משיבת נפש חלק ב· רבי אריה לייב צינץ
תשובה מד
שאלה חד מיראי השם אשר דרכו לחזור ק"ש בלשון לעז בשביל הכונה ונולד לו ספק אם השם בלשון לעז יוצאין בו והניעו לזה דברי הש״ך ביורה דעה סימן קע״ח סקי״א שהשיג על דברי הב״ח שהשיג על הוראת רש״י ורבו שכתב בלוחש על המכה דדוקא בלשון הקודש והב״ח הקשה דדברים של קודש אפילו בלשון חול אסור לאומרן בבית המרחץ. וכתב הש"ך דדוקא ענין קדושה או ד"ת אבל השם בלשון חול אינו שם כלל והגע עצמך דהא מותר למחוק שם שנכתב בלשון חול כגון גאט או בא"ג כו':
תשובה הנה אין ספק מאחר שהוא ש״ס מפורש דק״ש בכל לשון. ובר״פ אלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה וידוי מעשר ק״ש ותפילה וברה״מ. ולא יעלה על הדעת כלל שיקרא ק״ש בכל לשון והשמות לבד יזכיר בלשון הקודש דהא לא מפליג בהכי כלל ועוד דדומיא דברכת המזון תנן וברכת המזון מפורש אם אמר בריך רחמנא מריה דהאי פיתא יצא ידי ברכה ראשונה כדאיתא בברכות דף מ״ם ע״ב הרי אף דרחמנא בעצם אינו שם כלל דהא רחום אינו שם ונמחק כדאיתא בפרק שבועת העדות דף ל״ה. אעפ״כ עולה לו במקום שם. ועל כרחך הוא מפני שהורגל לשון זה על השם יתברך הוה כאילו הזכיר השם בלשון קודש כיון דנאמר בכל לשון. וכן יש להוכיח ממה שהקשו בש״ס שם בברכות מאי קמ״ל אע"ג דאמרה בלשון חול תנינא אלו נאמרין בכל לשון כו׳ וברכת המזון. ואם איתא דבק״ש מפרשינן דנאמרה בכל לשון חוץ מן השמו׳ א"כ טובא קמ"ל דאע״ג דבמקום השם אמר רחמנא נמי יצא. אע״כ פשיטא ליה להש״ס דהני דנאמרין בכל לשון אפי׳ השמות הם בכל לשון. לכן רחמנא שמורגל לקרות כן השם פשיטא לן דעולה במקום השם ואף דשם רחמנא משותף ג״כ על קריאת אדם אם רוצים לומר האי גברא רחמנא שהוא תרגום רחום וכ"ש גא״ט שהוא לעז אלהות ממש. ואף שנמחק היינו משום שאין לו קדושה בכתיבה שאין הכתיבה מתקדשת רק בלשון קודש שהתיבות עצמן יש בהם יחוס קדושה אבל גא״ט אינו אלא לעז השם וכינוי שנקרא בלשון אחר לכן אין בו קדושה לענין שלא ימחק. אבל ההזכרה שמזכיר עולה במקום שם בלשון לעז בהני דנאמרים בכל לשון ועדיף טובא מרחום דאף שנמחק מכל מקום נקרא כינוי אם כוונתו למי ששמו רחום כדאיתא בפרק שבועת העדות שם. ואני תמה על תשובת מהר״ם ד״פ סימן ו׳ והובא בש״ך י"ד סימן רל״ז באם אמר יעזור לי דיאוק שכתב מהר״ם שם דהוה שבועה דלא גרע מידות. ולא הבנתי דמה ענין זה לידות דידות היינו שהתחיל בדבר ולא פירש כגון שאמר מודרני ממך ולא פירש דבריו כקרבן או אסור כמו שפירש הר״ן שם. אבל כינויים מילתא אחריתא הוא כדפריך בריש נדרים פתח בכנויין ומפרש ידות. גם מה שכתוב שם בתשובה זו גם שבותה ושקוקה מטעם יד. מפורש בנדרים דף יוד שהוא כנוי. ואולי צריך לומר כינוי וכן מבואר שם לרבי יוחנן כנויים לשון נכרים הן וגם גא״ט שהוא בלשון נכרים כינוי מקרי. וגם דעת הש"ך נראה לי שאין כונתו שכיון שבלשון חול אינו שם כלל שיהיה מותר להזכירו בבית המרחץ ח"ו או שיהיה מותר לברך ברכת המזון בלעז במקומות המטונפים חלילה או להתפלל דתפילה בכל לשון ג"כ רק כוונתו כיון שאינו שם בעצם ומותר למוחקו לא מצינו בו חומרא זו שאסור להזכירו על המכה: