משיבת נפש חלק א· רבי אריה לייב צינץ
סימן מא
בענין נשתטית
שאלה
הן בא לפנינו ה"ה הנעלה כהר"ר ירוחם פישל בה"ר שמואל הכהן בקובלנא רבא וצוח או לו על אשתו אשר אין עזרתו בו ותשועה נדחה ממנו ושרוי בלא עזר כנגדו יען כי פגעה באשתו מדת הדין ויצתה מדעתה זה חמש שנים יגע באנחתו ומנוח לא מצא ונתחלף לו מצא במוצא. גם לא קיים כו"ר כדת של תורה ושאל מאתנו אם יש תרופה למכתו להתיר לו לישא אשה אחרת ולעשות לה לאשתו כדת הנשים המשחטות אשר אי אפשר לדור עם נחש בכפיפה כי אין זיווגו עולה יפה. ובאשה כזו שהייה אסורה. כי במצות חנ"ה לא נזהרה. ואם דעה חסירה. מאי קנה בקנין. אם לא יוכל להשלים הבנין. כי לא תוהו בראה לשבת יצרה:
תשובה
א) כבר מילתא אמורה כתב מפורש ברמ"א אה"ע (סי' א ס"י) בנשתטית יש להתיר לו לישא אשה אחרת **(כל הפלפולים הנ"ל לענין היתר נשואין באשה שנשתטית. בורחת או מורדת. המה רק כפי דת משה וישראל, ומה שנוגע לחוקי ציווילנא אסור לנו לעבור עליהם. כי דינא דמלכותא דינא:)** וכן מפורש בתשובת מהרי"ק (סי' קא) בשם תשובת הרשב"א רק בחמ"ח (ס"ק טז) הביא בשם רש"ל בתשובה (סי' סה) דמחמיר. ובאמת הדבר ברור שאם לא קיים פו"ר מילתא דפשיטא שלא תיקן הגאון רבינו גרשום וכמו שהארכתי בספר התשובות שלי לדחות דברי מהר"י מינץ (סי' י) שצידד להחמיר ולבטל מצות פריה ורביה ולא נהירא כלל דהא במי שחציו עבד וחציו ב"ח שכופין לשחרר אף דהמשחרר עבדו עובר בעשה צ"ל כמ"ש התוס' גיטין (לח ע"א ד"ה כל) ובחידושי רשב"א שם דכיון דמצוה רבה הוא נדחה עשה דלעולם בהם תעבודו הרי אפילו מצוה דאורייתא נדחית בשביל מצות פו"ר והארכתי טובא בזה. מיהו נראה דרמ"א אפילו קיים פו"ר נמי מתיר דהא לא חילק בכך וכן משמע מתוך תשובות הרשב"א עצמו שכתב שלא גזר רבינו גרשום רק בשביל הפרוצים וכו' וא"כ אפילו קיים פ"ו ודאי שרי לישא אחרת דהא אפי' באשה דלא מיפקדה אפריה ורביה ולהכי אע"ג דכופין את רבו בחצי' עבד וחצי' ב"ח לשחרר בשפחה **(דינו עבדות ושחרור היו נוהגין בזמן הבית. ובזמן הזה עניניה כאלה הולכים כפי חוקי המלכות:)** אין כופין אם לא שנהגו בה מנהג הפקר והיינו מטעם דלא מפקדא על פ"ו כדאיתא בגיטין (לח). מ"מ חזינן דמשום עיגונא אקילו כמה קולות ובגיטין (לג.) אמתניתי' דהתקין ר"ג שלא יעשה ב"ד לבטל הגט ולר"ל דס"ל משום תקנות עגונות דשמעה הביטול ומיעגנא ויתבה ולרשב"ג אפילו ביטלו אינו מבוטל שאפקעינהו רבנן לקדושין מיני' הרי משום תקנות עיגון של אשה עשו דבר גדול להפקיע הקדושין וכן בריש כתובות (ג.) אין אונס בגיטין משום צנועות דזימנין דלא אניס וסברה דאניס ומיעגנא ויתבה. א"כ אפקעינהו לקדושין הרי שהפקיעו הקדושין בשביל עיגון האשה אע"ג דלא מיפקדא ויכולה לישב בלא איש א"כ כ"ש באיש שאסור לישב בלא אשה כדאיתא באה"ע (ר"ס א) שיש לחוש לעיגון שלו ואיך יגזור הגאון עיגון על האיש זו דבר שאינו עולה על הדעת כלל:
ב) ועוד הרי מבואר בגמרא יבמות (סא:) אמר ר"נ אמר שמואל אע"פ שיש לאדם כמה בנים אסור לעמוד בלא אשה משמע דאיסור גמור הוא דהא מסיק בגמרא דנ"מ למכור ס"ת בשביל בנים ופירש"י ותוס' (ד"ה נפ"מ) דאם יש לו בנים לא ימכור אלא ישא עקרה או זקנה משמע בהדיא דאם אינו מוצא שום אשה אא"כ ימכור ס"ת יכול למכור ס"ת וכן נראה מדברי התוס' שם שכתבו מאחר שמוצא שאינה בת בנים ולא יצטרך למכור משמע בהדיא דיכול למכור אם אינו מוצא אשה וכן משמע מדברי הרא"ש שם (פ"ו סי' ט) והטור אהע"ז (סי' א). ומ"ש הב"ש (ס"ק טו) דלנמוק"י דס"ל משום מצות לערב אל תנח ידך מותר למכור ס"ת אבל אשה שאינה בת בנים משום לעמוד בלא אשה אסור למכור ס"ת דאינו אלא הצלת עבירה. לא נהירא כלל דפשיטא דאין לך מצוה גדולה מהצלת עבירה דהא מדברי התוס' יבמות שכתבתי משמע דאם יש לו בנים אין יכול למכור ס"ת אלא ישא אשה שאינה בת בנים הרי דס"ל בפשיטות דאם אינו מוצא אשה שאינה בת בנים יכול למכור ס"ת וכ"כ הרא"ש הנ"ל אע"ג דכתב בלישנא דרי"ף דלא גרם מתניתין דלא כר' יהושע ואתיא נמי כר' יהושע רק שאין מוכרין ס"ת הרי ס"ל בהדיא אף דאיתא לדר' יהושע אין מוכרין ס"ת בשביל מצות לערב מ"מ סיים אם יש לו בנים אינו מחויב למכור ס"ת כדי שיקח אשה בת בנים אלא יקח אשה שאינה בת בנים ואל יעמוד בלא אשה משמע בהדיא דאם אינו מוצא גם שאינה בת בנים מוכר הס"ת כדי שלא יעמוד בלא אשה דאיסורא הוא. וכן משמע מדברי הרמב"ם (פ"י ה"ב מס"ת) שכתב אין מוכרין ס"ת אפילו אין לו מה יאכל אלא לשני דברים שילמוד תורה או לישא אשה ולא חילק בין שקיים פ"ו או לא קיים וכן לא חילק בין שישא בת בנים או אינה ב"ב הרי שהחמיר אפי' אין לו מה יאכל לא ימכור הס"ת ואעפ"כ התיר בשביל לישא אשה:
ומה שהקשה עליו הכ"מ בשם הרמ"ך למה כתב לאיסור הא בירושלמי מתיר ע"ש וגם בגמרא (מגילה כז.) דקאמר אינו רואה סימן ברכה משמע דאיסורא ליכא וב"י (ביו"ד סי' ער) כתב דאינו רואה סימן ברכה דאיסורא נמי איכא ועיין בט"ז שם (סק"ב) מה שהקשה עליו מפ' מקום שנהגו דאמרינן סי' ברכה הוא דליכא אבל שמותי לא משמתינן לי' ויותר ה"ל להקשות מכמה דברים שבפרק מקום שנהגו שאמור בהם אינו רואה סי' ברכה אף דליכא איסורא ועיין מ"ש במגן אלף (סי' תסח סק"ח). עוד הקשה רמ"ך דרשב"ג נקט ס"ת או בתו משמע דומיא דבתו דליכא איסורא:
ולענ"ד נראה ליישב דודאי הא דאין לו מה יאכל אין הכונה שהוא פקוח נפש דפשיטא דאפילו אם אחר בסכנה יכול למכור ס"ת שלו להציל נפש מישראל כ"ש של עצמו אלא הכונה שאין לו מה יאכל ורוצה לעשות לו איזו משא ומתן במעות שימכור הס"ת אבל אפשר לו לבקש ענין פרנסה באופן אחר כגון שישכיר עצמו כפועל וכדומה מלאכה אחרת רק שנראה לו שמזה יעמוד לו פרנסה נכונה יותר ממה שיעשה פרנסתו בענין אחר אף שתבא לו בקושי יותר וע"ז נתן טעם כיון דאינו רואה סי' ברכה ופשיטא שבחנם אסור למכור ס"ת א"כ ממילא אית בה איסורא שהרי מוכר בשביל פרנסתו וכיון שלא יראה סי' ברכה ע"כ יצטרך לבקש לו אופן אחר לפרנסתו א"כ לחנם מכר הס"ת משא"כ בבתו אף שאינו רואה סי' ברכה עכ"פ לא שייך בי' איסורא דהתורה נתנה לו רשות למכור ולק"מ:
והשתא ממילא משמע לי' להרמב"ם דהירושלמי (סוף ביכורים) קאמר משום רשב"ג דיכול למכור והרי מפורש בש"ס מגילה דלרשב"ג אינו רואה סי' ברכה ולמה ימכור בחנם וכיון דהבבלי נגד הירושלמי נקטינן כבבלי אלא שצריך טעם למה פסק כרשב"ג ואפשר דס"ל דלא פליג רק מוסיף את"ק:
ג) וא"כ נראה ברור שאף אם קיים פ"ו יוכל למכור ס"ת בשביל שאסור לעמוד בלא אשה ומ"ש הב"ש (סי' א סקט"ו) דהריטב"א חולק דבר ידוע שאין דרכו של הריטב"א לחלוק על הרמב"ן אם לא בהכנעה גדולה ובכח גדול בראי' ברורה ואיך יסתום שלא כדברי הרמב"ן במלחמות מבלי זכר לו וגם הוא נגד השכל דודאי הצלת עבירה חשיבי טפי. ומה שדייק בחמ"ח (ס"ק י) דמפשט הגמרא (מגילה כז) משמע דמוכרין ס"ת משום לא תוהו בראה לשבת יצרה משמע דוקא משום בנים ודחק ונראה אדרבה משם סייעתא דהא מעיקרא פושט בש"ס מהא דאין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה ש"מ תורה בתורה שפיר דמי ומשני שאני לימוד שלימוד מביא לידי מעשה אשה נמי לא תוהו בראה. וקשה למה זכר כלל אשה הא לא קשיא לי' רק מתורה בתורה ולמה נתחדש לו עכשיו לפרש טעמא באשה. אלא נראה דמעיקרא לא קשי' כלל אאשה די"ל ודאי זו מצוה גדולה וצריכא לאשמועינן דלא תימא דוקא תורה בתורה שפיר דמי קמ"ל אפילו אשה דמצוה רבה היא. אבל עכשיו דמסיק דעיקר הטעם משום תלמיד מביא לידי [מעשה] א"כ המעשה עיקר כי תכלית תשובה תורה ומעשים טובים א"כ כ"ש דלישא אשה שרי משום הצלת עבירה כי לרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי א"כ פשיטא דכ"ש שמותר מפני הצלת עבירה ולזה קאמר דאשה מותר אפי' בלא טעמא דהצלת עבירה כגון שיש לו אשה שאינה בת בנים רק רוצה לישא אשה בת בנים נמי שרי משום לא תוהו בראה ולק"מ:
ד) וגם לפמ"ש במג"א (סי' קנג סק"ט) דלהכי קאמר האי טעמא דשייך נמי באשה ומוכרין ס"ת להשיא אשה משום שבת אלא שאין דבריו נראין בעיני דהא מפורש באה"ע (ס"ס א) דאשה מותרת לישב בלא איש וגם סברת התו' גיטין (מא: ד"ה לא) דחוקה דא"כ אמאי לא כפו את רבה בחצי' שפחה ומ"ש כיון דלא מיפקדא אפ"ו שמא לא תנשא דחוק דכל אשה עומדת להנשא ועוד אמאי לא נכוף אותה להנשא משום שבת כיון דאלימא מצוה זו לכוף את הרב וגם איך אמרינן ביבמות (סה:) זיל לא מפקדת הא מצוה על שבת וגם אמרינן שם (סד:) איהי כיון דלא מיפקדא לא מיענשא אמאי לא תיענש בשביל שבת שמצוה עליה וגם מאי קשיא למג"א טפי על לשון הגמרא מלשון המשנה בגיטין בחצי' עבד אף דמצווה על פ"ו נקט טעמא דשבת וכבר תירצו בתוס' הנ"ל זאת מיהו י"ל במשנה לא קשיא די"ל משום פ"ו אף שהוא מצוה כיון דמשחרר עבדו עובר בעשה לא הוה כפינן לי' לשחרר רק מקרא דשבת מוכח דמצוה רבה הוא ובש"ס מגילה לישנא דמתניתין נקט:
מ"מ נלענ"ד דלהשיא יתומה נמי שרי והוא שנלענ"ד [בהא[ דמותר למכור ס"ת לישא אשה אין הכונה שאינו מוצא שום אשה מבלי שימכור ס"ת דאטו אם משכח חיגרת או סומא או מוכת שחין נימא דישאנה כדי שלא ימכור הס"ת זו נגד השכל וכן בן גדולים אם ירצה ליקח אשה לפי כבודו אטו נימא שישא אשה בזויה ושפילה כדי שלא ימכור ס"ת דאין סברא לומר כן אלא נראה כל שישא אשה שחפץ בה לפי דעתו בזו הדין אם היא בת בנים ונושאה יכול למכור ס"ת שהרי ע"י נשואי אשה יקויים מצות פ"ו או (לערך) [לערב אל תנח וגו'] להפוסקים דשרי משום הא למכור ס"ת אף שהי' יכול למצוא אחרת מ"מ המצוה מתעבדא ע"י מכירת ס"ת זו ושפיר יכול למכור הס"ת שהרי ע"י מכירת הס"ת מתעבדא המצוה ועיקר הדבר הוא דבר המסור ללב שאם יודע בעצמו שמצוי' לו אשה מבלי שימכור הס"ת והי' חפץ בה לולי שנזדמנה לו זאת אין לו למכור ס"ת בשביל זה שהרי אילו לא נזדמנה לו זאת הי' לוקח אחרת גם עכשיו לא ימכור הס"ת וישא אחרת אבל כל שאין מזומנת לפניו אשה שחפצה בו והוא בה ומזדמנת לו אשה וצריך לו למכור ס"ת כדי לישאנה אין אומרים שיהדר ויבקש עד שימצא אחרת בלי מכירת ס"ת שאין חיוב עליו לעכב המצוה. מעתה יש מציאות למכור ס"ת להשיא היתומה אף דהיא לא מיפקדא מ"מ על ידי זה מתקיימת מצות פרי' ורבי' שהרי המשודך לא ירצה לכונסה בלא זה וכיון שהמשודך מתרצה לכונסה וא"א לכונסה או שאינו חפץ רק בדרך שיתנו לה נדן והכרח למכור הס"ת נמכר הס"ת בשבילו שמצווה על פו"ר או לדעת הפוסקים משום לערב אל תנח ג"כ יוכל למכור ס"ת א"כ יוכלו למכור בשביל היתומה כדי שיכנסנה הוא ויקיים המצוה כיון שעתה מזדמן לו שידוך זה וכן אם ברור לו שימצא אשה הוגנת לו וחפץ בה לולי שנזדמנה לו זאת שצריך למכור ס"ת בשבילה תלי' בהך פלוגתא אם ימכור בשביל מצות לערב וכן לענין שאסור לישב בלא אשה וצריך ליקח אשה להצילו מחטא ודאי אין חיוב עליו ליקח אשה ראשונה שתזדמן דהא אפילו לא קיים פ"ו כלל דרך הוא לבחור ולהמתין עד שימצא הוגנת לו רק אם ברור לו שתזדמן לו אשה שאינה בת בנים הוגנת לו אין לו למכור הס"ת אבל אם נזדמנה לו אשה הוגנת לו והכרח לו למכור ס"ת שפיר יכול למכור כיון דאינו ברור לו שתזדמן לו אחרת הוגנת לו וכן משמע לשון התוס' (יבמות סא: ד"ה נפ"מ) שכתבו כיון דיש לו בנים לא ימכור מאחר שמוצא שאינה בת בנים ולא יצטרך למכור עכ"ל. נראה דמפרשים היכא שנזדמנו לו אשה א' בת בנים וא' שאינה בת בנים ואותה שאינה בת בנים תנשא לו ולא יצטרך למכור צריך למכור הס"ת כדי שישא הבת בנים:
ה) ובהכי ניחא לשון הרא"ש (יבמות פ"ו סי' ט) שכתב ז"ל ואם יש לו בנים אינו מחויב למכור ס"ת כדי שיקח אשה בת בנים אלא יקח שאינה בת בנים ואל יעמוד בלא אשה עכ"ל משמע מדבריו דאם רוצה יכול למכור הס"ת. ובב"ש (סי' א ס"ק טו) ביקש לפרש דהרא"ש לשיטתי' דס"ל דיחיד יכול למכור ס"ת שלו ולא נהירא דהא קאי אדינא דש"ס דמסתמא קאי על הא דלא ימכור ס"ת ועוד למה לא נקט לענין דינא דאידכר בש"ס דאיירי בהקדישו לקרות בו לרבים ואמאי שביק דינא דש"ס וה"ל למימר אינו רשאי ולפום דינא דש"ס אלא נראה ברור דודאי לא שייך בי' אסיר למכור הס"ת דאם חפץ בזו שיש (לו) [לה[ בנים לא נכריח אותו לישא דוקא שאינה בת בנים אם אינו חפץ בה רק בזו כדפרישית (באות ד) דאל"כ לעולם ימצא אשה פחותה ושפילה מבלי שיצטרך למכור הס"ת לכן מפרש כשהוא חפץ בזו כמו בזו אלא שהבת בנים אינה חפיצה לכונסו וצריך להוצאות טפי שצריך למכור הס"ת בזה בשביל בת בנים מחויב למכור הס"ת אם אין לו בנים ואם יש לו בנים אינו מחויב למכור הס"ת כדי שישא זו שהיא בת בנים והשתא ודאי אם רוצה למכור הס"ת ע"כ שזו טובה בעיניו יכול למכור הס"ת כי לא נכריח אותו לישא אשה שאינה חפץ בה כדי שלא ימכור הס"ת והרי אמרו חז"ל (רפ"ב דקידושין) אסור לקדש אשה עד שיראנה שלא תתגנה בעיניו וכ"ש אם חפץ בזו ויהי' מוכרח לישא האחרת ודאי לא מחייב וא"כ אם חפץ דוקא בזו שהיא בת בנים לא נכריח לו ליקח אשה שאינה חפץ בה. אף שמוכרח ליקח אשה עכ"פ [אף שאינה בת בנים משום] שאסור לעמוד בלא אשה. אם חפץ בזו אפילו שתיהן אין להן בנים וחפץ כ"א [בה] רק בזו צריך למכור הס"ת יכול למכור ואין נ"מ רק אם אין לו נ"מ איזו שיקח אם מחויב למכור ס"ת כדי ליקח זו שהיא בת בנים וכן הוא בודאי אם יודע בעצמו שהי' נושא אשה זו שאינו צריך למכור הס"ת. בשבילה ושואל ומבקש התרה אם מותר לו למכור הס"ת כדי שיקח אחרת שאינה בת בנים שהי' נוח לו יותר ואם יורו לו שלא למכור יקח האחרת ודאי אם גם זו אינה בת בנים פשיטא דמורינן לי' שיקח זו מאחר שחפץ בזו ולא יצטרך למכור הס"ת וזהו כוונת הריטב"א שהביא בנ"י ביבמות שם דלא אפקינן הכא מס"ת אלא לענין אשה שאינה בת בנים והיינו כדפרישית שאם יש לפניו לישא שתי נשים שאינן בת בנים ולאחת צריך למכור ס"ת מורינן לי' שיקח זו שלא יצטרך למכור כיון שחפץ בה ג"כ אף שהשניה נוח לו יותר אבל אם אינו חפץ כלל באחרת רק בזו שפיר יכול למכור הס"ת ולא ישא אשה שאינו חפץ בה. וללישנא דר' יהושע פליג אמתניתין שכתב הרא"ש דס"ל דימכור ס"ת אפילו יש לו בנים נראה דמחויב נמי למכור וכן מוכח מדכתב הרא"ש שם נ"מ אם מחויב לגרשה שאינה בת בנים ולא כתב אם מחויב למכור הס"ת משמע דמחויב נמי הוא כן נלענ"ד בדברים אלו שלא נתבארו יפה בדברי האחרונים:
ו) וכן מוכח מלשון רמ"א אהע"ז (סי' א ס"ח) שהחמיר (אפילו) טפי (משום) שלא יעמוד בלא אשה אפילו חושש לקטטה והוא מתה"ד (סי' רפג) אלמא דחמיר טפי ואיסור גמור הוא שיעמוד בלא אשה וא"כ פשיטא שהגאון לא תיקן למשרי איסורא שיעמוד בלא אשה וגדולה מזו כתב הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תקנז) דאטו תיקן הגאון שלא לנהוג מדת חסידות ע"ש. ומה שהחמיר מהרש"ל בתשובה (סי' סה) תמוה למאד. ומה שהביא בשם ספר ראב"י הגדול שחכמי הדור החמירו בזו. גם זו בעיני יפלא וגם מהם אין לו סמיכה למהרש"ל די"ל דאינהו הוה קודם השלמת אלף החמישי כמו שנראה במרדכי הלכות ר"ה במעשה שהי' בזמן הראב"ן שנת תתק"ה וחתנו הי' ר' יואל ב"ר יצחק הלוי כמ"ש רש"ל בתשובה (סי' כט) וראב"י נראה שהי' בנו של ר' יואל שנקרא ר' אליעזר ב"ר יואל הלוי וא"כ כיון שבזמן הראב"ן עדיין חסר להשלמת אלף החמישי צ"ה שנים א"כ קרוב לודאי דהך עובדא שהביא רש"ל שנמצא בס' ראב"י הגדול הי' קודם השלמת אלף החמישי משא"כ בזמן הזה שכבר כלה הזמן פשיטא דליכא דמחמיר בהא וגם קודם השלמת הזמן דברי הגאונים נפלאו ממנו שגזרו עיגון על האיש ודליקום באיסורא לעמוד בלא אשה:
גם הראתי לדעת בהגהות מרדכי יבמות (פ' החולץ סי' קיג) שהביא תשובת רבינו גרשום עצמו בשהה עשר שנים ולא ילדה שכופין אותו לגרש משום ביטול פרי' ורבי' דכמה דאגידא בי' לא יהבי' לי' אחריתא ע"כ. הרי למדנו ממנו שני דברים דאף שתיקן שלא לגרש בע"כ באיכא ביטול פ"ו כופין אף הבעל לגרש כדינא דש"ס גם מלשונו נלמד במ"ש כיון דאגידא בי' לא יהבי לי' אחריתי משמע שאם נושא אחרת אין כופין לגרש הראשונה הרי מפורש מבעל התקנה עצמו שלא תיקן במקום מצוה ודוחק לומר שתשובה זו היתה קודם התקנה ומי מכריחנו לתלות בוקי סרוקי בהגאון שהעמיד דבריו אפילו במקום מצוה. עכ"פ בזמן הזה פשיטא דלית דין ולית דיין לגזור עיגון על האיש ושיעמוד באיסורא דלעמוד בלא אשה אפילו קיים פרי' ורבי' ואפילו ס"ת צריך למכור שלא יעמוד בלא אשה:
ז) ובב"ש (ס"ק כג) כתב דבדרכי משה משמע בזמן הזה א"צ מאה רבנים. ולפענ"ד נראה דגם קודם הזמן שכתב (הכל) [הכלבו] דאין להתיר חרם זה אלא במאה אנשים מג' קהלות ומג' ארצות כגון ארבי'. צרפת. לוברדיאה. וגם אותן לא יתירו עד שיראו טעם מבורר ע"כ. משמע דחיישינן שמא לא יהיה טעם מבורר ובא מקלו ויגיד לו והרי תקנת הגאון הפקר וכל אחד תורתו בידו וא"כ נראה שזה דוקא היכא שצריך חקירת חכם אם הוא טעם מבורר כגון במורדת שמא אפשר שתתפייס וכדומה ענינים שאינם מבוררים כ"כ אבל כשאינו יכול לנהוג מנהג אישות כלל א"צ מאה אנשים כלל דברור וידוע לכל הוא. גם מלשון הכלבו שכתב מאה אנשים משמע דרבנן לאו דוקא. לכן יראה שכל אשר בשם צורבא מרבנן יכונה יעלה לחשבון המאה אנשים ואין להחמיר עליו יותר בזמן הזה שיקום באיסורא לעמוד בלא אשה וכ"ש בנ"ד שלא קיים פ"ו כדינו שאין לו רק בת אחת. גם אין להחמיר בזמן הזה לבקש דוקא מג' ארצות. בזמן הזה אשר הגליל פסק ומקפידים על עוברי אורח ואין להאריך ימי עונייו להאסר בכבלי העיגון על מגן דהא בלא"ה דעת הד"מ דבזמן הזה א"צ מאה רבנים כלל:
גם בתשובות פנים מאירות (ח"א סי' ד) כתב באשה שנשטית ומשוגעת ואינה יודעת לשמור גיטה הסכימו רבני הדור שישא אשה על אשתו וכבר פשטה הוראה זו בכל ישראל להתירה במאה רבנים כמבואר בפוסקים ע"כ ת"ל הרחבנו הדברים בפנים מסבירות ופטטיא דאורייתא טבין על לב מבין: