משיבת נפש חלק ב· רבי אריה לייב צינץ
תשובה מה
תשובה מה ששאלת אם שוחט ודוחק בכח בשעה שמוליך ויש בסכין כשיעור וחששת לדרסה. נראה דאין חשש דרסה כל שמוליך בדרך הולכה. ודרסה לא הוה אלא כשדחק הסכין למטה וחתך בלי הולכה כלל. וכמו שפרש״י פרק השוחט דף למד ע״ב התיז הראש כאדם המתיז קנה או דלעת והיינו שכל החתך בא מכח הדחקה למטה בלי הולכה וכמו שפוסק דבר ומכה עליו בכח. או שפעמים מעקם הסכין לצד שני וחותך על ידי הדחקה. וכן משמע מפירו׳ רש״י היה שוחט במשיכה. אלמא רישא לאו במשיכה איירי ואם איתא דאפילו במשיכה אם דוחק בשעת משיכה דרסה מקרי לפלוג בדידיה אפילו שוחט במשיכה רק שדחק אלא ודאי רישא איירי בדחק בלא משיכה. וכן משמע מהא דאיתא שם דף ל״ב אמר רבא השוחט בסכין רעה אפילו הוליך והביא כל היום כולו שחיטתו כשירה. ובסכין רעה שצריך להוליך ולהביא כל היום ודאי ע"כ דוחק בסכין ואפ״ה ליכא חששא רק מטעם שהייה חששו הפוסקים כדאיתא בסימן י״ח ס״ז וסימן כ"ג ואפילו תדחק ותאמר דמשכחת שיוליך בלי דחיקה איך שתק בש"ס ופוסקים להזכיר מזה דהא בנעץ סכין בכותל וצואר בהמה למעלה שחיטתו פסולה שמא ידרוס ופירשו שמא ידרוס פעם אחרת אף על פי שאומר ברי לי שלא דרסתי. וכן הוא בש״ע סימן וי״ו סעיף ד׳ דחוששין שמא תרד הבהמה בכובד גופה ותחתוך בלי הולכה והובאה. א״כ איך נכשיר בסכין רעה ליתן תורת כל אחד בידו להשמר שלא ידחוק דמסתמא בסכין רעה דוחק הוא. אלא ודאי כל שהוא בהולכה והובאה לית לן בה. וכן מהא גופיה דחייש שמא תרד הבהמה בכובד גופה ותחתוך בלא הולכה והובאה משמע דכל שמוליך ומביא אע״פ שהבהמה מכבדת אין כאן דרסה. וכן משמע בחולין דף כ׳ דאמר בני ר׳ חייא ס״ל מוליך ומביא במליקה פסול והיינו ע״כ לומר דגזירת הכתוב שיהיה מליקה בענין שפסול בשחיטה והא ודאי בענין מליקה שהוא מעבודות קשות שיחתוך בציפורן המפרקת וסימנין בידו אחת כדאי׳ בזבחים דף ס"ד שהוא מעבודות קשות אין ספק שהוא מפני קושי החתיכה עם צפורנו בשעה שהעוף מונח בין אצבעותיו כדאי׳ התם במשנה ובוודאי צריך לדחוק טובא עד שיחתוך המפרקת וסימן עם צפורנו ומשמע דבכה"ג בשחיטה כשר כל שמוליך ומביא. וכן אמרינן התם מצות מליקה קוצץ ויורד ואמר כ"ש מוליך ומביא ופרש״י דכי עביד מליקה כשחיטה כ״ש דכשר אם כן משמע בכה״ג דמוליך ומביא במליקה כשר בשחיטה אף שהוא בדחיקה. ומצאתי להרב בעל תבואת שור בסימן כ״ג שכתב על הא דשוחט בסכין רעה דאף בעוף יש למנוע כו' ותו דיש לחוש לשאר קלקולים כגון דרסה ועיקור מתוך שדוחק מאד על הסימן קודם שחותך ואפילו דיעבד יש להחמיר כו׳ ומשמע דדוקא בסכין רעה לגמרי שצריך לדחוק מאד אפשר שיש לחוש שחותך בלא הולכה כלל. אבל בסכין שאינה בגדר סכין רעה לגמרי ודוחק במשיכה לית לן בה. והרי דרכו של בעל תב״ש תמיד להחמיר ולאהדורי בתר חומרא א"כ הבו דלא לוסיף על חומרות שלו. ועיין פסחים דף ס״ז השוחט בקופיץ ע״ש בפרש״י: