משיבת נפש חלק א· רבי אריה לייב צינץ
סימן יט
בדיני קול ורינון
שאלה
אחד נשא אשה ודר עמה י"ב שנים ויש לו בנים ממנה וזה ערך שנה שנתודע לו מהקול שיצא מכבר על אבי אשתו שהוא ממזר דהיינו בשעת מריבה עם אנשים אמרו לו איך אתה איש כשר כיון שאתה דר עם אשה שאבי' ממזר. ושאל לזקנים המכירים את חותנו והשיבו לו אין אנו יודעין האמת אך זאת ידענו מכמה שנים שיצא קול כזה על חותנך וכמה אנשים קורין לחותנו ממזר בפניו וגם עתה כשחותנו מתחיל במריבה קורין לו כנ"ל (וגם חותנו עשה כמה שידוכין) ושאל השואל אם מותר לדור עם אשתו:
תשובה
א) בקידושין (דף ע"ו.) תנינן הנושא אשה כהנת צריך לבדוק כו' ומוקמינן מתניתין בקרא עליו ערעור. והנה הרמב"ם (פי"ט הי"ח מא"ב) והועתקו דבריו בש"ע אה"ע (סי' ב' סעיף ג') כתב משפחה שקרא עליו ערעור והוא שיעידו שני עדים שנתערב בהם ממזר או חלל וכו' הרי זו ספק כו'. משמע מלשון זה דבהכי מוקי מתניתין דצריך בדיקה ולא מוקי ביצא הקול לחוד ומשמע דלקלא לא חיישינן כלל. ורש"י פי' קר ערעור היינו שקראו עליה עדים שמץ פסול ולא שמעידין עדות גמורה אלא יציאת קול. נראה דהרמב"ם לא ניחא לי' כפירש"י דכיון דחזינן דבגמרא פריך אהא דא"ר יהודה זו דברי ר"מ ופריך והאמר ר' חמא משנתינו שקרא עלי' ערעור א"כ אמאי פליגי רבנן. ואי כפירש"י דקלא בעלמא מאי קושיא הא קיי"ל בגיטין (דף פח סע"ב) דלקלא דבתר נשואין לא חיישינן אפילו נפיק קלא על גוף האשה שהיא מקודשת וכ"ש מתערובות. ואין לומר דלגבי דהאי נושא ה"ל קלא דמקמי נשואין. דהא ליתא דהא איתא בגיטין (דף פ"א.) ילמדנו רבינו יצא עליה קול פלוני כהן גירש את אשתו והיא יושבת תחתיו ומשמשתו שלח להו תצא כו' ופריך הא קלא דבתר נשואין לא חיישינן ומשני מאי תצא מן השני ופריך אם כן אתה מוצא לעז על בניו של ראשון ומשני אתו למימר סמוך למיתה גירשה. א"כ נראה ודאי דהבנים שנולדו כשרים הם וא"כ למה יבדוק בשביל הקול הא ה"ל קלא דבתר נשואין ולא חיישינן לי' לכן מוקי לה הרמב"ם בנתערב ודאי חלל או המזר ודאי:
והב"ש (בסי' ב' ס"ק ט) הקשה על הרמב"ם שמפרש בודאי ממזר א"כ למה אשה א"צ לבדוק כיון דלא הוזהרו להנשא לפסולין [כדאמרינן בגמ' קידושין עו. וברמב"ם פי"ט הכ"א מא"ב ובש"ע סי' ב' ס"ג]. הא אממזר גם הוא מוזהרת. וכתב ואפשר כיון דכ"ה ממשפחה ספק ממזר שכשר מן התורה לכן לא החמירו עליה לבדוק. וקשה לי על זה דהא קיי"ל אפילו ספיקן בספיקן אסור כדאיתא (בסי' ד' סעיף כ"ד) וא"כ איך נתיר לה ספק ממזר דהא אפילו ספיקן בספיקן אסור. וכן כל ספק ממזר ושתוקי אסור בבת ישראל אע"ג דספק ממזר מותר מן התורה וכדאיתא בקידושין (דף ע"נ) אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר אלא מעלה עשו ביוחסין א"כ חזינן דאף דספק ממזר מותר מן התורה מ"מ מדרבנן אסור:
ותו קשיא לי ממ"ש (בסי' ב' ס"ה) שם ג"כ לשון הרמב"ם (פי"ט פכ"ג מא"ב) משפחה שנתערב בה ספק חלל כו' אבל אם נתערב בה חלל ודאי כל אשה מהם אסורה עד שיבדוק ואם נשאת תצא והה"ד אם נתערב בה ספק ממזר או ודאי ממזר ופי' המ"מ דבנתערב ספק ממזר או ודאי ממזר כן הדין בישראל. הרי שפסק דבנשאת תצא. ואי ס"ל דמשום ספיקא אמרינן דהיא א"צ לבדוק לא מסתבר דתצא. ועוד דא"ד היה לו לבאר דאשה מותרת לישא מאותה משפחה:
ב) והנלענ"ד בישוב דברי הרמב"ם שכל הבדיקה אינה אלא להכשיר לכהונה. והוא דס"ל להרמב"ם דמדינא אע"פ שנתערב בה פסול י"ל כל דפריש מרובא פריש ואין לומר שמא יקח מן הקבוע. דדוקא באזלא איהי לפסולין דאיכא קבוע דאורייתא כיון שהאיסור [ניכר] במקומו הוא דחיישינן שמא יקח מן הקבוע אבל בנתערב ואין הפסול ניכר שפיר י"ל כל דפריש מרובא פריש. לכן אין איסור לישא מהם רק מי שרוצה להכשיר [בתו] לכהונה או בכהן עצמו. והרמב"ם לשיטתו אזיל דס"ל בחד רובא ואינה טוענת ברי אפילו דיעבד תצא וכמ"ש (בפי"ח מאיסורי ביאה דין ט"ז) והועתק בש"ע (ס"ס ו') דמעלה עשו ביוחסין. לכן אפילו אין הפסול ניכר ס"ל דצריך לבדוק שישיא בתו לכהן. אבל לאיסור לבא בקהל באינו ניכר לא חיישינן לכך אפילו נתערב ממזר ודאי לא חיישינן רק לכהונה אבל לישראל אמרינן כל דפריש מרובא פריש. ומ"ש (בפט"ו מאיסורי ביאה דין י"א י"ב) בפנויה שנתעברה מזנות דבלא נבדקה הוה הולד ספק ממזר. אפשר דלא קאי רק ארוב פסולים [דמיירי מזה בדין י"א] א"נ אפילו ארוב כשרים כדמשמע בגמרא דאמר רבא דבר תורה שתוקי כשר כו' כל דפריש מרובא פריש מאי אמרת דלמא אזלא איהי לגבייהו וה"ל קבוע הוה ספק ממזר רק מעלה עשו ביוחסין. א"כ י"ל דזה דוקא היכא דאיכא ספיקא דאזלא לגבייהו וה"ל קבוע והיינו שהפסול ניכר. משא"כ בנתערב פסול במשפחה שפיר י"ל כל דפריש מרובא פריש. רק לכהן בעינן תרי רובי משום מעלת יוחסין. וא"כ תו לא קשיא להרמב"ם. דהרמב"ם מפרש הך דהנושא את האשה צריך לבדוק היינו להכשיר הבת לכהונה אבל לקהל לא נפסל אפילו נתערב ממזר ודאי במשפחה דלקהל סגי בחד רובא דאמרינן כל דפריש מרובא פריש כיון דליכא קבוע שאין הממזר ידוע במקומו. לכן לא הביא הרמב"ם דין הבדיקה רק (בפי"ט) שכל הפרק מדבר באיסור כהונה לכן אפילו נתערב בה ממזר אין איסור רק לכהונה שעשו בה מעלה שצריך תרי רובי. וניחא בזה שהיא א"צ לבדוק שהרי האשה אינה מוזהרת להנשא לפסול ואע"פ שכאן נתערב בה ממזר מ"מ אין איסור רק לענין כהונה שעשו בה מעלה יתירה והיא אינה מוזהרת. ולא עדיפא מישראל שאם אינו חושש שבתו תנשא לכהונה מותר לישא ממשפחה זו דאמרינן כל דפריש מרובא פריש כיון שאין הפסול ידוע וכמו כן מש"כ (שם דין כא) והה"ד אם נתערב ספק ממזר או ודאו ממזר. איירי נמי לכהונה דוקא:
וזהו שסיים הרמב"ם שאשת ממזר ואשת חלל לכהונה איסור אחד הוא. והמ"מ כתב על לשון זה פשוט הוא שאיסור ממזר לבא בקהל ואיסור חלל לכהונה כולם חייבי לאוין ושוין הן. נראה שהבין שהרמב"ם ר"ל דבנתערב ממזר אסור לישראל לישא מאותה משפחה וכן הבין הב"י (ס"ס ז'). ותמוה לפע"ד שהרי סיים הרמב"ם שאשת ממזר ואשת חלל לכהונה [איסור אחד.] הוא ואשת ממזר אינה אסורה לישראל. ועוד קשה דשפת יתר הוא דפשיטא דאשת ממזר לא עדיפא מאשת חלל לכהונה:
אלא הוא הדבר אשר דברתי. דהרמב"ם אינו אוסר לישראל לישא מן התערובות. דלגבי ישראל לא גזרו כיון שאין האיסור ניכר. ומוכח לה מהא גופי' לפי שיטתו שהיא א"צ לבדוק אפילו נתערב ממזר ודאי מטעם לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין ואם יש איסור לישראל משום חשש ממזרות כל היכא דהוא מוזהר איהי נמי מוזהרה. וע"כ לא גזרו רק לכהונה. א"כ זה שרצה הרמב"ם לתקן במתק לשונו דאם לא גזרו לישא מאותה משפחה לישראל אלמא לא חיישינן לממזרות דבה א"כ לא תימא כיון שלא חששו לממזרות לישראל לא גזרו גם לכהן. קמ"ל דמ"מ לענין האשה גם היא באיסור כהונה אם כן מעולם לא התירו איסור כהונה שבמשפחה אע"פ שמותר לקהל. כן נלענ"ד ברור לדעת הרמב"ם שאפילו נתערב ממזר ודאי אינו אוסר לישראל כשאינו ניכר מי הוא דלא כמו שהבין הב"י גם הב"ש (בסי' ב' ס"ק י"ז) דס"ל בודאי ממזר תצא לדעת הרמב"ם דליתא לפענ"ד בדעת הרמב"ם:
מיהו הטור (בס"ס ז') מחמיר אפילו בספק ממזר שנתערב. ובארנו שיטתו בספרי לכתובות בקונטרס יעלת חן ואין להאריך כאן כי אין צריך לענין זה כ"כ:
ג) מעתה שבררנו דעת הרמב"ם דמוקי מתני' דבדיקה להשיא לכהונה. י"ל גם לשיטת רש"י אין הקול פוסל רק לאיסור כהונה אבל לישראל שאינו רוצה להכשיר הבת לכהונה לא חיישינן לקלא אפילו באיהו גופי'. וכן משמע מפרש"י כתובות (כ"ו סוף ע"א ד"ה ואחתיני') עד שיבדקו הדבר שמעלה עשו בכהונה. משמע שעל ידי הקול אינו נפסל רק מצד מעלת הכהונה:
ועוד נראה אפילו לפירש"י אין כל קול אוסר דהא בהדיא איתא בפ' המגרש (דף פ"ט) ת"ר בעולה אין חוששין לה כו' נשואה ארוסה אין חוששין לה ופירש"י דקלא דמתני' היינו שאומרים נתקדשה היום. ואיתא התם ממזרת אין חוששין לה ופירש"י יצא קול שהיא ממזרת אין חוששין לה. ומבואר לקמן [בגמ' שם וכן באהע"ז] סי' מ"ו ענין הקול שבאו והעידו שראו נרות דולקות וכן בבאו שנים ואמרו ראינו כמו שמחת אירוסין ע"ש וכן בענין איתחזק בבי דינא. אבל קול הברה לאו כלום הוא. וכן קיי"ל כל קלא דלא איתחזק בבי דינא לאו כלום כדאיתא כל זה בש"ע (סי' מ"ו ובסי' ו' ס"ה) אבל לקול הברה לא חיישינן כלל רק כעין הקול שמבואר (בסי' מ"ו). וכן הוא בראב"ד (פי"ז מאיסורי ביאה בדין י"ט) שכתב ושאר הקולות אם הוחזקו בב"ד שאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני עד שהגיעו קרוב לדברים ברורים חוששין להם ע"כ. אבל לקלא בעלמא לא חיישינן. וכן בהך דיצא קול נתקדשה פלונית לפי הקול בני' מאחר ממזרים ואפ"ה לא חיישינן לה רק בהגיע קרוב לדבר ברור. ולקלא דבתר נשואין לא חיישינן כלל. ואפשר גם לפירש"י שפי' דצריך שיבדוק בשביל קול וקשה הא ה"ל קלא דבתר נשואין. אפשר דנהי דמדינא שרי. הכהנים נוהגין סלסול בעצמן ושומעין לרחק. או שהקול הוא מבורר יותר מהך (דס"פ המגרש):
ד) עכ"פ בנ"ד דהוה קלא דלא איתחזק ואינו רק קול הברה בעלמא. וגם רגילין לקרות לבן פנוי' ג"כ ממזר ועוד אפילו הוא מאשה איש הא קיי"ל א"י הבא על בת ישראל הולד כשר [ואפי' בבא על א"א כמבואר באהע"ז סי' ד' סי"ט]. ולא שכיח ממזרות כ"כ ויש לתלות בכמה אמתלות. לכן אין כאן בית מיחוש בנ"ד כנלע"ד ברור: