אור ברסלב
משכן העדות ספר משכן העדות שער ג פרק ב

משכן העדות· רבי יעקב שמחה רפיש

ספר משכן העדות שער ג פרק ב

ספר משכן העדות שער ג פרק א

בפ' זה יבואר דבכל מקום צריכים לבדוק את העדים בכל שבע חקירות אף אם אמרו אמש נעשה העדות. ודין אינו יודע בחקירות בעדות שאמרו אמש: בחידושי הר"ן הובא דברי הרז"ה וז"ל כתב הר"ז הלוי ז"ל כל הני שבע חקירות עבדי כשבאים לבדוק כל אחד ואחד מן העדים קודם שיתחיל לדבר כדי להחמיר עליו העדו' כרשב"א וכדאיתא בגמ'. ומ"מ אם התחיל עדותו לומר בשנה זו או אישתקד אין צריך לפרש באיזה שנה בשבוע ובאיזה שבוע כיון דאמר שנה זו הרי פי' באיזה שנה ואע"פ שאינו יודע שנה זו כמה היא בשבוע מה בכך ולמה תפסל עדותו בשביל כך. וכן אם אמר בחודש זה וכו' וכן אם אמר אתמול אבל איני יודע כמה ימים עברו מן החדש אין עדותו נפסלת משום כך ואין צריך לפרש יותר אלא באיזה שעה ובאיזה מקום וכו' ונראה שאם אמר זכור אני בכמה בחדש אבל איני זכור באיזה יום בשבת אין עדותו נפסלת בכך וכו' כשאומר כמה ימים בחדש יכולים אנו לחשוב באיזה יום בשבת. עכ"ד ז"ל והן נראין מסברא מכרעת אבל מפשטא דגמ' לא משמע הכי דאמרי' בגמ' אמר להם ר"י לחכמים לדבריכם מי שבא ואמר אמש הרגו אומרים לו באיזה שבוע וכו' אלא אע"ג דלא צריך רמינן עלי' כרשב"א. ומשמע לעיכובא בעינן הני שבעה חקירות כיון דילפינן להו מקראי ומשמע נמי דאע"ג דאמרו העדים אמש הרגו צריכים הם להשיב על השבע חקירות ואם הוכחשו בחקירות הקודמין ואפי' אם אמרו אין אנו יודעין עדותן בטילה וכן דעת הר' דוד ז"ל וכן דעת הרמב"ם ז"ל עכ"ל הר"ן והנוב"י כתב שם לישב שיטת הרז"ה כנ"ל בסברתו דודאי השבע חקירות דמבלעדי דבעינן עדות שיכול להזימה צריכים לבדוק אותן ג"כ כמו הבדיקות. רק באמרן אינו יודע בחקירות הללו נתבטל העדות משום דה"ל עדות שאאי"ל. דבלא עדות שאאי"ל הי' מתקיים העדות בחקירות הללו אם אינם מכחישין זה את זה ואמרו איני יודע. ולכן באמרו אמש הרגו בזה לא בעינן החקירות הללו משום עדות שיכול להזימה כיון דבאמש הרגו יכולין ג"כ להזימן. רק דצריכים לבדוק אותן דילמא יכחישו זה את זה. ובאופן זה ודאי נתבטל עדותן אף באמש הרגו. רק היכא דאמרו על החקירות איני יודע לא נתבטל העדות. כיון דבאמש הרגו החקירות אינם מטעם שיהי' עדות שיכול להזימה עכ"ד עיי"ש וכן נראה מהא דס"ל להרז"ה דבהחקירה דאיזה יום אם אומר אינו יודע לא נתבטל ג"כ עדותו. והיא ג"כ מטעם זה דהחקירה דאיזה יום אינו מטעם דבעינן עדות שיכול להזימה כיון דבל"ז נוכל לחשוב איזה יום בשבוע הי'. ולזה הא דהוצרך הכתוב החקירה דאיזה יום היא רק דילמא יכחיש את עצמו משא"כ אם אומר איני יודע בהחקירה דאיזה יום לא נתבטל עדותו:

ולפמ"ש בפ' הקודם דלא כדברי הנוב"י רק בד"מ דהכחשה בבדיקות כשר ע"כ צ"ל דהשבע חקירות הללו היא משום שיהי' עדות שיכול להזימה דאל"כ לאיזה ענין בודקים אותן בהנך חקירות. הא גם אם יכחישו זה את זה. הא עדות המכחשת בבדיקות כשר בד"מ. ולפ"ז אם נימא כן י"ל דלשיטת הרז"ה באמת בד"מ אם העדים אמרו אמש נעשה המעשה לא צריך לבדוק אותם בהחקירות. דכיון דבזה החקירות הם כמו הבדיקות ועדות המוכחשת בבדיקות כשר בד"מ. אמנם דא"כ הקו' במ"ע לאיזה ענין בודקים את העדים בד"מ בהחקירה דאיזה יום בשבוע. כיון דהחקירה זו אינו משום עדות שיכול להזימה לשיטת הרז"ה. וא"כ היא כמו בדיקה ולאיזה ענין בודקים אותו הא גם אם יכחישו זה את זה בבדיקה דאיזה יום לא יתבטל ג"כ העדות. כיון דהכחשת בדיקות כשר בד"מ. אע"כ כסברת הנוב"י דהנך שבע חקירות חמירי ונתבטל עדותן אף במקום דלא נתבטל העדות מכח הכחשת בדיקות. אפ"ה כיון דהתורה גלי לן בהנך שבע חקירות מעכבין אם מכחישין זה את זה אף במקום דלא בעינן עדות שיוכל להזימה וגם היכא דהכחשה בבדיקות כשר. אפ"ה הנך בדיקות מעכבין אם הכחישו זא"ז:

אמנם דיש לעיין הא התוס' בפסחים ד"ה באיזה יום מקשי' לאיזה ענין שואלים להו איזה יום. הלא אפי' אם לא יכוונו באיזה יום ה"ל חוזרים ומגידים ואין יכולין לחזור בו אחר כדי דיבור ובתי' הראשון תי' כיון דשבע חקירות ילפינן מקרא צריכים שלא יכחישו זה את זה ולא יכחישו את עצמם. ועוד תי' דנפ"מ לאחד אומר בב' ואחד אומר בג' עי"ש ולתי' הב' נראה לכאורה דבאמת לא יכולין לחזור מעדותן דכיון שהגיד רק דשואלין אותן משום דנפ"מ באחד אומר בב' ואחד אומר בג'. ולפ"ז באמרו אמש הרגו בזה יהי' קו' התוס' במ"ע לאיזה ענין בודקים אותן אח"כ בהחקירות הא אפי' אם לא יכוונו נימא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ולתי' הא' של תוס' ניחא דכמו שתי' תוס' כיון דז' חקירות ילפינן מקראי בעינן שלא יכחישו זא"ז ולא יכחישו את עצמם כ"כ לרבנן. כיון דס"ל דגם באמש הרגו וגם בעכשיו הרגו הוצרך הכתוב הז' חקירות צריכים שלא יכחישו זא"ז ולא יכחישו את עצמן. משא"כ לתי' הב' צ"ע. וי"ל דגם בתי' הב' ס"ל לתוס' תי' הא' כיון דז' חקירות ילפינן מקראי צריך שלא יכחישו את עצמם. ומשו"ה גם לתי' הב' בכל ענין בעינן החקירה דאיזה יום בשבוע אף אם אינם מכחישין זה את זה בכמה בחדש. ואי דבזה נימא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ע"ז אמרי' כתי' הא' כיון דילפינן מקרא צריך שלא יכחישו את עצמם רק דבא ליתן טעם על איזה טעם צוה הכתוב לחקור אותם באיזה יום בזה אין נפ"מ כלום. ולזה כתבו דהא דהוצרכה התורה לחקור אותם גם באיזה יום כיון דלפעמים הוא נפ"מ באחד אומר בב' ואחד אומר בג' ולזה צוה הכתוב לחקור אותם תמיד בחקירה זו. וגם במקום דלא נפ"מ בזה. אפ"ה לא אמרי' גבי' כיון שהגיד כיון דז' חקירות ילפינן להו מקראי בעינן שלא יכחישו זא"ז. ולכן גם באמש הרגו כיון דבעינן השבע חקירות אם לא אמרו אמש הרגו. ולכן בכל ענין רמינן עלייהו החקירות. וממילא כיון דצריכים החקירות גם באמש הרגו יכחישו זא"ז כמו בהחקירה דאיזה יום בשבוע:

או דאפשר לומר דהא דברי התוס' תמוהים במ"ש דאם יחזרו באיזה יום נימא כיון שהגיד. ותמהו דהא קודם דו"ח מבואר בתוספתא דיכולין להיות חוזר ומגיד. והאו"ת בסי' כ"ט כתב באמת דמתוס' זה מוכח דחולקים וס"ל דגם קודם דו"ח לא יכולין להיות חוזר ומגיד. עי"ש. אמנם באמת מבואר בתוס' סנהדרין ד' ל"ב ע"ב בד"ה היכא דקודם דו"ח יכולין לחזור עי"ש. והי' נ"ל דאפשר לומר דהנה נסתפקתי בהא דקימ"ל דקודם דו"ח יכולין לחזור אם היא דוקא באותן החקירות דמעכבי אפי' בדיעבד אם לא חקרו הב"ד אותם באותן החקירות אין ממשות בעדותן. בזה י"ל דקודם הדו"ח כיון דלא נגמר עדיין עדותן יכולין לחזור ולומר מבודה היינו ואין בזה משום אינו חוזר ומגיד דהא עדיין לא העידו כלום כיון דלא נגמר עדיין עדותן. גם אין בזה משום אין אדם משים עצמו רשע די"ל דכל זמן שלא הי' נגמר עדותו ואין ממשות בעדותו בלא החקירות יכול לומר בדדמי כיון דבלא הדו"ח אין ממש בעדותו. ויכול לומר מבודה היינו. ואעפ"כ לא נפסל כיון דהי' בידו לחזור ולבטל עדותו. גם אם לא יכול לחזור אם יאמר על החקירות איני יודע לכן לא נפסל בכל ענין משא"כ אם כבר בדקו הב"ד אותן בדו"ח המעכבין בדיעבד. רק דלא בדקו אותו עוד בבדיקות. וחזרו ואמרו מבודין היינו. בזה אפשר לומר דלא יכולין לחזור ולהגיד. כיון דכבר נגמר עדותן בדיעבד. ובאם לא בדקו הב"ד אותן בהבדיקות כבר הי' נגמר עדותן ויכולין לדין ע"פ עדותן. ולכן אמרי' בזה כיון דהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. כיון דעדות נגמר כבר ויכולין הב"ד לדין על עדותן. גם אמרי' בזה אין אדם משים עצמו רשע. דהא הם העידו בשקר והי' צריכים לחוש דילמא לא יבדקו הב"ד אותם בבדיקות כלל. דהא אין מעכבין בדיעבד. והי' צריכים לחוש דילמא לא יבדקו הב"ד אותם כלל בהבדיקות ואז כבר נגמר עדותן ונימא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ובפשטות הי' נ"ל דלאחר החקירות המעכבין בדיעבד אמרי' כיון שהגיד. וקצת ראי' לזה מדברי הסמ"ע בסי' כ"ט ס"ק... דכתב דהמחבר שינה מלשון הרמב"ם וכתב לאחר שהעיד העד בב"ד ולא כתב אחר שנחקרה עדותן בב"ד משום דבד"מ כיון דעקרו רבנן הדו"ח נגמר עדותן מיד ולא יכולין לחזור עי"ש. ומשמע אף אם הב"ד חקרו אותם בדו"ח אח"כ אפ"ה לא יכולין לחזור. והיא מטעם זה כיון דהחכמים עקרו הדו"ח ממילא מיד אחר הדו"ח נגמר עדותן ולא יכולין לחזור. ולפ"ז י"ל בקו' התוס' דכונתם לאיזה ענין בדקו אותם בהחקירה דאיזה יום כיון דאין בו תועלת לענין הזמה. רק די"ל דאעפ"כ הא לא גרע מהבדיקות דחייבה התורה לבדוק ה"ה בזה צוה התורה לבדוק אותם על איזה יום. אמנם נימא כן מסתמא הי' השאלה דעל איזה יום בשבוע בסוף לאחר כל החקירות. דמתחילה בדקו אותן החקירות המביאם לידי הזמה שהם מעכבין בדיעבד ולאחר גמר כל החקירות שמעכבין בדיעבד בדקו החקירה דאיזה יום בשבוע דהא זה אינו מעכב בדיעבד. ובאם אמרו איני יודע בחקירה זו לא נתבטל עדותן כיון דאינו ראוי להזמה. וע"כ הא דקתני במתני' דהחקירה דאיזה יום שואלים אותם קודם איזה שעה ואיזה מקום דהיא לאו דוקא. דודאי תחילה בדקו אותן הנך חקירות דמעכבין בדיעבד. וע"ז מקשים שפיר נימא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. וע"ז תי' כיון דז' חקירות נלמד מקרא היא זה מגזירת הכתוב דלא יכחישו זה את זה ולא אמרי' בזה כיון שהגיד. ובתי' השני ס"ל דנפ"מ בחקירה זו לענין הזמה ג"כ כגון באחד אומר בב' ואחד בג' ולזה חקרו החקירה דאיזה יום לאחר החקירה בכמה בחדש. וכיון דחקירה זו נפ"מ לענין הזמה ג"כ הניחו תמיד לבדוק חקירה זו קודם החקירה דאיזה שעה ובאיזה מקום. ולכן כיון דלא נגמר עדיין החקירות דמעכבין אפי' בדיעבד אין בזה משום אינו חוזר ומגיד כיון דהיא קודם גמר הדו"ח ומעתה כיון דגם באמרו אמש הרגו עדן צריכים לבדוק אותם באיזה שעה ובאיזה מקום ועדן לא נגמר העדות. ולזה יכולין להיות חוזר ומגיד כיון דלא נגמר עדיין העדות מחמת שאר החקירות:

והנה בעדים זוממין כתיב בהדי' הדו"ח בתורה ומיני' ילפינן לכל עדות כנ"ל בפ"א וצל"ע דהא בעדים הבאים להזים ואומרים בעת שאתם אומרים עמנו הייתם בזה יהי' כאלו אמרו אמש. דהא הם אומרים בעת שהעידו העדים על המעשה הי' עמהם. וא"כ לאיזה ענין בדקו הב"ד אותם בדו"ח. ואם די"ל ג"כ דאין בזה משום חוזר ומגיד כיון דכבר לא נגמר עדותן עדיין בכל החקירות דהא המזימין צריכים לומר עוד החקירה באיזה מקום שהי' עמהם למען נוכל להזים אותם ג"כ. וי"ל דאמרי' בזה חוזר ומגיד. רק לרבא דס"ל דבעדים זוממין לא בעינן עדות שיכול להזימה כנ"ל בפ"א וא"כ בזה החקירות אינם מעכבים ג"כ בדיעבד וא"כ נימא בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. כיון דלרבא אם לא בדקו הב"ד להזוממין בדו"ח כיון דאינם לעדות שיכול להזימה לא יהי' מעכבים בדיעבד ונימא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. רק דמ"ש דקודם הבדיקות כיון דכבר נגמר העדות לא יכולין לחזור ולהעיד. בזה יש לעיין דמפשטות נראה דיכולין לחזור ולהעיד. ועי' מש"ל בשער... רק דמ"מ קשה לר' יוסי דס"ל באמש הרגו ל"צ לבדוק תו יותר בדו"ח. וגם בעכשיו לא צריכים דו"ח. ואמאי בעינן בעדות הבאים להזים אותם דו"ח. ובאם העד השני אומר אף אני כמוהו מבואר בגמ' דלקמן ד' ס' ע"א דמדאורייתא אף אני כמוהו כשר. ורק דרבנן הצריכוה בדו"ח ולפרש דבריו. וכן מבואר בהרמב"ם בפ"כ מהל' עדות הל' ד' דבאם אמר אף אני כמוהו כשר. ובאם הוזם מחוייב כאשר זמם. ואפ"ה מדרבנן בודקים אותן בדו"ח. ואמאי לא נימא כיון דכשר בדיעבד נגמר עדותו ואמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד מזה נראה ג"כ דכל זמן שעדיין הב"ד בודקים אותם בדו"ח עדיין יכולין לחזור ולהעיד. רק דזה קשה דא"כ בעדים זוממין הבאים להזים אמאי בעינן כל החקירות יהי' זה מה דאמרו עמנו הייתם באותו שעה כאלו אמרו אף אני כמוהו ואפשר לומר ג"כ דבעדים זוממין כיון דלא נגמר בהחקירה באיזה מקום לכן בודקים אותם בכל החקירות ודוקא באף אני כמוהו דנגמר הכל וצ"ע עוד בזה ועי' מ"ש עוד מזה בפ' הבאים:

והחולקים על הרז"ה נראה דס"ל דאף באמרו אמש הרגו צריכים לבדוק אותם בדו"ח ויותר מזה שהם מעכבין אפי' בדיעבד וגם אם אמרו איני יודע בחקירות נתבטל העדות. וחולקים ג"כ על הא דס"ל להרז"ה באמרם איני יודע על איזה יום בשבוע לא נתבטל עדותן. כיון דידענו יום השבוע מכמה בחדש. באמת צ"ע אמאי יתבטל באותן חקירות אם אמרו אין אנו יודעין כיון דבהחקירות הללו אין הזמה תלויות בהו. כמו דהקשה הגמ' מ"ש הך חקירות מבדיקות. ולפמ"ש רש"י בר"פ הי' בודקין הא דשואלין אותן על איזה יום אף דכבר כוונו יום החדש היא דדילמא המזימין לא יעלו על לבם חשבון של ימי החדש. ורק יום השבוע ולכן כששואלין אותם באיזה יום והם אומרים ביום פלוני נזכרים עידי הזמה להזימם. ממילא דניחא דמשו"ה באמרם על יום השבוע איני יודע נתבטל עדותן כיון דגם זה שייך להזמה. ועדיין יש לעיין מהא דאמש דע"כ באופן זה הוה עדות שיכול להזימה. ולא אמרי' דגם באמש צריך לפרוט הכל למען יעלו על לבם להזימן. דא"כ אמאי אמרי' בגמ' אע"ג דלא צריך רמינן עלה. ת"ל דבעינן משום עדות שילה"ז דילמא המזימין יעלו על לבם יותר ע"י זה שמזכירים יום החדש ויום השבוע. וצ"ל דזה לא שייך באמש הרגו דע"י אמש הרגו ודאי יודעים להזימן. וא"כ צ"ע באיני יודע אמאי יתבטל העדות [והא דרש"י לא תי' על קו' זו כתי' התוס' בפסחים כיון דז' חקירות ילפינן מקראי צריכים שלא יכחישו את עצמם י"ל בפשיטות דהי' קשה עדיין הא הז' חקירות אם גם דילפינן להו מקראי מ"מ הא לא מפורש בהקרא באיזה ענין הם החקירות. וא"כ לאיזה ענין אמרי' דהחקירות הם בכמה בחדש ואיזה יום בשבוע דבזה קשה נימא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. נימא דהחקירות הנאמרו בקרא היא דשואלין אותם באיזה שבוע בחדש ובאיזה יום בשבוע ובזה האופן ליכא כיון דהגיד ובאמת צל"ע על תי' התוס' בזה. ועוד דהא בגמ' פריך ושמונה חקירות מי ליכא והא איכא באיזה יובל ותי' הגמ' כיון דאמרו באיזה שבוע ממילא ידעינן באיזה יובל ולפ"ז הא יום השבוע ודאי ידעינן מכמה בחדש ואפ"ה בודקים אותן בכך וע"כ דהיא כנ"ל משום דעכ"פ היא כבדיקות, יותר י"ל דהחקירה היא על איזה שבוע. דנרויח בזה דלא יהי' קשה נימא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד דהא בזה אינם סותרים דבריהם הראשונים:

וגם בדברי רש"י יש מקום עיון אם גם דלדברי רש"י החקירה דאיזה יום בשבוע נפ"מ גם לענין הזמה, כמ"ש דע"י יום השבוע יעלו הזוממין על לבם חשבון יום החדש להזימן. ומשו"ה ניחא באמרו איני יודע באיזה יום ל"ח עדות. מ"מ יהי' קשה אי אמרי' דהא דקתני במתני' דאינו יודע בחקירות עדותן בטלה קאי נמי על החקירה דאיזה יום בשבוע. וא"כ ממילא גם אם ע"א הי' מכוין יום השבוע והשני אומר איני יודע על יום השבוע נתבטל ג"כ עדותן כדקתני חקירות אחד אומר איני יודע עדותן בטילה וגם בהי' ג' עדים ושנים כוונו יום השבוע והג' אומר איני יודע נתבטל ג"כ עדותן וע"ז יש לעיין דהא קימ"ל אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו כלם. ובאם לא הוזם רק אחד מהם לא מחייבין גם אותו עד שהוזם בדיני הזמה. וזה הוא בודאי אם העדים יודעים להזים אחד מן העדים ולא כולם אם גם דבזה אם יעידו לא יחייבו אותו מדין הזמה. מ"מ החיוב הוא עליהם עכ"פ לילך ולהעיד להזים אותו העד שיודעים להזים כדי שיתבטל עדותו ולהציל את הנפש שהעידו עליו. כיון דע"י הזמה יתבטל עכ"פ העדות. וא"כ אם הראשון כיון יום השבוע ולא השני או להיפך בזה יהי' עדות שיוכל להזימה דהא גם אם השני כיון ג"כ יום השבוע. מ"מ לא הי' מחויב בהזמה. רק אם העדים יודעים להזים גם העד השני. וכיון דהם יודעים מהעד השני שכיון יום השבוע. אז אפי' אם לא ידעו לכוין בכמה בחדש בלא יום השבוע מ"מ בזה ע"כ צריכים להעלות אל לבם חשבון יום החדש למען יוכלו עכ"פ להזים אותו העד אשר כיון יום השבוע למען יבטלו גוף העדות. ולפטור את הנדון ממיתה וכיון דהם יעלו על לבם חשבון החדש למען יבאו להזים אותו העד שכיון יום השבוע. מ"מ אח"כ ידעו להזים גם אותו העד שלא כיון יום השבוע רק יום החדש. וא"כ אם ע"א כיון יום השבוע ועד השני אומר איני יודע על יום השבוע בזה לא יתבטל העדות גם לרש"י דאף דנפ"מ בזה להזמה אם לא ידעו המזימין החשבון יום החדש. מ"מ בזה הא יהי' צריכים להעלות על לבם חשבון החדש להזים העד שכיוון להציל את הנפש. וממילא יהי' גם הוא מוזם. ואין לומר שיהי' עדותו של העד ראוי להזים ולא העד שכיוון יום השבוע דזה אינו דהא אין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולם. וע"כ יהי' יודעים להזים גם את השני:

ואין לומר דבעינן שיהי' העדות עדות שיוכל להזימה ע"פ כל אחד מהם דגם אם המזימין לא יודעים להזים ע"פ עד השני ל"ח עדות שילה"ז כיון דמעדותו בלא עדות העד, השני לא הי' יודעים להזים ל"ח עדות שילה"ז דזה דוחק. ועוד דא"כ אמאי מהני אם השני אומר אף אני כמוהו נימא ג"כ דחשיב עדות שאי אתה יכול להזימה כיון דבמה שאומר אף אני כמוהו לא יוכלו להזי' ואם גם דבגמ' לקמן ד' ס' אינו מבואר דאף אני כמוהו כשר גם בהחקירות המביא אותם לידי הזמה. מ"מ בהרמב"ם הנ"ל וכן בטור בסי' ל"ח מבואר דאף אני כמוהו, מהני ג"כ אף לאותן חקירות המביא אותם לידי הזמה. ונימא הא במה שאומר אף אני כמוהו לא ידעו להזים אותם בלא עדות דהעד הראשון וע"כ צ"ל דזה חשיב עדות שיוכל להזימה ומצד הסברא היא כן. כיון דאינו מחויב בדין הזמה רק אם יוזם העד הראשון. וע"כ דיודעי' ג"כ להזים העד השני. וממילא דיהי' יודעים להזים גם אותו וממילא גם בזה נימא אם גם דהוא לא כיוון יום השבוע מ"מ כיון דהשני כיוון ויהי' צריכים המזימין לעלות על לבם חשבון החדש להזים אותו וממילא יודעים להזים גם להעד שלא כיוון יום השבוע:

ולזה הי' נ"ל להיפך דגם לרש"י אם אמרו על החקירה דאיזה יום בשבוע לא ידענו לא נתבטל עדותן ג"כ כיון דעכ"פ היא עדות שיכול להזימה אם יעלו המזימין על לבם חשבון יום החדש ולזה חשיב ראוי להזמה. ויותר מזה כתבו התוס' ד' פ"א ע"א ד"ה נגמר הדין כיון דאם הוזם כת אחת נגמר הדין על פיהם חשיב עדות שיכול להזימה עיי"ש ובמרש"א דהפי' בדברי התוס' דמשכחת לחייב העדים בדין הזמה אם הוזמו כת הראשונה ונגמר הדין על פיהם עי"ש הרי דאם לא משכחת הזמה רק בדרך רחוקה חשיב עדות שיכול להזימה. מכ"ש הכא אף אם לא כיוונו יום השבוע אפ"ה חשיב עדות שיכול להזימה. דבקל יזימו. דמסתמא יכוונו המזימין ג"כ יום החדש. ורק רש"י בא ליתן טעם קצת הא דחייבה התורה בשבע חקירות הא בהחקירה דאיזה יום בשבוע ליכא תועלת כלל. ולזה כתב דאיכא תועלת גם בזה דע"י זה יוכלו המזימין להזים יותר אף אם לא יעלו על לבם חשבון יום החדש. וכיון דאיכא תועלת ולזה שואלין אותו גם על יום השבוע. אבל זה אינו מוכרח שיהי' החקירה דאיזה יום בשבוע מעכב. די"ל דמ"מ חשיב עדות שיכול להזימה. רק כיון דאיכא תועלת גם לענין הזמה שואלין להם גם את זה. ובאם מכחישין זה לזה יתבטל עדותן כתי' התוס' כיון דז' חקירות ילפינן להו מקראי צריכים שלא להכחיש זא"ז ולא שיכחישו את עצמם. ולזה לא מקשה רש"י כקו' התוס' בפסחים הא אף אם לא יכוונו הא כיון שהגיד דמזה ידעו כתי' התוס' כיון דז' חקירות ילפינן מקראי צריכים שלא יכתבו רק דקו' רש"י היא כיון דבחקירה זו ליכא תועלת לענין הזמה לאיזה ענין כתבה התורה חקירה זו יותר משאר בדיקות דילפינן מנכון וע"ז תי' דאיכא ג"כ תועלת בחקירה זו גם לענין הזמה אם לא יעלה על לב המזימים חשבון יום החדש:

ובזה י"ל דברי המרש"ל שהקשה על רש"י הא נפ"מ בהא דאיזה יום למען לא יוכלו העדים לומר אח"כ אם יוזמו טעינו בקביעא דירחא והמרש"א דחה דבריו דמ"מ הקו' במ"ע לאחר רובו של חדש דלא יכולין לומר דטעו לאיזה ענין שואלין להם אז איזה יום אבל לפמ"ש ניחא דהמרש"ל ס"ל דקו' רש"י אינו לאיזה ענין בודקים העדים באיזה יום די"ל כמ"ש משום דדילמא יכחישו זה את זה או יכחישו את עצמם. וכתי' התוס' פסחים כיון דילפינן להו מקראי צריכים שלא יכחישו את עצמן ומשום זה לא מקשי רש"י דנימא כיון שהגיד. רק דעיקר קו' רש"י לאיזה ענין כתבה התורה הבדיקה דיום השבת יותר מכל הבדיקות. כיון דאין זה ענין לעדות שיכול להזימה וע"ז הקשה המרש"ל שפיר כיון דנפ"מ קודם רובו של חדש דאז יכולין לומר דטעו, וכיון דנפ"מ בבדיקה זו גם לענין הזמה לא חלקה התורה בכך וצוה לשאול אותם את זה גם לאחר רובו של חדש. דעכ"פ לא גרע מבדיקות. ומ"מ אין בזה משום כיון שהגיד כיון דז' חקירות ילפינן להו מקראי. וכיון דאין בזה משום חוזר ומגיד לזה צוה התורה לבדוק בדיקה זו בכל מקום אף אם היא לאחר רובו של חדש. ואפשר לומר דגם רש"י ס"ל כתי' המרש"ל דנפ"מ בבדיקה זו קודם רובו של חדש. רק דבא ליתן טעם דגם לאחר רובו של חדש נפ"מ בבדיקה זו. וכיון דנפ"מ בבדיקה זו לענין הזמה גם לאחר רובו של חדש. לזה לא מחלקינן בדין. בין קודם רובו של חדש לאחר. וכמו דקודם רובו של חדש אם אמרו באיזה יום בשבת איני יודע נתבטל כל העדות משום דה"ל עדות שאאילה"ז כיון דיכולין לומר דטעו. אמרי' גם לאחר רובו של חדש דבטל כיון דשייכים ג"כ לענין הזמה וצ"ע עוד בזה ובדברי הריב"ש בסי' רמ"ז במ"ש בהא דאמש עיי"ש:

תוכן העניינים

משכן העדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה