משיבת נפש חלק ב· רבי אריה לייב צינץ
תשובה לה
שאלה חד מיראי ד' העיר לי אוזן בלימודים בענין מה שנוהגין ליקח חוטי קנבוס מתגרי נכרים ע״י הבדיקה המוזכרת ברמ״א ביורה דעה סימן ש״ב ע״י אש שחוט פשתן כבה מהר. ושל קנבוס הולך ושורף. ובש״ך הביא בשם מעד״מ עוד סימן שהקנבוס כשמושכין החוט נמשכין כמין שערות ארוכות ע״ש:
תשובה ראיתי להרב בעל תשובת פני יהושע בחלק יורה דעה סימן ח׳ שהאריך בזה להחמיר אמרתי לכתוב הנלענ״ד להשיב על דבריו. הנה הרב כתב לכאורה נראה מפשטא דמתני' דפ״ט מכלאים משנה ז׳ הברסין והברדסין לא ילבש עד שיבדוק ר' אומר הבאים מחוף הים א״צ בדיקה שחזקתן בקנבוס. ופי׳ הרמב״ם עד יחקר עליהם אם הם תפורים בפשתן משמע שיש לעמוד על הדבר אם הוא פשתן מדאמר עד שיבדק. וכיון דחזינן שיש שינוי ביניהם באש או במשיכת חוטין אין לך בדיקה גדולה מזו. גם ה״ה כתב בפ״ח ממ״א בדיקה זו. אך מדברי רא״ש וטור סימן ש"ב שכתבו דהאידנא דפשתן מצוי בכל מקומות הלוקח בגדים מן הנכרי צריך להתיר תפירתן ולתופרן בקנבוס. ולא עוד אלא דבפסקיו פ״ט דנדה כתב על הא דאמר דא״צ בדיקה. ירושלמי הדא דתימא בראשונה שלא היה פשתן מצוי בכל מקום. אבל עתה שהפשתן מצוי בכל מקום צריך בדיקה. וכתב הוא ז״ל והאידנא פשתן מצוי בכל מדינות. הלכך בגדים הנקחין מן הנכרים צריך לתופרן בקנבוס עכ"ל. הרי על מתניתין גופא כתב דצריך לתופרן ולא לבדקן. אלא ש״מ דבדיקה דמתניתין אין פירושו לבודקן באור כו׳ אלא צריך לפשפש אם הכל צמר או פשתן מעורב בהם וה״ה אם מוצאין ביניהם מין אחר שיש לספק בו שמא הוא פשתן. וכן יש לפרש דברי הרמב״ם מ״ש שצריך פשפוש אם תפורים בחוטי צמר או משי או בפשתן. ואם אי אפשר לעמוד על הדבר כגון בין פשתן לקנבוס היינו פשתן ודאי. ולא בא למעט אלא שמא אין תפורים אלא בצמר או משי שהם ידועים בודאי. ועוד דהרמב״ם כתב יחקור היינו על ידי עדים עכ״ד הגאון בעל תשובת פני יהושע. ותמהני איך יפרנס לו דברי רבינו שמשון שכתב ז״ל ואפילו המנעלים העשוים בלבדין בפנים צריך בדיקה שלא יהיו תפורין בפשתן עכ״ל. ומנעלים בודאי אין דרכן לתפור במשי וצמר רק או בקנבוס או בפשתן ואפ"ה כתב צריך בדיקה משמע דבדיקה מהני וגם מדעסקו הר״ש והרא״ש בין אם חזקתן מן הקנבוס או פשתן. משמע ודאי דהבדיקה נמי הכין הוא אם הם תפורין בקנבוס או פשתן. ועוד תמיה לי איך יפרש דברי רמ"א שהעתיק ג״כ דברי הטור שצריך להתיר התפירות. ומ"מ כתב בהג"ה דבנותן לו קנבוס שרי שאפשר לעמוד על הדבר אם בודקו באש כנ"ל. ולפי דבריו הרי רמ״א מזכה שטרא לבי תרי דמדכתב צריך לתופרן משמע דבדיקה לא מהני. ואיך כתב אח״כ בדיקת המ״מ באש. אלא נלענ״ד דלא קשיא כלל דודאי י"ל שפיר שיש להכיר בין קנבוס לפשתן ומ״מ א״ש מ״ש הטור ורמ"א דצריך להתיר התפירות לפי שיש לחוש אף אם בודק חוט אחד שמא כלה חוט של תפירה באמצע. וחוט זה של קנבוס ובשאר מקומות תפרן בפשתן ולכן ממילא צריך להתיר התפירות ועיין מ״ש לקמן ישוב על זה שלא תמה על רמ״א. ובהכי ניחא לי מ"ש שא״צ בדיקה שחזקתן מן הקנבוס. וקשה אמאי לא יבדוק לכתחילה דהא קיי"ל כל היכא דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה וכן בפסחים דף ד' דמיבעי' לן במשכיר בית לחבירו אם חזקתו בדוק ופריך למאי נ״מ נישייליה. וכתב הר״ן שם דאע"ג דחזקתו בדוק מ״מ אם הוא בעיר צריך לשואלו. והיינו משום דכל דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה. וא״כ אפילו נימא דחזקתן מן הקנבוס מכל מקום היה לו לבודקו אם יש לו בדיקה. מיהו לפמ״ש במג״א סימן תל״ז סק״ד דלהכי בחמץ צריך לשואלו ולא סמכינן אחזקה ולא דמי לח"י טריפות שאין אנו צריכין לבודקן דשם אין לבהמה חזקת איסור. משא״כ כאן בכל שנה הבית בחזקת חמץ. א״כ א״ש די"ל דכאן חזקתו מן הקנבוס ואין כאן חזקה לאיסור. אלא דקשה לפי מ״ש המג״א גופיה בסימן ח׳ דצריך לבדוק הציצית שאין סומכין על החזקה היכא דאיכא לברורי כדאיתא בי"ד סימן א׳ דאין סומכין על החזקה היכא דאיכא לברורי. ולפי מ״ש מג"א גופיה לא דמי כלל דבסימן א׳ איירי לענין רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת. משא״כ בציצית שהיה להם חזקת כשרות ועדיף מי"ח טריפות. ובאמת לא הבנתי כלל דברי המג״א מאי דמייתי ראיה מי״ח טריפות דסמכינן אחזקה דהא בחמץ גופיה נמי איכא לברורי ולבדוק. וא״כ אפילו חזקתו בדוק מ״מ איכא לברורי על ידי הבדיקה שנית. אלא ודאי לא מקרי איכא לברורי רק כשיוכל לברר ע"י שאלה בקל. אבל היכא דצריך טירחא דבדיקה אם חזקתו בדוק א״צ לטרוח. וא״כ אין ראיה מי״ח טריפות דודאי הוה טירחא טובא לבודקן דאם יבדוק צריך לבדוק אחר כולן דהי מינייהו מפקת. משא״כ לשואלו אם הוא בעיר הוה דבר קל. ועיין ביורה דיעה סימן א׳ בש״ך שם לענין רוב מצוין אצל שחיטה אם מצינן למרדף בתריה אם צריך לטרוח. ובהכי ניחא דבציצית צריך לבדוק היינו משום דא״צ טירחא בזה ודמי למשכיר בית שצריך לשואלו אם הוא בעיר ובציצית הרי הם בידו וצריך לבדוק. וע׳ ש״ך י״ד כללי ס״ס סי׳ ל״ה במ״ש לענין ספק ספיקא היכא דאיכ' לברורי. ומה שהקשה שם מזבחים פרק התערובת דקשה לר״ת דמתיר ספק דרוסה שנתערבה מס״ס וא״צ בדיקה תקשי מאי משני התם דאיערב בנפולה וקסבר הלכה צריך בדיקה וקשה הא הוה ס״ס אלא ודאי צריך בדיקה לענ״ד ע״כ שאין זו קושיא דאפילו נימא דבס״ס צריך בדיקה מכל מקום קשה כיון דשם בקדשים מיירי ואי אפשר בבדיקה מטעם שכתב רש״י וכיון דלא אפשר בבדיקה אמאי לא נסמוך אס״ס דמה לי אם לא אפשר מטעם שאינו בפנינו או שאי אפשר מטעם הקריבהו נא לפחתך. אלא נראה דמאן דאמר הלכה צריכה בדיקה ואין הילוך מוציא מחשש ריסוק אברים א״כ ה״ל בחזקת נפולה ודאי עד שתבדק. עכ״פ גם בש״ך מסיק היכא דיש לבדוק בקל צריך לבדוק ע״ש. וכעת אין בידי ספרי האחרונים לעיין בהם במ״ש בזה. ולפ״ז ניחא דלכך ס"ל לר״י דבגדים הבאים מחוף הים א״צ בדיקה אף דאפשר לבודקן מ״מ כיון דנצטרך לבדוק כל חוט של תפירה ואיכא טירחא והפסד שפיר סמכינן אחזקה. וגם באידך ראיה שמביא דהרא״ש בתשובה אסר ליקח קנבוס מעכו״ם מסל״ת גם דברי הרא״ש מובאים שם בש״ע ולא הביא רמ״א כלום. ומדברי הרב בעל פני יהושע שם נראה דלא סמכינן אבדיקה זו רק באומן דאיכא סברא דלא מרע אומנתיה ולהכי הר"ן שכתב להתיר לא הזכיר כלל הבדיקה דאף בלא בדיקה שרי כיון דלא מרע אומנתיה. אבל ליקח מן העכו"ם לכתחילה ודאי אסור. ולפ״ז אפשר לומר דהרב בעל פני יהושע לא אסר ליקח רק מן העכו״ם שאינו תגר. אבל מן תגר שרי שהרי עיקר ראית הר״ן מהך דלוקח טלית מצויצת מן התגר בפרק התכלת דף מ״ג דשרי. הרי חזינן בתגר ג״כ דלא מרע אומנתיה דהא רמ״א התיר נמי לכתחילה ליתן לנכרי חוטי קנבוס ולא חיישינן לאיחלופי משום דיש לו בדיקה. ובאמת גם בדברי רמ״א ראיתי גמגום שכתב בהג״ה ואסור לומר לעכו״ם לתפור לו בגדים בחוטי קנבוס אע״פ שפשתן יותר ביוקר מותר דנקל יותר לתפור בפשתן מבקנבוס אבל אם נותן לו קנבוס שרי ולא חיישינן לאחלופי כו׳ וכן נוהגין אע״פ שיש מחמירין ונרשם רשב״א הנ״ל עכ״ל והמעיין יראה דהמ״מ שכתב הך בדיקה ס"ל אפילו אין הישראל מוסר לו חוטי קנבוס שרי שכן כתב וראיתי עכשיו נוהגין לסמוך כו׳ אף על חייטי עכו״ם שקונה חוטי קנבוס לתפור בינו לבין עצמו כו׳ הרי בהדיא דמתיר אפילו אינו מוסר לו החוטין ושאלת הרשב״א אם מותר לומר לנכרי לתפור בקנבוס. ולא מיירי במוסר לו חוטין ואי ס״ל לרמ״א לחלק בין מוסר לו החוטין דחשש לאחלופי דחוק טפי מנ״ל דהרשב״א אינו מודה דלא חיישינן לחלופי. וגם קשה לחלק בנכרי בין חשש איחלופי דאם נחוש באומר לו לתפור בקנבוס גם לחלופי ניחוש. דהא במפקיר פירותיו אצל נכרי חשיבי ודאי אלמא דאמרינן דמחליפין בודאי. ואם כן למאן דשרי ליתן לו חוטין גם באומר לו ואינו מוסר לו החוטין שרי. ומי שם לו לרמ״א הכרעה זו. מיהו ברשב״א משמע קצת דאף במוסר לו החוטין אסור ממ״ש ומעולם לא מצינו מי שהתיר לשלוח בשר ע״י עכו״ם בלא חותם. הרי משמע דחייש נמי לאחלופי. ובאמת אין סברא לחלק כלל בין חשש חלופי לאומר לו שיתפור בקנבוס ולא מצינו חילוק בזה. ואם נאמר דהרמ״א מחלק בין חשש חילופי. בין אמר לו שיתפור בקנבוס. א״כ גם בנ"ד אם קונה מן הנכרי חוטין יש לאסור שהרי יש בו חשש מתחילתו שמא אינם קנבוס. מיהו אפשר דע״י בדיקה יודה רמ״א דשרי שהרי לא פקפק בבדיקה זו אלא דאסור לומר לכתחילה לסמוך על הבדיקה של אח״כ שהרי יצטרך לקלקל הבגד ועי׳ בס׳ בית הלל סימן רכ״ח וסימן ש״ב שלא הכירו האומנים בין פשתן לקנבוס. וכבר עלה בדעתי דבלא״ה בעל פני יהושע כתב ואני מעיד שכמה פעמים ראיתי פשתן שהולך ושורף כמו קנבוס ע״כ וקשה להכחיש עדותו של המגיד משנה. ולכן אפשר לומר דטעמא דפשתן כבה מהר הוא מפני חליקותו וקנבוס הולך ושורף לסיבת שאינו חלק כ״כ ומשעיר ולכן אפשר באותן פשתן שנארג ע״י כלי אריגה מתנפץ גם הוא ולכן גם הוא הולך ושורף כמו קנבוס. ולפ״ז צדקו שניהם יחדיו דודאי החוטין יש להם בדיקה אבל לייוונט אין לה בדיקה שגם הוא הולך ושורף. וא״כ דברי ב״ה נכונים לאסור הלייוונט. ומ״מ אפשר לומר דהרא״ש לא אסר בתשובה רק בנכרי הדיוט. אבל באומן אפשר דמודה דאיכא למימר לא מרע אומנתיה כמ״ש וכדאיתא ג״כ בפרק התכלת בלוקח טלית מצוייצת מן ההדיוט פסולה. מן התגר כשירה. וראיתי במג״א הלכות ציצית סימן ך׳ שכתב וצ״ע דדוקא גבי מורייס דאיכא זיוף אפילו לעכו״ם אבל הכא יש לחוש שנטוה שלא לשמה ולא מרע נפשיה בזה. ותדע דאטו מי שרי לקנות בשר מעכו״ם תגר כשאומר שהוא כשירה משום דלא מרע נפשיה. ולכן נ"ל דוקא טלית מצוייצת דאין דרך עכו״ם לעשות ציצית בבגד. אבל ציצית אסור לקנות אפילו מן התגר ולהכי נקט הגמרא והפוסקים טלית מצוייצת. ולכאורה קשה על דבריו דרש״י פרק התכלת דף מ״ג על מן ההדיוט פסולה דשמא הוא צבעה ושלא לשמה נעשית. וקשה ל״ל למימר שצבעה הא אפילו בלבן יש לחוש שמא טוואה שלא לשמה. שהרי הפוסקים פסקו כן אפילו בזמן הזה שאין תכלת. ומזה נראה דרש"י ס״ל דלטוות חוטין גם בהדיוט לא חיישינן דאין דרך נכרי לטוות חוטין לציצית רק עיקר חששא אצביעה שדבר קל הוא שקונה לבן וצובעו תכלת. וראיתי בב"י א״ח סימן ך׳ בשם מהרי״א שכתב דדוקא גבי תכלת חיישינן שדמיו יקרים וחיישינן שמא קלא אילן הוא. והב״י השיג עליו דה״ה לגבי לבן חיישינן שלא טואה לשמה ובתשובת פני יהושע שם כתב דלא עיינו ברש״י שפירש משום שלא לשמה. וא״כ ה״ה בלבן. אבל לקלא אילן לא חיישינן. והוכיח כן מדלא פירש"י שם דחיישינן לקלא אילן אלא ודאי לקלא אילן לא חיישינן. כיון דיש לה בדיקה מירתת לשקר. ומזה הוכיח דבכל דבר שיש לו בדיקה נאמן הנכרי ודבריו סתורים מעצמם דלפי מ״ש דרש״י ס״ל דה״ה ללבן חיישינן משום שנטוה שלא לשמה. א״כ אין קושיא כלל דלינקט רש״י משום קלא אילן כיון דאפילו לבן פסול ע״כ טעמא משום שלא לשמה. ואין לומר דקשיא ליה על רש״י גופיה מנ"ל לרש״י דחיישינן שמא שלא לשמה נעשה נימא דלא חיישינן רק לקלא אילן אבל הלבן כשר דאין זו קושיא כלל. דודאי ניחא לרש״י לפרש שגם הלבן פסול דחיישינן משום שלא לשמה משא״כ בהך דאינו נקחית אלא מן המומחה דנקט תכלת בהדיא ודאי משום תכלת קאמר ולא משום לבן. משא״כ בברייתא דנקט טלית מצוייצת אפילו לבן במשמע. ועיקר דיוקו שמדייק מדברי רש״י דלהכי לא פירש משום קלא אילן דכיון דיש לה בדיקה לקלא אילן לא חיישינן להכי דמירתת הנכרי. אינו מוכרח כלל די״ל דלכך לא פירש משום קלא אילן דכיון דיש לה בדיקה א״כ לא שייך לומר פסולה דאפשר לבודקו. אבל לומר דס״ל לרש״י כיון דאפשר לבודקו יהיה נאמן אינו מוכרח כלל מרש״י. ומ״מ ודאי מלשון רש״י שפי׳ שצבעו שלא לשמה ולא פירש בפשיטות שטואו שלא לשמה משמע ודאי דאלבן לא חיישינן שנטוה שלא לשמה. ונלענ"ד דרש״י הוכיח כן מהא דאיתא בפ' בתרא דעירובין דף צ״ו אמר ר״א המוצא תכלת בשוק לשונות פסולין חוטין כשרים ומוקי לה בשזורים ומופסקים. ושקיל וטרי התם אי חיישינן דאדעתא דגלימא עייפינהו ואם איתא דחיישינן שטוואה הנכרי אם כן ניחוש דמרובא דעלמא נפל שהם נכרים אלא ודאי אין דרך נכרים לטוות חוטין לציצית. וכיון דע״כ מישראל הוא לא חיישינן שמכרו לנכרי וצבעו שלא לשמה. משא״כ בקנאה מן הנכרי שע״כ לקחו מישראל י״ל שמא קנה הלבן והנכרי צבעו למוכרו לישראל אלא דאכתי איכא למידק אמאי במוצא תכלת כשרה הא במנחות תניא דאין נקחית אלא מן המומחה דגזרינן משום טעימה דשמא אינו בקי בצביעה לשמה וא״כ איך יהיה כשרה. וראיתי בתוס׳ מנחות שם שכתבו הטעם שיש ריעותא שמא הוא צבעם. אבל במוצא אמרי׳ רוב מצויין אצל תכלת מומחין הם. וכה"ג איתא בחולין דף י״ב וקשה לי דאדרבא איפכא איתא דבראה ששחט ולא ידע אי גמיר אי לא גמיר אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם רק בידע דלא גמר וא״כ ה״ל למימר דאינו נקחית משאינו מומחה דחיישינן שמא הוא צבעו. ועוד דבשחיטה דקיי״ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם מותר ליקח בשר אפילו ממי שאנו יודעין שאינו מומחה דאמרינן מסתמא נתן לשחוט למומחה ובתכלת חיישינן שבעצמו צבעו וע״כ לא דמי לשחיטה דאין דרך שישחוט מי שאינו בקי אבל כאן דרך שיצבע מי שאינו בקי בטעימה ולכן חיישינן בתכלת טפי דאין בקיאין בלשמה ולא דמי לשחיטה כלל. לכן נלענ״ד דודאי תכלת לא דמי לשחיטה דהרבה שאין בקיאין בטעימה ולכן אינה נקחית רק מן המומחה. וכיון דכבר עבדו חכמים תקנתא שלא ליקח רק מן המומחה אין דרך למי שאינו מומחה שיעסוק בה שהרי יודע שאין קונין מכל אדם. לכן במוצא חוטין כשרים. אבל שחיטה הכל יודעין דשוחט צריך להיות מומחה. לכן לוקחין בשר אפי׳ ממי שאינו מומחה. ולא חיישינן ששחט בעצמו וזהו נכון. עוד אפשר לומר דלהכי אינו נקחית אלא מן המומחה. דאם נתיר ליקח משאינו מומחה חיישינן שמא יצבע מי שאינו מומחה למוכרו ודמי להא דפרק כל הגט דף כ"ד דמפלגינן דשמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן. ולהכי באומר הרי זה גיטיך שעה א׳ קודם מותי אסורה לאכול בתרומה מיד. ולכן אינו נקחית לכתחילה אלא מן המומחה. אבל בכבר נמצא הוי ליה שמא מת ולא חיישינן שמא נצבע שלא לשמה. אלא דאכתי איכא למידק אמאי יגרע ישראל שאינו מומחה מנכרי תגר שאמר שקנאו מישראל שהוא כשירה. וא״כ אם ישראל אינו מומחה אם שואלין אותו ואומר שצבעו לשמה למה לא נסמוך עליו וצ"ל דחכמים גדרו גדר דטעימה לא משמע להו איסורא וה״ל חשודים על הדבר ואינם נאמנים. אבל אם אומר שקנאה מפלוני ודאי נאמן כיון דעבידי לגלויי הוא. ואכתי איכא למידק דבברייתא נקט הלוקח טלית מצוייצת מישראל הרי זה בחזקתה מן הנכרי כו' משמע אפילו מישראל שאינו מומחה. ולעיל בברייתא נקט דאינה נקחית אלא מן המומחה. ובתשובת פני יהושע שם נראה דס״ל דפליגא אברייתא דלעיל ולא נהירא דא״כ איך שתק בש"ס למרמינהו אהדדי או לפרושי דפליגי. ועוד דהרמב״ם בפ״ב מהלכות ציצית דין ה׳ פסק דאינה נקחית אלא מן המומחה. ובדין ז׳ העתיק הברייתא שניה בלוקח טלית מצוייצת מישראל הרי זו בחזקתה. ולכן נראה דודאי לא נחשדו ישראל אלא דבתכלת לא משמע להו איסורא דטעימה אי הוה שרי ליקח מכל אדם לא היו נזהרין בה. אבל אחר שכבר גדרו שלא ליקח ממי שאינו מומחה. ממילא מי שאינו מומחה אינו מזדקק לעשותה כלל. וגם הוא אינו קונה רק מן המומחה שאין לאינו מומחה עסק בתכלת. ולכן אמרינן מסתמא רוב מצויין אצל תכלת מומחין הם. ולכן גם במוצא חוטין כשרים כנ"ל היכא דליכא למיחש דאדעתא דגלימא צבעינהו כן נ״ל ברור. עכ"פ נראה מפרש"י דלענין לבן לא חיישינן כלל רק לענין תכלת. ומ״מ בתגר סמכינן אסברא דלא מרע נפשיה ולא חיישינן שצבעו בעצמו ודלא כמ״ש במג"א דטעמא משום דאין דרך עכו״ם לעשות ציצית דמ״מ היה לנו לחוש שצבעו עכו"ם ואפילו נימא כדברי הב״י דה״ה בלבן חיישינן שלא טוואה לשמה. מ"מ מוכח דלא חיישינן נמי שצבעו עכו"ם. ואחר שכתבתי הנ"ל באישון לילה לא היה לפני הגמרא דעירובין ואח״כ ראיתי שם בתוס׳ דף צ״ו ע״ב שכתבו וז״ל ויש לומר כשמצאן שזורים מופסקין יש לתלות שמן המומחה נפלו דכשאינו מומחה אינו רגיל להתעסק שיודע שלא יקחו ממנו. ואף לעצמו אינו רגיל לעשות כיון שיודע בעצמו שאינו בקי בהלכות צביעה עכ״ל. ובכלל דבריהם דברי לעיל. ונראה ברור דמ"ש אף לעצמו אינו רגיל לעשות. הוא ליישב הא דלוקח טלית מצוייצת הרי הוא בחזקתו וק"ל כיון דכבר אמרו חכמים שאינה נקחית אלא מן המומחה למה בלוקח מן ישראל שאינו מומחה טלית מצוייצת היא בחזקתה. ולכן חידשו סברא זו דגם לעצמו אינו רגיל לעשות והוא קרוב למ"ש וכל זה נעלם מבעל פני יהושע עכ״פ חזינן בתגר סמכינן אסברא דלא מרע נפשיה. וגם מדברי הר״ן בפ״ק דחולין שכתב למסור חוטי קנבוס לישראל חשוד לתפור בשל פשתן. כתב מיהו אפשר דכל שהוא אומן בין כותי בין ישראל לא מרע נפשיה כדאמרינן במנחות גבי לוקח מתגר הרי דשייך לא מרע נפשיה גם במוסר לו חוטי קנבוס אף שאינו רק קפידא לישראל. ואפשר דהמג״א מחלק דלחלופי לא חיישינן בתגר אבל בעלמא חיישינן ולא נהירא ומה שהוקשה למג"א דאם כן נתיר ליקח בשר מתגר י״ל דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ואתחזק איסורא. וגם ברוב טבחי ישראל באמת בשר הנמצא ביד נכרי מותר מדינא. וגם נראה דסברא דלא מרע נפשיה אינו אלא במוכר דבר המיוחד לישראל דוקא וקונין אותו ממנו לא מרע נפשיה שאין לו להשתמט. אבל בשר דאיכא נמי טריפה שעומד לנכרי בקל אית ליה לאשתמוטי שנחלף לו וכדומה שאין הפרש בין זה לזה באיכות. אבל בדבר שמוכר שעיקרו בשביל ישראל ביחוד ואדעתא דהכי מוכרו בשביל ישראל יש לומר דשייך טפי לא מרע נפשיה. וגם בתוספות בפג"ה דף צ״ז כתבו דסמכינן אקפילא אע"ג דנכרי הוא כיון דקפילא הוא לא משקר שלא יפסיד אומנתו וכ"כ הרשב״א בתה"א ובר״ן דקפילא א"צ שיהיה מסל"ת דלא מרע נפשיה הרי שסמכו על סברא דלא מרע נפשיה אף בשל תורה דטעם כעיקר דאורייתא. וא״כ קשה על הרשב״א למה אסר למכור חוטי קנבוס לנכרי אומן דהא יש לומר כיון דאומן הוא לא מרע נפשיה ותקשי מדידיה אדידיה וצ״ל דס״ל להרשב״א דדוקא בקפילא לענין טעימה אמרינן לא מרע נפשיה כיון דעביד לאיגלויי כשיטעום הישראל אח"כ. וקשה לפי זה גם בקנבוס ודאי יש להכיר בין פשתן לקנבוס. דהא הרשב״א גופיה כתב דמה שתופר בפשתן בשעה צריך לתפור בקנבוס שעה ומחצה ואם כן עביד נמי לגלויי דכיון דהקנבוס שהות יותר לתופרו ודאי יש חילוק באיכות הקנבוס לאיכות הפשתן שסיבת שהיית התפירה היא לסיבת שינוי איכות החוטין במראיתן ובמשמושן אם כן הוה נמי עביד לאיגלויי וה״ל לרשב״א לסמוך על החייט. ולכן אפשר דהרשב״א לא קאמר רק בנותן לו לתפור שאין הנכרי מעלה על דעתו שיתיר הישראל התפירה לנסות שהרי נותן לחייט שיתפור ולא יקרע אחר כך לכן לא מקרי עביד לאגלויי וכשהוא תפור אינו ניכר כ״כ לפי שאינו נראה אלא קצת מן החוטין שנבלעין בבגד. משא״כ לענין טעימת קפילא מירתת שירגיש הישראל בטעם האיסור אח"כ כשיטעום. ולפ"ז אפשר דהרשב"א מודה דיכול ליקח חוטי קנבוס מן הנכרי דודאי הבקי יכול להכירו. ואם כן מקרי עביד לאגלויי ובתגר עכ"פ אמרינן דלא מרע נפשיה דדמי לקפילא. ובאמת לפענ״ד יש ראיה ברורה דיש היכר טובא בין פשתן לקנבוס דהא תנינן בפ"ט מכלאים בפשתן וקנבוס שטרפן זה בזה דאזלינן בתר רובא ואם רוב מן הקנבוס מותר ליתנו תחת צמר. ומבואר שם השירים והכלך אסורים מפני מראית עין והיינו משי. ואם איתא דאין להכיר בין פשתן לקנבוס אמאי לא אסר גם הקנבוס מפני מראית העין. וכן בטור סימן רצ״ח ז״ל אע״פ שמן התורה אין כלאים אלא בצמר ופשתים אסרו חכמים משי עם צמר לפי שדומה לפשתים ע״כ אבל בקנבוס משמע ודאי דאפילו מראית עין ליכא דניכר הוא. ואע"ג דמבואר בטור שם בשם הרא"ש שכתב ומפני זה אסרתי באשכנז שלא יתפור בגד קנבוס תחת בגד צמר. לפי שאין בגד קנבוס מצוי באשכנז ויהיו סבורין שהוא בגד פשתן והאידנא מצויין בגדי משי בינינו והכל מכירין בו הילכך מותר לתפור בגדי משי תחת צמר. וכן חוטי משי בסרבל של צמר עכ״ל. משמע דטעמא דשרי משי הוא מפני שהכל מכירין בו. אבל אי לאו דהכל מכירין היה אסור אפילו היה מצוי דכיון דאין היכר בין משי לצמר מ״מ אסור מפני מראית עין. ודוחק לומר דדוקא במשי שלא היה מצוי בזמן המשנה גזרו. אבל קנבוס שהיה מצוי בזמן המשנה לא גזרו בו אע"פ שהיה דומה לפשתן. דודאי אין סברא להתיר כלל אם הוא דומה ממש לפשתן דאיכא מראית עין ולא אהני סברא דמצוי אלא במשי ובודאי כ"א מכיר הפרש בין פשתן למשי. רק במקום שאינו מצוי תולין בפשתן משונה. ובמקום שמצוי מסקו דעתייהו שהוא משי אבל אם אין הפרש כלל בינו לפשתן פשיטא שהיה איסור. ואם כן א״ת שאין הפרש בין קנבוס לצמר. אפילו תימא דהמשנה דיברה במקום שקנבוס מצוי לרוב מ"מ כיון שאין הפרש בין פשתן לקנבוס. א"כ אם נימא דלא אסר מפני מראית עין כיון שהקנבוס מצוי אף שדומה לפשתן. א״כ קשה אמאי אסרו שיראין מפני מראית עין שלא היה משי מצוי ודומה לפשתן. דהא כיון שקנבוס מצוי אמאי נתלה בפשתן הא יכולין לתלות בקנבוס שדומה לפשתן אלא ודאי בין קנבוס לפשתן ניכר בודאי ודוחק לומר דמשי אינו דומה רק לפשתן מעולה והקנבוס י״ל שאין הפרש בינו רק לפשתן גרוע ואין לספק בו שהוא פשתן טוב. ולכן אין משי דומה לקנבוס כלל. וגם הרא״ש לא אסר באשכנז רק בגד קנבוס. אבל חוטי קנבוס מודה דשרי ואם איתא שאין הפרש היה לו לאסור גם החוטין אלא ודאי בין החוטין איכא היכר טובא בין פשתן לקנבוס. מיהו יש לדחות דבגד לא היה מצוי. אבל חוטין מצויים היה של קנבוס מ״מ ודאי פשטא דמילתא דעכ"פ יש הפרש בין קנבוס לפשתן עכ"פ כמו בין משי לפשתן. ומעתה מ״ש הרא״ש בתשובה שלא להאמין עכו״ם מסל"ת. נראה דשם לא היו בקיאין בבדיקה שהרי לא שאלו כלל על הבדיקה או דיש קנבוס נבדק כמו פשתן אבל אין פשתן דומה לקנבוס ולכן השיב הרא״ש לדברי השואל שלא היה יכול לעמוד על הדבר יש לאסור גם בעכו״ם מל״ת ולא אסר לגמרי כיון שלא יכול לעמוד על הבדיקה מאחר דקים ליה דאיכא בדיקה והיכר למי שבקי כמו שהוכחנו מן המשנה ומי שהוא בקי יכול להכיר בהפרש לכן לא ראה לאסור חוטי קנבוס לגמרי כיון שמצויים היו. אבל היכא דיש לעמוד עליו בבדיקה מודה הרא״ש דמהני. ואם כן ממילא א״צ לדחוק בדברי הרא״ש במ"ש שצריך להתיר התפירות דהיינו כשאין לעמוד על הבדיקה אבל בזמן המשנה בקיאים היו. ועוד דרבינו שמשון וסמ"ג כתבו טעם אחר להתיר משי שאין זה שיראין שבתלמוד שהרי מצויים בינינו הרבה ואותן שיראין אין מצויין כדאיתא בסוטה עכ"ל. נראה דס"ל טעם היתר משי הוא מפני שאינו דומה לפשתן רק אותו מין הוא שהיה דומה לפשתן אבל המשי אינו דומה לפשתן. וא״כ ע"כ גם הקנבוס אינו דומה לפשתן מדלא אסרוהו. ועוד דהרמב"ם פסק סתמא דשיראים אסורים. ולא חילק כלל משמע דאסר משי ואפ״ה בקנבוס התיר א״כ משמע ודאי דיש הפרש טובא בין קנבוס לפשתן. וגם מדברי רבינו שמשון שכתב שטוב יותר לאומן לתפור בו לפי שהוא חוט חזק התפירה וכ״כ סמ״ג משמע ודאי דיש הפרש טובא בין איכות הקנבוס להפשתן מצד שאינו נוח להקרע והרי למדנו מדברי הרשב״א ור״ש שני סימנין אחד שאינו נתפר מהר כמו פשתן. והשני שחוטיו חזקים מן חוטי פשתן. גם בתשובת מהריב״ל ח״א ס״ס ס״ח כתב ולפ"ז ראוי להחמיר שלא ליתן לנכרים בגדים לתפור דחיישינן שיחליפו המשי בפשתן כמ״ש הר״ן ומייתי דברי הר"ן שאפ״ל כל שהוא אומן בין נכרי בין ישראל שרי מדאמרינן פרק התכלת גבי ציצית דנקחית מן התגר ולא חיישינן לקלא אילן עכ"ל. וכיון דהר״ן לא סמך על דעתו היה ראוי להחמיר וכבר יש פנים לומר אף דנסמוך על המנהג להקל במרקחת האי חמיר טפי שכבר נתפשט המנהג להקל עכ״ל ודבריו תמוהים דהר"ן לא כתב רק בחוטי קנבוס שאין להכיר בקל בינם לחוטי פשתן אבל במשי שיש היכר טובא לא דיבר הר"ן כלל. אלא ודאי פשיטא ליה למהריב"ל דיש הפרש בין קנבוס לפשתן כמו בין משי לפשתן וכמ״ש. וגם בדברי הר״ן גופיה לבי מגמגם במה שהשיג על הרשב״א שסובר דאע"ג דהקנבוס בזול יותר מן הפשתן מ״מ נקל לתפור בפשתן מבקנבס. ולכן בישראל חשוד חיישינן שיתפור בפשתן. ותמה הר״ן דלא חיישינן לחילופי דאינו חשוד על הגזל ותמיה לי דודאי טעמא דמי שהוא חשוד על הדבר אין לו נאמנות עליה דאין האיסור נחשב אצלו לכלום ולכן אין לו נאמנות. אבל לגזול את חבירו אינו חשוד. אבל מה שמחליף בין קנבוס לפשתן אין בו דררא דגזל שהרי הפשתן דמיו יקרים יותר רק שרוצה להרויח עמל התפירה. ומאחר שהפשתן יקר מן הקנבוס רק בשביל האיסור ועל האיסור הוא שחשוד וה״ל כההיא דנותן לחמותו ופונדקית שמחלפת המתקלקל ולא חשיבא גזילה אצלה דלטובה מכוונת אף שהוא אסור אצל הנותן. וכאן נמי תופר בפשתן שחשוב יותר ואין נחשב בעיניו לגזילה מאחר שהאיסור חשוד עליו וכמשל הבת קיסר אמש באו גנבים וגנבו כלי כסף והחליפו בשל זהב. ובלאו הכי נמי לא הבנתי תמיהת הר״ן על הרשב״א דאינו חשוד לגזול דהא הרשב״א לשיטתיה אזיל דס״ל דמי שהוא חשוד על דברים שאין רבים מקילים בו אף על הגזל חשוד. ושעטנז דבר שאין רבים מקילין בו הוא וכ"כ בלח״מ אלא שדבריו תמוהים במה שהקשה על המגיד בשם רשב״א שכתב שמותר לתת לישראל חוטי קנבוס אע״פ שהוא חשוד ותמה על זה דבדבר שאין רבים מקילין בו חשודים אף להחליף ולא דק כלל דאדרבה היינו דהרשב"א שכתב שאינו מחליף בשביל שהפשתן דמיו יקרים מן הקנבוס. וא"כ אפילו נכרי אינו מחליף שלא יחליף להכשיל. ומסיק דחשוד להחליף בשביל עמל התפירה ואדרבה קושייתו על הרשב"א הוא תירוץ על קושית הר״ן וחיזוק דברי הרשב״א וכדפרישית. ולפמ״ש אפשר לומר דהרשב״א והר״ן מודו דיכולין לקנות מן הנכרי חוטי קנבוס מאחר שיש לעמוד על הדבר מענין עמל התפירה מירתת ואינו משקר אם הוא תגר ולא מרע נפשיה. ולא החמירו רק כשיתפור הנכרי דאחר תפירה מסתמא לא יקלקל הישראל התפירות לבחנו אחר כך וכן מחיזוק החוט. וגם הרא״ש אפשר דמודה בתגר ואומן דלא מרעי נפשייהו ומ"ש הרא״ש בתשובה שלא ליקח חוטין י״ל דלא מיירי בתגר. ומ״ש הטור ואפילו הנכרי מסל״ת שתפרן בקנבוס אינו נאמן. י״ל דאחר תפירה לא עביד לאיגלויי כ״כ וכמו שהוכחנו מדברי הרשב״א שסובר דסמכינן אקפילא משום דלא מרע אומנתיה ואפ"ה החמיר בתפירה. ובנכרי שאינו תגר ודאי לא מהימן באינו מסיח לפי תומו דהא נכרי דלאו קפילא לא מהימן לכ"ע באינו מסיח לפי תומו ובמסיח לפי תומו אם נימא דיש לו בדיקה היה אפשר לומר דמהימן לפי מה שפסק בש״ע י״ד סימן צ״ח דמסיח לפי תומו מהימן אע״ג דטכ״ע דאורייתא. וע״כ משום דעביד לגלויי. אם כן גם לענין זה נאמן. אלא די״ל דלא מהימן מסל״ת רק היכא דליכא למימר להשביח מקחו. משא״כ בהך דתשובת הרא״ש כתב הטעם די״ל להשביח מקחו עביד ולכן לא מהני אף מסל"ת. ובזה ניחא מה שנדחק הש״ך בי״ד סימן ש"ב דקשה ל"ל להרא״ש הטעם משום להשביח מקחו. הא בלא״ה אין מסל״ת נאמן אלא לעדות אשה בלבד. ולפי זה ניחא דכאן מקרי עבידא לאגלויי. ולכן אי לאו דאיכא למימר דלהשביח מקחו אמר הוה מהימן כיון דעביד לגלויי. ומ״ש הש״ך לחלק דהיכא דלא אתחזק איסורא מהימן מסל"ת אפילו בשל תורה דבריו תמוהים. דבסימן צ"ח דחה זאת ומסיק דדוקא בדרבנן מפלגינן בין אתחזק איסורא ללא אתחזק. אבל בשל תורה אפי' לא איתחזק איסורא אין מסל"ת נאמן. ועוד קשה לי דא״כ איך אמר אין מסל״ת נאמן אלא בעדות אשה בלבד והא עדות אשה לא מקרי איתחזק איסורא וכמ״ש התוספות כתובות דף כ״ב ע״ב ד״ה הכא דדייקא מרעא לחזקת אשת איש ועיין בספרי יין המשמח סימן קכ״ד. אלא ודאי ס״ל להרא״ש דגם בחוטין מקרי עביד לגלויי למי שבקי בבדיקת החוטין. ועוד קשה לפי דברי הש״ך כיון דהרא״ש כתב שאין הקנבוס מצוי כמו פשתן. א"כ איך נאמין לנכרי נגד הרוב די״ל דפריש מרובא פריש ורובא עדיף מחזקה ולמה יהיה נאמן במסל״ת. אלא ודאי גם הרא"ש ס״ל דהבקי מכיר ומקרי עבידא לאגלויי ויש ליישב. ענ"ל ראייה דבעביד לאגלויי גם מל״ת נאמן דהא ביבמות דף צ"ד ע״ב מיבעיא לן אי טעמא דע"א משום דייקא או משום עביד לגלויי. וקשה איך אפשר שהטעם משום עבידא לגלויי הא מסל״ת נאמן ולמה נכרי מסל״ת נאמן אלא ודאי בעבידא לגלויי גם נכרי מהימן. ואף דהתוספות כתבו דצריך נמי לדייקא מ״מ כיון שטעם זה עיקר למה נאמין לנכרי מסיח לפי תומו. אלא ודאי בעביד לאיגלויי גם נכרי נאמן. ובהכי ניחא לי דברי הטור ביורה דעה סימן ש״ב כתב ואפי׳ אם הנכרי מסל״ת שתפרן בפשתן אינו נאמן וכתב ב״י שהוציא כן מדברי הרא״ש בתשובה שכתב שאין מסל"ת נאמן שחוטין אלו קנבוס וקשה מנ״ל דאומן לא מהימן הא באומן י״ל דלא מרע נפשיה. והרא״ש י״ל דמיירי בנכרי שאינו תגר. אלא נראה דהטור לשיטתיה דבסימן צ״ו כתב בשם הרא״ש דבעינן אומן וגם מסל״ת אלמא דס״ל להטור דמסל״ת אפי׳ בעביד לאגלויי לא מהימן דהא טעימה עבידא לאיגלויי ואם כן קשה ליה ל״ל להרא״ש הטעם משום די״ל להשביח מקחו עביד ולא מקרי מסל״ת אפילו מקרי מל"ת לא מהני בלא קפילא אלא ודאי ס"ל להרא"ש דאפילו נכרי תגר לא מהימן כיון דבעי מסיח לפי תומו גם בקפילא דלא מרע נפשיה ע״כ לא סגי בסברא דלא מרע נפשיה רק שיהיה מסל״ת. והיכא דאיכא למימר דלהשביח מקחו עביד לא מקרי מסיח לפי תומו וא״ש. ובהכי ניחא מ״ש הטור בסימן צ"ח דלהרא״ש בעינן תרי קפילא ומסל״ת והקשה ב״י מנ"ל דילמא סגי במסל״ת לחוד. ולפ״ז י״ל דלהטור פשיטא ליה דמסל״ת לא מהני רק בעדות אשה ולכן ס״ל דע״כ מיירי נמי בקפילא ואם כן להטור ורא״ש אין נאמן רק תגר מסל"ת. וצריך ישוב לדבריהם הך דפרק התכלת דלוקח מן התגר כשירה אף דלא הוה מסיח לפי תומו. ולכן נראה דתגר איכא טפי חזקה דלא מרע נפשיה כיון שמוכר הדבר לסחורה. משא״כ בקפילא שטועם תבשיל של ישראל לא מקרי אורועי נפשיה כל כך ולפ״ז אינן מיושבים דברי הטור דאוסר גם באומן שאמר שתפר בשל קנבוס אף ע״ג דאומן דמי לתגר. גם בשבת פרק במה מדליקין במתני׳ דכל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן פרש״י לאפוקי קנבוס. והטעם בזה שאין האור נתלה בו יפה. ובתוספות הקשו אצמר גפן. וגם ברמב״ם משמע שאין עושין פתילה אלא מדבר שהאור נתלה בו יפה כו׳ כגון פשתן וצמר גפן כו׳ משמע דלכל הדיעות בקנבוס אין האור נתלה בו יפה הרי מצינו עוד בדיקה בין קנבוס לפשתן. ואם כן נראה ברור שמעיקר הדין יש בדיקות טובי בין פשתן לקנבוס. לכן צריך חקירה אם הבדיקה הוא ראוי לסמוך בזמן הזה ואם אין בדיקה לא ידעתי היתר לקנבוס: