אור ברסלב

משיבת נפש חלק ב· רבי אריה לייב צינץ

תשובה עד

תשובה עג

בע״ה יום ה׳ יו"ד כסליו תקכ"ד

שאלה לארי שבחבורה. קולע אל השערה. משיב מלחמה השערה. ה״ה אהובי הרב המאוה״ג המפורסם ערוגת הבושם נ״י ע"ה פ״ה כקש״ת מו״ה אריה ליב נ״י אב״ד דק״ק פלאצק יצ״ו. הגיעני מכתבו בהיותי בק"ק גלוגא חד כרעא אארעא וכו' ותשובתו הרמתה. ולא נתנני הזמן לעיין בדבריו הנעימים. והנחתי מכתבו תוך כתבי קודש לגנזם. ואמרתי בהניח ד׳ אשנה פרק זה בל״נ. וביני וביני בבואי פה השתרגו עלו על צווארי טרדות רבות. ואזדי מינאי מילתא. עד חפשי באמתחת הכתבים. מצאתי את שאהבה נפשי. ועיינתי בדבריו. ואמת אגיד כבר כתובים לפני כמה תשובות בענין זה. וזה יותר משיתסר שנין שכתבתי בזה תשובה ארוכה לש״ב הגאון מפ"פ דאדר. ובהרבה דברים כיון מעכ״ת לדעתי. והנה בענין מתנה על מה שכתוב בתורה. אם מתנה בשעת קידושין שאם תפול ליבם לא תהא מקודשת לראשון ודאי פשוט שאין לו ענין לתנאי נגד הכתוב בתורה. ולא דמי למתנה ע"מ שאין לה שאר כסות ועונה. ומעכ״ת האריך בזה. והעיקר בעיני מה״ט לא דמי אף שמתנה שאם יהיה שאר כסות לא תהא מקודשת לא אמרינן שלא תהא מקודשת כמ״ש תוס׳ כתובות פרק אע״פ נהי דאי אפשר לומר שלא תהא מקודשת בלא שאר אבל לא תהא מקודשת כלל. ותירצו דכה״ג המעשה קיים והתנאי בטל. דכה״ג אינו יכול להטיל תנאי. ויראה טעמא דבתנאי זה אי אפשר לעולם שיהיה המעשה קיים עם התנאי ע"כ בא התנאי זה לעקור הכל. ובהא אין כח בתנאי לעקור המעשה אבל הכא אפשר הוא שיחולו הקידושין אם לא ימות בלא זרע. שפיר יכול להטיל תנאי אם ימות בלא זרע יתבטלו הקידושין. ואין לדמות ע״מ שתאכל בשר חזיר למתנה עמשכב״ת. דשם נמי אי אפשר שיחולו הקידושין בלא עקירת דבר תורה דשם על כל פנים אם תעבור יחולו הקידושין. רק הש״ס בא לומר הרי עכ״פ רוצה הוא שתעבור על דבר תורה ויתבטל התנאי ודחה דאינו מכריחה לעבור על דבר תורה. ובפשט הש"ס פרק הגוזל דפריך נימא אדעתא דהכי לא קדשה נפשה ודאי הקושיא היא דהוי כאילו התנה בכך. ובספר מעיל צדקה פירש דהוי קידושי טעות. ולא נהירא דאי אפשר לומר דזה הוי קידושי טעות. דדוקא כשאמר ע״מ שאני כהן ונמצא לוי וכדומה אמרינן אילו היתה מסופקת שמא הוא מטעה אותה. לא היתה מתקדשת לו. אבל הכא אף שיש לה הספק. שמא ימות בלא זרע. מ״מ מספיקא מתקדשת עצמה דשמא לא יזדמן כך. והרי סברת וקיבלת להתקדש על הספק. ומאי טעות יש בקידושין להכי ע"כ הפשט דנימא שאף שמתקדשת מספק. דעתה היה על תנאי תתקדש עצמה. ולא יזיק לה הקידושין. ומזה הוכחתי דכה״ג לא אמרינן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. דאל״כ למה נסמוך על אומדן דידה הא לא התנית בהדיא רק נסמוך על אומדנא דמוכח. הא תוספות פרק נערה שנתפתתה הקשו אם כן כל קונה פרה ונטרפה נימא לא קנה אדעתא דהכי. ותירצו דמוכר לא היה מוכר לו על תנאי זה. אם כן ה״נ נימא הבעל לא היה מרוצה בתנאי זה משום בעילת זנות וליכא אומדנא. ואף שתוספות כתבו דמיירי מן האירוסין. מ״מ יקשה ל״ל טעמא דחיבת נשואין. ת״ל נימא שבעלה לא היה מרוצה לזה. ע"כ דלא קפיד הבעל. אולי יש לומר דכוונת תוס' שם בפרה ליכא אומדנא. דאולי המוכר לא היה רוצה. וא״כ לא היה יכול לקנות הפרה וליכא אומדנא שנימא עבור חשש זה לא היה קונה כלל. דדוקא אם נימא שמוכר אינו מקפיד ומוכר לו אף בתנאי זה אמרינן אומדנא זו. אבל לומר האומדנא שלא היה קונה כלל משום ספק זה לא אמרינן הכי. אם כן יש לומר הכא נמי היינו תירוץ הש״ס טב למיתב כו'. אם כן ליכא אומדנא דאם הבעל לא היה מרוצה. ע״כ אמרינן דהיתה נמנעת ליקח לאיש הזה. אמרינן משום זה לא היתה נמנעת ליקח לאיש שיש לו אח מוכה שחין משום ספק דטב למיתב כו'. דדוקא אם לא היה לבעל קפידא בתנאי זה לא שייך תירוץ טב למיתב כו'. דהוא היה ג״כ מרוצה בתנאי זה וטן דו. אבל כיון דאמרינן דהוא לא היה מרוצה לשוויה בעילתו ב״ז. והיו מתבטלין הנשואין. אמרינן ע״ז אין רצונה להתנות דטב למיתב. ואף לפי׳ תוספות דהקושיא על אירוסין וליכא ב״ז משני שפיר דנמי אמרינן טן דו דלמה יקדשנה בתנאי זה אם אחר כך לא תרצה להנשא לו ותתנה עמו כך. דתוס׳ כתבו דסתמא מחלה משום חיבת נישואין. אי לא התנה בפירוש. אבל אם נימא בשעת אירוסין אין דעתה להתקדש. כי אם בתנאי זה יחוש אולי תתנה עמו בפירוש בשעת נשואין. וזה לא ניחא ליה לשויה ב״ז ולא ירצה לקדשנה ואמרינן טב למיתב כו׳. ובזה מיושב מה שהקשה בספר מעיל צדקה מאי פריך נימא אדעתא דהכי כו׳. הא מוכח מקרא דחולצת ממוכה שחין. אף דאין זה קושיא דפריך באמת על הקרא. רק למ"ש מיושב טפי. די״ל קרא מיירי שאחר נשואין נעשה היבם מוכה שחין. ובהא אף המקשה מודה דלא אמרינן אומדנא זו. דמש״ה לא היתה נשאת לבעל דשמא יהיה אחיו מוכה שחין. כיון שאי אפשר שתנשא לשום אדם מחשש זה שמא יעשה אחיו מוכה שחין לא אמרינן אומדנא זו. דיותר משהאיש רוצה כו׳. רק קושית הש״ס בשכבר אחיו מוכה שחין נימא דלא היתה מתקדשת לאיש כזה. רק היתה מתקדשת לאחר. אבל הבעל לא היה מרוצה לזה. ומשני טב למיתב כו׳ ואם היו מתבטלין הקידושין ע״י זה שהוא לא היה מרוצה בתנאי. דעתה היה להתקדש בלא תנאי. ודומה למכירת פרה דאמרינן המוכר לא היה מרוצה. א״כ לא היה שום אדם לוקח פרה. להכי לא אמרינן אומדנא זו אף להמקשה. אם כן לכאורה נראה דקפיד אדם על בעילת זנות אף כה״ג שהיא מיוחדת לו. לפי פירושינו בשינויא דטב למיתב כו' וגם ראיה מפרק מי שאחזו כמ"ש מעלתו. שהסכים בזה לדעתי דחשיב ב״ז. אף דהיה תנאי אם מתי ולא אפשר שתנשא לשום אדם אחר בחייו. אף דיש מקום לומר בעלמא קפיד על ב"ז משום פגם הולד. כדאמר בפרק כל הגט דף כ״ז ע״ב משום תקנת הולד. ובתנאי זה דנ״ד ממה נפשך אם יהיה לו זרע יהיה קדושי מעליא וליכא תקנת הולד. אך מפרק מי שאחזו מבואר דהוי איסור כשבא עליה דאסור אף היחוד. ובאמת לא ידעתי על מה סמכו חכמי פראג להתיר ספק ביאה לפנויה. אולם כבר הורו זקנים משום ביטול פו״ר להתיר זה. דנסמוך על רוב מתעברות ויולדות. ומשום חשש דאין אדם עושה בב"ז ונתבטל התנאי הסכים בזה מעלתו לדעתי כשהתנה בשעת ביאה ראשונה לא נתבטל התנאי. אף דתוס׳ כתבו בכתובות דף ע"ב אף בבעל על תנאי אמרינן דצריכה גט. היינו דאמרינן דמחל התנאי. רק שהתנה דלענין כתובה בתנאי קאי א"כ בנ״ד אין לחוש לזה. דהא התנאי לטובתה שלא תהא זקוקה ליבם. א"כ מהיכא תיתי נימא שעכשיו בשעת ביאה נתרצו שניהם שהקדושין לא יתבטלו ותהא זקוקה ליבם רק שלא יהיה לה כתובה. למה יתנה תנאי זה. וכי עבור שתזקק ליבם אינו רוצה שיהיה לה כתובה. הרי התנאי היה לטובתה ולא לרעתה. ע״כ התנאי היה על הקדושין. ובזה ישבתי פרש״י ר״פ האשה רבה דכתוב אמרי׳ תנאי היה בנשואין שאני כהן ונמצא לוי. והקשו תוס׳ למה כתב רש״י תנאי זה ולמ״ש ניחא. דודאי אין לומר תנאי היה דא"כ צריכה גט דכשבעל מחל התנאי. להכי פירש רש״י תנאי שאני כהן כו'. ואז ניחוש שהתנה כך בשעת ביאה. ואז לא נמחל התנאי דלענין מאי התנה. אי משום הכתובה מה״ת תתרצה היא להתקדש אף שלא יהיה כהן. רק שלא יהיה לה כתובה עבור שאינו כהן. הרי התנאי היה לטובתה. ע"כ היא לא נתרצה להתקדש אלא אם יהיה כהן כמו שהתנה בשעת ביאה. ושפיר יש לתלות בתנאי בנשואין. רק דקשה מדף צ״ד ע״ב דקאמר גבי שהלך גיסו ואשתו אין תנאי בנשואין. ולא חיישינן לתנאי זה. נראה דהיינו טעמא דלכאורה י״ל כיון דמן הסתם אינו רוצה אדם לבעול ב״ז למה יתלו שהתנה בשעת נשואין לטובתה. ואז ע״כ בעל בתנאי ועשה ב״ז למה יתלו בכך. כיון שמן הסתם אינו עושה ב״ז. ודאי לא התנה תנאי זה בשעת ביאה. רק די״ל כיון דשם החשש שיאמרו א״א יוצאה בלא גט. ועבד איסורא רבה שמחזיר גרושתו שפיר אמרינן למה יוציאו לעז שעבד איסורא רבה טפי יתלו שקדשה על תנאי ובעל על תנאי ועשה ב״ז דלא יתלה שנעשה איסור יותר חמור אבל בהך דנשא אחותה אדרבה אם לא יתלו בתנאי אין חשש שיאמרו א״א יוצאה בלא גט. למה יתלו בתנאי כיון שיש איסור דאינו עושה ב״ז לא יתלו בתנאי וזה ברור. א״כ בנ"ד כשבעל בפירוש לפני עדים על תנאי זה. אין לחוש לביטול התנאי אם כן כיון שראינו שבעל ולא חש לבעילת זנות. אזדא חזקתו דאינו עושה ב"ז. וא״צ להתנות בכל פעם שיבעול דתו ליכא חזקה והוה מקדש בלא עדים. אף אם ירצה פעם אחד לבטל התנאי. לא הוה קדושין אי ליכא עדים דוקא בקידשה על תנאי דעלמא דאנן סהדי דבעל דאינו עושה בעילת זנות שפיר חיישינן להכי שבעל לשם קדושין. אף שלא שמעו העדים שביטל התנאי. אבל בנ"ד אף שבעל הדר עם אשתו א״צ עידי יחוד כמ״ש הרא״ה הובא בב״ש סימן מ״מ אנן עדים שרצה לקדשה מחדש כיון שאין לנו הכרח דאינו עושה בעילת זנות דהא קמן דנשאה על אופן התנאי ולא חש לב״ז כ"ש כשהתירו לו הב״ד שישא באופן זה ויסמוך על הרוב תו אין עדים שרצה לקדשה מחדש. כ״ש אם ישבע שלא יבטל התנאי אין לחוש שיעבור על שבועתו משום ב״ז. ולכן אין נכון בעיני התקנה של מעלתו שיגרשה באופן זה. דאז יש לחוש לביטול התנאי אף דאין אנו עדים לביטול התנאי א״צ עדים. ושמא נתרצו שניהם לביטול התנאי והגט עיין סימן קמ״ג וקמ״ד בא״ה. לכן מי שרוצה לסמוך על התקנה בתנאי. יהיה התנאי בקדושין ויכול להתנות נמי אם יגרשנה קודם שימות יהיו הקדושין קיימין. אז יתכן נמי שיהיו קדושין אף אם לא יהיה לו זרע וליכא מתנה על מ"ש בתורה. וגם יש להביא ראיה מתוס׳ קדושין שכתבו פרק האומר דף ס"ז דקאמר מה לו לשקר הא מצי אמר פטירנא לך בגיטא שהקשו אי אפשר שיתנה כך בשעת קדושין שרוצה לקיימה. ונדחקו דמקרי גט ישן. ולא כתבו דיגרשנה תיכף על תנאי כמו שכתב מעלתו. ומעלתו כתב באמת דהפירוש הוא כך. ולא שת לבו דתוס׳ לא פירשו כך. ע״כ אין להתנות תנאי זה אולם יש לדחות דתוס׳ כתבו תקנה אף לכהן. אך לכאורה הא קשיא אמאי לא קאמר הש"ס התקנה מתנאי בקדושין ולא צריכי' לדחוק דיגרשנה בגט ישן. וצ״ל דאין זה מיגו. כי באולי לא תתרצה האשה שתבעל לו על תנאי זה. ויהיה בעילת זנות כל הבעילות. או שלא תרצה שכשימות בלא זרע לא יהיה לה כתובה. ואף שיכול להתנות שיהיה לה במתנה כפי סך כתובה אף שיתבטלו הקדושין. מ״מ לא ניחא לה משום המזונות תנאי זה. ובאם תהיה זקוקה ליבם אחר ג׳ חדשים אין לה מזונות משל בעל ומשל יבם. ואם יקדשנה על תנאי נמי לא יהיה לה מזונות. ואם לא היה לו אח היתה ניזונת לאנשי גליל ולא היו יכולין לסלק לה הכתובה. אבל ע״י תנאי זה אף שיתנה שתקח הכתובה במתנה לא היה לה מזונות. רק ז״א דהא כדאמר פטירנא לך בגיטא נמי ל״ל מזונות ע״כ שאינה חוששת ע״ז שתנשא לאחר אם כן אף אם יתקיים התנאי תנשא לאחר ולא איכפת לה במזונות אע״כ כפירוש הראשון שאולי תחוש לבעילת זנות ופגם לה. הנה תשובה זו היא אשר כתבתי לאחי הגאון נ״י וידין מעלתו אותי לזכות כי רצונו לקבוע בה מסמרות שהוא להלכה למעשה. ובאמת במדינת פולין לא שמעתי שנהגו בתנאי זה. ונהירנא בילדותי התרעמו בפולין גדול על רב אחד שלמד בפראג ורצה לעשות תקנה זו ותהו בה אינשי. ובהיותי בק״ק גלוגא השבתי לש״ב הגאון אב״ד מפ״פ דאדרה למה ששאל ממני דבר זה ובודאי איני מוחה בו שכבר הורו זקנים על היתר תנאי בקדושין. ואני הנני מוכן בכל עת לטובתו כי מאד אני מחבב בעז"ה דברי חכמים מופלגים כי״ב. ויתענג על רוב שלום כנפשו הרמה ונפש אוהבו. הק׳ צבי הירש:

תוכן העניינים

משיבת נפש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה