אור ברסלב

משיבת נפש חלק ב· רבי אריה לייב צינץ

תשובה עט

תשובה עח

ע״פ דברי הגב"ע הנ״ל יש להתיר האשה הלזו אם לא הוחזק איש אחר ששמו ליב בעיר הלזה. דהא העיד על שמו ליב ושם עירו כמבואר בתוספ׳ דאין מעידין עד שיכיר שמו ושם עירו וכן הוא ברמב״ם ובטור אה"ע סימן י״ד ישראל שאמר מת יהודי עמנו במקום פלוני אין אומרים באומדן הדעת זה פלוני עד שיכיר שמו ושם עירו משמע דשמו אף בלא שם אביו סגי. וכן הוא בש״ע סימן י״ז סעיף י"ט וגם מדברי רמ״א שם בסעיף הקדום משמע דלכ"ע בשמו ושם עירו סגי אף בלא שם אביו. והיינו אם לא הוחזק באותה העיר עוד מי שיש לו שם זה. א״כ בודאי אין לחוש יותר. אלא דהב״ש הביא שם תשובת הרא״ם דחולק על זה וס״ל דבעינן נמי שם אביו ובאמת לפי הנוסח של הקדמונים בתוספתא משמע דלא בעינן שם אביו כיון דנקט שמו ושם עירו לחוד. ושמו משמע בלא שם אביו. וכן בגיטין דבעינן שמו ושמה סגי מדינא בלא שם אביהם וכמו שכתוב בספרי גט מקושר. אלא שראיתי במ״מ פי"ג מגירושין העתיק על דברי הרמב״ם שם פרק י״ג מגירושין דין כ״ז לשון התוספתא אין מעידין עליו עד שיהיו מזכירין שמו ושם אביו ושם עירו וצ״ע אם אינו ט״ס שהרי בלשון הרמב״ם לא הזכיר אלא שמו ושם עירו. וכן מוכח להדיא מדברי מהרי״ק שורש קע״ה שכתב הא דבעי בתוספתא שם עירו הוא באינו מזכיר שם אביו מוכח בהדיא דסבירא ליה דלא בעינן שם אביו. וכן מוכח מתשובת הרא"ש במכלוף בן מלול לפי דעתו שמותר בשמו ושם אביו לחוד אם כן ע״כ בתוספתא איירי בשמו בלא שם אביו. וכמ״ש מהרי״ק ולהכי בעי נמי שם עירו. ובתוספתא שלפנינו ראיתי הנוסח שיהיו מזכירים שמו ושם אביו שמו ושם עירו וכפי נוסח זה משמע דסגי או בשמו ושם אביו או בשמו ושם עירו ואולי במ״מ חסר תיבת שמו והיה לו נוסח דידן. מ״מ נראה שעיקר הנוסחא שמו ושם עירו. וכן הוא במרדכי גם כן בשלהי יבמות. וכן הביא ב״ש בשם מהר״ם לובלין בקונטרס עגונות סימן וגם המשנה למלך כתב בשם מהריב״ל דלא בעינן שם אביו אם מזכיר שם עירו. וגם מתוך הסברא לא ידעתי מה חילוק יש בין מזכיר שמו ושם אביו ושם עירו או שמו לחוד ושם עירו כיון שלא הוחזקו שנים שוין בשמות דמי לשמו ושם אביו כשלא הוחזקו. וכן נראה לי הוכחה לזה מן הש״ס יבמות דף קט״ו ע"ב גבי יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי ואמר אביי חיישינן לתרי יצחק. מנא אמינא לה דהאי גיטא דאשתכח בנהרדעא כו׳ אנא אנדרלאי נהרדעא ושלח ליה תבדוק נהרדעא כולה. וקשה דילמא התם שאני שלא הוזכר שם אביו. אבל ביצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי פשוט דודאי הוה כמו שם אביו ועדיף טובא. א"כ י"ל דלא חיישינן התם אלא ודאי בלא הוחזקו אין חילוק בין שמו לבדו או שמו ושם אביו דסוף סוף כל שלא הוחזק לא חיישינן לאחר. ותשובת מזרחי אינו בידי. רק מה שרמז הב״ש בקונטרס עגונות. ובסימן קכ"ט בק״ע של הב״ש העתיק דברי רב אחד כתב מאחר דארבעה גדולי הדור דהיינו ר״י מטראני וריב״ש ומהרי״ק והרא״ם כולם כתבו דבעינן שמו ושם אביו ושם עירו מי הוא שיקל ראשו כו׳ ואין גוף התשובה בידי. אבל מה דכייל בכיילא רבא הנה מדברי מהרי״ק כבר הוכחנו להיפך דסובר דשמו ושם עירו סגי אף בלא שם אביו. וגם בריב״ש לא מוכח רק דלא סגי בשמו ושם אביו בלא שם עירו. אבל בשמו ושם עירו משמע דסגי גם לריב״ש כמבואר בתשובותיו סי׳ תק"ח שנוסח שלו בתוספתא ג״כ שמו ושם עירו. וגם בש״ג בפרק האשה הביא בשם ריא"ז ז״ל ואם אמרו העדים שיוסף בן שמעון מת כו׳ ונראה בעיני שאם הזכירו שם עירו אע״פ שלא הזכירו שם אביו אם לא הוחזק אחר באותו העיר. כגון שהיה מיוחד בשמו מתירין את אשתו ואם לא היה מיוחד בשמו צריך להזכיר שמו ושם אביו ושם עירו. ואם לא הזכיר שמו ושם עירו ולא הזכיר שם אביו מפשפשין באותה העיר אם לא יצא משם מי ששמו כך אלא הוא תנשא אשתו עכ״ל. נראה ביאור דבריו דמיוחד בשמו. היינו שלא הוחזק עוד אחד ששמו כשמו ונקרא בשם שאינו מצוי לקרות בו. שאין חוששין לאחר שיהיה לו שם זה. כיון שלא הוחזק ואין מיוחד היינו שם שרגילין לקרות לכמה אנשים ובסתמא הוחזק. לכן צריך חקירה מי שיצא מהם שיהיה שמו כן. וכן הביא הב״ש בשם ש״ג דסגי בשמו ושם עירו אם לא הוחזקו. וכיון לדברי ריא"ז. וידוע שרבינו ישעיה הוא ר׳ ישעיה מטראני. וא״כ מה זה שחשב אותו רב שהעתיק הב״ש מתשובת ב״י דרבינו ישעיה ס״ל דבעינן שמו ושם אביו ושם עירו. דאדרבה מוכח איפכא מגדולי הפוסקים הרמב״ם והרא״ש ומהרי"ק ומרדכי וריב״ש סימן תק״ח דסגי בשמו ושם עירו. ואי סגי בשמו ושם עירו בנ"ד אף דאיכא טובי ששמן כשם זה שהיה בעל העגונה. מ״מ אם לא שנחסר אדם אחד ששמו ליב רק בעל זה העגונה הוה כלא הוחזקו. וכמ״ש המ״מ בפי״ג מגירושין דין כ״ד בהוחזקו שני יוסף בן שמעון. אם ידוע שאחד חי משיאין את אשתו. אבל אם אינו ידוע באחד מהם שהוא חי בודאי אין משיאין את אשתו. אלא דכאן צ״ע אם נתיר בשמו ושם עירו. כיון דשם זה רגיל הוא. מסתמא איכא טובי בשם זה. אלא שלא הוחזק אם נחסר אדם שיש לו שם זה ובעל העגונה ודאי נחסר. אם כן לא דמי למ״ש המ״מ בשני יוסף בן שמעון והאחד קיים שאין לספק בו כלל. הוה כלא הוחזקו. אבל בנ״ד ודאי מסתמא בעיר רגיל שם ליב טובי רק שבעל זה העגונה נחסר מן העיר. ואחר לא נפל עליו ספק. מ״מ אפשר שגם אחר הלך מן העיר וזה הוא שמת והיה צריך חיפוש אם לא יצא אחר ששמו ליב מן העיר שיש לספק עליו שהוא זה היה שמת. וכן נראה פירוש דברי רבינו ישעיה דבעינן שם מיוחד שמסתמא לא מחזקינן בשנים. ואולי באופן זה הם דברי המזרחי משא״כ באיכא שמו ושם אביו דאמרינן מסתמא אין בעיר זו אחר ששמו כן והיה צריך חיפוש לדברי רבינו ישעיה שהבאתי דבריו לעיל ולפי מה שהביא בקונטרס עגונות סי׳ ק״א תשובת המזרחי. משמע דמספקא ליה פירוש התוספתא שמו ושם עירו. אם הכוונה גם כן על שם אביו ובאמת ודאי פשטא דמילתא דשמו לחוד קאמר. וכן הוכחתי מדברי מהרי"ק שורש קע״ה דמשמע ליה בפשיטות דהתוספתא בשמו לחוד קאמר וכן משמע בהדיא במרדכי שלהי יבמות שכתב הבא להעיד על השם צריך שיכיר גם כן שם עירו. ולא זכר כלל שם אביו. ומייתי התוספתא מיהו לפי מ״ש הספק נשאר בשם שמסתמא הוחזקו לא מהני שמו לחוד דהא הוחזקו טובי בשם זה. ולא מהני מה שאינו מוחזק שנחסר רק בעל זה העגונה דיש לומר שאין נופל ספק בשום אחד מהם רק בבעל העגונה שהלך בודאי מן העיר ולא הוחזק אחר בשם זה שהלך ולא נודע מה היה לו. ובהכי ניחא לי נמי דברי המ"מ שהעתיק התוספתא דיעיד על שמו ושם אביו ושם עירו על דברי הרמב"ם שכתב שם עירו לחוד. ולפי זה ניחא דפשיטא ליה דהרמב״ם מיירי בשם שלא הוחזק בעיר שנים בשם זה. אבל בשם שהוחזקו בו שאין לברר שכולם קיימים בעינן שם אביו גם כן שמסתמא אין בעיר שנים שלא הוחזקו. וכן נראה בודאי דבשביל שלא הוחזקו שנחסר רק בעל האשה בשביל זה לא ימנע מליקרא הוחזקו. דהא גם בגט אשה אי הוחזקו לא מהני מה שזה בודאי היה לו גט. והאחר לא נודע שכתב גט כדמוכח ספ"ק דב״מ גבי שני שוירי. וא"כ צריך חיפוש שיהיה ידוע שלא נחסר מעיר זו איש ששמו ליב. אלא דמ״מ יש לחלק דבשלמא בגט אשה הספק על כל מי שהוחזק בשם זה. שמא כתב גם הוא גט. אבל כאן אף דכמה ליב איכא מ״מ ליב זה שהיה בעל האשה נחסר. ואיש אחר ששמו ליב לא ידענו שנחסר כלל. ולא הוחזקו שיהיו אנשים ששמם ליב יותר ממה שאנו יודעין מהם. וממה שאנו יודעין דרך כלל ששם זה מצוי לא מקרי הוחזק שהרי עדיין ישנם כמה אנשים ששמם כן ולא הוחזקו בעיר הלזו אנשים ששמם ליב יותר רק זה שאנו דנין עליו. ושפיר אמרינן שלא הוחזקו יותר אנשים ששמם ליב. רק אותן שידענו מהם. דהא גם ביוסף בן שמעון בלא הוחזקו ע״כ אנו אומרין כיון שלא ידענו מהם מסתמא אין מצויין יותר. א״כ גם בשמו לחוד י"ל אף שדרך כלל שמות שווין מצויים. מ״מ לא ידעינן שיהיו מצויים יותר ממה שאנו יודעין שהם ולא דמי לשני יוסף בן שמעון שאם אין האחד בודאי חי. פשיטא שיש להסתפק עליו. משא״כ בנ"ד אין מחזיקין ביותר מה שהם שמות שווין ממה שמוחזק לנו בעיר הזאת. וכן נראה לי מתשובת מהרי"ק סימן קע״ה שכתב כיון דתוספתא מתיר בשמו ושם עירו כ"ש שמו ושם אביו דמינכר טפי. ואם ס"ל כרבינו ישעיה דמיירי בשם מיוחד פשיטא שדומה לשמו ושם אביו. אלא ברור דמפרש כמ״ש דמסתמא שמו איירי אפילו בשמות שוין דשכיחים. ומשום הא לחוד שלא הוחזק לנו שיהיו אנשים בשם יותר מן הידועים לנו. מיהו בסימן קפ"ד חזר מתשובה זו עיין ב״י ולפמ״ש נראה אחר שראה דברי רבינו ישעיה שמפרש בשם מיוחד ממילא ליתא לק״ו של מהרי״ק דשם מיוחד דחשיב כמו שמו ושם אביו. ובאמת שקשה לסמוך בזה על החיפוש שלא יצא אדם ששמו ליב בהמשך זמן ועיין בתשובת מהר״ם לובלין סימן נ"ז שכתב ג״כ להתיר בכה״ג ע״י חיפוש. ובאמת נראה ודאי אם נודע שזה שיש לו שם זה יש לו אשה בעיר הלזו שפיר איכא לברורי טפי שאין שום אשה בעיר הלזו שנחסר לה בעלה שיש לו שם זה שהועד עליו. אבל בנ״ד שהוגד לעד סתמא שזה ששמו כך מעיר פלונית מת ולא נתברר מפי המגיד אם יש לו אשה במקום פלוני. א"כ צריך חיפוש אם לא יצא שום אדם ששמו ליב. וזה קשה החקירה בהמשך הזמן. מיהו נראה מלשון המעיד שאמר בזה הלשון עש איז פר האנדין איין דבר מצוה. משמע ודאי שידע שהיה לו אשה שם. וכן נראה ממ״ש מהרי״ק סימן קפ״ד על דברי הרמב״ם שכתב בא עד אחד ואמר אמרו לי ב״ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל. ובא השליח ואמר לנו כו׳ הואיל ואנו יודעין פלוני הידוע בשם זה אשתו מותרת. ואין אומרין שיצחק בן מיכאל אחר הוא שמת עכ"ל וכתב מהרי״ק דכיון שאמרו לו כשתלך למקום פלוני מוכיחין הדברים שאותו יצחק בן מיכאל הוא העומד באותו עיר שזה הולך לשם. דאי לא תימא הכי למה תלו שליחותם בהליכת אותו מקום עכ"ל. הרי דמוכחינן מלשון שאמר שמסתמא היה משם אף דיש לתלות בכמה אמתלאות שלא ידעו אם הוא משם. רק שידעו שבא משם. אבל באמת הוא ממקום אחר או ששמעו ממנו שהיה לו היכרות עם אנשים של מקום פלוני מ״מ אמרינן כיון דאנן ידעינן שיצחק בן מיכאל שם בעלה של העגונה אמרינן מסתמא נתכוונו לזה. א"כ גם י״ל בנ״ד כיון שזה אמר כשאמרו לו שהוא מק״ק יוענגראב עש איז פר האנדן איין דבר מצוה ודאי ידע שהיה לו אשה עכ״פ ולזה בא להעיד שמת. אם כן עכ"פ אין לספק במי שלא היה לו אשה. אלא דמ״מ אפשר שזה היה מסקלוב סמוך לווענגראב והיה לו אשה במקום אחר. והיה דבר מצוה בעיני המגיד שחשב פן יהיה לה התרה על ידי זה. אבל אינו מוכרח שכיון לומר שהיה לזה שמת אשה בסאקלוב. מיהו נראה דלא דייקינן כולי האי דכיון דעכ״פ זה שמת היה מסקלוב. אם איתא שנשא אשה במקום אחר והיה דר במקום אחר א״כ היה מאנשי עיר אחרת. ואף דיש לתלות שעדיין לא דר שם יב״ח עיין בסמ״ע ח״מ סימן קס״ג סק"ו משמע בסתמא בנשא אשה בלי הוכחה אינו כאנשי עיר. מ״מ זה אפשר לברר על ידי חיפוש ג״כ אם לא מצא משם בזמן ההוא איש ששמו ליב ונשא אשה במקום אחר ויכול החיפוש להיות בדרך זה אם ידעו בני העיר שיש אחד ששמו רבי ליב שהוא מסאקלוב. ונשא אשה בעיר אחרת דמאחר שזה האיש היה מסאקלוב א״כ ודאי בני עיר לא ימלט שלא יהיה אחד יודעו ומכירו שידע שנשא אשה מעיר אחרת או שהלך עכ״פ לעיר אחרת ולא חזר שיהיה לחוש שנשא אשה שם. ואף אם הלך וידוע שהוא שם או שמת אינו מזיק ג״כ. כל זה כתבתי בענין שמו ושם עירו לחוד באיזה אופן נוכל להתברר. אמנם כאן שיש עוד סימן שהיה שוחט וש״ץ. והיינו מי שראוי להיות ש"ץ על מדינה אם הוחזק כזה שבעל האשה ידוע שהיה שוחט. א״כ י״ל דזהו הוה כמו שמו ושם אביו דאין חוששין לאחר שלא הוחזק שיהיה שמו כשמו ושו״ב ג״כ. ואף די״ל שאחר ששמו ליב הלך משם ואף שלא הוחזק לשוחט בעירו. אולי אח״כ למד שחיטות ובדיקות נמצא שאין לנו רק שמו לבד. נראה דלא חיישינן לכך. דאל״כ איך ס״ל לכ״ע דמתירין במעיד על שמו ושם אביו ושם עירו. ואם שמו יוסף בן שמעון מעיר פלוני מתירין אפילו בסתם כשלא הוחזקו אף דשמות גם כן עשוין להשתנות. כמו שמצינו בפרק השולח דף ל״ד בראשונה היה משנה שמו ושמה ובגמרא מפרש יוסף וקורין אותו יוחנן יוחנן וקוראין לו יוסף. ואם כן אם הועד שיוסף מת. ניחוש שמא שינה שמו שם ויוחנן הוא שמת. ועיין ברא"ש שדרך בני אדם כשגולין מחמת ממון או מרדין משנין שמם ולא מצינו שום חולק שלא יתירו בשמו ושם אביו ושם עירו. אלא ודאי לא מחזקינן במה שאין אנו יודעין. אם כן אין לחוש גם כן לזה שאנו יודעין שלא הוחזקו שני שמות ליב שהיו שוחטין ולא ניחוש שא׳ יצא ונעשה שוחט אח״כ. וכן מצינו ביבמות דף קי״ט בהלך בעלה וצרתה למדינת הים. דלא תנשא ולא תתיבם שמא מעוברת היא צרתה. ודייק בש״ס דלצרה אחריתא לא חיישינן ופרש״י דאין חוששין שמא אשה אחרת נשא ומותרת ליבם ע״כ. הרי אע״ג דרוב נשים מתעברות ויולדות ושכיח לישא אשה. מ״מ לא חיישינן שנשא אשה. ואף על גב די״ל דהתם הוא משום דאיתחזקא ליבום לא מפקינן לה מחזקתה. מ״מ נראה דגם כאן כיון שלא הוחזק אחר שיהיה ג"כ שו״ב. כ״ש דלא תלינן דזה שהיה בחזקת שאינו יודע הלכות שחיטה. למד הלכות שחיטה ונעשה שו״ב. ועוד ראיה דלא תלינן לאפוקי מחזקה דהא המביא גט ממדינת הים נותנו לה בחזקת שהוא קיים. ולא מפקינן לגברא מחזקה דאיחזיק בה מעיקרא. אע״ג דאיתא בפרק כל הגט דף ל' ע״ב דמיתה שכיחא. ועיין ב״י יורה דעה סימן רכ״ח שתמה למה מיתה חשיבה נולד שאין לך דבר שכיח והוה כמו מיתה. ובקונם מפלוני ונעשה סופר פשיטא לן דהוה נולד. וכאן ודאי לא שכיח שזה ששמו כשמו איתרמי שהלך מן העיר ולמד שחיטות ובדיקות ונעשה שו"ב. אם כן כ״ש דלא מחזקינן למיחוש שנעשה זה ששמו כשמו שו״ב במקום אחר. ושלא נודע בעירו שנעשה שוחט ולא מפקינן ליה מחזקה דמעיקרא שהיה בחזקת שאינו שו״ב. ואם כן הוה כמו שמו ושם אביו ושם עירו דשרי לכ״ע וא״צ אפילו חיפוש דמסתמא לא מחזקינן בעיר שהיו שנים ששמותיהן שוין ושניהם שו"ב כמו בשמו ושם אביו שא״צ אפילו חיפוש כדמוכח מלשון התוספתא והרמב״ם שכתבו אין מעידין כו׳ אלא שיהיה מכירין שמו ושם עירו. אבל אם אמרו יצא איש מעיר זה מחפשין אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו. אבל בשמו ושם אביו ושם עירו לכ״ע אין צריך חיפוש. כדמוכח נמי בש״ס בעובדא דיצחק ריש גלותא. ועכ״פ לכתחילה יש לחקור בעיר ולחפש מה דאפשר לברורי אם לא היה שם איש אחר ששמו ליב שיצא משם ולא נודע מקומו. ואם לא יוחזק איש אחר ששמו ליב שיצא משם נלענ״ד להתיר האשה הלזו. ואולם אם יתברר שאיש אחר ששמו ליב יצא משם ולא נודע מקומו. רק שלא הוחזק לשוחט ובודק. שאפשר לחוש שלמד אח״כ שו״ב. הגם שאנו מדמין מה שכתבנו שאין לחוש שנעשה אחר כך שו״ב ולמד הלכות שחיטה. מכל מקום למעשה עדיין צל״ע. והאל ית׳ יצילנו משגיאות:

תוכן העניינים

משיבת נפש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה