משכן העדות· רבי יעקב שמחה רפיש
ספר משכן העדות שער א פרק ד
בש"ע ר"ס כ"ח כל מי שיודע עדות לחבירו וראוי להעידו ויש לחבירו תועלת בעדותו חייב להעיד לו. וכתבו דהך וראוי להעידו בא למעט קו"פ. ויש לחבירו תועלת בעדותו בא למעט אם יודעין לו עדות שהודה לפניהם. ויודעין שאינו יכול להוציא ממון בעדות זה. כגון שיכול לפטור נפשי' בטענת משטה וכדומה אינו באם לא יגיד. וממילא דבאופן זה אינו בשבועת העדות ובזה אמרתי בכונת דברי רש"י במתני' ר"פ דפי' על הא דאין חייבין על שגגתה כסבורין הי' שאין יודעין לו עדות. ותמהו על רש"י חדא דבאמת נשבע. גם אין זה דומה לדר"כ ור"א. גם יש לדקדק על לשון רש"י כסבורין שאין יודעין לו עדות. משמע דטעו בזה. וי"ל דבאמת הי' נזכרים בגוף המעשה שראו רק דהי' טעו בזה דהי' סוברים דלא יהי' עדות המועיל ושיכול לפטור נפשי' אף אם יעידו בטענת משטה וכדומה. ובזה מה"ד לא צריכים להעיד לו ואח"כ נזכרו דהיא עדות גמור ושלא יהי' יכול לפטור נפשי'. ובזה לשקר נשבעו כיון דבאמת הי' יודעין לו עדות. רק דהם פטורים כיון דהי' שוגגין דהי' סבורין דזה לא חשיב עדות וזה דומה לדר"כ ור"א. וי"ל הא דלא פי' רש"י כפי' התוס' דנשבעו שלא ידעו לו עדות מעולם דהיא משום קו' התוס' הנ"ל דילמא הא דפטורין כיון דלא הי' יודעין לו אז העדות. וממילא דהם כקרובין ופסולין דאינם ראוי להעיד אבל לפי' רש"י ניחא כיון דלא הי' נעלם מהם גוף העדות והי' ראוי להעיד רק דהם הי' טועין בדין חל עליהם שבועת העדות. ואף דא"כ יש להקשות גם על פי' רש"י כקו' הר"ן על פי' התוס' דא"כ יהי' מחוייבין משום שבועת ביטוי כיון דנשבעין לשקר. י"ל כמש"ל דאיירי דהי' נשבעין מפי אחרים ולא הוציאו שבועה מפיהם דבזה אינם חייבים משום שבועת ביטוי רק משום שבועת עדות. והר"ן הקשה שפיר על פי' התוס' דאם דהם נשבעין מפי אחרים דא"כ יהי' כקו' התוס' על רש"י קשה ג"כ לפי' התוס' דמשום שבועת עדות פטורין דשבועת עדות היא שלא יודעין לו עתה עדות. וע"ז באמת נשבעין. ועל שבועת ביטוי אינם חייבין כיון דלא הוציאו שבועה מפיהן. ולזה ע"כ איירי דהם נשבעו בעצמם דנשבעין לשקר. אבל לפי מ"ש בכונת רש"י ניחא דאיירי דהם מושבעים מפי אחרים. והי' חל עליהם שבועת העדות כיון דהי' יודעין לו גוף העדות והוה כנשבעין לשקר. אבל מ"מ אינם חייבין משום שבועת ביטוי כיון דלא הוציאו השבועה מפיהן ועי' מש"ל בפ"ב:
ובזה תמהו על מ"ש המחבר וראוי להעידו לאפוקי קו"פ ת"ל דהוא נשמע מהא דיש לחבירו תועלת בעדותו דבעדות דקו"פ לא יהי' לו תועלת. והאו"ת בס"ק ב' כתב דבא למעט אפי' אה הכשיר לקו"פ שיהי' נאמן והי' מהני עדותו אפ"ה אינו בשבועת העדות. כיון דמה"ת אינו בשבועת העדות לא מהני הכשירו. ודבר זה מבואר בירושלמי ובהר"ן בשם הרמב"ן והרשב"א והריטב"א לקמן על המתני' ד' ל"ה דקתני והן יודעין לו עדות עד מפי עד או שהי' אחד מהם קו"פ פטורים ותמהו הא זה כבר מבואר במתני' דר"פ בכשרים ולא בפסולים ותי' דבא להשמיעינן דאפי' אם הכשיר לקו"פ אפ"ה פטורין עי"ש ותוס' בד"ה או שהי' אחד מהם קו"פ מקשים ג"כ קו' זו. ותי' דבא להשמיעינן אם הי' שלשה ואחד מהם קו"פ דגם הכשרין פטורין כיון דנתבטל עדותן משום נמצא קו"פ עיי"ש והא דלא תי' דבא להשמיעינן אף אם הכשר אותם. י"ל דס"ל דגם זה נשמע ממתני' דריש פרקין. דהא דקתני במתני' בכשרים ולא בפסולין ע"כ איירי אף בהכשר אותם דאל"כ הוא מילתא דפשיטא דהם פטורין כיון דאין תועלת בעדותן. אע"כ דגם המתני' דר"פ איירי אה בהכשר אותם:
והנה האחרונים תמהו על התוס' לקמן במה שתירצו דבא להשמעינן דגם הכשרים פטורין כיון שנתבטל משום נמצא קו"פ הא גם זה כבר נשמע ממתני' דמכות בסוגי' דקו"פ. דגם עדות הכשרים נתבטל ע"י קו"פ. ונראה לענ"ד דכונת התוס' היא דגם המתני' דלקמן איירי בהכשר הקו"פ שלא יבטלו עדות הכשרים. והא דלא תירצו בפשיטות דבא להשמעינן בהבשר אותם הוא כמ"ש די"ל דגם המתני' דר"פ ע"כ איירי ג"כ בהכשר אותם. ולזה תי' דבא להשמיעינן בהי' ג' ואחד מהם קו"פ. והכשר אותם אפ"ה הם פטורים וזה לא נשמע ממתני' דר"פ. משום דהי' מקום לומר הא דלא מהני אם הכשר אותם היא כיון דהם אינם בשבועת העדות מה"ת לא יכול הוא להביאם שיהי' חייבין. משא"כ אם מה"ת הם בשבועת העדות והם מחוייבין להעיד מה"ת. רק הוא גרם שיהי' פטורים משבועת העדות. בזה הי' מקום לומר כיון דהא דאינם בשבועת העדות בא רק מכחו בזה אם הכשר אותן יהי' מחוייבים בשבועת העדות. דכיון דהא דהם פטורין מלהעיד בא על ידו הי' ס"ד באם הכשר אותם יהי' חייבין. והנה שיטת התוס' במכות בסוגי' דקו"פ היא דלא נתבטל העדות מחמת הקו"פ אם לא באו הקו"פ להעיד לכ"ד דמחמת הראי' לחוד לא נתבטל העדות עיי"ש ולפ"ז אם בשעת הראי' הי' ג' עדים ואחד מהם קו"פ. בזה הכשרים הם בחיוב אם לא יגידו שיעידו בפני ב"ד והם בשבועת העדות. כיון דעדותן יהי' מהני דמסתמא הקו"פ לא יבוא לב"ד להעיד שלא לבטל עדות הכשרים. והוא מצוה ע"ז שלא לבוא לב"ד שלא לבטל עדות הכשרים. ולזה י"ל דהמתני' בא להשמעינן בהי' ג' עדים ואחד מהם קו"פ דבזה הי' יכול להשביע את הכשרים שיעידו לו עדותן בב"ד רק הוא השביע גם להפסול שיעיד עמהם בב"ד. ולכן הכשרים פטורין כיון דגם אם יעידו לו בב"ד לא יהי' לו תועלת דיתבטל עדותן משום נמצא קו"פ. אמנם בזה הי' מקום לומר כיון דהא דלא יהי' מחוייבין משום שבועת העדות בא על ידו כיון דהשביע גם להפסול. דבאם לא השביע להפסול שיבוא להעיד לו בב"ד. מסתמא לא הי' בא לבטל העדות. והי' ס"ד כיון דמה"ת הי' מחוייבין בשבועת העדות רק ע"י מה שהשביעו גם להקו"פ אינו בשבועת העדות. יהי' מהני גם הכשירו. ויש להוסיף עוד דהא בזה אם לא הכשיר להקו"פ מסתמא לא היה משביע להעיד לו ג"כ. וא"ב בזה אין החיוב בא מכח הכשיר דאם לא הכשיר להקו"פ הי' מחוייבין הכשרים ג"כ להעיד בלא הפסול. ולזה בא להשמעינן דאפ"ה הם פטורים כיון דעכשיו דהכשיר אותם אינם מה"ת בשבועת העדות ל"מ הכשרו:
ויש להוסיף עוד לפמ"ש תוס' ישנים בכריתות הנ"ל דלענין שבועת העדות בעינן שיהי' עד בשעת הראי' עיי"ש והי' ס"ד הא דלא מהני אם הכשיר אותן היא כיון דקודם שהכשיר אותן לא הי' מהני עדותו ואין שם עד עליו. ואם גם דעכשיו מהני עדותו מ"מ כיון דלא הי' עד בשעת הראי' פטור. ונפ"מ אם הכשר אותם קודם הראי' הי' ס"ד שיהי' מחוייב להעיד לזה בא להשמעינן בשלשה עדים ואחד מהם קו"פ. דבזה השנים הי' עדים בשעת הראי' כיון דכל זמן שלא השביע להקו"פ שיעיד לו הי' מהני עדותן אפ"ה לא מהני אם הכשר אותו:
ולפמ"ש בפ"ב דלשיטת הסוברים דקו"פ אינו מבטל אם לא בא לב"ד והעיד ג"כ וכתבתי אם בא לב"ד וכפר עדותו בזה לא חשיב ממקיימי הדבר ואינו מבטל. ולפ"ז י"ל דהמתני' בא להשמעינן אם השביע להקו"פ שיעיד עמהם וכפרו בזה אחר זה. ומתחילה כפר הקו"פ דלא ידע לו העדות וכיון דכפר תו לא מבטל את העדות. הוי אמינא דהדר יהי' מחוייבים הכשרים להעיד לו מחמת השבועה שהשביען מתחילה ונהי דמתחילה הי' פטורים היא משום דדילמא יעיד הקו"פ ג"כ. ומסתמא יעיד עמהם ויתבטל. משא"כ עכשיו דכפר תו אינו מבטל. ובאם יעידו הכשרים עכשיו יהי' מהני עדותן, וה' ס"ד דיהי' חייבין להעיד לו עכשיו מכח השבועה ולזה בא להשמעינן דאפ"ה כיון דבשעת השבועה לא הי' חל עליהם השבועה גם עכשיו פטורים וצ"ע. ואף לפמ"ש בפ"ב בשם הירושלמי דהיכא דכפר אחד נתבטל כל העדות. מ"מ הא כבר כתבתי לעיל במושבע מפי אחרים היכא דאינו מחוייב משום שבועת העדות לא חל עליהם השבועה כלל. והמתני' דהכא דאיירי במושבע מפי אחרים דהא נקטו משביע אני עליכם וכיון דבמתני' פטורים משום שבועת העדות ממילא לא חל השבועה עליהם כלל. ולא נפסלו לעדות מחמת השבועה: ובדברי התוס' יש לעיין קצת דנקטו קושייתם על הא דהי' אחד מהם קו"פ דהא כבר שמענו דאינה נוהגת אלא בראוין להעיד ולמה לא מקשין על רישא דבבא זו דהי' יודעין לו עדות עד מפי עד ע"ז קשה ג"כ הא כבר שמענו דאינו נוהגת אלא בראוין להעיד. והרשב"א והריטב"א והר"ן באמת מקשי' קו' התוס' על בבא זו. ובזה ל"ש תי' התוס' דל"ל דאיירי דחד מהם יודע לו עדות עד מפי עד. דבזה באמת הכשרים מחוייבים להעיד לו. דלש"ל דנתבטל עדותן מחמתו משום נמצא קו"פ. דזה אינו דהוא אינו עד בדבר ולא הי' עמהם בשעת הראי' אז אינו מבטל. ואפשר לומר דגם התוס' ס"ל כתירוצם דהא דעד מפי עד בא להשמיעינן אפי' בהכשר אותו. ולזה מקשי על הא דהי' אחד מהם קו"פ דל"ל דאיירי ג"כ בהכשר אותו דהא זה נשמע מהא דעד מפ"ע ולזה הוצרכו לתירוצם דגם עדות הכשרים פטורים וכמ"ש דקמ"ל דגם בזה לא מהני אם הכשר אותו:
ויש לעיין מהא דאמרי' לקמן בסוגי' אמר ר"פ הכל מודים וכו' והכל מודים בע"א שהוא פטור דאמר לה לדידה ולא אמר לב"ד וכתב הר"ן בשם הרמב"ן דבכל עד מפי עד אם מכחישין אח"כ זה את זה הראשון נאמן ולא השני. ואפ"ה היכא דאמר לה לדידה ולא אמר לב"ד הוא פטור דהיא הפסידה לעצמה במה שתובעתו להעד בב"ד כיון דלא היתה צריכה לי' אמנם לפמ"ש יש להסביר הדבר יותר כיון דבשעה שהשביעו שיעיד לה בב"ד לא הי' חל עליו השבועה כלל. כיון דאז עדיין לא הי' כפר לה. ואז עדיין היתה נאמנת להעיד בב"ד שמת בעלה. וממילא אף אם כפר אח"כ בב"ד אינו חייב משום שבועת העדות כיון דהשבועה לא הי' חלה עליו כלל. והוה ככפר בב"ד בלא השבועה דפטור. ויותר מזה להנ"ל דבשבועה בעינן שיחול מיד. והוא כמו במתני' אם השביע להעדים והי' ביניהם קו"פ דגם הכשרים פטורים וסתם המתני' דבכל ענין הכשרים פטורים. אף אם הפסול כפר תחילה דלא ידע לו עדות. ובזה הענין לא נתבטל העדות כנ"ל בפ"ג כיון דלא העיד עדותו בב"ד. והי' מהני עדותן אפ"ה הן פטורים וע"כ דהיא מטעם זה כיון דבשעה שהשביען הי' פטורים לא הי' חל עליהם השבועה, וממילא בכפרו אח"כ דאז הי' תועלת בעדותן אפ"ה פטורין כיון דהשבועה לא היה חל עליהם: ואפשר לומר דהא ר"פ ס"ל דמשחק בקוביא כיון דמדאורייתא מיחזי חזי חל עליו השבועה אף דרבנן פסלוהו וכתב הרשב"א כיון דאיכא תועלת בעדותן לענין תפיסה וכנ"ל. ואף דבכל מקום ל"צ להעיד רק אם החיוב הוא ברור. מ"מ בזה כיון דמה"ת חל השבועה עליו ואיכא תועלת קצת בעדותו חייב להעיד לו. והנה דעת הרמב"ם דעד המיתה נאמן מה"ת. ועי' בתשו' נוב"י סי' ל"ג באע"ז מ"ש בזה. וכבר כתבו והאריכו בזה האחרונים דהיא דוקא בעד כשר. אבל בעד פסול או עד מפי עד אינו נאמן מה"ת רק מדרבנן. ולפ"ז אם נימא דבעד מפי עד הראשון נאמן יהי' קשה לר"פ לשיטתו דס"ל כיון דמה"ת מיחזי חזי חל עליו השבועה. א"כ גם באמר לה לדידה ולא אמר לב"ד יהי' חייב ג"כ כיון דמה"ת חל עליו השבועה דמה"ת הוא נאמן ולא האשה. וכיון דחל עליו השבועה ואיכא תועלת בעדותו. דע"י כפירתו לא תהי' האשה נאמנת יהי' הוא חייב בשבועת העדות. ול"ש לפטור אותי כיון דהיא הי' הגרם שיכפר לה. דהא מה"ת חייב הוא בכל ענין. כיון דהיא אינה נאמנת מה"ת. ולזה כיון דאיכא תועלת בעדותו חייב. אבל אי אמרי' דהיא נאמנת ולא הראשון ניחא. דאף דר"פ דס"ל דאזלינן בתר דאורייתא ג"כ הוא דוקא היכא דאיכא תועלת קצת בעדותו. משא"כ בזה דליכא תועלת כלל בכפירתו דגם עכשיו עדיין היא נאמנת. ולכן הוא פטור אף אם מה"ת מיחזי חזי. ובזה אמרתי דזה היא החודש דר"פ לשיטתו דהיכא דליכא תועלת כלל בעדותו לא אזלינן בתר דאורייתא. וראיתי שכונתי לדברי הש"ש להקצוה"ח ש"ז פ"ג ע"ש. ולפמ"ש לקמן בפ"ה דגם לדידן דלא קימ"ל כר"פ רק כראב"י ולא אמרי' הא דמדאו' מיחזי חזי. היא כיון דרבנן פסלוהו תו ליכא החיוב ברור ואינו כשבועת העדות. דאם גם דנפ"מ לענין תפיסה כמ"ש הרשב"א היא משום זה לא צריך להעיד בשבועת העדות. משא"כ היכא דהחיוב היא ברור ואיכא תועלת גמור בעדותו לענין ממון ממש גם בזה לדידן אזלינן בתר דאו' כדמוכח מגמ' דיומא עיי"ש. לפ"ז גם לדידן יהי' קשה כיון דאיכא תועלת גמור בכפירתו עכשיו לענין הכתובה יהי' חייב גם לדידן. אמנם בדברי הר"ן והרמב"ן צריך לומר דהא דמהני היכא דאיכא תועלת. היא דוקא אם בשעת השבועה שהשביעו אז הי' תועלת קצת בזה אמרי' כיון דהשבועה חל מה"ת ואיכא תועלת גם בשעת השבועה חל השבועה עליהם. משא"כ אם בשעת השבועה לא הי' תועלת כלל. בזה אם גם דמדאו' מיחזי חזי. מ"מ כיון דליכא תועלת עכשיו דרבנן פסלוהו לא חל השבועה עליהם כלל. ומשו"ה אף אם אח"כ נולד דאיכא תועלת מ"מ כיון דבשעת השבועה לא הי' תועלת בעדותן לא חל השבועה עליהם ופטורין והאחרונים כתבו דאף דלענין עד המיתה גם קרוב ואשה נאמנים מ"מ אינם בשבועת העדות דלענין זה בעינן עד כשר שיהי' עד בכל מקום לענין שאר עדות. ועי' בש"ש שם פ"א שהאריך בזה. ובזה י"ל ג"כ הא דנקט המתני' ולא בקרובים היא אע"ג דיש תועלת בעדותן לענין עד המיתה אפ"ה אינו בשבועת העדות. ועימש"ל בפ"ה:
עוד י"ל דהאו"ת בכללי מיגו הקשה לשיטת הסוברים דמיגו נגד עדים פסולים לא אמרי'. א"כ הא משכחת שבועת העדות גם בקרובין ופסולין שיעידו לו בב"ד על אופן שלא יהי' לו מיגו ותי' בנתיבות שם כיון דאינם נאמנים בתורת עדות אינם בשבועת עדות עיי"ש ולפ"ז י"ל ג"כ דהחידש הוא אף דמשכחת שיהי' תועלת לו בעדותן אפ"ה אינם בשבועת העדות. ולפ"ז י"ל ג"כ קו' הרשב"א די"ל דהכי פי' דמשחק בקוביא כיון דמדאורייתא מחזי חזי ורבנן היא דפסלוהו חל עליו שבועת העדות וחייב להעיד בעד המיתה דקימ"ל דפסולי עדות דרבנן נאמנים בעד המיתה. או דנפ"מ לבטל המיגו דבזה החיוב של ממון היא ברור וכמו דעד כשר צריך כ"כ הוא. ואף דהוא עד פסול לשאר עדות אפ"ה הא מה"ת כשר לכל העדות: והאו"ת הקשה הא משכחת שבועת העדות בקרובין לשיטת הסוברין דבאם לא באו לב"ד לא מבטלי ומשביעין שיבוא לב"ד להעיד שיתבטל עדותן. ותי' דבזה אינם באם לא יגיד. אדרבא הא מצוין שלא ילכו לב"ד להעיד שלא יתבטל עדותן. רק הקשה לשיטת הרמב"ם דמשום הראי' לחוד נתבטל ג"כ עדותן. משכחת לה שהשביעו להקו"פ שילך להב"ד להעיד לו שהי' שם בשעת ראי' ונתבטל עדותן עיי"ש. אמנם לפמ"ש הש"ך בסי' ל"ו ס"ק... דהקו"פ אינו נאמן דהי' שם בשעת עדות אם לא מעידים הכשרים ע"ז דהי' שם ל"ש זה דממנ"פ אם יודעין הכשרים דהי' שם הא נתבטל עדותן בלא הגדתו. ובאם לא ידעו שהי' שם הא לא יהי' נאמנים ועי' מש"ל בשער... דבלא דברי הש"ך י"ל ג"כ דאף דנאמנים דהי' שם. מ"מ כיון דלא ידעו הכשרים מזה הא בלא ראו זה את זה לא נתבטל העדות כלל אף אם באמת הי' שם ל"ק ג"כ קו' האו"ת רק דיש לומר לפמ"ש דהפסולין נאמנים לומר דכונתם הי' להעיד לבטל העדות. אמנם אם הפסולין לא באו לב"ד תלינן מסתמא דלא הי' כונתם להעיד. ובזה משכחת אם ידע הוא שכונתו, הי' להעיד משביע הוא להעד שיעיד לו בב"ד שכונתו הי' אז בשעת הראי' להעיד ומבטל. ובזה י"ל ג"כ הפי' בגמ' דכריתות הנ"ל די"ל דאיירי שהשביע לקו"פ שיעיד לו עדותו בנ"ד שידע מזה אך כיון להעיד לבטל את שהעידו עליו מכבר. והשיב הקו"פ לא ידעתי לך עדות. ועדים יודעין שראה גם הוא את העדות. אפ"ה פטור דאי בעי הי' אמר שלא כוון להעיד ואז בל"ז אינו מבטל. והא דנקט הגמ' באופן זה היא שלא יהי' כפירת דברים כנ"ל:
והנה לשיטת הרמב"ם דראי' לחוד פוסל נסתר מ"ש דהחידש דמתני' היא דאף דהוא גרם לבטל העדות עי"ז שהשביע לקו"פ שיעידו דהא בלא"ה נתבטל ג"כ מחמת הראי'. וממילא דל"ש ג"כ מ"ש דהחידש היא אף דלאחר שכפר הקו"פ איכא תועלת אפ"ה פטורין כיון דבשעת השבועה לא הי' תועלת דהא להרמב"ם אף אם לא העיד כלל לא נתבטל ג"כ. ואפשר לומר די"ל דהכשרים לא ידעו בבירור דהקו"פ הי' שם וידע וראה את העדות רק ע"פ אומדנא נראה להם דהוא הי' ג"כ שם וראה את העדות דגם זה מהני כמ"ש הריטב"א במכות ד' ו' ע"ב במתני' עיי"ש. ולפ"ז ה"א דלאחר שהשביע הוא להקו"פ והעיד בב"ד שלא ידע לו העדות בזה הא יכול להיות דבאמת לא ידע את העדות. ואף דהוא מודה אח"כ דבשקר נשבע הא אין אדם משים עצמו רשע כנ"ל בפ"ב ואמרי' מסתמא לא ראה הוא את העדות. וכיון דלא ראה ממילא דאינו מבטל ויהי' תועלת בעדות הכשרים אפ"ה הם פטורים כיון דבשעה שהשביעו לא הי' חל עליהם השבועה. אלא דלפ"ז י"ל הא משכחת שבועת העדות בקרובין דהכשרים אומרים דע"פ אומדנא דהקו"פ הי' שם ומבטל ומשביע שיעיד שלא הי' שם. ועימש"ל בפ"ה: