אור ברסלב

משיבת נפש חלק ב· רבי אריה לייב צינץ

תשובה ג

תשובה ב

שאלה אם סומא מברך פוקח עורים. וחרש הנותן לשכוי:

תשובה. הנה דבר זה כבר מבואר במג״א סימן מ״ו סעיף ד׳ ולפי שמשתבשין בכונתו ורצים להגיה בדבריו אמרתי לבארו כי הדברים נכונים וראויים למי שאמרם. הנה הביא שם דברי הגהות מיימוני שכתב לאפוקי חרש וכן סומא לא יברך פוקח עורים כיון שהדבר חסר בגופו וסיים מג״א לכן נ״ל דסומא לא יברך פוקח עורים אבל חרש מברך הנותן לשכוי בינה עסס״ט ושם מבואר דסומא מברך יוצר המאורות לכן הוקשו דבריו למעיינים ובאמת דבריו ברורים וכך היה אומר כי בודאי בברכות אין לנו אלא לפי מה שתקנו חז״ל והנה פוקח עורים מורה שנתקנה הברכה על תיקון שנעשה בגופו שבלילה היה כסומא ובבקר נתפקחו עיניו שהרי הברכה שייכא על גופו לכן סומא שלא נתקן בגופו תיקון זה אינו מברך אף שיצדק שיאמר פוקח עורים אחרים שנהנה גם הוא מזה מ״מ שמא נתקן דוקא בשביל תיקון גוף המברך ג"כ לכך אין לו לברך ולא דמיא ליוצר המאורו' שלא נתקן רק על הנאת המאורות וסומא משתתף גם הוא בהנאת המאורות אבל הנותן לשכוי בינה להבחין שאין תיקון הברכה על תיקון גופו כלומר אילו היה הברכה על תיקון גופו באמת לא היה מברך אבל הנותן לשכוי אינו רק הנאת ההבחנה ע״י התרנגול וחרש גם הוא משתתף בהנאה זו שיראו לו אחרים ההבחנה בין יום ללילה ודמי ממש ליוצר המאורות שלא נתקן על הגוף כי אם על ההנאה וגם כאן אין תקון הגוף מקול שכוי רק הנאת הגוף ודמי ליוצר המאורות וא"כ דבריו ברורים שסומא אינו מברך פוקח עורים וחרש מברך הנותן:

במג״א סימן נ"ח סק״ו קשה לי מה שכתוב לענין קימה שרי לקרות עד ג"ש לענין ק״ש של ערבית נמי נימא כיון דבני מלכים ישנים מקרי ובשכבך ונדחק מאד גם ברמב"ן. ונראה ליישב על נכון דודאי מה שמבואר בגמרא ברכות ט׳ דיוצא בשל ערבית קודם הנץ כיון דאיכא דגנו בהאי שעתא היינו דוקא בסתם אנשי׳ כיון דאיכא דגנו לא חילקה התורה בק״ש בזמן לפי מקרי האדם ואין חילוק בין הני דגני להני דקיימי שלא חילקה התורה באנשים וטבען אבל בני מלכים שאינו מצד הטבע רק מצד הכבוד הנקנה לא אזלינן בתרייהו כלל והא דזמן קימה נמשך עד ג' שעות בשביל בני מלכים היינו משום דהתורה נתנה זמן קימה לקיים המצוה לכל אדם כפי הסדר וא״כ בני מלכים שסדר קימה שלהם בג׳ שעות אם כן ע״כ שהזמן עד קימה שלהם שהתורה לא חידשה קימה באיש מזולתו רק הכל לפי קימה ומנהגו וא"כ ובקומך גם לבני מלכים ידבר והם אין יכולין לקרות ק״ש של שחרית כי אם בקימה שלהם משא״כ לענין זמן שכיבה לא שייך לתלות בבני מלכים דכשהם ישנים לאו בני קריאה נינהו ואי משום דמצות ק״ש שבשכבך איתא גם בבני מלכים הרי בודאי כיון שישנים עד ג׳ שעות ע״כ צריכים לקרות קודם השינה בתחילת הלילה וא"כ אדרבא ק״ש של ערבית של בני מלכים הוא קודם התחלת ג׳ שעות והיינו קודם הנץ משא״כ קודם הנץ דאיכא דגנו הוא משום שאפשר שאם הוא רוצה להיות מאותן אנשים לשכב גם הוא קודם הנץ שפיר חשיב זמן שכיבה והעירני לזה קצת בני הרבני מ׳ אהרן נ״י:

גם מה שהקשה בסק״ז בשם הב״י למה לא נדרוש בקומך כל זמן שבני אדם קמים ונדחק ונראה ג״כ דודאי ובשכבך דקרא אינו מדבר שיקרא ק"ש בשכיבה ממש רק בזמן הרגיל לשכיבה והיינו בזמן שרגיל לשכב בטרם נצטוה במצות ק״ש הטילה התורה עליו חיוב הקריאה א״כ חידשה התורה שלא ישכב וישן רק יקרא ק״ש שאחר שנתחדשה המצוה אין לו רשות לישן כי אם שיקרא ק״ש א״כ כל הלילה הוה טרם השכיבה מאחר שעדיין זמן שכיבה היא ודרך לישכב כל הלילה מי שלא ישן בתחילת הלילה וא״כ כל הלילה בכלל אבל ובקומך הכוונה תיכף אחר שתקום והיינו שעת קימה ממש ולא אחר מופלג מן הקימה אבל ובשכבך הוא טרם השכיבה ובזה כל הלילה בכלל שעדיין ראוי לשכיבה אבל אחר הקימה לא שייך עוד שעדיין ראוי לקימה אחר שכבר עבר זמן הקימה:

תוכן העניינים

משיבת נפש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה