אור ברסלב
משיבת נפש חלק ב דרוש לפרשת נשא

משיבת נפש חלק ב· רבי אריה לייב צינץ

דרוש לפרשת נשא

עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר

שלא להוציא הנייר חלק הצגנו פה איזה גרגיר מדרושי הגאון המחבר נבגז״מ זי"ע, אשר הניח אחריו ברכה ספר דרושים אשר דרש במקהלות רבבות עם, ביראת ה׳ אשר הוצק חן בשפתותיו, ויען שהספר היקר הנוכחי נגמר קודם חג השבועות הצגנו פה דרוש הלזה:

ואיש את קדשיו לו יהיו. וסמיך ליה איש איש כי תשטה אשתו. שאם מעכב המתנות ואינו נותנן לכהן סוף שתצטרך לכהן. והובא בפרש"י. ויש לתמוה אם הוא חטא אשתו מה חטאת. למה תענש היא. ויראה ליישב. וע״פ פשוטו י"ל מה דדרש ריש לקיש כי פתח בסוטה אמר אין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו אפשר שבא לתרץ קושיא זו אשתו מה חטאה ולזה אמר שמאז גלוי וידוע לפניו יתברך כי זה האיש צרה עינו ליתן המתנות לכהן. מזווגין לו אשה לפי מעשיו. וסופו שיצטרך לכהן. וזהו כד פתח ר״ל בסוטה כדאיתא בנזיר. אך הנה איתא במדרש רות ר' אבא בר כהנא פתח רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם. אמר דוד לפני הקב"ה עד אימתי הם מתרגזים עלי ואומרים לא פסול משפחה הוא. ולא מרות המואביה הוא. אמרו בלבבכם על משכבכם. אף אתם לא באתם משתי אחיות אתם ראו מה עיקרכם ודומו סלה. ואף תמר שלקחה יהודה זקנכם לא מפסול משפחה הוא אלא בתו של שם וכו׳. והוא תמוה. אכן נראה ויתיישבו כמה פסוקים בזה. ויתבאר ג״כ הש״ס דסוטה דפליגי ר׳ ישמעאל ור"ע דר״ע סבר ונקתה ונזרעה זרע אם היתה עקרה נפקדת. א"ל ר׳ ישמעאל א״כ יסתתרו כל העקרות וזו שלא נסתרה הפסידה אלא אם היתה יולדת בצער יולדת בריוח. שחורים יולדת לבנים כו' ותמהו התוס׳ לימא איהו לנפשיה א"כ יסתתרו כל היולדות בצער כו׳. ויראה ליישב ויתבאר ג״כ הפסוק בישעיה לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו כי בראותו ילדיו מעשי ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב ואת אלקי ישראל יעריצו ודרשו במדרש אשר פדה את אברהם מכבשן האש ומייתי במדרש משל למי שיצא דינו לפני המלך לישרף. נסתכל המלך בארלוגין שלו שיצא ממנו בן חכם. אמר ינצל בשביל בנו. ויש לתמוה וכי אברהם לא היה כדאי להנצל בזכות עצמו. אך נראה כי ידוע שבחטא אדה״ר נטבעו כל נשמות הקדושות בקליפה ובאברהם התחילה הקדושה להתנוצץ. ולחזור לשרשה. מי יתן טהור מטמא זה אברהם כמ"ש בס׳ גלגולים להאר"י ז״ל ולהיות שעדיין היה קצת זוהמא נפרדה הזוהמא בישמעאל וביצחק נפרדה הזוהמא בעשו איש שעיר עד יצא מיעקב שמיטתו שלימה י״ב שבטי יה בלי סיג. והנה הצדיקים במסירת נפשם על קדושת השם. נפשם עולה כקרבן וממשיך שרשי הקדושה אליו. וע״י שריפת הגשמיות נפרדה הקליפה מן הקדושה. נמצא שעם זה שהיה אברהם נשרף על קדושת השם. היה סיבה להפריד הזוהמא. ואם יבא שנית לעולם בסוד הגלגול. כבר נתכה זוהמא שמשורש נשמתו. והיה בבחינת יעקב שמיטתו שלימה בלי סיג פסולת אך לפי שהוא יתברך צופה כל הנולדות. ואחר שביעקב נשלם המירוק שאז יצאו נשמות קדושות בלי סיג לכן אמר יעקב אשר פדה את אברהם כי לסיבת שעתיד הזוהמא להתפרד מיעקב. לא היה הכרח לאברהם להפריד הזוהמא ע״י שישרף בכבשן האש. וזה סיבה שהיו אבותינו עקרים ויצחק נולד למאה שנה. למען לא תמצא הזוהמא מקום לאחוז כמ״ש במפרשים. והנה נודע מ"ש בספר הגלגולים שלסיבת קטרוג הקליפה יצאו הנשמות הקדושות ממקום פגום. כמו אברהם מתרח. וזהו נ"ל הטעם ששרה אמנו נתעברה אחר שיצאת מביתו של אבימלך שהיה ג״כ אחר איסור יחוד. והוא קצת פגם ג"כ אמנם לבל יאמרו ליצני הדור מאבימלך נתעברה שרה. כבר נודע דברי רש״י באלה תולדות יצחק. אך יש עוד טעם לדבר לבטל דברי ליצני הדור. כי כבר אמרו הבא על אשת איש בדין שלא תתעבר רק עולם כמנהגו נוהג. ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין. והנה אם ההולדה הוא בדרך נסיי. ממילא אין להרהר שבאה ח״ו מעבירה. כי לא עביד רחמנא ניסא לשקרי. שהרי בדין שלא תתעבר כלל בדרך איסור. לכן אחר שלידת יצחק היתה בדרך נס. אם שרה הבת תשעים שנה תלד. ואילו ח"ו היה בדרך איסור. לא היה עביד רחמנא ניסא לדבר עבירה ח״ו. א״כ אין חשש הוצאת לעז כלל. והנה גם יעקב נשא שתי אחיות. והוא ג״כ לטעם הנ"ל שמשם יצאו י"ב שבטי יה נשמות קדושות ועצומות. היה ג"כ קצת פגם. ולכן היו אמותינו עקרות. לבל ימצא ח"ו תלונה שיהיה בהם חשש איסור. היתה הלידה בדרך נס. כי גם לאה היתה עקרה בטבעה כמ"ש ויפתח את רחמה. וכמו שפירשתי על פסוק וירא ה׳ כי שנואה לאה ויפתח את רחמה. כי יעקב חשב שכבר נתקדשה רחל בשני עבודה שעבד ללבן. נמצא שבבואו אל לאה פגע באחות אשתו והיה דררא דאיסורא. אך ממה שעשה לה נס ויפתח רחמה. ידע יעקב שבודאי אין איסור בדבר. וידוע שדרשו חז״ל האחת שנואה בנשואין. וא״כ גם כאן י״ל וירא ה׳ כי שנואה לאה בנישואין ויפתח רחמה. ואחר שראה יעקב שהולידה בדרך נס. לא היה לו עוד חשש הרהור שחטא בזה. ורחל היתה עקרה. ובזה יובן מה שאמרה רחל הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. והוא שרחל חשבה שלקיחתה היתה באיסור שלא נתקדשה מקדם בשני העבודה דקיי״ל ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף. והו"ל מקדש במלוה ואינה מקודשת. א״כ לאה נתקדשה ליעקב בביאה ונשואי רחל היה באיסור אחות אשה. לכן אמרה אם לא תתן לי בנים הרי מתה אנכי שיש בי חייבי כריתות אחות אשה. והשיב יעקב כי רש״י פי' שכרת הוא וזרעו נכרתים. א"כ אם ח״ו היה נשואי רחל בגדר חייבי כריתות. לא היה יעקב זוכה לזרע בדרך נס אחר שגם לאה היתה עקרה מאחר שהדין שזרעו נכרת א"כ אחר שמנע ממך לא ממני מזה ראיה שלא חטאו ח״ו באיסור כרת. ובזה א״ש הפסוק לא עתה יבוש יעקב מפני שנשא שתי אחיות ויתכן ח"ו להרהר שהיה בזה חשש איסור שעתידה תורה לאסור ולזה אמר כי בראותו ילדיו מעשי ידי בקרבו דייקו שהלידה היתה בדרך נסיי שהיו עקרות בטבען. א״כ מסתמא רצונו יתברך בכך. והטעם שנולדו בקצת פגם הוא שע"י זה יצאה הקדושה מן הקליפה. וזהו שישראל מוסיפין כח וגבורה בהיותם עושין רצונו יתברך והוא מה שמוציאין הקדושה מן הקליפה ומתקדש שמו של הקב״ה ע"י זה. כמ"ש והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה׳ כי עי"ז שמחזירין הקדושה למקומה. נעשה קידוש שמו יתברך כמו במצרים. שמע יתרו שהיו כומר לע"ז ונתגייר. שמעה רחב הזונה ונתגיירה. כדאיתא במדרשות. לכן אמר והקדישו את קדוש יעקב. שע"י שמוסיפין מחול אל הקדש. להיות הקליפה חיל בלע ויקיאנו. ובזה את אלקי ישראל יעריצו. שמוסיפין כח וגבורה בעולמות עליונים. במה שמשברין כח הקליפה. ובזה יובנו פסוקי רות. שאמרו הזקנים לבועז. יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל וגו׳ ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה מן הזרע אשר יתן ה׳ לך מן הנערה הזאת. ואינו מובן למה תלו ברחל ולאה. אך כבר אמרנו כי ברחל ולאה היה חשש שתי אחיות אם קדושי רחל קדמו הרי נשואי לאה באיסור. ואם נשואי לאה קדמו. הרי נשואי רחל באיסור אך לפי שנעשה להם נס. יש הוכחה שלא חטאו ח״ו בזה והטעם שיצאו ניצוצי קדושי ממקום פגום קצת כמ"ש האר״י ז״ל. לכן נעשה מופת חותך שהיו עקרות וילדו בדרך נס. והנה גם רות מצינו בש״ס בשהתה עשר שנים ולא ילדה צריך לגרשה. שמא לא זכה להבנות ממנה ותנשא לאחר. א״כ ודאי אם הנשואין באיסור. ודאי לא יזכה גם השני להבנות ממנה. לכן בשהתה עשר שנים ולא ילדה. אינה יולדת עוד. וא״כ ברות דכתיב וישבו שם העשר שנים. הרי שהתה עשר שנים ולא ילדה. שוב אינה יולדת. רק דאמרינן שהוא לא זכה להיבנות ממנה. ואמר איפשר שיזכה. אבל באיסור ודאי לא תלד. ואחר שנראה שיהיה לה זרע. ודאי מוכח שאין איסור בביאת בועז וא״כ מובן שפיר. שיתן ה' האשה הבאה אל ביתך. כרחל וכלאה. אשר בנו שתיהם את בית ישראל שמזה שבנו בדרך נס שהיו עקרות בטבען. מוכח שכן רצונו יתברך דוקא להנתן טהור מטמא מבנות לבן. ובקצת בדרך פגם. כמו כן תהיה הוכחה מן האשה הזאת. ועל זה תעשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם. שעל ידה נקרא שם בבית לחם. שמזה תצמח המלוכה והממשלה לדוד ולזרעו עד עולם. וא״ת למה היה בדרך פגם קצת. וכי לא סגי להצמיח מלכות בית דוד ממקום שאין בו דופי ולזה אמר ויהי ביתך כבית אשר ילדה תמר ליהודה. שהיתה ג"כ בפגם כלתו. וזה יהיה מוכח מן הזרע אשר יתן ה׳ לך מן הנערה. שאם תזכה לזרע אחר שהיית עשר שנים. ודאי הולידה בדרך נס. וחפץ ה׳ להוציא הקדושה מן הקליפה העצומה. כן רצונו יתברך. ולזה אמרו ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל היום. רמזו כי נצמח מזרעה מלך הגואל מלכות משיח צדקנו ויקרא שמו בישראל. לא כאשר אמרו שונאי דוד שפסול לבוא בקהל ישראל. ובזה מובן שפיר המדרש לסכר פי דוברי שקר שאמרו מפסול משפחה הוא בא והם אומרים וכי לא סגי שיצא חוטר גזע המלוכה ממקום שאין בו דופי. ולזה אמר אף אתם משתי אחיות באתם. וע"כ הטעם כמ"ש האר״י ז"ל לפי שהוחזרו הנשמות הקדושות מתוקף הקליפות. היה בדרך פגם קצת. ולזה אף אתם דומו סלה דעו עיקרכם ששורש הנשמות נפגמו בחטא אדם הראשון והוכרחו לצאת מן הקליפה בדרך פגם:

ועפ״ז יובן מה שהקשו התוס' א"כ לימא יסתתרו כל היולדות בצער. ויראה כי בודאי לא ניחא לה לאשה שתסתיר עצמה. שאף אם תשתה לא תצא מן החשד עכ״פ ואי משום דלא בדקוה המים. יש לתלות שאין בעלה מנוקה מעון או שאר מניעות. נמצא שלעולם לחרפה תחשב לה. ומשום שיראה שאינה יולדת בצער. אין זו הכרח ומופת חותך על שטהורה היא. נמצא שעדיין לא תצא מלעז הבריות ותשבע בחרפה ובזיון סוטה ולא תעשה זאת. אך אם היא עקרה ונפקדת בודאי לא ימצא מקום להתלונן על שאין הבעל מנוקה מעון. שאין הקב״ה עושה נס לעוברי עבירה. ולא יעלה שום מורא על ראשה. ותורה לנפשה היתר להסתתר ופריך שפיר יסתתרו כל העקרות. ובודאי תעשה שלא כהוגן. כי מי יודע אם תשלוט ביצרה. וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה. ועפ"ז אפשר להבין הנ״ל הסמיכה ואיש את קדשיו לו יהיו היינו שאינו נותן לכהן הראוי לו. כי המתנות הם רמז לצדקה. והמתנות בעצמן הם צדקה ומושבע ועומד ליתן לכהן ובעון נדרים בנים מתים. כמו כן זה שלא יתן לכהן אשר מושבע עליו מהר סיני. לא יזכה לבנים. כי הצדקה משנה כח המזל כמו שמצינו באברהם שאמר מה תתן לי ואנכי הולך ערירי. שראה במזל שלא יוליד וצריך שינוי כח המזל. אמר והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה. וצדקה משנה כח המזל. ולזה העונש שלא יזכה לבנים. ואם אין לאשתו אשם בכך עכ"פ תצטרך להסתתר שתזכה לזרע. כמו שאמרה חנה אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי ונקתה ונזרעה זרע. וא״כ אין עונש לאשה בכך. כי אמרו חז"ל כיון דלא מיפקדא לא מיענשא. ובזה יובן מ"ש חז"ל בסוטה בהכר בישר. בהכר בישרוהו. שיהודה אמר הכר נא הכתונת בנך היא לכן אמרה תמר הכר נא למי החותמת. ויש להבין מה ענין זה לזה. אך מובן שפיר. כי חשבו מאחר שיש קצת פגם בשתי אחיות וחשבה שרחל היא שבה חשש שתי אחיות. כי נשואי לאה קודם וקדושי רחל היה מלוה. ולסיבה זו נשאר קצת זוהמא ביוסף. עד שהיה מוציא דבה עליהם. לפי שעדיין אחוז בו זוהמא לסיבה שבא ממקום פגום. כמו אברהם שיצא מתרח יצא ממנו ישמעאל אבל באמת נהפוך הוא כי תרין משיחין מרחל משיח בן יוסף ומלאה משיח בן דוד והכרח שיצא ממקום פגום קצת כמ"ש האר״י ז"ל וא״כ הוא מדה כנגד מדה כמו שחשדו ליוסף בכדי בשביל שבא מאחות אשה אף שהוא בהיתר. חשבו שעדיין קצת זוהמא כרוך בו ולזה בהכר בישרוהו. שמתמר שיצא משיח בן דוד ובא בדרך איסור כלתו. מזה ראה שחפץ אלקי דוקא שנשמות קדושות הללו יצאו ממקומות אלו. לסיבת גודל קדושתם. וכן הולדת שלשלת יוחסין עם דוד הכל בנס. כמ"ש אבן עזרא. שהיו לפחות בני פ"ד וכל זה הורה שבזה בחר ה׳. יה"ר שנזכה לתרין משיחין ב"ב אמן:

יראו ישרים וישמחו ונבונים ישכילו, כי עמקו מחשבות הגאון המחבר זצללה״ה גם בדרושים, ושפתיו נופת תטופנה, יתן ה׳ בלב נדיבי עמנו, להתנדב להוציא לאור גם ספר הדרושים, וזכות המחבר זצוק"ל יעמוד להם לעד ולנ״נ:

תוכן העניינים

משיבת נפש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה