אור ברסלב

משיבת נפש חלק ב· רבי אריה לייב צינץ

פתח השער

דרוש לפרשת נשא

תשובה

א בדין אחד שלא קרא ק״ש של ערבית עד שעלה עמוד השחר אם יכול לקרות קודם הנץ החמה. ותמה על הפוסקים שפסקו שאין קורא קודם הנץ החמה:

ב בדין תפילין שאינם מעור א׳ רק ע״י דבק אם הוי חיבור או לא. מביא ראיה מרמב״ם דתפיר׳ ל״ה חיבור. מיישב דתפירה קודם כתיבה הוי חיבור לכ״ע. מביא ראיה מרמב״ם ותוס׳ דדבק הוי חיבור כתפירה. מחלק בין שופר דלא מהני דבק ופסול ובגט מהני. מביא ראיה מתוס׳ סוטה וגם משאר מקומות לחילוק הנ״ל. מבאר דברי רמ"א באה״ע סי׳ תמ"ה. על ט״ז יו"ד סי׳ ר"ץ:

ג אם סומא מברך פוקח עורים וחרש הנותן לשכוי. מיישב קושיית המג״א סי׳ נ״ח ס״ק וי״ו:

ד איך מברכין על לעקיך הנעשה ממצה אפויה ועל קנידליך ועל פאן קוכין. מפלפל בדברי המג״א סי׳ קס״ח ס״ק כ״ח ומבאר שאין דבריו מוכרחים. מיישב קו׳ המג״א ס״ק י״ו. מיישב דברי הש״ך שהניחו במג״א בצ״ע. מיישב קו׳ הלח״מ בפ״ג מברכות. מבאר אם יוצאין בברכה מעין ג׳ ידי ברהמ״ז דאורייתא. גם אם ברית ותורה דאורייתא:

ה בענין עיקר וטפילה שהעיקר פוטר הטפל גם מברכה אחרונה אם אכל עיקר פחות מכשיעור והטפל אכל כשיעור אם צריך לברך ברכה אחרונה אטפל. גם מבאר אם שותה יי״ש ואח״כ אוכל פת כדי לסעוד הלב מברך על פת המוציא ולאחריו על כזית בהמ״ז וכן במליח הדין כן ואין המליח פוטר הטפל רק באופן שאוכל הפת רק כדי שלא יוזק ע״י יי״ש או מליח ולא לאכול:

ו על קלמוס (טאטרשקי זעלע) מרוקחין בדבש או צוקער אם מברכין בפה״א ואם יש בו משום (בטולי) [יש לתקן: בשולי] נכרים. ומלמד זכות על העולם שנוהגים לאכלם ואין חוששין משום בש״ע. גם משיג על המג״א סי׳ מ״ב ס״ק יו״ד בענין עכו״ם שמכבס חלוק יהודי בשבת. גם מקשה על המג״א בסי׳ רמ״ג בהגה ס"ב גם מקשה על המג״א סימן רמ״ד סק״ד גם בש״ע לקצור שדיהו מקשה אמג״א:

ז בדין הגשר שבין פרגא לווארשא שהתחום כלה באמצע העיר מלמד זכות על העוברים ושבים מפרגא לווארשא וכן להיפך גם מבאר דברי הרמ״א סימן תרפ"ו אם חל פורים ביום א׳ ותענית ביום ה׳ אם מותר לאכול על המילה ביום התענית:

ח בדין תפילין ומזוזות שיש בהם נפסקין דקין כעין סדק אם יכול לתקנן אם הוי שלא כסידרן גם מגיה דברי ירושלמי הנוגע לאותו ענין והוא במס׳ מגילה:

ט בדין ראובן ביטל חמצו בע״פ כדת והרשה לשמעון שימכור חמצו והלך שמעון ומכר חמצו של ראובן וגם חמצו לנכרי ושתו ליטקאב על גמר המקח ולא רצה ליקח זאדאטעק ולא שטר אבל לא הזכיר שום חזרה ומשך בבוקר קצת יי"ש והשאר לא משך מה דינו ומבאר דברי ירושלמי פלוגתת ר"י ור״ל בהפקיר חמצו ומבאר דעת הרמב״ם בחמץ ידוע דלא מהני ביטול גם דברי המאור דסב׳ דמותר באכילה עד הלילה גם מבאר אם ליטקאב היא סטומתא ומבאר דברי המג"א סי׳ תמ"ח בענין זה גם סוגית הש״ס בב״מ דף ע״ג בר״מ ב"ר:

י בא׳ ששלח יי״ש לישראל ע"י נכרי ולא נתנו נכרי לישראל ונשאר ביד הנכרי עד אחר פסח ומבאר דעת הגאונים בישראל שהפקיד חמצו לנכרי ומיישב קו׳ הרא״ש והר״ן עליהם וקו׳ הש"א על הב"י:

יא על יין פראנץ שעבר עליו הפסח ויש חשש שמערבין בו יי״ש וארעק ולא נמכר בפסח ומבאר דברי המג״א סי׳ תמ״ז ס"ק מ״ד גם דברי הטור סי׳ תמ״ב גם מבאר דברי הרמב״ם דאף בלא ביער באונס אסור מנ״ל ומבאר דברי הירושלמי פלוגתת ר״י ור״ל בהפקיר חמצו בי"ג:

יב בטרייאקה שכתב הטור שהוא בשר אפעה גם חטה שנמצאת בתרנגולת אם חשוב עיכול גם ענין המוסק ודם שנותנין בצוקער ומבאר דברי ר״י וקו׳ המג״א עליו:

יג בענין מ"ש המג״א בשם הב״ח סי׳ תל״א ס״ק ב׳ במי שלא התפלל ורגיל להתפלל ביחיד אם יבדוק תחלה. גם בענין אתרוגים במג״א בשם המבי״ט דחזזית אינו פוסל רק שנים אף בחוטמו. גם ביאור דברי התוס׳ מגילה דף ז׳ ד"ה נאמרה:

יד אחד נתקשר להעמיד בשר לאנשי מלחמה מהו לשחוט ביו״ט שחל אחר שבת ע״י שיאכל כזית בשר מכל בהמה. גם בדין שחיטת בהמה ביו״ט ומבאר סוגית הש״ס ביצה דף כ״א והפוסקים דלשם. גם סוגית הש״ס דף ל"ד והפוסקים:

טו עגל שנולד קודם יו"ט ונשלם יום השמונה ביו״ט אם מותר לשוחטו ביו״ט בביצה דף וי״ו:

יורה דעה

טז מי שלקח מנכרי עגל או כבש שלא נודע אם עברו עליו שמנה ימים והוא חולה ואין יכול לילך אם יש לסמוך על סימנין שינים וקרנים גם אם נשחטה ולא היה שום ריעותא רק שיש ספק אם הוא בן ח' אם מותר בדיעבד ומבאר סוגית הש"ס שבת ד׳ קל"ו והפוסקי׳ שם וסוגית הש״ס יבמות ד׳ ל״ז ופוסקי׳ שם:

יז וולד בהמה שנולד ולא הפריס ע״ג קרקע וא"י לעמוד אם מותר לשוחטו. ואם ידוע שכלו חדשיו ורוצה לשוחטו ביומו. ומבאר סוגית הש״ס חולין דף נ״א ופוסקים שם:

יח בדין בהמה שנפלה במקום שוה שאינו גבוה י׳ טפחים אם יש לחוש לפסיקת חוט השדרה ולבוקא דאטמא:

יט במקולין של נכרים ושוחטין ומוכרי׳ הכשרות לישראל והבהמות שלהם אם מותר לישראל לשוחטן ביו״ט:

כ אם שרה פתו במשקה אם יצטרף המשקה שבתוכו לכזית לברך בהמ"ז גם איך יתנהג בברכה ראשונה אם שרה פת ביין על הפת או על יין או על שניהם גם אם עשה סוכה במקום שמצטער בשינה אם יוצא ידי אכילה בה. מפלפל בדברי המרדכי וח"צ:

כא על שוחט שנבדק ואין בקי בהרגשה וגזרו עליו בת"ח שלא ישחוט ועבר ושחט מה יעשה בכלים שנתבשל משחיטתו אחר שאינן בני יומן:

כב באשה שנתקשה לילד בע"ש וגמר הלידה היתה בתחילת ליל שבת אם מלין אותו בשבת ומפלפל בראיות ארוכות מאד בש״ס נדה דף כ״ח כ״ט ובכורות דף מ״ו ובאהלות פ״ז משנה ד׳ ובחולין דף ע״ב בפלוגתת ר״ש ור"ע וברמב״ם שם ובנידה דף ס״א:

כג שוחט שהיה לו מחלוקת בעיר ונשבע שלא ישחוט רק עם שוחט אחר ואחר כך התירוהו השבועה אם מותרת בדיעבד:

כד מקצת בני קהילה נתקשרו נגד רב ומורה שנתקבל מפי רוב הקהל וגם נגד משועבדי הקהילה ונתקשרו בת״כ. גם בנשבע שלא יכנס בתקנת הקהל וענין נדר ע״ד רבים וע״ד חבירו:

כה בדין פינוי בית הקברות וגם הוא סמוך לבית הכנסת שהתחילו לבנותו:

כו בדין קבר המזיק הרבים:

כז בדין טחולים שנמצא בהם הנקבים כמבואר בט״ז סי' מ״ג בעגלים שנמצא בטחול שלהם נקבים מה דינם:

כח פרה שהיה לה מכה כנגד החלל ובועה גדולה בולטת מהעור וכעת נפתחה המכה ויצא דם ממנה וא״א לידע בבירור אם הגיע הנקב לחלל או המכה בין עור לבשר גם לא נודע אם מחמת חולי או נגיחת בהמה מה נעשה בחלבה:

כט בדבר הבהמות שמקיזין להם דם מן הצוואר מה דינם:

דיני נדה

ל בדין ליחה היוצאה מהאשה והוא מראה לבן בעת יוצאה מהאשה ואיננו אדום כלל רק אחר כך נראה בתוכו קו אדום מה דינה. גם מפלפל בדין בדיקה בלי הרגשה אם טמאה מן התורה או לא גם מפלפל בדברי התה״ד בדין הרגישה ולא בדקה גם מפלפל ברמב״ם פ״ט מא״ב בדם הנמצא בבדיקה דחזקה שבא בהרגשה גם מבאר מה נקרא הרגשה ומיישב בזה כמה קושיו׳ גם מפלפל בדין רואה מחמת תשמיש ובדין רואה מחמת מכה ומבאר הברייתא בנידה דף ס"ו בדינים הנ״ל גם מיישב דברי הרשב״א ברואה מחמת מכה מקושית הח״צ גם מבאר הדין דם הנמצא בלי הרגשה אם טמאה מה"ת גם מפלפל בדין נידה שלא הפרישה בטהרה ואחר ימים מצאה טמאה דהוי זבה וודאי בנידה דף ס״ח גם מסתפק אם הדם שרואית בלי הרגשה בז' נקיים אם עולה או לא גם מבאר הש״ס נידה דף ס״ח בפלוגתת ר״א ורי״ה בזב וזבה שבדקו יום א׳ ויום ז׳. גם מיישב קו׳ הרא"ש לרשב״א בש״ס נידה דף כ"ב בשאלו לרופאים גם מבאר דין דם יבש:

לא מבאר דברי הרמ״א בסי׳ קפ״ז שהנוב״י עשה בו י״ג מידות. גם דברי הרשב"א שהח״צ שפך סוללה עליו בדין רואה דם מחמת מכה גם מברר אם הימים טמאים של נידה מקרי אתחזק אסורה גם אם נקובת הוושט הוי ספק בשחיטה ובדין מחזיקין מאיסור לאיסור ובדין ווסתות:

לב אשה שרופאים תחבו לה בפיה שינים של כסף אם חוצץ לענין טבילה גם מברר דעת הרמב"ם בפי״א מה׳ פרה דין ב׳. מי שהוזה עליו בשלישי ולא בז' שמזה עליו בעת טבילה בכל עת שירצה:

לג בדין בהמה שנתנבלה בשחיט׳ ומוכרין הבמ"ע לנכרי׳:

לד יהודי א׳ קנה פרה מנכרית בעד ג׳ אדומים ונשאר חייב לה המעות אח"ז קנה היהודי עוד פרה מבכרת והפצירה הנכרית שימכור לה הפרה ולא ביקשה ליתן לו רק ט׳ זהובים לבד הג׳ אדומים שחייב לה מפרה הא׳ ולקחה הפרה לביתה על הסתיו לזון אותה ואח״כ נתרצה היהודי למכור לה הפרה בע״ס הנ״ל כמו שבקשה הנכרית אך לא נתנה לו הט׳ זהו׳ הנ״ל כי האמין לה אח״ז לקחה הג׳ אדומים מהיהודי שנצרכה לה לעסק ולא אמרה שחזרה מן המקח אח"כ ילדה הפרה בכור בבית הנכרית מה דינו:

לה במה שנוהגין ליקח קנבוס מנכרים על ידי בדיקה המוזכרת ביו״ד סי׳ ש"ב ע״י אש שחוט פשתן כבה מהר וקנבוס שורף ועוד סי׳ מוזכר בש"ך שקנבוס כשמושכין החוט נמשכין כמין שערות:

לו אשה שהפילה אחר ח׳ שבועות לטבילתה שפיר והיה כעין חתיכת בשר ולא ראו בו שום ריקום ואח״כ ילדה בן קיימא אם הוא חייב בפדיון:

לז אחד נתן ת"כ לבע"ח לשלם לו ביום פלוני וביקש ממנו להרויח לו זמן ואח"כ ישלם לו אם יש היתר לדבר:

לח על ס״ת שכתב בסוף השורה שם אלקינו וכתב הנון רחבה למטה מאד עד שהצריך להרחיק הוי״ו מהנון ונראה חלוקה מיתר התיבה ואגב מיישב להשואל קו׳ על הש״ך ס״ס פ״ב בח״מ במה שהשיג על הב"ח:

לט ישראל אי רגיל לקנות טריפות מישראל אחר שנזדמנו לו כדי להשתכר ולהרויח אי שרי בכה״ג דעושה סחורות עם דברים אסורים:

מ בפלוגתת האחרונים בבכור שמת אביו קודם שלשים יום אם יש כח ביד אבי אביו לפדותו או ביד ב״ד קודם שיגדיל והוא פלוגתת הט"ז והש״ך סי׳ ש״ה בי״ד:

מא במה שהקשה בעל אבן העוזר על הש״ך יו"ד סי׳ שי"ז סעיף ז׳ ברמ״א וי"א שהוא ספק בכור וכתב הש״ך דשמא שכח כו׳ והוא יישב זאת:

מב בס"ת שטעה הסופר וכתב במקום אלהיהם אלהיכם אם מותר לקלוף הנטפל לשם כדעת מו״ה טיאה והובא בנוב״י וכמ״ש במג״א סי׳ ל״ב ס"ק כ"ו בשם הר״י הלוי:

מג בדבר השוחט ששחט חוץ לגבולו והכריחו אותו עד שנשבע להם שלא ישחוט שום עוף אף בגליל שלו והבטיחו לו להושיעו מיד הקמים עליו ולתקן אשר כבר עוותו וכשבא לביתו צוח כי אנוס היה ומסר מודעה קודם שנשבע:

מד אחד שדרכו לחזור ק״ש בלשון לעז בשביל הכוונה ונולד לו ספק אם יוצאין בהשם בלשון לעז:

מה בשוחט שדוחק בכח בשעה שמוליך בסכין ויש בסכין השיעור אם יש חשש דרסה:

מו שוחטים שנתנו כתב התחייבות להרב המגיד ליתן לו כך וכך בכל שבוע ובאם ישנו ולא יתנו ב׳ שבועות לא ישחטו יותר וכ״ז קיבלו עליהם בת״כ ובדש״ג ובפ"מ וחתמו ע"ז בח״י והרב המגיד גמר להם כתב התמנות השחיטה וחתם הוא וגם בני אסיפה ואח״ז לא נתנו לו ואמרו שעשה התרה לשבועתם גם השבועה ל"ה בפיהם רק בכתב והמגיד טען שאינו מועיל התרה בלא דעתו שעשה להם טובה:

מז בענין ניטלה האם ששאל השואל. עוד בענין מגו במקום עדים בענין מגו להוציא:

מח זאב שהכה פרה בצפרנו בעור צווארה עד שנפחה וא״י אם נקרע כל העור ולא נמצא טפת דם כלל גם אחז והזאב בצפרנו בעור בטנה נגד בני מעיה וא״י אם ניקב לחלל ולא יצא דם ועתה נתרפאה מה לעשות בחלבה ובפרה:

מט מלח שדכוהו במדוכה חולבת שאינה ב״י ואחר כך מלחו בו בשר מה דינו:

נ גיורת א׳ שמחזקת עצמה לגיורת ונשאת לאיש והרחיק נדוד ממנה ונשאת לאיש אחר ויש לספק על הגיורת אם הוא כדת נמצא שהיא א״א מן הראשון ויש בזה הענין ג׳ תשובות:

נא בנשבר העצם במקום צומת הגידים ושחטו מיד מה דינה:

נב מי שמת לו תינוק ביו״ט ראשון ויו״ט שני חל בשבת אם עולה כשאר שבת אגב מיישב המנהג כשנשלם האבילות בשבת שיושבין במ״ש שעה והש״ך והט״ז ערערו על המנהג:

נג אשה א׳ שכבה במטה עם שתי בנותיה א׳ בת שבעה שבועות וא׳ בת שלש שנים בצד השני ובבוקר נמצאת הבת שלש שוכבת על הבת שבעה שבועות ונמצאת מתה הבת שבעה שבועות ושאלה האשה אם צריכה כפרה ותשובה ע״ז:

נד אנשים שנוסעים על היריד ויש להם שם חניות קבועות הנקרא באדין ושוכרין להם כיפות מהנכרים ויאכלו וישתו וישכבון שמה באופן שכל ימי משך השוק הוא להם דירה קבועה רק היריד נמשך ב׳ או ג׳ שבועות והכיפות הנ"ל נשכרים להם על שנה ויותר אם האנשים הנ״ל חייבים במזוזה:

נה קושיא על הרמב״ם דפסק בפ״ג מה׳ ייבום במי שזינה עם אשה דהבן ספק שמא זינתה גם עם אחרים ק׳ מיבמות דף כ"ב מי שיש לו בן מ״מ פוטר כו':

נו בגט הנכתב בעיר ווינא איך לכתוב ששם הכולל העיר הוא ווינא אלא שהרחובות חלוקין בשמות כמו לעפלד שטאט וכדומה אם יש לכתוב שם הרחוב:

נז קושיא על דברי התוס׳ במנחות דף כ"ב ע"ב ד״ה ורבי יהודה כו' שכתבו וההיא דפסחים ל״ק אפילו למאן דאמר בתר בטל אזלינן כו׳ וק׳ מחולין דף ק"ח חלב נבילה היא:

נח אם חלב בן פקועה שא״צ שחיטה מה״ת אם חלבו אסור עם בשר מה״ת או דמי לחלב שחוטה עוד שם ביו״ד סי רנ״ח סעיף יו״ד נדר לצדקה באסמכתא קנה בדברי הט״ז בשם תשו׳ הרשב״א סימן רכ״א במשחק בקוביא שנדר להקדש:

אבן העזר

נט שני נשי כהנים שהיו במחבואה אחת ובא אליהם פרש א׳ ושהא שם כדי ביאת אחת מהן ואנס אחת מהן וכ״א אומרת אני טהורה וחברתי טמאה אך על אחת יש עדים שזינתה בעודה פנויה אם יש לתלות בה הקלקלה:

ס בתולה א' שיצא עליה קול שנאנסה ונשאת לכהן והכהן אמר שמצא לה בתולים אם יש לחוש לקלא עוד שם על הנחלת שבעה סי׳ ר״א שהביא בשם המבי״ט ח"א סי׳ כ״ז כמו שלא כו׳ לא תגבה האשה תוספת במה שלא בא ליד הבעל מעולם:

סא בעגונא א׳ שנשחט בעלה והכירוהו היטב שהיה שלם בכל אבריו והוא ספק אם הוא תוך שלשה ימים להריגה ע״ש כעין זה בעגונא אחת שנטבע בעלה והיה שוכב במים על צד ימין וצד שמאל עם החוטם היה בחוץ למים ועל החלק שבתוך המים לא היה שיעור הכרה דהיינו פ״פ עם החוטם עוד תמה על מהרי״ט סימן ל״ה אה״ע שסותר דברי השואל על דוד אלבעלי:

סב פלפול בענין כל מי שא"י בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהן אם יש לחוש לזה בסידור הגט. גם מפלפל אם יש לחוש למיעוטא דל״ש בצירוף חזקה. גם בשם לאמזי אם יש לכתוב ביו"ד או בא׳. גם פלפול בנוב״י סי׳ מ״ג אהע״ז בדברי הריב״ש אם יש לחוש לשני חזקות במקום רוב:

סג יישב הקו' על הר"ן גיטין דמחלק בין מחוסר הקנאה למחוסר קציצה גם אם מהני קנין חליפין בגט:

סד מה שכתוב בתנאים שיסלק לו במזומנים אם יכול לסלק לו בשוה כסף:

סה עשיר שהשיא לבנו בת רב א׳ ופסק נדוניא רבה ומזונות ע״ש ד׳ שנים ונעדר הבן תוך שנה שניה והניח אשתו מעוברת ונתפשרו בכל דבר והנולד נשאר אצל אבי אביו שהוא עשיר גדול והאשה תלך אצל אביה ואין לה שום חיוב על הוולד אם יש היתר להאשה להנשא תוך זמן הנקה עוד תשובה לחכם א׳ שהשיב על דבריו עוד שם תשובה ג׳ לחכם המשיב על דבריו:

סו בתולה א׳ זינתה והרה לזנונים ואמרה שקרה לה זאת שהיא גדולה בשנים ולא השיאוה אביה ועכשיו יש א׳ שרוצה לישא אותה ואינו רוצה להמתין זמן הנקה ואביה רוצה לשכור לה מינקת והיא עניה:

סז כהן אחד הכניס אלמנה מניקת לחופה אחר ט״ו חדשים להנקתה ושלחו אליו הקהל שלא ישאנה ועבר ונשאה רק עדיין לא ספרה ז׳ נקיים אם צריך להוציא בגט או סגי בהפרשה גם לברר מה היא הפרשה:

סח איש א׳ היה לו חשד על אשתו מאדם א׳ ואמר לה שלא בעדים שלא תלך עם האדם הנ"ל ולא תעשה מוחזקות עמו ואירע שהבעל הלך לרחוב ושב לביתו ומצא שהיה הנחשד עם אשתו מוגף בחדר א׳ ולא נעול והנחשד היה בפישוט מכנסים ואשתו היתה חשופה שת אך לא מצא אותם רק בריחוק ולא קרב זא״ז והיא אמרה שלא נעשה מעשה עדיין וקיבלה שלא תעשה זאת ודר עמה כמה שנים ויש לו בנים עמה והוא כהן ועתה תפעם רוחו אם אסורה עליו:

סט מי שנשא אשה ודר עמה עשר שנים ואין לו בנים אם תיקן ר"ג שלא יגרש בע"כ:

ע אם יש כח בתנאים ראשונים להוציא מהצדדין מה שנתחייבו אם דומה לקנין חתן:

עא מה שנכתב בכתובה והוסיף לה תכשיטין אם יש להתכשיטין דין נ״מ:

עב א׳ שמת אחר החתונה בשנה שניה והניח אשתו מעוברת ויש לה תוספת כתובה עם תכשיטין ומלבושים שהוסיף לה בפירוש מה דין הכתובה ומתנות שניתנו לה מאביה הנעדר ואם יש תקנה להפקיע כתובה ומה דין תוספת שליש גם התכשיטין שהוסיף לה מה דינם:

עג אשה נשואה לבעל ואין לה בנים והבעל יש לו אח מומר או שלא נודע מה היה ליבם אם יש תקנה לפוטרה בג״פ שלא תזקק ליבם והיא תשארת יושבת תחת בעלה ומפלפל בדיני תנאי גם בענין אא"ע בעילתו בע״ז. גם בענין נתינה בע״כ ואונס וענין גילוי דעת ומתנה עמ״ש בתורה:

עד עוד בענין הנ״ל תשובה מהרב הגאון דק"ק גלוגא.

עה עוד בענין הנ״ל להגאון דק"ק גלוגא:

עו עוד בענין הנ״ל מהגאון דק״ק גלוגא:

עז אשה שהחזיקה עצמה בחזקת עגונא מבעלה כמה שנים גם לקחה כתבים מהרב ומהקהל באמרה שתחפש את בעלה ובאתה בחזרה ואמרה שפשפשה ולא מצאוהו וכעת אמרה לפני ב״ד שמעולם לא היתה א״א ולא נתקדשה רק פנויה מעודה ואמרה אמתלאות טובות מקובלים לאוזן ונראים ונכרין הדברים לב"ד שיש בהם ממש ויש ממש בדבריה על החזקה שהחזיקה עצמה לעגונה גם על לקיחת הכתבים מהרב איך שהוכרחה לזה אז ועתה סר ההכרח לזאת אומרת האמת שהיא פנויה ועל מעשה כיסוי האשה כדרך הנשואות אמרה שנאנסה ואח״כ נתעברה מהת"ח ומחמת בושה כיסו ראשה גם נשים כשרים העידו בת״ע שהם יודעים מאמתלאות הנ״ל והם השיאו לה עצה זאת על כל המעשות הנ״ל אם מהני אמתלאות הנ״ל ומותרת להנשא או לא:

עח במה שהביא הב"ש סי׳ י"ז אה״ע בקונטרס עגונות אות רכ״ח פסק הרב המב"יט שלא נסמוך על יהודי שמעיד ואומר שעכו״ם מס״לת אמר לו שמת פלוני אלא צ״ל הדברים אות באות שאמר לו העכו"ם:

עט איש א׳ שמו ליב דר בסאקלאב והי' שו״ב וש"ץ ויצא משם ונחסר מהעיר ולא נודע מקומו איה ובא איש א׳ והעיד שהגיד לו איש א' כששמע שאיש הנ״ל הוא מק״ק ווענגראב (וסאקלאב הוא סמוך לווענגראב) הגיד לו בזה"ל עש איז פאר האנדין איין דבר מצוה תדעו שאיש א׳ ששמו ר' ליב מסאקלאב מת אם אשתו מותרת להנשא או לא:

פ אשה א׳ היתה בחזקת א״א ובעלה הרחיק נדוד ממנה והניחה עגונא איזה שנים ונסעה אחריו למקומו וקיבלה ממנו ג״פ ושבה אל ביתה והביאה אתה כתב פשרה מב״ד של שלשה שנתפשרה עם בעלה שיתן לה ג״פ ומהרב אב"ד הביאה כתב בזה הנוסח ממני הח״מ ניתן לראיה ביד האשה איך שנתגרשה מבעלה פלוני בב״ד של שלשה ולראיה באעה״ח נאום פלוני אבד"ק:

פא אשה א׳ שרוצית להתגרש ויש ספק בשמה מקצת קורין לה מושקא לאה באלף לבסוף ומקצת קורין אותה מושקד לאה בדלית ובמקום נתינה הם קורין מושקד לאה והיא גט ע״י שליח:

פב איש שרוצה לגרש אשתו ושמו מנעוריו נקרא לתורה וחתם עצמו יהודא ליב אך זה ערך ה׳ שנים שינה הבעל שמו בקריאתו לתורה בשם אריה ליב רק החתימה לא שינה ועדיין חותם עצמו יהודא ליב איך לכתוב בגט. גם יש ספק בשמה ששמה משא בפתח וצ"ל באלף לבסוף כמו בשא אך היא חותמת מאשה איך לכתוב:

פג בדין גט שלא נמסר ביום הכתיבה והגט ביד הבעל או ביד שליש:

פד בדין גט הנשלח מעיר פעטערסבורג מישראל מומר ויש בו כמה ריעותות נפסק בטית ויו מטינות ושלטאה קטנים וקצרים גם ויו של תירוכין קצרה כמו יוד:

פה ברמ״א סי׳ קנ"ב סעיף ז' אם עדים אמרו שמענו שהיא מגורשת לא מהני גם חוקר אם אשה שאומרת בפנינו שנתגרשה אם נאמנת מה"ת או לא:

פו אשה א׳ נשואה לחרש ומת ונפלה לפני אחיו ג"כ חרש שא"י לחלוץ אם רשאי להתיבם. גם יתבאר אם נפלה מאחיו פקח גם אם מי שנחתכה רגלו יכול לייבם גם מבאר דברי הרמב״ם בפ״ו מגירושין דקטנה אינה עושה שליח לקבלה כו׳:

פז איש ששמו מנחם מענדל והוא לוי איך לכתוב או מנחם הלוי המכונה מענדל או באופן אחר:

פח בגט הניתן ביד שליח למסרו במקום האשה לידה והוחזר מחמת איש אחד שטעה ועלה ע״ד לפוסלו שלא כדת אם יש לחוש שביטל השליח השליחות או לא:

פט אשה א׳ שבעלה הלך זה כמה שנים ולא נשמע ממנו ובא כתב ממדינת אונגרין מעיר פעטשקע מהגריכט איך שהיה שם איש א׳ מבעה״ב שמו ר׳ דוד ואצלו הי׳ איש א׳ ונחלה בחולי גדול ר״ל ומת וקודם מותו אמר לר׳ דוד הנ״ל איך שהוא מק״ק גלאוונא ושמו יצחק בן יקותיאל והכתב הנ״ל נחתם בחותם הגרעכט ולא סמכו ע״ז ואח״כ נגבה עדות בעיר מאקאווי ענין הנ״ל:

צ בדין שיש הכחשה בין אלופי הקהל ובין יחידים שהיחידים טוענין שקנו בפירוש המקומות החשובים בבה״כ ועמדו עליהם נשיהם עד היום והחזיקו בה זמן רב והאלופים אומרים שמכרו להם סתם ורוצים לדחותם מהמקומות הנ״ל גם יורשים וב"ב טוענין כהיחידים הנ"ל ואלופים טוענים שלא מכרו רק מקומות הגרועים מה הדין אם מהני חזקתן או לא:

צא אחד נשא אשה והי׳ בערך בן י״ג וחצי וכתב לאשתו תוספת כתובה יותר מן המנהג ואחר כמה שנים ראוהו עדים והיה לו אז שערות רק בשעת נשואין לא נבדק אם יש לסמוך על חזקה דרבא ולהחזיקו גדול למפרע או לא:

צב א׳ שנסע ממקומו לווארשא עם נכרי א׳ ולא נודע מה היה לו ואח"כ נמצא הרוג א׳ ביער ג״כ בדרך הנ״ל ויש סימנים בו ובבגדיו כמו שהי׳ באיש שנסע לווארשא והעדים העידו על סימניו. גם האשה נתנה סימנים בד׳ כנפות ובתי שוקיים שהיו נתפרים לזאקין והזאקין הי׳ קרועים על הפייענטעס ועל הד׳ כנפות לבוש קפטן קטן טוב לבן והי׳ נקרע תחת הארבל חלוק ישן גילאטיט על הארביל גם שאר סימנים בגופו ובכליו אם מותרת להנשא או לא:

תוכן העניינים

משיבת נפש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה