אור ברסלב

משיבת נפש חלק ב· רבי אריה לייב צינץ

תשובה יג

תשובה יב

שאלה שאלת לבאר לך מ״ש המג"א סימן תל״א סק״ב בשם הב״ח שמי שלא התפלל ורגיל להתפלל ביחיד יבדוק תחילה כיון דדש בו לא ישכח והשיג המג״א עליו ומסיק וכאן י״ל דזמן בדיקה קודם צ״ה ואז יבדוק ואח״כ יתפלל אחר צ״ה ואם לא בדק אחר צ״ה יתן לאחר לבדוק ואי ליכא אחר יעשה כמ"ש הב״ח הרי בעצמו מסיק כדברי הב״ח והמפרשים דבריו לא פירשו כלום:

תשובה נראה שלא ירדו לסוף דעתו וקיצור לשונו דודאי קשה מה ענין לזה ההכרעה שיתן לאחר לבדוק דלא מיירי הב״ח מזה כלל אבל כוונת דבריו שבוודאי על דברי הב״ח שמחלק בין תפלה דדש ביה ורוצה ללמוד ממנו לענין לימוד ע״ז בודאי השיג יפה דלעולם תפילה קודם כי יש לחוש שמא יטרוד בלימוד רק לענין בדיקה אמר המג״א בחכמתו ועומק סברתו הנכונה כי ודאי מאן חכים לבדות חילוקים מלבו. ואמנם אחר שמצינו שאסור לעשות מלאכה קודם ק״ש כמ״ש בסימן רל״ה במג"א סק״ט כן גם קודם בדיקת חמץ אסור לעשות גם כן במלאכה והיינו משום דחיישינן שמא ישכח. והנה בדיקת חמץ שקבעוהו חז״ל קודם צאת הכוכבים אם כן כיון דהבדיקה נמשכת הרי עושה הבדיקה קודם קריאת שמע היה לנו לחוש שישכח התפלה וק״ש וע״כ צ״ל כיון דהוצרכו חכמים לקבוע זמן בדיקה חששו טפי לבדיקה מלתפלה וק״ש שהרי שאר מלאכות אסור להתחיל חצי שעה קודם הזמן וע"כ חשו חכמים טפי למצות בדיקה ולא גזרו שמא ישכח דטפי יש לחוש למצות הבדיקה שהוא לאפרושי מאיסורא או מאיזה טעם שנראה לחז"ל וא"כ מוכח עכ"פ דחיוב בדיקה בזמנה קודם למצות ק"ש דטפי חששו על הבדיקה שיעשה אותה קודם זמן ק״ש אף דבשאר מלאכה אסור והיינו ע״כ כיון דשני המצות אסור לעשות קודם להם מלאכה הכרח הבדיקה שתהיה תחילה דלא סגי ע״כ רק לדחות אחד ולהקדים אחד אבל ודאי אם היה אפשר לעשות תיקון שלא יהיה חשש שישכח ק״ש ודאי היה עדיף רק דקודם צאת הכוכבים אין שום תקנה לזו שהרי הכל חייבין בבדיקה אבל אם קרה שהוא לא בדק אפשר שימצאו אנשים שכבר בדקו בזמן הקבוע ואם כן אין לו לבדוק שמא ישכח ק"ש ואי משום דבדיקה עדיפא מ״מ כאן אפשר על ידי אחר ואי ליכא אחר יעשה כמ"ש הב״ח שהרי בהכרח מוכח שחששו טפי למצות בדיקה ממה שחששו לק״ש יהיה הטעם מה שיהיה אין לנו אלא מה שמוכיח מדברי חז"ל וזה ברור בכונתו ונכונים דבריו:

בענין האתרוגים שכתב המג"א בשם המבי"ט בסימן מ״ט בח״ג דחזזית אינו פוסל רק שנים אף בחוטמו וכן ראיתי במבי"ט עצמו אבל במח״כ הוא דבר שאינו דהמבי״ט דייק מלשון רש"י שפירש אבעבועות בדף ל״ה ע"ב אמתני׳ דעלתה חזזית על רובו ואם כן תידוק מיניה דאם אינו רק אבעבוע אחת על רובו כשר וזה תימא שאין לך כיעור גדול מזה אלא פשוט דליתא מיהו נ״ל דאין נקרא משהו רק אם נראה לכל אדם שאין הדר משא״כ אתרוג שאין החזזית נראה לעין רק אחר הסתכלות הרבה ויש שאין מרגישין בו בכה״ג הוה בכלל הדר וזה אפשר שיהיה כן מסברא ואף דנקיט במשהו מצינו בעבודת כוכבים ד׳ ע"ג גבי יין ביין במשהו ומכל מקום איתא המערה מצירצור קטן לבור ראשון ראשון בטל אלמא שאפילו דבר שנאמר בו במשהו לפעמים בטל במיעוטו אם כן גם כאן י״ל דלהכי נקט במשהו היינו לאפוקי מחלק גדול שנרגש אף שהוא פחות הרבה ממיעוטו מ״מ היכא שאינו נרגש להדיא י"ל דבטל במיעוטו וכמאן דליתא הוא וכן מצינו בחולין ר"פ ראשית הגז חמש רחלות גוזזות כל שהן ומפרש בש״ס דף קל״ז ע״ב מנה ופרס או ששים סלעים א״כ חזינן דכל שהוא אינו דוקא:

ביאור לשון התוס׳ מגילה דף ז' ד״ה נאמרה מ״ש ואין לומר דהא דניתן ליכתב מדרבנן קרי כתיבה דא״כ הדרא קושיא לדוכתא דהא איכא חנוכה שניתנה ליכתב מדרבנן במגילת תענית והוא תמוה דודאי היינו קושיית הש״ס למ״ד לא ניתן ליכתב מן התורה אם כן איכא נמי חנוכה וגם התירוץ תמוה דאדרבה קשה לפי התירוץ דהא גם לשמואל צריכה שירטוט ומהרש״א דחק למאד לכן אפשר לומר כוונת התוספות ליישב הקושיא דבלאו הכי קשה לימא בש"ס אסתר סוף כל הנסים היינו לקרות שמצותה לקרות משא״כ בחנוכה וע"כ לא משמע להש״ס לאוקמה בהכי אלא דקאמר דוקא משום שניתן ליכתב והשתא היה אפשר ליישב דלא ליקשי דלימא גם לשמואל ניתנה ליכתב מדרבנן די״ל דניתנה ליכתב קאמר היינו מצד עצמה ניתנה ליכתב שהתירו לכתבה דומיא דפרק כל כתבי שניתן ליכתב אבל מגילה עיקר נתינתה לא היה לכתוב רק משום דנאמרה ברוח הקודש לקרות לכך התירו חכמים כתיבה אף שדברים שבעל פה אין אתה רשאי לאמרם בכתב התירו כמו שהתירו בספרא דאגדתא משום עת לעשות כדאיתא בפרק כל כתבי לכן לא חשבינן מה שמגילת אסתר ניתנה ליכתב שזה אינו מעצם המגילה רק בשביל שחיוב לקרותה על פה לכן אינה בכלל ניתן ליכתב ועל זה כתבו התוס׳ דע״כ אין הש״ס ר״ל משום מעלת הכתיבה מצד עצמה מבלעדי הקריאה לא כן המגילה שלא הותרה הכתיבה רק בשביל הקריאה דבאמת נס חנוכה נמי ניתן ליכתב אם כן המגילה אפילו לא נאמרה ברוח הקודש ליכתב מותר לכתבה א"כ אין הכתיבה נתלית בקריאה וע"כ הש"ס ר״ל מעלה דניתן לכתוב היינו לכתוב ולקרות מתוך הכתב אם כן קשיא להו הא מדרבנן יש מעלה זו במגילת אסתר גם כן וע״ז תירצו דלעולם יש לומר דלא חשיב הש"ס הכתב שבא מסיבת הקריאה לכן למ״ד שלא נאמרה ברוח הקודש ליכתב אין הכתיבה מעלה שלא ניתנה ליכתב בגידין ושירטוט רק מצד הקריאה משא״כ למ״ד ברה״ק נאמרה ליכתב אם כן יש בה מעלה מצד עצמו כמו בכל כתבי הקודש שחיוב לתופרן בגידין כדאיתא בדף יו"ד אבל למ״ד לא ניתנה ליכתב אין זו אלא מצד הקריאה וזה לא חשיב הש״ס למעלה:

עוד אפשר לומר דבלאו הכי יש להבין מה רמז לנו הכתוב בזה שהוא סוף כל הנסים בפרט שכבר כתבתי אמאי לא קאמר הש״ס שהוא סוף כל הנסים שניתן לקרות ופרסומי ניסא דזה לכ"ע דאפילו לשמואל נאמרה ברה״ק לקרות אלא יש לומר דרמז הכתוב שלא יהיה רשות לדור אחרון להוסיף נס שיהיה ניתן לכתוב כזה וא״כ י״ל כוונת התוספות למימר דכוונת הש״ס דודאי אי ברה״ק נאמרה ליכתב אם כן מה רמז לן בזה שהוא סוף כל הנסים שלא לכתוב דממילא כיון שלא יהיה ניתן ברוח הקודש ליכתב מהיכא תיתי לכתוב שנאמר אל תוסף על דבריו אבל אי אמרינן מדרבנן ניתן ליכתב יש כח ביד חכמים להמציא ליכתב הנס שפיר י״ל שרמז שאין כאן רק נס אחד שרמוז בו משא״כ למ״ד לא ניתנה לכתוב היינו שלא בא ההיתר מצד דחכמים התירו רק מה שהוא ברוח הקודש ולשון ניתנה ליכתב היינו .שחכמים נתנו רשות לכתוב וע״ז קשיא להו הא חזינן דבחנוכה ג״כ מותר לכתוב וא"כ הפירוש בש״ס הוא היפך המובן הפשוט דמ״ד לא ניתן ליכתב היינו שחכמים לא התירו כתיבה יותר על מה שנאמר ברה״ק אם כן א״צ אזהרה דממילא לא ניתן ליכתב מדעת חכמים ברה״ק ועל זה דחו דחנוכה יכולין לכתוב ותירצו דניתן ליכתב בשירטוט וגידין והיינו שחכמים התירו משא"כ למ״ד לא ניתן ליכתב היא שלא התירו חכמים רק מה שנאמר ברה״ק א״כ אין צריך רמז שלא להוסיף:

והשתא א״ש קושיא הנ״ל דנימא ניתן לקרות דכיון דלקרות ודאי נאמרה ברה״ק א״כ מה בצע ברמז סוף כל הנסים דמדרבנן לא נמצא חיוב לקרות מה שאינו בכתבי קודש. ומ״מ דברי התוס׳ דחוקים ולענ״ד ליישב עיקר קושיית התוס׳ דודאי אם נרמז במזמוריו של דוד הע״ה מסתמא ברוח הקודש נאמר ליכתב שאין סברא שרמז על דברים שעתידין חכמים לתקן אם כן לק״מ דפריך שפיר דאי לא ניתנה ליכתב מן התורה לא שייך בה רמז במזמורי דוד נעים זמירות ישראל שהם ברוח הקודש:

תוכן העניינים

משיבת נפש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה