אור ברסלב
משכן העדות ספר משכן העדות שער א פרק ז

משכן העדות· רבי יעקב שמחה רפיש

ספר משכן העדות שער א פרק ז

ספר משכן העדות שער א פרק ו

בתוס' ב"ק ד' נ"ו ע"א בד"ה פשיטא כתבו וז"ל ודוקא בב"ד דכשאומרים אין אנו יודעין להעיד שוב אינם יכולים להעיד כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. והיינו אם לא יגיד דקרא. אבל חוץ לב"ד אין לחוש דיכול לחזור ולהעיד עכ"ל. והב"י בסי' כ"ח כתב בפשיטות דחוץ לב"ד כיון דאין תועלת בעדותו כלל משו"ה לא צריך להעיד עיי"ש [וכן מבואר בירושלמי בפרקין וז"ל שלא בפני ב"ד אל"י ונ"ע מקום שמגיד וחבירו משלם ממון יצא חוץ לב"ד אפי' אם מגיד אין חבירו משלם] ועי' לקמן בשער... דכתבתי דתוס' בא להורות דאפי' במקום דאיכא תועלת בעדותו אף חוץ לב"ד כגון בעד המיתה דנאמן בחוץ לב"ד ג"כ. וכ"כ באיסורין דכתבו אפי' היכא דבעינן שני עדים אפ"ה לא צריכים להעיד בב"ד דוקא. ומשכחת איסורין דאיכא תועלת להנתבע לממון. וא"כ הי' מקום לומר דבזה צריכים להעיד לו אפי' חוץ לב"ד. אמנם בתוס' מבואר דאף היכא דמהני עדותן אפי' חוץ לב"ד. מ"מ יכולין לומר אח"כ מבודין היינו ואין בזה משום חוזר ומגיד. ואף דהי' מהני אז עדותן אפ"ה כל שלא נחקרה עדותן בפני ב"ד דוקא אינו בזה משום חוזר ומגיד. ולפ"ז איכא נפ"מ דלתי' הב"י דמשו"ה שלא בפני ב"ד ליכא אם לא יגיד כיון דליכא תועלת בעדותו. ממילא היכא דאיכא תועלת חייבים באם לא יגיד אפי' שלא בפני ב"ד משא"כ לתי' התוס' בכל ענין שלא בפני ב"ד ליכא כיון שהגיד ואף דגם לשיטת הב"י גם בעד המיתה ליכא אם לא יגיד שלא בפני ב"ד. כיון דבקרוב אם גם דהימניה רבנן ג"כ בעד המיתה אפ"ה אינו באם לא יגיד כיון דאינו נאמן בתורת עדות. וכנ"ל בפ"ה משום דליכא שם עד עליו. ממילא אם גם במקום דהוא נאמן אפי' שלא בפני ב"ד מ"מ אין תורת עד עליו ואינו באם יגיד. מ"מ י"ל דתוס' לקושטא דמילתא כתבו דאפי' היכא ד תועלת בעדותו אפ"ה ליכא אם לא יגיד:

ובזה יש לעיין קצת דהא בזה"ז לית לן סמוכים והדיוטות אנן. רק דרבנן אכשרינהו משום דעבדינן שליחותייהו כמבואר ריש מס' סנהדרין. ולפ"ז מה"ת כל הגדה בפני ב"ד הוה כחוץ לב"ד כיון דאנן הדיוטות. וא"כ גם בשני עדים לא יהי' מחוייבים באם לא יגיד. דהוה כאילו תבע אותם שיעידו שלא בפני ב"ד דאינם באם לא יגיד. אפי' במקום דהיכא דאיכא תועלת בעדותן. וע"ז י"ל כיון דרבנן הכשרינהו למעבד שליחותייהו ממילא מחוייבים באם לא יגיד כמו בעד המיתה. כיון דרבנן הכשירוהו והוא עד כשר. ונאמן בתורת עד עובר על אם לא יגיד. כמו כן כיון דרבנן הכשירנהו לקבל העדות כב"ד גמור. והדין גם אם העיד לפני ב"ד הדיוטות כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. דתיקן רבנן הי' שיהי' כאלו העיד בפני ב"ד של מומחין ונאמנים בתורת עדות לכן אמרי' גם בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. רק דבזה יש לעיין על הא דאמרי' בסוגי' דלר"פ משחק בקוביא מחוייב באם לא יגיד כיון דמדאו' מיחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו אזלינן ג"כ בתר דאורייתא ולפמ"ש יהי' משחק בקוביא ממנ"פ פטור משבועת העדות. דהא דכל עד מחוייב בשבועת העדות, היא רק כיון דרבנן הכשירנהו לדידן למעבד שליחותייהו. ובל"ז הי' פטור משבועת עדות אף מה"ת דהוה כאילו תבע אותם שיעידו לו שלא בפני ב"ד ממילא במשחק בקוביא דרבנן פסלוהו וליכא באם לא יגיד הן מה"ת והן מדרבנן. דמה"ת אינו באם לא יגיד כיון דלית לן סמוכין ומדרבנן, אינו מחוייב בשבועת העדות כיון דרבנן פסלוהו [וכפי הנראה דבזמן דרבנן פסלוהו למשחק בקוביא כבר נתבטלו סמוכין.] ויהי' מזה ראי' למ"ש הנתיבות ר"ס א' דאף דמפשטא דסוגי' משמע דהא דעבדינן שליחותייהו הוא רק מדרבנן משום נעילת דלת. מ"מ זה אינו רק דהא דעבדינן שליחותייהו היא מדאורייתא שדבר זה נמסר לחכמים והם לא עשו אותנו לשלוחים רק במקום דאיכא נעילת דלת עיי"ש ולפ"ז ניחא דכיון דהיא דאורייתא ממילא הוה כאילו השביען שיעידו לו בפני ב"ד שהם כשרים מדאורייתא להיות ב"ד. אמנם לפמ"ש הרשב"א והרמב"ן הביאם הנתיבות שם. דהיא באמת רק דרבנן. והא דמקבלין עדות בגיטין היא רק משום אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' עיי"ש יהי' צ"ע קצת. ואם גם דלענין שבועת העדות בזמן דהי' חייבין קרבן משום שבועת העדות אז עדיין הי' סמוכים והי' מחוייבים מה"ת. מ"מ יש לעיין הא דפריך הגמ' ב"ק על הא דהיודע לו עדות פשיטא דאו' היא אם לא יגיד ומפשטת קו' הגמ' משמע דהיא דאו' ממש אף בזה"ז דלית לן סמוכים אפ"ה דאו' ממש:

וראי' הנתיבות דהוא דאו' ממש מהא דמקבלין גרים בזמן הזה. וקידושן קידושין גמורים ול"צ גט משני. וכן גט מעושה עפ"י הדיוטות פסול. ואין מעשין אגיטין. ודוחק לומר דאפקיענהו רבנן לקידושין מיני' עיי"ש. ולכאורה יש לעיין דהא קימ"ל קידושין בלא עדים אף אם שניהם מודים לית בהו ממשות. דבקידושין צריכים להיות עדים על קיום הדבר כיון דהוא כתב לאחרים כמבואר בקידושין דף ס"ג ע"ב ועי"ש ברשב"א ובפ"י הטעם דבקידושין בעינן דבר ברור שיהי' מבורר שהיא מקודשת. ונאסרה על כל העולם משום אשת איש. ובאם יבוא עלי' אחד יהי' מחוייב משום אשת איש. משא"כ היכא דאינו מבורר דנאסרה לכל העולם לא הוה מקודשת כלל דאין קידושין לחצאין. ומשו"ה בעינן קידושין בעדים על קיום גוף הקידושין דבאם הי' בפני עדים דאז חלין הקידושין לאסרה גם על כל העולם שיהי' חייב הבא עלי' משום אשת איש כיון דיכול להתברר ע"י עדים שיעידו עדותן בפני ב"ד שנתקדשה. משו"ה מהנים הקידושין. משא"כ בלא עדים דלא תהי' נאסרה על כל העולם מחמת הקידושין. ובאם יבוא עלי' אחר לא יהי' מחוייב משום אשת איש עפ"י הודאתו ולא נאסרה ע"י הקידושין לכל העולם לכן לית בהו ממשות כלל אף אם באמת נתקדשה ושניהם מודים עיש"ה. ולפ"ז י"ל כיון דאנן הדיוטות. ומה"ת אנן פסולין לקבלת עדות. ממילא אם גם דהי' הקידושין בעדים. ובא עלי' אחר והעידו עדים בפני ב"ד שהיתה מקודשת אפ"ה אין אנו יכולין לחייבו משום אשת איש עפ"י העדים. כיון דמה"ת הוה כאילו העידו העדים שהיא אשת איש חוץ לב"ד דלא מהני עדותן לחייב הבא עלי' וכיון שכן ממילא בכל הקידושין אף דאיכא עדים בשעת קידושין לא הוה קידושין מה"ת. כיון דעכשיו בזה"ז לא יוכל להתברר ע"י העדים שהיא אשת איש, ממילא אף קידושין בעדים בזמן הזה הוה ג"כ קידושין בלא עדים. וא"כ מה"ת לא חלין הקידושין כלל בזמן הזה. רק דמדרבנן עבדינן שליחותייהו. ומקבלין עדות בזה"ז ובאין העדות להעיד בפני ב"ד הוה קידושין. ולפ"ז כל קידושין בזמן הזה לא הוה רק קידושי דרבנן אי אמרי' דהך דעבדינן שליחותייהו אינו רק דרבנן כמ"ש הרמב"ן והרשב"א. ותו ל"ק האיך מקבלי' גרים בזה"ז. וקידושן קידושין גמורים ול"צ גט משני. וכן בגט מעושה האיך כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בקום ועשה דהא אם נימא הא דמקבלין עדות בזה"ז אינו רק דרבנן. ממילא כל הקידושין ל"מ רק מדרבנן ולא עקרו ד"ת כלל ויהי' נסתר ראית הנתיבות. אמנם דמזה גופו איכא ראי' לדברי הנתיבות דהא מבואר בכל מקום דקידושין בזה"ז הם קידושי דאו' ומשו"ה בקידש בפני פסולי עדות דרבנן חוששין לקידושין כמבואר באהע"ז בסי' מ"ב. והוא ג"כ משום דאין כח ביד חכמים להפקיע קידושי דאו' ויש לי אריכת דברים בזה אמנם אין כאן מקומו:

ועדיין יש לעיין דהא מה"ת בעינן עדות שאתה יכול להזימה וממילא אם העדים יודעין בעצמם אם גם דראו את העדות שלא יהי' מכוונים עדותן בדו"ח. בזה לא צריכים להעיד עדותן בפני ב"ד. כיון דלא הוה רק כפירת דברים דאם גם דיעידו בפני ב"ד לא יהי' מהני ג"כ עדותן. ובזה"ז כל עדות היא עדות שאי אתה יכול להזימה. דאם גם דיבואו עדים להזים אותם לא יהי' מחוייבים ג"כ לשלם משום כאשר זמם דהא כאשר זמם היא קנס. וע"ז לא עבדינן שליחותייהו לקבל עידי קנסות. וא"כ העדות שקבלו הב"ד להזים אותם הוה כאלו נתקבל שלא בפני הבע"ד וכבר האריכו בזה האחרונים ועימש"ל בשער... רק הא דמהני עדות בזה"ז היא רק מדרבנן דהפקיעו הדו"ח מד"מ ולא בעינן עדות שיכול להזים. אבל מ"מ מה"ת כיון דלא משכחת בזה"ז הזמה לא מהני עדותן. וממילא דפטורין משבועת העדות מה"ת. רק מדרבנן חייבין. וא"כ נימא דאינם באם לא יגיד מה"ת. א"נ דבאמת י"ל כמש"ל כיון דבעדות אשה שמת בעלה מחויב ע"א ג"כ קרבן שבועה וע"כ משום כיון דרבנן הכשירוהו היא כמו דאו' ומחויב קרבן שבועת העדות ממילא גם בזה כיון דרבנן הימנוהו אף בלא דו"ח דלא בעינן עדות שיכול להזימה מחויב קרבן שבועת העדות. וממילא דהוא באם לא יגיד מדאו'. ועי' בנתיבות ר"ס כ"ח. ולפ"ז מוכח דגם לשיטת הרמב"ם דס"ל עד המיתה נאמן מה"ת. וכתבתי בפ' ד' ה' דלפ"ז לא מוכח דמהני הא דחכמים היכשירוהו. די"ל דבעינן דוקא שיהי' מה"ת ראוי להגיד אז חל עליו קרבן שבועה אבל לפמ"ש מוכח מזה. כיון דמה"ת הוה לשיטת הרמב"ן והרשב"א כאילו העידו שלא בפני ב"ד. וגם מה"ת בעינן עדות שיכול להזימה דוקא. ואפ"ה חייבין מוכח דמהני הא דרבנן הכשירוהו. משו"ה כיון דעבדינן שליחותייהו. וגם החכמים הפקיעו הדו"ח מחוייבים בקרבן שבועה:

תוכן העניינים

משכן העדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה