אור ברסלב

משיבת נפש חלק ב· רבי אריה לייב צינץ

תשובה יז

תשובה טז יורה דעה

שאלה וולד בהמה שנולד ולא הפריס על גבי קרקע וכבר הגיע תחילת ליל שמיני ועדיין אינו יכול לעמוד אם מותר לשוחטו. ואם ידוע שכלו חדשיו ורוצה לשוחטו ביומו ולא הפריס על גבי קרקע:

תשובה בגמרא מבואר בפרק א״ט דף נ״א אמר רב נחמן בית הרחם אין בו משום ריסוק אברים וכן פסקו הפוסקים. אלא דהרא״ש בפ״ק דביצה דף ו׳ כתב על הך דעגל שנולד בי״ט כתב והא דמותר לאכול ביום הלידה. היינו היכא דקים ליה שכלו לו חדשיו. אבל אי לא קים ליה דכלו חדשיו אסור עד תחילת ליל שמיני. גם צריך שיפריס ע״ג קרקע ע״כ שיצא מספק ריסוק אברים כדאיתא פרק א״ט. ותמהו כולם דאדרבה שם מבואר היפוך זה דמסייע לרב נחמן ואמר ת״ש עגל שנולד ביום טוב. ומשני בהפריס ע״ג קרקע. משמע לרב נחמן א״צ שיפריס ע"ג קרקע. והנה בט״ז ס"ס ט״ז בי״ד הביא דברי מהרש"ל שביקש לומר דרב נחמן מיירי בכלו חדשיו. והרא"ש מיירי בלא כלו חדשיו דצריך להמתין שמנה ימים. גם צריך שיפריס על גבי קרקע. ובט״ז תמה עליו דמה ענין זה לזה. וגם איה ואיפה מבואר כן בפרק א״ט. ובפלתי דחק ליישב דגם אחר שמנה מ״מ איכא מיעוט נפלים ואיכא תרי מיעוטי שמא נפל ושמא נתרסק. ולא נהירא כלל דאם כן גם בכלו חדשיו נמי איכא מיעוטא דטריפות דילמא במקום נקב שחיט וכדומה. ועוד שהוא דומיא דשלשים יום באדם שחייב בפדיון ומוציאין ממון מבעלים. אם כן משמע דלית בה ספיקא. וגם קשה להמציא מה שאינו מבואר. ולי נראה להליץ בעד מהרש״ל דהא בלא״ה קשה בתחילה מקשי מהך ושוין שאם נולד ומומו עמו ומוקי לה ביוצא דופן. ובתר הכי מקשה מעגל שנולד ומוקי בהפריס ע״ג קרקע. וזה תימה למה דחק כולי האי ולא מוקי בפשיטות בליכא ריעותא גם קשה על מ״ש התוס' דבדאיכ׳ ריעותא קמ״ל דא״כ מאי קשיא להש"ס נוקים בפשיטו׳ בליכא ריעותא. וכבר עמד בכל זה בפלתי שם. וגם הגאון מהר"ג בתשובת חוות יאיר סימן קנ"ו תמה ג״כ מאי משני בהפריס ע״ג קרקע הא מכל מקום צריך בדיקה. ובביצה מספקא ליה בעוף הנדרס אם מותר לשוחטו ביום טוב אי מחזקינן ריעותא. וליישב הכל אקדים הקדמה אחת דודאי נראה מדפריך בש״ס מהנך משמע דלא משמע ליה שמיירי בהפריס דאינו שכיח שיפריס על גבי קרקע. והנה התוס׳ כתבו דרבותא היא שאינו יכול לילך. וברא״ש שאין יכול לעמוד. וס״ל להש״ס דנהי דבליכא ריעותא לא חיישינן לריסוק אברים וקים להו לחז"ל הזמן שדרך שיעמוד הולד וילך הלוך כדרך וולדות בהמה שעכ״פ אין דרך שיארע כן מיד בשעת לידתו. ולכן לא מוקמינן בפשיטות שהלך שכבר יצא ידי כל ספיקות. וקים להו לבעלי הש״ס הזמן שדרך שלא יעמוד הולד מכח חולשת לידה. ובודאי כל אותו הזמן אינו בגדר ריעותא שדרך כל הוולדות כן. אך אם אין יכול לעמוד אחר הזמן הראוי לולדות שיוכלו לעמוד או לילך כפי שיעורם של חז"ל ששיערו בשכלם הצח וידיעתם בכל. א״כ זה שאינו עומד אית ביה ריעותא. והשתא ס״ל לבעלי הש״ס דכיון דבאמת זה שאינו יכול לעמוד הוא בגדר ריעותא אם נשאר במעמד זה אחר עבור השעה שרוב ולדות כבר יכולין לעמוד או לילך. ואם כן י״ל דפשיטא להו שראוי להחמיר אף שעכשיו עדיין אינה בגדר ריעותא מאחר שאם ישאר ככה עוד איזה זמן יהיה בגדר ריעותא וחשש ריסוק אברים. כן הוא סברת הש״ס דאי הוה לן למיחש במקום ריעותא שא״י לילך א״כ כיון דאיכא לברורי היה צריך להמתין עד זמן שיוכל לעמוד שאז בודאי אין שום ריעותא. וכעין שכתבו התוס׳ בטעם שהיית שמנה ימים שלא יבא לשוחטו כשהוא קרוב לפיהוק של מיתה. וכל שכן כאן שאין להתירו כשנולד פן יבאו לשוחטו אחר איזה שעות שישאר עדיין בזה הענין שאין יכול לעמוד ואז יש לחוש לר״א והיה חיוב וראוי להמתין עד שיצא מכלל ריעותא דהיינו עד זמן שדרכו לעמוד או לילך. אלא ודאי אפילו אין יכול לעמוד גם בזמן שדרך ולדות הולכין מכל מקום לא חיישינן לר״א. והשתא משני בהפריס ע״ג קרקע אף דלא שכיח שיפריס מ״מ מקרה היה שזה הולד בריא אולם מסתם ולדות. אם כן ממילא אין לחוש בו לריסוק אברים כלל דעדיף טובא מרוב ולדות אם כן ממילא ליכא למיחש פן לא יוכל לילך או לעמוד כשדרך לרוב ולדות לעמוד ולילך מאחר שאנו רואין שזה כחו יפה יותר ויותר. ממילא אין כאן בית מיחוש. ואם כן אין מקום למה שהקשה הגאון מהר"ג דהא מ״מ צריך בדיקה דהא ליתא דכיון דליכא ריעותא. ואדרבה חזינן בזה הולד כח יותר משאר וולדות פשיטא דליכא למיחש למידי. גם לכן ניחא ליה טפי לאוקמה ביוצא דופן מאחר שההפרסה על גבי קרקע מציאות רחוק הוא. והכל נכון וברור וקרוב לאמת בס״ד. והשתא ס״ל לרש״ל כיון דמבואר בש״ס דהריעותא נולדה מכח המשך הזמן שבשעת לידתו לא מקרי ריעותא כל כך רק הריעותא נולדה מהמשך הזמן. א״כ אם נימא דבש״ס מיירי בכלו חדשיו אם כן י"ל דנהי דלא חיישינן בהך ריעותא שהיה ראוי לעמוד אחר איזה שעות מלידתו מכל מקום אינה ריעותא כ״כ מאשר הוא בעגל שכבר עברו עליו שמנה ואף על פי כן לא נסתה כף רגלו הצג על הארץ דבזו פשיטא דאיכא ריעותא וחיישינן לר"א אם לא שהפריס והן הן דברי מהרש״ל. ועם זה מיושב מה שתמה עליו הט"ז דמהני מעת לעת כמו עמדה ולפי זה א״ש ולק״מ דבבן שמנה ודאי הוה ריעותא גדולה. כל זה כתבנו להליץ בעד רש״ל דלא נשוייה טועה. ומכל מקום לדינא האמת יורה דרכו שאין לו על מה לסמוך בזה. וכן נראה מדברי התוס׳ שנתנו טעם ומה צריכין להמתין עד ליל שמיני שפעמים הולד חולה וקרוב לפיהוק של מיתה. ואם איתא לדברי רש"ל בכה״ג גם שמנה ימים לא מהני דיש לחוש לר״א. ודוחק לומר דכוונת התוספות אחר שהפריס דמאי פסקא למיחש דוקא בכה״ג. ועוד דא״כ כל דברי רב נחמן מיירי בכלו חדשיו שהוא מציאות רחוק שיספור ירחים תמלאנה וידע עת לדתנה שהוא דבר דלא רמיא עליה. וגם כל הפוסקים כתבו סתמא. ועוד דאם כן איך אמר שאין בו משום ר״א הא אם שהה שמנה ימים בריעותא גם בכלו חדשיו יש לחוש. וגם כבר כתב הפר״ח בהלכות דברמזי הטור משמע בהדיא דאכלו חדשיו קאי. ולכן אין לחוש לדבריו לדינא כלל. והרב רמ״א שתירץ בדרכי משה דלענין שחיטת יום טוב יש לחוש טפי פן ימצא טריפה וישחוט בי״ט שלא לצורך. וגם על זה תמהו דהא בעוף הנדרס פסק הרא״ש גופיה להקל ומה התם דאיכא ריעותא מבוררת שאילו לא בדקה טריפה אפילו בדיעבד ושרי לשוחטו בי״ט כ״ש כאן שא״צ בדיקה כלל רק אם ימצא טריפה בבירור פשיטא דלא נחזיק ריעותא שלא לשוחטו בי״ט ובודאי שזה קל וחומר שאין עליו תשובה לכאורה. אך נלע״ד להליץ בעד רמ״א דס״ל הא דמיבעיא לן בעוף הנדרס דוקא ולא בשאר ריעותא שצריך בדיקה כגון ספק דרוסה. ולכן י״ל כמ״ש לעיל בתשובה הקדומה דדוקא בעוף הנדרס שאין יכול לעמוד דהא לא מיבעיא בעמדה ולא שהתה מע"ל אלא בשהתה מע״ל וא״כ היא בגדר מסוכנת וי״ל דשרי ליה טפי משום הפסד ממונו. ואם כן בשאר טריפה שאינה בגדר מסוכנת כיון שיכול להמתין עד אחר י"ט לא שרינן ליה לשוחטה בי״ט. והיינו טעמא בעגל שלא הפריס שיש לחוש שמא ימצא בו טריפות ברור אף דבחול א״צ בדיקה מחמרינן לענין י״ט טפי בהא כמו בדשיל״מ ובעגל אף שאין יכול לילך אינה בגדר מסוכנת דשם אף אם ימות העוף אין ראיה לריסוק אברים כיון דכבר שהתה מע"ל. אבל כאן אם ניחוש שימות באמת ע"י ריסוק אברים בא וע״כ תלינן בחולשת לידה ולא יסתעף כלל סכנה לולד מזה. והא דלא פשיט ליה ממסוכנת י״ל דטריפה גריעא טפי כפמ"ש מקצת מפרשים דרובן מפרכסות או דלהפסד מרובה חששו טפי כדמפליג בסוף פ״ק דפסחים. ומעתה י״ל לדברי רמ״א כיון דבלאו הכי כל בהמה צריכה בדיקת הריאה משום דמיעוטא דשכיח הוא ומכל מקום שרינן לשוחטה ביום טוב דאזלינן בתר רובא. וגם בבית הרחם אף שאין בו ריסוק אברים מ״מ כיון דלאו מילתא דפשיטא הוא י"ל דמ״מ לפעמים אירע ביה ריסוק אלא דאזלינן בתר רובא. ואם כן אם נצטרף מיעוטא דמרוסקם למיעוטי דשכיחי של טריפות הריאה אפשר דהוה כמו פלגא ופלגא כמו עוף הנדרס. וכי האי גוונא איתא נמי פרק המוכר פירות דף צ"ג דלא הוה רובא דמתעברות ויולדות דאיכא למימר מקמה אתא ומביעתותא הפילה אף דבודאי אי ודאי משנגחה ילדה לא תלינן כלל דמביעתותא הפילה מ״מ מהני הך צירופא לאורועי לרובא. א״כ כל שכן שיש לצרף מיעוט מרוסקים למיעוטי דריאה דשכיחי עד שהוצרכה בדיקה כתיקון חז״ל. ולפי זה נפרך הק״ו שעשו מעוף הנדרס דאיכא למימר דהך צירוף מיעוטא דמרוסקים בצירוף בדיקת הריאה שהטריפות גם כן שכיח בה גרע מספיקא דעוף הנדרס. ואף דבשביל אברים אינה צריכה בדיקה היינו משום דלאחר שחיטה אזיל ליה מיעוטא דבדיקת הריאה שהרי נבדקה באמת ואין רואין בה ריעותא. ולכן להך מיעוטא דנרסקות לא חיישינן כמו דלא חיישינן לשאר טריפות. משא״כ לשחוט ביום טוב כיון דאיכא נמי מיעוטי דשכיח שנטרפת בריאה אין לשוחטו בי״ט. ובהכי ניחא נמי דמיבעיא ליה דוקא בעוף ולא בבהמה. דבבהמה שנולד בה ספק מצרפינן ליה מיעוטי דשכיח שנטרפת בריאה ואין שוחטין אותה ביום טוב. ומ״ש הרא״ש כמבואר בפרק א״ט היינו משום דשם מבואר דשקיל וטרי אי איתא לדרב נחמן או ליתא. א״כ אפילו תימא דאיתא עכ"פ יש לומר דמיעוטא דנרסקין עכ״פ כיון שאין הדבר פשוט כ״כ להתירא אף להך חששא דר״א לחוד א״כ בצירוף מיעוטי דנטרפות בריאה חיישינן שלא לשוחטה בי״ט ועמדו דברי רמ״א. ובהכי ניחא דמיבעיא ליה דוקא בעוף הנדרס. משא״כ בבהמה איכא בלאו הכי מיעוט שצריכין בדיקה מפני הריאה ובצירוף עוד ריעותא אין לשוחטו ביום טוב ודברי רמ״א נכונים וברורים. ועשיתי עוד סמיכות לדברי רמ״א מהא דפליגי בריש ביצה דף ו׳ באפרוח שנולד בי"ט דאסר רב וא״ל כו׳ וכי מה בין זה לעגל שנולד בי״ט. אמר להו הואיל ומוכן אגב אמו בשחיטה ומה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה כו'. והקשו התוס׳ הא גם הוא מוכן דאי בעי שחיט ליה במעי אמו. גם קשה דילמא באמת אסור. ואין לומר דמילתא דפסיקא מדלא פליגי בעגל כולי עלמא מודו דשרי. דלטעמיך עגל שנולד מבהמה עומדת לגדל פשיטא דאסור לרב. ואפילו תימא דבעומדת לגדל פשיטא שהרי העגל גם הוא עומד לגדל. מ״מ קשה כיון שכתבו הפוסקים גם בבהמה העומדת לחלבה הוה מוקצה. ואם כן הוולד עומד לאכילה. ומ״מ אינו מוכן אגב אמו. ולפ״ז יש לומר דס״ל ודאי ע״כ גם עגל שנולד מטריפה שרי. דאי לא תימא הכי היכי משכחת לה בעגל שנולד מן הכשירה שיהיה מותר מכח הכנה דאמו הא איכא לצרופי תרי מיעוטי מיעוט טריפות בריאה דאם ומיעוט טריפות דעגל בריאה דידיה ובתרי מיעוטי אין לשוחטו בי״ט. וא״כ ממילא אסור לשוחטו במעי אמו ביום טוב כיון דאיכא תרי מיעוטי ושמא אמו טריפה ואינו מוכן אגב אמו ואסור לשוחטו בי״ט. ומסיק דמוכן אגב אמו לכלבים. ואם כן אפילו תהא האם טריפה שפיר הוה מוכן וא״ש הכל ועמדו דברי רמ״א. עד כה טרחנו בקיום דברי הרמ״א וחסדאין מילין מכל מקום לפי מה שהעלתי דשחיטה בי״ט אפי׳ בדבר שיהיה טריפה ואפי׳ במסוכנת שרובם למיתה לא הוה אלא חששא מדרבנן לאחזוקי ריעותא אין להחמיר גם בזה לדינא לענין שחיטת יום טוב ובעיקר דברי הרא״ש אמינא טעמא דעדיף מכולהו בדברים שהם קרובים לאמת וראוי לחוש להם אף לדינא והוא היפך דברי מהרש"ל מן הקצה אל הקצה כי בודאי ר"נ שאמר בית הרחם אין בו משום ריסוק אברים מסתמא בסתם ולדות קאי דכבר כתבתי דלא שכיח שיספור ירחים של הבהמה לדעת עת לדתה. ובסתם ולדות צריך שיהיו שמנה ימים והנה ריסוק אברים יש לה שתי בחינות תוך מע״ל אם לא עמדה לא מהני לה שום בדיקה דאין הריסוק ניכר עדיין. ואחר מע״ל יש תועלת הבדיקה. והטעם הוא דתוך מע״ל יש לחוש טפי שפעל בה הריסוק אף שאין ניכר בעליל. ואולם אם שהתה מע״ל ראינו שלא פעלה בה הנפילה כ״כ מאחר שנתקיימה אחרי נפילה מע״ל עכ״פ. ולכן הוקל דינה שתועיל לה בדיקה עכ״פ. והנה אם נאמר דרב נחמן מיירי בולדות ששהו שמנה ימים. לא יתחייב מדברי ר״נ אלא שבית הרחם נקל דינו משאר נפילות ששהיית מע״ל מוציא מכל חששא שאפילו בדיקה אינה צריכה אבל לא יחוייב מזה שבתוך מע"ל שדינה חמור יותר מאחר שעדיין לא שהתה ואפילו בדיקה לא מהני ולא נראה בה שום פעולה שיצאה מריסוק י״ל שגם רב נחמן מודה שיש לחוש דאין קולא בבית הרחם אלא היכא שמתכשר בעלמא בבדיקה בבית הרחם לא חיישינן כולי האי וסגי בשהייה לחוד כמו בהלכה שא״צ בדיקה בכל נפולה אבל מ״מ שהייה מיהו צריך מיהו אם נימא דרב נחמן ס״ל כרבנן דלא בעו שהייה ואף עפ״כ אומר שאין בו משום ריסוק מוכח בודאי דאפילו שהייה לא בעי. נמצא שמאמר רב נחמן גופיה הוא מסופק ולהכי קאמר ת״ש מעגל שנולד דמוכח אפילו בלא שהייה לא חיישינן לריסוק ודחי דמיירי בהפריס דהיינו עמדה ועמדה ושהתה שוין שמועיל בדיקה בהם. וא״כ יש לומר שפיר דרב נחמן מיירי בסתם ולדות ששהו ואין קולא רק בדבר דסגי ליה בבדיקה. אבל בלא שהתה וגם לא עמדה אין לנו הכרח שיקיל בה רב נחמן. ומעתה עמדו דברי הרא״ש נכונים וברורים דמיירי בעגל שנולד ביום טוב ובאותו יום ליכא שהייה וכיון דאמרינן בלשון ת״ש מעגל יש לומר שבא לפשוט דבכל גווני לא חיישינן לריסוק אפילו בלא שהתה ומסיק בהפריס ע״ג קרקע. וא״כ אין לנו ראיה שיכשיר רב נחמן בלא שהתה. ולכן בהכרח בעינן שהפריס והוא שעמדה ועמדה שוה ממש לשהתה. ודברי הרא״ש ברורים ונכונים ולא מצאו כל אנשי חיל את ידיהם ומקום הניחו לי דהרא״ש מיירי בכלו חדשיו ולענין לשוחטו באותו יום בלי שהייה וע״ז אין ראיה מרב נחמן דמיירי בסתם ולדות ואין ראיה מחשש נפילה ששהתה לחשש נפילה שלא שהתה. ומה שלא הביא הרא״ש זה פרק א״ט דבכלו חדשיו שנשחט ביומו בעינן הפריס יש לומר דבלא״ה לא הביא הך דינא דבכלו חדשיו מותר לשחוט ביומו אף בחול. והיינו משום דלא שכיח כולי האי וסמך על מ״ש במסכת ביצה. והכל נכון וברור כפתור ופרח. וראוי לחוש לכך להחמיר אף בכלו חדשיו דניבעי הפריס ע״ג קרקע והנלענ״ד כתבתי:

תוכן העניינים

משיבת נפש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה