אור ברסלב

משיבת נפש חלק ב· רבי אריה לייב צינץ

תשובה עו

תשובה עה

בע"ה יום ד׳ ה׳ שבט תקס"ד:

שאלה אריה בחבורה. ידיו רב לו בפלפול וסברא. להגדיל תורה ולהאדירה. ה״ה כבוד אהובי הרב המאוה"ג המופלא ומופלג נ"י פ״ה ע״ה כש״ת מו"ה ארי' ליב נ"י אב"ד דק"ק פלאצק יצ״ו. הגיעני מכתבו היקר הנכתב בימי חנוכה העבר. ויאמין לי מעלתו כי קשה עלי מאד להשיב למרחקים. כי הועמס עלי עול שלש הקהלות הש"י והמדינה עלי היו כולנה. ואני נדרש לסמוכים לקהלתי בשאלות ותשובות ושיעורין תמידין כסדרן אולם להפצרת מעלתו להשיב כי רצונו למיעבד עובדא בתקנתא דידיה להתנות. שלא תזקק ליבם ע"י גירושין של תנאי. אם לא יגרשנה קודם מותו. ואני השבתי לו בתשובתי הראשונה שאין דעתי נוחה בזה משום חשש ביטול התנאי וקצרתי באמרים ולא הונח למעכ״ת דא״כ בתנאי של קדושין נמי ניחוש לכך. ודאי דעת לנבון נקל לחלק. הרמ״א סימן קמ"ג חש לדברי העיטור דאף בלא דעת אשה יכול הבעל לבטל הגט בטרם שנשלם התנאי. וזה לא שייך בקדושין שלא מהני ביטולו בלא רצון האשה. ולא ניחוש שמא יתרצו שניהם לבטל. דבתנאי שאין בידם שהתנאי אם לא יהיה לו בנים יתבטלו הקדושין. אין בידם לבטל התנאי. אבל לעיטור הוא יכול לבטל אף תנאי שאין בידו כמ"ש בעיטור מאמר שלישי לישב למה יכול לחזור באומר ע"מ שתכתבו השטר. דטרם שכתבו השטר יכול לבטל אף שכתיבת השטר אינו בידו שאמר להם שיכתבו השטר. וכן אמר ע"מ שתתן לי ר׳ זוז יכול לחזור טרם שישלם התנאי. ומה שכתב מעלתו בדברי העיטור לחלק בענין אישות. לא שייך לומר לא בעינא האי תנאה ויהיה העשיה כאילו לא נעשה. אם כן אם התנה שאם לא יגרשנה קודם מותו יהיה הגט ראשון קיים. לא נאמר דליהוי כאילו גירשה. תמיהני שסמך על סברת הלב שלא הוזכר זה בדברי העיטור דטעמו שיכול לומר דליהוי כאילו לא נתקיים התנאי. וכי זה בידו לומר דאם נתנה לו מאתים זוז או אם כתבו השטר דליהוי כאילו לא נתקיים. וכי בדידיה תליא לעשות ישנו כאילו אינו רק בעל העיטור ס"ל דיכול לחזור טרם שנשלם התנאי. וכ"כ בהדיא בעל התנאי יכול לחזור טרם שנשלם התנאי. וכ״כ באות תי"ו סי' ק"ב בהא דקאמר ריש השולח דאמר אי לא אתינא ליהוי גט ואמר חזו דאתאי כו׳ אטו לבטולי גיטא בעינא משמע דיכול לבטל ומוקמינן בדלא אמר מעכשיו. וצריכא עיונא דאיכא למימר ע"מ ומעכשיו לא מהני אלא בנתקיים התנאי. אבל קודם גמר התנאי מצי לבטל ויכול לחזור בו כדפי׳ במאמר ג׳ עכ"ל העיטור. הרי מבואר ונגלה אף בתנאי אם לא אבוא יהיה גט אף שלא בא יכול לבטל התנאי אף שאין התנאי שעל ידי קום ועשה יתקיים הגט רק ע״י שב ואל תעשה יתקיים ומ"מ יכול לומר איני חפץ בקיום הגט כ״ש לדברי מעלתו שמתנה שאם יגרשנה סמוך למיתה יתבטל הגט. הרי בידו לגרש ולבטל הגט וכי האי גוונא ולרמב״ן שניהם יכולין להתרצות ולבטל. ולבעל העיטור הוא לבדו יכול לבטל ואמת לבעל העיטור אין חילוק אם הוא בידו או לאו כמ"ש לעיל. והראיה שהביא מעלתו לדבריו מר"פ המגרש דקאמר ע"מ שתנשא לפלוני לא תנשא לו. הא לאחר תנשא הא לא קיימה לתנאה. וכ"ת אפשר דמינסבא ויגרשה ותנשא לפלוני אינו בדידה תליא כו' ל"ל לומר בדידה תליא. הוי ליה לומר איך תנשא אולי יבטל הבעל הגט עכ״ד. אין זה ראיה דוודאי בכ"מ דחיישינן לביטול התנאי היינו משום דקאמר שמא פייס. ומפרש העיטור דהיינו שמא ביטל התנאי וכמ"ש הר"ן בשם יש מפרשים. ולא קאמר כפשטיה שמא ביטל רק נקט שמא פייס דבלא"ה למה יבטל אין לחוש שינחם על זה. רק משום שרוצה להחזירה ונתפייס עמה. אם כן הכא שנשאת לאחר אף אם יבטל התנאי אסורה לחזור לו דהא נאסרה כשנשאת לאחר משום סוטה. אם כן אינו מייתר בביטול התנאי להכי אין לחוש לביטול. כ"ש דלא ניחא ליה להרבות ממזרים בישראל. אבל בנ״ד אנו חוששים לביטול אף שבלא״ה היא אצלו. מ"מ משום שאינו רוצה שתהיה בעילתו ב״ז ניחוש לביטול הגט. ובתנאי קדושין ליכא חשש שיבטל התנאי בלא רצונה דלא מהני. ואין לחוש שיתרצו שניהם בביטול שלא ירצו שיהיו בעילתם בעילת זנות כיון שמתנים במה שאין בידם לקיים דהיינו אם לא יהיה להם בנים לא יועילו הקדושין לא מצי לבטולי. ואמת אגיד כי תנאי זה אם לא יהיה לו בנים כו׳ אינו נח לי דהא כבר כתבתי בתשובתי הראשונים דלכאורה אין להתיר לשויה בעילתו בעילת זנות מספק. כמו דתנן לא תתיחד עמה בשכ"מ שנתן לה גט אם ימות מ״מ שרי דמותר לסמוך על הרוב נשים דמתעברות ויולדות. אם כן לא יתבטלו הקדושין. א״כ לעת שתפסוק מלדת שלא יהיה ספק שתלד עוד אין מהראוי שידור עמה. דהוי ודאי בעילתו בעילת זנות. ואין ראוי להתיר זה לכן צריך נמי שיתנה שאם יגרשנה סמוך למיתה יהיו מועילין הקדושין. ובועל שסומך עצמו שיגרשנה. והיכא דאיכא ס"ס שרי לבעול אותה. אף דבמרדכי פרק א"ט גבי סל עופות דאתי קמי שמואל דמוכח דאין לעשות ס"ס בידים לכתחילה. הכא כדיעבד דמי דלכתחילה נשאה על סמך הרוב. וכשפסקה מלדת ובטל הרוב לא נוציאה דהוי ס"ס שמא יגרשה ושמא תמות היא קודם לו או שימות היבם קודם בעלה. א"כ לכאורה יש מקום לחוש שיבטלו שניהם התנאי דהא בידו לגרשה ויכול לבטל התנאי כמ"ש הב"ש סימן קמ״ד. אך נראה דאין לחוש לזה דהא כל החשש שמא יבטלו התנאי משום שלא ירצו לעשות בעילתן זנות ע״כ נימא דהיא נמי חוששת שמא ימות בלא בנים. הרי בעילתן בעילת זנות ולא ניחא לה בהא אף שתהיה זקוקה ליבם. דבלא״ה אם תסמוך שתלד או שימות היבם. אין צריכה לבטל התנאי דהא יתקיים התנאי ע״כ חוששת שלא יתקיים התנאי ויהיה בעילתה זנות. לכן רוצה אף היא לבטל התנאי ואינה חוששת לזיקת יבם. דאיתתא בכל דהו ניחא לה. א״כ ע"כ רוצה היא להזקק ליבם רק שלא תהיה בעילתה בעילת זנות. אם כן אין לנו חשש ומכשול דודאי לא תנשא לשוק כיון שיודעת שזקוקה ליבם שבטלה התנאי ולא נחוש אח"כ שתנחם ותאמר שלא בטלה התנאי ותעבד איסורא דאם רוצית לעשות איסור לא היתה מבטלת התנאי. ולא היתה חוששת לבעילת זנות. ע״כ אז כשבטלה התנאי רוצית שלא תנשא באיסור לא נחוש שאחר כך תחזור ממחשבה זו. להכי אין חשש ברצו שתיהם לבטל. אבל בגט על תנאי שביד בעל לחוד לבטל בלא רצונה יש לחוש שביטל ולא יודיע לה. או אף שיודיע לה היא תנשא באיסור לשוק. וע״ז לא מהני נאמנות כמו באם לא אבוא דכאן הוא החשש שביטל שלא בפנינו ולא מהני הכא נאמנות. והא דקאמר בגמ׳ דמהני נאמנות ואין חשש לביטול. היינו כמ״ש ב״ש סימן קמ"ד ס״ק י״ד דאם מבטל רק מחמת חיבה מסתמא יודיע לה. אבל בנ״ד שעושה שלא יהיה בעילתו זנות. יתכן דאינו מודיע לה. כיון דלא ניחא לה למה יודיע לה ובר מן דין לא יאות למיעבד הכי לגרש אשתו וידור עמה בלא קדושין איכא לעז טובא שהגירושין גלוים דאיכא דשמע בגירושין ולא ידע ושמע שהיה תנאי בדבר וכל ימיו דר עם גרושה ואיכא לעז טובא. והרי מבואר ביבמות דף צ"ד וד' ק"ז דאין תנאי בנשואין ועיין בתוס׳ דהעולם לא יתלו בתנאי דאין רגילות שידור עמה ע"י תנאי. ויהיה לעז גדול שרואים שדר עם גרושה בלא קדושין אבל אם מקדשה על תנאי ליכא לעז. דאם לא ידעו התנאי פשיטא דבהיתר דר עם אשתו ואף אם ימות בעלה שיהיה לעז שיוצאת לשוק לא חשו להתנות בשעת קדושין שהוא רק חששא דרבנן שיהיה לעז. לכן הם סומכין לישא אותה בתנאי דחיישינן שלא יבאו ללעז שתלד או יגרשנה. אבל כאן שרואים שדר עמה יהיה תמיד לעז. שלא יתלו שגירשה על תנאי וידור עמה. בפרט בדורות הללו. שאין מצוי כלל גט על תנאי אף בשכ״מ כי אם מדוחק. לא יתלו דבתנאי גירשה ויהיה לעז גדול. הכזונה יעשה אחותינו. לכן חלילה למיעבד עובדא בדרך זה. ואמת אף בקדושין על תנאי כתבתי בתשובתי הרוצה לסמוך יסמוך. אבל איני אומר בפה מלא. שכשר בעיני לעשות כך. כי במדינת פולין לא ראיתי מימי שנעשה כך. שבמדינות אשכנז רגילין אנשים שהולכים מעבר לים במקום שאין ישראלים מצוים. וחוששין לזיקת יבמין. ובמדינת פולין האנשים ההולכים משם למדינות אחרות. רובן הולכים בין ישראל ומודיעים מיתת האנשים למקומן ולא חשו לתקנה זו. אולם כבר הורו זקנים ולא אסתור דעתם ח״ו. ואדרבה טרחתי לקיים דבריהם. אבל התקנה של מעלתו. אינה ישרה בעיני לכן לא ילעוז עליו המדינה לעקור דברי ש״ע סימן קמ"ח המגרש אשתו על תנאי לא יתיחד עמה. ומ״ש בשם ידידי הגאון מו״ה מאיר דלא הוה כרות גיטא שצריכה להיות פלגשו ודחה מעלתו שתוכל לבגוד בו. לא יכולתי לכוין דבריו אלו ודאי כל ימיו אסורה להנשא לאחר. דאין בידה להפקיע עצמה. שמא תלד ויהיה הגט בטל. ובאמת אף דברי הגאון מהר״ם נ״י לא נתבררו אצלי. כיון דלאחר מותו תנשא משום הגט הוי כרות גיטא כמו גירשה שלא תשתה יין כל ימי חייה. ובוודאי דברי מהר"ם נ"י באו על נכון. רק מעכ״ת קיצר בדבריו. אבל לדינא אין צורך. כי כבר ביארנו בס״ד כל הצורך בזה. ונא אהובי בקשתי שלא לחזור ולהשיב בענין זה. כי ראיתי מעלתו מתאמץ בכל עוז לקיים דבריו ולא ישיב מפני כל. ואני עמוס התלאות לא אוכל להעמיס עלי בענין אחד לחזור ולשנות הדברים. ויהיה בזה שלום. אקוה כי תנוח דעת מעכ"ת בזה. ולא יתאמץ לעשות התקנה שלו. כי וודאי טעם האחרון לבד די. כי אין תנאי בנשואין. ולא יתלו שהיה תנאי בגירושין ודר עמה על אופן תנאי שהתנה בגירושין ויאמרו שדר בלא נשואין ויהיה מיד הלעז כאשר הארכתי בזה. אבל בתנאי קדושין אם לא יתלו שהיה תנאי ליכא לעז עכשיו. והנני מוכן בכל עת לטובתו הק׳ צבי הירש:

תוכן העניינים

משיבת נפש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה