גוף המעשה. בזה הוא מבטל עדותן. משא"כ אם שתי כיתי עדים מכחישין זה את זה בחקירות. אף דהי' להם צירף והם כת אחת מ"מ י"ל כיון דקימ"ל כר"ה בשתי כיתי עדים המכחישין זה את זה דכל אחת באה בפני עצמה ומעידה. ומעתה השתי כיתות כשרים הם להעד לכל עדות שבעולם. וממילא דגם על עדות זה דהיינו גוף העדות דלא מכחישין כל הכת נאמנים על גוף העדות ונוכל לגמור הדין על כל אחת מהשתי כיתות ל"ש בזה לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. דהא לא נתבטל שום עד מהשתי כיתות דשניהם כשרים הם להעיד בעדות זה ונגמר העדות ע"פ שתיהם, ולכן לא נתבטל בזה העדות ונוכל לגמור הדין ע"פ שניהם. והיא דומה למ"ש תוס' סנהדרין ד"ה שב"ש הא דלא נתבטל לב"ש דס"ל דבכת אחת נחלק עדותן גם בשתי כיתות נימא ג"כ דהוה נמצא קו"פ. ותי' דלא אמרי' נמצא קו"פ בזה כיון דאין הפסול ידוע עיי"ש ובכונתם נראה כיון דהם מוכחשים בהכחשת תרי ותרי וכל אחת כשרים להעיד ממילא כולם הם כשירים על המנה. וה"ה גם בזה נימא כן. גם לפמש"ל בפ'... בגמ' דב"ק דמשו"ה אם העידו שני עדות תוך כ"ד והוכחשו על עדות אחת לא נתבטל עדות שהעידו תוך כ"ד משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. וכתבתי בשם הש"מ. או דלא אמרי' עדות שבטלה מקצתה רק אם הם פסולים לכל עדות. משא"כ אם הם כשירים לעדות אחרת רק דעדות זה נתבטל. ל"ש עדות שבטלה מקצתה. או אם נימא כיון דלר"ה כל אחת באה בפני עצמה ומעידה. ממילא דבשעה שאנו דנין על עדות אחרת אמרי' דגם עדות זה היא אמת עיי"ש. ממילא די"ל גם בב' עדות כן. אף דאית להו צירף אפ"ה לא נתבטל כיון דהם כשירים לכל עדות אמרי' גם בעדות זה על מה דלא מכחישין זא"ז דהיינו בגוף העדות נוכל לקיים ע"פ כל כת וכת מהם ול"ש עדות שבטלה מקצתה. ואם גם דא"כ בכת אחת ומכחישים זה את זה בחקירות. אף דבעדות נפשות וכדומה בכל עדות דלא מהני עד אחד נתבטל העדות אף דגם בזה לא נפסל שום אחד מהם דהא לא ידעינן מי הוא הפסול י"ל כיון דמ"מ אחד מהם ודאי הוא הפסול ופסולים לכל עדות שניהם יחד אפ"ה עדות זה נתבטל כיון דודאי אחד מהם הוא פסול ולא נשאר רק עד אחד. מ"מ בעדות ממון שמכחישין זה את זה בחקירו' דכתב הסמ"ע דנתבטל עדותן גם לענין שבועה בזה יש לעיין כיון דלענין שבועה כל אחד מהם כשר להעיד בעדות זה לא נימא ג"כ עדות שבטלה מקצתה. דהא לענין שבועה לא נתבטל שום אחד מהם. י"ל דמ"מ חשיב עדות שבטלה מקצתה כיון דנתבטל לענין ממון נתבטל ג"כ לענין שבועה. משא"כ בתרי ותרי המכחישין בזה י"ל דלא נתבטל עדותן כלל:

גם מ"ש דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה כיון דלא ידעינן על איזה מהם נגמר הדין ולא יהי' מחוייבין מכאשר זמם נראה לענ"ד דגם זה אינו. דדוקא בהא דכהנת שנתערבה ולדה בולד שפחתה. אם יעידו ביחד. דבזה אם לא העיד רק אחד מהם לא הי' מהני עדותו. רק במעידים שניהם יחד בזה נימא דמהני כיון דאחד מהם הוא כשר בודאי ע"ז כתב הירושלמי שפיר דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה כיון דלא ידענו על איזה מהם נגמר הדין. משא"כ בשתי כיתי עדים המכחישין זה את זה אם יעידו אח"כ יחד בעדות אחת בזה כיון דלעדות אחרת במה שלא מכחישין זה את זה כל אחת בפני עצמה כשר להעיד ממילא אם הוזמו אח"כ שניהם חייבים מכאשר זמם. דהדין נפסק ע"פ שניהם כיון דשניהם כשירים להעיד לעדות אחרת. והדין נפסק על כל אחת מהם. ודוקא לר"ח דשניהם פסולים בזה י"ל אם מעידים אח"כ בעדות דבזה נימא כיון דכת אחת מהם כשירים יהי' מתקיים העדות ע"ז י"ל דהיא עדות שאאי"ל כיון דלא נגמר הדין רק ע"פ הכשרים וכת אחת לא מהני משא"כ לר"ה דשניהם כשירים להעיד בעדות אחרת חשיב כאלו נגמר הדין ע"פ שניהם. והיא נכון בסברא לענ"ד. ומשו"ה הרמב"ם הנ"ל דפסק בשתי כיתי עדים המכחישין זה את זה בחקירות בעדות נזירות שזאת אומרת ב' וזו ה' הוא נזיר ב' וכתב האו"ת הטעם משום דנזיר היא כדנ"פ כנ"ל והא בזה ודאי בעינן עדות שיכול להזימה ונימא דה"ל עדות שאאי"ל כיון דלא ידענו על איזה מהם נגמר הדין. אבל לפמ"ש ניחא כיון דקימ"ל כר"ה דכל אחת מעידה בפני עצמה וא"כ על נזירת שתים נגמר הדין על כל כת וכת. ולפ"ז לא צריכים לומר דהרמב"ם איירי דהשתי הכיתות לא הי' להם צירף בשעת הגדה דלא העידו תוכ"ד די"ל דאפי' אם העידו תוך כ"ד אפ"ה מתקיים העדות כיון דבזה לענין שיהי' נזיר שתים לא נתבטל שום עד מהם דכולם חשיבי עדים שיהי' נזיר שתים:

ובזה אמרתי לישב דברי הרשב"א קידושין ד' ס"ה ע"ב במ"ש על דברי הראב"ד דפי' בהא דאמרי' בגמ' אי דאית לי' סהדי להאי ולהאי לאו הפי' דמעידים על זמן אחד דא"כ לא היתה צריכה גט מאחת מהם והקשה הרשב"א כיון דקימ"ל כר"ה דכל כת באה בפני עצמה ומעידה היא אשת איש בודאי עיי"ש ודבריו צריכים ביאור דהא גם לר"ח היא אשת איש דהא כת אחת מהם כשירים בודאי. די"ל דלר"ח נתבטל עדות כיון דמעידים על זמן אחד נתבטל משום הכחשת חקירות. כיון דלר"ח עדות זה לא נתקיים רק ע"פ כת אחת ונתבטל עדות דכת השני' מעדות זה אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. משא"כ לר"ה כיון דהעדות נגמר על שתיהם לא נתבטל עדותן אף דמכחישין זה את זה בחקירות:

ובאם נימא כן מתורץ ג"כ הקו' מהא דעד אומר מת ועד אומר נהרג דתנשא די"ל דהיא ג"כ מטעם זה כיון דאין מכחישין עצמם בגוף העדות ומתקיים העדות ע"פ כל אחד מהם לא נתבטל שום עד מהשני עדים. ולכן לא אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה דהא העדות מתקיים ע"פ כל אחד. והא דנתבטל לענין שבועה י"ל כמ"ש ואף דר"י חולק על רב בירושלמי הנ"ל וס"ל דגם בשתי כיתי עדים המכחישין זה את זה בחקירות נתבטל ג"כ עדות כולם אף דלדברי כל כת מהם הוא חייב מיתה. וקימ"ל בכל מקום כר"י נגד רב. אפשר לומר דרב ור"י פליגי בפלוגתא דר"ה ור"ח. דרב ס"ל כר"ה וכיון דכל אחת מעידה בפני עצמה ולכן לא אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה כמ"ש ור"י ס"ל כר"ח. ולכן נתבטל העדות. ובזה הי' ניחא הא דפסק הרמב"ם הנ"ל כרב דבשתי כיתי עדים בנזיר נתקיים העדות, ותמהו דהא זה היא כרב ואנן קימ"ל כר"י נגד רב די"ל כיון דרב ור"י פליגי בפלוגתא דר"ה ור"ח וכיון דאנן קימ"ל כר"ה ממילא דקימ"ל בזה כרב ג"כ אמנם זה דוחק: ויותר נ"ל דהיכא דהעידו תוך כ"ד והי' להם צירף ונחשבים ככת אחת בזה נתבטל עדותן אם הכחישו זה את זה בחקירות דהכחשת חקירות גזירת הכתוב דהיכא דמכחישין זה את זה לא הוה נכון ונתבטל עדותן. דהא אם אחד מוכחש משנים בבדיקות נתבטל ג"כ העדות ולפמש"ל עד המוכחש בבדיקות לא נפסל כלל. וכשר הוא להעיד בעדות אחרת כיון דבבדיקות עבידי דטעו. ונימא ג"כ דכשר הוא אף לאותו עדות אפ"ה נתבטל העדות דל"ח נכון ה"ה בזה נתבטל העדות בין לר"ה ובין לר"ח [ודברי הראב"ן בס"ס מ"ג צריך ביאור במ"ש דאם נימא דמנה ומאתים ה"ל הכחשה ונפסל כת אחת לא יתקיים העדות בין לר"ה ובין לר"ח דהא הכא היא חד מלוה וחד לוה ור"ה פוסל גם בחד מלוה וחד לוה עיי"ש וקשה דאמאי לא יהי' חייב ליתן לו הפחות דכת אחת ודאי הם כשירים וי"ל דכונתו היא לקו' התוס' יהי' נמצא אחד מהם קו"פ דעדותן בטלה. רק די"ל כמ"ש דבזה על המנה שניהם כשרים להעיד. ולא נפסל אפי' אחת מהם. וע"ז הקשה דהא גם ר"ה פוסל אותן בחד מלוה וחד לוה אם מעידים הם בעדות אחרת שני עדות אף דלא מכחישין על העדות אחרת אפ"ה אינו נותן לו כדברי שניהם כמבואר בשבועות. וא"כ דגם לר"ה בחד מלוה וחד לוה. מחזקינן חד כת מינייהו לפסול ודאי וא"כ נימא בזה ג"כ נמצא קו"פ עדותן בטלה. כיון דהיא חד לוה ומלוה ונקטינן דכת אחת ודאי הם פסולים. וכיון שכן גם לר"ה אמרי' כיון דהיא חד לוה וחד מלוה. ובזה נתבטל כל העדות משום הכחשה בחקירות ואמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וי"ל דהפלוגתא בירושלמי רב עם ר"י איירי ג"כ דהשתי כיתות הי' להם צירף נחשבים לכת אחת. דרב ס"ל דאפ"ה לא אמרי' בזה דנתבטל כל העדות משום הכחשה בחקירות מטעם הנ"ל כיון דמ"מ כל כת בפני עצמה כשירים הם בעדות זה] ואפשר דס"ל כמו דאמרי' לענין קו"פ דהיכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה כמ"ש תוס' הנ"ל ה"ה דלא אמרי' כן לענין הכחשת חקירות [וזה היא הפי' בגמ' דירושלמי שם דרב פתר המתני' עד בעד והקשה דהא גם בשלשה עדים אף אם נשאר שנים נתבטל ג"כ עדותן ע"ז י"ל דרב ס"ל דבזה שאני כיון דעד המוכחש נתבטל ולא יכולין לדין ע"פ עדותו כלל אמרי' עדות שבטלה מקצתה משא"כ בשתי כיתות בזה לא נתבטל עדותן כמ"ש ור"י ס"ל דגם בשתי כיתות נתבטל עדות כת אחת ונתבטל כל העדות]:

ולפ"ז י"ל דגם לר"י אם הם שתי כיתות דלית להו צירף שיהי' נתבטל העדות מחמת הכחשת חקירות אם נתבטל עדות חד מהם בזה לא נתבטל העדות גם לר"י. וכמ"ש דמה בכך דמכחישין זה את זה הא מ"מ כת אחת הם כשירים בודאי וי"ל דרמב"ם הנ"ל דפסק בנזיר בשתי כיתות מהני עדותן כדברי הפחות מהם דאיירי באופן דלא הי' להם צירף דלא נתבטל עדותו מכח הכחשת חקירות. והא דלא נתבטל עדותו משום דהיא עדות שאאי"ל כיון דלא ידענו על איזה מהם נגמר הדין בזה י"ל כמ"ש כיון דכל כת וכת בפני עצמה כשירים להעיד חשיב כנגמר הדין ע"פ שניהם. אע"פ שיש לומר כיון דהוה כחד מלוה ולוה ולא נגמר הדין רק ע"פ אחת מהם אפ"ה י"ל דמשום זה חשיב עדות שיכול להזימה לדידן דקימ"ל כר"ה ועימש"ל בשער... ולפ"ז ממילא די"ל דה"ה אם כת אחת מעידים עדות, וכוונו דבריהם בדו"ח. וכת אחרת מכחיש אותם באחת מן החקירות ולא בגוף העדות בזה נתקיים עדותן דבשעה שאנו דנין על גוף העדות אמרי' דגם בהחקירות האמת עמהם. וכת השני הם שקרנים. ויש מקום לומר להיפך. כיון דהחקירות הם לגוף העדות. חשיב אותו עדות ואמרי' כיון דנתכחשו בחקירות הוה כאלו הי' מכחישין אותם בגוף העדות ונתבטל העדות לגמרי:

ויש לעיין בזה, בדברי הרשב"א והראב"ד בקידושין ד' ס"ה ע"ב הנ"ל ואביא דבריהם שנית בתוס' ביאור. דהרשב"א הביא דברי הראב"ד בד"ה אי דאית לי' סהדי להאי ואית לי' סהדי להאי דאיירי דאין העדים מכחישין זה לזה דלא מעידים על זמן ידוע וי"ל דשניהם מעידים באמת. דנתקדשה לשניהם בזה אחר זה לאחר הגירושין של זה קידשה זה. דאלו הי' מעידין על זמן אחד. דכת זו מעידים דבשעה זו נתקדשה לזה. וכת השני מעידין דהקידושין הי' לזה. לא היתה צריכה גט מאחת מהם. והרשב"א דחה זה כיון דקימ"ל כר"ה בשתי כיתי עדים המכחישות זו את זו זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה וכו' וא"כ היא אשת איש בודאי ואמאי לא תהי' צריכה גט משניהם עיי"ש ועל דברי הרשב"א יש לעיין דילמא ס"ל לראב"ד דבזה אם הם מעידין על זמן ידוע אז נתבטל עדותן כיון דהם מעידין על עדות אחת ונתבטל כל העדות מכח הכחשה בחקירות. כיון דמה דמעידים למי נתקדשה ה"ל כחקירות שהיא בגוף העדות והיא כמו החקירה למי עבד ובזה נתבטל עדות כולם משום הכחשה בחקירות. ובהחקירה כזו ודאי נתבטל עדותן דבזה אין שייך לטעות וה"ל כההוא דמרדעת דבהכחשה נתבטל כל העדות. וצריך לומר דקו' הרשב"א דא"כ לאיזה ענין הוצרך הראב"ד לומר דאיירי דלא מכחישין זה את זה בזמן. הא גם אם מכחישין זה את זה בזמן יש לומר ג"כ דאיירי באופן דלא נתבטל עדותן מכח הכחשה בחקירות וגם משום נמצא קו"פ והוא דאיירי דלא ראו זה את זה בשעת מעשה ולא הי' להו צירף בשעת הראי' דבאופן זה לא נתבטל לא משום קו"פ ולא משום הכחשה בחקירות. גם י"ל דאיירי דלא העידו תוך כ"ד ג"כ וכנ"ל ולאיזה ענין הוצרך לומר דלא מעידין על זמן אחד. דמסתמא גם בזה אמרי' דלא ראו זה לזה כיון דכל הכת לא ידעו מהקידושי שני'. הא באופן זה היכא דלא ראו ולא ידעו זה מזה בשעת מעשה י"ל דאיירי אפי' אם מעידין על זמן אחד ומכחישין זה את זה מ"מ לא נתבטל עדותן לא משום הכחשה בחקירות ולא משום נמצא קו"פ: אך דזה קשה לאיזה ענין הוצרך הרשב"א לנקוט בהקו' דמקשה על הראב"ד דקימ"ל כר"ה דכל אחת באה בפני עצמה ומעידה. ת"ל דגם לר"ח דס"ל דמחזקינן בסהדי שקרי למ"ל מ"מ אם שני כיתי עידי מעידים תרווייהו על עדות אחת ודאי דמהני כיון דכת אחת הם כשירים. וכיון דבזה תרווייהו מעידים על הקידושין שהיא אשת איש יהי' מקודשת בודאי ומשו"ה צריכה גט והיא כמו דאמרי' לא נחלקו ב"ש וב"ה בשתי כיתי עדים שאחת אומרת ק' ואחת ר' דיש בכלל ר' ק' ומחוייב ליתן לו עכ"פ ק' גם לר"ח כמו כן בזה. אבל לפמ"ש י"ל דלר"ח לא הי' מקשה על הראב"ד. די"ל כיון דכת אחת מהשני כיתות בודאי הם פסולים. ולא נוכל לדון ע"פ השני כיתות דהיינו ע"פ כל כת וכת רק דנימא דממנ"פ אחת מהשניהם הם הכשירים בזה הי' מקום לומר דלא מהני עדותן משום דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה כמ"ש כיון דאם יוזמו יהי' כל כת וכת פטורים מכאשר זמם או מלקות דיאמרו דלא נגמר הדין על פיהם ולא הוה עדות. והא דמהני בפלוגתא דב"ש וב"ה גם לר"ח היא כמ"ש הנתיבות בס"ק... דבממון לא בעינן עדות שיכול להזימה כמו דעקרו הדו"ח משא"כ בעידי קידושין י"ל דהראב"ד ס"ל דבעינן דו"ח. ובעינן עדות שאתה יכול להזימה. ובזה כיון דלא הוה עדות שאתה יכול להזימה וגם די"ל דבזה כיון דהיא מכחשת את שניהם ה"ל דין מרומה כמ"ש דבקידושין ע"י הכחשת דידה הוא דין מרומה ובעינן דו"ח וממילא דבעינן ג"כ עדות שאתה יכול להזימה. ובזה לא נוכל לקיים בהם משום הזמה כל עיקר דכל כת יאמרו דלא על ידיהם נגמר הדין דהא אם הם לבדו העידו בלא כת השני לא הי' נגמר הדין ול"ח עדות. ולזה לא הקשה רק דהא קימ"ל כר"ה דס"ל דכל כת וכת באה בפני עצמה ומעידה. וממילא דעל מה דלא מכחישין זה את זה גומרים הדין על פי שניהם. וה"ל כאלו שני כיתות עדים מעידים על מעשה אחת דהוה עדות. ה"ה בזה כיון דלא מכחישין זה את זה בעיקר הקידושין ושניהם מעידין שהיא אשת איש. ולכן בעדות זה שהיא אשת איש נאמנים שניהם ונגמר הדין על ידי שניהם וממילא אם הוזמו שניהם חייבים משום הזמה דלענין להחזיקה לא"א היינו גומרים הדין ע"פ שניהם ולזה הקשה הרשב"א שפיר נימא דלפי שניהם היא אשת איש: אבל הראב"ד י"ל דס"ל אם גם דאמרי' בשתי כיתו' עדים המכחישין זא"ז דכל אחת באה בפני עצמה ומעידה היא דוקא בעדות אחרת, אבל אם מכחישין עצמם באותו עדות. כגון באופן הנ"ל דכת אחת מעידים בעדות. וכת אחרת אינם יודעים מעיקר העדות. ואינם מכחישין אותם רק בחקירות בזה אמרי' דנתבטל גוף העדות. דמה דמכחישין אותם בחקירות. כיון דע"י זה נתבטל עיקר העדות אמרי' דאותו העדות נתבטל. וכיון שכן ממילא גם אם הם מכחישין זה את זה למי נתקדשה. היכא דכת אחת העידה על הקידושין. וכת השני לא הי' מכחישין בגוף הקידושין רק הי' מכחישין אותם בהחקירות שהי' מעידין על הקידושין בזה הי' נתבטל עדות העדים שהעידו על הקידושין דאם גם דכת השני לא מכחישין על גוף הקידושין מ"מ לא אמרי' בזה דבאה בפני עצמה ומעידה כיון דמכחישין אותם בחקירות רק דנימא דמ"מ הוה קידושין כיון דכת אחת משניהם בודאי הם כשירים. אמנם ע"ז אמרי' ג"כ כיון דלא נגמר הדין רק ע"פ כת אחת ולא ידעינן ע"י איזה מהם נגמר הדין ה"ל שאי אתה יכול להזימה דלא יתקיים בהם הזמה כל עיקר ולא הוה עדות כלל ולזה כתב הראב"ד דלא צריכה גט משניהם:

עוד יש להביא ראי' מדברי הרמב"ם בפי"ח מהל' עדות. במ"ש דאם הוזמו העדים וגם הכחישו אותם בהדי הזמה. ואמרו להם אתם וגם ההורג או הנהרג הי' עמנו במקום אחר לא הוה הזמה רק הכחשה עיי"ש. וכתבו דהיא מטעם כיון דבלא הזמה הי' נתבטל עדותן ג"כ משום הכחשה. ובאם נימא דהיכא דהעדים לא מכחישין בגוף העדות רק באחת מן החקירות לר"ה אמרי' בזה דגוף העדות מתקיים. ממילא בהעדים שהעידו באחד שחייב מיתה. משום דהרג את הנפש. והי' מעידים אח"כ מי הי' הנהרג. ואח"כ באו עדים אחרים והכחישו אותם לומר ההרוג הי' עמנו במקום אחר בזה לא יתבטל העדות הקמאי ג"כ כיון דזה דלמי הרג היא רק אחת מן החקירות. דלגוף העדות לא נפ"מ למי הרג רק אם הרג לבן ישראל אף אם לא ידעו מי הי' נהרג ג"כ. וכיון שכן אם נימא דהיכא דאין מכחישין אותם רק בחקירות מתקיים עדותן ה"ה בזה נימא דלא נתבטל עדותן וכיון דכת הב' לא מכחישין גוף העדות שהם הי' מחייבין אותו מיתה רק דמכחישין אותן באחת מן החקירות ולא יתבטל עדותן כלל מחמת ההכחשה. וממילא דיהי' מהני ההזמה כיון דבמה דמכחישין אותם לא נתבטל עדותן כלל. ומהרמב"ם משמע דנתבטל עדותן ובל"ז כיון דהרמב"ם ס"ל דלא הוה הזמה ממילא נימא דלא הוה אף הכחשה כיון דאין מכחישין אותם בגוף העדות רק בהחקירה דלמי הרג. וכיון דהרמב"ם ס"ל דהוה הכחשה. מבואר דגם אם מכחישין אותם רק בהחקירות ולא בגוף העדות נתבטל ג"כ גוף העדות ולא אמרי' בזה כל אחת באה בפני עצמה ומעידה מזה משמע ג"כ דגבי הכחשה באחת מן החקירות לא אמרינן דמתקיים גוף העדות ולזה גם אם הי' מכחישין אותם בזה דההרוג הי' עמהם הי' נתבטל ג"כ העדות ולכן לא הוה הזמה. ואפשר לומר עוד דדוקא בהכחשה בחקירות אמרי' דנתבטל עדותן כיון דזה מעכב אפי' אם אמרו אין אנו יודעין ממילא דבשעה שאנו דנין על גוף העדות צריכים לדין ג"כ על החקירה כיון דאם הי' אומרים אין אנו יודעין הי' נתבטל העדות וכיון דצריכים לדין ע"ז אמרי' דהם ספק פסולין ונתבטל עדותן. משא"כ בהכחשה בבדיקות דבזה אם היו אומרים אין אנו יודעין לא נתבטל העדות כלל. ולכן אם כת הב' מכחישין אותם באחת מן הבדיקות ולא מהחקירות בזה מתקיים גוף העדות. ומהראי' שכתבתי ממתני' דהי' שנים רואין אותו מחלון זה ושנים מחלון זה. היכא דהעידו לאחר כ"ד והוזם כת אחת לא נתבטל העדות דכת השני'. אף דהם מוכחשין בבדיקות. ובזה י"ל הקו' שמקשים על הרמב"ם מפלוני רבעני לאונסי דמצטרפין להרגו הא בזה אם יוזמו יהי' הכחשה והזמה בבת אחת. דהנה אם גם דהא דלמי הרג היא הכחשה בגוף העדות. י"ל דהוא דוקא בזה האופן כיון דבזה צריכים העדים להשגיח על הנהרג אם הוא עכו"ם או ישראל. דבאם הוא עכו"ם יהי' פטור ממיתה. וכיון דצריכים להשגיח עליו משו"ה הוה זה דלמי הרג כמו חקירות כיון דהיא לגוף העדות כמו למי עבד. משא"כ אם מעידים שרבע לאחד. בזה לא צריכים להשגיח כלל על הנרבע מי הוא דאם גם דהוא עכו"ם אפ"ה חייב מיתה. וכיון דאין צריכים להשגיח ע"ז ה"ל כמו בדיקות וכנ"ל בפ'... וא"כ בעדים שהעידו שפלוני רבע לפלוני בשעה פלונית ובאו עדים אחרים והכחישום דהנרבע הי' עמהם בשעה זו י"ל דבזה מתקיים גוף העדות כיון דאין מכחישין אותם רק בבדיקות ולא נתבטל עדותן וזה הוה רק הכחשה בבדיקות דלמי נרבע לא הוה רק בדיקה. וכיון דלא נתבטל בזה גוף העדות. ממילא אם מזימין אותה ג"כ הוה הזמה. כיון דבלא הזמה יתקיים עדותן ולא יהי' אפי' מוכחשים. ולכן בפלוני רבעני אף אם יהי' אח"כ מוכחשים מ"מ יתקיים ההזמה אף אם הוא הזמה בהדי הכחשה:

וי"ל עוד בישוב קו' הנ"ל על הרמב"ם אף אם אמרי' דגם היכא דכת אחרת מכחישין אותם בבדיקות עדותן בטלה וכמ"ש הטעם ברמב"ם ברפ"ב הנ"ל כמ"ש דמש"ה עדות האחרונים בטלה כיון דהם הוה מוכחשין בבדיקות. כיון דהם אומרים דראו אותם. ועל המתני' צ"ל כתי' אחר של הריטב"א דאיירי דהי' להם צירף ע"י המתרה. ויש להוסיף וליתן טעם על הרמב"ם הא דס"ל דהכחשה בהדי הזמה לא הוי הזמה. די"ל דהא דהימנוה התורה להמזימין היא דוקא אם לאחר גמר עדותן אם נגמר עדותן בכשרות בזה הימנוה התורה להאחרונים יותר מהראשונים. אבל בעוד שלא נגמר הזמת העדים בזה הראשונים נאמנים כמו האחרונים ממילא אם העדים אומרים דגם ההורג או הנהרג הי' עמהם. בזה ה"ל גוף העדות המזימים במה שאמרו על העדים עמנו הייתם. ומה שאמרו ההורג או הנהרג הי' ג"כ עמהם. זה היא כמו בדיקה שאינו לגוף העדות. רק היא בדיקה. והכחשת בדיקות פוסל ג"כ בדנ"פ. ולזה קודם שנגמר ההזמה מוכחשים הם מן הראשונים באחת מן הבדיקות ונתבטל עדות המזימים מחמת שהם מוכחשים מהראשונים בהבדיקות. ולא נגמר ההזמה כיון דהם מוכחשים מהראשונים מהבדיקות. ודוקא אם לא מוכחשים בהבדיקות רק בגוף העדות נאמנים המזימים. משא"כ אם הם מוכחשים מהעדים בהבדיקות לענין זה. הקמאים נאמנים כמו עדים אחרים אם מכחישים אותם בהבדיקות נתבטל ג"כ העדות. וי"ל דהא דהימנוה תורה לבתראי דהיא חידוש. ולזה אמרי' דוקא בגמר כל העדות הזמה לאח"כ נאמנים האחרונים יותר מהראשונים. אבל כ"ז שלא נגמר עדותן בזה הראשונים נאמנים כמו האחרונים. וממילא לא נגמר עדות ההזמה כיון דקודם גמר העדות מוכחשים הם בבדיקות מהראשונים. ולזה לא הוה הזמה. והאחרונים כתבו בישוב דברי הרמב"ם דמשו"ה היכא דהוה הכחשה והזמה בכת אחת לא הוה הזמה. כיון דעל ההכחשה הראשונים נאמנים כמו האחרונים. ונעשו ע"י הכחשה עידי הזמה ספק פסולים. ומשו"ה לא יכולין אח"כ להזים אותם כיון דהם ספק פסולים. וזה לא נראה לענ"ד חדא דמוכח מתוס' בסוג' דמיפך והזמה ד' ע"ג ע"ב בד"ה א"ל אביי במ"ש דאיירי דאפכינהו ואזמינהו תוכ"ד והיא מטעם דבאם היא לאחר כ"ד לא נתחייבו משום הזמה כיון דהכחשה לא תחילת הזמה היא עי"ש ובמרש"א. ובאם נימא דבאם הם ספק פסולין לא יכולין להזים אותם. ת"ל דבאם הם מוכחשים נעשו ספק פסולין ולא יכולין אח"כ להזים אותם. אע"כ דאפ"ה כיון דקי"ל כר"ה דכל אחת מעידה בפני עצמה יכולין ג"כ להעיד על העדים גופייהו ואכ"מ להאריך בזה, ועוד נ"ל דבזה האופן היכא דאמרו דהעדים וגם הבע"ד הי' עמהם אין זה מעיקר העדות דעיקר העדות היא ההזמה דע"ז נאמנים לגמרי. ועל ההכחשה ה"ל רק ספק דתרי ותרי ולא נתבטל עדותן לגמרי וכיון דאין זה מעיקר העדות לא נעשים פסולים אף אם שיקרו במזיד כמ"ש כמה פעמים בזה. וממילא די"ל כנ"ל דלא הוה פסולים משום דאין אדם מדקדק מי הי' עמו בשעת העדות. כ"כ בזה אמרי' כן על הבע"ד. כיון דבעדות האחרונים הבע"ד הוא כמו אחר כיון דאין נפ"מ בעדות זה. ועי' במ"ש הנתיבות בסי' ל"ח בישוב דברי הרמב"ם. ולפמ"ש נסתר ג"כ דבריו דזה ל"ח עדות כלל רק דהיא כמו בדיקות. ומ"מ נתבטל עדותן דהכחשת בדיקות פוסל בדנ"פ. ובזה י"ל דהרמב"ם לא כתב דינו רק בדנ"פ דבזה פוסל הכחשת בדיקות. משא"כ בדיני ממונות דלא נתבטל העדות מכח הכחשת בדיקות. ממילא דלא נתבטל ג"כ אף בהכחשה בהדי הזמה. ובהרמב"ם י"ל דלא קאי רק אדנ"פ כאשר בארתי את זה בשער... וממילא דל"ק ג"כ מהא דמיפך והזמה כיון דשם היא בד"מ דאינו פוסל הכחשת בדיקות. והא דאפכינהו לענין הזמה לא הוה רק בדיקות. ואפי' אם נימא דגם על ד"מ נאמר דברי הרמב"ם דהיכא דהוה הכחשה והזמה בבת אחת הוה הכחשה. וע"כ דמצד הדין גם בד"מ פוסל ג"כ הכחשת בדיקות וכמבואר בירושלמי דר"י ס"ל דבשתי כיתי עדים חד אומר מן הכיס מונה וכו' נתבטל ג"כ העדות. מ"מ הא במיפך והזמה לא הוה אפי' מן הבדיקות כמ"ש דהחקירות והבדיקות אינם רק בשעה שנעשו גוף העדות באותו שעה אם הם מעידים ה"ל בדיקות וחקירות. משא"כ מה שנעשה קודם העדות או לאחר העדות לא חשיב כלל מן הבדיקות כמבואר שם בירושלמי. וממילא בהא דמיפך והזמה. דהזמה היא על שעה מאותו שעה דמעידים על המיפך. ולזה לענין עדות הזמה ל"ח זה אפי' מן הבדיקות ולא נתבטל העדות אם נתבטל עדות על ההיפך. וממילא דל"ק מהא דפלוני רבעני:

עוד י"ל דהא דהכחשה בחקירות או בבדיקות נתבטל העדות. היא דוקא קודם שגמרו הב"ד הדין ע"פ עדותן אז אמרי' דאין הב"ד גומרי' הדין ומקבלין עדותן כיון דזה ל"ח נכון. משא"כ אם כבר גמרו הב"ד ודנו ע"פ עדותן. ואח"כ הוכחשו מעדים אחרים בבדיקות בזה לא נתבטל העדות ע"פ הכחשת העדים המכחישים אותם וכמ"ש כיון דאין מכחישין אותם בגוף העדות גוף העדות מתקיים משום דקימ"ל כר"ה דכל אחת באה בפני עצמה ומעידה. רק היכא דעדן לא נגמר עדותן והוכחשו בזה לא מקבלים הב"ד עדותן משום דאין זה נכון [ויש להסביר יותר כיון דהכחשת בדיקות כשר בד"מ. וע"כ דבזה עבידי למיטעי. וא"כ אמאי לא נקבל העדות זה בדנ"פ הא מ"מ ידעינן דעדותן היא אמת. וי"ל כמ"ש בפ'... כיון דהעדות לא נגמר רק לאחר גמר הבדיקות ג"כ בדנ"פ. וממילא היכא דהוכחשו זה את זה לא ידעינן אם המעשה היא אמת. משא"כ אם הם מוכחשים אח"כ וכבר קבלו הב"ד עדותן לא נתבטל העדות] וי"ל דמשו"ה בסוגי' דחוששין ללעז בזה לא נתקבל עדותן מתחילה כיון דהם שתי כיתי עדים ולא נגמר העדות מתחילה כיון דהם מכחישין זה את ל"ח נכון. משא"כ במתני' דהי' שנים רואין אותם מחלון זה ושנים מחלון זה דבזה כיון דכבר נגמר העדות והב"ד קבלו עדותן בכשרות. ומשו"ה אף אם הוכחשו כת אחת. והוה כת השני' מוכחשים בבדיקות במה דאמרו דראו אותם. מ"מ לא נתבטל עדותן מה דנתקבל מקודם בכשרות. ומשו"ה י"ל כמ"ש הטעם בהרמב"ם כיון דבאם באו עידי ההזמה מיד הם מוכחשין מכת הראשונה מהבדיקות עכ"פ. ולא נתקיים העדות משום דל"ח נכון דע"ז נאמנים הראשונים להכחישן:

ויש להוסיף עוד ולומר אם גם אמרי' דאף אם עדן לא נגמר העדות נתבטל העדות מכח הכחשת בדיקות מכת אחרת. מ"מ אם כבר נגמר העדות. ובאו אח"כ כת אחרת והכחישו אותם בבדיקות בזה לא נתבטל העדות. דדוקא אם עדן לא נגמר העדות והוכחשו בבדיקות וכדומה ל"ח נכון ואין הב"ד מקבלים עדותן משא"כ אם כבר נגמר העדות בזה לא נתבטל מכח הכחשת בדיקות מכת אחרת. ולכן בהך דהי' שנים רואין מחלון זה ורואין זה את זה. אם הוזמו כת אחת לא נתבטל העדות דכת אחרת מחמת שהם מוכחשים מעידי הזמה בבדיקות. דכיון דכבר העידו בב"ד ונתקבל עדותן בכשרות לא נתבטל העדות אח"כ משום הכחשת בדיקות. משא"כ אם עדן לא נגמר עדותן. והם בב"ד להעיד. ובשעת העדות נעשים מוכחשים מכת אחרת בבדיקות. בזה נתבטל עדותן. ואף דלא הוה מוכחשין בעיקר העדות מ"מ כיון דהם מוכחשין בבדיקות ל"ח נכון. ואין הב"ד גומרים הדין על פיהם. ומשו"ה בסוגי' דחוששין ללעז אף דשם איירי כמ"ש דלית להו צירף ולא נתבטל עדותן מכח הכחשת בדיקות. מ"מ כיון דעדן לא נגמר עדותן. ולא דנו הב"ד עדן ע"פ עדותן שוב אין הב"ד גומרין הדין על פיהם משום דל"ח נכון. משא"כ אם כבר גמרו הב"ד את הדין על פיהם ואח"כ הוכחשו בבדיקות בזה לא נתבטל אח"כ העדות מכח הכחשת הבדיקות. וכמו כן בהחקירות הכל תלוי אם הב"ד כבר גמרו הדין אז לא נתבטל אח"כ. ומ"מ יש מקום למ"ש בישוב דברי הרמב"ם בהכחשה והזמה כיון דהעדים הבאים להזים נעשים מוכחשים בבדיקות מהעדים הראשונים נתבטל עדותן מכח הכחשת הבדיקות ולא יכול הב"ד לגמור עדותן כמ"ש דל"ח נכון. משא"כ עדות שכבר העידו לא נתבטל אח"כ מכח הכחשת בדיקות: ובזה י"ל קו' הנוב"י על קו' הירושלמי בהא דס"ל לרב בשתי כיתי עדים כת אחת אומרים בסייף וכת השני אומרים בארירן דס"ל לרב דעדותן קיימת כיון דכת אחת הם בודאי כשירים. והקשה הנוב"י דמ"מ כיון דכת אחת הם פסולים בודאי לא ידעינן על איזה הכת הי' נגמר הדין. די"ל דבזה יכולין הב"ד לגמור הדין אף לכתחלה. דל"ש לומר דל"ח נכון כיון דכת אחת ודאי הם כשירים. ולאחר שנגמר הדין על פיהם ממילא נגמר הדין ע"פ שניהם דל"ש לומר דכת אחת הי' ודאי פסולים. כיון דאין מכחישין זה את זה אלא בבדיקות ממילא לאחר שנגמר הדין אם הוכחשו לא נתבטל עדותן גם בהכחשת בדיקות. וכמו כן בזה לאחר שהוכחשו חשיב נגמר הדין ע"פ שניהם. ואין ענין למ"ש הירושלמי בכהנת שנתערבה ולדה בולד שפחתה. דהתם אחד ודאי אינו ראוי להעיד. והוא פסול לעדות. ולא נגמר הדין רק ע"י הכשר. משא"כ בזה לאחר גמר הדין נגמר הדין ע"פ השני כיתות ושניהם חייבי' אם הוזמו. ויותר מזה לפמ"ש דהכחשת בדיקות אם גם דהעדות נתבטל משום דלא חשיב נכון מ"מ עד המוכחש בהבדיקות לא נעשה פסול משום דאמרי' דהי' אומר כן בדדמי והי' טועה רק בעדות נפשות לא חשיב נכון. ממילא בזה כיון דחשיב נכון נגמר הדין על פי שניהם ולא הוה שום אחד מהם פסול. רק להרמב"ם דס"ל דזה הוה כחקירות ל"ש זה. (ויש לעיין לפמ"ש דהכחשה בחקירות הא דנעשה פסול היא רק כיון דמבטל העדות אסור לו להעיד עמו לגרום שיתבטל העדות וכיון דלרב בשני כיתי עדות אינו מבטל יש לומר דלא הוה פסול גם בהכחשת חקירות]:

תוכן העניינים

משכן העדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה