אור ברסלב

משיבת נפש חלק א· רבי אריה לייב צינץ

סימן כא

סימן כ

תשובה

שלמא יסגא, עד ראש הפסגה, לידידי מעודי, הרב המאה"ג החריף ובקי כמו' יצחק נ"י:

בדיני שבועה בכתב

א) הנה קבלתי מכתבו ונפשו בשאלתו על אודות שו"ב שקיבל עליו בכתב בח"ח ובשבועה דאורייתא שלא ישחוט ועתה נתחרט ובכתב כתוב שקיבל עד"ר. הנה כבר כתבתי בתשובה אחרת בארוכה הלא בספרתי דע"פ כתב לא מיקרי שבועה וביטוי שפתים וכתבתי כמה ראיות גם הבאתי ראי' מחרש וחרשת שאין חולצין שאינה באמר ואמרה אלמא ע"פ כתב לא מקרי אמירה. וכעת נ"ל להוסיף נופך דבסוטה (דף כז:) ממעטינן אילמת שאינה שותה שנא' ואמרה האשה אמן ובשבועות (דף כט:) דייקינן מסוטה דעונה אמן כמוציא שבועה מפיו דמי א"כ ע"כ אמן אינו אלא בענין שנאמר בסוטה וא"כ בסוטה ודאי אפי' יכולה לכתוב לא מהני וכן פסק הרמב"ם (פ"ב ה"ב מסוטה) ג"כ בסתם דאילמת אינה שותה א"כ מוכח דמפי הכתב לא מהני וגם בריש פ' מי שאחזו (דף עא.) פריך הא יכול לדבר מתוך הכתב משמע היכא דממעטינן אילם אפי' יכול לדבר מתוך הכתב לא מהני וגם בסנהדרין (דף עא.) ואמרו פרט לאילמין משמע נמי דמפי הכתב לא מקרי אמירה:

ועוד נ"ל דאפי' אמר בפה הלשון הנאמר בשטר בח"ח ובשד"א לאו ביטוי שפתים הוא מקרי כיון שאינו אלא ראשי תיבות דהא בריש נדרים (דף י) דקונם קונח הוה כינוי לקרבן ופליגי שם ר' יוחנן וריש לקיש חד אמר לשונות נכרים הם וחד אמר ל' שבדו להם חכמים ומשמע דבאמר רק קונם לחוד לא הוה כינוי דעכ"פ בעינן איזה לשון וא"כ נוטין הדברים דאפילו אמר הריני מקבל בח"ח ובשד"א לא הוה ביטוי שפתים. וכן משמע מהא דאילמת אינה שותה שאינה יכולה לומר אמן אף דידוע שאילמין עכ"פ יכולין לדבר אות אחת בפרט האלף שהוא ממוצא הגרון ובקל תוכל לומר. אלא ודאי ר"ת לא מהני. עכ"פ יפה עשה מעלתו שנשאל על נדרו דבזה יש כמה צדדין ואפושי בהיתרא. ואם באמת פצו שפתיו בפה מלא אין דרכי להשיב על ענין שלא נעשה כהוגן לכתחילה והארכתי בתשובה אחרת:

בדיני איסור זונה לכהן

ב) וע"ד השאלה מפנויה שנתעברה ואמרה מפלוני והוא כופר ואח"כ פיתוהו וכנסה והוא כהן. הנה לא ביאר מעל' מה מענה בפיו עכשיו למה כפר בתחילה. אמר שהי' מפני הבושה או שלא תטעון עליו חיוב הספקת צרכי לידה והנולד ודאי אמתלא הוא ויכול לחזור בהודאתו דמעיקרא ואפילו לענין ממון דלא מהני אמתלא בהודאה מצינו בח"מ (סי' מ"ז) באמר שטר אמנה אם אמר שעשה להבריח מב"ח אהני. ואם עדיין עומד בדבריו ודאי צריכא רבה ולא ידעתי מאן הוא דרב גוברי' ביכלתיכם להתיר כזאת בפשיטות לכתחילה. ועיקרא דמילתא תליא אם איכא תרי רובי להכשיר לכ"ע שרי' כדאיתא באה"ע (סי' ו' סי"ז) ואי ליכא רק חד רובא דתלי' בברי דידה דאם טענה ברי אם נשאת לא תצא כדאיתא שם באה"ע אבל בלא ברי אפי' בחד רובי לא מהני לדעת הרמב"ם. והב"ש מסיק שם כשאמרה ברי ונשאת אפילו ברוב פסולין לא תצא. ואין דרכי להאריך במה שמפורש בפוסקים כי עיני המעיין יחזו הכתוב בספר:

ג) ברם יש לעיין אם זו נקרא ברי דכיון דהוא מכחישה בזה שטענה ברי שנבעלה ממנו א"כ י"ל דשוב אין לה דין טענת ברי אם כן לדעת הרמב"ם אם נשאת תצא וכן דעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן שהביאם בב"ש (ס"ק ל"א) דאפילו בחד רובי אם נשאת תצא כשאינה טוענת ברי א"כ צ"ע כיון דלדבריו ברי דידה שקר שהרי הוא יודע שלא בא עליה ולומר שמכשר אחר נבעלה י"ל דהוה כאינה טוענת כלום ואפילו נשאת תצא. ולכאורה יש להביא ראיה דלא מקרי ברי בכה"ג דהא באומר פתח פתוח נאמן לאוסרה באשת כהן ולפי דעת רבינו יונה שהביאו ברא"ש (כתובות פ"א סי' יח) דאם מתרצת דבריה ואומרת ברי שלאו תחתיו זינתה נאמנת. א"כ בהא דאסורה עליו באשת כהן היינו בשביל דליכא אלא חד ספיקא אסורה ואמאי תאסר הא עכ"פ אומרת ברי שאינה אסורה. מ"מ כיון שאינה מתרצת בפירוש חשבינן לטענתה טענת שמא כיון שעכ"פ היא עכשיו מכחשת ואומרת בתולה הייתי לא חשבינן טענתה לברי. א"כ גם בנ"ד כיון שהוא מכחישה ואומר שלא בא עליה א"כ הוה טענתה רק שמא ובעינן תרי רובי אלא דיש לדחות דשם כיון שאינה טוענת דלאו תחתיו הוה רק חד ספיקא ואסורה בפרט דחזקת הגוף מסייעא לאיסור דהשתא וכן באשת ישראל רובא רצון. משא"כ הכא דעכ"פ אומרת ברי לי לכשר נבעלתי ואף שלא נבעלה ממנו י"ל דמ"מ לכשר אחר נבעלה דהא התוס' (כתובות יד: ד"ה כמאן) כתבו הטעם דאלים לי' ברי משום דאשה בודקת ומזנה:

וצריך לי עיון בל' הרמב"ם ובש"ע הועתק בס"ס ו) שכתב בהיתה אילמת או חרשת כו' הרי זו ספק זונה. וקשה לי טובי דאילמת אמאי לא תוכל לומר ברמיזה דלכשר נבעלה דהא אילם כפיקח לכל דבר כדאיתא בפ' מי שאחזו (דף עא.) דגם לענין גט סמכינן ארמיזה וא"כ איך כייל הרמב"ם אילמת באינה יודעת דודאי באילמת שפיר הוה ברי גמורה:

מ"מ י"ל בכאן שאומרת שנבעלה ממנו והוא כהן אף שמכחישה מ"מ יש בכלל דברי' דנבעלה לכשר ושפיר אהני ברי דידה דהוא בכלל ברי דידה ממש שנבעלה מכשר. משא"כ במכחשת ואומרת בתולה הייתי אין בכלל דברי' שזינתה ולאו תחתיו זינתה לכן לא מהני. אבל הכא שהוא הטענה בעצמה שטוענה שנבעלה ממנו היינו לכשר נבעלתי כיון שטוענת שנבעלה ממנו אף שאינו מודה לה מ"מ יש בכלל דבריה שנבעלה לכשר:

ד) ונראה ראי' לזה מלשון המשנה ראוה מדברת אמרו לה מה טיבו של איש זה פלוני וכהן ולשון וכהן הוא. הוא שפת יתר וכן בסיפא דמעוברת שאמרה מאיש פ' וכהן הוא וקשה למה נקט כהן ה"ל למימר בפשוט ומיוחס הוא כי אין נ"מ בכהן. ולהנ"ל ניחא כי להורות נתן התנא בחכמת לשונו השמענו כזאת דאם אמרה מאיש פלוני וכהן הוא דקיי"ל דנאמנת אם כן קמ"ל דאפילו איש פלוני כהן אומר שלא נבעלה ממנו וא"כ לפי דבריו ודאי משקרת מ"מ י"ל כיון דעכ"פ טענה ברי שנבעלה מכשר מותרת אפילו לפלוני הכהן דמ"מ הוה ברי שנבעלה מכשר:

וכן נראה מסתימת הפוסקים שכתבו בסתם דנאמנת כשאמרה ברי ולא אישתמיט שום פוסק לומר שאסור' לזה שאמרה שנבעלה ממנו אם אמרה שכהן הוא דלגבי' לא הוה ברי. אלא ודאי כמ"ש דגם לגבי הכהן הוה ברי עכ"פ דמכשר נבעלה ואשה בודקת ומזנה:

ויצא לנו מזה דאם יש רוב בשרים אצלה כיון דלכמה פוסקים אפילו בשמא לא תצא א"כ כ"ש בנ"ד דטענה ברי דעכ"פ לכשר נבעלה אף שהוא הי' מכחישה בזה שאומר שלא בא עליה מ"מ עכ"פ בדיעבד לא תצא דבכה"ג יש לומר דחשיב נמי ברי מטעמא דפרישית דבכה"ג לא הוה עלי' חד"א דמ"מ יש בכלל דברי' שלכשר נבעלה ושייך בודקת ומזנה מ"מ לא יפה עשה מה שהתירה לכתחילה:

תקנות עגונות

תוכן העניינים

משיבת נפש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה