משכן העדות· רבי יעקב שמחה רפיש
ספר משכן העדות שער ג פרק ו
בפ' זה יבואר טעמו דהרמב"ם דס"ל דוקא אם אחד מכחיש לשנים בדו"ח מבטל כל העדות ולא אם אומר איני יודע בחקירות:
כתב הרמב"ם בפ"ב מהל' עדות הל' ג' וז"ל הי' העדים מרובים שנים מהם כוונו עדותן בחקירות ובדרישות והג' אומר איני יודע תתקיים העדות בשאר. אבל אם הכחיש את שניהם אפי' בבדיקות עדותן בטלה עכ"ל ותמהו עליו דהא בר"פ ה"ב אמרי' בגמ' אמר רבא הכי קאמר אפי' בחקירות שנים אומרים ידענו ואחד אומר איני יודע עדותן קיימת כמאן דלא כר"ע ורש"י פי' דר"ע ס"ל דאין נעשים זוממין עד שיזומו כולם וכיון דהג' אומר איני יודע בחקירות דל"ש עליו הזמה. והתוס' פי' משום דבמה דאומר איני יודע הוה כנמצא קו"פ. וא"כ הרמב"ם דפוסק כר"ע הן לענין דלא נעשו זוממין עד שיזומו כולם והן לענין קו"פ. ואמאי פסק בזה דתתקיים העדות בשאר. ותי' הלח"מ דהרמב"ם ס"ל כפי' רש"י. ולזה הרמב"ם איירי לאחר כדי דיבור דבזה ניזם אף בלא הג' ולהכי כתב דתתקיים העדות בשאר עי"ש. והיא דחוק חדא דאמאי לא תי' הגמ' גם על המתני' דאיירי לאחר כ"ד. ועוד דאין זה דרכו של הרמב"ם. שלא להביא דין המפורש במתני'. ועי' באו"ת בסי' ל' ס"ק ג' מ"ש לדחות ג"כ תי' הלח"מ דבאמת לענין הדין בהעידו לאחר כ"ד אף אם השלישי מכחיש אותן בחקירות ממש לא נתבטל העדות עיי"ש:
ויותר מזה הי' קשה לי לפמ"ש בפ'... באם העידו שלשה עדים לאחר כ"ד. והעד האחרון מכחיש לשנים דהעידו תחילה בזה לכ"ע לא נתבטל עדות השנים הראשונים. אפי' אם נימא דהכחשה בחקירות פוסל אף לאחר כ"ד. מ"מ בזה בשעה שהעידו העדים הראשונים לא הי' הכחשה כלל. ונתבטל עדותן בב"ד בכשרות. ובזה אם העדים נפסלו לאחר כ"ד מעדותן בודאי לא נתבטל העדות מה שכבר העידו כיון דבשעת העדות עדיין הי' כשירים. ונתקבל עדותן בכשרות. וא"כ ממילא גם בזה אם הג' הכחיש אח"כ אותם בדו"ח הא גם העד הג' לא נפסל רק משעה שהכחיש אותם, ובשעה שהעידו השנים עדותן בב"ד הי' הוא ג"כ עד כשר. רק לאח"כ כשמכחיש אותן נעשה פסול ובזה האיך שייך שיתבטל, העדות על ידו. הא אף אם העדים הראשונים נפסלו אח"כ לא נתבטל ג"כ העדות ואין לומר כיון דהג' הי' צירף עמהם בשעת הראי' ולזה חשיב עדות. וממילא קודם שהעיד הוא עדותו בב"ד לא נגמר העדות ופוסל. דזה אינו כיון דכבר העידו שנים כבר נגמר העדות כיון דלא צריך תו לעדותו ואינו פוסל הג' עצמו אם הי' שלשה עדים בשעת מעשה שראו את העדות והעידו שנים בב"ד ונתקבל עדותן. ואח"כ נעשה השלישי רשע שהוא פסול לעדות. בזה נימא לשיטת, הסוברים דקו"פ פוסל אף אם לא בא לב"ד וה"ה גם בנפסל אח"כ אמרי' כן ועימש"ל בשער... נימא גם בזה דנתבטל עדות הראשונים וזה לא ניתן להאמר וע"כ כיון דבשעה שנתקבל העדות הראשונים הי' בכשרות גמור. תו לא נתבטל העדות על ידו כיון דכבר נגמר הדבר ונתקבל עדות הראשונים בכשרות תו לא נתבטל אח"כ. וא"כ ממילא גם בזה מה לי אם נפסל אח"כ מכח רשעות. או משום דהעיד שקר אותו עדות. וא"כ באופן כזה הי' נ"ל לענ"ד ברור דאינו מבטל. ובזה כתבתי הפי' בתוס' סנהדרין בהא שכתבו דהיכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא קו"פ דכונתם כיון דאיירי שהעידו לאחר כ"ד בזה אין הפסול ידוע כי דילמא כת האחרונים הם הפסולין. ולא נתבטל העדות על ידם משום קו"פ עיי"ש ולפ"ז גם בדברי הרמב"ם יש לעיין דמשמע מדבריו דאיירי דהעד שהכחיש להשנים העיד בסוף. ובזה בודאי לא נתבטל עדות הראשונים מה שהעידו קודם כ"ד מעדותו. אע"כ דהרמב"ם איירי תוך כ"ד. וכן י"ל דמשו"ה לא תי' רבא על המתני' דהי' בודקי' דאיירי בהעידו לאחר כ"ד משום דממתני' משמע דהכחשה בחקירות מבטל אף אם העד שמעיד בסוף מכחיש להראשונים ובזה אם היא לאחכ"ד אמאי יהי' מבטל. אע"כ דהמתני' איירי דוקא תוך כ"ד. ולזה הוצרך הגמ' לאוקמי המתני' דלא כר"ע וא"כ קו' הלח"מ על הרמב"ם במ"ע ועי' במ"ש בפ'... בישוב דברי הרמב"ם: ונראה לענ"ד לישב דברי הרמב"ם ותחילה אבוא לישב דברי רש"י דפי' כמאן דלא כר"ע משום דאין העדים נהרגים עד שיזומו כולם. ותמהו בתוס' על רש"י בד"ה כמאן דהא דאמרי' דאין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולם היא כשכוונו עדותן משא"כ כשלא כוונו עדותן ה"ל כנמצא אחד מהם קו"פ ול"ש תתקיים העדות בשאר עיי"ש וכונתם דרש"י ס"ל דתתקיים העדות בשאר ואמאי לא נימא דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה. דגם אם יוזמו לא יעשו דין הזמה בקו"פ. כיון דהב"ד לא קבלו הקו"פ לעד אלא הכשירים. ממילא בזה אף אם לא הוזם השלישי דהיינו הקו"פ אפ"ה נהרגים דבזה חשיב עד שקר העד. דהא כל העדים שהי' הב"ד גומרי' הדין על ידם הוזמו ומשו"ה חייבין ה"ה בזה כיון דהב"ד לא גמרו עדותן רק ע"י השנים דכוונו דבריהם בדו"ח והעד דאומר איני יודע לא נכלל בעדות. ולזה יהי' נהרגים אף בלא הג'. ולזה פי' התוס' משום נמצא קו"פ ועימש"ל:
ונ"ל לישב שיטת רש"י דזה הי' נ"ל ברור בעד שהי' אומר איני יודע בחקירות. כגון דאינו זוכר כעת היום או השעה ואח"כ אומר נזכרתי. והוא מכוון דבריו בדו"ח דבזה יכול הוא לחזור ולומר נזכרתי בדו"ח ואין בזה משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד.. דהא בזה אינו חוזר ומגיד. רק בתחלה לא הי' זכור העדות בדו"ח וכעת הוא זוכר ל"מ לפמ"ש הר"ן במתני' משביע אני עליכם דמאינו יודע ליודע לא הוה חוזר ומגיד. רק דהתם הטעם משום דאין אדם משים עצמו רשע עיי"ש דבזה ל"ש הך טעם. ובל"ז י"ל לפמ"ש הר"ן בסנהדרין הנ"ל דמשו"ה עקרו החכמים הדו"ח מד"מ דהוא דבר דשכיח טובא שלא זכור בדו"ח עיי"ש ובש"ע בסי' כ"ט מבואר דבכל טעות שהעדים מצוים לטעות אין בזה משום חוזר ומגיד וכיון דהיא שכיח טובא מה"ת לא יכול לומר אח"כ נזכרתי ואז הי' שכח מאתו הדו"ח. נוסף לזה כאן דבזה השני עדים שהם עמו מעידים עליו שהי' שם וראה את העדות וע"כ הא דהי' אומר כעת איני יודע היא משום דהי' שכח מאתו. ויש להאריך ולהביא ראי' לזה ועוד חזון למועד ולפ"ז ממילא אם העיד בניסן והי' אומר על החקירות איני יודע באיזה היום ולבסוף בא לב"ד ואומר נזכרתי בדו"ח ואומר הדרו"ח כמו העדים הראשונים בזה מהני העדות שהי' מעיד בתחילה למפרע. ועי' בנתיבות בסי' ל' ולפ"ז בעד שאומר איני יודע בחקירות עדיין לא נתבטל העדות שהי' מעיד דאם יכווין אח"כ דבריו בדו"ח יהי' מהני העדות למפרע משעת הגדה. ובזה לש"ל דנתבטל עדותן רק דעדיין לא נגמר עדותו בדו"ח. אבל גוף העדות לא נתבטל כלל דיכול להיות שיהי' מהני עדותו לגמרי למפרע. ולפ"ז י"ל דמשו"ה לא פי' רש"י כפי' התוס' דקאי על ר"ע דנמצא קו"פ עדותן בטלה דגם בזה כיון דנמצא אחד מהם שאמר איני יודע נתבטל כל העדות דרש"י ס"ל דזה אין ענין לנמצא קו"פ דבנמצא קו"פ אמרי' כיון דאחד מהעדים נתבטל כיון דהוא קו"פ ולא מהני עדותו נתבטל כל העדות. משא"כ בזה אף דאומר איני יודע אפ"ה לא נתבטל מה שהעיד. רק דעדותו לא נגמר עדיין ויכול להיות דיעלה על לבו וע"י זה יודע בהדו"ח. וממילא גם עדות דהעיד דאומר איני יודע לא נתבטל לגמרי והאיך שייך לומר דעדות העדים אחרים יתבטל כיון דנתבטל עדות העד שאומר איני יודע הא גם עדותו לא נתבטל. ובאם יאמר דיודע בדו"ח עדיין יהי' מהני עדותו ויש להסביר יותר לפמ"ש תוס' הנ"ל דהיכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה ממילא כ"ש בזה דאין הפסול ידוע כלל דיכול להיות דלא יהי' פסול כלל אם יהי' נזכר אח"כ בדו"ח מהני עדותו למפריע. וא"כ בזה ודאי אין הפסול ידוע כלל ויכול להיות שעדותו היא עדות גמור ולכן ל"ש בזה נמצא קו"פ ולזה פי' רש"י הטעם דהיא עדות שאאי"ל כיון דאין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולם. ובזה העד דאומר איני יודע לא שייך בו הזמה. ותו ל"ק קו' התוס' דיהי' כאחד מהם קו"פ דנהרגים לר"ש ג"כ התם שאני כיון דאין הב"ד מקבלין להקו"פ בתורת עד כלל. ועדותו ל"ח עדות כלל. ולזה ל"ח עד. משא"כ בזה הא הב"ד מקבלין עדותו לעדות גמור ויכול להיות דיהי' מהני לגמרי אם יאמר אח"כ נזכרתי בדו"ח. וכיון דחשיב עדות. ממילא שייך בזה אין העדים נהרגים עד שיזומו כולם. כיון דגם על אותו העד שאומר איני יודע בחקירות שם עד עליו. ובאם יוזמו השנים לא נוכל לקיים בהו הזמה כי דילמא יאמר אח"כ העד דידע בדו"ח ויהי' מהני העדות למפריע ואז צריכים להזים אותו ג"כ והיא נכון בסברא לענ"ד:
והתוס' דפי' דהוה כנמצא קו"פ צריכים לדחוק ולומר כיון דעכשיו שאומר איני יודע בחקירות נתבטל עדותו משום דהוא עדות שאאי"ל. וכיון דנתבטל עדותו אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דבעד זה נתבטל העדות. ובזה אמרתי דגם לשיטת התוס' אם העידו שלשה עדים בב"ד ואחד הי' אומר איני יודע בחקירות. ואח"כ באו כת אחרת והעידו ג"כ אותו העדות. והכת השני' הי' להם צירף בשעת ראי' העדות עם כת זו בזה תתקיים העדות דהכת השני' ולא אמרי' כיון דאחד מהם נתבטל מכח דאמר איני יודע בחקירות ה"ל כנמצא קו"פ דפוסל כל העדים שהי' שם באותו מעמד אף אותן שבאו להעיד לאחר כ"ד] דזה אינו דדוקא בקו"פ דבזה נתבטל כל הצירף משעת הראי' כיון דהי' רואין זה את זה ואפי' לשיטת התוס' דבעינן תרווייהו שיבוא לב"ד ג"כ היא לאו משום צירף כיון דגם לאחר כ"ד פוסל ג"כ. רק שיהי' ממקיימי הדבר וכיון דעדותן נפסל משעת הראי' נתבטלו כל העדים שהי' שם וכמו כן אף באם הי' כשרים בשעת הראי' וקודם שהעידו בב"ד נפסל אחד מהם בזה נתבטל ג"כ למפריע הצירף בשעת הראי' כמ"ש הנתיבות בסי' ל"ו ועימש"ל בשער... דלא בעינן צירף מחדש להעיד אח"כ רק מכח הצירף הראשון נתבטל כל העדות וממילא דנתבטלו אף עדות שאר העדים אף אותן שלא העידו עדיין בב"ד כלל. ומשו"ה אם הי' שלשה ואחד הכחיש לשנים ממש בדו"ח. והעידו אח"כ עדים אחרים אותו עדות בזה נתבטל גם העדות זה משום נמצא קו"פ. כיון דנפסל אחד מהם ונתבטל הצירף למפריע. כל. העדות שהי' שם נתבטל. משא"כ היכא דלא הכחישו זה את זה רק דאחד הי' אומר איני יודע בחקירות דבזה ל"ל דנתבטל הצירף למפריע כמ"ש דגם עדותו שהעיד בב"ד עדיין לא נתבטל לגמרי דבאם יהי' זכור אח"כ הדו"ח יהי' מהני עדותו למפריע וממילא דל"ש לומר דנתבטל הצירף למפריע דעדיין הוא בכלל עד. וראוי להעיד גם אח"כ. ואף אם נימא אף אם יעיד אח"כ הדו"ח ויאמר נזכרתי מ"מ לא מהני עדות הראשון שכבר נתבטל וצריך להעיד מחדש. אמנם אעפ"כ הצירף למפריע ודאי דל"ל דנתבטל דכיון דהוא בכלל עד ועדיין ראוי להעיד. דבאם יזכר אח"כ הדו"ח אם גם דבשעה דלא הי' יודע הדו"ח לא הי' ראוי להעיד יהי' כאלו נפסל באמת בנתיים יכול להעיד אח"כ ג"כ משום דהי' תחלתו וסופו בכשרות כ"כ בזה. ומעתה כיון דלא נתבטל הצירף למפריע. ממילא אם גם דעדות זה נתבטל מכח עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו כיון דהעידו כולם תוכ"ד. מ"מ עדות דהכת אחרת דלא העידו עמו תוכ"ד ודאי מתקיים. גם לשיטת התוס' גם י"ל כיון דבאם יאמר אח"כ נזכרתי יהי' עד כשר להעיד. ממילא בשעה שמעידים כת האחרת היא ספק לב"ד דילמא יהי' נזכר והוא כשר להעיד. ואז ממילא אף אם באמת לא ידע עדיין הדו"ח לא נפסל עדות דהכת הב' כמ"ש תוס' הנ"ל דהיכא דאין הפסול מבורר ל"א נמצא קו"פ עדותן בטלה. ה"ה גם בזה הא אין הפסול מבורר שיכול להיות דידע כעת לכוין הדו"ח ובל"ז כיון דיכול להיות שידע כעת מ"מ כל זמן דלא ידע אינו ממקיימי הדבר ואינו מבטל: ויותר מזה אני מסתפק גם לשיטת התוס' דס"ל דנתבטל כל העדות משום נמצא קו"פ. ולפמ"ש בזה ל"ש קו"פ כיון דגם העד שיאמר איני יודע עדיין הוא ראוי להעיד. רק הא דנתבטל היא משום דאמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אפשר דאותן השנים שכוונו עדותן בדו"ח יכולין להעיד שנית אותו עדות בלא העד שהי' אומר איני יודע לפמ"ש בפ'... דהיכא דנתבטל העדות מכח עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו מהני הגדה שנית לאותו עדות בלא המקצת. ה"ה בזה יהי' יכולין להעיד אותו עדות שנית. ובזה האופן ל"ש למפסל משום עביד אינש לאחזוקי דבריו הראשונים כיון דאז הי' תוכ"ד. והי' יכולין לחזור מעדותן. ובל"ז ל"ש זה כמ"ש בפ'... ואפשר לומר דאותן הכת שהעידו עמו בב"ד לא יכולין להעיד שנית כיון דכבר נצטרפו עמו בב"ד בשעת הגדת עדותן תוכ"ד הם כת אחרת. וכ"ז שהוא אינו ראוי להעיד לא מהני ג"כ עדותן וגם זה צ"ע. אבל זה נראה לענ"ד ברור דעדות דכת אחרת לא נתבטל אם אחד אומר איני יודע בחקירות:
ובזה אמרתי בסוגי' דחוששין ללעז הא דדייקו תוס' משיטת ר"ת דפי' דאיירי דעידי הבעל הכחישו זא"ז בחקירות או דלא כוונו עדותן דעידי זנות לא בעינן דו"ח דאל"כ כיון דנאסרה על הבעל אמאי יהי' צריך ליתן ק"ס. וזהו צ"ע דילמא איירי דהי' הכחשה גמורה בחקירות דבזה נתבטל אף אם לא בעינן דו"ח כמו בד"מ דעדות המוכחשת זא"ז בחקירות בטל. אבל לפמ"ש י"ל דהי' קשה לתוס' דאי איירי דהכחישו זה את זה ממש האיך שייך לעז שיבואו כת אחרת הא גם עדותן יהי' נתבטל מכח הכחשה בחקירות מהעדים הראשונים. דבאם הי' הכחשה גמורה אז אחד מהם הוא ודאי פסול ונתבטל כל העדי' שהי' אז באותו מעמד. אע"כ דאיירי דאמרו אין אנו יודעין בחקירות. ובזה יהי' מהני העדות דהכת אחרת כמ"ש אף לשיטת התוס' דס"ל דגם זה היא כקו"פ זה היא דוקא אותן שהעידו עמו בשעת עדות. ולפ"ז מוכח שפיר דעדי זנות לא בעינן דו"ח עימ"ש בפ'... אמנם לפמ"ש יש לעיין למה הוצרכו ללעז מחשש דיבואו עדים אחרים על אותו עדות ת"ל דשייך לעז דילמא ידעו לכוון דבריהם אח"כ עדותן בדו"ח דיהי' נזכרים בטוב הדו"ח ויעידו אח"כ לנפשות. (ולפמ"ש שם בסוגי' די"ל הא דכתבו תוס' בתי' רבא דאיירי דהוזמו קודם גמר דין דנראה דכונתם היא דבאם היא לאחר גמר דין בזה אף אם הבעל אינו תובע רק ממון אפ"ה בעינן כ"ג כיון דיכול לבוא ג"כ לנפשות אם יעידו שנית בפני ב"ד של כ"ג והקשיתי דבאם יעידו עכשיו לפני ב"ד של ג' לא יהי' יכולין להעיד שנית משום דהיא עדות שאאי"ל דבאם יוזמו יהי' נפסלין למפריע משעה שהעידו העדות בפני ב"ד של ג' לענין ממון דהיא עדות גמור והי' אומרים כן בתורת עדות והי' תועלת בעדותן לענין ק"ס וממילא אם יוזמו יהי' איגלאי מילתא דבשעה שהעידו עדות זה בפני ב"ד של כ"ג פסולין הי' מהעדות הראשון ולא מחוייבין משו' עדות שאמרו בפני ב"ד של כ"ג וממילא דל"ח עדות משום דהיא עדות שאאי"ל ואמרתי די"ל בפשיטות דמשו"ה צריכים לומר קודם גמר דלאחר הגמר דין אין לקבל כעת העדות בפני ג' שע"י זה לא יהי' יכולין להעיד אח"כ לחייב העדים משום כאשר זמם ולקיים ובערת הרע דיהי' אח"כ עדות שאאי"ל ועמ"ש בפ'... ולפ"ז בזה י"ל דאם לא הי' רק חשש דילמא יהי' נזכרים אח"כ העדות) ואפשר לומר כיון דאז יהי' נגמר הדו"ח בפני הב"ד שהעידו אותו העדות בפניהם תחילה וכמ"ש כיון דבזה נגמר אח"כ העדות למפריע וכיון דיהי' בפניהם ל"ש החשש דלעז כ"כ גם לפמ"ש שם לשיטת הסוברים באמת דבעידי זנות בעי' דו"ח וכתבתי דיכול להיות שהי' עוד כת אחרת שהביא האב והכחישו לעידי הבעל. ואף דמכח הכחשה לא צריך לשלם ק"ס כמ"ש הרמב"ן מ"מ דע"י הכחשה חשיב דין מרומה ובעינן דו"ח ובזה פוסל איני יודע עי"ש בפ'... ולפ"ז כיון דאיכא הכחשה לאותן עדים צריך לחוש ג"כ לעדים אחרים דבאותו עדים תמיד יהי' מוכחשין משא"כ בעדי אחרים ל"ש החשש זה כמ"ש שם המרש"א:
אמנם דעל מ"ש בפי' דברי רש"י דמשו"ה חשיב עדות שאאי"ל כיון דאותו עד שאמר איני יודע בחקירות לא נתבטל עדותו דיכול לומר אח"כ נזכרתי בדו"ח יש לעיין להיפך דמשום זה יחשב עדות שיכול להזימה. לפמ"ש תוס' בסנהדרין פ"א ד"ה ונגמר הדין דחשיב יכול להזימה משום דאי מיתזמי מהני סהדותא דאחרינא חשיב יכול להזימה. וכוונתם כיון דמשכחת אופן אחד שיהי' נוכל לקיים דין הזמה אף דעכשיו דלא מיתזמי לא נוכל לקיים דין הזמה דיאמר גברי קטילי קטלי אפ"ה חשיב יכול להזימה עיי"ש במרש"א. ולפ"ז גם בזה י"ל דחשיב עדות שיכול להזימה כיון דאם יכווין אח"כ העד השלישי בדו"ח ויאמר יודע אני כי נזכרתי יהי' מחוייבין משום כאשר זמם חשיב עדות שיכול להזימה דהא צריכים לחוש דילמא יהי' נזכר אח"כ בדו"ח מ"מ לרש"י אין בזה קו' דלא סבר בזה כתוס':
ועוד י"ל דהנה בהא דאמרי' אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולם הי' נ"ל דכיון דהיא משום דכתיב והנה עד שקר העד דבעינן שיהי' ניזם כל העדות. ולפ"ז היכא דיהי' ניזומין אח"כ כל העדים רק דלא נוכל לקיים באחד דין הזמה, כגון דלאחר שהעידו עדותן בב"ד ונגמר הדין על ידם נעשה אחד מן העדים טרפה. ובזה אותו עד שהוא טרפה לא נוכל לקיים דין הזמה דיאמרו אח"כ גברא קטילי קטלי. אבל מ"מ נהרג אותו עד שהוא כשר. כיון דבאמת ניזומו כולם. רק דלא נוכל לקיים בזה כאשר זמם. ועימש"ל בשער... וראי' לזה הי' נ"ל מהא דר"ש במכות בסוגי' דקו"פ דכתב בחדושי הריטב"א במכות וכן בחידושי הר"ן בסוגי' דחוששין ללעז די"ל דר"ש חולק על ר"ע. וס"ל דגם אם הוזם הג' אפ"ה פטור. כיון דלא הי' תועלת בעדותו דגם בלא עדותו הי' נהרג ע"פ עדים אחרים. עיי"ש ואפ"ה ס"ל לר"ש דהשנים הראשונים נהרגים ואף דהשלישי פטור. וגם ר"ש ס"ל דאין נהרגים עד שיזומו כולם. וע"כ דהיא מטעם זה דבאמת הוזמו כולם רק דלא נוכל לקיים בהג' דין הזמה חשוב הוזמו כולם ובזה י"ל קו' התוס' על פי' רש"י הנ"ל דמקשי' הא הג' אינינו בכלל העדים די"ל דהא לר"ש ג"כ השלישי אינו בכלל העדים כיון דבהוזם פטור ג"כ ממילא חשיב עדותו ג"כ עדות שאאי"ל ואפ"ה ס"ל לר"ש דאין העדים זוממין נהרגין עד שיוזם ג"כ הג'. ובזה ל"ל כתי' התוס' סנהדרין פ"א הנ"ל דמשכחת אם יהי' ניזום ע"א דיהי' מהני עדותו דהא בזה ל"ש זה כיון דהעידו תוך כ"ד ואז יהי' נתבטל גם עדותו. ויש להאריך ולישב גם קו' התוס' אלא כמאן די"ל דהיא לר"ש אליבא דר"ע. ולפ"ז בשנים אומרים ידענו בדו"ח. ואחד אומר איני יודע בחקירות. לא מיבעי' אם אומר איני יודע בחקירות שהם בגוף העדות כגון מכירים אתם אותו התריתם בו דבזה אם יוזמו אח"כ השלשה שיהי' ניזום גם הג' דהא על השבע חקירות אומר כמוהם ושייך בו הזמה רק דלא נוכל לעשות לו דין הזמה. ומשום זה נהרגים השנים דנוכל לעשות בהו דין הזמה כיון דגם הג' הוזם עכ"פ אלא אפי' בהשבע חקירות דהזמה תלוי בהם גם בזה י"ל אם גם דהשלישי אומר דלא ידע באיזה יום בחדש הי' המעשה. מ"מ הא השנים המעידים וכוונו דבריהם בדו"ח הם אומרים ג"כ דהשלישי הי' עמהם אז במעמד זה ובמה דאומר דזה הרג את הנפש מעיד על מעשה זו רק שהי' נשכח ממנו החקירות דאיזה יום בחדש. ולפ"ז מ"מ אם יוזמו כולם על הזמן דהעידו הראשונים לפי דבריהם הוזם גם הג'. דהא הם אומרים דכונתו הי' על היום והשעה דהם מעידים. וממילא דהוזם גם הג', ועוד אם באמת לא הי' כונתו על השעה שהם מעידים רק על עדות אחרת. ממילא דאין לו עמהם צירף כלל ונהרגים אף אם לא הוזם הג'. וכיון שכן ממילא אף באחד אומר איני יודע בחקירות מ"מ אם יוזמו השלשה על עת החקירות דהי' אומרים השנים יהי' השנים נהרגים וכיון דהשנים נהרגים אם גם דהשלישי אינו נהרג מ"מ חשיב עדות שיכול להזימה ג"כ ולפ"ז קשה לשיטת רש"י כמו דל"ש בזה נמצא קו"פ מטעם שכתבתי כ"כ לא יהי' שייך בזה עדות שאאי"ל דבאם יוזמו שלשתן על הזמן שהי' מעידים הראשונים יהי' נהרגים:
ואפשר לומר לפמ"ש רש"י בר"פ ה"ב במתני' על החקירה דאיזה יום בשבוע דמקשה כיון דכבר כוונו שניהם לאיזה יום בחדש לאיזה ענין שואלין להם איזה יום בשבוע. ותי' דילמא המזימין לא מעלים על לבם יום החדש רק יום השבוע והקשיתי דא"כ מדוע באחד כיון את שניהם יום החדש ויום השבוע, והשני כוון יום החדש ועל יום השבוע הי' אומר איני יודע דגם בזה עדותן בטלה. ובזה הקו' במ"ע דהא אין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולם. וא"כ ע"כ דהמזימין צריכים להזים את שניהם. וזה נראה ברור דאם המזימין לא יהי' יודעים רק להזים אחד מהם ולא השני בודאי צריכים ג"כ לבוא לב"ד להזים את אחד דאם גם דלא יהי' מקויים בו דין הזמה. מ"מ צריכים לבוא להציל את הנפש שלא יהי' נהרג זה המעידי' עליו. כיון דבהוזם אחד נתבטל ג"כ העדות. ולפ"ז קשה כיון דהראשון הי' מכוון יום החדש ויום השבוע. ולפ"ז כיון דהמזימין צריכים לבוא לב"ד להזים לאחד שכיון יום השבוע ואז יהי' צריכים להעלות על לבם חשבון יום החדש להזים עכ"פ האחד. וממילא יהי' ניזם ג"כ השלישי, וע"כ צריכים לומר דאפ"ה כיון דהג' לא העיד על יום השבוע לא יזימו אותו רק להעד שכיון יום השבוע ועימש"ל בפ"ב. ולפ"ז גם בזה י"ל כיון דאחד מהם הי' אומר איני יודע בחקירות הוה עדות שאאי"ל. דהג' אינו ראוי להזים. ואף אם יבואו עדים להזימם לא יעידו על השלישי רק על אותן שהי' מכוונים עדותן בדו"ח. ואז יהי' גם הם פטורים דאם גם דכונת עד הג' הי' על שעה שהי' מעידים הראשונים מ"מ הא הג' לא הוזם. וממילא דגם הם יהי' פטורים. ועדיין צ"ע דמ"מ חשיב עדות שיכול להזימה אם יזימו גם השלישי שיאמרו דבאותו יום ושעה שהי' מעידים השנים הי' עמהם כל העדים אף השלישי. ואפשר דלפי האמת גם לאותן דס"ל דר"ש חולק וס"ל דבהוזמו שלשתן נהרגים השנים אף דלא מקיים דין הזמה בהג'. מ"מ אנו לא קימ"ל כן רק דבעינן שיהי' יכול לקיים דין הזמה בכל העדים. ולפ"ז כיון דהם אומרים דכונת הג' הי' גם על אותו שעה שהם מעידים והם עדות אחד וכיון דלא נוכל לקיים בו דין הזמה יהי' כולם פטורים ועוד חזון למועד לעיין בזה:
ולפמ"ש בשיטת רש"י דבאחד אומר איני יודע לא נתבטל כל העדות משום נמצא קו"פ כיון דגם העד האומר איני יודע לא נתבטל עדותו לגמרי. ול"ל דנתבטל כל הצירף שהי' להם בשעת הראי' כיון דגם עדותו לא נתבטל רק דלא נגמר עדיין רק דפסול משום דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה יהי' קשה הא מחמת עדות שאאי"ל הי' תקנה שיעידו שנית בלא העד שהי' אומר איני יודע בחקירות ויעידו לאח"ז עדותן לאחר כ"ד ואז יהי' מהני עדותן ויהי' חשיב עדות שיכול להזימה. ובאם יוזמו אח"כ יהי' מחוייבין מחמת דין הזמה דהגדה שני' דמחמת הגד' הראשונה לא נפסלו ולא חייבין משום זה משום כאשר זמם דהא גוף העדות לא נגמר רק לאחר כ"ד כיון דהי' יכולין לחזור בו. ובזה כיון דהג' הי' אומר איני יודע יכולין לומר דמשו"ה לא חזרו כיון דנתבטל אותו עדות שהי' מעידים מכבר. ואמאי לא יהי' מהני הגדה שנית. וכ"כ הנתיבות בסי' ל"ו ס"ק... דמשום עדות שאאי"ל מהני הגדה שנית עיי"ש וי"ל דקו' הגמ' היא כיון דקתני במתני' עדותן קיימת משמע במתני' דאותו עדות שהעידו מכבר היא קיימת. ולא צריכים להעיד שנית. וע"ז קאמר הגמ' מתני' דלא כר"ע כפי' רש"י דלכ"ע דבעינן שיזומו כולם היא עדות שאאי"ל משא"כ הרמב"ם דנקט בלשונו ואפי' שנים אומרים ידענו והג' אומר איני יודע תתקיים העדות י"ל דבזה משו"ה שינה מלשון המתני' הלשון תתקיים העדות בשאר היא דנוכל לקיים עוד העדות בשאר דהיינו שיעידו שנית על ענין הזה:
ועוד אפשר לומר דרש"י ס"ל דהא דאמרי' בנמצא קו"פ עדותן בטלה היא דוקא אם הוא פסול ממש משא"כ אם הוא כשר לכל עדות ופסולו היא רק משום דהוה עדות שאי אתה יכול להזימה בזה לא אמרי' דנתבטל כל העדות על ידו. וראי' לזה מדברי ר"ש דלפמ"ש הר"ן הנ"ל חולק ר"ש בזה וס"ל דבאם הוזמי כולם והי' ג' עדים לא נהרג השלישי כיון דבלא עדותו הי' נהרג ג"כ ע"פ השנים הראשונים. ולפ"ז יהי' קשה הא על הדין דקו"פ אינו חולק ר"ש וס"ל ג"כ בהא כר"ע בנמצא קו"פ נתבטל כל העדות. ולפ"ז יהי' קשה באיכא שלשה עדים אמאי יתקיים העדות כלל. כיון דהשלישי לא נהרג אף אם יוזם. ממילא הוה עדותו עדות שאאי"ל ויבטל כל העדים משום נמצא קו"פ מזה נראה דהיכא דעדותו לא מהני רק משום עדות שאאי"ל אינו מבטל שאר עדים. ומשו"ה ס"ל לרש"י ג"כ דדוקא אם הוכחשו ממש בחקירות דבזה אחד מהם הוא פסול ודאי ומשו"ה נתבטל כל העדות על ידו. משא"כ באמר א"י בחקירות דבזה הוא עד כשר ופסולו הוא רק משום עדות שאאי"ל ומשום זה מוכח דלא נתבטל:
וכמו כן י"ל דגם התוס' ס"ל דבאומר איני יודע בחקירות לא נתבטל העדות משום נמצא קו"פ ומטעם שכתבתי דכיון דגם עכשיו אינו פסול והי' ראוי להעיד אם הי' ידע לו העדות. וראי' לזה לשיטת הסוברים דבראי' בעלמא פוסל ג"כ הקו"פ בזה אם הי' בשעת מעשה הרבה עדים. ולא יבואו לב"ד להעיד רק שנים מהם לא יהי' נהרג הרוצח כי דילמא העדים שלא העידו בב"ד עדותן לא ידעו בטוב הדו"ח והיא דבר דשכיח טובא כמ"ש הר"ן הנ"ל דמשו"ה עקרו החכמים הדו"ח מדיני ממונות. ובאם יהי' נשכח מהם הדו"ח. ממילא נתבטל כל העדות וזה בודאי אינו ובסנהדרין שראו באחד שהרג, את הנפש דאמרי' מקצתם נעשו עדים ומקצתם נעשו דיינים ואמאי לא יהי' צריכים לבדוק אותם בדו"ח כי באם לא יכוונו דבריהם בדו"ח נתבטל כל העדות מזה נראה ג"כ אף אם באמת לא ידעו בדו"ח לא נתבטל העדות על ידו ומטעם שכתבתי כיון דראוי להעיד אם יהי' נזכר. ולפמ"ש תוס' בסנהדרין הנ"ל דהיכא דאין הפסול מבורר לא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה. ליכא ראי' מזה די"ל דמשו"ה לא צריכים לבדוק כל העדים כיון דכל זמן דלא בדקינן להו אין הפסול מבורר. ומשו"ה אף אם באמת לא ידעו בדו"ח אינם מבטלין כיון דאין הפסול מבורר. ובל"ז יש לומר ג"כ דבהא דצריכים דו"ח ובאומר איני יודע בחקירות נתבטל העדות היא כיון דהיא עדות שאאי"ל. וא"כ החשש היא דיעיד שקר וכמ"ש בפי' המשניות להרמב"ם במתני' דה"ב עיי"ש ולפ"ז היכא דהיו ג' עדים ואחד אומר איני יודע בחקירות דהשנים אומרים גם על השלישי דהי' עמהם בשעת מעשה ואומר אמת ממילא הוא עד כשר ועימ"ש בשער... [והא דכתבו תוס' דנתבטל כל העדות משום קו"פ כונתם דהעד האומר איני יודע עדותו ל"ח עדות. וכיון דנתבטל מקצת מן העדות נתבטל כל העדות משום דכמו בנמצא קו"פ אמרי' כיון דנתבטל אחד מהעדים נתבטל כל העדות כמו כן אמרי' בעדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. דהיכא דנתבטל מקצ' מהעדים כעת נתבטל כל העדות שהי' מעידים עכשיו, אבל שיבטל עדות שאר העדים שיעידו אח"כ זה לא אמרי' גם לשיטת התוס' דאינו בכלל נמצא קו"פ. ולפ"ז גם לשיטת התוס' לא נתבטל רק עדות זו שהעידו ביחד מחמת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. וממילא גם לשיטת התוס' מהני הגדת העדים שנית בלא השלישי דבשלמא אם הי' מכחישי' עצמם בדו"ח ממש דבזה כיון דאחד מהם הוא פסול ודאי ואז הוא פוסל אף אותן שיעידו לאחר כ"ד מעדותו כמו בכל קו"פ דפוסל אף בנפסל אח"כ וכנ"ל גם אם העיד לאחר כ"ד. משא"כ באומר איני יודע בחקירות דבזה לא הוה פסול. ולזה אם העיד תוך כ"ד נתבטל כל העדות מחמת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ומהני הגדה שנית שיעידו לאחר כ"ד. ולשיטת רש"י ודאי דמהני הגדה שנית כיון דאינו מבטל משום נמצא קו"פ רק משום דהיא עדות שאאי"ל. ולזה ודאי מהני הגדה שנית לאחר כ"ד מהעד האומר איני יודע, וא"כ י"ל ג"כ כמ"ש דמשו"ה שינה הרמב"ם מלשון הגמ' ונקט בלשונו תתקיים העדות בשאר, והיינו ע"י הגדה שנית. ויש להאריך עוד בשיטת הרי"ף דס"ל בנמצא קו"פ ולא הכיר הכשר בפסולו לא נפסל, ובזה כתב הנתיבו' בסי' ל"ו דהיכא דנפסל אח"כ בודאי אינו פוסל כלל עיי"ש ולפ"ז הא דאמרי' בהכחשה בחקירות דנתבטל כל העדות אף דלא הכיר פסולו. ע"כ כיון דהעידו תוך כ"ד אם גם דלא נתבטל הראי' למפריע אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. ונתבטל הגדה כולו ולפ"ז גם היכא דהכחישו זה את זה בחקירות יהי' מהני ג"כ הגדה שנית דאותן השנים דלא הוכחשו אהדדי יעידו שנית:
אמנם נ"ל דכל מ"ש דהיכא דלא נפסלו למפריע מהני הגדה שנית. זה לא נראה חדא דלדברי הרי"ף יהי' קשה כמ"ש אמאי לא מהני בהכחשה בחקירות הגדה שנית. ועוד דגם ממתני' דמכות ד' ו' ע"ב הי' שתי כיתי עדים בזמן שמקצתם רואין זה את זה ה"ה עדות אחת ובהוזמו מקצתם שניהם פטורים והאיך שייך בזה שניהם פטורים. אמאי לא יהי' מהני הגדה שנית. ובזה הא ל"ש כיון דהי' להם צירוף בשעת הראי' דהא בהזמה לא הי' צירוף בשעת הראי' כלל ועימש"ל בשער... ומפשטא דמתני' משמע דלא מהני הגדה שנית ולזה ע"כ צ"ל דגם לשיטת הרי"ף אם העידו תוך כ"ד היא עדות אחת ובאם הוזמו מקצתם מחמת הצירף שהי' עמהם בשעת הגדה נתבטל כל העדות לעולם. כמו דבאם הי' צירף בשעת הראי' מבטל הצירף לעולם כ"כ בזה. וממילא דלא מהני הגדה שנית. וממילא גם באחד אומר איני יודע נתבטלו כל העדים לעולם ול"ל דבמכות הא דלא מהני הגדה שנית היא משום דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה דבאם יוזמו בודאי יהי' פסולים למפריע משעת הגדה הראשונה דהא באם לא הוזמו הכת הראשונה הי' נהרג ע"י ובזה בודאי נעשים פסולין. משא"כ בהכחשה בחקירות דבזה לא נעשים פסולין כמ"ש כיון דהי' יכולין לחזור בו. אמנם בסוגי' דחוששין ללעז בארתי דמשום זה ל"ח עדות שאאי"ל עמש"ל בפ'...:
ולכאורה יש מקום לומר דהנה הא דהכחשה בחקירות מבטל כל העדות. אף אם שנים כוונו עדותן בדו"ח והג' מכחיש אותם הא דלא אמרי' בזה אין דבריו של אחד במקום שנים ואי דהוה משום נמצא אחד מהם קו"פ הא לזה בעינן דוקא כוונו להעיד. מדלא שואלים אותם ע"ז אם כוונו להעיד ולפמ"ש במקום אחר דהא דלא כוונו להעיד מתקיים העדות בשאר היא דוקא אם לא העידו ביחד תוך כ"ד משא"כ אם העידו ביחד תוך כ"ד בזה מבטלין אף אם לא כוונו להעיד וראי' לזה מהזמה עימש"ל בשער... ולפ"ז באמת אם העידו לאחר כ"ד דבזה לא נתבטל מכח הכחשה בחקירות רק משום דאחד מהן נפסל בזה אם הג' לא כוון להעיד באמת דאינו מבטל. אמנם הא דאמרי' הכחשה בחקירות נתבטל כל העדות נראה דהיא ג"כ כמו דאמרי' בנמצא קו"פ ילפינן דבשלשה ונמצא אחד מהם קו"פ דנתבטל כל העדות משום דמקשי' שלשה לשנים. ה"ה גם בזה אם מכחישין זה את זה בחקירות נתבטל כל העדות דמקשינן שלשה לשנים. כמו דבשנים נתבטל כל העדות אם מכחישין זה את זה בחקירות כמו כן בשלשה. והנה בהא דמחולקים רבי ור"י לענין קו"פ דר"י ס"ל בד"מ תתקיים העדות בשאר. ורבי חולק ע"ז ומבואר בסוגי' דקו"פ דטעמא דרבי היא משום דכתיב משפט אחד יהי' לכם ויליף ד"מ מדיני נפשות, משא"כ מהא דכתיב גם בד"מ בקרא עפ"י שנים או שלשה לא נוכל ללמוד להקיש שלשה לשנים. משום דבשנים גופו לא נתבטל העדות לגמרי כיון דע"א מחייב עכ"פ שבועה כמבואר שם בתוס'. ולפ"ז באמת לרבי בד"מ בשנים והי' אחד מהם קו"פ נתבטל עדותן לגמרי אף לענין שבועה מכח נמצא קו"פ שעדותן בטלה לגמרי כמו בשלשה ואחד מהם קו"פ דעדותן בטילה אף דנשארו שנים. ולפ"ז לפמ"ש רפ"א דהא דאיני יודע בחקירות פוסל היא דוקא בשני עדים דבזה בעינן עדות שיכול להזימה ולכן איני יודע בחקירות פוסל משא"כ ע"א לחייב שבועה אם היה אומר העד איני יודע בחקירות בזה לא נתבטל עדותו לענין שבועה כיון דבל"ז בע"א לענין שבועה ל"ש בו דין הזמה ול"ש בזה עדות שיכול להזימה ועימש"ל בפ'... ולפ"ז ממילא אם העידו שנים בד"מ ואחד מהם הי' אומר איני יודע בחקירות בזה לא נתבטל עדותן לענין שבועה כיון דגם העד שאומר איני יודע הוא עד ג"כ לחייב שבועה. ולפ"ז ממילא בד"מ גם אם הי' שלשה עדי' וע"א אומר בחקירות איני יודע לא נתבטל עדותן כלל. כיון דבשנים לא נתבטל העדות לענין זה מקשינן להפך שלשה לשנים כמו בשנים לא נתבטל עדותן באמרם איני יודע בחקירות כמו כן בשלשה. ולפ"ז כיון דע"כ בד"מ אם אחד אומר איני יודע בחקירו' לא נתבטל כל העדות כמו כן אמרי' גם בדנ"פ דלא נתבטל כל העדות באחד אומר איני יודע בחקירות משום משפט אחד. ובזה אמרי' כיון דבד"מ ע"כ דלא נתבטל העדות באיני יודע בחקירות כמו כן בדיני נפשות והא דאם הי' שני עדים ואחד מהם הגיד איני יודע בחקירות דלא מהני עדותו היא כיון דבזה לא נשאר רק ע"א דלא מהני משא"כ בשלשה ואחד מהם הגיד איני יודע בחקירו' לא נתבטל. ובזה ניחא הא דכתיב גם בד"מ ע"פ שנים או שלשה דהיא להיפך להקיש שלשה לשנים מה שנים לא נתבטל עדותן באם אחד אומר איני יודע בחקירות היא ג"כ בשלשה. ואח"כ מקשינן דנ"פ לד"מ ממשפט אחד. וגם בדנ"פ לא נתבטל כל העדות מחמת העד שאומר אינו יודע בחקירות:
ולפ"ז צ"ל דהא דאמרי' בגמ' כמאן דלא כר"ע היא ר"י אליבא דר"ע דר"י לא ס"ל כלל בד"מ נמצא אחד מהן קו"פ עדותן בטלה. ומשו"ה בשלשה עדים ואחד מהם אומר איני יודע לא נתבטל העדות דהא גם קו"פ אינו מבטל. וממילא דלא נוכל ללמוד דנ"פ מד"מ כיון דבד"מ מטעם אחר אינו מבטל משא"כ בדנ"פ לר"י מבטל גם באומר איני יודע בחקירות משום דמקשינן שנים לשלשה וכמו בשנים ואחד מהם אומר איני יודע בחקירות נתבטל כל העדות כ"כ בזה. וכמו דמדמינן לענין קו"פ. משא"כ לדידן דקימ"ל כרבי י"ל דמשו"ה לא נתבטל העדות באומר איני יודע כיון דבד"מ באופן זה לא נתבטל כ"כ בדנ"פ משום משפט אחד. ויש להאריך ולומר דגם בד"מ ואחד אומר איני יודע בחקירות נתבטל משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. כיון דבאו שניהם לחייב ממון ועדותן נתבטל לענין ממון ממילא דנתבטל כל העדות דהוה כנמצא קו"פ. אמנם דבד"מ באופן זה מהני הגדה שנית דבזה לא נתבטל עדותן לענין שבועה כלל דשניהם הם כשירים לענין שבועה. וממילא די"ל דמקשינן שלשה לשנים גם לענין זה דמהני גם בג' הגדה שנית ואז ילפינן לענין זה דנ"פ מד"מ דמהני הגדה שנית. משא"כ לר"י י"ל כמ"ש כיון דכבר הי' להם צירף בשעת הגדה דהעידו תוך כ"ד נתבטל כל העדות ול"מ הגדה שנית:
ואדבר עוד מעט בהנ"ל דלענין איני יודע בחקירות ל"ש דיתבטל כל העדות משום נמצא קו"פ כיון דגם עדותו לא נתבטל לגמרי רק דלא נגמר דיכול אח"כ לומר נזכרתי בחקירות ולפ"ז יש לעיין דמשו"ה ממילא לא נוכל לדין ע"פ הגדת העדים הללו. כיון דאיירי דהעידו כולם תוך כ"ד של חבירו. ואז קודם שנגמר עדותו של חבירו עדיין יכולין לחזור בו. וכיון דיכולין לחזור בו תו לא נוכל לדין אותו ע"פ עדותן כיון דעדיין יכולין לחזור בו. וע"כ צ"ל הא דקתני במתני' עדותן קיימת היא רק ע"י הגדה שנית. דיעיד שנית בלא העד שאומר איני יודע וזה לא נראה דפשטא לישנא דמתני' דעדותן קיימת היא דלא צריכים להעיד שנית. וצריך לומר כיון דעכשיו לא מהני עדותו ולא חשיב עד כלל. ממילא דתו לא יכולין לחזור בו:
עוד יש לעיין די"ל אם גם דאיני יודע בחקירות יכולים לומר אח"כ נזכרתי והיא מסברא מטעם הנ"ל כיון דכל טעות דמצויי' לטעות יכולין לחזור ולהגיד כמבואר בסי' כ"ט ובסי' מ"ג. י"ל דהיא דוקא בשאר החקירות דהיינו בשבע חקירות. או בחקירה דבמה הרגו בזה היא טעות דמצוי. משא"כ בחקירה למי הרג לישראל או לנכרי או התריתם בו דזה היא עיקר העדות דחייב בו מיתה. ובזה ודאי לא יכולין לומר לאחר איני יודע נזכרתי. ולכן במתני' דקתני ג"כ אותן חקירות. וגם ע"ז קתני אחד אומר איני יודע דעדותן קיימת. דקאי על כל החקירות. וגם על הך חקירה דהתריתם בו. וע"ז קאמר בגמ' מתני' דלא כר"ע. ומשו"ה הרמב"ם דלא הזכיר בהל' א' אותן חקירות. וקאי רק על אותן חקירות דמזכיר בהל' א' ובזה כיון דיכול לומר נזכרתי וי"ל דבכיון לא הביא הרמב"ם בהל' א' אותן שנים חקירות ועימש"ל:
אמנם אם נימא כן יש לעיין במ"ש הרמב"ם דאם הכחישו זה את זה אפי' בבדיקות עדותן בטלה והא בבדיקות ודאי דמצויים הם לטעות. וכדאמרי' בסנהדרין פ"א ההורג נפש שלא בעדים כונסין אותו לכיפה. ופריך הגמ' מנא ידעינן ותי' ר"ח כגון דאיתכחש בבדיקות ופי' רש"י בד"ה בעוקצי תאינים בדיקות יתירא היא ונהי דבן זכאי פטר לי' בההוא הכחשה מקטלא ומיהו עדות אמת היא ועייל לכיפה הוה ולפ"ז גם בזה נימא דיכולין אח"כ לומר נזכרתי. ובזה י"ל ג"כ בסוגי' דחוששין ללעז הא דתי' הגמ' לשיטת רש"י דאיתכחיש בבדיקות, ובפשוטו לר"מ כיון דמתכחשו תו ל"א יבוא יותר לדינ"פ הא יכולין אח"כ לומר נזכרתי ואולי בדנ"פ כיון דמחמרי' בזה שבטל עדותן תו לא מצי אח"כ לומר נזכרתי. כיון דע"י זה נתבטל עדותן החמירו בזה כמו בחקירות ועימש"ל בפ'... גם מגמ' דשם משמע דבאם העדים אמרו איני יודע בחקירות עדותן בטלה דבזה חיישינן דעידי שקר הם. מדלא מתרץ דאיירי דאמרו איני יודע בחקירות. דבזה כיון דעידי אמת הם רק דלא מצי לעשות בהו דינ"פ לכן כונסין אותו לכיפה ויהי' מתניתין גם לרבנן דריב"ז. ויש להאריך עוד בכל זה ועוד חזון למועד לעיין בזה אי"ה [ויען כי הבאתי הרבה פעמים איזה הערות בסוגי' דחוששין ללעז בסנהדרין ד' ח' ט' אמרתי להציג את אשר חנני ד' לאחר עוצם עיוני בסוגי' זו למען יבואר היטיב את כל הנ"ל כי בו נכלל כל הדברים הנ"ל בתוספות ביאור אקוה כי ימצא המעיין בדברי דברים נכונים וברורים ראוים לאמרם בעזה"י עי' בשער דקו"פ פ'...]:
לאחר שכתבתי כל זה בא לידי ספר דורש לציון מבעל נודע ביהודה וראיתי שכוונתי תה"ל לדבריו בישוב דברי הרמב"ם מאותו הסברא שכתבתי. דבאיני יודע לא נתבטל כל העדות משום נמצא קו"פ. דגם עדות העד שאומר איני יודע לא נתבטל דיכול לומר נזכרתי אח"כ בדו"ח. ושמחתי שכוונתי לדעתו הגדולה. אמנם אחור נסוגיתי מסברא זו שראיתי שיש לפקפק ע"ז הרבה דמשמע דבדיני נפשות כיון דנתבטל עדותן לא יכולים להיות חוזר ומגיד כלל לקיים העדות. והא בפ' בן סורר דייק הגמ' דאזלינן בתר רוב בדיני נפשות מהא דאחד אומר בב' ואחד אומר בג' דנתקיים משום דרובא טעו בעיבורא דירחי וכתבו תוס' פסחים ובסנהדרין אף דמכוונו יום אחד בשבוע. ומוכח דטעו. היא דאי לא הוה אזלינן בתר רוב הוה אמרי' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והא בזה לענין חוזר ומגיד אמאי לא יהי' נאמן לומר דטעה כיון דרובא טעו. ואף אם לא אזלינן בדנ"פ בתר רוב מ"מ לא יהי' בכלל כיון שהגיד דהא אינו אומר להיפך מדבריו הראשונים. אע"כ דהפי' בדברי התוס' היא דאי לא הוה אמרי' דאזלינן בתר רוב א"כ מיד באומר אחד בב' ואחד בג' נתבטל עדותן משום דדנין אותן למכחישין מחמת המיעוט דלא טעו ומשו"ה אף אם הם מתרצין אח"כ דבריהם אמרי' בזה כיון שהגיד דהיא משום דנתבטל העדות לא מצי אח"כ להיות חוזר ומגיד. ויש להסביר הענין יותר. לפמ"ש תוס' בד"ה אלא אמר רבא לדברי ר"מ דאחד אומר בג' ואחד אומר בה' אמאי עדותן בטלה אי דייקת בהני סהדי דילמא האי דקאמר ג' בסוף ג' וי"ל דלהחמיר ולקיים עדותן לא בדקינן להו עכ"ל. וא"כ גם בזה אי לא הוה אמרי' דרובא טעו מיד באמרם אחד בב' ואחד בג' נתבטל עדותן ולא הוה בדקינן אותם כלל אם ידעו בעיבורו של חדש אם לא דלהחמיר ולקיים עדותן לא בדקינן להו. וכיון דנתבטל אפי' אם אומרים אח"כ בפי' דטעו בעיבורא דירחא. אמרי' בזה כיון שהגיד דכיון דנתבטל לא יכולין אח"כ להיות חוזר ומגיד לקיים העדות מה שנתבטל כבר:
וכן נ"ל הפי' בקו' רבא לאביי דאמר ומה אלו דייקינן בהני סהדי דהאי דקאמר שלש בתחילת שלש והאי דקאמר חמש בסוף חמש והוה עדות מוכחשת ולא קטלינן ואנן ניקום ונקטול מספיקא ורחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה. ועי' במה דתמהו על קו' זו. די"ל דכונת רבא היא כן כיון דנוכל לבדוק אותם אם כוונתם לתחילה וסוף ולזה בדנ"פ ודאי ראוי לבדוק אותם אם כוונתם היא כך משום ושפטו העדה והצילו ולזה אפי' אם נימא דמתרצינן דברי עדים שלא יהי' מוכחשין משום חזקת כשרות. אפ"ה מ"מ כיון דנוכל לברר ע"י זה דבדקינן אותם, וכיון דזה חיוב היא לבדוק אותם ממילא נתבטל עדותן כיון דלא נוכל להרגו בלא הבדיקה. וממילא אף אם נבדוק אותם אח"כ ויאמרו שזה כיון בתחילה. וזה בסוף. אפ"ה אמרי' כיון דכבר נתבטל העדות לא יכולין אח"כ להיות חוזר ומגיד לקיים העדות כן י"ל בדינ"פ. רק דאם נימא כן יהי' קשה גם באחד אומר בב' ואחד אומר בג' נימא אם גם דאזלינן בתר הרוב אפ"ה כיון דעכ"פ מכח המיעוט צריכים לברר יתבטל ג"כ העדות. רק די"ל דהיכא דאזלינן בתר רוב לא צריכים כלל לברר יותר. דבזה חשיב אי אפשר לברר. דאם נצריך לברר יתבטל העדות משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ולזה חשיב אי אפשר לברר דאזלינן בתר רוב. רק דקו' רבא היא כיון דבזה ל"ש רוב והיא ספיקא ובודאי מחמרי' לברר דמ"ש דמשום חזקת כשרות דעדים נסמוך זה אינו משום דלענין דו"ח מהדרינן לבטל העדות. וכיון דבזה בע"כ דנצריך לברר אמרי' כיון שהגיד ולא יהי' מהני אף אם אמרו דכוונתם הי' לתחילה וסוף ולקמן אדבר עוד מזה:
ובהא דכתבו תוס' דלהחמיר ולקיים עדותן לא בדקינן להו הי' נראה לי ג"כ אף אם הם מעצמם מתרצים דבריהם אח"כ ואמרו דכונתם הי' לתחילה וסוף אפ"ה לא מהני ונתבטל עדותן. משום דבמתני' דקתני אחד אומר בג' ואחד אומר בה' נתבטל עדותן משמע בכל ענין אפי' אם הם מתרצין דבריהם אח"כ בתחילה וסוף. וכן ברמב"ם בפ"ב מה' עדות הל' ג' סתם ג"כ דבזה האופן נתבטל עדותן. משמע ג"כ בכל ענין אפי' אם הם מתרצים דבריהם בתחילה וסוף. ולפמש"ל בפ'... הפי' בדברי תוס' בסוגי' דחוששין ללעז דהר"ת פי' דאיירי דהעדים הוכחשו זה את זה או דלא כיונו דבריהם בדו"ח. וחיישינן ללעז שמא יבואו עדים אחרים כיון דאכתי אפשר להיות דקושטא הוה קאמרי. דהפי' הוכחשו אינו בהכחשה גמורה. דא"כ אחד מהם ודאי משקר ול"ח לעדים אחרים רק דאיירי באופן זה דלא הי' הכחשה גמורה רק דאחד אומר בג' ואחד אומר בחמש דבזה יכול להיות דשניהם קושטא מסהדי וכונתם לתחילה וסוף רק דבדנ"פ לא מתרצים אותם עיי"ש. ובאם נימא כן מוכח דאפי' אם הם מעצמם אומרים אח"כ דכונתם הי' לתחילה וסוף אפ"ה לא מהני לענן נפשות, דאל"כ גם לר"מ ניבעי' שם כ"ג מחשש דילמא העדים הללו בעצמם יאמרו אח"כ דכונתם הי' לתחילה ועוף ויבוא ע"י העדים הללו לדנ"פ. וא"כ גם דבזה ליכא ראי' ברורה מ"מ מפשטות נראה דגם בזה האופן נתבטל עדותן לגמרי. ול"מ אף אם חזרו מעצמם לאמר דכונתם הי' לכתחילה וסוף:
וכמו כן הי' נ"ל בהא דסתם הרמב"ם שם וכן במתני' דאם אחד מכחיש לשנים בחקירות עדותן בטלה קאי על כל החקירות הנאמר במתני' דעדותן בטלה. והיא גם אם שנים אומרים בג' שעות ואחד אומר בחמש בזה נתבטל עדותן ג"כ משום הכחשה בחקירות. ובזה לפמ"ש לא יתבטל עדותן כיון דגם העד המכחיש אותם ואומר בחמש לא נתבטל עדותו לגמרי כיון דיכול לתרץ עצמו ולומר דכונתו הי' על תחילת חמש ולא נתבטל גם עדותו לגמרי. ולא נימא בזה דיתבטל כל העדות על ידו כמש"ל. אע"כ דגם באופן זה נתבטל כל העדות. וא"כ ממילא נסתר כל מ"ש. דגם באמרו איני יודע בחקירות לא יכולים לומר אח"כ נזכרתי. כיון דכבר נתבטל העדות והוה בכלל כיון שהגיד. ובאם נימא דיכולין לומר נזכרנו. א"כ ממילא באחד המכחיש אותם בחמש דמשמע ג"כ אף באופן זה נתבטל עדותן. וממילא אם נימא דמאינו יודע יכולין לומר נזכרנו ה"ה בזה דיכול לומר דכונתו הי' על תחילת חמש ואפ"ה נתבטל כל העדות וה"ה בזה והא דכתב הר"ן הנ"ל דמאינו יודע ליודע לא הוה בכלל חוזר ומגיד. ולא אמרי' דמ"מ כיון דכבר נתבטל העדות לא יכול לחזור ולקיים אח"כ העדות. אפשר דהיא דוקא בד"מ משום דבזה לא מהדרינן לבטל העדות וכמ"ש בפ'... בשם הריב"ש והנתיבות. משא"כ בדינ"פ הי' נ"ל דבכל ענין נתבטל העדות:
והיה נ"ל דעדיין אפשר לומר כמ"ש והיא דאם נימא היכא דנתבטל העדות לא יכול לתרץ נפשי' בתחילה וסוף א"כ הקו' במ"ע גם באחד אומר בב' לחודש ואחד בג' דגם בזה כתבו התוס' הא דלא אמרי' אלו דייקינן משום דדייקינן בהו שפיר כיון דאמרו אח"כ באיזה יום בשבוע ולא אמרי' ג"כ דמ"מ כיון דנתבטל עדותן דהסברא היא כך דהתורה הצריכה שבע חקירות. דע"י החקירות הללו מקיימין עדותן להרוג אותו משא"כ היכא דלא סגי בהחקירות הללו. וצריכים להוסיף עוד חקירה אחד לקיים עדותן בזה נתבטל העדות דאין לנו להוסיף על השבע חקירות שהם מן התורה. והשבע חקירות הללו צריכים להיות דבר ברור למען נוכל לדין ע"פ השבע חקירות הללו. ולזה מקשה רבא שפיר דבאחד אומר בג' ואחד אומר בה'. כיון דלא נוכל לדין אותם ע"פ השבע חקירות הללו לא נתקיים העדות כלל. ואף אם הם אומרים אח"כ דכונתם הי' תחילה וסוף. מ"מ כיון דאם הם לא הי' אומרים דכונתם הי' בתחילה וסוף. לא נוכל להרוג אותו מספיקא. ולא נוכל לקיים העדות ע"פ השבע החקירות שהם מדאו'. וכיון דלא נוכל לקיים העדות ע"פ השבע חקירות. נתבטל העדות. דכתיב ושפטו העדה. ואין לנו להוסיף דבר אחר השבע חקירות. וצריך להיות בהו דבר ברור לקיים העדות. ומשו"ה באחד אומר בב' ואחד אומר בג' אם גם דבזה צריכים לדייק בעדותו אם ידע בעיבורא דירחא מ"מ בזה כיון דלא צריכים להוסיף במה שנדייק בהו על השבע החקירות שהם מה"ת כיון דבמה שאומר אח"כ באיזה יום בשבוע בזה דייקינן בהו ולכן מהני. משא"כ היכא דצריכים אנו להוסיף על השבע חקירות. זה לא מהני. וזה כוונת התוס' במ"ש דלהחמיר ולקיים עדותן לא בדקינן להו. כוונתם כיון דבזה צריכים לבדוק אותם בחקירה אחת יותר מהשבעה חקירות וזה לא בדקינן דצריך להיות נגמר העדות בשבע החקירות שהם מה"ת דוקא [ובזה ניחא ביותר מש"ל בפ'... בדברי התוס' בסוגי' דחוששין ללעז במה דהוכיחו דעידי זנות בעי' דו"ח דאל"כ נשאל אותם אח"כ לתחלה וסוף. דל"ל דהם מכחישין עצמם לגמרי דא"כ כיון דאחד מהם הוא פסול תו ל"ח לעדים אחרים]:
ולפ"ז יש מקום למ"ש בדברי הרמב"ם דהיכא דאמרו על חקירה אחת איני יודע. דבזה אם באו אח"כ ואומרים נזכרנו ויודעים החקירה בזה אין אנו מוסיפים כלל על השבעה חקירות שהם מה"ת רק דמתחילה לא הי' יודעים להשיב על החקירה ועכשיו יודעים. וכיון דיכולין בזה לחזור ולומר נזכרנו י"ל כמ"ש דלא נתבטל עדותן לגמרי. ויכולין אח"כ להיות חוזרים ומגידים לומר נזכרנו. ובזה היא כמו באחד אומר בב' ואחד בג' דבדקינן להו אח"כ באיזה יום משום דבזה אין אנו מוסיפים על השבע החקירות ה"ה גם מאיני יורע ליודע כיון דאין זה נוגע בהחקירה. שיהי' צריכים להוסיף על החקירות ולזה חוזרים ומגידים ויש מקום לכל מ"ש: