אור ברסלב
משכן העדות ספר משכן העדות שער א פרק ו

משכן העדות· רבי יעקב שמחה רפיש

ספר משכן העדות שער א פרק ו

ספר משכן העדות שער א פרק ה

בסוגי' מבואר דבלא תביעה אינן חייבין בשבועת העדות ובזה אמרתי לישב קו' הר"ן בסוגי' על המתני' דקתני או שאמרו אין אנו יודעין לך עדות. משביע אני עליכם ואמרו אמן והקשה הר"ן כיון דכבר אמרו אין אנו יודעין שוב אינם ראוים להגיד משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ואמאי מחוייבין אח"כ על, השבועה. והר"ן תי' דקודם השבועה ליכא אם לא יגיד. דבאם לא יגיד דדרשינן מיני' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד לבתר ושמעה קול אלה כתיב. אמנם התוס' ב"ק ד' נ"ו ד"ה פשיטא חולקים על הר"ן דז"ל שם וי"ל דה"ק קרא כשעובר בדבר שאם לא יגיד הי' נש"ע אז יבוא קרבן שבועה וכו' ודוקא בב"ד דכשאמרו אין אנו יודעין להעיד שוב אין יכולין להעיד משום כיון שהגיד עכ"ל. מבואר מדבריהם דגם בלא השבועה אמרי' ג"כ כיון שהגיד ול"ש תי' הר"ן. גם על תי' השני שכתב הר"ן דמאינו יודע ליודע לא מקרי חוזר ומגיד חולקים ג"כ תוס'. דהא התם איירי בלא שבועה וא"כ קו' הר"ן במ"ע עיי"ש בתוס' ובנ"י. ולזה אפשר לומר אם גם דהתוס' סברי דגם בלא שבועה איכא אם לא יגיד. מ"מ בלא תביעה ליכא אם לא יגיד ובזה יכולין לחזור ולהגיד. כיון דקודם התביעה ליכא אם לא יגיד. והך דאם לא יגיד דדרשינן כיון שהגיד לאחר התביעה כתיב. ומשו"ה קודם התביעה ל"א כיון שהגיד. ולפ"ז י"ל דמתני' איירי דאמרו לו תחילה אין אנו יודעין קודם שתבע אותן שיעידו לו. ומדויק הלשון במשנה אמר להם בואו והעידוני שבועה שאין אנו יודעין לך עדות או שאמרו לו אין אנו יודעין לך עדות וכו' עכ"ל המשנה ולמה נקט או שאמרו לו ולא נקט סתם או שאמרו אין אנו יודעין לך עדות ומה לי בזה אם השיבו לו או לב"ד. אבל בזה י"ל דמתחילה נקט דהוא הי' תובע אותם שיעידו לו. ואח"כ נקט או שהם הי' אומרים לו בלא תביעה כלל אין אנו יודעין ולכן אין בזה משום אינו חוזר ומגיד. והא דחייבין בזה קרבן הוא כיון דהשיב להם אח"כ משביע אני עליכם איכא תביעה. וכמו כן לתי' הב' של הר"ן דהא דאינם נאמנים בסיפא הוא משום דאין אדם משים עצמו רשע. ואף בלא שבועה. י"ל ג"כ דאינם נאמנים דמשימין עצמן רשעים דהא אם הי' יודעין הי' עוברים על איסור דאם לא יגיד. וי"ל כיון דחוזרים ומגידים מאיני יודע ליודע. וכין דחוזרים ומגידים הוה כמו חוץ לב"ד דאינו באם לא יגיד. אבל בלא תביעה דבזה ליכא אם לא יגיד כלל. בזה ל"ש אין אדם משים עצמו רשע:

ובלא תביעה דליכא אם לא יגיד י"ל כמ"ש הנתיבות ר"ס כ"ח דמ"מ צריכים להעיד משום השבת אבידה עיי"ש דהנתיבות כתב זה על היכא דהכשיר לקו"פ לעדות דאינו באם לא יגיד כנ"ל בפ"ה. דמ"מ כיון דע"י עדותו מרויחים הבעלים היא כמו השבת אבידה. וממילא כמו כן גם בלא תביעה מחוייב ג"כ משום השבת אבידה. ובל"ז י"ל דמחוייב ג"כ להעיד להפריש מאיסור גזל. דאם לא יעיד יעשה שלא כדין ויחזיק ממון חבירו באיסור גזל. ודוקא לגבי תלמיד חכם אמרי' דזה ל"ח לאפרושי מאיסור דמשום עשה דכבוד התורה נדחה דבר של ממון. משא"כ אדם דעלמא היודע עדות לחבירו. ואפי' אם הבע"ד לא ידע כלל מזה דהוא עד בדבר ודאי מוטל עליו להעיד שיפריש בעדותו מאיסור גזל. ומקיים מצות השבת אבידה לבעלים ונ"מ בזה אם נשבע שלא לגלות הדבר בפני ב"ד דלא חל השבועה ומחוייב להעיד אף בלא תביעה כמ"ש האו"ת דמחוייב להעיד משום דה"ל נשבע לבטל את המצוה. ולפמ"ש גם בלא תביעה חשיב נשבע לבטל את המצוה כיון דהוא מחוייב מה"ת גם בזה. [וכ"ש אם הוא להפריש מאיסור שבועה דבלא עדותו יתחייב שבועה ודאי מוטל עליו להעיד] ובזה יש לעיין גם בלא תביעה אם הגיד לא ידענו נימא דאין אדם משים עצמו רשע. דאם הי' ידע מהעדות הי' מוטל עליו להעיד מיד משום השבת אבידה ולאפרושי מאיסור גזל. וכמ"ש הרשב"א בסוגי' דעדים שאמרו דאפי' להעיד על עצמו שלא עשה מדת חסידות אמרי' ג"כ אין אדם משים עצמו רשע. עיי"ש על הא דאמרי' בגמ' שם אומר הי' ר"מ עדים שאמרו להם חתמו שקר ועימש"ל בשער...:

ובגמ' דב"ק ד' כ"ו פריך על הברייתא דקתני היודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו פשיטא דאורייתא היא אם לא יגיד ותי' הגמ' אלא בחד. ולפמ"ש דגם בלא תביעה דליכא אם לא יגיד. אפ"ה מוטל עליו להעיד יהי' קשה מאי פריך הגמ' דילמא הברייתא איירי בלא תביעה. וכדמשמע פשטא דלישנא היודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו משמע דאיירי בלא תביעה ויכול להיות דהלה אינו יודע כלל דהוא עד בדבר ואפ"ה חייב בד"ש ובזה עדיין יש מקום לומר דגם בלא תביעה דליכא אם לא יגיד אפ"ה יהי' קשה קו' הגמ' דאורייתא הוא משום השבת אבידה לבעלים. והא דלא פריך הגמ' דאורייתא הוא משום השבת אבידה. אינו קו' כ"כ דהגמ' נקט אם הוא בתביעה איכא ג"כ אם לא יגיד. אלא דבש"ע ר"ס כ"ח בהא דמבואר בכבש עדותו חייב בד"ש נקט המחבר ג"כ והוא שיתבענו להעיד לו בב"ד. וכתב הסמ"ע כיון דבלא תביעה ליכא נשיאת עון וקרבן שבועה ליכא ג"כ אם לא יגיד עיי"ש. ובזה יהי' קשה בלא תביעה יהי' ג"כ חייב מדאו' משום השבת אבידה, ועוד יש לעיין הא בש"ע נקט גם בע"א דחייב בד"ש ובע"א הא מבואר בגמ' דליכא אם לא יגיד ואפ"ה חייב ומ"ל בזה אם תובע אותו אם לא:

וצ"ל דבלא תביעה אם גם דחייב להעיד לו משום השבת אבידה מ"מ בזה לש"ל דחייב לשלם לו לצאת ידי שמים כמו דלא מצינו בהשבת אבידה. אם לא קיים השבת אבידה לבעלים דהי' מתעלם מן האבידה, שיהי' מחוייב בזה לשלם לו הזיקו לצאת ידי שמים. ובברייתא דקתני וחייב בדיני שמים והוא דאינו יוצא לצאת ידי שמים עד שמשלם לו הזיקו. וע"כ דאינו משום השבת אבידה. ורק דהיכא דמחוייב להעיד לו באם לא יגיד מחוייב לצאת ידי שמים. ולזה בעינן תביעה דוקא שיהי' מחוייב באם לא יגיד. וכמו כן בע"א הא דמחוייב לצי"ש היא משום דהא דבע"א ליכא אם לא יגיד היא כיון דע"א אינו מחייב רק שבועה. ואז לא הוה ברי הזיקא ודילמא הוה משתבע לשיקרא כמ"ש רש"י שם ויבואר לקמן בפ"ז. משא"כ אם הוה ידעינן דודאי לא ישבע להכחישו וישלם לו אז הי' צריך העד להעיד לו מדאורייתא משום אם לא יגיד. ומשו"ה היכא דהדין הוא מתוך שאינו יכול לישבע משלם מחוייב העד באם לא יגיד מה"ת וחייב קרבן שבועה. ולכן מחוייב לצי"ש כיון דהיא ספק דילמא לא הוה משתבע להכחישו. וממילא דאז מחוייב הוא באם לא יגיד. ולכן מחוייב כל ע"א להעיד מדרבנן. והוא באם לא יגיד כיון דהיא ספק דילמא לא ישבע אמנם עכ"פ צריך להיות עפ"י תביעתו דבל"ז הא ליכא אם לא יגיד. אלא דעדיין צ"ע לענ"ד מאי שנא הלאו דאם לא יגיד מהלאו דלא תוכל להתעלם. והא בגמ' ילפינן דתלמיד חכם שיודע עדות לחבירו דאינו מצוה על אם לא יגיד. מהא דזקן ואינו לפי כבודו אינו מצוה על לאו דלא תוכל להתעלם. הרי דהם דומים זה לזה. ומדוע אם עבר על לאו דאם לא יגיד יהי' מחוייב לצי"ש לשלם לחבירו ובאם עבר על איסור דלא תוכל להתעלם יהי' פטור מלצאת ידי שמים לסלק לו הזיקו. ומגמ' דפריך דאורייתא היא אם לא יגיד אינו קו' כ"כ למה לא פריך הגמ' דאורייתא היא משום השבת אבידה. די"ל דקו' הגמ' הוא דברייתא ע"כ לא איירי מדין השבת אבידה. דאל"כ אמאי נקט הדין דוקא בהיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו ולמה לא נקט הדין בהשבת אבידה גופו. אם לא השיב אבידה לבעלים מחוייב לצאת ידי שמים, ולזה לא פריך הגמ' רק דאורייתא היא משום אם לא יגיד ותי' הגמ' בע"א ניחא גם לפי האמת דבזה ל"ש לחייבו משום השבת אבידה. כיון דגם אם העיד. לא הי' החיוב ברור. אמנם בש"ע דמבואר להדיא דגם בשני עדים אם לא תובעו פטור מלצאת ידי שמים צ"ע קצת ועי' מש"ל בפ'...:

וזה נראה פשוט הא דמבואר בש"ע והוא שיתבענו שיעיד לו בב"ד. היא דהתביעה יהי' שיעיד לו בב"ד משא"כ אם תבעו שיעיד לו חוץ לב"ד אינו באם לא יגיד. ואינו חייב קרבן שבועה. משא"כ גוף התביעה לא צריך להיות בב"ד דוקא אלא אפי' חוץ לב"ד אם תובעו שיעיד לו בב"ד מחוייב ג"כ. וכמבואר בסוגי' ראוהו שרץ אחריהם וכו' דפטורים רק משום דלא תובעם. משא"כ אם הי' תביעה הי' חייבין אף דהתביעה הי' חוץ לב"ד וכדין שבועת עדות דחייבין אף אם השבועה חוץ לב"ד רק הכפירה בעינן בב"ד כ"כ בזה. ועי' מש"ל בפ'...:

עוד בזה:

תוכן העניינים

משכן העדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה