אור ברסלב
משכן העדות ספר משכן העדות שער ג פרק ה

משכן העדות· רבי יעקב שמחה רפיש

ספר משכן העדות שער ג פרק ה

ספר משכן העדות שער ג פרק ד

בפרק זה יבואר מאיזה טעם בהי' שלשה עדים ואחד הכחיש לשנים או אמר איני יודע בחקירות נתבטל כל העדות ובאיזה אופן הכחשה בחקירות או איני יודע בחקירות מבטל העדות:

במתני' דר"פ ה"ב ובגמ' מ"א מבואר באם הי' שלשה עדים ואחד הכחיש לשנים או דאומר איני יודע בחקירות נתבטל כל העדות. וצל"ע מאיזה טעם לא יתקיים בזה העדות ע"י הכשרים. ואי משום דהו"ל כנמצא קרוב או פסול דנתבטל כל העדות כמבואר בתוס' מ"א ע"ב בד"ה כמאן כר"ע דדריש שלשה לשנים. א"כ אמאי לא נבדוק אותם אם כוונו להעיד אם לא כמו בקו"פ דאינו מבטל אם לא כוון להעד. כמו כן אם עד המכחיש אותם יאמר דלא כוון להעיד לא יבטל. ובנתיבות כתב דבכשירים אמרי' מסתמא כוונו להעיד דדוקא בקו"פ דאינם בר עדות בזה אמרי' דבודקים אותם דמסתמא לא כוונו להעיד משא"כ בכשירים אמרי' מסתמא הי' כוונתם להעיד. עי"ש ויש לעיין הא תינח בדיני נפשות בזה י"ל שכל הרואה דבר ערוה מחוייב הוא להעיד. ומסתמא כיון להעיד. אמנם בד"מ דשכיח כמה פעמים דבשעת הראי' לא כוון להעיד. ולא הי' עלה על דעתו אז דיהיה צריך לאותו עדות. וא"כ בד"מ עכ"פ נבדוק אותו אם כוון להעיד אם לא. ובאמת גם בד"מ הכחשה בחקירות נתבטל כל העדות אפי' אם הם מאה. ואחד מכחיש אותם. וגם בדנ"פ מבואר באו"ת בסי' ל"ו ס"ק... להפך דסתמא דלא כוונו להעיד [דכתב על הא דאמרי' שם מה יעשו ב' אחים. וכתבו תוס' דלא יבואו לפני ב"ד ותי' דלא ידעו זה מזה, וכתב האו"ת דא"כ הדרי' החשש למקומו דיכוונו להעיד עיי"ש] ואף אם נימא דבדבר ערוה מסתמא כוונו להעיד מ"מ בעידי הזמה שבאו להזים כת הראשונה בעמנו הייתם דבזה מסתמא בשעת הראי' לא כוונו להעיד. דהא לא ידעו מזה שיעידו שיהי' נחשב זה לעדות. וא"כ באופן זה לא יתבטל עידי הזמה אם יכחישו אחד לשנים. וראיתי במהרי"ט קל"ח דכתב וז"ל או דילמא כיון שראה הקידושין ובא להעיד כדאמרי' בעלמא בפסולי עדות דשיילינן להו לאסהודי אתיתי וכו' עי"ש דנראה מדבריו דגם דבהכחשה בחקירות בעובדא דילי' שם שואלין אותו אם כיוון להעיד אם לא עי"ש אמנם דאין במשמע בגמ' ופוסקים דה"ל לבאר את זה. וגם אם יאמר העד המכחיש אותם או דאומר איני יודע בחקירות בפירוש דלא כוון להעיד באופן זה לא יתבטל עדות הכשירים דל"ל דסתמא כיון להעיד דהא אומר בפירוש דלא כוון להעד. וגם י"ל דהא דלא כוון בדו"ח היא משום דלא כוון להעיד:

גם יש לעיין דאם נימא דהכחשה בחקירות אינו מבטל רק משום נמצא קו"פ. א"כ לר"י דס"ל בנמצא קו"פ דבדיני, ממונות מתקיים העדות בשאר. לא נימא ג"כ דבד"מ אם אחד מכחיש לשנים דעדותן בטלה כוון דהטעם דהכחשה בחקירות נתבטל היא משום נמצא קו"פ ואמאי לא מצינו זה בשום מקום דלר"י בהכחשה בחקירות אינו מבטל שאר עדות. ובדרך פלפול אמרתי לישב זה והיא ע"פ מה שאמרתי בשער... דגם בע"א לענין שבועה בעינן עדות שאתה יכול להזימה ובודקים אותו מה"ת בדו"ח. ובאם אומר איני יודע נתבטל ג"כ עדותו דבאם הוזם אף דאין לחייבו משום כאשר זמם מ"מ יש לחייבו מלקות וכנ"ל בפ"א ועשיתי סמוכים לזה מדברי ירושלמי יבמות ד' מ' ע"ב דאיבעי' שם בכהנת שנתערבה ולדה בולד שפחתה מהו שיעידו בעדות אחת. ועלה להם בעדות אחת וכו' מאחר שאם ימצא העדים זוממים אין נהרגים ואין ההורג נהרג אף הכא כן עכ"ל והפי' בירושלמי נראה לענ"ד דהיא כיון דקימ"ל אין העדים זוממים נהרגים עד שיוגמר הדין על פיהם. ולכן באם הוזמו אינם חייבים תרווייהו מכאשר זמם כיון דלא ידענו על איזה מהם שיוגמר הדין. וכל אחד יאמר שע"י חבירו נגמר הדין דהוא הפסול ולזה ה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה ולא הוה עדות. ובאם נימא דבע"א לענין שבועה לא בעינן עדות שיכול להזימה עדיין ה"ל למיבעי' אם מהני עדותן כעדות ע"א עכ"פ לענין שבועה דהא לזה לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה. אע"כ דגם בע"א בעינן עדות שאי"ל דגם בע"א לוקין אותו אח"כ ולכן כיון דבזה לא יהי' מחוייבים אח"כ משום הזמה ל"ח עדות. [ויותר מזה הי' נ"ל דהאיבעי' דירושלמי אינו רק אם יהי' מהני עדותן לענין שבועה. דהא תמהו על הירושלמי אמאי לא יתבטל גם עדות העד השני משום נמצא אחד מהם קו"פ. אמנם אם נימא דהאיבעי' דירושלמי היא רק לענין שבועה י"ל עפמ"ש בשער דקו"פ בפ"א דהיכא דלא באו רק לחייב שבועה ולא ממון לא אמרי' כלל הדין דקו"פ משום דזה לא נוכל ללמוד ממשפט אחד כיון דבעיקר הדין הם חלוקים דלענין שבועה ע"א נאמן והא דנתבטל עדותן בשנים ואחד מהם קו"פ אף לענין שבועה היא היכא דבאו לחייב ממון בזה נתבטל עדותן אף לענין שבועה עי"ש ולפ"ז י"ל דהאיבעי' בירושלמי היא לענין שבועה דלא מבטל נמצא קו"פ וממילא דגם שבועה אמרי' כן] ולפ"ז י"ל דהא התוס' וכל הראשונים בסוגי' דקו"פ כתבו הא דס"ל לר"י בנמצא קו"פ דבד"מ תתקיים העדות בשאר אף דבד"מ כתוב ג"כ ע"פ שנים או שלשה עדים יקום דבר ונקיש ג"כ שלשה לשנים. היא משום דר"י ס"ל דבד"מ גם בשנים לא ידעינן דעדותן בטלה לגמרי. משום דגם בשנים ואחד מהם קו"פ לא נתבטל עדותן לגמרי דעדות העד הכשר קם לשבועה עכ"פ עיי"ש. אמנם הא תינח בנמצא אחד מהם קו"פ וידעינן הפסול מי הוא בזה י"ל דעדות השני דהוא הכשר קם לשבועה משא"כ בשני עדים שהעידו על ד"מ והכחישו זה את זה בחקירות בזה כיון דאחד מהם ודאי פסול רק דאחד מהם הוא כשר. מ"מ אין לחייבו בזה שבועה כיון דלא ידעינן מי הוא הכשר. וממילא דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה. כההיא דירושלמי. דכיון דאחד מהם הוא ודאי פסול ולא ידעינן על איזה מהם שגמרי' את הדין להשביעו. ממילא אם יוזמו לא יהי' כל אחד מהם מחוייב מכאשר זמם דכל אחד יאמר דע"י חבירו נגמר הדין. ולכן בהכחשה בחקירות בודאי אם הי' שנים והכחישו זה את זה אין עדותן קם לענין שבועה משום דה"ל עדו' שאי אתה יכול להזימה. ולזה מקשינן גם לר"י שלשה לשנים מה שנים ומכחישין זה את זה עדותן בטל לגמרי ואפי' לענין שבועה כמו כן בשלשה ואחד מהם מכחיש לשנים גם עדות שכוונו עדותן נתבטל לגמרי ואף דבזה הפסול מבורר דהא ידעינן מי הוא הפסו' וע"י הכשירים גמרי' את העדות אפ"ה אמרי' מכח ההיקש דשלשה לשנים דעדותן בטל לגמרי. בלא הטעם דעדות שאאי"ל רק מגזירת הכתוב מכח ההיקש ולזה מהדרין ההיקש מה שלשה ואחד מהם מכחיש לשנים עדותן בטל בלא הטעם דעדות שאאי"ל רק מגזירת הכתוב כמו כן בשנים עדותן בטל לגמרי. אף בלא עדות שאאי"ל רק דגזירת הכתוב היא דיתבטל לגמרי. ומשו"ה כתב הסמ"ע ס"ק... שפיר דהיכא דמכחישין זא"ז בחקירות עדותן נתבטל לגמרי אף לענין שבועה. ואף דלפי האמת דעקרו חז"ל הדו"ח מדיני ממונות ולא בעינן עדות שאתה יכול להזימה. וא"כ יהי' עדותן מהני לענין שבועה מ"מ הא נתבטל מכח הכחשה בחקירות. כמו בשלשה. ולפ"ז תו לק"מ לר"י די"ל דלענין הכחשה בחקירות גם ר"י ס"ל דנתבטל מכח ההיקש דשנים לשלשה. ומעתה ל"ק לר"י אלא דעדיין קשה לרבי דס"ל דגם בדנ"פ לא נתבטל אם לא כוונו להעיד אמאי לא נימא כן גם בדו"ח. דהא בדנ"פ בשנים עדותן בטלה לגמרי אף אם לא כוונו להעיד. וע"כ משום דלא מקשי' לגמרי שלשה לשנים רק אם כוונו להעיד. ועי' באו"ת בסי' ל' ס"ק ג' ובסי' ל"ו. וא"כ גם בזה אף אם נימא דגם לענין דו"ח מקשי' שלשה לשנים מ"מ לא נקיש רק אם כוונו להעיד [וי"ל משום משפט אחד דכיון דבד"מ ומכחישין זה לזה בדו"ח נתבטל עדותן אף אם לא כוונו להעיד כיון דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה כמו כן אמרי' בדיני נפשות משום משפט אחד יהי' לכם ועימש"ל סוף פ"ז לדחות את זה דלענין שבועה לא בעינן עדות שיכול להזימו] ועי' במ"ש סוף פ"ז בדברי הרמב"ם דבאינו יודע לא נתבטל העדות וזה שייך כאן:

והנראה לענ"ד ע"פ מה שחקרו האחרונים בהא דאמרי' בהכחשה בחקירות נתבטל עדותן אפי' אם מאה אם היא דוקא היכא דהעידו יחד תוך כדי דיבור. דבזה נתבטל עדותן לגמרי. משא"כ אם העידו לאחר כדי דיבור אמרי' אין דבריו של אחד במקום שנים. או דילמא גם אם הכחישו זה את זה לאחר כדי דיבור אמרי' ג"כ דנתבטל עדותן לגמרי. והאו"ת בסי' ל"ו ס"ק ג' הביא ראי' דגם לאחר כ"ד נתבטל עדותן מדברי הרמב"ם בפ"ב מהל' עדות הל' ג' דז"ל הי' העדים מרובי' שנים כוונו עדותן בדו"ח והג' אומר איני יודע תתקיים העדות בשנים ויהרג. אבל אם הכחיש את השנים אפי' בבדיקות עדותן בטלה עכ"ל והקשה הלח"מ מהא דאמרי' בריש פרקין על הא דאמר אחד אינו יודע תתקיים העדות בשאר מתני' דלא כר"ע ורש"י פי' משום דהוא עדות שאילה"ז כיון דאין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולם והתוס' פי' משום דה"ל כנמצא קו"פ עיי"ש. וא"כ הרמב"ם דפסק בתרווייהו כר"ע אמאי פסק דתתקיים העדות בשאר. ותי' הלח"מ דהרמב"ם ס"ל כפי' רש"י משום דאין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו כלם וזה אינו רק תוך כדי דיבור משא"כ לאחר כ"ד קימ"ל דנחלק עדותן והוה עדות שיכול להזימה וא"כ י"ל דהרמב"ם איירי לאחכ"ד עכ"ד הלח"מ ומבואר מזה דהכחשה בחקירות פוסל אפי' לאחר כ"ד עיי"ש באו"ת:

ולדברי הלח"מ דס"ל דהכחשה פוסל אפי' לאחר כ"ד ואינו יודע בחקירות אינו פוסל אלא תוכ"ד. הי' נ"ל לישב דברי התוס' בסנהדרין בסוגי' דחוששין ללעז בד"ה והביא האב עדים. דהביאו פי' ר"ת דאיירי דהבעל הביא עדים ולא כוונו עדותן בדו"ח דחייב הבעל ליתן ק"כ. וכתבו דמזה מוכח דאי אתו עדים ואמרו דאשת פלוני זינתה דבעינן דו"ח לאסרה על בעלה דאלת"ה אמאי יהי' מחוייב ליתן ק"כ הא אם גם דלא כוונו עדותן בדו"ח מ"מ היא אסורה לבעלה וכיון דהיא אסורה לבעלה ולא קרינן ולו תהי' לאשה אמאי יחוייב בק"כ עיי"ש ודברי התוס' תמוהים דהא גם בד"מ אף לאחר דעקרו חז"ל הדו"ח מד"מ מ"מ אם הכחישו זה את זה בדו"ח נתבטל עדותן כמ"ש הש"ך בסי' זה ובסי' ל"ג ס"ק... וא"כ דילמא איירי ר"ת בהכחישו זה את זה ממש בהחקירות דבזה נתבטל עדותן אף במקום דלא בעינן דו"ח אבל לפמ"ש ניחא דהא גם על הגמ' דשם קשה אמאי בעינן לרבנן כ"ג משום דחוששין ללעז דילמא יבואו עדים אחרים שלא יכחישו זה את זה בדו"ח הא יהי' עדות דאחרים נתבטל ג"כ מכח הך כת עדים דבאו עכשיו דהכחישו זה את זה בדו"ח כיון דהכחשה בחקירות פוסל אף לאחר כ"ד ועימש"ל בשער דקו"פ דמוכח בסוגי' דל"ח שיבואו עדים שלא יהי' עמהם צירף כלל בשעת הראי'. ולזה י"ל דע"כ הפי' בר"ת דלא כונו עדותן בדו"ח היינו דאמרו אין אנו יודעים בדו"ח ובזה האופן לא נתבטל לאחר כ"ד ומשו"ה חוששין ללעז שיבואו אחרים. וכיון דאיירי דאמרו אינו יודע בחקירות מוכח שפיר דעידי זנות בעי' דו"ח דאל"כ לא נתבטל העדות באיני יודע בחקירות אמנם האחרונים תמהו על תי' הלח"מ ומחליטים דגם בהכחשה בחקירות אינו פוסל אלא אם העידו תוך כ"ד דוקא ולא בלאחר כ"ד כמבואר באו"ת ובנתיבות ס"ק ב' עיי"ש. ולפ"ז כיון דע"כ הא דהכחשה בחקירות מבטל דוקא בהעידו תוך כ"ד תו ל"ק אמאי לא נשאל אותם אם כוונו להעיד אם לא. משום דגם לענין קו"פ אם הקו"פ עמהם ביחד תוך כ"ד בזה בארתי לקמן דעדותן בטלה אף אם לא כוונו להעיד ואם גם בנמצא קו"פ י"ל דבזה ל"ח תוך כ"ד דמה בכך כיון דהוא קו"פ ולא מקבלין עדותו ול"ח עדות ולזה י"ל דאין לחלק בין תוך כ"ד לאחר כ"ד מ"מ היכא דנתקבל עדות כולם בזה ברור אם העידו תוך כ"ד נתבטל כל העדות אפי' אם לא כוונו להעיד. וראי' לזה מהזמה אם העידו שלשה עדים בתוך כ"ד והוזם אחד מהם דבזה נתבטל כל העדות משום נמצא קו"פ כמבואר בתוס' שם. והא בזה בודאי לא כיון להעיד ויותר מזה הא הוזם ולא הי' שם. אע"כ דהיכא דהעידו תוך כ"ד ונתקבל עדותן בזה נתבטל משום קו"פ אף אם לא כוונו להעיד. ומשו"ה גם במכחישין זה את זה בחקירות נתבטל עדותן אף אם לא כוונו להעיד: והא דנתבטל העדות שהעידו תוך כ"ד יותר מלאחר כ"ד היא דמה שהעידו תוך כ"ד היא עדות אחת ואמרי' בזה עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו כמבואר בב"ק בסוגי' דעד זומם. דאם העידו על הגניבה ועל הטביחה תוך כ"ד והוזמו על הטביחה נתבטל גם עדות הגניבה משום דכיון דהיא תוך כ"ד היא עדות אחת ואמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. וזה אינו משום פסלות העדים כיון דהוזמו נפסלו דהא בודאי לא נפסלו למפריע ועימש"ל בפ'... וה"ה גם בזה אם העידו כולם תוך כ"ד כיון דהב"ד קבלו את כולם לעדים והם הי' עדים כשירים. ולכן כשמכחישין זה את זה נתבטל עדות כולם משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. ועי' בנתיבות בסי' ל"ו ס"ק ה'. ולכן נתבטל אף אם לא כוונו להעיד מכח עדות שבטלה מקצתה וכו': וי"ל דמשו"ה גם לר"י דפליג ארבי וס"ל דבד"מ לא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה היא רק גבי קו"פ דבזה כיון דהקו"פ אינו ראוי להעיד אין שם עדות עליו ול"ש לומר דיתבטל כל העדות על ידו משום עדות שבטלה מקצתו דעל הקו"פ אין שם עד. משא"כ אם הכחישו זה את זה בדו"ח. דכיון דכולם כשירים בזה נתבטל גם לר"י משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו דהא גם ר"י ס"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו כמבואר בסוגי' דב"ק הנ"ל דר"י ס"ל בהוזמו על הטביחה נתבטל גם עדות דגניבה והיא מטעם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. ומטעם זה נתבטל ג"כ בהכחשה בדו"ח. והראב"ד הביאו הרא"ש במכות ד' ו' ע"ב במ"ש בפי' דברי הגמ' בסנהדרין דף י' מ"ד אדם קרוב אצל אשתו לא אמרי' דמפרש שם דכל ענין דעדות שבטלה מקצתו בטלה כולו היא משום דה"ל כמו נמצא קו"פ דעדות כולם בטלה. ה"ה דאמרי' עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו. ולכן באופן דלא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה לא אמרי' ג"כ עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו עיי"ש ולפ"ז הי' נראה דלר"י דס"ל דלא אמרי' בד"מ נמצא קו"פ דעדותן בטלה ה"ה דלא אמרי' עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו וזה אינו דהא מבואר בסוגי' דב"ק דגם בד"מ ס"ל לר"י עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו. אבל לפמ"ש י"ל די"ל דאף ר"י דחולק בד"מ וס"ל נמצא קו"פ דעדותן אינה בטלה מ"מ ס"ל גם בד"מ עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. דזה מוכח מהא דעדות המכחשת בחקירות דעדותן נתבטל גם בד"מ. וזה הוא ע"כ משום עדות שבטלה מקצתה. ואפ"ה כתב הראב"ד שפיר דהיכא דאינו בכלל עד לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה. אבל בעיקר עדות שבטלה מקצתה אינו חולק ר"י [וכן במ"ש תוס' הנ"ל בע"א אומר איני יודע בחקירות נתבטל משום נמצא קו"פ לאו כונתם דהיא כנמצא קו"פ דלזה הוה בעינן כוונו להעיד רק דאמרי' עדות שבטלה מקצתה והוא כמו נמצא אחד מהם קו"פ] ובזה ניחא מה דהי' קשה לי ג"כ הא באומר איני יודע בחקירות דהטעם דהעדות נתבטל משום דכיון דהיא עדות שאאי"ל חשדינן לי' כמשקר וכנ"ל וכיון דהיא עדות שקר ולא הי' בשעת הראי' ממילא דאינו נתבטל משום קו"פ דלא הי' צירף עמהם בשעת הראי' דבזה ניחא דמ"מ נתבטל משום עדות שבטלה מקצתה כמו בהוזם אחד מהם דנתבטל גם עדות השאר משום קו"פ (רק דזה קשה לי דא"כ גם לר"י נימא בד"מ אם הי' ג' עדים תוכ"ד והוזם אחד מהם דנתבטל עדות כולם דאם גם דר"י לא ס"ל הדין דקו"פ עדותן בטלה. מ"מ כיון דס"ל עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו ובהזמה כיון דנתקבל עדות כולם לעדות גמור והעידו תוכ"ד בזה חשיב עדות אחת. ונתבטל אח"כ משום עדות שבטלה מקצתו וצ"ע]. ומעתה כיון דכל הענין דהכחשה בחקירות מבטל כל העדות הוא משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. ממילא אם העידו לאחר כ"ד דלא חשיב עדות אחת. לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה ונתקיים העדות עפ"י הכשירים. ולפ"ז ממילא נדחה מש"ל לישב דברי התוס' בסוגי' דחוששין ללעז דלפ"ז י"ל דהי' הכחשה גמורה. ואפ"ה אם יבואו העדים אח"כ יתקיים עדותן משום דהיא לאחר כ"ד. וממילא דלא מוכח דעידי זנות בעי' דו"ח. ועימש"ל בפ"ג דע"כ לר"י לא אמרינן בע"א לענין שבועה עדות שבטלה מקצתה וכו' עיי"ש: אמנם גם בהעידו לאחר כ"ד אם גם דלא נתבטל עדותן מכח עדות שבטלה מקצתה (והיינו) משום הכחשה בחקירות מ"מ נתבטל עדותן מכח נמצא אחד מהם קו"פ. דכיון דמכחישין זה את זה וא"כ אחד מהם בודאי פסול. וגם בשלשה עדים ואחד מהם הכחיש לשנים כיון דהוא נעשה פסול נתבטל עדותן על ידו משום קו"פ לפמ"ש בשער דקו"פ פ'... דגם בנפסל אח"כ ובשעת הראי' הי' עד כשר מבטל ג"כ משום קו"פ ה"ה דגם בזה מבטל משום קו"פ וכן החליט בנתיבות הנ"ל. וממילא היכא דהעידו לאחר כ"ד באופן דלא נתבטל משום קו"פ כגון אם לא כוונו להעיד לא נתבטל ג"כ בזה. ומיושב בזה מה שהקשיתי בסוגי' דחוששין ללעז האיך שייך לעז הא גם אם יבואו עדים אחרים יתבטל ג"כ עדותן. ואם גם דלפמ"ש לא יתבטל מכח הכחשה בחקירות מ"מ הא יהי' נתבטל משום נמצא קו"פ די"ל דאיירי דעדים הראשונים לא כוונו להעיד. דבזה אינם מבטלין משום קו"פ. ובאם נימא כמ"ש כיון דמחוייב הוא להעיד בדבר ערוה וגם הא הי' התראה מסתמא כוונו להעיד. י"ל כמ"ש דלא כוונו [עדותן] היא דאמרו אין אנו יודעים בדו"ח. ובזה אינו נתבטל העדות לאכ"ד משום קו"פ דבזה העד דאומר איני יודע לא נפסל כלל דהא לא העיד שקר דיכול להיות דהוא עד כשר רק דלא ידע מהדו"ח וממילא די"ל בישוב דברי התוס' סנהדרין כמ"ש. ועדיין י"ל דגם באינו יודע חשיב כנמצא קו"פ כיון דמ"מ אחד מאותן העדים שראו ביחד נתבטל עדותו הוה כנמצא קו"פ. ועי' מש"ל בפ'... דאינו יודע אינו ענין לקו"פ:

והנה במתני' דקתני דהכחשה בחקירות מבטל בודאי קאי על כל החקירות הנזכרים במתני' אם אחד מכחיש לשניהם נתבטל כל העדות. ובזה יש לעיין על המרי"ט בסי' קל"ח הנ"ל דכתב וז"ל אלא שיש לגמגם כיון דלפי העדות ר"ש הנזכר אין כאן קידושין דהיא שתיקה דלאחר מתן מעות ולאו כלום היא אין עדותו מצטרפת לבטל עדות שני עדים המחזיקים אותה בחזקת מקודשת דאמרי' ההוא למעקר סהדותא קאתי ולא להעיד על הקידושין. וכי אמרי' דעדים המכחישין זה את זה בדו"ח עדות כולם בטלה היינו ולפי כולם קידושיו קידושין אלא זה אומר בכה וזה אומר בכה כיון שכולם עדים הכחשתו של אחד מהם פוסלת את כולם דה"ל כנמצא קו"פ דמדין תורה עדותן בטלה אבל זה דלדבריו אינה מקודשת ה"ל כעד אומר לא נתקדשה ושנים אומרים נתקדשה שאין דבריו של אחד במקום שנים וכו' עכ"ל ויש לעיין ממתני' דהא גם בהחקירה דמכירים אתם אותו. אם מכחיש אחד לשנים ואומר דעכו"ם הרג. וכן אפי' אם אומר דאיני יודע אם לישראל אם לעכו"ם הרג דבזה הוא ג"כ עוקר סהדותו דהא לדבריו לא חייב מיתה כיון דהי' עכו"ם וכן בהך חקירה התריתם בו אם אומר דלא הי' התראה תוך כ"ד בזה מכחיש האחד להשנים בגוף העדות ואומר דאינו חייב מיתה כלל. ואמאי יתבטל העדות על ידו נימא ג"כ דאין דבריו של אחד במקום שנים ולכאורה הי' מקום לחלק לפמ"ש דהא דבמתני' נתבטל מכח הכחשה בחקירות היא דוקא בתוך כ"ד. ובזה נתבטל כל העדות אף באותן החקירות כיון דהם מעידין תוך כ"ד היא עדות אחת ואמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. משא"כ לאחר כ"ד דבזה כיון דלא נתבטל העדות רק משום נמצא קו"פ. בזה י"ל כסברת המרי"ט דהיכא דהעידו לאחר כ"ד כיון דאינם ממקיימי הדבר לא נתבטל העדות משום קו"פ כיון דאינם ממקיימי הדבר. וי"ל דהמרי"ט איירי דהעידו לאחר כ"ד דבזה כיון דלא נתבטל רק משום קו"פ כתב שפיר די"ל דאינו מבטל משום דאינו מקיימי הדבר וגם צריכים להיות דכונתם הי' לאסהודי ועי' מש"ל בשער קו"פ בפ'... לישב בזה דברי הרמב"ם בפ"ב הנ"ל בסוגי' דחוששין ללעז בטוב טעם ודעת אמנם נ"ל דגם בזה האופן נתבטל העדות ג"כ משום קו"פ ואף דבא לעקור עיקר העדות אפ"ה נתבטל כל העדות גם משום קו"פ כיון דמתחיל' באו להעיד לענין מיתה ה"ל ממקיימי הדבר:

דהנה הי' קשה לי טובא בהא דמבואר בעדים שמכחישים זה את זה בדו"ח אותו העד שהי' מעיד בשקר באופן דידעינן את שקרו כגון אם שנים מכחישין אותו. נפסל לכל עדות שבעולם. וכן מבואר בשבועות ד' מ"ז דמקשה הגמ' לר"ח דס"ל בשתי כיתי עדים המכחישין זה את זה מחזקינן בסהדי שקרי למ"ל ופריך הגמ' מהא דמרדעת דקתני ומצטרפין לעדות אחרת מאי לאו לעדות ממון. והגמ' תי' לא לאותו עדות הרי דלעדות אחרת ודאי נפסל. וע"ז יש לעיין הא מבואר בב"ק בסוגי' דעד זומם דתי' הגמ' על הקו' וכיון דאיתזמי אגניבה איגלאי מילתא דבשעה שאסהודי אטביחה פסולים הי' אמאי משלמי. ותי' הגמ' דאסהודי תוך כ"ד. ופי' דבזה לא נעשים פסולים אם גם דהי' מעידים שקר על עדות גניבה מ"מ כיון דהי' יכולין עוד לחזור לא הי' אז פסולים עיי"ש ולפ"ז כיון דקודם גמר דרישה וחקירה יכולים לחזור כנ"ל בפ"ב ויכולים לומר מבודים היינו מוטעים היינו. וכיון דיכולין לחזור ממילא אם חזרו לא נעשו פסולין כלל אף דהעידו שקר עד דחזרו כיון דלא הי' תועלת בעדותן עד לאחר גמר הדו"ח היא כמו תוכ"ד דלא נפסלו כיון דיכולין לחזור. וא"כ ממילא אף אם הוכחשו נימא דלא נפסלו כלל ואף דהעיד בשקר מ"מ מה בכך ויכול לומר דהי' ברצונו לחזור או דכל זמן שהי' בידו לחזור הי' אומר בדדמי ולא נפסל לעדות ודוחק לחלק דאף דמבואר בהך דמרדעת דמשום הכחשה בחקירות נפסל לעדות היא דוקא באותן חקירות דאין מעכבין בדיעבד אם לא חקרו הב"ד אותם משום דבהנהו לא יכולין לומר דכוונתם הי' לחזור. דהא יכול להיות שהב"ד לא יבדקו אותם בהני חקירות ולזה נעשה פסול לעדות דמ"מ העיד שקר דיכול להיות דלא יהי' לו שהות לחזור. ומשו"ה בהך דמרדעת דודאי אם לא בדקו הב"ד אותם בהנך חקירות לא נתבטל עדותן. ומשו"ה נפסלו דהי' צריכים לחוש דילמא ידונו הב"ד עפ"י עדותן ולא יבדקו הב"ד אותם בהנך חקירות כלל. משא"כ בשבע חקירות דמעכבין אפי' בדיעבד אם מכחישין זה את זה קודם גמר השבע החקירות לא נפסלו באמת. דאין זה נראה רק דמשמע דבכל החקירות אם הם מכחישין זה את זה אז העד דהעיד בשקר נפסל. וקצת ראי' לזה מדברי רש"י פסחים ד' י"א ע"ב דכתב על הא דאחד אומר בשנים ואחד אומר בד' עדותן בטלה והוא והן פטורים דאין העדים נהרגים אלא ע"י הזמה עכ"ל ולכאורה תמוהים דבריו דהאיך שייך בזה לדין את המשקר הא לא ידעינן מי הוא דמעיד שקר כיון דהם שנים ומכחישין זה את זה. וי"ל דרש"י בא לפרש אפי' אם אחד מוכחש משנים אפ"ה אין עושין בו כדין הזמה] הרי דלא כתב רק דאין עושין בו דין הזמה אבל בודאי נפסל. דבאם הוא כשר להעיד פשיטא דאין עושים בו דין הזמה [וי"ל לשיטת חכמי בריסק דבעד המוכחש חד מחד לא נפסלו כלל א"כ בשנים והוכחשו זה את זה דודאי הם כשירים לעדות אחרת וא"כ נימא בהפך דמדמין שלשה לשנים דגם בשלשה ואחד מוכחש משנים לא נפסל לעדות אחרת וי"ל] והי' נ"ל דהא דמבואר בב"ק דבתוך כ"ד מעדותן לא נפסלו כיון דהי' בידם לחזור. היא דוקא היכא דאם הי' חוזרין מעדותן לא הי' שום תועלת מעדותן בזה אמרי' כיון דהי' יכולין לחזור לא נפסלו ויכולין לומר מבודין היינו לפחדו עשינו וכדומה. אבל היכא דהוא גורם דבר מה בעדותו אף אם יחזור בזה הדר דינו דלא יכול לחזור כיון דגם בזה משים עצמו רשע וגם אית בי' כיון שהגיד. ומעתה כיון דזה היא גזירת הכתוב דבהכחשה בחקירות נתבטל כל העדות ממילא אם מכחישין זה את זה דנתבטל כל העדות. וגם אם הי' ג' עדים ואחד מכחיש לשנים דנתבטל ג"כ כל העדות לא יכול העד המכחיש אותם לאמר דהעיד בשקר כיון דהי' בידו לחזור. כיון דהוא הי' גרם בעדותו שיתבטל כל העדות על ידו. וזה היא ג"כ איסור. כמו דאסור לו להעיד שקר. כ"כ איכא איסור שלא לבטל עדות הכשירים. וכיון דעל ידו נתבטל כל העדות י"ל דנפסל לעדות ג"כ. אמנם בל"ז י"ל כיון דיתבטל העדות על ידו אמרי' בזה אין אדם משים עצמו רשע להיות חוזר מעדותו דאסור לו להעיד אף אם יכול לחזור כיון דעל ידו יתבטל כל העדות. ובזה ניחא דברי התוס' פסחים הנ"ל בהא דמקשי' לאיזה ענין שואלים אותו איזה יום כיון דכבר העיד על יום החדש נימא כיון שהגיד. ותמהו דהא קודם דו"ח יכולין לחזור. אבל בזה ניחא דקו' התוס' היא כן. דבאם יכחיש עצמו באיזה יום אזי אם נימא דע"י זה יתבטל עדותו וגם עדות הכשרים שהעידו עמו. בזה לא יכול לומר מבודה הייתי. כיון דהי' יכול לחזור. דמ"מ כיון דנתבטל כל העדות על ידו. אסור לו להעיד שקר. ולהיות גרם לבטל עדות הכשירים על ידו וכיון שכן ממילא לא יכול לומר מבודה הייתי ולחזור מעדותו כיון דבזה משים עצמו רשע דגרים שיתבטל כל העדות. ואמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד: והא דמבואר בתוספתא הנ"ל דקודם שנחקרה עדותן בב"ד יכולין לומר מבודין היינו. י"ל דהיא דוקא באופן אם אותו העד דאומר מבודה הייתי אינו מבטל בזה שאר עדות הכשירים בזה כיון דאומר מבודה הייתי ובידו לחזור. משו"ה לא נפסל לעדות ולא עשה שום איסור כמ"ש די"ל כיון דהי' בידו לחזור הי' אומר כן בדדמי. משא"כ בהכחשה בחקירות דבזה כיון דהי' גרם שיתבטל כל העדות. נפסל לעדות. ולא יכול לתרץ נפשי' דהי' אומר כן כיון דהי' יכול לחזור. דזה אינו כיון דהוא גורם בזה לבטל גם עדות הכשירים. [ולאחר שנתבטל העדות ע"י הדו"ח תו לא מצי לחזור ולקיים העדות ועימש"ל בפ'...] אמנם דזה צל"ע בשני עדים שהעידו לפני ב"ד וע"א גמר עדותו בדו"ח והעד השני העיד ג"כ מהחקירות. וקודם גמר הדו"ח אומר מבודה הייתי. אם עדות השני נתבטל ג"כ אם לא. דלכאורה י"ל דהא דהכחשה בחקירות מבטל היא דוקא היכא דמכחישין זה את זה בדו"ח. משא"כ באופן זה דלא הכחישו זה את זה. רק דע"א אומר מבודה הייתי בזה אינו מבטל. אם נימא כיון דלפמ"ש הטעם דהכחשה בדו"ח מבטל כל העדות היא משום דאמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו ממילא בזה כיון דהב"ד קבלו את שניהם לעדות. ואח"כ אומר מבודה הייתי ונתבטל הוא לעד נתבטל כל העדות הכשירים ג"כ משום עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו. ואף דלמ"ש אם יהי' הדין דמבטל עדות הכשירים ממילא יהי' הדין דלא יכול לומר מבודה הייתי. כיון דבזה הוא מבטל עדות הכשירים. ואמרי' בזה אין אדם משים עצמו רשע דאסור לו להעיד בזה כיון דיהי' גורם גם אם יחזור לבטל עדות הכשרים. מ"מ גם אם נימא באמת כן מ"מ לא קשה מן התוספתא די"ל דמ"מ קודם גמר דו"ח אם יאמר מבודה הייתי הרי דלא נוכל לבדוק אותו יותר בהדו"ח כיון דאומר מבודה הייתי ממילא לא הוה ממש בעדותו. וי"ל דגם אם אומר מבודה הייתי נפסל ג"כ לעדות. דאסור לו להעיד שקר עם עדים אחרים אף דיכול לחזור מ"מ יהי' הוא הגורם לבטל כל העדות רק דבאומר קודם גמר הדו"ח מבודה הייתי כיון דלא נוכל לחקור אותו בדו"ח ממילא אין ממשות בעדותו ומבטל גם עדות הכשירים. ולפ"ז יהי' דין מחודש דגם בהך דתוספתא אם אומר מבודה הייתי היכא דהוא גורם לבטל כל עדות העדים נפסל לעדות דהעיד שקר כיון דע"י עדותו הי' גורם לבטל כל העדים אף הכשירים. ובאם ליכא רק ע"א והעיד עדותו לענין דבר דמהני עדות עד אחד. וקודם דו"ח אומר מבודה הייתי. דבזה כיון דע"י לא נפסל שום עדות יכול לומר כן להכשיר את עצמו. משא"כ אם אומר בצירף עדים אחרים י"ל דאינו נאמן לומר מבודה הייתי להכשיר את עצמו כיון דמ"מ יבטל בזה עדות הכשירים. ולזה אסור לו להעיד עמהם אף דיכול לחזור:

ובזה הי' נ"ל לישב קו' הפלאה בכתובות ד' ל"ג ע"א במה דאמרי' שם בגמ' ניתרי בהו אימת ניתרי בהו בסוף מה דהוה הוה ופי' רש"י כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ותמה בזה דהא כיון דלא נגמר העדות בלא התראה וצריכים ההתראה לגוף העדות ובלא התראה לא הוה שום עדות לא יהי' בו משום כיון שהגיד דהא העדות לא נגמר בלא התראה עי"ש. ובש"מ בד"ה ונתרי בהו תוך כדי דיבור דמביא ג"כ בדברי הראב"ד שהביא שם כד' הפלאה די"ל דאם גם דיכולין לחזור מעדותן קודם התראה מ"מ באופן אם הי' שנים או שלשה עדים בדבר והקמאי קבלו את ההתראה והג' לא יקבל את ההתראה ויאמר מבודה הייתי בזה יתבטל גם עדות העדים דקבלו את התראה משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. וכיון שכן ממילא אם גם דהעד הג' יכול לומר מבודה הייתי היא רק כיון דאומר מבודה הייתי הרי דאינו מקבל התראה נתבטל עדותו כיון דלא מצינו לדין על פי עדותו כיון דאינו מקבל על עצמו התראה. אבל מכל מקום מבטל עדות האחרים. וכיון שכן ממילא לא יכול לחזור ולומר מה דהעיד מקודם הי' שקר משום דאמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ואם גם דיכול לחזור. מ"מ אסור לו להעיד. דבאם יחזור ולא יקבל על עצמו ההתראה יתבטל גם עדות הנשארים. וכיון דאין יכול לחזור מעדותו כתב רש"י שפיר דאמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ומוכרח הוא אח"כ לקבל על עצמו ההתראה כיון דאינו יכול לחזור מעדותו. ולומר מבודה הייתי כיון דבזה יגרום לבטל העדות. אמנם אם נימא כן יש לעיין על קו' הג' דשם נתרי בהו תוכ"ד מעדותן. ופי' רש"י לאחר שנחקרו דיכולין לחזור בהו עי"ש. ונימא ג"כ דמ"מ בזה אחד מהעדים לא יכול לחזור, וממילא דלא יהי' התראה גבי אותו העד דלא יכול לחזור אלא ע"כ מוכח דגם במבודה הייתי יכול לחזור לגמרי ואינו מבטל עדות העדים הכשירים:

ואפשר לומר דדוקא היכא דמכחישין זה את זה בחקירות דאז כל אחד אינו חוזר לומר דאינו עד בדבר ובגוף המעשה אינו מכחיש את השני. רק בחקירות בזה אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. משא"כ אם אומר מבודה הייתי קוד' גמר הדו"ח. דבזה כיון דאומר דלא הוה עד בדבר כלל ל"ש עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו כיון דלא הוה עד כלל. ולכן יכול לומר מבודה הייתי קודם גמר הדו"ח. ובזה אינו מבטל עדות העדים משום עדות שבטלה מקצתה כיון דהעד האומר מבודה הייתי אינו עד. משא"כ אם מכחישין זה את זה בחקירות. עדן שם עד עליו. דהא אינו חוזר מעיקר העדות ולכן מבטל העדות דהכשירים ג"כ משום עדות שבטלה מקצתה. והתוס' פסחים הנ"ל כתבו שפיר דנימא כיון שהגיד דהיא משום דבזה אינו חוזר ג"כ מגוף העדות והוא בכלל עד ויתבטל כל העדות על ידו. ממילא דאמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד דכיון דבהגדה זו הי' תועלת בדבר שיתבטל כל העדות אם יכחישו זה את זה. ואי דיאמר אח"כ לאחר הכחשה מבודה הייתי. וכיון דלא הי' עד בדבר לא נתבטל העדות דזה אינו כיון דכבר נתבטל העדות בודאי לא יכול לחזור ולקיים את העדות וכנ"ל וכמ"ש הנתיבות בסי' כ"ט ס"ק א' ועימש"ל בפ'... ומעתה י"ל דכל זה ניחא היכא דנתבטל העדות הכשירים על ידו. בזה אם הכחיש אותם בחקירות נפסל לעדות משום דתו לא יכול לומר מבודה הייתי. אבל כשבאו להעיד לאחר כדי דיבור דבזה כיון דלא נתבטל העדות משום הכחשה דחקירות כיון דהיא לאחר כ"ד. רק שיהי' העדות נתבטל משום נמצא קו"פ דמבטל כל העדים. בזה י"ל דלא הוה פסול כלל כיון דיכול לחזור ולומר מבודה הייתי קודם גמר הדו"ח יכול לומר בדדמי וכדומה. דהא אין בזה תועלת בעדותו. דגם אם יכחיש את האחרים. הא לא יתבטל עדות האחרים משום הכחשה דחקירות. ואי דמ"מ הא יתבטל משום נמצא קו"פ. זה ליתא דהא ע"ז אנו דנין אם נימא דיכול לחזור לא יהי' נפסל לעדות כלל ולא יתבטל העדות גם משום נמצא קו"פ. דגם עד המכחיש אותם הוא כשר לכל העדות דקודם גמר הדו"ח יכול לחזור ולומר מבודה הייתי ומ"מ ניחא מ"ש בדברי התוס' בסוגי' דחוששין ללעז דהא שם העידו השנים הראשונים באופן דהי' להם צירף אם לא יכחישו זה את זה. וכיון שכן נתבטל גם עדות האחרים שיבואו אח"כ כיון דהי' להם צירף בשעת הראי' משום קו"פ. כיון דמ"מ נפסל אחד מהראשונים לעדות. משא"כ היכא דליכא גרם בעדותו לבטל עדות הכשירים בזה יש מקום לומר דלא נפסל אפי' לעדות. ומעתה לפ"ז אם היא באופן דלא נתבטל העדות משום קו"פ כגון דלא ראו זה את זה בשעת הראי'. דבזה אינו מבטל משום קו"פ אם בזה האופן הכחישו העדים זה את זה בדו"ח באופן דאינו מבטל מחמת הכחשת דו"ח כגון דהיא לאחר כ"ד. ולא נתבטל בזה גם עדות שאר העדים משום נמצא קו"פ כגון דלא ראו זה את זה בשעת הראי' בזה האופן לא נפסל עד המוכחש מהם דבזה י"ל כיון דיכול לחזור בו לא נפסל אף אם העיד שקר והיא כמו אם אומר מבודה הייתי דלא נפסל כמו כן בזה וכשר הוא לכל עדות:

אמנם נ"ל להביא ראי' דבכל ענין נפסל לעדות. והיא מההיא דמרדעת דמקשה הגמ' לר"ח דס"ל בסהדי שקרא למ"ל מהא דמצטרפין לעדות אחרת ותי' הגמ' לא לאותו עדות ר"ח עיי"ש ותמהו הא דלא נתבטל כל העדות משום הכחשה בחקירות ותי' הנתיבות בס"ק ב' דאיירי דלא העידו תוך כ"ד דבזה לא נתבטל משום הכחשה בחקירות. והא דלא נתבטל אותו העדות משום נמצא קו"פ משום דאיירי דהי' עדות מיוחדת בשעת הראי' דבזה לא נתבטל משום קו"פ כיון דלא ראו זה את זה עי"ש וא"כ בזה יהי' קשה להיפך כיון דלא נתבטל העדות על ידו כלל אמאי נפסל לעדות כיון דהי' יכול לחזור בו ולא נתבטל העדות על ידו הא גם באומר בפי' מבודה הייתי הוא כשר להעיד בעדות אחרת. כ"כ אם הוא אינו אומר מבודה הייתי. רק דידעינן מעדותו דהי' אומר שקר לא יפסל ג"כ דנימא כיון דעדיין הי' יכול לחזור לא הי' אומר כן בתורת עדות. מזה נראה כמ"ש דגם אם באומר מבודה הייתי לאו מטעם (דאינו) יכול לחזור נאמן. רק כיון דאומר מבודה הייתי אין עדותו מקויימת בלא דו"ח וכיון דלא נוכל לבדוק אותו יותר בדו"ח ממילא דנתבטל עדותו אבל לחזור בו אינו יכול מיד לאחר כ"ד מעדותו. וכן מבואר בהדי' בס' בית יעקב בכתובות שם על קו' הפלאה עיי"ש. ולפ"ז יש לדין הרבה אם הי' הרבה עדים ואחד אומר מבודה הייתי יתבטל עדות כל העדים משום נמצא קו"פ כיון דמ"מ העד אומר מבודה הייתי נפסל לעדות. ומבטל הוא גם עדות הכשירים. ועתה אחזור להנ"ל דלפ"ז דגם תוך דו"ח לא יכול לחזור מעדותו. וא"כ הקו' הנ"ל במ"ע אמאי אם אמרו אח"כ דעכו"ם הרג לא מתקיים העדות נימא כיון דאם לא בדקו אותם כלל ע"ז הי' מתקיים עדותן והוה אמרי' כיון דהעיד דחייב מיתה מסתמא לישראל הרג והי' התראה גמור. ונימא כיון שהגיד. וע"כ צ"ל דמ"מ נתבטל עדותן דלא גרע מהכחשה בחקירות ואין זה נכון וכנ"ל וכיון דלא יכולין לחזור ונתקיים העדות שהעידו מתחילה דהי' חייב מיתה. רק הא דנתבטל משום דל"ח נכון ולכן בודאי גם אותו העד דאומר דהרג לעכו"ם חשיב ממקיימי הדבר כיון דהי' מעיד בתחילה בסתם דחייב מיתה ונתבטל כל העדות על ידו אף באותן חקירות גם משום קו"פ וצ"ע עוד בכל זה:

ולפי מ"ש בשער דקו"פ ובפרקים הבאים דהכחשה בחקירות דמבטל משום עדות שבטל מקצתו בטלה כולו. בזה מבטל אם העידו תוך כ"ד אפי' באופן דלא ראו זה את זה בשעת הראי' ולא הי' להם צירף בשעת הראי' אפ"ה היכא דמקיימין עדות מיוחדת וקבלו הב"ד עדותן אף דלא ראו זה את זה חשיב עדות אחת אם העידו תוך כ"ד. ונתבטל בזה העדות הכשירים ג"כ מכח הכחשה בחקירות. כמו באם הי' ג' עדים והוזם אחד מהם אם העידו תוך כ"ד נתבטל העדות הכשירים ג"כ ונימא הא לא ראו זה את זה כיון דעד שהוזם לא הי' עמהם בשעת מעשה אע"כ היכא דהעידו תוך כ"ד נתבטל העדות בכל ענין משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. רק דכתבתי דבזה האופן י"ל כיון דלא נתבטל רק ההגדה ולא הראי' כיון דלא הי' להם צירף בשעת הראי' מהני הגדה שנית דלא נתבטל רק אותו הגדה. ולפ"ז י"ל דבההיא דמרדעת איירי דלא ראו זה את זה בשעת הראי' רק דהעידו יחד בתוך כ"ד. דבזה העדות שהעידו ביחד נתבטל מחמת עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו. וכיון דבזה מבטל גם עדות העד השני ממילא נפסל לעדות כמ"ש דאסור לו להעיד בשקר שלא לבטל עכ"פ ההגדה שהי' מעיד העד הכשר. ולכן נפסל שם העד. וי"ל דהא דתי' הגמ'. ומצטרפין לעדות אחרת לא לאותו עדות. ותמהו דאמאי קרי לי' לעדות אחרת עיי"ש די"ל דהפי' היא דהעד הכשר יכול להצטרף להעיד אותו עדות החדש עם עד אחר. וצריך הוא להעיד אותו עדות מחדש. כי ההגדה שהי' מעיד מתחילה עם העד הפסול לא נחשב להגדה כיון דנתבטל ההגדה משום הכחשה בחקירות, רק דבזה כיון דלא ראו זה את זה לא נתבטל הצירף משעת הראי' רק ההגדה. ולפ"ז י"ל כנ"ל דהיכא דלא נפסל על ידו לא ההגדה ולא הראי' בזה לא נפסל לעדות כלל וכשר הוא להעיד בעדות אחרת. ושם במרדעת נפסל לעדות כיון דהי' הוא הגורם לבטל הגדת העד הכשר עכ"פ והא דלא תי' הגמ' במרדעת על ר"ח דאיירי דלא הי' להם צירף לא בשעת הראי' ולא בשעת הגדה דבזה לא נפסל לעדות כלל וכשר הוא להעיד בעדות אחרת. אפשר לומר לפי מ"ש האו"ת בסי' ל"א בישוב דברי החכמי בריסק והביא שם תוספתא דקתני ומצטרפים להעיד עם אחר. ומבואר מזה דדוקא להעיד עם אחר. משא"כ שניהם יחד פסולים להצטרף משום דבזה בודאי אחד מהם הוא פסול לעדות עיי"ש ולפ"ז אם נימא דהיכא דהכחישו זה את זה בדו"ח ולא הי' להם צירף לא בשעת הראי' ולא בשעת הגדה דבזה לא נפסל שום אחד מהם כיון דכמו דיכול לחזור ולומר מבודה הייתי כ"כ אם אנן יודעים דאחד מהם העיד בשקר מ"מ לא נפסל וא"כ ע"כ הך דמרדעת איירי באופן דהמשקר נפסל דאל"כ אמאי לא יכולין להצטרף אפי' שניהם יחד. ולזה קו' הגמ' היא דע"כ דאיירי באופן דנפסלו לעדות. וע"ז תי' הגמ' לא לאותו עדות ואיירי דנתבטל ההגדה ולא הראי':

ומעתה מ"ש הסמ"ע בשני עדים המכחישים זה את זה בדו"ח עדותן בטלה אף לענין שבועה. ולפמ"ש ע"כ איירי דהעידו תוך כ"ד דבזה נתבטל משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. (ומ"ש בכונת הסמ"ע דנתבטל כל העדות משום נמצא קו"פ כיון דאחד מהם ודאי הוא פסול. בזה יש לעיין חדא לסברת חכמי בריסק דבחד המוכחש מחד לא נעשה פסול ממילא בזה לא נפסל אף אחד מהם ושניהם כשירים הם לעדות. גם לפמ"ש לעיל בפ'... ומבואר היטיב בשער דקו"פ. דהיכא דעד נפסל לאחר הגדת העד הראשון לאחר כ"ד בודאי לא נתבטל עדות העד הראשון כיון דנגמר עדותו בהכשר. וגם הוא בעצמו נפסל אח"כ לא נתבטל ג"כ העדות. וכתבתי בישוב דברי התוס' בסנהדרין במ"ש דהיכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא קו"פ דכונתם דהיא ספק דילמא לא נתבטל בזה העדות משום קו"פ כי דילמא כת השני הם הפסולין עיי"ש וא"כ גם בזה לאחר כ"ד לא יתבטל כלל משום קו"פ כיון דיכול להיות דהעד השני הוא הפסול] וא"כ ע"כ איירי דהעידו יחד תוך כ"ד דלאחר כ"ד לא שייך בזה עדות שבטלה מקצתה. רק דיש לדין דבשני עדים הינא דלא נגמר עדותן רק על ידי שניהם. וצריכים זה לזה נתבטל העדות אף אם העידו לאחר כ"ד דאפ"ה הם נחשבין כעדות אחת. וגם אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו כיון דהם לא באים רק לחייב ממון וכיון דנתבטל העדות לממון נתבטל ג"כ לענין שבועה כמו דמצינו לענין הזמה אף בהעידו לאחר כ"ד נחלק עדותן ובאם הוזם כת אחת לא נתבטל עדות דכת השני' וגם עושים דין הזמה בכל העדים שהוזמו אבל אם הי' שני עדים והעידו בזה אחר זה והוזם אחד מהם ודאי אין עושין דין הזמה עד שיזומו שניהם כ"כ יש לעיין דבזה כיון דהם צריכים זה לזה לכן נחשב בכל ענין לעדות אחת אף אם העידו לאחר כ"ד. ואמרי' דנתבטל עדותן משום עדות שבטלה, מקצתה בטלה כולו כיון דהב"ד צירף את הגדתן להיות עדות אחת ומעתה י"ל גם בהא דמרדעת כיון דהי' שני עדים והב"ד קבלו את עדותן לעדות אחת. דהא עדות של זה בלא זה לא מהני לכן נתבטל עדותן מכח הכחשה בחקירות אפי' אם העידו לאחר כ"ד מ"מ חשיב עדות אחת לבטל גם עדות עד השני משום עדות שבטלה מקצתה. ולכן נפסל העד ששקר בחקירות. כיון דע"י עדותו גרם לבטל עדות חבירו. וי"ל כמ"ש בתי' הגמ' לא לאותו עדות היא דלא נתבטל רק ההגדה ויכול להעיד שנית אותו עדות עם עד אחר. ובזה י"ל קו' האחרונים בהא דע"א אומר מת וע"א אומר נהרג דמבואר בסי' י"ז כיון דשניהם מודים דמת תנשא ותמהו דמ"מ יהי' עדותן נתבטל מכח הכחשת חקירות. וכמ"ש הסמ"ע דעדותן נתבטל גם לענין שבועה, די"ל דאיירי בלאחר כ"ד דבזה לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו רק דבממון כיון דצריכים זה לזה נתבטל העדות גם בלאכ"ד דכיון דצריכים זה לזה חשיב כעדות אחת אפי' בלאחר כ"ד משא"כ בההיא דמת ונהרג כיון דסגי' בע"א ואין אחד צריך לחבירו בזה כיון דהעידו לאחר כ"ד ל"ח עדות אחת [ואין לומר דיתבטל משום קו"פ כמ"ש דבאופן זה לא נתבטל] ובזה י"ל יותר דאפי' העדים כשירים להעיד ביחד כיון דהי' יכולים לחזור לא נפסלו ועי' מש"ל דלענין עד המיתה תוכ"ד היא כלאחר כ"ד עיש"ה:

והנה בהכחשה בדיקות דנתבטל העדות ג"כ בדנ"פ הי' נ"ל דבזה לא נפסלים העדים כיון דהכחשת בדיקות כשר בד"מ ואפי' מדאורייתא כאשר יבואר לקמן ע"כ משום דזה שכיח מאוד לומר דהעדים טעו בהבדיקות. רק בדנ"פ פסול משום דלא חשיב נכון ומשו"ה אמרי' בסנהדרין ד' פ"א בעדים שהוכחשו זא"ז בבדיקות כונסים אותו לכיפה. והיא מטעם זה דאם גם דהם מכחישים זה את זה מ"מ לא אמרי' דעידי שקר הם רק דאמרי' דטעו כיון דבבדיקות עבידי למטעי. וכיון דכונסים אותו לכיפה מכח עדותן הרי דמחזקינן עדותן לאמת רק דלא נוכל לדין ע"פ עדותן משום דאין זה נכון ממילא דהיכא דמכחישין זה את זה בבדיקות גם אותו העד שהי' משקר בבדיקות מ"מ כשר הוא להעיד עדות אחרת ותלינן את זה דהי' משקר בבדיקות דהי' בטעות וכדומה. וא"כ הא דאמרי' במרדעת דפסולים הם לעדות אחרת היא משום דשם לא הוה הכחשה בבדיקות דא"כ הי' כשר בעדות החדש כמו בד"מ. וע"כ ראי' מזה לדעת הרמב"ם דהיכא דהיא בגוף העדות ה"ל כמו בחקירות דבזה לא טעו וכמש"ל וא"כ לכאורה הא דהכחשה בבדיקות פוסל זה היא דוקא אם העידו תוך כ"ד ולא לאחר כ"ד דבזה לא נפסל משום דהוה כנמצא קו"פ דהא גם העדים כשירים הם רק דבזה י"ל אם גם דהעדים לא הוה פסולים מ"מ כיון דנתבטל מקצת מן העדים בעדות זה נתבטל כל העדות. דה"ל כנמצא קו"פ כיון דבעדות זה נתבטל אחד מן העדים וכמ"ש תוס' הנ"ל דגם באחד אומר איני יודע חשיב ג"כ כקו"פ. אבל מ"מ זה הי' נראה נכון בסברא דהיכא דמכחישין זה את זה בבדיקות עד המוכחש כשר בעדות אחרת:

ובזה אמרתי לעיין גם היכא דהכחישו זה את זה בשבע חקירות המביאים אותם להזמה אם גם דעדותן נתבטל. מ"מ י"ל דכשירים הם לעדות אחרת. ולא נעשו פסולים לעדות. ומהך דמרדעת ליכא ראי' דגם בהשבע חקירות נתבטל עדותן משום דיש לחלק ולומר מילתא בטעמא דהא לפי האמת עקרו חז"ל הדו"ח מדיני ממונות וכתב בחידושי הר"ן בריש מס' דלרוב פעמים העדים לא מכוונו עדותן בדו"ח א"כ לפי מש"ל דמרש"י ריש מס' נראה דהחשש היא דהעדים יטעו ולא יכוונו עדותן דהיינו דיכחישו זה את זה דל"ל דיאמרו לא ידענו דלא ה"ל למימר דיטעו אע"כ דגם זה היא שכיח דיכחישו זה את זה דהיא מכח טעות וכיון דהיא שכיח לטעות אמאי יפסלו לעדות ולמה לא נתלה דלא העידו כלל בשקר רק דהיא מכח טעות. והרמב"ם דס"ל דדבר שהיא בגוף העדות פוסל ג"כ איני יודע. וכתב הלח"מ הא דפריך הגמ' בהשבע חקירות אמאי יתבטל איני יודע והוצרך לתרץ משום דה"ל עדות שאי, אתה יכול להזימה. והיא משום דהשבע חקירות המביאים אותן להזמה גרועים מהחקירות שהם לגוף העדות משום דהם אינם רק כמו בדיקות ולא חקירות. וכיון דהם רק רק כבדיקות. הא דבאם הוכחשו זה לזה בהשבע חקירות דנתבטל העדות גם בד"מ ואף דבד"מ הכחשה בבדיקות אינו פוסל י"ל דהיא משום דל"ש הזמה בזה כיון דמכחישין זה לזה ולא גרע מאיני יודע ועי' מש"ל. וא"כ בזה האופן אם הכחישו זה את זה בהשבע חקירות. אם גם די"ל דעדותן נתבטל ואף אם העידו לאחר כ"ד מ"מ לא יפסלו לעדות. כיון דהשבע חקירות בלא הטעם דעדות שאאי"ל הם כמו בדיקות וי"ל דטעו בזה. וליכא ראי' מהא דמרדעת דשם היא הכחשה בחקירות לדעת הרמב"ם ובזה לא טעו. משא"כ בזה אמאי לא נתלה את זה בטעות. כיון דהר"ן כתב דלרוב פעמים טעו בהם דמשו"ה הוצרכו לעקור הדו"ח מד"מ. ומרש"י פסחים הנ"ל שהבאתי ראי' דגם בזה נפסלו מדהוצרך לומר דלא חייבים משום כאשר זמם רק בהזמה. ואין זה קו' די"ל דבאם הי' מחוייבים גם בזה מכאשר זמם לא הי' יכולין לומר דטעו בזה כמו אם הוזמו מעדים בעמנו הייתם דלא יכולין לתרץ נפשם בטעות. או דלא דייקו. משא"כ לפי האמת דלא יחייבו בהכחשה בחקירות משום כאשר זמם צ"ע אם יפסלו בהכחשה בהנך שבע חקירות לעדות. אם לא דנימא כיון דבהנך שבע חקירות הזמה תלוי' בהו. אזי מסתמא דייקו טובא ולא טעו בזה כיון דיכולין לבוא ע"י זה לידי הזמה. ומשו"ה היכא דמכחישין זה את זה אמרי' דאחד מהם אומר שקר. והא דאינו אומר על זמן דאומר עד השני משום דידע שיוכל להזים אותו ע"ז וצ"ע. ועוד חזון למועד אי"ה לעיין בכל זה. ויען כי לפמ"ש עיקר הכחשה בדו"ח היא משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. וגם בהא דהיכא דיכולין לחזור לא נפסלו מקומם בב"ק בסוגי' דעד זומם ולזה הנני לבאר הענינים הללו. במה ששייך לענין זה. ואדבר עוד מעט במה שהתחלתי להעיר אם גם בע"א לענין שבועה בעינן ג"כ עדות שאי"ל ובאם אינו יודע בחקירות נתבטל העדות גם לענין שבועה:

והנה הרמב"ם בפ"ב מהל' עדות הל' ג' פסק באם הי' ג' עדים ואחד אומר איני יודע בחקירות לא נתבטל העדות כולם ויתקיים העדות ע"פ השנים אשר כוונו עדותן בדו"ח ועי' מש"ל בפ'... בטעם דהרמב"ם הא דלא נתבטל העדות כולם משום דיהי' כמו נמצא קו"פ ויש לעיין בזה לפמ"ש הקצוה"ח בסי' ל"ח דבעד אחר הבא לחייב שבועה לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה. דהא ל"ש בזה כאשר זמם. ויותר מזה אפי' היכא דהי' מחייב ממון בעדותו כגון דהי' הדין מתוך שאינו יכול לישבע משלם. אפ"ה אינו מחויב מכאשר זמם. עי"ש וא"כ לכאורה ממילא אם גם דבעינן בע"א הבא לענין שבועה דו"ח דהיא למען נעמוד על הבירר לאמיתת הענין דאינו משקר. מ"מ אם אומר איני יודע בחקירות הבאים למען נוכל להזימם לא יתבטל עדותו לענין שבועה. דהא כל ענין דנתבטל העדות לענין שבועה היא רק משום דה"ל עדות שאאי"ל וכיון דבע"א לא בעינן עדות שילה"ז מתקיים העדות, ולפ"ז ממילא אם באו שני עדים לחייב אותו ממון ואחד מהם אמר איני יודע בחקירות. י"ל דמ"מ הוא מחייב שבועה. ול"ש בזה לומר דהוה כשני עדים הבאים לחייב ממון ואחד מהם קו"פ דעדותן בטלה אף לענין שבועה ה"ה בזה. דזה אינו דשם כיון דהקרוב פסול לחייב שבועה אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה, משא"כ באחד אומר איני יודע דגם העד דאמר איני יודע הוא עד כשר לענין שבועה ממילא דל"ש לומר נמצא קו"פ עדותן בטלה דהא לענין שבועה לא הוה עד פסול כלל דגם העד האומר איני יודע בהחקירות עדותו עדות כשר היא לענין שבועה ומש"ל דנתבטל העדות משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו אין זה ברור כאשר כתבתי בפ'... וראי' לזה מדברי תוס' בסוגי' דחוששין ללעז מהא דהוכיחו מר"ת דעדים הבאים לאסור אשה על בעלה בעי' דו"ח. דאל"כ אם גם דלא כוונו עדותן בדו"ח לא יתבטל עדיין לאסור אותה על בעלה. והרמב"ן דחה זה משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו כיון דהם באים גם לענין מיתה ולענין זה נתבטל העדות נתבטל ג"כ עדותן לענין לאסרה עליו עי"ש. אמנם בהתוס' מבואר דלא ס"ל כן וממילא דגם בשנים הבאים לחייב אותו ממון ואמר. אחר איני יודע בחקירות לא נתבטל העדות משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. דאם גם דעדותן נתבטל לענין ממון מ"מ לא נתבטל לענין שבועה וכיון דבשנים היכא דאמר אחד איני יודע לא נתבטל עדותן לענין שבועה. ממילא גם בשלשה ואמר אחד איני יודע לא נתבטל עדותן לענין ממון דהא כל עיקר הטעם. דבשלשה ואמר אחד מהם איני יודע דעדותן נתבטל לענין ממון היא משום דמקשי' שלשה לשנים מה שנים עדותן בטלה כן שלשה. ובזה הא גם בשנים לא נתבטל עדותן דהא עדותן מהני לענין שבועה דגם עדות העד האומר איני יודע מהני ג"כ לענין שבועה. והא דאמרי' לענין קו"פ בשלשה עדים ואחד מהם קו"פ דגם בעדות ממון עדותן בטלה אף דבזה י"ל דגם בשנים עדות השני מועיל לענין שבועה עכ"פ. עימש"ל בשער דקו"פ הא היא משום דגמרי' ממשפט אחד יהי' לכם ד"מ מדיני נפשות כמו בדנ"פ נמצא אחד משני עדים קו"פ נתבטל עדותן דע"א לנפשות לא מהני כמו כן בד"מ לא מהני בשני עדים ואחד מהם קו"פ אף לענין שבועה והדר מקשינן שלשה לשנים בד"מ עיש"ה דזה מבואר בריטב"א מכות ובארתי זה היטיב בעזה"י. אמנם דזה שייך לענין קו"פ דבזה נתבטל גם עדות העד השני אף לענין שבועה מכח הקו"פ כמו בדנ"פ אם הי' שלשה עדים דנתבטל כל העדות אבל בד"מ בודאי אם איכא שני עדים ואחד מהם אומר איני יודע בזה לא נתבטל עדותן לענין שבועה. וממילא דל"ש לגמור שלשה לשנים ואמרי' דגם בשלשה לא נתבטל עדותן לענין ממון באם אחד מהעדים אומר איני יודע בחקירות. ויותר מזה לפמ"ש האו"ת כמה פעמים. דהא דרבי מקיש שלשה לשנים גם בד"מ היא משום דבשנים הסברא פשיטא דעד הכשר נתבטל מכח עד הפסול כיון דהם עדות אחת. וממילא אם נתבטל עדותו נתבטל ג"כ עדות הכשר עי"ש. ממילא בע"א אומר איני יודע בחקירות בזה לא נתבטל עדותן לגמרי לענין ממון. וכיון דלענין ממון ידעינן דבאינו יודע בחקירות לא נתבטל העדות כולם. י"ל להפך דהדר גמרי' דנ"פ מד"מ ממשפט אחד יהי' לכם. כמו בד"מ לא נתבטל עדות כולם באומר אחד איני יודע בחקירות כמו כן בדנ"פ. והא דנתבטל בדנ"פ בשני עדים ואחד מהם אומר איני יודע בחקירות היא דבזה לא נשאר רק ע"א דהעד האומר איני יודע לא מהני. משא"כ בשלשה עדים ואחד מהם אומר איני יודע כיון דנשארים שנים נתקיים העדות בהשנים שיודעים עדותן בדו"ח. וע"כ צ"ל כן כיון דע"כ בד"מ לא נתבטל עדות כולם אם ע"א אומר איני יודע בחקירות כמו כן בעדות נפשות משום משפט אחד. וי"ל דזה טעמו דהרמב"ם דס"ל דבאיני יודע בחקירות לא נתבטל כל העדות אף בהעידו תוך כ"ד. ודלא כתי' הלח"מ כנ"ל משום דע"כ באיני יודע בחקירות לא אמרי' דנתבטל כל העדות בד"מ כ"כ אמרי' בדנ"פ משום דכתיב משפט אחד יהי' לכם. ובאם נימא דיתבטל בדנ"פ ולא יתבטל בד"מ לא הוה משפט אחד, ועי' היטיב במ"ש בשער דקו"פ בפ"א. ובמש"ל... הטעם הא דלא הוה איני יודע כנמצא קו"פ. והא דפי' רש"י דחשיב עדות שאאי"ל כיון דאין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולם הא את זה דחו תוס' שם כיון דהעד האומר איני יודע לא הוה ממש בעדותו ואין הב"ד מקבלין אותו לעד:

ובזה י"ל קו' הלח"מ על הרמב"ם כמ"ש האו"ת בס"ק ג' די"ל דמה שכתבתי זה תלי' בפלוגתא דבין ר"י ורבי דלרבי דס"ל גם בד"מ אמרי' נמצא קו"פ והיא משום דמקשינן ד"מ לדנ"פ משום משפט אחד יהי' לכם כמבואר בסוגי' דקו"פ. ממילא י"ל כמ"ש דע"כ דאיני יודע בחקירות לא נתבטל גם בדנ"פ כמו בד"מ. משא"כ לר"י דס"ל דבד"מ נתקיים העדות בשאר. וע"כ דהוא לא דריש לענין זה משפט אחד כמ"ש משום דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה. ולא נוכל ללמוד ד"מ מדנ"פ כ"כ י"ל בזה דגם לענין אחד אומר איני יודע בחקירות נתבטל ג"כ העדות בדיני נפשות משום דמקשינן שלשה לשנים הנאמר בדנ"פ כמו דבדנ"פ בהי' שני עדים ואחד מהם אומר איני יודע עדותן בטלה לגמרי. כ"כ בשלשה עדים ואחד מהם אומר איני יודע עדות כולם בטלה. אם גם דבד"מ לא אמרי' כן דהא הוא לא דרש משפט אחד ודוקא בדנ"פ נתבטל משום ושפטו העדה. ומעתה ממילא נסתר הנ"ל די"ל באמת ר"י ס"ל דבד"מ אף אם מכחישין זה את זה לגמרי לא נתבטלה עדות כולם דגם בשנים והכחישו זה את זה בדו"ח לא נתבטל כל העדות משום דע"א מהני לענין שבועה ואף דבזה איכא עד פסול מ"מ הא ר"י לא ס"ל נמצא קו"פ בדיני ממונות ומש"ל דהיא עדות שא"י להזימה. הא לענין שבועה לא בעינן עדות שיכול להזימה. גם ל"ל משום עדות שבטלה מקצתה כיון דהם באו לחייב ממון כנ"ל דא"כ גם לענין קו"פ נימא גם לר"י דבשנים עדותן בטל לגמרי אף לענין שבועה משום עדות שבטלה מקצתה אע"כ דלא אמרי' כן לר"י יהי' הטעם שיהי' ע"כ צ"ל כן ויש להוסיף דגם בשנים המכחישין זה את זה בדו"ח ממש מ"מ לענין שבועה אם לא יתבטל עדותן מחמת הכחשה בחקירות, י"ל דעדות כל אחד מהני לענין שבועה. דכיון דקימ"ל כר"ה בשתי כיתי עדים המכחישות זה את זה דכל אחד מעיד בפני עצמו. וא"כ לענין שבועה כל אחד הוא עד כשר לחייב שבועה. ואמרי' דליכא כאן שום פסול. ויותר מזה לשיטת חכמי בריסק דבעד המוכחש מחד לא אמרי' דנעשה פסול אף אחד מהם וא"כ גם בזה אף דמכחישין זה את זה בדו"ח מ"מ לענין שבועה שניהם כשירים. ונוכל לדין השבועה ע"פ שניהם. וממילא נדחה מש"ל דהטעם היא משום דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה כיון דמזה נגמר הדין ע"פ שניהם ויש להאריך עוד בכל זה, ועימש"ל בפ'... לענין הכחשת תרי ותרי בחקירות. ולזה אפשר לומר דבאמת חולק ר"י בד"מ גם על הא דבאם מכחישין זא"ז בדו"ח דעדות כולם בטלה דלר"י מתקיים העדות בשאר כמו בנמצא קו"פ. וממילא דלר"י בדנ"פ ואחד מהם אומר איני יודע בזה נתבטל עדות כולם. משום דלר"י לגמרי מקשינן שלשה לשנים בדנ"פ מה בדנ"פ בשנים ואחד אומר איני יודע נתבטל עדותן כ"כ בשלשה. ובזה מחמיר ר"י יותר בדנ"פ מרבי. וכמו דמחמיר בקו"פ לבטל עדות כולם אף בלא כוונו להעיד כמו כן לענין אחד אומר איני יודע בדו"ח. ולפ"ז י"ל הא דאמרי' בגמ' מתני' דלא כר"ע היא ר"י אליבא דר"ע דלדידי' ע"כ גם באיני יודע נתבטל עדותן משו' דהוא מקיש לגמרי שלשה לשנים, משא"כ לדידן דקימ"ל כרבי אליבא דר"ע וגם בד"מ נתבטל עדות כולם הן בקו"פ והן בהכחשת בדו"ח ע"כ לענין איני יודע בחקירות לא נתבטל כל העדות כמ"ש:

וראיתי בהכנה"ג על הב"י אות י"ט וז"ל שטה י"ב דטעמא דבדנ"פ אם אמר האחד איני יודע וכו' נ"ב וכיון דבעינן עדות שיכול להזימה אפי' אם העד אינו אלא ע"א ואומר איני יודע עדותו בטל דבעינן דלהוי כשר להצטרף עם אחר מצאתי כתוב בתשו' כת"י למהר"י הלוי ז"ל עכ"ל מבואר מזה דגם היכא דע"א נאמן דלא בעינן עדות שיכול להזימה אפי' באומר איני יודע בחקירות נתבטל עדותו דבעינן שיהי' ראוי להצטרף עם אחר דודאי כונת הכנה"ג לענין נאמנות העד שיהי' נאמן בעדותו כמו ע"א וע"ז כתב דאם גם דלא בעינן בזה עדות שיכול להזימה מ"מ צריך שיהי' ראוי להצטרף עם אחר דוקא. וממילא נדחה מ"ש ויש מקום להנ"ל דבעינן שיהי' ידעינן על איזה מהם נגמר הדין ג"כ. גם לפמ"ש הנוב"י הנ"ל דגם מדין תורה אם גם דבעי' בד"מ דו"ח מ"מ אין איני יודע בחקירות פוסל כיון דבד"מ לא בעינן עדות שיכול להזימה אינו פוסל איני יודע. ממילא נסתר ג"כ מ"ש דהא לפ"ז בד"מ לא נתבטל העדות כלל באינו יודע אבל בזה כבר בארתי דלא כהנב"י רק דגם במקום דלא בעינן עדות שילה"ז אפ"ה פוסל איני יודע בחקירות. גם בעיקר דברי הנוב"י דבממון לא בעינן עדות שיכול להזימה בארתי דזה אינו דודאי בעינן בממון עדות שיכול להזימה. ועי' מש"ל בשער... ועי' מש"ל להוכיח דבע"א הבא לחייב שבועה פוסל ג"כ אינו יודע. דאל"כ ממילא באם שני עדים אמרו איני יודע בדו"ח מהני עדותן עכ"פ לענין שבועה. א"כ כמו דעדות מיוחדת הבאי' לחייב שבועה מצרפין אותם לחייב ממון אף דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה אמאי לא נצרף אותם בעדות מיוחדת. אע"כ דגם בעדות לענין שבועה בעי' דו"ח ואיני יודע פוסל והיא דאם גם דלא בעי' שיהי' ראוי להזמה מעונש כאשר זמם מ"מ בעינן שיהי' ראוי להזמה מעונש דבאם יפסל אח"כ יתגלה דהי' מעיד בשקר ועבר על איסור לא תענה ויפסל אח"כ לעדות ויתגלה לעין כל שקרותו ויהי' בזוי דאל"כ לא חשיב עדות כלל. וחשיד הוא להעיד שקר. ואף במקום דלא בעינן עדות שיכול להזימה היינו לעשות כאשר זמם אבל מ"מ בעינן שיהי' העדות ראוי להזמה. שיהי' ירא עכ"פ עבור ההזמה. אבל מ"מ במ"ש דהיכא דלא ידעינן ע"י מי מהעדים נגמר הדין לשבועה נתבטל ג"כ העדות כיון דהיא עדות שאאי"ל דאם יוזם יהי' פטור מכאשר זמם זה נסתר דהא בע"א לענין שבועה בלא"ה ל"ש לחייבו מכאשר זמם כלל. וע"כ הא דאיני יודע בחקירות פוסל גם בע"א לענין שבוע' היא דבעינן שיהי' ראוי להזמה. למען ירא להעיד שקר שבאם הוזם נפסל לעדות ויהי' בזוי בעיני כל. וגם היכא דלא ידעינן על איזה מהם נגמר הדין מ"מ אם הוזם אח"כ פסול הוא לעדות ולכן אם גם דאם גם דלא ידעינן על איזה מהם נגמר הדין מהני עדותן עכ"פ לענין שבועה. דמ"מ אם יוזם אח"כ יפסל לעדות:

והנה כבר הבאתי דברי גדולי האחרונים דס"ל דהא דהכחשה בחקירות נתבטל כל העדות היא דוקא היכא דהעידו תוך כ"ד דוקא. והדבר צריך טעם. מדוע בנמצא קו"פ אמרי' דנתבטל כל העדות אפי' אם העידו בב"ד לאחר כ"ד ומדוע בזה לא ואף דיש לומר דהקו"פ כיון דלא צריך לבוא לב"ד רק משום שיהי' ממקיימי הדבר. משא"כ בהכחשה בחקירות אין זה טעם מספיק. ובשלמא בעדות נפשות דבזה אין להם צירף רק אם העידו תוך כ"ד דוקא כיון דבדנ"פ בעינן הגדה כאחת. י"ל כיון דהעידו לאחר כ"ד לא חשיב צירף ולא חשיב עדות אחת לא נתבטל העדות. משא"כ לענין דיני ממונות דמצרפין אותם אף לאחר כ"ד צ"ע. אמאי לא יתבטל משום הכחשה בחקירות אף לאחר כ"ד ואפשר לומר הטעם דכל ענין דהכחשה בחקירות נתבטל כל העדות לפמ"ש היא משום דגמרי' מקרא דע"פ שנים או שלשה ומדמין שלשה לשנים מה בשנים ומכחישין זה את זה נתבטל עדותן לגמרי כ"כ בשלשה וכנ"ל וכן מצאתי בתשו' הב"י בסי' יו"ד עיי"ש. ולפ"ז בשנים שבאו לאחר כדי דיבור והעידו לענין ממון בזה הקו' אמאי לא יחייב עכ"פ שבועה כיון דאחד מן העדים אומר אמת ויהי' מה שיהי' עכ"פ מחייב שבועה. ואין לומר כמ"ש דהוא עדו' שאאי"ל כיון דלא ידענו ע"י מי מהעדים נגמר הדין דזה אינו כמ"ש דהא בע"א לענין שבועה בל"ז לא בעינן שיהי' עדות שיכול להזימה לקיים כאשר זמם כיון דלא חייב מכאשר זמם. רק אם נימא כנ"ל דמ"מ איני יודע פוסל דבעינן שיהי' ראוי להזים אותו למען יפסל לעדות הא גם בזה אף אם לא ידעינן ע"י מי נגמר הדין אפ"ה אם יוזם יהי' נפסל לעדות. ואין לומר כיון דאחד מהם משקר נתבטל כל העדות משום נמצא קו"פ כיון דאחד מהם הוא פסול בודאי מ"מ לפמש"ל דהיכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא קו"פ כמ"ש תוס' סנהדרין ד' ל' וכתבתי היכא דהעידו לאחר כ"ד דבזה אם השני הוא הפסול בודאי לא נתבטל עדות העד הראשון משום נמצא קו"פ כיון דבשעת עדותו גם השני הי' כשר. ובאם העד הראשון בעצמו נפסל אחר עדותו הא לא נתבטל עדותו ג"כ מכ"ש דלא נפסל מחמת העד השני דנעשה פסול אח"כ. וא"כ מאיזה טעם יתבטל עדותן לענין שבועה. ואין לומר כמ"ש דאמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו כיון דהם באו לחייב ממון נתבטל העדות גם לענין שבועה דזה אינו דהא לא באו לענין ממון היכא דבאו בזה אחר זה רק לחייבו שבועה. ול"ש עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו. ולכן בזה האופן היכא דלא באו בבת אחת ודאי לא נתבטל עדותן לענין שבועה. וכיון דגם בשני עדים היכא דבאו בזה אחר זה לא נתבטל עדותן לגמרי דעכ"פ מחייב שבועה כ"כ בשלשה עדים היכא דבאו בזה אחר זה לא נתבטל עדותן לגמרי מכח הכחשת חקירות:

ומעתה מ"ש הסמ"ע בהכחשת חקירות בשני עדים ליכא אף חיוב שבועה היא דוקא היכא דהעידו תוך כ"ד דבזה כיון דלא נגמר עדותן רק בבת אחת נתבטל עדותן לגמרי משום קו"פ. או כיון דבאו בבת אחת אמרי' שזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. משא"כ היכא דבאו זה אחר זה י"ל דבאמת מהני עדותן עכ"פ לענין שבועה. כיון דלא נתבטל עדותן מחמת הכחשה בחקירות כיון דלא העידו תוך כ"ד. רק דאפ"ה אינם מחייבים ממון כיון דעכ"פ אחד מהם הוא עד פסול. משא"כ שבועה כיון דכל אחד מחייבו שבועה הרי איכא ע"א לענין שבוע' ודאי אם לא דנימא כמש"ל בפ'... דבשני עדים כיון דכל אחד צריך לחבירו הוה חד עדות אפי' בבאו זה אחר זה. ואמרי' הכחשה בחקירות מבטל עדותן אף בבאו זא"ז כיון דלענין ממון אין עדות העד אחד מהני בלא חבירו. וממילא די"ל בזה קו' האחרונים מה דתמהו על הב"ש באהע"ז סי' י"ז סעיף ט' הא דמהני שם בע"א אומר מת וע"א אומר נהרג כתב הב"ש הטעם כיון דאחד מהם הוא ודאי כשר ותמהו דהא נתבטל עדותן בממון גם לענין שבועה די"ל כמ"ש כיון דלא צריכים זה לזה לא נתבטל עדותן מכח הכחשת בדיקות היכא דבאו זה אחר זה. וי"ל דשם איירי דבאו זה אחר זה:

ויש לעיין בזה לפמ"ש בשער דקו"פ בפ"א הא דמדמינן שלשה לשנים גם בד"מ. היא דוקא ע"פ האמת דאין ע"א קם לממון. וא"כ בשנים ואחד מהם קו"פ נתבטל עדותן עכ"פ לענין ממון. ולפ"ז מדמינן שלשה לשנים. משא"כ אי הוה אמרי' דע"א קם לממון אז לא הוה אמרי' כלל הדין דקו"פ לענין ממון. כיון דגם בשנים לא נתבטל עדותן לגמרי. ובזה כתבתי דלענין קידושין אי אמרי' דהמקדש בע"א חוששין לקידושין לא אמרי' לענין קידושין נמצא קו"פ עדותן בטלה עיי"ש. ולפ"ז יש מקום לומר דגם לענין הכחשה בחקירות שיהי' נתבטל עדותן. היא דוקא, היכא דע"א אינו נאמן דבזה אמרי' כמו בשנים ומכחישין זה את זה נתבטל עדותן לגמרי משום הכחשה בחקירות כ"כ בזה. משא"כ אי הוה אמרי' דע"א קם לממון או לענין קידושין אם ע"א מהני לענין קידושין ל"ש כלל בזה הא דהכחשה בחקירות מבטל כל העדות דגם בשנים לא נתבטל עדותן לגמרי. כיון דע"א מהם הוא ודאי כשר ועדות דע"א מהני. ואם גם דעכ"פ לא הוה אלא ע"א. כיון דע"א מהם הוא ודאי פסול. מ"מ הא אחד מהם הוא ודאי כשר אם לא דאמרי' היכא דבעי' עדות שאתה יכול להזימה ממש כגון אי הוה ע"א מחייב ממון בזה הוה גם בע"א דין הזמה לשלם מכאשר זמם בזה הי' נתבטל העדות משום דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה כיון דלא ידעינן ע"י מי נגמר הדין: ובזה אמרתי ליישב בסוגי' דקידושין ד' ס"ה ע"ב בקו' הגמ' ותיסברא ע"א בהכחשה מי מהימן. ופי' רש"י בד"ה ע"א וז"ל דאיכא חד סהדי דמכחיש לי' מי מהימן אפי' אי מכחשי לי' איהי ליכא למאן דאמר דאין ע"א בא אלא לשבועה והכא ליכא שבועה עכ"ל והא דלא פי' דלא מהני עדותן כיון דהיא הכחשה בחקירות דלמי נתקדשה היא מן החקירות כמו את מי עבד לשיטת הרמב"ם הנ"ל משום דלישנא דגמ' ע"א בהכחשה מי מהימן מבואר דקו' הגמ' אינו משום הכחשה בחקירות. ואם גם דזה ל"ק דהגמ' בא להקשות אפי' באופן דלא נתבטל עדותן מכח הכחשה בחקירות כגון דלא העידו בבת אחת לפני ב"ד [ועי' בתשו' נוב"י בסי' ס' במ"ש דמיירי במעידים על שעה ידוע] ואם גם דבשני עדים לא בעי' שיעידו בבת אחת היא מטעם כמ"ש כיון דכל אחד צריך לחבירו משא"כ בזה אם ע"א בקידושין נאמן אינו נתבטל משום הכחשת חקירות אם העידו בזה אחר זה כמ"ש. ולפמ"ש דהיכא דע"א נאמן לא אמרי' כלל הכחשה בחקירו' ממילא אי אמרי' דע"א בקידושין נאמן לא הוה אמרי' כלל הכחשה בחקירות מבטל העדות. ולזה קו' הגמ' היא רק דע"א בהכחשה אינו נאמן. והמקנה הקשה שם הא דלא אמרי' כיון דשניהם מעידי' שהיא אשת איש נאסרה על כולי עלמא כמו דאמרי' בסוגי' דתרי ותרי דאמרי' תרווייהו באשת איש קא מסהדי. ותי' דבזה נתבטל עדותן מכח הכחשת חקירות עיי"ש. אמנם דא"כ קשה על הגמ' אמאי לא מקשה מכח הכחשת חקירות. אבל לפמ"ש ניחא דאי הוה אמרי' דע"א נאמן בקידושין לא הוה קשה משום הכחשת חקירות דבזה לא אמרי' הכחשת חקירות כיון דלא מעידים בבת אחת ואין אחד צריך לחבירו וכל אחד נאמן בפני עצמו. וע"ז פריך הגמ' הא ע"א בהכחשה אינו נאמן. והכא האשה מכחשה או כפי' רש"י דהא כל אחד מוכחש מחבירו. ובזה בודאי אין ע"א נאמן. מאי אמרת דאיכא שני עדים המעידים שהיא אשת איש בזה אמרי' דנתבטל כל העדות מכח הכחשת חקירות. דכיון דהיכא דאיכא הכחשה בעי' שני עדי' ממילא דחשיבי עדות אחת לאסרה על כולי עלמא. ונתבטל עדותן גם לאוסרה משום הכחשת חקירות ועי' מש"ל בפי"ג על הרמב"ם בהל' נזירות:

והנה שיטת הרמב"ם דע"א לענין מיתה נאמן אף מה"ת. ואף להצד ממון שבו דיורשים לנחלה. ולפ"ז ממילא בעדות אשה בשני עדים לא נימא ג"כ הא דהכחשה בחקירות נתבטל העדות כיון דכל אחד הוא עד בפני עצמו וכמ"ש. ולפ"ז הוה מקום לומר דמשו"ה עד אומר מת וע"א נהרג דמבואר בסעיף ט' לא נתבטל העדות משום הכחשת חקירות. ותמהו דבסעיף. כ"א מבואר דהכחשת חקירות מבטל העדות בדיני נשים די"ל דלשיטת הרמב"ם דע"א בעדות אשה נאמן מה"ת לא נתבטל העדות בעדות אשה כלל מכח הכחשת חקירות. והא דמבואר בסעי' כ"א דנתבטל העדות בעדות אשה בהכחשת חקירות. דבאמת רוב הפוסקים חולקים על הרמב"ם וס"ל דע"א אינו נאמן בעדות אשה מה"ת. וממילא דנתבטל העדות מכח הכחשת חקירות. ובהא דסעיף ט' במת ונהרג לא הוה הכחשה בחקירות רק לשיטת הרמב"ם דס"ל דמה שהיא בגוף העדות נחשב ג"כ מן החקירות. משא"כ לשיטת החולקים על הרמב"ם וס"ל דגם זה נחשב לבדיקות ממילא לא נתבטל העדות בזה כמו בכל הכחשת בדיקות ואם גם דאנן קימ"ל כהרמב"ם דבמה שהיא לגוף העדות נחשב להכחשת חקירות. מ"מ בעדות אשה איכא עוד צד להקל היכא דמכחישין זה את זה במת ונהרג. דלשיטת הרמב"ם דס"ל דהיא נחשב להחקירות י"ל דלא נתבטל העדות משום דהא הרמב"ם ס"ל דעד המיתה נאמן מה"ת. וכיון שכן לא נתבטל העדות משום הכחשת חקירות ולשיטת שאר הפוסקים דס"ל דאינו אלא מדרבנן בזה יש צד להקל ג"כ לומר דזה לא נחשב מן החקירות. ולכן בזה אינו מבטל. ולכן לא קימ"ל בעדות אשה דמבטל הכחשה העדים רק בהשבע חקירות המביא אותם לידי הזמה ולא בהחקירות שהם לגוף העדות. משום דאם נחמיר בזה לדעת הרמב"ם הא יש צד להקל דלדעת הרמב"ם לא אמרי' בעדות אשה כלל הכחשה בחקירות. ויש להאריך עוד דהיכא דמכחישין בחקירות גם לשיטת הרמב"ם בעי' שני עידים משום דה"ל ע"א בהכחשה. וכמ"ש רש"י דע"א מכחישו. ואם גם דהוא עד פסול מ"מ לא מהני ע"א בהכחשת פסול כמו בהכחשת בע"ד ועימש"ל בפ':

תוכן העניינים

משכן העדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה