אור ברסלב

משיבת נפש חלק ב· רבי אריה לייב צינץ

תשובה עה

תשובה עד

תשובה ביומי דחנוכה. רב שלום וברכה. מאלקי המערכה. לידיד עליון וידידי הרב המאור הגדול הגאון המפורסם נ״י ע״ה פ"ה כקש״ת מוהר״ר צבי הירש נ"י אורו עיני בהפיץ ענן אור פני מכתבו מול עבר פני. והנה לא חפצתי להעמיס על מעכ״ת משא פלפול בדבריו הנחמדים. עם היות כי שערי פלפולים וסברות לא ננעלו. לא באלה חפצתי להטריח הצדיק בתיבות הרבה. ומשא ומתן של פלפול שאינו נוגע להלכה. אך אל זה אביט במה שנוגע להלכה למעשה. והנה כ״ת כתב שלזה הוא מסכים לקדושי תנאי. אבל לא לתקנה שהמצאתי לגרש על תנאי. וכתב מעלתו וז״ל ולכן אין נכון בעיני התקנה של מעלתו כו׳ דיש לחוש לביטול התנאי ולביטול התנאי א״צ עדים ושמא נתרצו שניהם לביטול התנאי והגט עיין סימן קמ״ג קמ״ד בא"ה. ולכן מי שרוצה לסמוך על התקנה יהיה התנאי בקדושין וכו׳ עכ״ד מעכ"ת. ובעיני נפלא מדוע לא זכר כ״ת איך שכבר מדובר בזה בתשובתי הגלויה וידועה לפני כבודו באריכות לחוש לכל הדיעות ולתקן הכל כפי האפשרי ועכ״פ אם יגרשנה על תנאי כשימות בלי בנים לכ״ע אין יכול לבטל שזהו תנאי המתקיים בע״כ כמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן. ואם כן כמו שהסכים להיתר של חכמי פראג להתיר לקדש על תנאי. אותו תנאי בעצמו יועיל גם בגירושין. וליכא מאן דפליג בהא. כמו שהוכיח הרמב"ן הובא בר״ן. ובפרט שכתבתי לצדד דבתנאי כה״ג לכ״ע אין יכולין לבטלו. ואפי' לדברי בעל העיטור. שסובר דאפילו בתנאי דמעכשיו הבעל לבד יכול לבטלו. היינו משום דיכול לומר לא בעינא בההוא תנאה. משא״כ בתנאי שהוא בקום ועשה. וכ״ש שהוא תנאי שבענין האישות גופיה לא שייך לומר לא בעינא בההוא תנאי. ונ״ל ראיה לזה מגיטין דף פ״ד דאמר הרי זה גיטיך ע״מ שתנשאי לפלוני ה"ז לא תנשא לו כו' ע״ש בגמרא דפריך לאחר אמאי תנשא הא בעי׳ לקיומיה תנאה. וכ״ת אפשר דמגרשה ומקיימה לתנאה כו' כדאיתא התם בגמרא. ותקשה לבעל העיטור איך תנשא. הא הבעל יכול לבטל הגט שיאמר לא בעינא דתנסוב לפלוני ולא יתקיים התנאי ואיך תנשא לאחר. אלא ודאי בענין האישות גופיה לא שייך לומר לא בעינא. דדוקא במילתא אחריתא יכול לומר לא בעינא. והוה קיום התנאי כמאן דליתא. ולכן יכול לבטל הגט במה שאינו רוצה שתתקיים התנאי וקיום התנאי אינו אלא מעשה קוף בעלמא. אבל מה שהוא בענין האישות לא שייך לומר שמה שתנשא לפלוני. לא יקרא קיום התנאי. שהרי זהו עיקר היתר הגט. ולא יוכל לומר מה שתנשא כאילו אינו. שהרי עיקר היתר הנשואין. מפני שהוא קיום התנאי בעצמו וא״כ כ״ש כשמתנה הרי זה גיטיך מעכשיו אם לא אגרשיך. לא שייך לומר דמה שאינו מגרשה יהיה כאילו גרשה. שהרי זה בעצמו פירוד האישות. ודמי לתנאי דמיתה דאין יכולין לבטלו אף לדברי הרמב״ן משום דלא שייך לומר דאף כשימות יהיה כאילו לא מת מאחר שמיתה מפרדת האישות. ותו חזינא תיוהא ותמיה במה שהרויח בקידושי תנאי. דאין לחוש שמקדש בלא עדים. כיון דאנן סהדי כמבואר בדבריו. משא״כ בגירושין יש לחוש לביטול הגט. ולזה א״צ עדים. והוא תימא גדול בעיני דביטול הגט היינו שמחלו זה לזה וביטלו הגט. והרי גם בקדושין יש לחוש למחילת התנאי. שמועיל אפילו בינו לבינה. ולמחילת התנאי א״צ עדים לרוב פוסקים כמבואר באה״ע סימן ל״ח סל״ה. וגם על חכמי פראג אני תמה שלא דיברו מזה וע"כ לא חששו לכך דלמה תמחול התנאי שהוא לטובתה ואין זה מיחוור כ״כ. ואם כן יותר נכון תקנתא דגירושין על תנאי כדפרישית. וגם בתנאי שהוא מתקיים בע״כ אפשר שיכולה למחול התנאי לענין שתתקדש בכל אופן. דבשלמא בגירושין שהגט ניתן מעכשיו אין יכול לבטל הגט. ואם יבטל התנאי הגט חל בכל אופן. מה שאין כן בקדושין. כיון דתנאי זה לטובתה. אפשר דיכולה למחול אף כשימות בלא בנים מ״מ תהא מקודשת לו. ואין על זה ראיה מן הש״ס שלא תועיל מחילה בתנאי כזה. עיין ר״ן פרק המדיר. בפרט בדבר שעדיין הוא תלוי ועומד אפשר דלכ"ע יכולה למחול וגם נאמנות שלא מחלה לא מצינו בקדושין. אבל בגט על תנאי שהחשש הוא שמא ביטלו הגט. מצינו בגמרא דמועיל נאמנות שלא פייס. ומה לנו לחוש אחר שנותן לה נאמנות כבי תרי וכן מבואר בש"ע א״ה סימן קמ״ד ס״ז דהמנהג להאמינה. משמע דבנאמנות שרי אפילו לכתחילה. וא״כ מה לנו לחוש להתחסד להחמיר במה שלא חששו הראשונים והאחרונים שלפנינו הלואי שנוכל לעמוד בחומריהון ובקוליהון וכ״ש שכבר כתבתי הרבה פנים מסבירות להלכה דבכה״ג אין יכול לבטל הגט כלל. וא״כ תקנה זו טובה יותר מתקנת חכמי פראג ביתר שאת. והאמת אגיד שגם הגאון מוה' מאיר פוזנר אב״ד דק״ק שאטלאנד לא ביקש להסכים על תקנה דגירושין. וטעמו היה משום דבקדושין ליכא חשש ביאת זנות מטעם שכתב הרא״ש בפרק האיש מקדש דף מ״ה. משום דדרך קדושין הוא אצלו. משא״כ הכא דרך גירושין היא אצלו והשבתי לו ע״ז דאין סברא לחלק דהרא״ש לא כ״כ רק אקטנה. ואין ראיה מדברי הרא״ש דשם אינו בועל על אופן שתהיה בלי קדושין שתצא ממנו כי אם ע״ד לקיימה. והמיאון הוא במקרה מבלי כוונת מכוון בשעת ביאה. משא״כ הכא שלכתחילה בועל על תנאי ואם כן סוף סוף בין בקדושין בין בגירושין אין כאן אלא צד אחד בקדושין. ואדרבה גירושין הוא יותר דרך אישות. שמעיקרא היה אישות גמור. וכמו שאמרו שדברים שקיבלו חומם באש חזק. ישמרו חומם אף באש שאינו חזק. ואין סברא כלל לומר בהיפך. וסוף דבריו הם שאינו אומר קבלו דעתי. ובאמת על החילוקים שכתבתי לחלק בין ההיא דלא תתיחד עמו משמע שביאה זו אסורה. וכתבתי לחלק בין ביאה שהיא במקרה. הגם שלא היה דעתי נוחה בכך. אבל כתבתי שהוא הכרח לרוב פוסקים המתירין פילגש. וע"ז לא השיב לי כת"ר. והגאון מוה' מאיר הנ"ל דחה אותי בקש ואמר דלא כרות גיטא הוא כשיגרשה ותהיה מיוחדת לו לפילגש אחר גירושין. ולא השבתי לו ע"ז עדיין. כי ודאי דחייה זו אין בו ממש דכי מגרשה דוקא על תנאי זה. רק אנו אומרין שיגרשנה בתנאי. ומה שיבא עליה הוא בדרך פילגשות. ואם רוצית לבגוד בו הרשות בידה. ומה ענין זה לזה. והרי תקנת ר״י מפריש בגט שכ״מ להתקשר בחרמות אטו משום הכי לאו כרות גיטא היא. ולכן התקנה שכתבתי לגרש ע"מ שאם לא יגרשנה קודם שימות תתגרש מעכשיו לדעתי היא שרירא וקיימא. וגם לביאת זנות אין לחוש כולי האי כיון דבדידיה קיימא מלתא. ואפילו למאי דקיי״ל בנדרים דף ט״ו דבתנאה לא מזדהר. הכא איכא ספיקא טובי. שמא יהיה לו זרע קיימא או שתמות קודם או ימות היבם קודם. וליכא שום חשש בזה. וכ״ש ביבם מומר דאיכא מ״ד דאינה זקוקה. בפרט שאין האיסור ברור אפי' לא יגרשנה. מכל הלין טעמי נלענ"ד בודאי להלכה לסמוך על דברים הללו. ולמעשה אוחיל עד בא דבריו הנחמדים. ובודאי אם יסכים כת״ר להתיר. גם הגאון מוה׳ מאיר יסכים גם כן להיתר הלזה. ואנכי אהיה סניף לעשות הלכה למעשה למעבד ביה עובדא. דלענ"ד באופן שכתבתי אין לחוש כלל לביאת זנות כיון שמגרשה על תנאי שבידו לקיים. ואם יקראנו אונס שלא יוכל לגרשה אין לאסור. ובזה ניחא הך דקדושין דף מ"ד דחשיב מה לי לשקר דמצי פטר לה בגיטא. והתוס׳ נדחקו דהוה גט ישן. ולפמ״ש א״ש שיכול לפוטרה בתנאי כמ״ש שאם לא יגרשנה קודם מותו. תהיה מגורשת מעכשיו ויש לומר שאין איסור בזה. דהא ס"ד דגמרא בגיטין דף פ״ד דאי הוה בידה קיימא לאיגרושי היתה יכולה להנשא לאחר על סמך זה אף ע"ג דהוה אשת איש גמורה. אם לא תקיים תנאה. ואפילו מאן דפליג וס"ל דבתנאה לא מזדהר. י״ל דוקא בנדרים שיש חשש דאורייתא. אבל כאן ודאי דלכ״ע ליכא חששא דאורייתא. דמ״מ אינה קדושה אף לשיטת הרמב"ם. ולכל היותר איכא איסורא דרבנן שגזרו על יחוד פנויה. ובכה״ג ליכא למיחש כולי האי דילמא לא מזדהר. ועפ״ז יש ליישב דעת הרמב״ם שסובר דאין איסור לאו בחייבי לאוין רק בביאה שע״י קדושין ותמהו עליו. ולפמ״ש י״ל שהוכיח כן מן הסוגיא דקשיא ליה מאי מיגו איכא הא ה"ל גט ישן וע״כ שיגרשנה על תנאי. שאם לא יגרשנה קודם מותו באופן שהיתה זקוקה ליבם תהיה מגורשת מעכשיו. אלא דקשיא תינח ישראל כהן מאי איכא למימר. ולדעת הרמב״ם י״ל גם בכהן יש היתר דאין לחוש כיון שבידו לקיים תנאו מסתמא יגרשנה סמוך למיתה. אלא דקשה למאי דקי״ל בנדרים דבתנאה לא מזדהר. ולכן יש לחלק דדוקא באיסורא דאורייתא חיישינן אבל הכא דליכא רק איסורא דרבנן. דביאה בלא קדושין אינו אלא דרבנן לא חיישינן ודברי הרמב״ם מוכרחים ולא נעלם ממני דשם מרא דשמעתא הוא אביי ואביי ס״ל בקדושין דאביאה לחוד לוקה. וי״ל דאביי ס"ל כרב נחמן דבתנאה מזדהר. ומ"מ דברי הרמב"ם מוכרחים לדידן דקיי״ל בתנאה לא מזדהר. ולכן צ"ל כמ"ש. ואין לומר דיש חשש שבעל גרושה למפרע ובניה חללים דליתא דאם יהיה לו ז״ק בטל הגט לגמרי ואין חשש רק ביאה בלא קדושין שאינו אלא מדרבנן לשיטת הרמב"ם. ותו אמינא ביה טעמא דאם מתנה ע״מ שאם לא יגרשה קודם מותי ואתרמי שמת ולא גירשה אפשר לומר שהיה בדעתו לגרשה. רק דמיתה אנסיה ואין אונס בגיטין משום דאפקעינהו רבנן לקדושין. כדאיתא בריש כתובות. אם כן לא שייך לומר שבעל בעילת זנות. כמו שלא אסרו לגרש על תנאי אם לא יבא פן יקרנו אונס ויפקיעו הקדושין ותהיה בעילת זנות במאי דאפקעינהו רבנן לקדושין. וא"כ אפילו ניחוש למיתה בלא גט אין קדושין הראשונים מתבטלין רק דרבנן אפקעינהו לקדושין. אלא דתלי אם נימא דניחא ליה דלא תיפול קמי יבם לא אפקעינהו לקדושין. ואפשר דטפי עדיף להתנות אפילו יבא אונס דלא שכיח כלל מ״מ יהיה הגט אם לא יגרשה:

תוכן העניינים

משיבת נפש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה