אור ברסלב

משיבת נפש חלק א· רבי אריה לייב צינץ

סימן מב

סימן מא

בענין חדר"ג במקום עיגון ומצות פו"ר

שאלה

איש אחד נשא אשה מן המסבבת ותיכף אחר החופה ברחה ממנו ולא נודע לבעלה איה מקומה וכבר חלף ועבר יותר מעשר שנים ועתה נפשו בשאלתו אם יש תרופה שישא אחרת גם שמה לא נודע לבעל שישליש לה גט כי ברבות הימים נשכח זכר שמה וגם לא קיים פ"ו:

תשובה

א) כבר מבואר בתשובת מהר"ם פדוואה (סי' יג) הביא תשובת מהר"ם במרדכי במורדת שהתיר לישא אחרת **(כל הפלפולים הנאמרים בדף הזה ובשאר דפים לענין התרת נשואין באשה בורחת. נשחטית או מורדת. המה רק כפי דת משה וישראל. ומה שנוגע לחוקי ציווילנא. אסור לנו לעבור עליהם. כי דינא דמלכותא דינא:)** וכן (השיא) [הביא] מתשובת ר"ש בן אברהם בשהה עמה עשר שנים ולא ילדה שר"ג לא תיקן במקום מצוה הן לישא אחרת הן לגרשה בע"כ עכ"ל גם בנימוקי יוסף פ' הבא על יבמתו (דף סד במתני') אם שהתה י' שנים יכול לגרשה או ישא אחרת עליה כדאמרינן לעיל ואע"פ שהחרים ר"ג שלא ישא אשה על אשתו בכי הא לא תיקן רבינו ז"ל עכ"ל. כ"כ רבני צרפת והריטב"א ז"ל וכבר הביא בס' מהר"ם פדוואה שם אלא שמ"ש שבעל נמוק"י חולק עליו ממ"ש בתחילה ולאותן שקיבלו חדר"ג שלא לישא אשה אחרת על אשתו השתא נמי ואין יכול עכ"ל. כבר עמדתי בתשובתי ע"ז שתימה גדולה על מהר"ם פדוואה איך יעלה על הדעת שהנימוק"י חולק ואח"כ יסתום דבריו כרבני צרפת המעיין בנימוק"י יראה מבואר כוונת הנימוק"י שז"ל ולכ"ע מיוהת אם לא ילדה אלא זכרים או נקיבות אע"פ שזכר ונקבה הוא המצוה אין כופין להוציא ולאותן שקיבלו חדר"ג שלא לישא אשה אחרת על אשתו השתא נמי אין יכול לדעת המחבר עכ"ל הנימוק"י. כוונתו רצויה שסובר היכי שהדין לכוף להוציא לא תיקן הגאון לבטל פ"ו וע"ז מדמי כיון שאם ילדה זכרים או נקיבות אין כופין להוציא ממילא אסור לישא אחרת על אשתו אבל היכא שלא קיים פ"ו שהדין לכוף ולהוציא בזה מסיק שלא תיקן הגאון ר"ג מאוה"ג לבטל פ"ו וזה דבריו ברור ונגלה למעיין ושגגה יצאה מלפני מהר"ם פדוואה גם מה שדחק לחלק בין תקנת ר"ג לתקנת רבינו שמשון וס' מוטעה נזדמנה לו ותקנת ר"ש לא הי' ולא נברא שלא תיקן בזה כלום ולא נזכר בשום פוסק ובאלפסין שלנו כתוב ר"ג ופשוט שלא תיקן שום אדם בזה רק רבינו גרשון וסייעתו. וכ"ש בנ"ד שאזלא לעלמא ולא נודע ה הי' לה זמן רב יותר מעשר שנים ועד אימת לצטער וליזל ולא שמענו על האיש דין עגונה להחמיר עליו בחומר אשת איש ובלי ספק שדרכה של אשה לחזור להיות ניתרת מכבלי העיגון ואין ספק שאחר ששהתה זמן רב יותר מעשר שנים או שיצאה לתרבות רעות או שכבר מתה וא"כ אין ספק שאם היא קיימת שאסורה עליו כי מן הסתם יתברר עליה שנהגה שלא כדת וגם לא נודע ולא נשמע מקומה איה כי עודנה במסיבה נרדה נתן רוח יעלה בה כלה שברחה מחופתה ופשיטא שלא יעלה על הדעת לעגן הבעל ולאוסרו בכבלי העיגון כי כבר מבואר (באה"ע סי' א ס"י) שלא תיקן הגאון במקום מצוה כ"ש בענין הזה שלא נשמע כזאת מעולם וכבר הארכתי בתשובתי למאד לסתור דברי הר"י מינץ בתשובה (סי' י) שהחמיר בתקנה למאד וביארתי בתשובה בארוכה וסתרתי כל דבריו שאין להם שום קיום בראיות ברורות אלא שא"צ לנ"ד שגם מהר"י מינץ י"ל שמודה שלא אמר רק ביש לו אשה כ"ד רק שאינ' בת בנים אבל כשפשעה היא ובא ע"י פשיעתה י"ל דמודה מהר"י מינץ וז"ל מהר"י מינץ (סי' י) אחר ששפך כאש חמתו על אותו איש ורדפו עד חרמה כתב ז"ל א"ו פ"ו אינו דוחה אפילו יש לו אשה כ"ד משמע שאם אין לו שום אשה ודאי לא גזר הגאון שישב בלא אשה. וארווח לן בזה שלא יקשה על מהר"י מינץ מתשובת (הר"ב) [מהר"ם] הנ"ל במורדת שסובר הראב"ן גופי' שיוכל לישא אחרת אלא ודאי מהר"י מינץ מודה היכא שהפשיעה מצידה שרינן לי' לישא אחרת וא"כ פשיטא בנ"ד ששרי לישא אחרת:

ב) רק יש לעיין אם צריך מאה רבנים כנזכר בדברי האחרונים וכבר כתבתי בתשובה שבמקום ביטול פ"ו לא הוצרך מאה רבנים דאיך יעלה [עה"ד] מצות פ"ו שמוטל עלינו כל יומא ולא ידע האדם את עתו עד שיחזור על מאה רבנים משלשה מדינות גם מהר"ם פדואה (סי' יג יד) כתב דלא צריך מאה רבנים רק במקום דחלה התקנה רק שיש צורך להתיר התקנה לפי הזמן או לעקור התקנה אבל במקום שנוכל לומר בכאן לא תיקן ר"ג הכח והרשות נתונה לנו כי כן הורה הרשב"א עכ"ל וכ"ש בנ"ד שאין לו תוחלת שתשוב אליו אחר שזה זמן רב שלא נודע מקומה גם הטעם שכתב מהר"ם פדואה (סי' יד) בתקנת הגאון שלא נוכל להספיק נשים הרבה ובנ"ד לא שייך. וכן נ"ל מלשון התקנה גופי' בסוף תשובת מהר"ם ד"פ ז"ל חרם תקנת הקהילות משם ר"ג דאין לישא שתי נשים אין להתרה רק במאה אנשים מג' ארצות וגם אותם לא יסכימו עד שיראו טעם מבורר להתיר וצריך שתהא כתובתה צרורה ומונחת ביד ב"ד כו' עכ"ל. א"כ נראה דר"ג לא מיירי רק כשהיא בת כתובה וראוי לפקח בתקנתה רק שבאים להתירה לצורך שעה מאיזה טעם כמ"ש מהר"ם אבל כשהיא בפשיעתה פשיטא דא"צ ק' רבנים:

ג) גם מדברי מהרש"ל בתשובה (סי' סה) שהחמיר בענין רואה דם מחמת תשמיש והביא תשובות קדמוניו' להחמיר בנשתטית וסיים אין כח בידי להתיר חרם דר"ג ולגרשה בע"כ דאימא נסתחפה שדהו עכ"ל משמע דהיכא דלא שייך האי טעמא כגון שהפשיעה מצידה אין לחוש לתקנה דמסתמא לא תיקן ר"ג כה"ג וכן הגדולים שאמרו ג"כ איירי בכה"ג שנסתחפה שדהו. ומ"מ יש לתמוה על מהרש"ל איך לא חש לתיקון קיום פ"ו שמבואר במהר"ם וכל הגדולים ותשובת רשב"א ור"ש בן אדרת שלא תיקן במקום מצוה ולא זכר דברי הפוסקים המפורסמים כלל. ובב"ש (סי' א ס"ק כא) כתב בשם הד"מ דבפלוגתא אזלינן להקל ותימה על מהרש"ל שסותר עצמו כי ביש"ש ביבמות (פ"ו סי' לב) כתב בפשיטות בנשא אשה ושהה עשר שנים שכופין להוציא או ישא אחרת כו' הרי שהתיר בפשיטות לישא אחרת משום ביטול פ"ו וכ"כ בסימנין. וא"כ נראה עיקר בנ"ד להתיר לו אשה אחרת. וכבר הבאתי בתשובתי [לעיל סי' מא א"ו] ראי' מלשון ר"ג גופי' שמתיר להוציא בע"כ או לישא אחרת וכן עיקר וא"צ להאריך בזה כי אין שום חומרא לבטל אדם מפ"ו להיות שרוי בלא אשה שיש לחוש לכמה תקלות בפרט בנ"ד בפרט עכשיו שכבר כלה אלף החמישי וכן מבואר עוד בתשובת רש"ל ז"ל מ"מ חרם הקדמונים שלא לגרש בע"כ ואם הוא טוען שאנוס ע"פ הדיבור אמינא שגם היא אנוסא בדבר עכ"ל א"כ נראה אפילו לדעת המחמירין במקום מצוה היינו במקום פ"ו אבל היכא דאסורה עליו ומצוה לגרשה לכ"ע לא תיקן ר"ג. וכן היכא שפשעה היא ומעגנת הבעל כמו בנ"ד ליכא מאן דפליג גם הב"ש שם כתב בפשיטות הטעם משום קטטה. וכ"ז לא שייך בנ"ד וא"כ מילתא דפשיטא להתיר לו לישא אשה אחרת וערוקה מסתייע:

ולהסיר תואנה מלב עיקש אשר יאמר כי מהרש"ל העתיק דין התלמוד אראהו לדעת כי (בסי' מא) שם האריך בעצמו בתיקון ר"ג מאוה"ג וא"כ אין ספק שדעת מהרש"ל ביש"ש דבמקום מצוה לא גזר ובפרק ב' סי' יח קרוב לסוף הסי' הביא בשם גדול אחד על ענין המורדת שמגרשין אותה בע"כ משום עגונה כי רבינו גרשון לא תיקן נגד זו כי האיש מצווה על פריה ורביה ולא השענתי על דעתי לפרש תקנות הגאון אם שבידי תשובה מקרובי הרב הגדול מוה' מנחם וחתמו עליו רבני פראג ואויסטרייך שהתירו לאדם אחד לגרש את אשתו בע"כ אף כי היתה חפיצה להיות עמו רק משום עיגונא וכ"ש גבי מורדת כו' עכ"ל. הנה מ"ש משום עגונא אינו מובן כיון שרוצה להיות עמו מאי עיגון שייך ומדברי מהרש"ל משמע מפו' שזינתה ואינו במשמע ונראה דמיירי שהיתה רואה דם מחמת תשמיש וביקשה לדור עמו בסהדי וכבר קיים פ"ו רק שאינו רוצה לשבת בלא אשה ואפ"ה התירו לו:

תוכן העניינים

משיבת נפש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה