אור ברסלב

משיבת נפש חלק ב· רבי אריה לייב צינץ

תשובה נא

תשובה נ

שאלה אם נשבר העצם במקום צומת הגידים ושחטו מיד דאפשר דיש להכשיר בבהמה דדוקא בחזר ונקשר יש לחוש שמא יצא פעם אחד לחוץ. אבל בשחטו מיד לא. ע״כ דברי השואל:

תשובה לא מן השם הוא זה כי ענין צומת הגידים אינו תולה ביציאת העצם לחוץ דמ"מ יש לחוש שנפסקו הגידין מכח השבירה. וכן מבואר בהדיא בב״י בשם הר"ר מנחם שמצריך לבדוק הגידין אפילו לא יצא העצם לחוץ. ובד״מ ס״ס נ״ו כתב שמוכח כן דהא קיי״ל במקום שאין צ״ה מהני חזר ונקשר אלמא בנקשר לא חיישינן שיצא לחוץ ואפ״ה במקום צ״ה חיישינן אלא ודאי חיישינן לפסוקת הגידין אע״פ שהבשר שלם. ותמה על הב״י למה לא דחה דבריו. ולענ״ד דבריו תמוהים דמבואר דלכך התיר שם דכיון דאין העור נפסק מסתמא גם הגידין לא נפסקו. וא״כ עיקר טעמו כיון שלא נפסק העור כלל ובנשבר העצם אפילו נפסק העור אם לא יצא העצם לחוץ אינו מזיק. ואם נקשר בתוך כך או שנקרע העור במקצת שפיר יש לומר כיון דנקשר ודאי לא יצא רובו. אבל בקים לן שלא נפסק העור שפיר י״ל שגם הגידין לא נפסקו ולק״מ על הב״י. ומ״מ ודאי דנקטינן להחמיר ולחוש לפסוקת גידין אפילו לא נפסק העור כלל וכדברי ד״מ שהוא הרמ״א שאנו נמשכין אחריו וכן בדין דודאי אין אנו בקיאין בבדיקת העוף. ואנכי הרואה כי זו חומרא מגדולי הקדמונים הוא כי ברא״ש פרק בהמה המקשה כתב נשבר העצם במקום צ״ה ונקשר ונתרפא יפה יש פנים לאסור. דאילו הובא העוף לפנינו קודם שנקשר היינו צריכין לבדוק שיתסר חוטי. א״כ אפילו נקשר העצם עדיין צריך בדיקה כו׳ והר״ר שמואל מאיברא אומר בשם ריצב״א שאם לא נשתנה הבשר שעל הקשר אז ודאי נתרפאה יפה. ואם נשתנה יש לחוש. ור״ש כתב שאם אירע הדבר בין השמשות שאי אפשר להכין אחרת היה מתיר עכ"ל וכן ממה שכתב משום ר״ת שאילו היה אוסר מסתמא היה נשמע משמע דכל הגדולים אלו לא החזיקו עצמן לבקיאין לבדוק דאם לא כן מאי רבותא להתיר הא כל החומרא אינה רק לבדוק. וגם למה תלה באי אפשר להכין אחרת. ודוחק לומר משום שהיית הבדיקה. וכן ממה שהוכיח הר״י מדברי ר״ת שאילו היה אוסר היה נשמע ומאי ראיה דילמא בדק ומצא צ״ה שלימים אע״כ ס״ל דאין בקיאין בבדיקה. וצל״ע בדברי הטור י״ד ס״ס נ״ו שהביא דעות אלו וכתב יש אוסרין בלא בדיקה וגם הביא דברי רבינו שמשון שמתיר בע״ש ומשמע מדבריו דבקיאין בבדיקה. וכן משמע בסימן נ״ז שהביא דעת בה״ג בכל מקום שהוזכר בדיקה כגון דרוסה נפולה שבורה משמע בצ״ה שפיר בקיאין. א״כ מה קול הרעש הזה יבדוק בצ"ה אלא ודאי כל הני גדולים ס״ל דאין בקיאין בבדיקה. אלא דמספקא לי אם כוונת הגדולים דוקא בחזר ונקשר שכבר נסתבכו בתוך הבשר ומובלעין בבשר לכן קשה לראות אם נפסק אחד מהם. אבל אם לא נקשר בקיאין בבדיקה. או דבכל גווני אין בקיאין כיון שהם ששה עשר והם דקין. לכן הדעת נוטה שכך כוונתם דאף שנתרפא מ״מ אין חשש זה מוציאנו מחשש פסוקת הגידין. ואידך דיעה ס״ל דכיון שנתרפא יפה ודאי אילו היה הגידין נפסקין לא היה מתרפא היטב. ואף על גב דודאי במידי דלא מיטרפא לא מהני נתרפאה כמו בנשבר הגף דיש חשש נקובת הריאה דלא מהני מה שנתרפא הגף וכמ״ש הש״ך סימן נ״ג ס״ק ו׳ והש״ך מדמה זה להך דס"ס נ״ו בצ״ה ואי מהא לא איריא דהא באמת כמה פוסקין מכשירין גם בצ״ה וכן תמה בפלתי אלא דלענ״ד לא קרב זה אל זה דבשלמא צומת הגידין שהן כח השוק עצמו ונוסף עליהם שחיות כל הגוף תלוי בהם אם כן אם נפסק אין כח ברגל שיתרפא שלא יהיה שינוי בבשר שהכח של הרגל נסמך על הגידין. ואם יש מכה פנימיית בשוק עצמו לא יוקרם עליו בשר כהוגן. מה שאין כן שבירת גף שאין חיות תלוי בה אפילו באדם טריפה מ״מ שבר העצמות החיצונים יכולין להתרפאות בו שבר יד או שבר רגל ומה ענין ריאה לגף אטו נימא בהמה שנשתברו רגליה במקום שאינה טריפה ואחר כך נולד בה ספק טריפות אטו יועיל אם נתרפאו רגליה להוציא מחשש טריפות הא ודאי ליתא אלא ודאי לא אמרו הגדולים רק בצ״ה שהם כח הרגל עצמו לכן ס״ל שאילו נפסק גיד מצ״ה לא היה אפשר להתרפאות בשר ועור שלמעלה אם תחתיה תעמוד הבהרת וזהו ברור גם לשון ב״י מגומגם שכתב בטעם האוסרין שמא נפסק אחד מן הגידין וכיון שנפסק שמא לא נתרפא יפה וזה מגומגם דפשיטא שאם נפסק שהוא טריפה גמורה דלא מהני רפואה אלא דהאוסרין סבירא להו דלא מהני רפואת הבשר דשמא מ״מ הגיד פסוק והיא טריפה. ומ״מ בבהמה שאינם אלא ג׳ והם עבים וגם צריך שיפסוק רוב מנין ורוב בנין משמע ודאי מדברי רמ״א דבקיאין שפיר. ומה שהביא הש"ך בשם או״ה שגם בבהמה אין בקיאין דברי האו״ה מגומגמים לפענ״ד וז"ל בכלל נו״ן ס״ג ומ״מ אם אין נראה להדיא חתוך ושבור ממש אלא שהוא רק גישוואלין ונצרר הדם שאין ריעותא מבורר לפנינו יש לחותכו ולראות אם נפסק א׳ מהם. וכתב הרא״ש ור״ב והיינו דוקא בבהמה שהם גדולים ונכרים לבודקן גם עתה בכה״ג למי שבקי בבדיקת צ״ה כשלא ראינו בהם חיתוך וריעותא מבוררת אבל בעוף שהם דקין כ״כ ואדומין אפילו הוא רק שחוף ונצרר עליהם הדם טריפה דאין אנו בקיאין לבודקה כלל עכ״ל. ולכאורה מגומגם דממה שכתב לבודקו ולראות אם נפסק א׳ מהם משמע דבעוף מיירי דבבהמה לא מיטרפא בא׳. ואח"כ כתב דאין בקיאין בעוף כלל. לכן נראה דהאו״ה נתכוין למ״ש בעט״ז שהובא בש״ך ס״ק י׳ דדוקא בנצרר הדם הרבה עד שכמעט אין הגידין ניכרין. ובתחילה איירי האו״ה בצרירות דם מעט ואח״כ העתיק מספר אחד שכתבו לחלק דבעוף אפי׳ רק שחוף ונצרר הדם עליהם טריפה והיינו בדם הרבה כדברי העט״ז אבל בצרירות דם מועט כל שלא נשבר ממש שפיר בקיאין. ומ״ש בשם הרא״ש ור"ב והיינו דוקא בבהמה היינו אפילו בנשבר כל שלא ראינו בהם חיתוך היינו בגידין עצמן חיתוך אף שיש צרירות דם הרבה מ״מ בקיאין בבהמה ומ״ש בתחילה איירי בעוף א״כ אין ראיה כלל מדברי או״ה להטריף שבר בבהמה כל שאין חיתוך וריעותא גדולה בגידין עצמן. וא״כ י״ל שאם בודק בבהמה ואין ריעותא בצ״ה עצמן מודה דכשר דודאי רחוק לומר שנפסקו רוב מנין ובנין וגם אינם אלא שלשה. ואם נראה למורה שהם קיימין מהיכא תיתי להחמיר שאין בקיאות כ״כ בזה. משא״כ בעוף שהם ט״ז ומטרפא בא׳ מהם יש לחוש טפי שמא נפסק רוב א׳ ומתוך שדק אינו ניכר וגם שמא ניפץ א׳ לשנים ונראה לו שכבר בדק כולם וכמו שהזהיר הרוקח על זה. וא״כ לענ"ד בבהמה יש לסמוך בהפסד מרובה על רמ״א אפילו נשבר ממש כל שנראה לו שהגידין שלימים כי יוכל להכירן ואם יהיה לו ספק יטריף אבל בעוף שגדולי הקדמונים לא חשבו עצמן לבקיאין כמו שהוכחנו מלשון הרא״ש לעיל דלא כמ״ש בפר״מ להקל באווזא. ולא נהירא כלל שהרי ברא״ש נקט סתמא שהם ט״ז ובעוף סתם ודי להקל בעוף אינדיק שהם עצמות ממש כמ״ש בשם דמש״א דאפשר שהגדולים לא דיברו בעוף זה שלא היה מצוי באותן מקומות באותן הימים. אבל באווזא ודאי שהיה מצוי אז ואין להקל כלל. גם מ״ש באו״ה בשם הרא״ש ס״פ המקשה דאפילו חזר הגיד ונקשר יפה ואפילו בבהמה שמא לא נתרפא יפה תמוה דברא״ש משמע בהדיא דבעוף קאי שכתב שאם בא העוף לפנינו כו׳ וגם מ״ש ואפי׳ חזר הגיד ונתקשר יפה ונתרפא שצריך לבדוק אם נשתנה מראה הבשר הוא מגומגם ג״כ שאין כוונת הרא"ש רק לחוש לפיסוק גידין ולא תליא בבשר כלל רק הר״ר שמואל מכריע שאם נתרפא יפה אין לחוש לפיסוק גידין. אבל לומר שיוכל הגיד להתקשר אחר שנפסק אינו מבואר כלל דאדרבה זה שאין אנו בקיאין שמא נפסק ואם היה חשש שנתקשר אחר הפסיקה מאי בדיקה שייך אלא כוונת הרא״ש שמא עדיין הוא פסוק דוק ותשכח:

תוכן העניינים

משיבת נפש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה