משיבת נפש חלק ב· רבי אריה לייב צינץ
תשובה טו
שאלה עגל שנולד קודם י״ט ושלמו לו שמנה ימים בי״ט אם מותר לשוחטו בי״ט:
תשובה בפוסקים לא מצינו חילוק בזה אך מהרש״א בפ״ק דביצה דף ו׳ בסוגיא דאפרוח שנולד בי״ט בתוס' ד"ה וכי מה הקשה מהרש״א דתקשי ליה מעגל שנולד קודם י״ט ושלמו לו שמנה ימים בי״ט דמעיקרא אסיר משום ספק נפל ותירץ דאין ה״נ דאסור דבין השמשות אינו ראוי אפילו לכלבים. ובאמת לא חילקו הפוסקים בזה כלל. גם קשה מדהוקשה להם מעגל שנולד מן הטריפה אע״ג דלפום פשטא ודאי לא ידעו ברייתא דלקמן דמפורש בה כרב ואידך ברייתא כר׳ יוחנן אע״כ עיקר הקושיא מדלא שמעינן דפליגי בהא ומעשים בכל יום. וא״כ כיון דלסברא דר׳ יוחנן גם אפרוח מותר מטעם דמתיר עצמו בשחיטה. וא״כ גם עגל שכלו לו שמנה ימים בי״ט מותר כיון דמתיר עצמו בשחיטה. וכיון דלא שמעינן פלוגתא בהא משמע דלכ״ע שרי. וליישב קושיית מהרש"א כבר כתבתי בחדושי די״ל לפמ״ש התוס׳ דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן. א״כ איך כתבו התוס׳ דבלא כלו חדשיו עד יום טוב אסור מכח מיגו דאתקצאי הא ה״ל מוקצה מחמת יום שעבר וצ״ל דלענין כלו חדשיו לא אמרי׳ מקצת יום ככולו אם כן הוה שפיר מוקצה דתחילת י״ט עדיין לא היה מע"ל. ועוד כתבתי ליישב דכיון דשמנה ימים לא בעינן רק מטעם ספק נפל א״כ כי חזינן ששלמו לו שמנה ימים איגלאי מילתא למפרע שהיה מותר מיום לידתו והוה כמו בכור שנפל לבור אם מומחה רואה שיש בו מום קבוע מאתמול אף שלא ידע בו מ״מ אינו מוקצה וכן מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו דשרי בביצה דף כ"ו. משא״כ בלא כלו חדשיו דבאמת אסור עד שיכלו חדשיו שאז יצא מכלל נפל ושפיר הוה מוקצה:
ועוד י״ל דכיון דהך דשהה שמנה ימים אינה אלא חומרא בעלמא דמן התורה אזלינן בתר רובא ורוב וולדות של קיימא הם רק חומרא דרבנן בעלמא לחוש למיעוטא כמ״ש התוס׳ בבכורות דף כ״א ובשבת פרק ר״א דמילה. א״כ י״ל בין השמשות כיון דספיקא הוא ה״ל ספיקא דרבנן ולקולא ולא אתקצאי בין השמשות כלל. משא"כ לענין כלו חדשיו הוה ספיקא דאורייתא ואף דבדשיל״מ גם בדרבנן אסור י״ל כיון דכאן איכא רבנן דפליגי ארשב״ג ורוב ולדות הם של קיימא י״ל לכ״ע אזלינן להקל וא״ש. מיהו בי״ד סימן ט״ו מחמיר בהא שלא לסמוך אפילו אמסיח לפי תומו. ומ״מ י״ל דלכ״ע בשלמו לו שמנה ימים בי״ט אינו מוקצה דהא בלאו הכי הקשתי איך אמרו הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים. וקשה כיון דהטריפה בחייה אינה ראויה לכלבים ולשחוט לצורך כלבים דקי״ל לכם ולא לכלבים וא״כ בי"ט אף לכלבים אינה ראויה וכן התוס׳ בשבת דף קנ״ו הקשו ג"כ כן על שבת וכתבו דיש דברים שראויים חיים לכלבים כגון עופות. ובחולין דף י״ד כתבו כגון עוף וטלה משמע דפרה חיה אינה ראויה לכלבים. וא״כ היכי הוה מוכן לכלבים כיון דהאם טריפה. ונראה דהכי פירושו דמוכן לכלבים הוה מוכן לאדם כיון דעדיין לא הקצה אותה מדעתו ודעתו להשליכה לכלבים. אם כן דעתו אכל מידי דחזי ליה. וכיון שאינה מוקצה מדעתו אף שבי"ט אי אפשר לו להשליכה לכלבים מחמת איסור י״ט מ״מ לעולם מקרי מוכן לאדם. וכעין סברת התוס׳ בשם ר״י מקורביל ואף שמחמת איסור יום טוב לא היתה ראויה לכלבים אינו בשביל חיסרון הכנה רק אריה דרביע עלה איסור י"ט וכל שהיא מוכנת שפיר מקרי מוכן לאדם דדעתיה דאינש אכל מידי דחזי ליה ולשאר תירוצים שכתבו התוס' באמת צ"ע. ועכ״פ בעגל שלא שלמו לו שמנה ימים קודם י״ט עכ״פ כיון דמסיק מוכן לכלבים הוה מוכן לאדם אם כן היה דעתו מתחילה או שלא יתקיים וישלימו לכלבים או שיהיה לאדם אם כן אינה מוקצה בשום אופן. וכן משמע דהא קשה איך הוה מוכן אגב אמו לכלבים הא ודאי אינו רוצה להשליכה לכלבים שהרי רוצה שתלד ויכשר לו הולד לאכילת אדם וצ"ל דמ"מ לא מקרי מוקצה רק בשביל שאין דעתו עליו כלל. אבל כאן מה שאינו משליכה לכלבים הוא בשביל שאפשר שיולד ממנה הכנה לאדם א״כ כ"ש דהוה מן המוכן שהרי עכ״פ לא הקצה אותה מדעתו ודעתו על הולד שבשביל כן ממתין מלהשליכה לכלבים מקרי שפיר טפי מוכן לאדם:
ובזו י״ל דליתא למ״ש במג״א דצ"ע בזה לפמ״ש התוספות דבעינן מוכן ועומד אם עגל שנולד מן הטריפה מותר דאינו מוכן ועומד לכלבים. ולמ״ש י״ל דליתא דמה שאינו משליכה לכלבים הוא בשביל שרוצה למוכרה לנכרים. וא״כ כי היכי דאמרינן מוכן לכלבים הוה מוכן לאדם. כ״ש בטריפה שראוי לאדם רק מחמת איסור אינה ראויה לישראל דמ״מ כיון דמוכן אגב אמו לנכרים דעתו אכל מידי דחזי ליה ואף דבי״ט אינו רשאי לשחוט לכותים הא גם לכלבים אין ראויה מחמת איסור י״ט כדפרישית. וע״כ עיקר תליא בראויות של אותה דבר למה שהיא ראוי לא מקצה מדעתיה וא״כ כ״ש בעגל שדעתו עליו או לכלבים או לאדם אם יתקיים עד יום השמיני בפרט דבלאו הכי כמה פוסקים פסקו כר׳ יוחנן גם באפרוח. א"כ בעגל ששלמו לו שמנה ימים בי״ט יש להקל כן נ״ל. וכן בעגל שנולד מן הטריפה דמ״מ כיון דמוכן לנכרים כ״ש דטפי הוי מוכן לאדם ואף שאין רשאי לשחוט בי״ט לצורך נכרים הא גם לבהמה אינו רשאי ואפ״ה מקרי מוכן. אלמא דלא ימנע מהיות מוכן בשביל איסורא דרביע עליה. מיהו בלאו הכי אין נ״מ כ״כ דאנן לא בקיאינן בכלו חדשיו ואין להתיר קודם שמנה ימים: