משיבת נפש חלק ב· רבי אריה לייב צינץ
תשובה פז
ארי שבחבורה. ידיו רב לו בתורה. ה"ה כבוד הרב המאה״ג החריף ובקי מ' אריה ליב יצ"ו:
הנה שאלתו שאלת חכם הגיעני בדבר הגט אשר שם המגרש מנחם מענדיל והוא לוי. וכפי הנהוג ראוי לכתוב מנחם הלוי המכונה מענדל דלא נימא דלוי הוא כינוי. והנה מעלתו האריך טובא. ובאמת כבר הקדמתי בספרי גט מקושר כי אחזתי דרכי בקצרה והמעט יכלול הרבה בבירור ספיקות ומבוכות האחרונים בדברים הללו. ולפי דעתי לא מקבל רוח יתירא דבי כי לא אחזתי בדבר החריפות הגם כי ת"ל זאת עמדי רק לברר הדברים ע״פ שיקול שכל הישר ומקום הניחו לי מן השמים בזה. ולזאת לא הבאתי התשובות הנאמרים בענינים הללו כי עצמו מספר ואילו דרכתי בדרך זה היה לספרי עשר ידות ומלבד שלא היה יכולת להדפיסו אף כי גם ארך ההצעות הוא מהמניעה בהשגת המבוקש הנרצה וגם מעלתו האריך בענין וקשה לעמוד על אריכות דברים ואין נוגע לנדון רק מ״ש דכאן אין הפסק בשם אביו וזה פרי כל אריכות דבריו. וכפי הנראה גם מעלתו קצת נבוך בענין. והנה אמרתי לבאר בקצרה אחרי רואי דברי הגאון בעל מגיני שלמה בתשובת גאוני בתראי על א' שנקרא שמו מרדכי המכונה מרדוש בן יצחק המכונה אייזק דמתקרי לובא כן סידר הב״ח והנה האריך להשיג עליו. ובמח"כ הפריז על מדותיו לומר שאם נשאת בגט זה תצא וכל תוכן דבריו משום שיטעו כיון שכתב דמתקרי לובא יובן שהוא שם הקודש פוט ולוב ויאמרו שזה אחר כמו שהאריך בהוכחות ואני אומר אחרי המחילה מקדושת כ״ת של הגאון אין מי שיוכל להוכיח שזה אחר הוא כי אם מי שהוא קרוב בחריפות למדריגת הגאון ובשביל זה לא יופסל גיטא. ותחילה אני אומר שהיסוד שהניח הרב מדברים שראוים לכתוב נוכיח שאין הדבר כן על שם אחר דא״כ הרי משנה מפורשת הוא כתב חניכתו כשר. ויש סוברין דדוקא בדיעבד כשר ואפילו לדעת הפוסקים שגם לכתחילה כשר מדינא. מ״מ הרי המנהג לכתחילה לכתוב שם העקריי. וא״כ איך נכשיר בכתב החניכה נימא דע״כ זה שכתב חניכה לחוד ע״כ לא היה לו שם קודש מעולם. וע״כ אחר הוא. וכן בשם הנהר בסי׳ קכ"ח אף דנזכר בגמרא בשוירי מתא דעל רכיס נהרא. ואעפ״כ בלא כתב שם הנהר כשר. ונימא דע״כ עיר אחרת הוא והיה שינוי שם העיר דפסול. וכן מבואר בש״ע סימן קכ״ט בלא הזכיר שמות האבות דכשר. וכן בלא כתב הכנוי כשר. ונימא להוכיח מזה דע״כ זה אחר הוא. שהרי אילו היה לו אב היו כותבין אלא ודאי שתוקי הוא. או שאין לו שם כינוי. וזה שאנו יודעין שיש לו הכנוי ע״כ אחר הוא. וכן במה שמבואר בסעיף ב׳ בכתב שני השמות בפירוש אף שהקדים הטפל לא פסלינן ונימא שיש הוכחה מזה שע"כ זה איש אחר היא. ששם עקרי שלו הוא השם שנזכר ראשונה וכה״ג טובא שכשר בדיעבד ופסול לכתחילה. אלא הדבר ברור שלא פסלינן גיטא אלא נקוט האי כללא בידך דלא פסלינן רק בשינוי שאין דבר הנכתב שייך על המגרש לכן לדעת קצת פוסקים בכתב כינוי המגרש אחר שם אביו פסול משום שמובן הכינוי על אביו. נמצא שנקרא שינוי שם אביו לכן מיפסל לקצת פוסקים. משא״כ בכתב חניכה אף שכל המסדרים מדקדקין לכתוב השם העקריי. מ״מ הרי מובן שזה שיש לו חניכה זו גירש את אשתו. ואף שראוי לכתוב השם העקריי. מ״מ אף שלא כתבוהו בשגגה או לאיזה סיבה ע״כ גט כורת הוא בשם זה. ואין דנין כלל ממה שלא כתבו כראוי לכתוב שיהיה בו משום שינוי שם. כיון דבמה שכתוב אין שינוי לא פסלינן ליה. ואין לדמות ללא כתב כהן לדעת הפוסלין דחשבי כמו חיסרון בעיקר השם. ומה שכתב שם באותה תשובה ראיה שמנהג מבטל הלכה. מהך דנהוג עלמא כתלתא סבי ואם קידש האשה מקודשת. לא ידעתי מה ענין שמיטה אצל הר סיני כי מי יאמר לבטל המנהג. כי לכתחילה ראוי לכתוב כמנהג. אבל אם לא כתבו כן אין ענין לפסול שאין כאן פסול בשביל זה כמו שהוכחנו. גם מה שנסתבך שם בלשון רש״י גבי איה מרי כך היתה חניכתו. וכתב הרב דבלשון שכתבו כתבוהו בגט וכתב דלכך פרש״י דכך היה חניכתו משום דה״ל לכתוב וכל שום לאיזו צורך כתבו דמתקרי. אלא ע״כ חניכתו היתה וכך שלחו מתם אותו לשון שכתוב בגט. במח"כ דברים תמוהים דאזיל בתר איפכא שמחשיב הכינוי יותר מן השם העקריי. דלשם עיקריי סגי בוכל שום. ולחניכה צריך דמתקרי וגם במ״ש אחר כך ד״ה וראיתי כו' הוא מגומגם טובא וכמעט אין לזה שחר שיקרא איה על שם בני צבעון ומי הגיד לרש״י זאת. ואשר אחזה אנכי בלשון רש״י הדבר ברור דרש״י לא ס״ל כלל תקנת ר״ת לכתוב דמתקרי על שמות חלוקים כי באמת מגומגם הוא. אם במקום א׳ קורין יוסף. ובמקום אחר יוחנן שנפרש יוסף כאן דמתקרי שם יוחנן דזה אינו במשמע הלשון. ומה היה חסר לכתוב בפירוש יוסף דמתקרי התם יוחנן ולשון דמתקרי כפי פשטות הלשון מורה שנקרא כן באותו מקום וסבירא לי׳ לרש״י כדעת הגאונים שתיקן ר"ג לכתוב וכל שום. וכמו שנראה מפרש״י גבי מרים דמתקריא שרה. ומה שדחק הגאון הנ״ל בתשובה להוציא דברי רש״י מפשטן אינו נוח לי כלל. ואדרבה לשון התוס׳ ותיקן ר״ת לכתוב דמתקרי משמע שקודם זמנו לא נהגו כן. וכה״ג דייק בתרומת הדשן סימן רל״ב וא״כ נראה פשוט שבזמן רש״י היו כותבין וכל שום. לכן ס״ל לרש״י דאין מקום ללשון דמתקרי סתם כי אם בחניכה שידעו ששם מובהק שלו אחא ובחניכה נקרא איה מרי. ומי יודע איזו לשון הוא שמורה פירוש כינוי הלזה. ויהיה איך שיהיה עכ״פ מבואר בדברי רש״י דשייך על חניכה לשון דמתקרי. וגם מה שדייק למה לא כתבו בגט וכל שום אינו דיוק כלל דס״ל לרש״י דאין כותבין וכל שום רק כשיש שינוי בין מקום כתיבה למקום נתינה דלא שייך לכתוב דמתקרי כיון שכאן אינו נקרא כן ולא ס״ל לכתוב דמתקרי על חילוק מקומות לכן פרש״י שכך היתה חניכתו שם במקום כתיבה גם כן. שלא היו קורין אותו כן בתורת שם. רק בתורת כינוי. דאילו בתורת שם לא שייך דמתקרי דמאי אלימא דאיה מרי מאחא ואם נקרא בשניהם יש לכתוב שניהם ואם יש קורין אותו אחא ויש איה מרי. זו דין הנאמר בגמ׳ רובא מרים ופורתא שרה דכתבינן שם של הרוב וכוללין המיעוט בוכל שום. ולא שייך רק על חניכה שנודע שזה דרך כינוי לבד. לכן גם במ״ש בספרי גט מקושר דמשמע מפרש"י כך חניכתו של אחא. ודאי אין הכוונה לומר שרש״י פירש דוקא על חניכתו של אחא שבודאי יש לפרשו על אביו ג״כ. ולא חיבר רש״י פירושו בדרך נבואה. ובש״ס לא מסיימא מילתא. ומ״מ הדברים שכתבתי בספרי נכונים הם. דאם איתא שאין לכתוב כינוי הבן אחר שם האב א״כ ע״כ קאי על הדיא. והיה לו לרש״י לפרש שחניכתו של הדיא היתה. אלא ודאי כיון שידענו לבן כנוי זה שייך נמי אחר שם האב. מאחר שלא ידענו לאב כינוי זה. מובן לכולם שקאי על הבן. לכן פרש״י סתם כך היה חניכתו אפשר של אב ואפשר של בן. ואז היה ידוע מי שהיה לו כינוי זה ובאמת מה דמשמע להו שכן כתוב בגט לא ידענא מנ״ל הא ומי הנביא שהגיד להם. איך כתוב בגט אפשר בגט לא נכתב שום כינוי. ובפרט לפמ״ש בגט מקושר דבשני יוסף בן שמעון בעינן זה בפני זה ואין מחלקין בנוסח הגט וחששו אולי הוחזקו שם עוד אחר בר הדיא או שידוע היה להם שהוחזקו שם לכן כתבו לברורי מילתא גם שם הכינוי ואין שום ראיה משם איך כתבו בגט. ור״ת שמביא הך לישנא אינו אלא סיוע לתיקון הלשון שתיקן. אבל מי הנביא שהגיד לר״ת הלשון שכתוב בגט שאין זכר לדבר בש״ס באיזו אופן נכתב בגט דיש לומר כדפרישית שהוחזקו שם שני אחא בר הדיא ובגט אין כותבין שינויים כמ״ש בספרי אות י״ח באורך. לכן כותבין במעשה ב״ד לברורי מילתא היטב. וסימנין לזה דאם לא כן ל״ל למעשה ב״ד למה לא הניחו לה הגט. אלא ודאי בשביל שחששו שהוחזקו שם שני אחא בר הדיא לא יועיל לה הגט בלא עדי מסירה כדאיתא באה״ע סימן קל״ו. לכן חששו ונתנו לה מעשה ב״ד. וכל זה ברור למודה על האמת ודעתו לשם שמים. ויהיה איך שיהיה עכ״פ מבואר מדברי רש״י דשייך דמתקרי על חניכה לכל הפירושים. ומה שתפס על הב״ח שהם לשונות סותרים שכתב המכונה אייזק דמתקרי לובא באמת שערי תירוצים לא ננעלו. ויש לפרש היטב דכינוי מקרי שנטפל לשם כמו כינוי נדרים ששרשן חוזר ללשון נדר וכן בנזירות וכן בכינויי שמות הקדושים ששרשם על אלקות ויכולת מקרי השני כנוי לשם כמו יהודא ליב הרי ליב טפל לשם יהודה שתוצאות הכינוי ממנו. אבל שם אחר שאין לו שום שייכות לעיקר השם שאין עיקר השם מורה על קריאת שנקרא באחר על זה שייך דמתקרי אף שלגבי האדם הוא חניכה שאין זה עיקר שמו מ״מ אחר שאין תוצאתו מעיקר השם ולא נתחזק לו כינוי זה רק מכח קריאת העולם. צודק עליו לשון דמתקרי שע״י קריאת העולם נעשה לו כינוי זה. משא״כ יהודא ליב דוב בער ודומיהן. עיקר השם גרם לו הטפל. אבל כינוי שאין לו ענין לעיקר השם יצדק עליו דמתקרי שלא גרם לו עיקר השם כינוי זה רק קריאת העולם וסברא זו יש לה פנים. הגם שהפוסקים הקדמונים בחרו כל אחד דרך הישר בעיניו לא אמרו לעיכובא וכבר נקבע בש״ע הקבוע להוראה הלכה רווחת שאם כתב על כינוי דמתקרי אינו מזיק כמ״ש ב״ש סימן קכ״ט ס״ק למ״ד גם בט״ז גופיה ס״ק כ״ה מסיק דמתקרי כולל הכל. וכתב שבחנם נתחבטו החכמים גם במה שנדחקו הגאונים הגדולים בישוב לשון רמ״א במ״ש מי שיש לו שם עברי ויש לו נמי שם לעז שכתב רמ״א דכותבין דמתקרי. הנה כבר התבאר בספרי באות י״ט סק״ט האמת הברור איך לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם וכל אשר עינים לו שיראה שהאמת כמ״ש דשייך דמתקרי יהודה ליב ויתר שמות לעז. וא״כ פשיטא דבשביל לשון דמתקרי במקום המכונה אין להוציא השם מפשטו. דכיון דשייך בו לשון דמתקרי שהרי נקרא כן. א״כ אין שינוי בגט כיון שניתן לקרות על זה המגרש משום הוכחה שלא נכתב כפי הנוסח לא נשפוט מזה שנתכוין לשם אחר אשר לא ידענו מה היה לו. אמור מעתה בנ״ד שכתב המכונה מענדל הלוי. הנה מאחר שמבואר בד״מ סק"י דיש שכותבין המכונה קודם. ודאי לאו לעיכובא הוא. הגם דמה שהביא בספרים שכותבין הכהן אחר הכינוי. ובאמת ביד כל אדם יחתום כן מנחם מענדל הכהן אלא דאין ראיה מכאן כיון דאין כותבין בכתבים המכונה ואין מפרידין בין השם וכינויו מקדימין שם כינוי השייך לגופו לשם היחס משפחה אבל בגט שמפרידין ביניהם. יש להטפיל הכהן לעיקר השם אבל בלא״ה לא יעלה על הדעת לפוסלו כלל. דלא דמי לכתב הכינוי של בן סמוך לשם של אביו. שאז אם מובן הכינוי על האב הוא שינוי. שהרי אין שייך האב בכינוי זה. אבל שם היחס שייך נמי על הכינוי. ואם שואלין על זה מה שמו אומר בלשון הקודש מענדל הלוי. ואם כן תואר היחוס נטפל נמי לשם הכינוי. ובאמת אין הפרש כלל לתיבת הלוי שנטפלת לאחר עיקר השם כגון שכתוב מנחם הלוי לא דרשינן ליה שכך שמו ואינו מיחוס לויה. שהרי אין טעם בשמות שהם הסכמיים ואינם בדיוק וע״כ תיבת לוי נפרדת מתיבת מנחם שזה שמו וזה יחוסו. וא״כ הוא הדין בהקדים הכינוי מ״מ נדרש היטב על היחוס ותיבת הלוי מופסק מן הכינוי כמו שמופסק מן עיקר השם כשסומכין אצל עיקר השם. ואין חילוק כלל בקריאת תיבת הלוי בין שנסמך לעיקר השם או שנסמך לכינוי. משא״כ בכתב כינוי הבן סמוך לשם האב שנדרש בענין אחר ממה שהיה כתוב אצל הבן דמפרשינן ליה על האב. ובאמת מבואר בב"ש סי׳ קכ"ט ס״ק י״ד דאם כתב פלוני המכונה פלוני הכהן חושבין שאינו כהן רק שכינויו הוא כהן. וכן מבואר בהדיא במהר״י מינץ ולכאורה עדיפא הו״ל למימר דיטעו ויאמרו שנקרא בפי כל פלוני הכהן. ובאמת אינו נקרא בשם כהן. ונראה דס״ל דבזה לא יטעו שאם היו קוראין אותו פלוני הכהן. וכיון שתואר הכהן אמיתי הוא לא שייך לכתוב המכונה פלוני הכהן שכהן אינו בכינוי שבאמת הוא כהן. וא״כ פשיטא שמובן שתיבת הכהן נדרש לעצמו שבשביל שנקרא ביחוס כהן לא שייך לשון כינוי על יחוסו הכהן. אלא ודאי תיבת הכהן קאי על יחוסו. לכן פירש שיטעו שאינו כהן. רק שכינויו הוא כהן ואין ספק שזו חששא רחוקה ודי בזהירות. וכן משמע לשון מהר״י מינץ שכתב יש לכתוב כו' והיינו לכתחילה. ובאמת נ״ל שאם נקרא בפי כל מענדל הלוי יש לכתוב דמתקרי מענדל הלוי מאחר שכן נקרא בפי כל שייך דמתקרי אבל מכונה לא שייך על תואר לוי. ובזה יש ליישב דלא פליג מהרי״ק על הך מנהג לכתוב הכהן קודם המכונה דמהרי״ק במתקרי מיירי והיינו בנקרא בפי כל אלעזר הכהן ואף שאין העולם מדייקין לקרות הה״א הכהן מ״מ כתבינן הכהן מאחר שמורה על יחוסו שלכך נקרא כן ומרמזין בזה שהעולם קוראין אותו ביחוס כהן ולא כנראה מדברי מעלתו ועיין בספרי גט מקושר בכללים על שם שעי׳ וא״כ פשוט שלא נאמר לעיכובא רק לכתחילה. דחשש זה שיאמרו שאינו כהן רק יחוסו ודאי חששא רחוקה הוא למאד. ועוד ראיה לזה מנהג קדמונים שכותבין וכל שום בכל אדם ור״ת ערער דא״כ לפעמים שאין לו שום כינוי ונראה כאחר אבל בכמה מדינות נוהגין לכתוב וכל שום ולא חיישינן ליה דאף שאפשר שאין לו שום כינוי אין חששא בזה. דבשביל זה לא נוכיח שאחר הוא. ואפילו ר"ת חלילה שיפסול גיטין ראשונים ומנהג רוב מדינות וע״כ לא פסלינן ליה משום הכי. וא"כ כ״ש שזה שידענו שהוא לוי באמת. ויש להבינו מתוך הגט שלכך נכתב שלא יעלה על הדעת לפוסלו ולתלות באחר שכינויו הלוי. שלא ידענו מתמול שלשום ואין לדחוק ולומר דמה שכותבין וכל שום היינו מאחר שכבר נודע המנהג ידוע שכותבין מצד המנהג. דא״כ איך נתפשט המנהג לכתחילה ומי קבע אותו. דמדינא דש״ס מיירי באתחזק. והארכתי בתשובה למאד בילדותי. דלכאור׳ אין טעם לקושית ר״ת. דפעמי׳ שאין לו כינוי דהא באתחזק מיירי ואין כאן מקומו: