משכן העדות· רבי יעקב שמחה רפיש
ספר משכן העדות שער ג פרק ג
בפרק זה יבואר הכחשת חקירות שהם בגוף העדות דאם היא כדבריהם בהחקירות ה"ל עוקרים לגוף העדות דאם היא כן לא הי' מחוייב מיתה או ממון. וגם אם אמרו אינו יודע נעקר ג"כ העדות א"א בזה כיון שהגיד וגם הכחשת בדיקו' בכל עדות מה שהיא מה"ת:
במתני' דר"פ הי' בודקים לאחר שמנו הז' חקירות הנ"ל שהם למען יהי' עדותן עדות שאתה יכול להזימה מנו עוד שלשה חקירות. והם מכירים אתם אותו. התריתם בו העובד עכו"ם, את מי עבד. ובמה עבד. ופי' רש"י בד"ה מכירים אתם אותו וז"ל את ההרוג שמא עכו"ם הי' וזה אינו מחקירות של הזמה אלא כל שאר בדיקות אינו אלא להכחיש שמא לא אמר כדברי חבירו ויתבטל עדותן והוא והם פטורים עכ"ל ומשמע מתוך דבריו דאם משיבין על החקירות הללו איני יודע לא נתבטל עדותן בכך דהם רק מכלל בדיקות. דכשר באיני יודע והם לא באו רק דילמא יכחישו זה את זה. ובחידושי הר"ן בד"ה מכירים אתם כתב וז"ל דעת הר"ז הלוי ז"ל דמכירים אתם אותו התריתם בו הוי עיקר העדות ואם אמר אחד מהם איני יודע עדותן בטלה. אבל עובד עכו"ם את מה עבד ובמה עבד הוי בדיקות ואם אמר אחד מהם איני זוכר את מה עבד ובמה עבד אבל יודע אני שעבד ע"א עדותן קיימת כדקתני במתני' דאיני יודע בבדיקות עדותן קיימת אבל הר"ד ז"ל הקשה עליו דאי מכירים אתם אותו התריתם בו ואמרו איני יודע עדותן בטלה א"כ נפישי להו חקירות ואנן שבע תנן. ולי אינו קו' דז' חקירות דמנינן להו מלבד גופו של עדות וכו' והר"ד ז"ל סובר דהשבע חקירות המנויות במשנתינו אין עדותן מקוימת זולתם וכו' אבל מכירים אתם אותו וכו' אם לא שאלו אותם עדותן עדות שהעדים כך הם מעידים מעידים אנו באיש פלוני שחייב מיתה שהרג הנפש ויש בכלל דבריהם שהם יודעים שישראל הרג ושהותרו בו ושקיבל עליו התראה. אלא שיש לדייני' לבודקן ולשאול להם על כל דבר ודבר וכו' עכ"ל ומדברי רש"י נראה דס"ל דגם בהא דבודקים אותו למי עבד או התריתם אותו. אם אמר אחד מהם איני יודע לא נתבטל עדותן ג"כ משום דזה נחשב להבדיקות והיא תמוה דהא זה היא מעיקר העדות. ובאם אינו יודע אם לעכו"ם הרג או לישראל בודאי פטור ממיתה ואמאי לא יתבטל בזה העדות וז"ל הראב"ן בסי' ע"ה שאלתני הא דתנן בדיקות אומר אחד מהן איני יודע עדותן קיימת והקשה לי וכי כששואלין אותו מכירים אתם אותו אם עכו"ם אם ישראל הרג וכן התריתם בו אם אמר אחד מן העדים איני יודע עדותן קיימת וקטלינן לי' אפומא דחד ח"ו. והשבתי לו שבע חקירות דרישא דמתני' אינן גוף העדות שאפי' יאמרו העדים עכשיו הרגו אפ"ה חוקרים אותם בכולם משום דרשב"א דאמר מסיעים העדים ממקום למקום כדי שתטרף דעתם ויחזרו בהם ה"נ רמה עלייהו תורת ז' חקירות כדי שיחזרו בהם ולא יעידו שקר ומכירים אתם אותו והתריתם בו והעובד ע"ז את מי עבד ובמה עבד היא גוף העדות שאם לא יאמרו השנים הכרנו בו וישראל הי' וקיבל התראה אין כאן עדות ואינו נהרג וכו' וכן בע"ז שאם לא יאמרו שניהם מי עבד ובמה עבד או בזבוח או בקיטור אין כאן עדות עכ"ל הרי בהדי' באם אומר איני יודע לא הוה עדות משום דזה היא מעיקר העדות והראב"ן הוסיף דאפי' את מי עבד ובמה עבד חשיב ג"כ מעיקר העדות ופטור דדילמא הי' העבודה באופן דלא מחויב מיתה וא"כ צ"ע דברי רש"י דמשמע דדוקא בהכחישו נתבטל העדות ולא באיני יודע:
והי' צ"ל דדעת רש"י היא כמ"ש כמה פעמים דהא דאמרי' בתוספתא דקודם שנחקרה יכולין לחזור בו היא דוקא קודם השבע חקירות דהם מעכבין אפי' בדיעבד בזה יכולין לחזור דכיון דהם מעכבין אף בדיעבד. ובאם לא בדקו אותן בהשבע חקירות לא הוה ממשות בהעדות. וממילא דלא נחשב עדות עד כלות כל החקירות. ולכן קודם גמר החקירות יכולין לומר מבודה היינו. משא"כ במקום דלא הי' מעכבין בדיעבד אם לא הי' בודקי' יותר. בזה אמרי' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. כיון דאם לא הי' הב"ד בודקים אותם יותר מהשבע חקירות המביאים אותם לידי הזמה. ולא הי' שואלים יותר הי' נגמר העדות לגמרי והי' דנין ע"פ עדותן. ממילא לאחר השבע חקירות כבר נגמר עדותן ואמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ולכן לא נקטו התוס' והרמב"ם קודם דו"ח יכולין לחזור רק קודם שנחקרה עדותן בב"ד יכולין לחזור כיון דהדרישה הן אותו דברים שהם שייכים לעיקר העדות. וחקירות חשיבו אותן שבעה דברים המביא אותם להזמה. ומשו"ה דוקא קודם גמר החקירות המביא אותם לידי הזמה דקודם גמר כל החקירות לא נגמרה העדות בשום ענין והם מעכבין אפי' בדיעבד לזה אמרי' דקודם שנגמר ל"ח גמר עדות ויכולין לומר מבודים היינו. משא"כ קודם הדרישות כיון דבדקו אותן לאחר גמר החקירות דכבר נגמר העדות. ובאם הי' הלכו להם קודם הדרישות היינו דנין ע"פ עדותן חשיב גמר עדות ואמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. גם לפמש"ל דגם קודם החקירות לא יכולין להיות חוזר ומגיד. והא דיכולין לומר מבודין היינו קודם דו"ח לאו משום דיכולין להיות חוזר ומגיד. רק כיון דאמרו מבודין היינו הרי דאין משיבין על החקירות אשר הזמה תלוי' בהם. וממילא דלא נוכל לדין ע"פ עדותן מה שהעידו קודם החזרה כיון דהיא עדות בלא דו"ח ל"ח עדות. אבל י"ל דגם קודם גמר החקירות אמרי' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. וכ"כ הבית יעקב בכתובות ד' ל"ג ע"א על הא דנתרי בהו אח"כ מה דהוי הוי עיי"ש ולפ"ז הא תינח קודם גמר החקירות דהם מעכבין אפי' בדיעבד אמרי' כיון דלא הי' חקירות לא נוכל לדין ע"פ עדותן. משא"כ קודם הדרישות כיון דהם אינם מעכבין בדיעבד. ובאם לא הושיבו כלום על הדרישות הי' מתקיים העדות ע"כ אמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ומתקיים העדות בלא דו"ח כלל [ועימש"ל דלפ"ז אם נימא דבדין מרומה לא מעכבין החקירות בדיעבד אם לא בודקים אותם בהם אזי נימא בדין מרומה דגם קודם החקירות לא יכולין לחזור עיי"ש] ובאם נימא כן יהי' קשה כיון דבאם לא בדקו אותם כלל בהך חקירה דמכירים אתם אותו התריתם בו. היינו דנין ע"פ עדותן להרוג אותו. והי' אמרי' כיון דהם העידו מסתמא דחייב מיתה מסתמא דיודעים בבירור דלישראל הרג והי' התראה כנ"ל ממילא גם באם בדקו אותם ואמרו אח"כ דלעכו"ם הרג נימא בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ואינם נאמנים לומר היפך ממה שהעידו מעיקרא. דהא מעיקרא העידו שהוא חייב מיתה ואח"כ חזרו ואמרו דהוא פטור ממיתה ונימא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. והא דבודקים אותן בבדיקות לאחר הדו"ח ולא אמרי' כיון שהגיד היא דהא על הבדיקות עדן לא העידו כלום. וגם אף אם מכחישין זה את זה בבדיקות. מ"מ אין חוזרים מעדותן. דהא עדן הם עומדים בעדותן. רק דזה אומר כליו שחורים וזה לבנים. ול"ש בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ובאמת הי' נראה אם העידו מתחילה שניהם והשיבו על הבדיקות. דהי' כליו שחורים ואח"כ חוזר אחד ואומר כליו לבנים לא נתבטל העדות ואמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. דדוקא בהא דאיזה יום כתבו תוס' שפיר דאף דשואלין אותם בכמה בחדש אם מכחישין עצמם אח"כ על איזה יום הא דלא אמרי' כיון שהגיד היא משום דז' חקירות נלמד מקרא וצריך שלא יכחישו את עצמם. והיא כמ"ש כיון דהז' חקירות נלמד מהקרא והם מעכבין אפי' בדיעבד צריך שלא יכחישו זא"ז ואין בזה משום חוזר ומגיד כיון דאין העדות נגמר עד לאחר גמר כל החקירות. משא"כ בבדיקות כיון דלא מעכבין בדיעבד אמרי' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. וא"כ גם בהך דמכירים אתם אותו כיון דאם לא בודקים אותם הי' מהני. ונימא בזה כיון שהגיד. ובאם נימא מ"מ לא הוה בכלל נכון ומבטל לדיני נפשות. דכיון דמכחישין זה את זה אינו נכון ואף דבזה ידעינן דהמעשה היא אמת דהא בבדיקות טעו אינשי. ומשו"ה בעדים המכחישין זא"ז בבדיקות אמרי' דכונסים אותו לכיפה. משום דמ"מ ידעינן דהעדות היא אמת. ועי' מש"ל דעד המוכחש בבדיקות לא נפסל אפי' לעדות. וא"כ ע"כ הא דאין דנין להרוג אותו אם מכחישין זה את זה בבדיקות היא דאין זה נכון. וי"ל דמשו"ה אף אם מכחישים את עצמן ואמרו דלעכו"ם הרג אפ"ה נתבטל העדות משום דאין זה נכון. ממילא הי' מקום לישב דברי רש"י די"ל דס"ל דמשו"ה אם אמרו אח"כ אין אנו יודעין אם לעכו"ם הרג לא נתבטל עדותן דהא גם באמרו אין אנו יודעין שייך ג"כ כיון שהגיד. דכיון דהעידו מתחילה דחייב מיתה ה"ל כאלו אמרו בהדי' דיודעי' דלישראל הרג דבאם לא יודעים בבירור דלישראל הרג והיא אצלם ספק דילמא הי' עכו"ם הא הוא פטור ממיתה. וא"כ באמרם אין אנו יודעים אמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ונכון הוה בזה כיון דאין מכחישין אהדדי חשיב נכון ולזה עדיף איני יודע מבאם מכחישי' זה לזה בהם דבזה ל"ח נכון. ובאיני יודע חשיב נכון. ואמרי' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. דזה דוחק. דממנ"פ אם נימא דבהכחשה נתבטל משום דל"ח נכון. ממילא גם באיני יודע כיון דבזה נפטר ממיתה נימא ג"כ דלא חשיב נכון: והנה במתני' דר"פ ד"מ דנקט אחד ד"מ ואחד דנ"פ בדרישה וחקירה וכו' הרי דנקטו הדרישות קודם החקירות ומשמע מהמתני' דשם דקודם שהי' בודקים אותם בהחקירות הי' בודקים אותם בהדרישות. ובפשטות ניחא ג"כ כיון דהדרישות הם הדברים אשר היא לעיקר העדות. כגון בדנ"פ מכירים אתם אותו התריתם בו. ובד"מ באיזה אופן הי' ההודאה והלואה. וכיון דהם לעיקר העדות הי' בודקים אותם בהם תחילה. ולפמ"ש י"ל יותר דהי' צריכים לבדוק אותם בהם תחילה. כיון דהדרישות אינם מעכבין בדיעבד. משום דאמרי' כיון דאמרו תחילה דהוא חייב מיתה מסתמא יודעים אותו דהי' ישראל וגם הי' התראה וכן בדיני ממונות כיון דהי' מעיד בסתם דזה חייב לזה מנה מסתמא יודעים בבירור דחייב לו. וממילא אם הי' בודקים אותם בהחקירות קודם. אז כיון דלאחר גמר החקירות כבר נגמר העדות. יהי' יכולין הב"ד לדין ע"פ עדותן. ממילא הוה אמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ולא הי' נאמן לסתור עדותו לאחר החקירות ולזה בודקים אותן בדרישות קודם החקירות. ומשו"ה אף דהעידו דזה חייב מיתה מ"מ כיון דקודם גמר החקירות יכולין לחזור כיון דהיא עדות שאאי"ל ממילא דיכולין לחזור ולומר דהי' באופן דאינו מחוייב מיתה ולא ממון ולזה בדיוק נקט הדרישות קודם החקירות. וע' בחידושי הר"ן ד' כ"ט בד"ה ואומרים לו האיך אתה יודע שזה חייב לזה וז"ל לכאורה משמע שכבר העיד העד שזה חייב לזה. ואי הכי קשיא כיון דקימ"ל ד"מ א"צ דו"ח כיון שהעיד שזה חייב לזה מנה מה להם לב"ד לשאול אותם ואיכא למימר דאלו העיד העד פלוני הלוה לזה בפני מנה אין שואלין אותו כלום אבל כלפי שאמר מאמר סתם שזה חייב אפשר שזה העד טעה וסובר וכו' וי"מ שקודם שיאמר העד כלום שואלין אותן האיך הוא יודע וכו' אבל לאחר שאמר יודע אני שחייב כך וכך אין לו עליו כלום שעדות שלימה העיד ודיו עכ"ל. ומעתה לפ"ז באם אומרים אח"כ לעכו"ם הרג בזה יהי' חוזר ומגיד דבזה בודאי ל"ש דטעה והי' סבר דגם בזה חייב מיתה והקו' במ"ע נימא כיון שהגיד ולזה אם הי' בודקים אותם קודם החקירות הי' ניחא. אמנם ממתני' דהי' בודקין מבואר דמתחילה הי' בודקים אותם בשבע החקירות המביאים אותם להזמה. ואח"כ הי' בודקין אותם בהדרישות. וי"ל דהיא מטעם כיון דהשבע חקירות מעכבין אפי' בדיעבד. והדרישות אינם מעכבין בדיעבד. ולזה בדקו אותם בהחקירות קודם הדרישות. ובזה הקו' במ"ע נימא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ובאם נימא כמ"ש דמ"מ בדנ"פ הוא פטור דאף דמן הדין לא יכולין לחזור מ"מ לא הוה נכון והיא כמו דמכחישין זה את זה בבדיקות דנתבטל העדות ג"כ בדנ"פ הי' מקום לישב הא דהמתני' דר"פ אחד ד"מ ור"פ ה"ב סותרים זה את זה. דבמתני' דאחד ד"מ משמע דהי' בודקים בהדרישות. קודם. ובמתני' דה"ב מבואר דהי' בודקין בהחקירות קודם. די"ל דהיכא דנוכל לבדוק בהחקירות קודם ראוי לבדוק בהם קודם כיון דהם מעכבין אפי' בדיעבד. ולזה ראוי להקדים אותם על הדרישות רק היכא דאם נבדוק החקירות קודם לא נוכל לבדוק אותם אח"כ על הדרישות בזה בע"כ צריכים לבדוק אותם בהדרישות קודם. ולזה בדנ"פ דבזה אף אם נבדוק בהחקירות קודם מ"מ נוכל לבדוק אותם אח"כ בהדרישות. ולא יהי' בזה משום חוזר ומגיד. כיון דמ"מ לא יהי' נכון. וכיון שכן בודקים אותם בהחקירות קודם. משא"כ בד"מ דל"ב נכון. ומשו"ה הכחשת בדיקות אינו פוסל בד"מ. וממילא אם נבדוק בהחקירות קודם. לא נוכל לבדוק אותם אח"כ בהדרישות. דאף אם יכחשו נימא בזה כיון שהגיד ולזה. מקדימין הדרישות להחקירות. ולזה מתני' דר"פ אחד ד"מ דקאי על ד"מ מקדימין הדרישות. אבל בר"פ ה"ב דקאי על דנ"פ מקדימין החקירות משום דבזה נוכל לבדוק אותם בדרישות אח"כ. ובזה יהי' ניחא הא דנקט התוספתא קודם שנחקרה עדותן בב"ד יכולין לחזור. ולמה לא נקטו ג"כ הדרישות שהם מאוחרים מהחקירות אבל לפמ"ש ניחא דהתוספתא לא נקט דיני נפשות. דז"ל עדים לטמא ולטהר לרחק ולקרב לאסור ולהתיר לפטור ולחייב עד שלא נחקרה עדותן בב"ד ואמרו מבודין אנו נאמנים עכ"ל ובענינים הללו אם גם במקום דבעי' דו"ח מ"מ לא הוה יותר מד"מ ולא בעינן נכון. וממילא דהדרישות הם קודם החקירות, ועיקר הטעם דיכולים לחזור היא רק משום החקירות דבלא החקירות גם בהדרישות הוה אמרי' כיון שהגיד ולא הי' יכולין לחזור גם בהדרישות וצ"ע:
ואפשר להסביר קצת הא דיכולין לחזור ולומר לעכו"ם הרג. היא דהא בדיקת העדים בדו"ח היא זה לאחר זה ומתחילה בדקו את הראשון ואח"כ בדקו את השני. והעד הראשון בודאי יכול לחזור אף לאחר כל הדו"ח שלו קודם גמר הדו"ח מהעד השני. וממילא אם הראשון חוזר ואומר דלעכו"ם הרג לא אמרי' בזה כיון שהגיד כיון דיכול לחזור קודם הדו"ח מהעד השני. ולזה לאחר החקירות והדרישות דהעד הראשון כיון דהעד השני יודע דנבדוק אותו בכל החקירות והדרישות שבדקו להעד הראשון לא הוה גמר חשיב דלא נגמר העדות עד לאחר גמר כל הדו"ח מהעד הראשון ויכול לחזור בו. אמנם דזה דוחק דמנא ידע העד השני מהחקירות שבדקו להעד הראשון. מ"מ יש להמתיק בזה הא דאמרי' כל המרבה בבדיקות הרי זה משובח. ולכאורה כיון דאם לא בדקו הב"ד אותם כלל בהבדיקות. הי' נתקיים עדותן, והאיך נוכל להוסיף בבדיקות אשר על ידן יתבטל העדות. וגם לא יכול לבטל העדות כיון דכבר נגמר העדות. הגע עצמך עדים שהעידו עדותן בב"ד. וכוונו עדותן בדו"ח וגם בבדיקות. ולאחר חדש יוסיפו הב"ד עליהם על הבדיקות. ולבדוק אותם בדיקות שלא בדקו אותם בראשונה יתבטל העדות דבר זה לא ניתן להאמר. וא"כ מאיזה טעם נחלק בין אם בדקו אותן בבדיקות זמן רב לאחר עדותן או לאחר כ"ד מעדותן. אבל בזה דבשעת העדות כיון דהב"ד בדקו תחילה להעד הראשון בהבדיקות. ולהעד הראשון הי' יכולין להוסיף הרבה בדיקות כיון דלא נגמר עדותן קודם דו"ח מהעד השני ממילא לא נגמר העדות דהעד השני עד לאחר שבדקו אותו בכל הבדיקות שבדקו להעד הראשון:
ועל הקו' הנ"ל מהא דכתובות ד' ל"ג נתרי בהו אח"כ מאי דהוה הוה, ופי' רש"י כיון שהגיד. ותמהו דבאם נימא דבעינן התראה. ובלא התראה לא נוכל לקיים דין הזמה. ממילא כ"ז שלא הי' התראה ל"ח עדות משום דה"ל עדות שאאי"ל. וכיון דלא הוה עדות הי' יכולין להיות חוזר ומגיד כמו קודם דו"ח. אפשר לומר לפמ"ש הקצוה"ח בסי' ל"ח דבעד אחד לענין שבועה לא בעינן עדות שיכול להזימה. ויותר מזה אפי' היכא דהי' מחוייב בממון בעדותו אפ"ה אינו חיייב מכאשר זמם עי"ש ולפ"ז ממילא בע"א הבא לחייב שבועה בודאי לא צריך התראה דלאיזה ענין נתרי בו. וא"כ ממילא גם אם לא נתרי בו מ"מ עדותו קיימת לענין שבועה דלזה ל"צ התראה. וממילא דאמרי' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ואי דל"ח הגדה קודם ההתראה כיון דלא הי' תועלת בעדותו י"ל דהא מ"מ הי' תועלת בעדותו לענין שבועה וכיון דע"כ מוכח דבד"מ דמהני ע"א לענין שבועה עכ"פ לא בעינן התראה לחייב מכאשר זמם. ממילא בכל החיוב מכאשר זמם לא בעינן התראה וי"ל דמ"מ כיון דלענין ממון עדותן בטלה נתבטל ג"כ לענין שבועה משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דהם לא באו רק לחייב ממון. אמנם לפמש"ל זה אינו דהא התוס' כתבו בסוגי' דקו"פ דהא דלא אמרי' לר"י גם בד"מ נמצא קו"פ עדותן בטלה דהא גם בד"מ כתיב ע"פ שנים או שלשה עדים. ותי' דבד"מ גם בשנים לא נתבטל עדותן לגמרי דעדות דע"א קם לשבועה. ובאם נימא דאמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה יהי' קשה דלענין שבועה יתבטל עדותן משום עדות שבטלה מקצתה. דגם ר"י דחולק וס"ל דלא אמרי' בד"מ נמצא קו"פ מ"מ אמרי' עדות שבטלה מקצתה גם לר"י כמבואר בסוגי' דעד זומם. אע"כ דבזה לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה. וי"ל דע"א מסתמא לא בא רק לחייב שבועה רק דמצרפינן. והא דפריך הגמ' ונתרי כו' היינו דנתרי כו' אם יבוא עוד ע"א להצטרף עמו יהי' מחוייב מכאשר זמם. וע"ז כתב רש"י שפיר דאמרי' כיון שהגיד כיון דעכ"פ בלא ההתראה היא תועלת בעדותו לענין שבועה [ולקמן בפ'... בארתי דזה אינו דממנ"פ אם נימא דהיכא דהוה עדות שאאי"ל נתקיים עדותו עכ"פ לענין שבועה יהי' קשה אמאי לא נצרף עדותו גם לענין ממון כמו בעדות מיוחדת דמצרפין אותו אח"כ. אע"כ היכא דבאו לחייב ממון בזה לא נגמר עדותו עד דהיא עדות שאאילה"ז וממילא דיכולין לחזור עיש"ה]:
וכקו' הנ"ל קשה לי על התוס' בסוגי' דקו"פ בד"ה לאסהודי אתיתי דמקשי וז"ל ומ"מ תימא קצת האיך יהי' גם העדים כשרים נאמנים לומר לאסהודי אתינן לבטל העדות ה"ל כחוזר ומגיד כיון שכבר העידו עכ"ל. ובזה נימא ג"כ כיון דקו"פ מבטל העדות אם לאסהודי באים. וממילא דקודם שאמרו הכשרים למיחזי אתי. לא הוה ממשות בהעדות. ולא נגמר העדות רק לאחר שאמרו למיחזי. ממילא לא הוה גמר העדות רק לאחר אמירתם למחזי אתי. ויכולין לבטל גם באמרן לאסהודי. ובאם נימא דקו' התוס' היא היכא דהכשרים העידו תחילה בלא הפסולין. ואח"כ באו גם הפסולין לב"ד להעיד דבזה הא נגמר העדות מיד. כיון דלא הי' צריכים להעד למחזי אם לא יבואו הפסולין אח"כ להעיד בב"ד כלל. וממילא אמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. אמנם דמתי' התוס' דכתבו כיון דבאו לב"ד להעיד עם הכשרים עכשיו נראי' וכו' משמע דבאו בפעם אחת, ואפשר לומר דבס"ד הי' סוברים לתוס' דמסתמא באו לאסהודי בלא הפסולין. והפסולין לא באו רק למחזי כיון דאין תועלת בעדות הפסולין. ממילא אף אם הכשרים לא יאמרו כלום לא לאסהודי ולא למיחזי יתקיים ג"כ עדות הכשרים דאז אמרי' מסתמא הפסולין לא באו רק למחזי כיון דהם פסולין להעיד. וע"ז תמה תוס' שפיר כיון דכבר נגמר העדות אף אם לא אמרו למיחזי נימא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ובזה י"ל הפי' בתי' התוס' דתי' כיון דבאו להעיד עם הכשירים מסתמא באו לאסהודי. וממנ"פ אם נימא דזה היא בירר כיון דבאים להעיד עם הפסולין מסתמא באו לאסהודי יהי' קשה אמאי יהי' נאמנים למיחזי לקיים העדות ולהרוג את הנפש נימא ג"כ כיון שכבר נתבטל העדות משום דמסתמא לאסהודי לא יכולין אח"כ לקיים העדות ג"כ משום כיון שהגיד כמ"ש תוס' פסחים י"ב גם צ"ע דהא אם אחד מהעדים בא לאסהודי עם הפסולין נתבטל עדותן ג"כ ובזה לא יוכל אחד להעיד על חבירו דגם חבירו בא למיחזי דהא הוא לא ידע כוונת חבירו ולא יכול להעיד רק על עצמו דהוא בא למיחזי עם הפסולין. וא"כ אם מסתמא היא לאסהודי לא יהי' נאמן ע"א ואם גם דיש לישב זה. אבל לפמ"ש הדבר נכון ביותר דתי' התוס' היא כיון דבאו להעיד יחד היא ספק השקול ויכול להיות דבאו למיחזי ולכן לא נגמר העדות רק לאחר אמירתן למיחזי. וממילא אם אמרו אח"כ לאסהודי אין בזה משום חוזר ומגיד כיון דעדן לא נגמר העדות עד לאחר אמירתן למיחזי:
ויש להביא עוד ראי' מהא דסוף יבמות במעשה דר"ט דא"ל לא כך אמרתם לי יוחנן בן יונתן דמכפר שיחייא ארי' וכו' ודקדק בו שנים ושלשה פעמים וכיון את דבריו. ומזה דייק הגמ' דר"ט ס"ל דבודקים עידי נשים בדו"ח. ומבואר מזה דיכול להיות חוזר ומגיד להיפך מדבריו. דהא התם אמר לו מתחילה דשמו הי' כך. ולזה אף אם יהי' חוזר ויאמר דארי' היא על שם מקומו נימא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ויותר מזה דנראה דהתם היא מהבדיקות. כיון דאף אם לא הי' מעידים רק שמו ושם אביו ושם עירו הי' מהני ג"כ. ואף אם זה היא מהחקירות מ"מ הא כבר כיון עדותו. ונימא כיון שהגיד מבואר דיכול להיות חוזר ומגיד דכל זמן שלא יצא מהב"ד לא נגמר עדותו ויכול לבטל את העדות. ומשו"ה ניחא דגם בהך התריתם אותו. או למי הרג. אף אם הוא אומר אח"כ איני יודע אם הי' התראה או אם הרג לישראל דבזה מבטל עדותו אשר העיד מתחילה דהי' חייב מיתה אפ"ה אין בזה משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד דכיון דעדיין לא נגמר עדותו בב"ד יכול להיות חוזר ומגיד. ובזה צל"ע על הנתיבות שכ' בס"ק ב' בהא דהביא מעשה בענין קידושין וכתב דאם הי' מעידין תחילה על יום החדש ואח"כ מכחישין אותו ביום השוק אמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד דדוקא בהשבע חקירות שהם מה"ת בזה בעינן שלא יכחישו זה את זה כמ"ש תוס' משא"כ בשאר דברים אמרי' כיון שהגיד עי"ש ולפמ"ש מוכח דכל היכא דלא גמר עדותן כבר יכולין להיות חוזר ומגיד. וכן נראה מסברא מהא דמרבין עליהם בדיקות. כמבואר במשנה דכל המרבה בבדיקות הוא משובח. ובאם נימא דמיד לאחר החקירות נגמר העדות קשה להבין אם לא הי' הב"ד בודקים אותן יותר הי' מתקיים העדות ובאם נימא דמיד לאחר החקירות נגמר העדות ולא יכולין להיות חוזר ומגיד. דילמא בכונה לא מכוונים אח"כ הבדיקות למען יתבטל העדות. מזה נראה דכל זמן שלא נגמר העדות יכולין להיות חוזר ומגיד לבטל העדות. ומזה היא ג"כ ראי' כיון דאם לא היינו שואלין אותם מכירים אתם אותו הי' נתקיים העדות. וכיון דבודקים אותם וחזרו נתבטל העדות:
ולפ"ז לדברי הר"ן והרז"ה הנך שלשה דרישות הנזכרים במשנה והם מכירים אתם אותו התריתם בו את מי עבד ובמה עבד, מחולקים הם בדין דמכירים אתם אותו ובהתריתם בו. אם אמרו אח"כ איני יודע נתבטל ג"כ עדותן כמ"ש כיון דהם מעיקר העדות שבאם לא ידעו שהרג ישראל או אם הי' התראה ממילא הוא פטור ממיתה. משא"כ בהך דאת מי עבד ובמה עבד אם אמרו אין אנו יודעין לא נתבטל העדות כיון דאין זה מעיקר העדות ולא נתבטל באיני יודע. רק אם מכחישין זה את זה נתבטל כמו הכחשת בדיקות. וכמבואר בהדי' בחידושי הר"ן עי"ש. [ועי' מ"ש בראב"ן הנ"ל] וגם בדברי רש"י י"ל דודאי גם רש"י ס"ל ג"כ דאם אמרו אח"כ איני יודע על מכירים אתם אותו התריתם בו דודאי נתבטל עדותן כיון דלפי דבריהם השתא פטור הוא ממיתה אין בזה משום חוזר ומגיד כמ"ש. רק דכוונת רש"י היא במ"ש וזו אינו מן החקירות של הזמה אלא כל שאר בדיקות אינו אלא להכחיש שמא לא יאמר כדברי חבירו ותתבטל עדותן לאו דכונתו דאם יאמר איני יודע נתקיים עדותן. רק כונתו דהשבע חקירות המביא אותם לידי הזמה הא דבודקים את העדים בהו לאו משום דמהדרינן לבטל העדות משום ושפטו העדה והצילו העדה. ומשו"ה בדקינן להו בהא לטרוף את דעתם למען יתבטל העדות. רק אפי' אם לא הוה מהדרינן לבטל העדות הי' בודקין להו ג"כ בהשבע חקירות הללו למען יהי' עדות שאתה יכול להזימה דבאם לא יבדקו אותם בהו לא יפול הזמה עליהם. משא"כ איי חקירות הנאמר במתני' נוסף על השבע חקירות הללו. הם לא צריכים לגוף העדות, כיון שהעדות הי' מתקיים גם בלא החקירות הללו. וכמ"ש הר"ד דגם בהחקירה דמכירים אתם אותו התריתם בו. אם לא בדקו אותם בהו כלל הי' מתקיים ג"כ העדות והוה אמרי' כיון דהעידו דחייב מיתה מסתמא הרג לישראל וגם הי' התראה. ורק במה דבדקינן להו בהך היא למען נהדר לבטל העדות. ועושים כן משום ושפטו העדה ומהדרינן לבטל העדות ומשו"ה רמינן בהו בדיקות למען יכחישו זה את זה. אבל גם רש"י מודה דאם אמרי איני יודע דנתבטל עדותן. רק כונתם דמשו"ה לא צריכים לבדוק אותם דאמרי' מסתמא ידעו דלישראל הרג והי' התראה. רק דעיקר הבדיקה היא למען נבטל העדות אם יכחישו זה את זה. וי"ל בהא דכתב רש"י ותתבטל עדותן והוא והם פטורים דאין זה ענין לכאן. וי"ל דהיא ליתן טעם כיון דהוא והם פטורים ולזה מהדרינן לבטל העדות כיון דלא איכפת להו להעדים ע"י זה שיתבטל העדות דגם הם יהי' פטורים ומשו"ה מהדרינן לבטל את העדות משא"כ אם העדים הי' חייבים אם יכחישו זה את זה לא הוה מהדרינן כלל לבטל העדות להציל אותו כיון דע"י זה יתחייבו העדים. ומה"ת נהדר לזכות הנידון נהדר להציל העדים. אבל כיון דשניהם פטורין לזה מהדרינן לבטל העדות ועימש"ל בפ'... דהא דמהדרינן לבטל את העדות היא דוקא בדיני נפשות. אבל בד"מ לא מהדרינן לבטל העדות כלל וכמ"ש הנתיבות ס"ק ה' משום דבד"מ התובע והנתבע שווין. ומה"ת לחוש שיתבטל העדות נהדר לקיום העדות עי"ש ויש קצת ראי' מדברי רש"י דמשמע מדבריו דבאם הי' העדים חייבי' לא הוה מהדרינן לבטל העדות כיון דמה שהיא זכות להנידון היא חוב לגבי העדים כ"כ בד"מ אמרי' דל"ש ושפטו העדה בזה דמה"ת ניחוש לזכות התובע ולחוב להנתבע או להיפך. וי"ל דמשו"ה בד"מ אמרי' דמהדרינן לקיום העדות ולישב דברי העדים למען לא יהי' מוכחשים דהיא משום דבזה ראוי לחוס יותר על העדים כדי שלא יפסלו לעדות ולהעדים אית להו חזקת כשרות ועימש"ל:
אמנם אם נימא כן יש לעיין הא דבודקים את העדים גם בדיני ממונות בדו"ח וכמבואר במתני' דאחד ד"מ ואחד דיני נפשות בדו"ח. כיון דהדרישות לא באו רק לבטל את העדו' כמ"ש רש"י וכיון דבד"מ לא מהדרינן לבטל את העדות לאיזה ענין נבדוק אותם בהדרישות. בשלמא בהשבע חקירות המביאים אותם לידי הזמה. מההכרח לבדוק אותם גם בד"מ לען יהי' עדות שאתה יכול להזימה דבלא"ה ל"ח עדות גם בד"מ. משא"כ הדרישות דהיא למען נהדר לבטל את העדות. לאיזה ענין נבדוק את זה בד"מ. ולזה י"ל דהבדיקות דהם לגוף העדות והם הדרישות ובד"מ הם האיך אתם ידעתם שזה חייב לזה בפשיטות החיוב הוא לבדוק את העדים מטעם דאולי אומרים בדדמי שהעדים טועים וסוברי דבאופן זה הוא חייב לו וכמ"ש הר"ן הנ"ל ולזה צריכים לבדוק אותם בהדרישות דהם לעיקר העדות מאיזה ענין נצמח העדות ולא משום למען יכחישו זה את זה. ולפ"ז צע"ק על רש"י במה דכתב על החקירה דמכירים אתם אותו דבדקינן להו בזה למען יכחישו זא"ז והא בל"ז נימא דבהחקירות שהם לעיקר העדות והם הדרישות בלא"ה בודקים אותם למען יבורר אם אינם מוטעים בהעדות כמו בד"מ דבודקי' אותם בהדרישות דזה אינו רק למען נעמוד על הבירור דאינם אומרים בדדמי ואינם מוטעי' בזה. ואם גם דבדנ"פ לא בעינן טעם זה דהא גם בבדיקות בודקי' אותם והיא רק למען יתבטל העדות אפ"ה נימא דהדרישות היא למען יתברר שהעדים אינם מוטעים וצע"ק על רש"י וי"ל:
והנה הא דבודקים את העדים בדיני נפשות בבדיקות זה היא בודאי משום ושפטו העדה למען נבטל את העדות ומשו"ה י"ל דאין בודקים בד"מ את העדים בבדיקות גם מה"ת. וכמבואר במתני', דאחד ד"מ ואחד דיני נפשות בדו"ח שנאמר משפט אחד. הרי דלא בדקו אותם אף מה"ת רק בדרישות וחקירות ולא בבדיקות. היא ג"כ מטעם זה דהחקירות בודקי' אותם למען יהי' עדות שיכול להזימה. ובדרישות בודקי' אותם למען לא יהי' מוטעי' בדבר. אבל הבדיקות דלא באים רק למען נהדר לבטל את העדות, וזה היא דוקא בדנ"פ משום ושפטו העדה והצילו. משא"כ בד"מ ל"ש זה. ובזה ניחא לי הא דקשה לי על התוס' ריש סנהדרין ריש ד' ב' דתמהו על ר"ח דאמר דבר תורה אחד ד"מ ואחד דנ"פ בדו"ח שנאמר משפט אחד יהי' לכם. ותמהו ת"ל דהחקירות נאמרו גם בד"מ בעדים זוממין דקאי גם בד"מ והקשיתי דילמא בעי' משפט אחד על הדרישות דלא נאמר בעדים זוממין ועימש"ל בפ'... אבל בזה ניחא דהדרישות גם בדנ"פ לא נאמר דהקרא דנכון היא על הבדיקות. רק דהדרישות היא למען לא יאמרו העדים בדדמי ולא יהיו מוטעים. ומצד הסברא בעי' זה גם בד"מ מטעם זה שלא יהי' העדים מוטעים בדבר. ויותר מזה נראה לענ"ד. דגם בעדות אשה אף לר"ש דס"ל בסוף יבמות דבודקים אותם בדרישה וחקירה היא דוקא בדרישות וחקירות. והיא מטעם זה למען יהי' עדות שיכול להזימה. ולמען לא יהי' מוטעים. אבל בדיקות גם לר"ט לא בדקינן להו דמה"ת נהדר בעדים הבאים להתיר אותה להנשא לבטל העדות. אם גם דהיא כמו דיני נפשות במה דמתירים דבר ערוה אפ"ה לא שייך בזה ושפטו העדה והצילו. ומשו"ה לא נקט שם רק דבודקי' אותם לר"ט בדו"ח ולא בבדיקות. והא דבדק ר"ט בהמעשה דיוחנן בן יהונתן זה הי' ג"כ למען יבורר אם אינו אומר כן ע"פ אומדנא. אבל להרבות עליהם בדיקות למען נהדר לבטל העדות זה לא אמרי' כיון דל"ש ושפטו העדה והצילו:
ויש לעיין קצת בעדים הבאים לאסור אשה על בעלה אי אמרי' גם בזה אין בודקים את העדים בבדיקות כיון דבזה ל"ש ג"כ ושפטו העדה והצילו היכא דלא מחייבין אותה מיתה בעדותן כגון היכא דלא הי' התראה. או אם נימא כיון דבאים להרשיע אותה ולאסרה על בעלה מהדרינן ג"כ לבטל את העדות, ובש"ע סי' ט"ו פסקינן דעידי זנות בודקים אותם בדו"ח. והיא משום דזנות היא בכלל דיני נפשות ואינו כד"מ כמבואר שם ואמאי לא נקט ג"כ דבודקים אותם בבדיקות. ולכאורה יהי' מזה ראי' קצת דאפי' בעידי זנות לא בודקים אותם בבדיקות דאם גם דהיא כמו דיני נפשות והיא לאסרה על בעלה אפ"ה לא אמרי' בזה והצילו העדה דנהי' מהדרינן לבטל העדות וא"כ מכ"ש עדות נשים דלא בודקי' אותם בבדיקות אף מדין תורה. אם לא דנימא דעדות אשה הבאים להתיר חמור כיון דבזה הם מעידים להתיר דבר ערוה דהיא חמור כמו דיני נפשות רק עידי זנות היכא דלא באים להעיד לענין מיתה רק לאסרה על בעלה זה לא חשיב כדיני נפשות כיון דלא באים להתיר. והא דבעי' בהו דו"ח היא משום דהוה כמו גזילות וחבלות כמ"ש תוס' סנהדרין בסוגי' דחוששין ללעז. והפי' כיון דהיא לא שכיח העמידו על דין תורה ה"ה בזה, והנה התוס' בסוגי' דשם הביאו ראי' מר"ת דפי' דעידי הבעל לא כוונו עדותן בדו"ח דלאסור אשה על בעלה בעי' דו"ח עיי"ש. ותמהו דגם בד"מ היכא דמכחישין זה את זה בחקירות נתבטל ג"כ עדותם. ואמרתי דראית התוס' היא מאידך אמוראי דפי' דאיירי דלא הי' התראה לענין מיתה לרבנן. ובזה כיון דלא בעינן דו"ח מה"ת בדקו הב"ד אותם בדו"ח הא כל מקום דלא בעינן דו"ח אסור לחקור ולדרוש. ומזה הוכרחו דגם עידי זנות בעי' דו"ח. ועי' שם במרש"ל במה שפי' בתי' הגמ' דאיירי בהוכחשו בבדיקות. ופי' דברי תוס' דאיירי דהי' שני כיתי עדים המכחישין זה את זה בבדיקות ולא הי' התראה כלל עיי"ש ולפ"ז יש לעיין כיון דלא הי' התראה כלל אמאי בדקו הב"ד אותם בבדיקות כיון דאם גם דעידי זנות בעי' דו"ח מ"מ לא בדקינן אותם בבדיקות וי"ל:
והא דלא גמרי' ד"מ מדנ"פ ממשפט אחד יהי' לכם גם לענין בדיקות דבעי' לכתחילה ג"כ גם בד"מ כתב הנוב"י בסי' ע"ב דלא גמרי' רק אותם דהם מעכבין בדיעבד. משא"כ הבדיקו' דגם בדיני נפשות לא מעכבין בדיעבד לא גמרי' ממשפט אחד. ודעתו דגם מן התורה בד"מ אם העדים הכחישו זה את זה בבדיקות נתקיים ג"כ עדותן אף מה"ת עיי"ש. ולענ"ד דזה אינו דודאי אם העדים הכחישו זה את זה בבדיקות נתבטל עדותן ג"כ אף בד"מ רק דלכתחילה אין לבודקם בד"מ בבדיקות משום דבזה לא מהדרינן לבטל העדות משא"כ אם בדקו הב"ד אותם והכחישו זה את זה נתבטל עדותן ג"כ אף בד"מ. וראי' לזה דאם נימא דבדיני ממונות עדות המוכחשת בבדיקות כשר מה"ת וא"כ הא דקימ"ל דאין בודקים עדות נשים בדו"ח משום דהחכמים עקרו מהם כמו בד"מ. וכתבו דמשו"ה בעדות אשה אם מכחישין זה את זה בבדיקות לא נתבטל העדות ג"כ משום דהיא כמו ד"מ כמ"ש כל הראשונים. ולדברי הנוב"י צ"ע דהא גם בד"מ קימ"ל דעדות המכחשת זה את זה בחקירות פסול ג"כ בדיני ממונות וע"כ משום היכא דמכחישין זה את זה בחקירות הניחו על דין תורה ולפ"ז האיך נוכל לדמות הכחשת בדיקות דעדות אשה להכחשת בדיקות לדיני ממונות. בשלמא בד"מ אם גם דהיכא דמכחישין זא"ז דאז הניחו על דין תורה מ"מ הא הכחשת בדיקות אינו פוסל בד"מ מה"ת משא"כ בעדות אשה כיון דמה"ת פוסל הכחשת בדיקות והיכא דמכחישין זא"ז דבזה הניחו על דין תורה יהי' נתבטל בעדות אשה. דבשלמא הא דעקרו הדו"ח מעדות אשה דהוא דומה לד"מ היא לענין שלא נבדוק אותם כלל בדו"ח דבזה כיון דבד"מ בעי' ג"כ מה"ת דו"ח רק דהם עקרוה כ"כ עקרוה ג"כ מעדות אשה. אבל היכא דמכחישין זא"ז דבזה לא עקרוה גם בד"מ מדין תורה כמו כן י"ל דלא עקרוה מעדות אשה. אע"כ דגם בד"מ מדין תורה אם הכחישו זה את זה פוסל גם בדיני ממונות. וזה נלמד ממשפט אחד יהי' לכם כמו דהכחשת בדיקות פוסל בדנ"פ כמו כן בד"מ רק לכתחילה לא צריך לבדוק אותם בהם כי בזה לא מהדרינן לבטל העדות. ומשו"ה כמו דבד"מ הכחשת בדיקות אינו פוסל לאחר דעקרו הדו"ח מד"מ כמו כן אינו פוסל בעדות אשה. גם במ"ש הנוב"י דמשו"ה לא גמרי' מדנ"פ רק החקירות דהם מעכבין בדיעבד. לפמש"ל דגם הדרישות אינם מעכבין בדיעבד בדנ"פ ובאם לא בדקו הב"ד את העדים בהדרישות כלל רק בהשבע חקירות המביא אותם לידי הזמה מהני ג"כ עדותן דאמרי' כיון דהעידו דהוא חייב מיתה מסתמא הי' באופן שהוא חייב מיתה מדין תורה. ולפ"ז גם בד"מ לא נבדוק אותם בהדרישות כלל. ולא נלמד גם את הדרישות ממשפט אחד כיון דהם אינם מעכבין ג"כ בדיעבד. ויש להוסיף עוד דל"ל דהדרישות בעינן משום דיבורר דלא הוה מוטעים בעדות וכמש"ל דזה אינו דהא כבר כתבתי דאמאי יהי' נאמנים בהדרישות לומר דהי' באופן שיתבטל העדות נימא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד דכיון דהעידו מסתמא דזה חייב מיתה או דחייב לזה ממון אמאי יהי' יכולין אח"כ לחזור ולומר דהי' באופן דפטור ממיתה ומממון. וע"כ דהיא מטעם כיון דהכחשת בדיקות מבטל העדות מה"ת. וא"כ כל זמן שלא נגמר העדות בב"ד ולא גמרו את הגדתן לבדוק אותם עוד לא נגמר העדות עדיין כיון דיכול להיות דיכחישו זה את זה בבדיקות. וכיון דלא נגמר העדות עדיין. משו"ה יכולין עוד לחזור ולהגיד כיון דלא נגמר עדיין עדותן. משא"כ אי הוה אמרי' דמיד לאחר החקירות נגמר העדות. ואף אם יהי' מכחישין זא"ז בבדיקות מ"מ לא יתבטל עדותן. ממילא הוה נגמר עדותן לגמרי. ולא יכולין אף לחזור בהדרישות ולומר דבר לבטל העדות כיון דכבר נגמר העדות אמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ובזה ניחא מה שדקדקתי לעיל על פי' רש"י דכתב דהא דבדקו אותם בהדרישות היא שלא יהי' מכחישין זה את זה. והקשיתי בל"ז נימא דבדקינן אותם למען לא יהי' מוטעים כמו בד"מ דבדקינן אותם באיזה אופן חייב לו אבל בזה ניחא דהא בהא תליא דאם במכחישין זה את זה בבדיקות נתבטל עדותן ממילא נוכל לבדוק אותם בהדרישות למען נעמוד על הבירור אם אינם מוטעים בדבר. ובאם לדבריהם הם מוטעים יכולים לחזור משא"כ אי הוה הדין דגם אי יכחישו זה את זה לא יתבטל עדותן ג"כ ממילא גם אם יהי' אומרים על הדרישות דבר לבטל העדות יהי' נימא בזה כיון שהגיד. ולפ"ז לא הי' יכול לפרש דמשו"ה בודקים בהדרישות למען לא יהי' מוטעים דהיא גופו קשיא נימא כיון שהגיד. ולא יכולין לומר דבר לבטל את העדות. ולזה פי' דהבדיקות הם אם יכחישו זה את זה יתבטל העדות וכיון שכן ממילא די"ל דהבדיקות הם לגוף העדות דילמא הם אומרים ע"פ אומדנא ויכול להיות חוזר ומגיד. וממילא גם אם אמרו אח"כ איני יודע על הדרישות שהם לגוף העדות. ושע"י זה נפטר ממיתה. אפ"ה אין בזה משום חוזר ומגיד כיון דעדן לא נגמר העדות. וניחא ג"כ. הא דלא פי' רש"י דאיני יודע בהך דמכירים אתם אותו מבטל ג"כ העדות. דבאמת היא כן. רק דכל זה היא מטעם דהכחשת בדיקות מבטל העדות, ולכן אין בזה משום חוזר ומגיד. ומעתה ממילא אם נימא דבד"מ אינו פוסל הכחשת בדיקות ממילא גם בדרישות אם מכחישין זה את זה או אמרו איני יודע כיון דע"י זה נתבטל עדותן מה שהעידו מקודם נימא בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד [ועימש"ל בפ'... בטעם הא דהכחשת חקירות פוסל בד"מ גם לאחר דעקרו הדו"ח מד"מ] אע"כ דגם בד"מ הכחשת בדיקות פוסל אף מה"ת רק דלכתחילה אין בודקין בד"מ בבדיקות כי בזה לא מהדרינן לבטל העדות. משא"כ אם בדקו והכחישו זה את זה פוסל גם בד"מ רק לאחר דעקרו הדו"ח אף דלדעת הרמב"ם הכחשת חקירות פוסל מ"מ הכחשת בדיקות אינו פוסל:
ועי' מש"ל בפ'... בישוב דברי הרז"ה הנ"ל דס"ל בעדים שאמרו אמש לא צריכים לבדוק אותם בדו"ח. ותמהו דהא מבואר בגמ' דגם באמש בודקים אבל בזה י"ל דבגמ' אינו אלא דרמי' עלייהו והיא כמו בדיקות למען נבטל העדות אם יכחישו זה את זה. והיא דוקא בדנ"פ משא"כ בד"מ לא בדקינן רק בהשבע חקירות המביאים אותם לידי הזמה. והדרישות שהם לגוף העדות למען לא יהי' מוטעים. אבל יותר מזה לא מחמרי' לבדוק אותם ולכן אם אמרו אמש דבזה לא צריך לבדוק אותם משום עדות שיכול להזימה לא בדקינן להו תו יותר בהשבע חקירות. ועיקר דברי הרז"ה היא דבד"מ לא בדקינן להו כלל באמרו אמש כיון דבזה הם כמו הבדיקות. וכמו דלא בדקינן בד"מ בבדיקות כ"כ לא בדקינן בזה [ויש להאריך בדיני קנסות אי בדקינן להו בבדיקות. לפמש"ל בעדי' זוממין הבאים להזים את הראשונים ה"ל כאלו אומרים אמש כיון דהם אמרו דהי' באותו יום שהם מעידים עמהם ובל"ז לרבא דס"ל דבעדים זוממין לא בעינן עדות שיכול להזימה. וא"כ לאיזה ענין בודקים את העדים זוממים בדו"ח בד"מ הא בזה החקירות הם כמו הבדיקות. ואי כיון דהיא קנס בדקינן גם בבדיקות זה, לא משמע בר"פ אחד ד"מ דמוקמינן המתני' בדיני קנסות. ואפ"ה לא בדקינן להו בבדיקות. וא"ל דבעדים זוממין דעיקר עדותן היא דבאותו שעה הי' עמהם החקירות היא כמו הדרישות בכל עדות ובדקינן להו אם אינו אומרים עמנו הייתם בשעה פלוני בדדמי כיון דזה היא עיקר עדותן וצ"ע]:
והנה הנוב"י הביא ראי' דהכחשת בדיקות אינו פוסל בד"מ מדאורייתא מהא דכתב הרמב"ם בפ"ב מהל' עדות הל' ג' דמבואר שם דהכחשת בדיקות אינו פוסל בד"מ ולא התנה גם בזה דבעדות קנסות ודין מרומה פוסל. מזה מוכח דהבדיקות אינם פוסלין מה"ת בעדות נפשות. אמנם אין זה ראי' מוכרעת די"ל דהיא כמ"ש קודם דלא עקרו הדו"ח וממילא דהכחשת בדיקו' פוסל וכדמשמע פשטא דלישנא דפי' המשניות ר"פ אחד ד"מ שהביא הנוב"י שם דמבואר מדבריו דבאמת הכחשת בדיקות פוסלין בדין מרומה עיי"ש. וקצת יש להביא ראי' מהא דגבי מרדעת אם מכחישין זה את זה כמה היתה גבוה עדותן בטלה, ולשיטת הסוברים דלא כהרמב"ם דס"ל דמה שהיא לגוף העדות ה"ל כחקירות רק דסוברים דחקירות היא רק שבע. וכל מה שאינו לעיקר העדות ה"ל מן הבדיקות. וגם לפמ"ש ברמב"ם דאף דבר שהיא לגוף העדות לא הוה כחקירות רק אם נפ"מ קצת בזה בעדותן וצריכים לדקדק ע"ז. משא"כ בלא זה ה"ל כבדיקות ואף דבר שהיא בגוף העדות. כגון מנה שחור ומנה לבן אף דהיא דבר שהיא בגוף העדות מ"מ ה"ל כבדיקות. וכמו כן כתבו בעדות אשה לענין מת ונהרג כיון דלא נפ"מ בזה לגוף העדות חשיב כבדיקות. וא"כ ממילא גם בזה כמה היתה גבוה חשיב ג"כ כבדיקות ואמאי יתבטל העדות בזה דבר תורה הא הכחשת בדיקו' לדברי הנוב"י אינו פוסל רק בדיני נפשות משום דל"ח נכון. משא"כ בשאר העדות כגון בדיני קנסות אינו פוסל ועדות החדש לא הוה בכלל עדות נפשות. מזה נראה כמ"ש דבכל עדות פוסל מה"ת הכחשת בדיקות. רק בד"מ עקרוה ואינו פוסל הכחשת בדיקות ובעדות החדש כיון דתיקנו לבדוק אותם בבדיקות נתבטל העדות בהכחשת הבדיקות. וי"ל דגם מה"ת אם בדקו אותם בבדיקות והוכחשו זא"ז נתבטל עדותן:
ויש לעיין בהבדיקות דב"ז דבדק אותם בעוקצי תאנים אם גם דאנן קימ"ל כב"ז. ובדיני נפשות נתבטל העדות גם באותן בדיקות. מ"מ הא מבואר בגמ' דסנהדרין פ"א ע"ב דאם העדות הוכחשו את עצמם בהבדיקות דבן זכאי הי' כונסים אותו לכיפה ופי' רש"י דבדיקות יתירה היא. ונהי דב"ז פטר לי' בההיא הכחשה מקטלא ומיהו עידי אמת היא ועייל לכיפה עכ"ל וי"ל דבאותן בדיקות לא נתבטל העדות בדיני ממונות. כיון דמ"מ ידעינן דעדות אמת היא. ולא נתבטל העדות בד"מ מכח הכחשת בדיקות רק בשאר הכחשות כגון מנה לבן ושחור. ויהי' נפ"מ בזה גם בזה"ז דעקרו רבנן הדו"ח. ואין הכחשה בבדיקות פוסל כלל. מ"מ בדין מרומה דהניחו על דין תורה. וכנראה מפי' המשניות פוסל בדין מרומה גם הכחשת בדיקות כאשר היא מדין תורה ולזה י"ל דהיכא דהוכחשו זה את זה בבדיקות דבן זכאי בזה לא נתבטל גם בדין מרומה. כיון דמ"מ ידעינן דהעדות היא אמת. ואף דאין זה ברור דבדין מרומה פוסל הכחשת בדיקות לשיטת הריב"ש דקימ"ל כותי' דגם בדין מרומה עקרו הדו"ח שלא יהי' כנפשות. ועימש"ל בפ'... מ"מ נפ"מ בעידי זנות. דבזה לא עקרו הדו"ח והניחו על דין תורה אם גם הבדיקות דב"ז פוסל בעידי זנות. וכן בענין קנס לענין תפיסה דנפ"מ בזמן הזה אם הבדיקות דב"ז פוסל בדיני קנסות:
והנה בדנ"פ אם העידו העדים בניסן והב"ד חקרו אותם בהחקירות בתשרי והוכחשו עצמם בהחקירות בודאי נתבטל עדותן למפרע ועי' בנתיבות ר"ס ל'. אמנם נ"ל דזה היא דוקא בהחקירות משא"כ אם דרשו וחקרו אותם בניסן כראוי וכוונו עדותן בדו"ח. ובתשרי הוסיפו לבדוק אותם בבדיקות והוכחשו בבדיקות בזה לא נתבטל עדותן למפרע כיון דכבר נגמר עדותן לא יכולין להוסיף דבר שיתבטל העדות, ודוקא בהחקירות דהם מעכבין בדיעבד. בזה אמרי' כיון דלא נגמר עדותן עדיין עד לאחר החקירות ממילא דנתבטל משא"כ בהבדיקות דאינם מעכבין בדיעבד אמרי' דוקא באותו מעמד שהם מעידין כיון דאז עדיין לא נגמר עדותן רק לאחר גמר כל הדו"ח וגם הבדיקות. ולזה נתבטל העדות גם בהכחשת בדיקות. משא"כ אם כבר נגמר העדות לגמרי, ואח"כ מכחישין זה את זה בבדיקות לא נתבטל עדותן למפרע. ומזה הטעם נ"ל הא דלא נתבטל עדות בד"מ בהכחשת בדיקות דהיא מטעם זה דדוקא בהחקירות כיון דהם מעכבין בדיעבד מה"ת. בזה י"ל דהיכא דבדקו אותם בהחקירות והכחישו זה את זה הניחו על דין תורה שיתבטל עדותן בהכחשת חקירות. משא"כ אם מכחישין זה את זה בבדיקות ל"ש לומר דיתבטל עדותן גם בד"מ כיון דבזה הניחו על דין תורה. דגם מדין תורה אם כבר נגמר העדות ונסתלקו העדים מעדות זה ולאחר זמן מכחישין זה את זה בבדיקות לא נתבטל ג"כ העדות למפרע. ותו ל"ש דהניחו על דין תורה דגם מדין תורה היכא דלא בדקו אותם הב"ד בהבדיקות לא נתבטל העדות אח"כ משום הכחשת בדיקות רק כל זמן שהעדים לפנינו בזה אמרי' כיון דצריכים לבדוק אותם עכ"פ לכתחילה בבדיקות לא נגמר העדות רק לאחר הבדיקות. משא"כ עכשיו דעקרי הדו"ח ונגמר כבר עדותן לא נתבטל תו עדותן אף בהכחשת בדיקות מן התורה. ודוקא בחקירות דמעכבי' בדיעבד אמרי' דהניחו על דין תורה ולא היכא דהוכחשו זה את זה בבדיקות ועימש"ל: