משיבת נפש חלק ב· רבי אריה לייב צינץ
תשובה נז
שאלה שאל החכם הרבני החריף המושלם כמוה׳ בער אופנהיים בהיותי בק"ק פרעשבורג על מ״ש התוס׳ במנחות ד׳ כ״ב ע״ב ד״ה ור' יהודה שכתבו וההיא דפסחים ל״ק אפי׳ למ״ד בתר בטל אזלינן דמשקין לכי מסרחי אין שם משקה עליהן ולא אפשר לה לתרומה שתיעשה חולין. והקשה לפ״ז מהא דפריך בחולין ד׳ ק״ח לרב אי ס"ל אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא. ומאי קשיא נימא דרב ס״ל ג״כ כרבי חייא וכיון דא״א לחלב להיות בשר לא מקרי מין במינו לרב:
תשובה מה שהוקשה לו מהך דחולין י"ל חדא ע"פ מ״ש בש״ך סימן ק״ה סקט״ז מהא דגם בב״ח היכא דאין איסור יוצא מחתיכה לחתיכה בלי רוטב. וקשה הלא בשר בחלב נעשה הבשר גוף האיסור ויאסור הבשר מצד עצמו ואסברא לה מהרא״י דמ״מ עיקר האיסור משום תערובתו וכל זמן שהוא מעורב הוה גוף איסור כמו כלאים. וכשנפרד הבשר לגמרי הוה כאילו נחתך חתיכה מבגד כלאים שמאחר שאין בו תערובות אין איסור. ומעתה י"ל בענין הקושיא הנ"ל דכי היכי דנבילה בשחוטה מקרי מין במינו משום שאפשר לנבילה שתעשה שחוטה כי מסרחא וכיון שאפשר לנבילה שתעשה היתר מועיל עכשיו שיהיה מין במינו ולא יתבטל עכשיו הנבילה בשחוטה שההשתנות גורם העדר הביטול כיון דאפשר שתהיה נתרת עכשיו ג"כ אינה בטילה בהשחוטה וגורם שלא תתבטל ותטמא. א״כ גם בחלב אפשר לו להיות ניתר מצד כשהבשר יסריח נמצא שלא יהיה בחלב טעם בשר וכיון שהחלב אפשר לו להיות ניתר אף בלי סירחון זה גורם שיקרא מין במינו ולא יתבטל. ולפי שהשיב לי החכם שלא הבין כונתי ביארתי כאן יותר למען יובן היטב. עוד י"ל בטעם הסברא שכתבו התוס׳ דמשקין לכי מסרחי אין שם משקין עליהם ואינו מובן. ולכן נראה להסביר הסברא דהא התוס׳ כתבו כן אתרומה טמאה שנתערבה עם תרומה טהורה והנה הסברא שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבילה חזינן כיון דאי אפשר שיהיה להם השתוות זהו סיבת העדר הביטול אחר שאין להם שום שיווי א״כ י״ל הטעם דבשלמא בנבילה שמסרחת נשארה עם השחוטה בהיתר אחד וא״כ כיון דהתוס׳ קאי אהא דפסחים דף ט״ו דחבית תרומה שנשתברה בגת עליונה ותחתיה חולין טמאין דאמרינן התם דאם נפלה למאה חולין דברי הכל תרד ותטמא. א״כ השתא נמי שמסרחי משקין של תרומה אכתי נשאר ההפרש מצד הטומאה שהחולין טמאים וכי מסרחי פרחה טומאה מן המשקין נמצא שלעולם אי אפשר להם לבא לעמק השוה ואין לומר דמשכחת לה אי מסרחי גם החולין דהא ליתא דתרי אי לא אמרינן. דאל״כ איך נבילה בטילה בשחוטה או לאידך מ״ד הא אפשר דמסרחי גם שניהם ויהיה שוין לגמרי אלא ודאי תרי אי לא אמרינן. וא״כ כאן נמי אי אפשר לתרומה להיות שוה עם החולין דאף שהאיסור אזיל כי מסרחא הא גם הטומאה אזלא וא״כ אינה שוה עם החולין משא״כ בחלב נבילה אי מסרחא כנ"ל הוא שוה עם המבטל ואינה בטילה וא״ש. ועוד בה שלישיה והראיתי לדעת התוס' ע״א דף ע' ע״ב ד״ה הכא שהקשו ליבטל בס׳ ותירצו דקסבר מין במינו לא בטיל והתם מרא דשמעתא הוא רב אם כן חזינן דרב גופיה ס״ל גם במשקין מב״מ לא בטיל וע"כ לא ס״ל כמ״ד בתר בטל אזלינן. והחכם השואל הוקשה לו דבע״ז דף ע״ג ס"ל לרב גבי טבעת של עכו״ם שנתערבה במאה טבעות ונפל א' לים הותרו כולם שאני אומר. והתוס׳ כתבו בדאורייתא לא אמרינן שאני אומר. ולהך סברא אינו מחלק בין לח ליבש ויש ליישב דמכל מקום בטבעת על כל אחד שנוטל י״ל כל דפריש מרובא פריש ואין כאן קבוע כיון שאינו ניכר ואין כאן אלא איסור דרבנן ושפיר אמרינן שאני אומר ודו״ק: